בכיר בחמאס, ר'אזי חמד, שכבר בעבר לא נרתע מלהציג גישה ביקורתית, כתב במאמרו מה-1 ביולי 2009 , כי טענת החמאס לניצחון בעזה היא חלק מן ההרגל של הערבים והפלסטינים להציג תבוסות כניצחונות. הוא קרא לערבים להשתחרר מהרגל זה להקים ועדות חקירה כפי שעושה ישראל

לאחרונה מתרכז מאבק היוקרה בין מצרים לקטר סביב הבכורה בתיווך במשבר דארפור. בספטמבר 2008 מינו הליגה הערבית והאיחוד האפריקאי את קטר כנותנת חסות למו"מ בין מורדי דארפור לממשלת סודאן. מנגד, מצרים, הרואה עצמה כאפוטרופסית של סודאן, בוחשת כל העת בקלחת המדינית והדיפלומטית הסודאנית, משום שיציבותה של סודאן היא אינטרס אסטרטגי מצרי

ב-13באוגוסט 2009 נעל יו"ר הרש"פ את ועידת הפת"ח שבה אושרה התוכנית המדינית המתוקנת. בסקירה זו ייבחנו תוצאות הוועידה בשלושה היבטים: האם שונה תקנון הפת"ח, אילו עמדות ביטא מחמוד עבאס בנאומו (שלדבריו מבטא את תוכניתה המדינית של התנועה) ומהי התוכנית המדינית העדכנית הרשמית שלה

בעיצומה של המחאה באיראן ומחוצה לה על התוצאות השנויות במחלוקת של הבחירות לנשיאות באיראן, ייחד השבועון המצרי רוז אל-יוסף, המקורב לבנו של נשיא מצרים, גמאל מבארכ, חלק ניכר מהגיליון שהופיע ב-27.6.2009 למאמרים נגד השלטון באיראן. בכתבות נמתחה ביקורת קשה על המשטר האיראני, תוך  השוואתו לנאציזם, לפשיזם ולתנועת אל-קאעדה

בעקבות הצהרותיו של יו"ר הרשות, מחמוד עבאס, בוועידת הפת"ח השישית, בדבר זכותם של הפלסטינים לדבוק בהתנגדות, פרסם היומון המצרי הממסדי אל-גומהוריה מאמר מערכת קצר התומך בעמדה זו וקורא לפלסטינים לדבוק בהתנגדות כדי להשיב את זכויותיו

לאחרונה פורסמו התבטאויות של שר התרבות הסורי, ד"ר ריאד נעסאן אר'א, בשבח ההתנגדות. לצד התייחסות להיבטים המעשיים-צבאיים של ההתנגדות כפעולה היעילה היחידה מול ישראל, העניק אר'א להתנגדות היבטים מטפיזיים ותיאר אותה כחיונית להישרדות וכטבעית, ומכאן שמי ששולל את ההתנגדות, מתכחש לטבע האדם

בריאיון לשבועון המצרי "אוקטובר", נקט יו"ר הרשפ, מחמוד עבאס, גישה פייסנית של רצון להגיע לשלום  במסגרת היוזמה הערבית, הכוללת פתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים. בין עיקרי דבריו: אין ביכולתו לומר לפליטים לשוב לישראל, אך גם לא ימנע זאת מהם; אין הסתה ברש"פ והוא מוכן לחידוש פעילות הוועדה בנושא ההסתה, אם גם ישראל תפעל למניעת ההסתה

ב-9 במאי 2009 העניק המטיף המצרי שיח' יוסף אל-בדרי, ראיון לעיתון הכוויתי "אל-נהאר", בו פרס את דעותיו בנושאים שונים עליהם חלוק העולם הערבי והמוסלמי: הנשק הגרעיני, איראן, משטרת הדת, הבהאים, רפורמות באסלאם ועוד. אל-בדרי, שהגיש תביעות נגד משכילים, משוררים וסופרים מצריים, בגין עמדותיהם הליברליות כלפי האסלאם, דן גם מלחמתו
באינטלקטואלים אלה

ב-14-18.4.2009 נערכה בדמשק "הוועידה ליחסי סוריה-לבנון", בחסות סגנית נשיא סוריה לענייני תרבות, ד"ר נג'אח אל-עטאר. היומון הסורי הרשמי תשרין הגדיר מהלך זה כ"פתיחה של מסלול חדש להתקרבות סורית-לבנונית...". מתוכן הדיון בישיבות הוועידה ניכר מאמץ להבליט את המאחד, תוך הקפדה על הצהרה בדבר הכרה בעצמאותה וריבונותה של לבנון

ב-25.6.2009, בראיון ליומון הירדני "אל-דוסתור", גילה סאיב עריקאת, ראש מחלקת המו"מ ברש"פ, כי הממשלה הקודמת בראשות אהוד אולמרט הציעה ליו"ר הרש"פ,  מחמוד עבאס, 100% מן השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967 באמצעות חילופי שטחים, ואמר כי אל לפלסטינים להיחפז בקבלת ההצעה מאחר וישראל ממילא  נסוגה מעמדותיה עד שהסכימה לוותר על 100% מן השטח

בתגובה למהומות בעקבות הבחירות באיראן, פרסם עורך היומון הסודאני, אל-ראי אל-עאם, כמאל חסן בח'ית, מאמר מערכת התומך בנשיא אחמדי-נז'אד, וקובע כי בחירתו היא מכה למערב ולארה"ב. לדברי בחית', המחאות נגד תוצאות הבחירות הן מזימה מערבית שתכליתה -  הפלת המשטר האיראני

ניצחון זרם אל-מסתקבל וכוחות ה-14 במרץ בבחירות לפרלמנט בלבנון, נתקבל בברכה בקרב נציגי המדינות הערביות המתונות שראו בכך, יותר מכל, את הפסדה של איראן ובעל בריתה – ארגון חזבאללה. מאמרים בעיתונות הערבית טענו שהעם הלבנוני הצביע בעד "לבנון ערבית" ונגד שאיפותיה ההגמוניות של איראן

תוצאות הבחירות באיראן וניצחונו של מחמוד אחמדי-נז'אד, התקבלו בסוריה בשביעות רצון, הן מצד הנשיא בשאר אל-אסד והן בעיתונות הרשמית, ששיבחה את "הבחירות הנקיות שעולות בקנה אחד עם הקריטריונים הדמוקרטיים" ואת "בחירתו של העם האיראני באחמדי נז'אד." 

נציגים מן המחנה המתון בעולם הערבי (סעודיה ומצרים) יצאו להגנתו של יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, מול הניסיון של איראן והחמאס לערער על מעמדו ולהציב את מנהיג חמאס, ח'אלד משעל, במעמד שווה לשלו. הם טענו כי חמאס ניצלה את הסכמי אוסלו (שהיא התנגדה להם) כאמצעי להשגת השלטון ואחר כך החלה להפעיל נשק נגד פלסטינים תומכי אש"פ

המאבק על השלטון בלבנון בין שני המחנות הפוליטיים במדינה, "כוחות ה-14 במרץ" מצד אחד והאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה מצד שני, החל מיד עם סיום מלחמת לבנון השניה, בקיץ 2006. אז פרץ משבר פוליטי במדינה בעקבות פרישתם מהממשלה של השרים השיעים מטעם חזבאללה ואמל והכרזתם כי הממשלה "אינה לגיטימית"

בתחילת מאי 2009 נועדו בדמשק נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נז'אד ונשיא סוריה, בשאר אל-אסד. בתום פגישתם הצהירו שני הנשיאים כי היחסים בין מדינותיהם אסטרטגיים ומהווים מופת לאזור ולעולם. לדבריהם, האזור עומד בפני שינוי דרמטי, אותו מתוות איראן וסוריה במסגרת סדר עולמי חדש שיבוא במקומו של הסדר הישן  אותו הובילה ארה"ב

בעקבות המלחמה בעזה חידשה החמאס את מאמציה לערער על מעמדו של  אש"פ
כמייצג הלגיטימי של הפלסטינים. זאת בניסיון להשלים את התהליך שהחל עם
ניצחונה של התנועה בבחירות למועצה המחוקקת ב-2006 ונמשך בהשתלטותה בכוח על
רצועת עזה בשנת 2007

חבר הפרלמנט המצרי ועורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים מתח במאמרו ביקורת חריפה על שליט קטר ואשתו הדוגלים לכאורה בדמוקרטיה, אך כאשר מדובר בביקורת על המשטר הם הצרו את צעדיהם של המבקרים

היו"ר הראשון של ועדת החקירה הבינ"ל לרצח רפיק אל-חרירי, דטלב מהליס, טען בראיון ליומון הלבנוני אל-מסתקבל כי ועדת החקירה בראשותו מצאה שר"מ לבנון לשעבר, רפיק אל-חרירי, קיבל "איומים רציניים" מבכירים במשטר הסורי

אתר החדשות התימני באינטרנט yemenportal.net פרסם כתבה אודות טקס שהתקיים במחוז אב בתימן, שבו נחנכו אולם וספרייה על שמה של המתאבדת הפלסטינית הראשונה, ופא אדריס, שביצעה פיגוע ברחוב יפו בירושלים. בטקס השתתפו אנשי שלטון תימנים ואיש חזית השחרור הפלסטינית, סמיר אל-קונטאר, מבצע הפיגוע הרצחני בנהרייה ב- 1974