המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ביקורת על ארה"ב ותרבות המערב בעיתונות הסעודית
25/12/2001


ביקורת על ארה"ב בעיתונות הסעודית

בתקופה האחרונה ביטאו עיתוני סעודיה ביקורת בנושאים שונים על ארה"ב ומדיניותה. הביקורת התמקדה בשאלת התנגשות התרבויות בין האסלאם למערב ובמקרים רבים היוותה תגובה לביקורת שמתחה העיתונות האמריקאית על סעודיה.

תגובות לביקורת על סעודיה בתקשורת האמריקאית

העיתונות הסעודית הגיבה בחריפות על הביקורת שמתחו עיתונים בארה"ב על סעודיה. "אמריקה, שהתקשורת שלה התאפיינה מזה זמן בעריצותה", נכתב במאמר המערכת של היומון אל-ריאץ', "החלה לגלות רגישות רבה כל כך [לנכתב בעיתונות הערבית], עד שעיתון המופץ בעשרים או שלושים אלף עותקים במדינה ערבית כלשהי ומותח ביקורת על המדיניות האמריקאית, הפך לאמצעי להסתה לאיבה נגד אמריקה, זאת בשעה שהשפעתו על הקורא הערבי מוגבלת... במקביל, התקשורת האמריקאית מילאה תפקיד ביצירת איבה כלפי ארה"ב, בכך שהציגה את מורשתם של עמים [הכוונה לעמי ערב] כמכוערת והטיפה להתפוררות [החברה הערבית] ולפשיעה.... עמי העולם האחרים... פועלים על פי כללים דתיים וחברתיים שאינם רואים בחירויות הכלליות היתר לשחרור היצרים ולהפיכת האדם למספר במסגרת ההגמוניה של שלטון ההון.

למרות שישנם עדיין ערבים הקוראים לפתוח בדיאלוג עם האליטות האמריקאיות, ולנסות ולהגיע אל הרחוב ואל האדם הפשוט, הרי שהמחסומים שמציבה התקשורת האמריקאית גרמו לניתוק בין הערבים לאמריקה, זאת בנוסף לתפקיד המפוקפק שממלאים אותם אמצעי תקשורת בנטייתם לטובת ישראל ובכך שהם משרטטים את הערבים כברברים הנשלטים על ידי יצריהם המיניים והחומריים ואת מסורותיהם ואמונותיהם כשיא הנחשלות. בנקודה זו מאבד הדיאלוג את הסיבות לקיומו..."[1]

"המתקפה המטורפת של העיתונות האמריקאית נגד סעודיה ומצרים חשפה סימני שאלה רבים ויצרה רושם שלילי בנוגע לסיכוי לבנות גשר של אמון בין העמים הערביים לאנשי המערב!!", כתב רצ'א מחמד אל-עראקי, בעל טור ביומון אל-גזירה, "הכאיבה לי העובדה שמתקפה זו חרגה מנושא היחסים [ההדדיים] והתערבה בעניינים הפנימיים של המדינות הערביות. היא האשימה את תוכניות הלימוד בסעודיה ובמצרים בכך שהן מפיצות רעיונות טרוריסטיים.

העיתונות האמריקאית תבעה שלא ללמד את הקוראן בבתי הספר ולהוציא את ספרי הקוראן מן המסגדים, בתואנה כי הטקסטים של הקוראן מתירים את דמם של בעלי דעה מנוגדת, כולל של אזרחים חפים מפשע! בעלי טורים רבים וחכמי דת כבר הגיבו על ההסתות [האמריקאיות] האלה והפריכו את הטענות המוטעות בנוגע לקוראן ולתוכניות הלימוד. במאמר זה אני אשיב לאלו שפתחו במתקפה הזו באמצעות [ציטוט מתוך] תוכניות הלימוד במערב עצמו ובבתי הספר שלהם. אני אבהיר כיצד תוכניות הלימוד שלהם מכשירים טרוריסטים המפיצים שחיתות ועושק על פני האדמה!!

קיים ספר לימוד בשם "המשימה" שיצא לאור על ידי בית ההוצאה לאור 'אקספרס' בבריטניה והוא משווק ברחבי העולם... בין היתר, הספר כולל פרק שכותרתו "הטרור המסוכן ביותר"... הספר מציג תסריט אפשרי לפיו טרוריסטים יחטפו מטוס ויתנגשו אתו בכור גרעיני. סכנה זו גרמה למנהלי אחד הכורים הגרעיניים בארה"ב לקחת מטוס קל ולהתנגש בו בכור כדי לבחון את התוצאות...

ספר הלימוד גם דיבר על המלחמה הביולוגית... והצביע על מחקר אמריקאי שבו ריססו אנתראקס מהקצה הדרומי של מנהאטן  בניו יורק כאשר הרוח היתה דרום-מזרחית. הם אמרו שמחצית ממי שנחשפו לוירוס לקו במחלה ומחצית מן החולים מתו. מספר הקורבנות עלה על 600 אלף...

דברים אלה נכתבו בספר הנלמד בבתי הספר ובמכונים בבריטניה ובמדינות רבות אחרות. הוא מציג תוכנית מסודרת שכל מה שחסר זה הביצוע המעשי של פעולת הטרור. אינני מוציא מכלל אפשרות שמי שביצעו את מה שקרה במרכז הסחר העולמי ובפנטגון לקחו את הרעיון מהספר הזה וביצעו אותו בפרטי הפרטים, תוך שינוי קל בביצוע, במקום להתנגש בכור גרעיני, הם התנגשו בבניינים בעלי משמעות כלכלית וצבאית כדי לפגוע בכבודה של ארה"ב!!...

לאחר הסקירה המהירה הזו של תוכניות הלימוד המשמשות בבריטניה ובארה"ב... האם העיתונות האמריקאית עודנה מחזיקה בעמדתה המאשימה את תוכניות הלימוד האחרות בהכשרת טרוריסטים?! או שמא נחשפו לעיני כל תוכניות הלימוד שלהם המוציאות טרוריסטים... ותוכניות טרור שרק ממתינות למישהו שיאמץ אותן?! מי שביתו עשוי זכוכית מוטב שלא ישליך אבנים על בתיהם של אחרים."[2]

גם עלי סעד אל-מוסי, בעל טור ביומון אל-וטן התייחס לנושא: "לדעתי, הלחצים לבחון מחדש את היקף החומרים הדתיים בבתי הספר שלנו, יובילו לתוצאה הפוכה... תוכניות הלימוד האלה הוציאו את הטובים שבאנשי הדת שלנו... והם מייצגים את הדת הזו, שיש בה פסוקים וחדית'ים המביעים סובלנות.. כפי שאין בשום דת אחרת או בשום גישה אנושית שהכיר העולם לאורך ההיסטוריה.

דחיפה בכיוון זה, עלולה לגרום לרבים מאתנו לחפש אלטרנטיבה כדי למלא את הואקום הרוחני... ארצנו, על פי כל העדויות, נותרה נקיה מן הקבוצות הקיצוניות האלה בשל החינוך הרוחני שנכלל בתוכניות הלימוד המאוזנות בבתי הספר שלנו שיצרו בקרבנו את האישיות המוסלמית הנכונה..."[3]

בכמה מאמרים היתה התייחסות לתוכנית האמריקאית להקים ערוץ טלוויזיה בשפה הערבית. טארק אבראהים, בעל טור באל-וטן כתב: "...לא אופתע אם אצפה בערוץ זה בתוכנית שאורחיה יהיו כבוד המופתי רמספלד, השיח' [פרנקלין] גרהאם, והמטיף המוסלמי כריסטופר רוס, שיפרסמו פסקי הלכה עבור הנוער המוסלמי בנוגע לכמה סוגיות אסלאמיות... בערוץ זה יוצגו רק דברים התואמים את ההלכה האסלאמית כגון סרטי הוליווד אסלאמיים, הקאובוי האסלאמי, סטריפטיז אסלאמי, אלכוהול אסלאמי, וצלצול פעמוני כנסיות על פי שעון האסלאם!"[4]

הסיקור התקשורתי של מעצרה של אחייניתו של מלך סעודיה, הנסיכה בניה אאל סעוד, באורלנדו, פלורידה, לאחר שהכתה אחת ממשרתותיה, נתפס אף הוא כחלק מן המתקפה של התקשורת האמריקאית נגד סעודיה. "איננו יודעים בדיוק מדוע מתעקשת ארה"ב לעוות את יחסיה עם המדינות הערביות והאסלאמיות, ובעיקר עם סעודיה, שאינה חוסכת במאמצים כדי לשמור על יחסיה הטובים עם וושינגטון בכל התחומים", נכתב במאמר המערכת של היומון "אל-וטן", "ארה"ב שיש בה את השיעור הגבוה ביותר של רציחות, מעשי אונס, והתקפות מכל הסוגים מסביב לשעון, אמריקה השקועה במלחמתה העולמית נגד הטרור, ובחיפושיה אחר דרכים להחיות את כלכלתה המתדרדרת בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר – מנגנוני הביטחון, המנגנונים הרשמיים, וכלי התקשורת של אותה אמריקה כבר אינם מתעניינים בדבר פרט לטענות השווא על כך שהנסיכה בניה אאל סעוד הכתה את המשרתת שלה, וזאת ללא קשר לשאלה האם טענות אלה אמיתיות או שקריות.

לא נכנס פה לפרטים של אותה תקרית, משום שלדעתנו תקרית זו אינה ראויה לכל המהומה המלאכותית הזו והיא אינה מעניינת כלל את דעת הקהל; ואולם, אנו נתייחס לדבר חמור ומסוכן מכך. אנו חייבים להציג שתי שאלות: כיצד ידעו כלי התקשורת האמריקאים על כך שהמשטרה עומדת לעצור את הנסיכה בניה בשעת לילה מאוחרת ומי יעץ לעיתונאים ולמצלמות הטלוויזיה להגיע למקום מגוריה? מי פיתה את תחנות הטלוויזיה – כולל, למרבה הצער, את תחנות הטלוויזיה הערביות – להתמקד בידיעה הזו, עד שחשבנו שהולכים לעצור את אסאמה בן לאדן? דעת הקהל האמריקאית כבר אינה מסוגלת להבחין בין ידיד לאויב, בשל שליטתם של היהודים על התקשורת שלה ועל כמה משרות בכירות. הגיע המצב לידי כך שלאינטרס של ישראל יש עדיפות על פני האינטרס של ארה"ב. בכל מקרה, הדרך היחידה להסביר את מה שקרה הוא לראותו כחלק מן המתקפה האמריקאית המתמשכת נגד סעודיה, וכל זאת מבלי להזכיר את מאות צעירינו הכלואים בבתי סהר אמריקאים מבלי שיואשמו בדבר... משום כך, אנו מקווים שהאמריקאים יבינו בעוד מועד כי לסבלנותנו יש גבול."[5]

העיסוק האמריקאי באסלאם

למרות שכלי תקשורת ערביים רבים דיווחו בשמחה על ההתעניינות הגוברת באסלאם בארה"ב ובמערב, סבורים בעלי טורים בסעודיה כי יש להציב גבולות בפני העסוק האמריקאי באסלאם. את מרבית הביקורת משכו אליהם בכירים בממשל האמריקאי שנתנו דוגמאות מן ההיסטוריה האסלאמית ללחימה בחודש הרמדאן, כדי להצדיק את המשך ההפצצות באפגניסטן בחודש זה.

בעל הטור, מחמד בן עלי אל-הרפי, למשל, כתב: "...כולם החלו להוציא פסקי הלכה בענייני הדת האסלאמית ואין המדובר רק במוסלמים אלא גם באחרים... יקירינו האמריקאים וכמוהם הבריטים מתנגדים לכלל [לפי רק בעלי ידע רשאים לפסוק בענייני הלכה] וסבורים שיש הם זכות לדבר על האסלאם ולקבוע מה מותר ומה אסור באסלאם...

האסלאם הפך, למרבה הצער, לחתיכת בשר קטנה [הנלעסת] בפיהם של אנשים רבים... תעוזתם של אחדים הגיעה לכדי כך שהם סבורים כי על המוסלמים לקבל את פסקי ההלכה האלה. מר רמספלד, שר ההגנה האמריקאי, החל לחדש בענייני האסלאם ולהוציא פסקי  הלכה בעניינים אסלאמיים. רמספלד, אללה יסלח לו, אמר שהאסלאם מתיר את הג'יהאד ברמדאן ושהמוסלמים לחמו בחודש זה ולפיכך, לדעת כבוד השיח' [הכוונה לרמספלד], הרג מוסלמים בחודש זה מותר מבחינה הלכתית. הוא דחה מכל וכל את טיעוניהם של אלו שסברו כי יש להפסיק את הלחימה ברמדאן ואמר כי הוא לא רואה הבדל בין הריגת מוסלמים בחודש שעבאן להריגתם בחודש רמדאן, משום שהרג מוסלמים מותר בכל השנה ובכל החודשים... למרות שאינני מומחה כמו מר רמספלד בעניינים אסלאמיים, אני מסכים עמו לחלוטין כי אין הבדל בין הריגת מוסלמים בכל חודש בשנה, אבל אני חולק עליו בנוגע לחלק השני של פסק ההלכה שלו, מאחר שאני סבור כי הריגת מוסלמים אסורה לחלוטין בכל זמן ולא רק ברמדאן...

בדומה לרמספלד, ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר... ניסה לשכנע את המוסלמים שהריגת האפגאנים מותרת וכמוה כשתיית כוס מים... מה שמוזר עוד יותר הוא שטוני בלייר רצה שהמוסלמים יסייעו לו במעשה המכובד הזה ויקלו עליו להרוג כמות גדולה ככל שניתן של מוסלמים; כל זה בטענה שהאסלאם אינו אוסר ואף מעודד זאת...

גם אחרים שאינם בעלי תפקידים רשמיים בארצותיהם דיברו על האסלאם ברשעות ותקפו אותו... ביניהם, תומס פרידמן. האמריקאי הזה פתח במתקפה מלוכלכת נגד האסלאם בכלל ונגד ארצנו בפרט. הוא כתב כמה מאמרים ב'ניו ירוק טיימס' שכולם התקפה על האסלאם ועל המשטרים הערביים, ובעיקר סעודיה ומצרים... באחד ממאמריו הוא הביע התנגדות לכמה פסוקים קוראניים, בעיקר אלו המביעים תמיכה במוסלמים ואיבה לכופרים... לאחר שורת פסקי ההלכה שלו, הוא לא שכח לייעץ לערבים שלא לשנוא את ישראל משום שישראל והיהודים הם אנשים טובים, רודפי שלום, ואוהבי ערבים האוהבים את האנושות. אם כן, מה פשר כל האיבה הזו כלפיהם?! מאחר שליהודים יש את כל התכונות הטובות האלה, הוא הטיל את האחריות למה שקורה על אדמת פלסטין על הערבים. איבתם ושנאתם ליהודים היא הסיבה היחידה לכל אירועי הדמים המתרחשים על אותה אדמה, וכל זאת בגלל הערבים רעי הלב המפיצים משטמה ושנאה כלפי אחרים.

האחרון באותה חבורה, הוא פרנקלין גרהאם, כומר אמריקאי וידיד של הנשיא בוש. הכומר הזה דיבר על האסלאם ב-NBC והפיץ את כל הרעל שלו במלים בהן השתמש כדי לתאר את האסלאם... מי אמר שהאסלאם מורה להרוג את הפוליתאיסטים?... התמיכה במוסלמים משמעותה שאתה אוהב את המוסלמים יותר מאשר את בני הדתות האחרות ואני נשבע שהנוצרים נוהגים אותו הדבר... מדוע אם כן באים בטענות למוסלמים רק משום שדתם מייעצת להם לאהוב זה את זה? במה האהבה הזו מזיקה לאחרים?

ברצוני לשאול את הכומר גרהאם: האם תעז לתקוף את הדת היהודית והמאמינים בה, בשעה שאתה יודע בודאות שהיהודים שונאים את בני כל הגזעים פרט לבני גזעם והם סבורים שהם אהוביו של האל ושהם עמו הנבחר ואילו האחרים הם עבדיהם ונבראו כדי לשרת אותם? האם תעז לתקוף אותם בשעה שאתם מאמינים כי הם רצחו את ישו בן מרים? [על פי האמונה המוסלמית, אללה הציל את ישו שנחשב לאחד מנביאי האסלאם, ומנע את צליבתו] האם תעז לתקוף אותם, בשעה שאתם, קהילת הנוצרים, מאמינים שישו עתיד לצאת בקץ הימים כדי להרוג את היהודים ולהציל את האנשים מרשעותם? אני נשבע כי לא תעיז לעשות זאת, משום שאתה מפחד מן היהודים...

האסלאם הוא דת סובלנית לא רק ביחס לבני האדם אלא גם ביחס לבהמות. אתה ואנשים כמוך מתעלמים מן ההיסטוריה המוסלמית. ראה איזה יחס הפגינו המוסלמים כלפי הפוליתאיסטים במלחמותיהם עמם. ראה כיצד צלאח אל-דין אל-איובי התייחס לאויביו שהיו תוקפים אותו בארצות האסלאם; הוא היה מגלה כלפיהם חיבה, מרפא את חוליהם, ומסייע לחלשים שבהם. ראה כיצד הוא התייחס לנוצרים כאשר שחרר את ירושלים, וראה כיצד התייחסו המוסלמים אליו ולאחרים כאשר הם כבשו את ירושלים... עליך לבדוק את ההיסטוריה כדי להחליט אם האסלאם היא דת דמים או לא..."[6]

תרבות המערב מול האסלאם

מאמרים רבים התייחסו לנושא 'התנגשות התרבויות'. "הבה ונודה בכך שקיימת התנגשות בין המערב לבין העולם האסלאמי", נכתב במאמר המערכת של היומון אל-ריאץ', "תיקון החוקים [במערב] בתואנה של מאבק בטרור – והכוונה לערבים ולמוסלמים – לא ישונה על ידי ארוחות שבירת צום או ביקורים במרכזים אסלאמיים...

המתקפה נגד האסלאם מהווה חלק מסכסוך שחוללו אירועי [ה-11 בספטמבר]... זהו סכסוך של החזקים המנסים לגזול את רצונם של העמים, להפעיל טרור נגד מקומותיהם הקדושים של עמים אחרים ולגזול את משאביהם. ממשלות המערב נוקטות בסטנדרטים כפולים: הן מנסות להרגיע את העולם האסלאמי באמצעות הצהרות, המסתירות את מה שמתרחש במישור החקיקה הביטחונית והתנהגות הרחוב המוזן על ידי מתקפות תקשורתיות נגד כל מי שהוא ערבי או מוסלמי...

הם שוכחים כיצד סבלו עמי העולם מן הסוגים המתועבים ביותר של ניצול ועריצות. מי שקורא כיצד התנהגה בריטניה בהודו ובסין, ספרד בפיליפינים ובדרום אמריקה, הולנד באינדונזיה, והצרפתים באפריקה ובמולדת הערבית, מאמין כי הקמתה של ישות תרבותית מערבית לא שינתה את דרך התנהגותה...; אדרבה, המערב עודנו מחלק את העולם לעמים מסוגים, שחלקם משמשים אך ורק לניסויים... אפילו היחס אל מדינות אסיה המתקדמות הוא יחס של קנאה. מצרים את צעדיהן משום שאין להן את הגנים האירופאים והאמריקאים. אפיל בתוך הערים, מותירים את השחורים, את האסיאתים, ואת הלטינים בשוליים, משום שהם גורם זר. די להצביע על מה שקרה ליפנים באמריקה לאחר ההתקפה על פרל הארבור; הם  רוכזו בבית כלא אחד והתייחסו אליהם בצורה הגרועה ביותר שניתן לדמיין, למרות שלרבים מהם היתה אזרחות אמריקאית.

...מיליוני אסיאתים היגרו לאירופה או הוגלו לאמריקה יחד עם השחורים. הם התוצאה של קולוניאליזם ארוך. הם הביאו מארצותיהם כסף כדי לבנות את פסי הרכבת, את החוות החקלאיות, ואת המפעלים. משום כך, הצורה השתנתה, אבל התוכן האמיתי נותר בעינו והוא לא ינופץ אלא עם ניפוצה של ההגמוניה [המערבית] על כל מה שאיננו מערבי".[7]

"אמריקה באה היום לתבוע את ניקוי תוכניות לימודי הדת שלנו ממה שהיא סבורה שהוא הסתה נגד הכופרים", כתב עבד אל-מחסן הלאל, בעל טור ב"אל-וטן", "היא תוקפת את סעודיה ואת מצרים ונלחמת בהן: נגד הראשונה באמצעות הפחתת מחיר חומר הגלם עליו היא חיה [הנפט] ואת השניה באמצעות הפחתת שער החליפין של המטבע שלה, שבלעדיו היא תמות... אמריקה באה ומוציאה פסקי הלכה ומעוררת מלחמת אחים בינינו לבין זולתנו בכך שהיא טוענת שהדת שלנו מסיתה נגד הכופרים, בשעה שהיא שוכחת שהקוראן קובע: לכם יש את הדת שלכם ולנו את הדת שלנו – למרות שדתם היא כפירה. אמריקה באה ומנסה לבטל מצווה הנחשבת לטובה שבמצוות דתנו, והיא הג'יהאד נגד התוקפנים וגוזלי הזכויות. במשיכת קולמוס היא מנסה להפוך פסיקה אלוהית... להסתה והצדקת טרור...

הגנרלים שלה הופכים לפושעי מלחמה מרצונם הפוליטי החופשי. הם הורגים שבויים ומענים אנשים שנכנעו. איזו תרבות זו?! זו אינה תרבות אלא שפלות!..."[8]

"תהיה זו טיפשות מצדנו ללכת שולל אחרי רעיונותיו של המערב בדבר חירות, זכויות אדם, ושוויון באינטרסים בין העמים", נכתב במאמר המערכת של היומון "אל-ריאץ'", "משום שמי שהובילה את שתי מלחמות העולם בשם השאיפות החמדניות, הגזענות, וחיסול יתר התרבויות האנושיות ובטענה של עליונות גזעית... גורמת לנו להאמין כי מחסום נצחי מפריד בינינו לבין המערב..."[9]



[1] אל-ריאץ' (סעודיה), 27.11.2001.

[2] אל-ג'זירה (סעודיה), 10.12.2001.

[3] אל-וטן (סעודיה), ;10.12.2001.

[4] אל-וטן (סעודיה), 10.11.2001

[5] אל-וטן (סעודיה), 20.12.2001.

[6] אל-וטן (סעודיה), 10.11.2001

[7] אל-ריאץ' (סעודיה), 2.12.2001.

[8] אל-וטן (סעודיה), 10.11.2001

[9] אל-ריאץ' (סעודיה), 18.12.2001.