כותבים ערבים מגגיבים להופעת "ההיסטוריונים החדשים" בישראל. בין היתר נטען כי הופעתם נובעת מקיומה של היסטוריה [ישראלית] רשמית, ישנה ומסולפת שיצרה המערכת הישראלית וכי הצורך בהיסטוריונים ישראלים חדשים הוכתב על ידי קיומה של היסטוריה שאיננה עומדת בפני ביקורת רצינית.

תחת הכותרת "מורשת העבר היפה" כותב הפובליציסט חסן ח'צ'ר ביומון אל-איאם: "... איננו יכולים לחיות ללא רעיון מאחד. מקור קלוננו ואובדן ביטחוננו בחמש השנים האחרונות מתבטא בהעדר רעיון זה, אשר ילכד את הפלסטינים בכל מקומות המצאם וילהיב אותם בלהט המתוק הזה שחווה כל מי שחי בראשית שנות השבעים

תחת הכותרת "אסטרטגית הטבח" מותח פארוק ואדי, בעל טור ביומון "אל-איאם", ביקורת על יוזמתו של שר החינוך, יוסי שריד, ללמד בבתי הספר בישראל על הטבח שביצעו חיילי משמר הגבול בכפר קאסם בשנת 1956 ועל לקחיו

פיצל אל-חוסייני בראיון: ראש ממשלת ישראל יוצר חזות קודרת מאוד לתהליך השלום ולתקוות שנתלו בו [אישית] - שהוא יביא לשינוי במדיניות הישראלית. איננו חשים שחל שינוי במדיניות ישראל אלא [להיפך] שאנו ניצבים בפני חזרה של שלטון הליכוד ושל ראש הממשלה הקודם, בנימין נתניהו.

העיתון "אל-שרק אל-אוסט": "השמועות בדבר ניסיון ההתנקשות בשגריר ארה"ב בקאהיר, דניאל קרצר, באו בעקבות מתקפה מילולית תקשורתית שהתנהלה מעל דפי העיתונים במצרים בינו לבין כמה אנשי רוח מצריים..."

בביקורו במחנה הפליטים דהיישה, אמר הפטריאך הקתולי בירושלים, כי הוא חש בסבל הפליטים זמן רב. הוא אמר כי הוא עצמו היה פליט לאחר 'האסון' של שנת 1948 וכי הוא עדיין נושא את "פנקס המצרכים" של הפליטים שמנפיקה סוכנות הסעד והתעסוקה הבינלאומית (UNRWA

בחירתו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל עוררה אופטימיות רבה בנוגע לאפשרות חידושו המהיר של המו"מ הישראלי-סורי. הסורים טענו, שראש ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין, התחייב כלפי האמריקאים בשנת 1995, לסגת לקווי הארבעה ביוני 1967, אך פרשנות זו אינה מקובלת על ישראל

בנאום ברמאללה – בכנס לרגל יום הולדתו השבעים - אמר יאסר ערפאת: "[אנו] נמשיך במאבקנו ובג'יהאד שלנו בכוח ובנחישות, עד שנראה נער ונערה אלה מניפים את הדגל [הפלסטיני] מעל חומות ירושלים, מסגדיה וכנסיותיה. אין זה מעבר ליכולתו של אללה להביא לכך בקרוב

שאלת הזהות וההשתייכות מעסיקה רבות אומנים וסופרים ערבים ישראלים, אשר דורשים להיות אזרחים שווים הנהנים מאוטונומיה תרבותית במסגרת החברה הישראלית, אך חשים כערבים פלסטינים בתוקף קשריהם הרוחניים, התרבותיים ואף המשפחתיים אל הפלסטינים ואל העולם הערבי בכללותו

התבטאותו של הנשיא קלינטון על שיבת לפליטים הפלסטינים במהלך מסיבת עיתונאים שערך עם הנשיא מבארכ [2.7.99] – התבטאות שאותה סייג אחר כך בסייגים שונים – עוררה תגובות רבות מצד הפלסטינים

בראיון מקיף שהעניק השיח' פצ'לאללה לשבועון ה-BBC בערבית אל-משאהד אל-סיאסי, הוא פורש את משנתו הפוליטית והתרבותית וקובע שבדומה לנשיא איראן ח'אתמי, הוא שם את הדגש על הסיסמא "אני וזולתי", או במילים אחרות פתיחות לעולם שמחוץ לאסלאם.

עם תום הבחירות בישראל, שלקראתן נמנעו הפלסטינים מפעולות מחאה אלימות, ונוכח חידוש העבודות בשטח ראס אל-עמוד ובהר חומה, החלה ההנהגה הפלסטינית להיערך מחדש למאבק בהתנחלויות. במסגרת זו התקיים ברמאללה ב-30-5-99  'כינוס לאומי למאבק בהתנחלויות' בראשות שר ההסברה והתרבות ברש"פ, יאסר עבד רבה

תחת הכותרת "האבן של 'ישראל'... ותרועת השבח של קופי ענאן" כותב בעל הטור מג'אהד ח'לף ביומון 'אל-קדס': מה שמפליא הן הצהרותיו של ענאןששיבח את ערכי החרות, הדמוקרטיה והסובלנות ש"ישראל" דבקה בהם וטען כי  אלה הן אותן המטרות שהאו"ם פועל להגשמתן

מאז פרסום תוצאות הבחירות מתמקדת התקשורת הפלסטינית בהשלכותיו הצפויות של השינוי הפוליטי שחל בישראל על הפלסטינים ועל תהליך השלום. אולם, בשולי הדיון הפוליטי מתייחסים הכותבים גם למהותן של בחירות במדינה דמוקרטית. כותבים אלו משבחים את הדמוקרטיה בישראל ואף מביעים את קנאתם בה

עמדתה הרשמית של הרשות הפלסטינית ביחס לבחירות בישראל קובעת כי הבחירות הן עניין ישראלי פנימי אשר לרש"פ אין עניין להתערב בו. עם זאת, ישנם קולות רבים הטוענים כי לתוצאות הבחירות תהיה השפעה מכרעת לא רק על עניינים ישראליים פנימיים, אלא גם על עתיד הפלסטינים ועתיד תהליך השלום

ההיסטוריון הפלסטיני, עצאם סיסאלם, המשמש כמרצה להיסטוריה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, העניק ראיון נרחב לטלוויזיה הפלסטינית, בו אמר: העם [הפלסטיני] הוא העם העתיק ביותר והתרבות הפלסטינית היא העתיקה ביותר... 'פלסטין' הוא שם חדש יחסית, אך זוהי ארץ כנען ופיניקיה, ארץ אל-שאם...

נביל שעת' לטלוויזיה הפלססטינית: "...ארה"ב היא החברה החזקה ביותר בברית המערבית. למרות זאת, אירופה אינה נעדרת אמצעים ואלטרנטיבות בניסיונה למלא תפקיד עצמאי וחלוצי יותר... ישנם כעת שלושה גורמים בהם יכולה אירופה להשתמש [כדי ללחוץ על ישראל.. "

מאז חתימת 'הסכם ויי', החלה ההנהגה הפלסטינית לפעול לחיזוק מעמדה של החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, היא 'החלטת החלוקה' משנת 1947. במהלך חמשת החודשים שחלפו, הפכה החלטה 181 מתביעה שולית שהוצגה בפורומים מקומיים בשטחי הרשות הפלסטינית למוקד הפעילות הדיפלומטית הפלסטינית

דברים שאמר מזכ"ל הקבינט הפלסטיני, אחמד עבד אל-רחמן, ליומון הפלסטיני אל-קדס:  "הקהילה הבינ"ל מייעצת לנו לדחות [את ההכרזה החד-צדדית על המדינה הפלסטינית]. אנו מקשיבים להם, אבל שואלים: האם קיימת נקודת-זמן ספציפית שבה תתקבל החלטה בינ"ל שתשים קץ לתוכנית הישראלית?

יומון הרשות הפלסטינית אל-חיאת אל-ג'דידה מדווח על נאומו של יאסר ערפאת בכינוס באל-בירה: "הנשיא ערפאת הדגיש בדבריו שהוקראו על ידי [סגן ראש מנהלת ההכוונה הפוליטית ברשות הפלסטינית], עת'מאן אבו ע'רביה... שעלינו להלחם באויב בכל הזירות ולהיאבק בו בכל האופנים, כל עוד אין אנו משיגים עצמאות"