דיקן הפקולטה להלכה אסלאמית באוניברסיטת קטר, עבד אל-חמיד אל-אנצארי, פרסם מאמר ביומון הלונדוני בשפה הערבית, "אל-חיאת" ובו מתח ביקורת על ערוצי לווין ערביים שמסיתים למען האידיאולוגיה של בן לאדן. לדבריו, החינוך, אנשי הדת והתקשורת בעולם הערבי יוצרים "תרבות של טרור" שמובילה לפיגועים

אחמד אל-בר'דאדי, פרסם מאמר בעיתון הכוויתי אל-אנבאא', תחת הכותרת "שרון טרוריסט, ואתם?". המאמר פורסם לאחר מכן בשבועון המצרי, אח'באר אל-יום. במאמרו, תוקף אל-בר'דאדי את העיתונות הערבית, שמתמקדת במעשיה של ישראל, אך מתעלמת מן הנעשה בעולם הערבי

המופתי של סעודיה, השיח' עבד אל-עזיז בן עבדאללה אאל אל-שיח' הזהיר בראיון שהתפרסם בעיתון הסעודי "אל-ריאד'" מפני קריאות להרוג לא מוסלמים בארצות האסלאם וקרא "להיזהר מלהקשיב לקריאות המעוררות מלחמות פנימיות ומהומות ואשר אינן משיגות דבר." יצוין כי עוד לפני הפיגועים בארה"ב פרסם המופתי של סעודיה פסק הלכה מעורר מחלוקת נגד פגועי ההתאבדות

מוחמד עלי פרחאת, בעל טור ביומון הלונדוני, אל-חיאת, כותב תחת הכותרת "אמריקה שלנו": ... [אמריקה היא] התנסות בפלורליזם של תרבויות, גזעים ושפות החיים בחברה גדולה תחת שלטון החוק. ההתנסות הזו אינה נוגעת רק לאמריקאים, אלא לעולם כולו; צעדי הקדמה המהירים מאיצים [באמריקה] להתגבר על הקנאות של העבר ומובילים אותה לסוג חדש של סובלנות

במאמר ארוך שהתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, תקף האינטלקטואל הפלסטיני - אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את יאסר ערפאת וההנהגה הפלסטינית וקרא להסתלקותם והחלפתם בהנהגת השטח. היומונים הפלסטינים, שבדרך כלל מפרסמים אף הם את מאמריו של סעיד, נמנעו מכך הפעם. המאמר עורר תגובות קשות בתקשורת הערבית

ויכוח ציבורי נוקב ניטש באיראן בימים אלו בקרב אנשי דת בכירים, פוליטיקאים ואנשי אקדמיה בעקבות השימוש הגורף בעונשי ההצלפות הפומביות. הדיון התעורר בעקבות ביצוע פסקי דין של הרשות השופטת אשר הטילה על כמאתיים צעירים וצעירות איראנים עונשי מלקות ציבוריים בעוון שתיית אלכוהול, 'הטרדת נשים', השתתפות במסיבות והאזנה למוזיקה מערבית

מאז נבחר מוחמד ח'אתמי לכהונה שניה כנשיא איראן, החריף מאבק הכוחות בין הרפורמיסטים לבין השמרנים. מוקדיו העיקריים כיום הם: א. עימות רב-מימדי בין הפרלמנט הרפורמיסטי לבין הרשות השופטת שבראשה עומד איתאללה מחמוד האשמי שאהרודי המזוהה עם השמרנים; ב. עימות בין הנשיא מחמד ח'אתמי לבין הפרלמנט מחד גיסא ובינו לבין הממסד השמרני מאידך גיסא

במאמר ארוך המתפרסם ביומון הלונדוני, אל-חיאת, מבקר האינטלקטואל הפלסטיני- אמריקאי, אדוארד סעיד, בחריפות את המדיניות שמנהיגה ישראל ביחס לפלסטינים. בהמשך המאמר, פונה סעיד לתקוף את יאסר ערפאת ולקרוא לסילוקו

ההכנות לועידה נגד הגזענות שאמורה להתכנס בדרבן, דרום אפריקה, החריפו מחלוקות ארגוניות ואידיאולוגיות הקיימות בין מפלגות וארגונים שונים בקרב ערביי ישראל. ועידת דרבן, תהיה הפורום הבכיר ביותר בו ישתתפו ערבים ישראלים באופן עצמאי, ולא במסגרת ארגונים לא-ממשלתיים ישראליים

בעקבות הסערה שהתחוללה בישראל על רקע התבטאויותיו של חה"כ עזמי בשארה, בכנס שהתקיים לזכרו של נשיא סוריה לשעבר, חאפט' אל-אסד, בכפר הולדתו וקבורתו, קרדאחה בהשתתפות מזכ"ל חזבאללה, הוזמן בשארה לראיון מקיף בערוץ הטלוויזיה הלבנונית, LBC ודיבר בלגלוג על מאבקם של תובעי הדמוקרטיה בסוריה

מאז שזכה בשלטון בסוריה, מבקש בשאר אסד ליצור לעצמו תדמית של מי שנאבק למען שיפור זכויות האדם בארצו, כמו סגירת בית הכלא אל-מזה הידוע לשמצה. ואולם, השבועון הלונדוני בשפה הערבית, אל-קדס אל-ערבי, חושף את העינויים מהם סובלים אלפי אזרחים סוריים ואזרחי מדינות אחרות, שנאסרו, לעתים ללא כל סיבה ולעתים מסיבות טפלות

בעיתונות הערבית היוצאת לאור בלונדון, מתנהל לעתים תכופות פולמוס בנושא מעמד המיעוטים וזכויותיהם במזרח התיכון, שבו מעלים אנשים המשתייכים לקבוצות מיעוט לאומיות, אתניות, ודתיות שונות - כורדים, סיריאנים, ארמנים, קופטים, מרונים, ברברים - תביעות לפתרונות שונים בנוגע למעמדם כפרטים, כמו גם למעמד קהילותיהם

תחת הכותרת "מה קורה לתרבות הערבית כיום?", מתייחס המשורר הסורי, אדוניס, החי בצרפת, לפולמוס שהתנהל לאחרונה בעולם הערבי, ובעיקר במצרים בשאלה האם מותר לתרגם ספרות עברית לשפה הערבית. אדוניס מרחיב במאמרו את היריעה ומבכה את המצב אליו הגיעו התרבות הערבית והשפה הערבית, על רקע רדיפת האינטלקטואלים הליברלים בעולם הערבי

העיתונות המצרית הממסדית התעלמה כמעט לחלוטין ממאמרו של הסנטור מיץ' מק'קונל בוושינגטון פוסט בו מתח ביקורת על הסיוע האמריקאי למצרים. העיתון הממסדי היחידי, שהתייחס למאמר, היה אח'באר אל-יום, שסקר את עקרי מאמרו של מקקונל במאמר המערכת שלו והוסיף: "...ברור שהסנטור מקבל את כל המידע שלו ממקורות ישראלים ומן הלובי הישראלי החזק בארה"ב.."

 וחיד עבד אל-מגיד, עורכו של  "הדו"ח האסטרטגי הערבי", המפורסם מדי שנה על ידי "מוסד אל-אהראם למחקרים אסטרטגיים", התייחס במאמר ביומון הלונדוני, אל-חיאת, לחלקם של ערביי ישראל בסכסוך הישראלי-ערב. לדבריו, ערביי 1948 הם חלק מן החברה הפלסטינית, הם אלו הנמצאים בזירת המערכה הסופית, והם אלו שיהפכו לרוב בישראל תוך פחות ממחצית המאה

ארגון אמנסטי מתח ביקורת על המשטר המצרי בשל מעצר ההומוסקסואלים והתייחס לכך כאל פגיעה בזכויות אדם. והתקשורת המצרית התגייסה להגיב לדו"ח אמנסטי וקבעה כי נושא ההומוסקסואליות, המכונה בתקשורת המצרית "הפרוורסיה", אינו נוגע לזכויות הפרט אלא לזכויות הכלל

עם התקרב יום הבחירות (8.6.01) מלמדת האווירה הציבורית באיראן על אדישות ניכרת מצד ציבור הבוחרים כלפי המועמדים והבטחותיהם. זאת, כתוצאה מאכזבה מח'אתמי, הנשיא המכהן, והתפכחות מהתקוות שתלו איראנים רבים בהבטחותיו לרפורמות ופתיחות, שהוכשלו על-ידי השמרנים ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי

ב-8 ביוני השנה יבחרו אזרחי איראן בנשיא השמיני מאז כינון המשטר האסלאמי ב- 1979. החוקה האיראנית קובעת כי הנשיא, ראש הרשות המבצעת, ייבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים ברוב מוחלט. עוד קובעת החוקה כי נשיא רשאי לכהן שתי קדנציות רצופות בלבד. מועצת המפקחים אישרה כשלושה שבועות לפני מועד הבחירות לנשיאות עשרה מועמדים מתוך 817 שנרשמו במשרד הפנים

עימות אלים פרץ לפני יומיים בין שני חברי פרלמנט ירדנים, ובמהלכו נשך חבר הפרלמנט, אחמד עוידי עבאדי, את אוזנו של עמיתו, מנצור מראד, וקטע חלק ממנה. עבאדי, שהינו במוצאו בדואי, ידוע בשנאתו לפלסטינים החיים בממלכה. חבר הפרלמנט מראד, הוא צ'רקסי שהשתלב בעבר באש"ף ואף השתתף בחטיפת מטוס אל-על באתונה

הצהרתו של המופתי הסעודי, שהטיל ספק בכשרותם ההלכתית של פיגועי ההתאבדות, ממשיכה לעורר תגובות בעולם הערבי. כזכור, שיח' אל-אזהר, מחמד סיד טנטאוי, אמר בתגובה לפסק ההלכה של המופתי הסעודי כי פעולות התאבדות מותרות רק אם הן אינן מכוונות לנשים וילדים. ואולם, עמדה זו איננה מקובלת על הכל

נשיא איראן, מחמד ח'אתמי, המועמד המוביל בבחירות הקרובות לנשיאות באיראן, נשא  ב- 11 במרס נאום בפני הפרלמנט האיראני, המג'לס, בו סקר את פעולותיו והישגי ממשלתו בארבע השנים האחרונות. ח'אתמי נבחר במאי 97', ברוב של 70 אחוזים בקירוב, הודות לשורת רפורמות דמוקרטיות וחברתיות שביקש לקדם. נאומו שודר בשידור ישיר ברדיו האיראני ללא דברי הביקורת של מתנגדיו

העיתונאי הפלסטיני הותיק, תופיק אבו בכר, פרסם מאמר ביומון הפלסטיני אל-איאם, תחת הכותרת "לארגן מחדש את האינתיפאדה", בו הוא מותח ביקורת על השימוש שעושים הפלסטינים בנשק חם במאבקם עם ישראל

בשל הסנקציות המוטלות על אפגניסטאן, זוכים ראשי התנועה לחשיפה מועטה בתקשורת הבינלאומית. ואולם, הסערה שהתעוררה בשל הרס פסלי בודהה בבאמיאן, זימנה לתקשורת הערבית אפשרות להתוודע אל עולמה של תנועת הטאליבאן. "נסיעה לקנדהאר מרגשת לא פחות מנסיעה לירח", כתב העיתונאי המצרי, פהמי הוידי, שצורף למשלחת חכמי הדת הערביים שנסעו לאפגניסטן

היומון הלונדוני "אל-חיאת" מפרסם מכתבו של קורא, סעוד בן מחמד אל-עקילי , מ"הספרייה הלאומית ע"ש המלך פהד", התוקף את השימוש שעושה הרשות הפלסטינית בילדים וקורא להפסיק את התופעה

עמודי המכתבים למערכת של שלושת היומונים הלונדונים החשובים בשפה הערבית - אל-חיאת, אל-שרק אל-אוסט, ואל-קדס אל-ערבי - מתפתחים לעתים קרובות דיונים שהצנזורה בארצות המוצא מונעת את פרסומם בעיתונות המקומית. פולמוס שכזה התנהל לאחרונה במדור המכתבים למערכת של היומון אל-קדס אל-ערבי, בנוגע לאופי שלטונו של בשאר אסד בסוריה

בין ה-31 במארס לשלושה באפריל 2001, מתוכננת בביירות ועידה של מכחישי שואה מרחבי העולם.  חרף הודעתה של ממשלת לבנון, כי אין היא יודעת דבר על הכינוס הצפוי, יצאו לאחרונה אינטלקטואלים ערביים בקריאה למנוע את הכינוס. בגילוי דעת שפרסמו 14 אינטלקטואלים ערבים ידועים נכתב כי "האינטלקטואלים הערביים זועמים נוכח היוזמה האנטישמית הזו"

הפובליציסט הפלסטיני, זכריא מחמד, מתח ביקורת על הימנעותם של אנשי רוח פלסטינים מלגנות מעשי רצח נגד אזרחים ישראליים: "...אנשי הרוח הפלסטינים השאירו את הגינוי על מעשי הרצח לרשות הפלסטינית ולדוברים בשמה ובכך פטרו את עצמם בצביעות [מלנקוט עמדה]. הם הסתתרו מאחורי הרש"פ ונפטרו בקלות מן המבוכה הכרוכה בעימות הציבור שלהם עם האמת..."

הפובליציסט הלבנוני חאזם צאע'יה כתב ביומון הבינערבי היוצא לאור בלונדון "אל-חיאת" תחת הכותרת: "העולם אינו מחכה לנו": פניית העורף שלנו למהפכה הטכנולוגית המשנה כל דבר בחיים המודרניים מאיימת עלינו כפי שמאיימת עלינו השקיעה בדאגות מתות. אפילו אילו הצלחנו במדיניות זו, דבר שיש בו ספק רב, היינו [הופכים ל]יצורים אנתרופולוגיים שהעולם צופה בהם

 15 חברי "הרשות המכוננת" של "ועדות החברה האזרחית" התכנסו כדי לבחון את תגובתם להאשמות המשטר הסורי כלפיהם. הם ניסחו מסמך הכולל שמונה נקודות תחת הכותרת "הסכמות לאומיות כלליות" שמטרתו להוות בסיס כללי לפעילות האינטלקטואלים, האגודות, והמועדונים. אלא שחברי הרשות המכוננת לא הגיעו להסכמה על הנוסח הסופי ותשעה מתוכם הכריעו כי אין לפרסמו ברבים

מאז עלה בשאר אסד לנשיאות בסוריה בשנת 2000, ובעיקר בחודשים האחרונים, החלה בדמשק ובערים אחרות בסוריה פעילות ענפה של אינטלקטואלים שדנו בגלוי בפיתוח 'חברה אזרחית' בסוריה. אולם, בראיון ליומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט (8-2-2001), סתם הנשיא הסורי את הגולל על ההערכות בדבר תמיכתו בתהליך הרפורמה שמציעים האינטלקטואלים