בעל טור ביומון הרש"פ: מתקפת "מבול אל-אקצא" – פעולה לא מחושבת של חמאס, שהביאה לחורבנה של עזה
באסם ברהום, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, פרסם ב-19.8.24 מאמר בו תקף את חמאס וטען כי מתקפת הטרור שביצעה ב-7 באוקטובר, הייתה מהלך לא מחושב שלא השיג את מטרותיו המוצהרות, לא קידם את המטרות הלאומיות הפלסטיניות והביא לחורבנה של עזה.
הוא הדגיש כי הפלסטינים תלו תקוות שווא ב"פעולת מבול אל-אקצא", וחשבו שהיא תקרבם אל החירות, אך מיד עם סיומה הם גילו שטעו, ושמצבו של העניין הפלסטיני הפך לקשה יותר.
לדבריו,
חלק מהאליטה הפלסטינית, שטוען כי מתקפת חמאס הייתה "תגובה מודעת, מתוכננת
ומחושבת" להתנהלות של ישראל, משמיע טענות כאלה "תמורת תשלום"
בשירות אינטרסים זרים ובניגוד לאינטרס הפלסטיני, ודברים אלה הם הונאה איומה
והרסנית.
באסם ברהום[1]
להלן תרגום קטעים ממאמרו:
"אנחנו מתקרבים לחודש האחד עשר של מלחמת ההשמדה, לאחר כל ההרס וההשמדה שנגרמו לרצועת עזה, שהובילו ליותר מ-200 אלף קורבנות פלסטיניים הרוגים, פצועים ונכים, ויותר מ-20 אלף אסירים. לאחר כל זאת, יש עדיין מי שמתעלמים מהשאלה העיקרית: האם מי שתכנן את ה-7 באוקטובר רצה שיקרה כל מה שקרה? השאלה השנייה, שעם הצגתה אפשר לשים לרגע בצד את היקף האבדות המבעית, ולתהות: האם 'מבול אל-אקצא' [קרי, מתקפת ה-7 באוקטובר] השיג משהו ממטרותיו במישור הלאומי? האם הפסיקו ההפרות הציוניות במסגד אל-אקצא? האם מתקני המעצר של הכיבוש התרוקנו מאסירינו? וחשוב יותר, האם הפרויקט הציוני הפסיק את ההתפשטות, ההתנחלות והייהוד... אנחנו רואים את הגדה ממשיכה להיקרע... ומקיימים משא ומתן כדי שכוחות הכיבוש הישראלי ייסוגו מעזה...
נכון שהמלחמה לא נגמרה, ועל כן לא ראוי שנסיק מסקנות סופיות, למרות שהמציאות מדברת בעד עצמה. אולם, העובדה שחלק מהאליטות מתעקשות על מה שאפילו חמאס בעצמה לא מתעקשת, ומתנדבים לומר ש'המבול' היה תגובה מודעת מתוכננת ומחושבת [להתנהלות של ישראל], היא סוג של הונאה איומה ואף הרסנית. לא ייתכן שזו אמירה תמימה, אלא אמירה תמורת תשלום. הדבר מעיד על מידת ההרס שפגע באליטות שלנו ובחלק לא מבוטל מהשכבה הפוליטית שלנו. ייתכן שזה מחזיר אותנו להיסטוריה ארוכה שבה חלק מהאליטות הפלסטיניות, ואפילו חלק מהפלגים, תלויים במממנים או במשטרים. בכל מקרה, הייתה לכך השפעה מאוד שלילית על התודעה הלאומית הפלסטינית ועל העניין הפלסטיני, שבו סחרו עד שהפך להיות כמו בגד שקשה לתקנו.
ייתכן שהאנשים הללו יגידו שרוב הציבור הפלסטיני רואה כך את המצב, אך מי אמר שרוב הציבור תמיד צודק? במיוחד לאור העובדה שבמשך עשרות רבות של שנים, היה היקף השימוש לרעה בתודעה הפלסטינית גדול וממוקד. האם רוב הציבור הפלסטיני צדק כשחשב שהמפלגות והמשטרים הלאומיים הערביים ישחררו עבורו את פלסטין? ובמיוחד כאשר ג'מאל עבד אל-נאצר הסתער לעבר מלחמת יוני 1967? וישנן דוגמאות רבות לכך.
העם הפלסטיני מחפש אחר כל פעולה שעשויה להעניק לו תקווה, וניתן להבין זאת, אך הוא כשלעצמו הפך מושא לניצול, שכן במשך זמן רב ביצעו גורמים [שונים] פעולות שתוצאתן הייתה שלילית ביותר עבור העניין הפלסטיני, אך כאשר הפעולה קרתה, רבים מאיתנו חשבו שזו פעולה שתקרבנו יותר אל החירות, כשמיד עם סיומה אנו מגלים שטעינו ושמצבו של העניין [הפלסטיני] שלנו הפך לקשה יותר.
הבעיה בכל זה היא שהרמאים והחנפנים תמיד חמקו ממתן דין וחשבון והם בטוחים שהם יחמקו מכך גם הפעם. אם כך, למה לא לרכוב על הגל פעם אחר פעם ולהסתמך על כך שהזיכרון של הציבור הוא קצר? הבעיה הקשה יותר היא שכל המציאות ניצבת לנגד עינינו וחרף זאת, אנחנו [עדיין] נמשכים יותר לרמאים ולאלו שמשחקים בתודעתנו ובעמדותינו, מכיוון שאנחנו מחפשים אשליות. טבע האדם הוא להתאוות לאשליה, מכיוון שהיא הדרך הטובה ביותר לברוח מהמציאות.
אנחנו מדברים על סוחרים מיומנים בעלי ניסיון של עשורים רבים, והדבר נכון גם לגבי מי שמממנם שמכיר גם הוא את תפקידו בהרס התודעה הלאומית הפלסטינית. יש גם קבלנים, שהם החולייה המקשרת בין הסוחרים הקטנים והמיומנים ובין המדינות והגורמים המממנים; זו חולייה שייתכן כי האזרח הפשוט לא יבחין בה, בשל התמחות אנשיה במכירת סיסמאות פופוליסטיות ואשליות... יתכן שהמערכה שלנו מול הסוחרים, הקבלנים והמממנים נראית מסובכת – שכן הם ללא ספק רשת חזקה ורחבת היקף עם הרבה כסף וכוח השפעה – אך אם נבין עד היכן מגיעים שורשיהם של האנשים הללו ומי המקור העיקרי של כולם, יקל עלינו להבין את מטרותיהם האמיתיות ולהתמודד עמן...
ייתכן שמאמר זה לא יזכה לתמיכה במגזרים רבים, אבל הוא ניסיון בלתי שגרתי להפעיל את התבונה הלאומית ולהבחין בין מה שמשרת את האינטרס הלאומי לבין מה שמשרת את האינטרס של גורמים אזוריים ובינלאומיים אחרים. המאמר מכוון לתופעה, ולא לאנשים מסוימים, למרות שהאמירות נאמרות על ידי אנשים שייתכן שאנחנו מכירים מקרוב."[2]
