תחת הכותרת "ההתנהגות הדמוקרטית" מנתח ד"ר מאזן אבו בכר, רופא במקצועו, את נושא הדמוקרטיה בחברה הערבית: הסיבה לכישלונה של הדמוקרטיה ברוב המדינות המתפתחות נעוצה בכך שהיא מקוצצת ומצטמצמת לעניינים פורמליים בלבד הרחוקים מן המהות...

תחת הכותרת "המציאות והמטרות האמיתיות של השגרירות הנוצרית בירושלים" מותח סאמר סלאמה ביומון "אל-איאם" ביקורת חריפה על השגרירות הנוצרית בירושלים  "...המנצלת כל אירוע דתי, ובמיוחד דתי-נוצרי, כדי לשרת את התעמולה למען ירושלים ישראלית-ציונית ומקבלת תמיכה מאגודות נוצריות ויהודיות..."

תחת הכותרת "הישראלים החדשים: עובדות ההיסטוריה.. כיוון הפתרון" קושר בעל טור ביומון "אל-איאם", רג'ב אבו סריה, בין הצהרות שהשמיעו אישים ישראליים, המביעות תמיכה, ולו חלקית, בזכות השיבה לפלסטינים, לבין גישת ה"היסטוריונים החדשים" הישראלים

השבועון "אל-משאהד אל-סיאסי" ערך ראיון מקיף עם נביל שעת', השר לתכנון ולשיתוף פעולה בינלאומי ברשות הפלסטינית, שאמר: "...צריך לעשות מאמץ ולהפעיל כל לחץ בינלאומי אפשרי על מנת להגיע לפתרון והוא שיוביל אותנו לעצמאות פלסטין ולשחרורה. זוהי שאיפתנו ותקוותנו."

כותבים ערבים מגגיבים להופעת "ההיסטוריונים החדשים" בישראל. בין היתר נטען כי הופעתם נובעת מקיומה של היסטוריה [ישראלית] רשמית, ישנה ומסולפת שיצרה המערכת הישראלית וכי הצורך בהיסטוריונים ישראלים חדשים הוכתב על ידי קיומה של היסטוריה שאיננה עומדת בפני ביקורת רצינית.

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

תחת הכותרת "אסטרטגית הטבח" מותח פארוק ואדי, בעל טור ביומון "אל-איאם", ביקורת על יוזמתו של שר החינוך, יוסי שריד, ללמד בבתי הספר בישראל על הטבח שביצעו חיילי משמר הגבול בכפר קאסם בשנת 1956 ועל לקחיו

פיצל אל-חוסייני בראיון: ראש ממשלת ישראל יוצר חזות קודרת מאוד לתהליך השלום ולתקוות שנתלו בו [אישית] - שהוא יביא לשינוי במדיניות הישראלית. איננו חשים שחל שינוי במדיניות ישראל אלא [להיפך] שאנו ניצבים בפני חזרה של שלטון הליכוד ושל ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו.

בגיליון אוגוסט 99' של הירחון 'חקוק אל-נאס' [זכויות האדם] התפרסם מאמר ביקורת חריף של ד"ר איאד אל-סראג' הידוע בפעילותו למען זכויות האדם' בו טען כי הרש"פ "גמרה אומר לנפץ את החברה האזרחית ואת הארגונים הבלתי ממשלתיים ולהרוס - במיוחד - את הארגונים הפועלים להגנת זכויות האדם"

בביקורו במחנה הפליטים דהיישה, אמר הפטריאך הקתולי בירושלים, כי הוא חש בסבל הפליטים זמן רב. הוא אמר כי הוא עצמו היה פליט לאחר 'האסון' של שנת 1948 וכי הוא עדיין נושא את "פנקס המצרכים" של הפליטים שמנפיקה סוכנות הסעד והתעסוקה הבינלאומית (UNRWA

בנאום ברמאללה – בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

התבטאותו של הנשיא קלינטון על שיבת לפליטים הפלסטינים במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם הנשיא מבארכ [2.7.99] – התבטאות שאותה סייג אחר כך בסייגים שונים – עוררה תגובות רבות מצד הפלסטינים

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברש"פ, יאסר עבד רבה

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

השמחה לאיד שאחזה בתקשורת הפלסטינית בעקבות הפסדו של נתניהו בבחירות בישראל פינתה את מקומה במהירות לדיון בדמותו של ראש הממשלה הנבחר אהוד ברק ובעתיד המשא ומתן. 'ארבעת הלאווים' עליהם הכריז ברק לאחר היבחרו, גרמו מורת רוח ודאגה ברשות הפלסטינית

מאז פרסום תוצאות הבחירות מתמקדת התקשורת הפלסטינית בהשלכותיו הצפויות של השינוי הפוליטי שחל בישראל על הפלסטינים ועל תהליך השלום. אולם, בשולי הדיון הפוליטי מתייחסים הכותבים גם למהותן של בחירות במדינה דמוקרטית. כותבים אלו משבחים את הדמוקרטיה בישראל ואף מביעים את קנאתם בה

מזכ"ל 'חזית השחרור הפלסטינית', מחמד עבאס (המכונה 'אבו אל-עבאס'), התייחס לתפקיד הצבאי של 'חזית השחרור הפלסטינית' ואמר: "'החזית' דבקה מזה חמש שנים [בהחלטה] להקפיא את הפעילות הצבאית, על מנת להעניק להנהגה הפלסטינית הזדמנות להשיג תוצאות מדיניות למאבק הפלסטיני

עמדתה הרשמית של הרשות הפלסטינית ביחס לבחירות בישראל קובעת כי הבחירות הן עניין ישראלי פנימי אשר לרש"פ אין עניין להתערב בו. עם זאת, ישנם קולות רבים הטוענים כי לתוצאות הבחירות תהיה השפעה מכרעת לא רק על עניינים ישראליים פנימיים, אלא גם על עתיד הפלסטינים ועתיד תהליך השלום

ההיסטוריון הפלסטיני, עצאם סיסאלם, המשמש כמרצה להיסטוריה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, העניק ראיון נרחב לטלוויזיה הפלסטינית, בו אמר: העם [הפלסטיני] הוא העם העתיק ביותר והתרבות הפלסטינית היא העתיקה ביותר... 'פלסטין' הוא שם חדש יחסית, אך זוהי ארץ כנען ופיניקיה, ארץ אל-שאם...

נביל שעת' לטלוויזיה הפלססטינית: "...ארה"ב היא החברה החזקה ביותר בברית המערבית. למרות זאת, אירופה אינה נעדרת אמצעים ואלטרנטיבות בניסיונה למלא תפקיד עצמאי וחלוצי יותר... ישנם כעת שלושה גורמים בהם יכולה אירופה להשתמש [כדי ללחוץ על ישראל.. "

מאז חתימת 'הסכם ויי', החלה ההנהגה הפלסטינית לפעול לחיזוק מעמדה של החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, היא 'החלטת החלוקה' משנת 1947. במהלך חמשת החודשים שחלפו, הפכה החלטה 181 מתביעה שולית שהוצגה בפורומים מקומיים בשטחי הרשות הפלסטינית למוקד הפעילות הדיפלומטית הפלסטינית

דברים שאמר מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, ליומון הפלסטיני אל-קדס:  "הקהילה הבינ"ל מייעצת לנו לדחות [את ההכרזה החד-צדדית על המדינה הפלסטינית]. אנו מקשיבים להם, אבל שואלים: האם קיימת נקודת-זמן ספציפית שבה תתקבל החלטה בינ"ל שתשים קץ לתוכנית הישראלית?

יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה מדווח על נאומו של יאסר ערפאת בכינוס באל-בירה: "הנשיא ערפאת הדגיש בדבריו שהוקראו על ידי [סגן ראש מנהלת ההכוונה הפוליטית ברשות הפלסטינית], עת'מאן אבו ע'רביה... שעלינו להלחם באויב בכל הזירות ולהיאבק בו בכל האופנים, כל עוד אין אנו משיגים עצמאות"

הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 התקבלה במגזר הערבי בתחושה מעורבת; מצד אחד שמחו כל המפלגות הערביות על קיצור ימיה של ממשלת נתניהו. מצד שני, אין המגזר הערבי מאוחד דיו על מנת להפיק את מלוא כוחו האלקטורלי

חבר הועד הפועל של אש"ף ויושב ראש ועדת הפליטים, דר' אסעד עבד אל-רחמן:"...כאשר אנו מדברים על זכות השיבה, אנו מדברים על השיבה בהתאם להחלטה 194 ולא על שיבה לגדה המערבית ולרצועת עזה. [מדובר] על זכות השיבה לבתיהם ולרכושם של הפליטים, כפי שנקבע בהחלטה הבינלאומית..."

מנהיג ארגון ה"ג'יהאד האסלאמי הפלסטיני", רמצ'אן עבדאללה שלח, משא מאום בביירות במסגרת סימפוזיון שכותרתו "הערבים וההתמודדות עם ישראל: האפשרויות לעתיד". הוא אמר: "איננו נלחמים ביהודים משום שהם יהודים או כדי להופכם למוסלמים, המערכה נגד היהודים היא על פלסטין

ראש מנהלת ההכוונה הלאומית ברשות הפלסטינית, מאזן עז אל-דין, התמקד בשותפות האסטרטגית בין הרשות הפלסטינית ל'חמאס': "האמת היא שאף פלג פוליטי או כח פוליטי פלסטיני אינו יכול לטעון כי הוא לבדו מסוגל להגשים את ההישג הלאומי הכללי במובן האסטרטג

 חבר הועדה המרכזית של ה'פת"ח' וחבר המועצה המחוקקת, עבאס זכי, העניק ראיון ליומון 'אל-קדס' בנוגע לעמדותיה של תנועת ה'פת"ח' בנושאים שונים. הוא הסביר כי "תנועת ה'פת"ח' מושתתת על כל מרכיבי המאבק - הן המאבק המזוין והן המאבק הפוליטי ופעילות בדרכי שלום

 יו"ר מחלקת הפליטים וחבר הועד הפועל של אש"ף, אסעד עבד אל-רחמן, קיים מסיבת עיתונאים ב-28 בפברואר ברמאללה ובה הציג את עמדת אש"ף בשאלת הפליטים, על רקע האפשרות להכרזה על מדינה פלסטינית עצמאית. אל רחמן שלל פתרון לבעיית הפליטים בגדה וברצועה

ב-10.2.1999 דיווח יומון הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה" על הגעת משלוח גדול של תרופות במשקל של כ-50 טון, ובערך כולל של 3.5 מליון דולר כסיוע הומניטרי רפואי מטעם ארגון "הדסה-טקסס" לרשות הפלסטינית

חבר הועדה המרכזית של ה'פתח' ויו"ר ועדת החינוך במועצה המחוקקת, עבאס זכי: "התנאים אשר הביאו לפרוץ המאבק המזוין עדיין קיימים, והם אלו הקוראים לנו לאזור כוח ונחישות כדי להמשיך בדרך, במיוחד בשעה שישראל משליכה את ההסכמים לאחור ונסוגה מהתחייבויותיה לפלסטינים

שר העבודה הפלסטיני, רפיק אל-נתשה, העניק ראיון לערוץ הטלוויזיה של הרש"פ. להלן קטעים ממנו: "...לאחרונה חלה התפתות חיובית ביחסים הפלסטינים-אמריקאים. אנו מתייחסים בחיוב רב לביקור קלינטון בפלסטין... האמריקאים השתכנעו באופן  מוחלט שאנו מלאנו את התחייבויותינו

בראיון שערך כתב העת אל-מסאר עם חבר הלשכה המדינית של 'החזית העממית', ג'מיל מג'דלאוי, הוא אמר: את עקרונות המאבק למען שחרור פלסטין והקמת חברה מתקדמת שתהיה חלק מאומה ערבית אחת, לא נשנה והפעילות הצבאית לא הפסיקה להיות אחת האופציות שלנו

האחד בינואר 1999 צוין ברחבי הרשות הפלסטינית כיום השנה ה-34  לייסוד תנועת ה'פתח'. מסמך זה מסכם את ההתבטאויות הבולטות לרגל האירוע, כפי שדווחו בתקשורת הפלסטינית

למרות ההתחממות ביחסי ארה"ב והרשות הפלסטינית ולמרות האהדה הרבה לה זכה הנשיא קלינטון בעת ביקורו בעזה, נמתחת עליו ביקורת בוטה בביטאון הרשות הפלסטינית, אל-חיאת אל-ג'דידה ובתקשורת הפלסטינית בכלל בשל ההתקפה בעיראק

יומון הרש"פ: "[דרישת ישראל] לאיסוף הנשק נועדה לחולל מלחמת אחים ['פתנה'], להסית ולגרום להתנגשויות פנימיות (בין הפלסטינים לבין עצמם). שרון אף הרחיק לכת ודרש לשלול מהמשטרה הפלסטינית את הרובים [המותרים לה] על פי ההסכם."

 במאמר פרוגרמטי שפרסם יושב ראש המועצה המחוקקת הפלסטינית וחבר המשלחת הפלסטינית למשא ומתן, אחמד קריע 'אבו עלאא' ביומון הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה", הוא קובע באופן מפורש כי גבולות המדינה הפלסטינית העצמאית העתידה לקום הם הגבולות שנקבעו בהחלטת החלוקה.

בעזה נערך סימפוזיון מדיני בהשתתפות כמה מבכירי תנועת  ה'פתח', מנגנוני הבטחון וההסברה ברשות הפלסטינית ואינטלקטואלים פלסטיניים. המשתתפים דנו בשלל בעיות הקשורות להיסטוריה של העם הפלסטיני ולמוצאו, במרכזיותה של התרבות הפלסטינית ובהבדל בין מאבק מדיני לצבאי.

במהלך החודשים האחרונים עסוקים הפלסטינים בהכנות רבות ומגוונות לקראת "עימות עתידי [אפשרי] עם ישראל." במסגרת הכנות אלה, נערכים גם דיונים בנוגע לתגובה הישראלית הצפויה למהלך הפלסטיני ובנוגע למענה הפלסטיני הנדרש לכל תרחיש אפשרי

הפלסטינים מבהירים כי משמעות הכרזת המדינה במאי 1999 היא בראש ובראשונה הכרזה על פרישת הריבונות הפלסטינית הלכה למעשה במדינת פלסטין שבגבולות הארבעה ביוני 1967, כולל ירושלים המזרחית כעיר הבירה. מעת לעת ישנן התייחסויות לגבי אופייה של המדינה העתידית

בחמישה עשר בנובמבר 1988 הכריזה המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר על הקמת מדינת פלסטין בגבולות 1967, שבירתה ירושלים המזרחית. הכרזה זו זכתה להכרה של למעלה מ-108 מדינות והפלסטינים מבהירים כי ההכרזה השניה - בארבעה במאי 1999 - תהיה בבחינת השלמה בפועל של ההכרזה הראשונה

יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת נשא נאום בפני אנשי תנועת ה'פתח' ברמאללה לרגל יום השנה העשירי ל'הכרזת העצמאות הפלסטינית', שצויין ב-15 בנובמבר: "...המהפכה הפלסטינית היא מהפכה אדירה ומוטב שידעו הרחוק והקרוב שהרובה הפלסטיני מוכן ואנו נכוון אותו, אם הם ינסו למנוע מאתנו מלהתפלל בירושלים..."

חבר הצוות הפלסטיני למו"מ וראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועת עזה, מחמד דחלאן, אמר ליומון אל-איאם כי הפלסטינים דחו את כל התנאים שהציגה ישראל בנושא הבטחוני. דלחאן: "לא הסכמנו לשום תנאי מן התנאים שהציב נתניהו. למשל, לסוגיית ההסגרה של אלו אשר נאמר לגביהם שהם רוצחים אין זכר בהסכם הזה."

ראש הלשכה המדינית באש"ף, פארוק קדומי, היושב בתוניס העניק ראיון לעתון אל-ח'ליג' היוצא לאור במדינת האמירויות הערביות המאוחדת. יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה [14.10.1998], פרסם את הראיון במלואו.בראיון תוקף קדומי את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ומכנה אותו "יאנקי" המתייחס לפלסטינים כאל אינדיאנים

במאמר בלתי חתום בעיתון אל-שעב (28.9.1998), סוקר הכותב את "פועלם" של היהודים במדינות העולם. לטענתו היהודים הם האחראים למשבר הכלכלי החמור אשר פוקד את רוסיה, להפצת פורנוגרפיה בתקשורת התורכית, לפגיעה במוסדות כלכליים ביוון ולניצול הגרמנים על רקע השואה

גילוי דעת מאת המועצה המחוקקת הפלבטינית:   " המועצה עוקבת בדאגה גוברת לנוכח התוקפנות האמריקאית בסודאן ואפגניסטן, אשר הינה הפרה ברורה של האמנות והנוהג הבינ"ל, ואינה נתמכת בידי ההחלטות של החוק הבינ"ל .  כן אנחנו מודאגים מהרג חפים מפשע בהפצצות אשר בדאר אל-סלאם  ונירובי

האינטלקטואל הפלסטיני מהזרם האסלאמי, ד"ר סלים אל-עוא: "חובת המוסלמים להשיג נשק להשמדה המונית, החל בנשק גרעיני וכלה בנשק כימי וביולוגי. אנו רוצים שהשלום הזה [עם ישראל] יסתיים ויחוסל ושמדינת ישראל תפסיק להתקיים

ראש מועצת עבלין, חבר הכנסת צאלח סלים העניק ראיון מקיף לשבועון כל אל-ערב, 7.8.1998: לא התנצלתי על דברי לפיהם יש להרוג פלסטינים המוכרים קרקעת ליהודים. מקומם של אלו באתר הפסולת הבוער ברמת החובב. חוגי האינטיליגנציה ברחוב הערבי ישראלי רוכבים על הגל העדתי במקום להאבק בו

בעקבות הפולמוס העדתי שפרץ בישראל על רקע התבטאויותיו של חבר הכנסת אורי אור בגנות עדות המזרח, נכתב בפרסום הדו-שבועי הרשמי של תנועת ה'פתח' "עמתדנו": "...המערכה עברה לתוך החברה הישראלית שהחלה לחוש בבידוד ובסכנה הטמונים במדיניותו של נתניהו ביחס לעתיד הקיום היהודי, לא רק בפלסטין, אלא בעולם כולו..."