המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
החרפת המאבק הפלסטיני בהתנחלויות
10/6/1999

החרפת המאבק הפלסטיני בהתנחלויות

 

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברשות הפלסטינית, יאסר עבד רבה, ובעקבותיו קראה 'מועצת התיאום המאוחדת להגנה על האדמה ולמאבק בהתנחלויות' להפוך את הימים 3-6.6.99 ל'ימי זעם' בהם יקויימו פעולות מחאה ותהלוכות כנגד ההתנחלות בכל האדמות הפלסטיניות.[1]

 

לקראת ימים אלה פרסם מנכ"ל משרד ההסברה ברשות הפלסטינית, חסן אל-כאשף, ביומון 'אל-איאם' מאמר הסתה חריף בו הוא קורא לפלסטינים לפתוח באינתיפאדה עממית חדשה. תחת הכותרת "...זעם לא [רק] ליום אחד" כותב אל-כאשף:

 

"אם יום חמישי הבא יהיה 'יום זעם' אחד בלבד, הרי שההימור הישראלי הישן-חדש על חוסר האונים שלנו יימשך כמדיניותה של ממשלת ברק, כפי שהתקיים במדיניותה של ממשלת נתניהו.. שהרי כל המחאה הפלסטינית לא מנעה [ולו] בניית התנחלות אחת; על כך מסתמכות המסקנות הישראליות וזהו בדיוק מה שאנו חייבים לבטלו כהימור וכמדיניות [ישראלית]. זהו מבחן היכולת הפלסטינית.

 

די לנו במסרים וברמזים הברורים  בהצהרותיו של אהוד ברק, אשר מדגיש את דבקותו בהתנחלויות וכמעט ומסכים עם הימין הישראלי בעניין התמיכה בהתנחלויות הקיימות, מתחייב לבצע את החלטות הבניה שהתקבלו בתקופת ממשלת נתניהו עד סוף שנה שעברה.. [ומתחייב] לבדוק את ההחלטות שנתקבלו לאחר מכן בנושא זה.

 

מעלה אדומים תהפוך להיות [אחת] משכונות ירושלים המחוברות אליה; זאת נקודת הפיצוץ [פיצוץ] אשר חייב להיות למדיניות [פלסטינית] ולעמדה פלסטינית קבועה הן במישור העממי והן במישור הרשמי. [זאת] לא רק כמחאה על ההחלטה להרחיב את מעלה אדומים ולחבר אותה לירושלים, אלא כהתנגדות פלסטינית פעילה המסוגלת להציב את ממשלת ברק בפני בחירה נחרצת: שלום או התנחלות. אין עוד מקום באדמתנו למיקח וממכר או להבלגה ואין תועלת עוד  בהמתנה או בהיענות לעצות בינלאומיות חדשות.

 

אנו מבינים שאנו נדרשים לפוצץ [כלומר להתחיל] את מערכת ההגנה על אדמתנו בתנאים קשים, שהרי המדיניות הישראלית מהמרת על חוסר האונים שלנו ועל [יכולתה] להחזיק בנו כבני ערובה לאופציית המשא ומתן, כאשר המקסימום המתקבל מן הממשל האמריקאי הוא הבעת דאגה.

 

כמו כן, [כבר נראים] הסימנים הראשונים לכישלון מאמצי [כינוס] הפסגה [הערבית] שמטרתה להתוות מדיניות ערבית אחת כלפי ההחלטות, הפעילויות והתמרונים של ממשלת ישראל.. כל זה  מגדיל את הביטחון הישראלי כי החזית הפלסטינית תהיה שקטה.

 

על מנת [שמשמעות] הסתלקות הכיבוש תהיה הסתלקותן של 176 התנחלויות כפי שדורש צאיב עריקאת, או כדי שתהיה זו הסתלקות הכיבוש והמתנחלים [כאחת] כפי שאומר אחמד אל-טיבי ועל מנת שהסתלקות זו תהיה אפשרית - עלינו לחסל את ההימור על חוסר האונים שלנו ועלינו ליצור עמדה ערבית עממית קבועה המסוגלת להשפיע על עמדת ממשלות ערב. אין בידנו דבר זולת מאבקנו וקורבנותינו  [אשר יתקיימו] תמיד ולא [רק] יום אחד.

 

חמש שנים של שלום שלא הושג ושל התנחלות שלא נעצרה - מספיקות. [אולם] אין די בכך שאנו בעלי הזכות ההיסטורית ושאנו מסתמכים על הלגיטימיות הבינלאומית והחלטותיה ו[גם] לא תספיק אף פעם הצטיינותו של הנושא ונותן הפלסטיני ויכולת התמרון והשכנוע שלו. ההחלטה הישראלית והבינלאומית לא הגיעה להכרה בפלסטין  - כאדמה, כעם, כבעיה וכארגון אלא לאחר שהמאבק ההיסטורי הפך למאבק בין עם שלם לבין כל צבא הכיבוש.

 

הזעם הוא אינתיפאדה חדשה.. זעם של עם למען אדמתו וזכויותיו.. זעם שיימשך בכל הנחישות ו[מתוך מיצוי כל] הלקחים של העם הפלסטיני וניסיונו. זעם זה לבדו מסוגל להחזיר את הרחוב אל הזירה ולחבר את הזעם הפלסטיני אל הזעם העממי הערבי אשר לא איחר אף פעם להגיע אלינו, למרות שאנו הזנחנו את כל קשרינו עם הכוחות העממיים הערביים, דבר שפגע בתדמיתנו, וגרם לנו לאבד את תפקידנו ההיסטורי במאבק...

 

אם ההסכמים לא מנעו מישראל הרשמית להפקיע את האדמה ולבנות ולהרחיב את ההתנחלויות הם לא ימנעו מאתנו להגן על אדמתנו בגופנו ולהטיל מצור על ההתנחלויות באמצעות חרם ומאבק עממי. ברשותנו אמצעים ויכולת מספיקים על מנת לסגור את כל הדרכים המובילות אל ההתנחלויות ולהטיל עליהן מצור בזעם מתמיד. אם לא נקיים משא ומתן מנקודת מוצא זו, יביא ברק למשא ומתן מפה של המדינה הפלסטינית על פי הלאווים והדחפורים [הישראליים]. מדינה [הדומה] לגבינה שוויצרית בלי ירושלים, בלי ריבונות ובלי עצמאות.

 

על מנת שלא תהיה זו מציאות שתיכפה על עמנו הרי זעמו של העם הזה הוא האינתיפאדה החדשה שלו ויום הזעם מתאים להיות יום פיצוץ הזעם הזה.. אין מנוס מהבחירה ומן ההחלטה ואין דרך אחרת זולת התגייסות כל העם על כל כוחותיו ואפשרויותיו, עד שתהיה [לנו] פלסטין שאנו רוצים."[2]



[1] אל-קדס, 1.6.1999

[2]אל-איאם, 1.6.1999.

תגיות