תחת הכותרת "הישראלים החדשים: עובדות ההיסטוריה.. כיוון הפתרון" קושר בעל טור ביומון "אל-איאם", רג'ב אבו סריה, בין הצהרות שהשמיעו אישים ישראליים, המביעות תמיכה, ולו חלקית, בזכות השיבה לפלסטינים, לבין גישת ה"היסטוריונים החדשים" הישראלים

השבועון "אל-משאהד אל-סיאסי" ערך ראיון מקיף עם נביל שעת', השר לתכנון ולשיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלסטינית, שאמר: "...צריך לעשות מאמץ ולהפעיל כל לחץ בינלאומי אפשרי על מנת להגיע לפתרון והוא שיוביל אותנו לעצמאות פלסטין ולשחרורה. זוהי שאיפתנו ותקוותנו."

בטורו השבועי בביטאון התנועה האסלאמית בישראל "צות אל-חק ואל-חריה" כותב סגן ראש התנועה האסלאמית, השיח' כמאל ח'טיב, כי "ארה"ב היתה בטוחה שהיא 'תנקה' את העולם מן הטרוריסטים, והנה היא מופתעת ממי שמכוון את החצים למותניה ואומר לה: 'את מגינת הטרור בעולם וכל הדיכוי, העושק והאלימות [נמצאים]  תחת חסותך'. 

כותבים ערבים מגגיבים להופעת "ההיסטוריונים החדשים" בישראל. בין היתר נטען כי הופעתם נובעת מקיומה של היסטוריה [ישראלית] רשמית, ישנה ומסולפת שיצרה המערכת הישראלית וכי הצורך בהיסטוריונים ישראלים חדשים הוכתב על ידי קיומה של היסטוריה שאיננה עומדת בפני ביקורת רצינית.

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

תחת הכותרת "אסטרטגית הטבח" מותח פארוק ואדי, בעל טור ביומון "אל-איאם", ביקורת על יוזמתו של שר החינוך, יוסי שריד, ללמד בבתי הספר בישראל על הטבח שביצעו חיילי משמר הגבול בכפר קאסם בשנת 1956 ועל לקחיו

פיצל אל-חוסייני בראיון: ראש ממשלת ישראל יוצר חזות קודרת מאוד לתהליך השלום ולתקוות שנתלו בו [אישית] - שהוא יביא לשינוי במדיניות הישראלית. איננו חשים שחל שינוי במדיניות ישראל אלא [להיפך] שאנו ניצבים בפני חזרה של שלטון הליכוד ושל ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו.

העיתון "אל-שרק אל-אוסט": "השמועות בדבר ניסיון ההתנקשות בשגריר ארה"ב בקאהיר, דניאל קרצר, באו בעקבות מתקפה מילולית תקשורתית שהתנהלה מעל דפי העיתונים במצרים בינו לבין כמה אנשי רוח מצריים..."

בגיליון אוגוסט 99' של הירחון 'חקוק אל-נאס' [זכויות האדם] התפרסם מאמר ביקורת חריף של ד"ר איאד אל-סראג' הידוע בפעילותו למען זכויות האדם' בו טען כי הרש"פ "גמרה אומר לנפץ את החברה האזרחית ואת הארגונים הבלתי ממשלתיים ולהרוס - במיוחד - את הארגונים הפועלים להגנת זכויות האדם"

בביקורו במחנה הפליטים דהיישה, אמר הפטריאך הקתולי בירושלים, כי הוא חש בסבל הפליטים זמן רב. הוא אמר כי הוא עצמו היה פליט לאחר 'האסון' של שנת 1948 וכי הוא עדיין נושא את "פנקס המצרכים" של הפליטים שמנפיקה סוכנות הסעד והתעסוקה הבינלאומית (UNRWA

  לאחרונה חל שיפור ביחסים שבין כווית לבין כמה מדינות ערביות אשר תמכו בעיראק בזמן מלחמת המפרץ. גם הפלסטינים מעונינים לפתוח דף חדש עם כווית ולסתום את הגולל על העבר. לדברי מזכ"ל הפרלמנט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, "לא יתכן שנשאר אסירים של מאורעות מן העבר"

בחירתו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל עוררה אופטימיות רבה בנוגע לאפשרות חידושו המהיר של המו"מ הישראלי-סורי. הסורים טענו, שראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין, התחייב כלפי האמריקאים בשנת 1995, לסגת לקווי הארבעה ביוני 1967, אך פרשנות זו אינה מקובלת על ישראל

בנאום ברמאללה – בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

התבטאותו של הנשיא קלינטון על שיבת לפליטים הפלסטינים במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם הנשיא מבארכ [2.7.99] – התבטאות שאותה סייג אחר כך בסייגים שונים – עוררה תגובות רבות מצד הפלסטינים

ביטויים פומביים של מתיחות ועימות בין מוסלמים לבין נוצרים הם נדירים ביותר בתקשורת הערבית. למרות זאת הופיעו לאחרונה בתקשורת הערבית ביטויים פומביים כאלה מפי אנשי הנהגה מקרב שתי העדות. במוקד העימות עמדה שאלת מעמדם של הנוצרים כעדה דתית וכאזרחים

בראיון מקיף שהעניק השיח' פצ'לאללה לשבועון ה-BBC בערבית אל-משאהד אל-סיאסי, הוא פורש את משנתו הפוליטית והתרבותית וקובע שבדומה לנשיא איראן ח'אתמי, הוא שם את הדגש על הסיסמא "אני וזולתי", או במילים אחרות פתיחות לעולם שמחוץ לאסלאם.

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברש"פ, יאסר עבד רבה

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

השמחה לאיד שאחזה בתקשורת הפלסטינית בעקבות הפסדו של נתניהו בבחירות בישראל פינתה את מקומה במהירות לדיון בדמותו של ראש הממשלה הנבחר אהוד ברק ובעתיד המשא ומתן. 'ארבעת הלאווים' עליהם הכריז ברק לאחר היבחרו, גרמו מורת רוח ודאגה ברשות הפלסטינית

מאז פרסום תוצאות הבחירות מתמקדת התקשורת הפלסטינית בהשלכותיו הצפויות של השינוי הפוליטי שחל בישראל על הפלסטינים ועל תהליך השלום. אולם, בשולי הדיון הפוליטי מתייחסים הכותבים גם למהותן של בחירות במדינה דמוקרטית. כותבים אלו משבחים את הדמוקרטיה בישראל ואף מביעים את קנאתם בה

מזכ"ל 'חזית השחרור הפלסטינית', מחמד עבאס (המכונה 'אבו אל-עבאס'), התייחס לתפקיד הצבאי של 'חזית השחרור הפלסטינית' ואמר: "'החזית' דבקה מזה חמש שנים [בהחלטה] להקפיא את הפעילות הצבאית, על מנת להעניק להנהגה הפלסטינית הזדמנות להשיג תוצאות מדיניות למאבק הפלסטיני

עמדתה הרשמית של הרשות הפלסטינית ביחס לבחירות בישראל קובעת כי הבחירות הן עניין ישראלי פנימי אשר לרש"פ אין עניין להתערב בו. עם זאת, ישנם קולות רבים הטוענים כי לתוצאות הבחירות תהיה השפעה מכרעת לא רק על עניינים ישראליים פנימיים, אלא גם על עתיד הפלסטינים ועתיד תהליך השלום

ההיסטוריון הפלסטיני, עצאם סיסאלם, המשמש כמרצה להיסטוריה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, העניק ראיון נרחב לטלוויזיה הפלסטינית, בו אמר: העם [הפלסטיני] הוא העם העתיק ביותר והתרבות הפלסטינית היא העתיקה ביותר... 'פלסטין' הוא שם חדש יחסית, אך זוהי ארץ כנען ופיניקיה, ארץ אל-שאם...

נביל שעת' לטלוויזיה הפלססטינית: "...ארה"ב היא החברה החזקה ביותר בברית המערבית. למרות זאת, אירופה אינה נעדרת אמצעים ואלטרנטיבות בניסיונה למלא תפקיד עצמאי וחלוצי יותר... ישנם כעת שלושה גורמים בהם יכולה אירופה להשתמש [כדי ללחוץ על ישראל.. "

מאז חתימת 'הסכם ויי', החלה ההנהגה הפלסטינית לפעול לחיזוק מעמדה של החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, היא 'החלטת החלוקה' משנת 1947. במהלך חמשת החודשים שחלפו, הפכה החלטה 181 מתביעה שולית שהוצגה בפורומים מקומיים בשטחי הרשות הפלסטינית למוקד הפעילות הדיפלומטית הפלסטינית

דברים שאמר מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, ליומון הפלסטיני אל-קדס:  "הקהילה הבינ"ל מייעצת לנו לדחות [את ההכרזה החד-צדדית על המדינה הפלסטינית]. אנו מקשיבים להם, אבל שואלים: האם קיימת נקודת-זמן ספציפית שבה תתקבל החלטה בינ"ל שתשים קץ לתוכנית הישראלית?

יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה מדווח על נאומו של יאסר ערפאת בכינוס באל-בירה: "הנשיא ערפאת הדגיש בדבריו שהוקראו על ידי [סגן ראש מנהלת ההכוונה הפוליטית ברשות הפלסטינית], עת'מאן אבו ע'רביה... שעלינו להלחם באויב בכל הזירות ולהיאבק בו בכל האופנים, כל עוד אין אנו משיגים עצמאות"

הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 התקבלה במגזר הערבי בתחושה מעורבת; מצד אחד שמחו כל המפלגות הערביות על קיצור ימיה של ממשלת נתניהו. מצד שני, אין המגזר הערבי מאוחד דיו על מנת להפיק את מלוא כוחו האלקטורלי

חבר הועד הפועל של אש"ף ויושב ראש ועדת הפליטים, דר' אסעד עבד אל-רחמן:"...כאשר אנו מדברים על זכות השיבה, אנו מדברים על השיבה בהתאם להחלטה 194 ולא על שיבה לגדה המערבית ולרצועת עזה. [מדובר] על זכות השיבה לבתיהם ולרכושם של הפליטים, כפי שנקבע בהחלטה הבינלאומית..."