לאחרונה, ובעיקר מאז שהסתיימה המלחמה בין ישראל לחמאס בעזה, ניכרת הסלמה בעמדותיו של חזבאללה בנושא פירוק הנשק שלו, , כאשר מזכ"ל הארגון, חסן נאסרללה, וסגנו נעים קאסם, הודיעו כי המלחמה בעזה הכריעה את הדיון בלבנון על עתידו של חזבאללה כתנועת התנגדות בלבנון ועל גורל הנשק שלו

בעקבות עזיבתו ההפגנתית של ר"מ תורכיה, רג'פ טייפ ארדואן, את ועידת דאבוס, במחאה על דבריו של נשיא ישראל, שמעון פרס, קראה העיתונות הסורית למזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא, להתפטר מתפקידו מפני שלא עזב את הוועידה בעקבות ארדואן ולמדינות ערב  לפעול לסילוקו של מוסא מן הליגה הערבית

כינוס ועידת דוחה ב- 16 בינואר 2009, בניגוד לעמדתה של מצרים וניסיונותיה של קטר לכנס ועידה אלטרנטיבית "לשיקום עזה", במקום הוועידה המצרית הצפויה להיערך בקהיר ב- 2 במרץ 2009, עוררו את חמת השלטון המצרי. העיתונות המצרית הממסדית האשימה את קטר באימוץ סדר היום האיראני ובניסיון עקר להתחרות במצרים ולדחוק אותה ממעמד

ההתבטאויות האיראניות בדבר ריבונות איראן על אזורים במפרץ החריפו את העימות הקיים בין המחנה האיראני לבין המחנה הסעודי-מצרי. היומון הסעודי "אל-וטן" פרסם מאמר חריף בו קבע הכותב, סולימאן אל-עקילי, מנהל משרדי העיתון בעיר אל-ריאד, כי איראן היתה בעברה מדינה סונית שתושביה הסונים אולצו תחת איומים להמיר את דתם

בחודשים  האחרונים החלו סוריה והאופוזיציה הלבנונית בראשות חזבאללה לערער על מעמדו של הנשיא הלבנוני, מישל סולימאן, שנבחר ב-25 במאי 2008, כחלק מהסכם דוחה שנחתם ב- 21.5.2008 והכריע את העימות הפוליטי והצבאי בלבנון לטובת האופוזיציה

לאחרונה דנים בכירי משטר וכלי תקשורת איראניים בצורך להרחיב את שתה"פ המדיני עם תורכיה ואף לחתור לברית אסטרטגית עימה, בהתמודדות של האסלאם מול המערב. דיונים אלה קיבלו משמעות מיוחדת בעקבות המלחמה בעזה, שחשפה שני מחנות אזוריים – ציר איראני וציר סעודי-מצרי, שהמלחמה הקרה ביניהם מחריפה והולכת

בעקבות האירועים בעזה וההתקפה החריפה של מזכ"ל חזבאללה, חסן נאסרללה, על ההנהגה המצרית, תקף מופתי הר הלבנון, השיח' מחמד עלי אל-ג'וזו, בחריפות רבה את נאסרללה והאשימו בפילוג האומה ובניצול דמם של תושבי עזה למטרות פוליטיות המשרתות את איראן

ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל: "מה שקרה בעזה הוא המלחמה האמיתית והגדולה הראשונה שבה נמצא עמנו על אדמתו ולכן המערכה בעזה היא נקודת מפנה בסכסוך עם האויב הציוני." לדבריו המערכה הזאת היא בסיס לשחרור שיתחיל בפלסטין ויתפשט לכל מקום

המלחמה בעזה הצטיירה בתקשורת הבינ"ל כעימות צבאי מקומי בלבד ואולם מלחמה זו, כמו מלחמת לבנון 2006, וכמותן גם אירועים מדיניים וצבאיים אחרים שאירעו במזה"ת בעשורים האחרונים, מתאפיינות במכנה משותף אחד: שורשיהן בעימות בין איראן שלאחר המהפכה האסלאמית לבין הממלכה הסעודית, עימות המהווה מפתח להבנת המזה"ת בראשית המאה ה-21

בתגובה חריפה לנאומו של ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל, טענו נציגי פת"ח והרש"פ שלמשעל אין כסף ונשק, שבעלי בריתו זנחו אותו ושהוא אינו יכול לדבר על ניצחון לנוכח ההרס בעזה. הם גם הזהירו כי משעל מעוניין לגרור את תושבי הגדמ"ע לפתיחת זירה נוספת, וציינו כי מפקדי החמאס מסתתרים במקום לעמוד בראש לוחמיהם

עורך היומון המצרי הממסדי "אל-גומהוריה", מחמד עלי אבראהים, (שהוא גם חבר פרלמנט מצרי) כתב סדרת מאמרים תחת הכותרת: "חמאס, דמשק ואיראן – ציר הרשע החדש", בהם תקף את חמאס, סוריה ואיראן על עמדתן ביחס לעזה ולפתיחת מעבר רפיח. לדבריו, איראן וסוריה חרשו מזימה לנצל את הבעיה הפלסטינית לטובת האינטרסים שלהן

כמה ימים לפני התקיפה הישראלית על עזה התראיין סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, מוסא אבו מרזוק, לביטאון החמאס "אל-רסאלה". לדבריו ישראל רואה בחידוש התהדיאה יעד אסטרטגי ואילו החמאס רואה בתהדיאה מצב חריג שאין להמשיכו אם אינו משרת את הפלסטינים

בחודשים אוגוסט וספטמבר 2008, קיימו מנהיגי סוריה, איראן ותורכיה שורה של פגישות וביקורים הדדיים.על רקע ביקורים אלה, דווח בעיתונות הערבית כי סוריה פועלת לגיבוש גוש אסטרטגי סורי-איראני-תורכי ולהקמת מנגנון התייעצות ותיאום משולש בין המדינות

 אחד מארגוני הסטודנטים באיראן, 'דפתר-י תחכים-י וחדת – טיפ-י עלאמה (המשרד לחיזוק האחדות - חוג אנשי הדת)', פרסם ב-30 בדצמבר 2008, הודעת גינוי לחמאס אותו הגדיר "קבוצת טרור". חברי ארגון וחדת-י תחכים גינו גם את השימוש שעושה החמאס באזרחים כמגן מפני מתקפות ישראל והגדירוהו כ"לא אנושי"

לאחרונה גברה המתיחות בין סוריה לבין סעודיה ו"כוחות ה-14 במרץ". נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, והתקשורת הסורית, האשימו את סעודיה ואת
"כוחות ה-14 במרץ" במתן תמיכה וסיוע לארגונים פונדמנטליסטים בלבנון. סעודיה ו"כוחות ה-14 במרץ" טענו כי המשטר הסורי, הוא אשר הקים את ארגון "פתח אל-אסלאם" ושלחו ללבנון, לערער את היציבות בה

היחלצותה של סוריה להגנת חמאס מפני ביקורתה של מצרים, בוועידת שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר, הובילה גם לחילופי האשמות בין מצרים לסוריה. שה"ח הסורי, וליד אל-מועלם, רמז כי מצרים אינה מתווך ניטראלי בין הצדדים הפלסטיניים. בעיתונות המצרית נכתב כי סוריה  עומדת מאחורי נסיגת חמאס מהדיאלוג הפלסטיני ופועלת למען האינטרס האיראני

המתיחות בין המדינות הערביות המתונות והפרו מערביות ובראשן סעודיה ומצרים, לבין הציר הסורי-איראני, החריפה לאחרונה. סעודיה ומצרים האשימו את איראן וסוריה בחתירה לערעור היציבות באזור וטיפוח תנועות ההתנגדות בלבנון, בעיראק וברש"פ. סוריה ואיראן האשימו את סעודיה ומצרים במדיניות פרו אמריקאית ופרו ישראלית ובפעילות לסיכול תנועת ההתנגדות

באוקטובר 2008 אמר מוסא אבו מרזוק, סגן ראש הלשכה המדינית של החמאס, לעיתון הקטרי "אל-ראיה", כי הוא מופתע מדרישת איחוד האמירויות להחיל את ריבונותן על שלושה איים במפרץ הפרסי, המוחזקים מאז ימי השאה בידי איראן. בתגובה כתב ח'לפאן אל-צואפי בעל טור בעיתון "אל-איתחאד" של איחוד האמירויות, כי אם כך, קיים גם ספק לגבי תביעת חמאס על שטחי פלסטין

יחד עם ניסיונם של בכירים ברש"פ ובפת"ח להפגין הזדהות עם החמאס לנוכח תקיפת ישראל בעזה, נמתחה על החמאס ביקורת על חלקה בהסלמה; על שלא שעתה לקריאות להאריך את התהדיאה; שלא התכוננה כראוי לאפשרות שישראל תתקוף, חרף כל האזהרות וששילבה בין שלטון להתנגדות באופן שחשף אותה לפגיעה מצד ישראל

בנאום שנשא אמין אל-ג'ומיל, יו"ר מפלגת הפלנגות בלבנון ואחד ממנהיגי "כוחות ה-14 במרץ" בעצרת  בבירות לציון יום השנה השני לרצח בנו פייר, בהיותו שר התעשייה הלבנוני, ויום השנה ה-72 לייסוד מפלגת הפלנגות, הוא תקף באופן חסר תקדים את החזקת הנשק בידי חזבאללה וקרא ל"השיבו לחיק המדינה"