כללי

פני המשטר האיראני מערבה כדי להשיג יעדי המשטר וח'אמנאי מכשיר את הקרקע במהלך טקטי להדברות עם ארה"ב ואירופה

 

מאת איילת סביון

 

הקדמה

מסתמן כי פני המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, והנהגת המשטר האיראני להדברות טקטית עם המערב, כדי להשיג את יעדי המשטר האסטרטגיים – שיפור כלכלת איראן באמצעות הסרת הסנקציות המערביות וקידום השקעות ענק במשק האיראני, שדרוג המעמד הגרעיני (למדינה בעלת נשק גרעיני) וביסוס והכרה בינלאומיים בציר ההתנגדות שהקימה ככוח הצבאי שלה. ראו דוח ממרי מספטמבר 2024 לקראת חידוש המו"מ הגרעיני בין איראן לארה"ב שוב נשמעות הקריאות באיראן להחזיק בנשק גרעיני

 

לצורך זה, נראה כי ח'אמנאי, חוזר לדפוס הטקטי של השימוש בגמישות פוליטית ("גמישות הירואית", סיסמתו ולמעשה, אישורו בעשור הקודם לניהול המגעים מול ארה"ב בתחום הגרעין) מול ארה"ב – "השטן הגדול". זאת, כדי להשיג את היעדים המדיניים והכלכליים שמשטרו זקוק להם ושארה"ב (בפרט אם היא רותמת לכך את אירופה, כפי שהיה בהשגת ה-JCPOA) היא המעצמה היחידה בעולם שיכולה להעניק לו אותן.

 

כך, באופן אירוני, דווקא "השטן הגדול" – ארה"ב – הוא היחיד שיכול לתת למשטר האיראני את המטרות ארוכות הטווח שהציב, באמצעות מו"מ ודיפלומטיה, מבלי שטהראן מוותרת למעשה על עוינותה האידיאולוגית כלפי ארה"ב או על עמדותיה. זה למעשה שחזור משודרג של ההישג המדיני והצבאי של משטר המהפכה האסלאמית בדמות הסכם הגרעין, ה-JCPOA מ-2015 שתחילתו באישור העקרוני בכתב ידו של נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, על זכותה של איראן להעשיר אורניום על אדמתה, ושניתן למשטר האיראני כבר ב-2011, שנתיים לפני תחילת המו"מ הפומבי. ראו דוחות ממרי מאוגוסט 2015 בכירים איראנים חושפים פרטים חשאיים מן המו"מ הגרעיני: קיבלנו כבר ב-2011 מכתב מן הממשל האמריקאי המכיר בזכות ההעשרה של איראן וכן ראש ארגון לאנרגיה האטומית של איראן צאלחי: המתווך, שליט עומאן, העביר לנשיא דאז אחמדי נז'אד, מסר מארה"ב על הכרתה בזכות ההעשרה של איראן

 

כעת לקראת סיום מסגרתו הרשמית של ההסכם באוקטובר 2025 (בפועל הוא אינו מקוים על ידי איראן מאז 2019, שנה לאחר שטראמפ הודיע על יציאת ארה"ב ממנו) ולקראת הבחירות לנשיאות בארה"ב נערך המנהיג העליון ח'אמנאי להשיג מתווה אחר מול ארה"ב שישדרג את מעמדה של איראן מבחינה גרעינית, כלכלית וצבאית/אזורית בסבך ההתפתחויות הבינלאומיות של מלחמת רוסיה-אוקראינה ומלחמת עזה.

 

היערכות המשטר האיראני לקראת חידוש השיחות עם ארה"ב

נראה כי ח'אמנאי מכשיר את הקרקע למהלך המחושב של ניהול המו"מ מול המערב בכמה זירות: כלפי חוץ, באמצעות שינוי לכאורה בתדמיתה של איראן תוך הצגת "בחירות דמוקרטיות", הצבת אישים שנראים מתונים יותר בצוות הנשיא והממשלה, ומינוי צוות של בעלי ניסיון בעמדת ניהול המו"מ (למשל, שר החוץ לשעבר זריף שמונה לסגן הנשיא לעניינים אסטרטגיים מעל שר החוץ החדש, עבאס עראקצ'י, בעל הניסיון כחבר בצוות המו"מ הגרעיני). ח'אמנאי גם פרסם פעמיים אישור הלכתי לנהל שיחות עם ארה"ב (ראו להלן).

 

גם את תוצאת מערכת הבחירות לנשיאות איראן שנכפתה על המשטר עם מותו בתאונה של הנשיא האידיאולוגי והניצי הקודם, אבראהים ראיסי במאי האחרון ניתן להבין כמשרתת את הכשרת הקרקע לניהול שיחות עם ארה"ב. מותו אפשר לח'אמנאי להנדס ולהמליך למשרה נשיא, מסעוד פזשכיאן, שנעטף במעטה "רפורמיזם" ושקורא להדברות עם המערב למרות שהוא אינו מזוהה כרפורמיסט ולמעשה אף נפסל מלהתמודד בבחירות למג'לס שנערכו רק במרץ השנה.[1]

 

ואכן, ח'אמנאי התיר לאחרונה – ב-14.8.24 לנהל מו"מ עם ארה"ב, אישור שאותו עיגן בפסוק קוראני עליו חזר שוב ב-8.9.24: "על פי הקוראן הקדוש, נסיגה שאינה טקטית [ההדגשה נוספה] בכל תחום – בין אם בתחום הצבאי ובין אם זה בפוליטיקה, בתעמולה ובכלכלה – מובילה לזעם אלוהי."[2]

 

ח'אמנאי הסביר את האישור לנהל שיחות עם "האויב" במחצית אוגוסט מול ארה"ב כנסיגה טקטית בדמות התרצות לנהל מגעים עם האויב שמחזיק בידיו את המפתח להישגי איראן ולהתבססותה כמעצמה, מבלי לוותר על העמדות האסטרטגיות של המשטר. זאת ועוד, מדברי ח'אמנאי ניתן להתרשם מהעוינות הטבועה בו כלפי המערב ומהדרך בה יש ללכת כדי להתגבר על עליונותו של האויב למרות חולשת איראן:

 

"[...] ברצוני להדגיש נקודה אחת: אחת מאבני היסוד של המלחמה הפסיכולוגית של אויבי כל אומה, ובמיוחד נגד האומה שלנו באיראן האסלאמית, היא להאדיר את אויבי האומה. מאז המהפכה, נעשה ניסיון מתמיד לשדר לאומה שלנו פחד מהמעצמות כגון אמריקה, הציונים ובריטניה. אולם, האמאם הגדול שלנו [מייסד משטר המהפכה האסלאמית, איתאללה רוחאללה ח'ומיני] הצליח לעקור את הפחד הזה מלבבות האומה ולהעניק לה תחושת ביטחון עצמי ויכולת להתמודד עם אויביה.

 

כאשר מתקפת המלחמה הפסיכולוגית של האויב נכנסת לשדה הקרב הצבאי, תוצאתה היא פחד ונסיגה. הקוראן הקדוש מתאר נסיגה כזו כמעוררת את כעסו של האל. נאמר: "ומי שיפנה אליהם גב ביום הקרב, אלא אם זהו תמרון קרבי או הצטרפות לכוח אחר, ישוב תחת כעסו של האל" (סורה 8:16). אם כאשר אתם עומדים מול אויב התוקף אתכם – בין אם התוקף חמוש בחרב, או מבצע מתקפה תקשורתית, כלכלית, או צבאית בכלים חדשים – ותיסוגו בצורה שאינה טקטית (כמובן שלפעמים נסיגה היא טקטיקה כמו התקדמות, ואין בזה כל פסול), אלא אם זהו חלק מאסטרטגיה, אז תחוו את כעסו של האל. כך זה בשדה הקרב הצבאי, וכך בדיוק גם בשדה הפוליטי, הדבר מעורר את כעסו של האל.

 

גם בשדה הפוליטי, העצמת [דימוי] כוחו של האויב גורמת לאדם להרגיש שהוא מבודד, חלש, ולא מסוגל להתמודד. התוצאה היא כניעה לדרישות האויב. אומרים לכם לעשות דבר מה – אתם משיבים "כן". אומרים לכם לא לעשות משהו – שוב אתם משיבים "כן". ישנן כיום ממשלות רבות, קטנות וגדולות, הפועלות כך. הן עושות כל מה שנאמר להן מבלי שיש להן רצון משלהן. כמובן, בשולחן הדיפלומטי ובמשא ומתן דיפלומטי יש כללי נימוס והתנהלות, אבל בפועל, התגובה היא "כן" בכל צורה שהיא. אילו אותן ממשלות היו מסתמכות על עמן, על יכולותיהן הפנימיות, ומכירות במציאות של אותו אויב – שידו אינה כה חזקה כפי שהוא מנסה להראות – הן היו יכולות לומר "לא". אבל הן אינן עושות זאת, אלא ממשיכות להשיב "כן". זה מה שקורה בשדה הפוליטי..."[3]

 

איתות נוסף לשינוי הטקטי במדיניות איראן ניתן ימים אחדים לאחר האישור של ח'אמנאי לנהל שיחות עם האויב כששר החוץ, עבאס עראקצ'י, הודיע ב-24.8.2024 בראיון טלוויזיוני שנתן ל"שבכה ח'בר" כי יש צורך "במשא ומתן חדש" להסדר אחר מול המערב. הוא אמר: "... ההסכם במתכונתו הנו תהליך לא פשוט. כידוע, כאשר פותחים מסמך כזה, לא קל לחבר אותו מחדש... אנו צריכים לגשת לנושא עם נקודת מבט שונה. המשא ומתן וההסכם הקודמים יכולים לשמש כנקודת התייחסות, אך הם אינם ניתנים לביצוע כפי שהם. יש צורך במשא ומתן חדש. כמובן, כפי שאמרתי, המצב באירופה קשה, באמריקה הם עסוקים בבחירות, ולכן זו לא תהיה משימה קלה, אך נעשה את כל המאמצים שלנו. אנו רואים בכך משימה וחובה להקל על הנטל של הסנקציות על הציבור ולהסיר את הסנקציות. נשים נושא זה בראש סדר העדיפויות וננצל את כל הכישורים המדעיים, הפוליטיים והמשפטיים של המדינה בתחום זה, ואנו מקווים שנוכל לעשות צעד חיובי בכיוון זה..."[4]

 

במפגש הראשון עם הממשלה החדשה בראשות הנשיא הנבחר, מסעוד פזשכיאן, ב-27.8.2024, אישר המנהיג העליון ח'אמנאי את המנדט לנהל שיחות עם הממשל האמריקאי: "אין לתלות תקוות באויב ולהמתין לו... מציאות זו באה לידי ביטוי גם בדברי הנשיא [פזשכיאן] ובהצהרות שר החוץ [עראקצ'י] לפני כמה ימים. כמובן, אין זה סותר את העובדה שבמקרים מסוימים אפשר לשתף פעולה עם האויב, אך העניין הוא שאין לסמוך עליו ולבטוח בו..."[5]

 

יושב ראש ועדת הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ במג'לס העשירי, חשמתאללה פלאחתפישה, התייחס למצב המדיני ולאינטרסים של איראן מול רוסיה ומול ארה"ב וקבע ב- 7.8.24 כי ארה"ב "צמאה לדיפלומטיה חשאית עם ממשלת פזשכיאן, שכן זו הדרך היחידה להימנע ממלחמה שתפגע באינטרסים המערביים באוקראינה."[6] ב-4.9.24 צייץ פלאחת פישה ברשת החברתית X כי: "... פוטין מבין שגם אם המדיניות האיראנית להישען על המזרח נכשלה, המסר המרכזי של הבחירות האחרונות [באיראן] היה רצון להפחית מתחים עם המערב ולסיים את התלות במזרח."[7]

 

נראה כי המגעים בין איראן לבין ממשל ביידן מתנהלים מזה זמן בחשאי גם באמצעות מדינות מתווכות שפעלו בעבר בשירות איראן, כקטר ועומאן. במסגרתם, פועלים הצדדים לפי הבנות שהושגו בין היתר על רקע הימשכות המלחמה בעזה בין ישראל לאיראן ולשלוחיה באזור. ניתן להניח שהושגה הבנה בין הצדדים מאחורי הקלעים לתגובת חזבאללה על הריגת המפקד הבכיר, פואד שוכר, בידי ישראל, שבאה בתגובה לרצח 12 הילדים בכפר מג'ד אל-שמס בצפון ישראל. התגובה היתה, ככל הנראה, מתואמת בין הצדדים, חזבאללה וישראל ומעליהן איראן וארה"ב (כפי שניתן להסיק ממסע הדילוגים של נציג הממשל האמריקאי, עמוס הוכשטיין בין ישראל ללבנון ב-13-14 באוגוסט כעשרה ימים לפני התגובה) וכן מן העובדה ששני הצדדים דיווחו על עימות מסיבי ללא כל אימות בשטח להיקף כזה של לחימה. נראה שהבנות אלה הן בסיס מקדים להגעה להסדר אזורי גדול יותר ובמסגרתו פתיחת ערוץ פומבי של שיחות בין איראן לארה"ב בנושאים לעיל.[8]

 

גם בזירה הפנימית של איראן יש ניסיון לאותת כי המערכת הפוליטית ממתנת, לכאורה, עמדות כלפי אויביה. כך למשל, מתעכבת מזה חודשים החקיקה המחמירה לאכיפת החג'אב על נשים בציבור (למרות שהיא מיושמת בפועל ונשים וצעירות נפגעות בשל אלימות משטרתית, ראו דוח ממרי מספטמבר 2024, המשטר האיראני ממשיך לכפות באלימות את החיג’אב על נשים למרות מחאת הציבור).

 

זאת ועוד, ביקורת של מקורבי ח'אמנאי, עלי רזא פנאהיאן, על עורך כיהאן, חוסין שריעתמדארי, שופר המשטר ומקורבו של ח'אמנאי שידוע בנטיותיו הניציות – עשויה להתפרש כמהלך מחושב מצד ח'אמנאי לאיזון נוכח הצעדים שנוקט המשטר נגד רפורמיסטים ופעילי זכויות אדם שמתחו ביקורת על המשטר.  

 

מקורבו של ח'אמנאי, עלי רזא פנאהיאן, המשמש כנציג ח'אמנאי באוניברסיטאות וכסגן ראש 'צוות החשיבה עמאר' (גוף שנועד לקדם את האידאולוגיה המהפכנית של וילאת-י פקיה בתוך איראן) המייעץ למנהיג העליון, מתח לאחרונה ביקורת על מקורבו של ח'אמנאי ועורך שופר המשטר, כיהאן, חוסין שריעתמדארי. בנאום שנשא פנאהיאן בפני חברי המג'לס, יו"ר המג'לס, מוחמד באקר קאליבאף והנשיא מסעוד פזשכיאן, הוא קרא לחוקק חוק שיאסור על יצירת קיטוב בחברה באמצעות התקשורת הממומנת על ידי הממשלה וציין את כיהאן כדוגמא. פנאהיאן טען שיצירת דיכוטומיות בין המחנות הפוליטיים באיראן היא מעשה פסול הגרוע מהפצת שקרים וקרא לסגור את העיתונים התורמים לשיח מפלג. נראה שדבריו נאמרו באישור ח'אמנאי וכדי לאותת לדוברים האידיאולוגים הרדיקליים בזירה פוליטית למתן מעט את ביקורתם על הרפורמיסטים.[9]

 

מימין: עורך כיהאן, חוסין שריעתמדארי; משמאל: עלי רזא פנאהיאן

 

ראו קליפ ממרי מה-4.9.24 בו קורא פנאהיאן לפעול נגד כלי תקשורת הגורמים לקיטוב בחברה:

 

איתות נוסף לנכונות המשטר באיראן ללכת לקראת אירופה וארה"ב הוא נכונות המשטר לקבל את נהלי ה- FATF ולקדם חקיקה שתואמת את הסטנדרטים הבינלאומיים למאבק במלחמה במימון טרור ובהלבנת הון. בהקשר זה אמר הנשיא פזשכיאן כי "אם נוכל לפתור את נושא FATF  והסכם הגרעין וכל מערכת יחסים עם העולם, תיווצר תעסוקה והשקעות במדינה. לא רק שנוכל לפתור את הבעיות אלא נוכל גם להביא את המדינה לנקודות המבט שהותוו על ידי המנהיג [ח'אמנאי]."[10]

 

חבר ​המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר, ר'ולאם רזא מסבאחי מוקדם, אמר כי ניתן להעלות מחדש את סוגית ה-FATF במועצה: "אם הנשיא [פזשכיאן] וממשלתו רואים צורך להעלות את הנושא שוב, הקרקע מוכנה מבחינה משפטית להעלות שוב את הסוגייה הנ"ל... ואם הסברי [הנשיא] יהיו משכנעים, הם יצביעו בעד הסוגייה."[11]

 

העיתונאי הפלסטיני ח'אלד אל-ג'יוסי באל-ראי אל-יום: המשטר האיראני לאן?

העיתונאי הפלסטיני, ח'אלד אל-ג'יוסי, תהה ב-2.9.24 במאמר ביומון הערבי המקוון, אל-ראי אל-יום (המוביל קו ניצי נגד המערב ובעד ההתנגדות), לאן פני הנשיא החדש באיראן, מסעוד פזשכיאן ועד כמה הוא מתואם עם המנהיג העליון ח'אמנאי. להלן תרגום עיקרי המאמר:

 

נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן

 

"נראה שההתבטאות של נשיא איראן החדש, מסעוד פזשכיאן, בה הדגיש כי עלינו 'להתייחס לאנשים בנימוס', מייסדת שלב חדש של פתיחות שהנשיא החדש מעוניין להתבסס עליו, שכן ההתייחסות לאנשים אינה קשורה לסנקציות [האמריקאיות]. האיש רוצה, כפי שאמר, [']לפתור את הסכסוכים הפנימיים ואת הבעיות עם השכנים ועם העולם'. זוהי מדיניות שדוחפת את איראן לכיוון השלום וההתרחקות ממלחמות.

 

איראן אינה מעוניינת בבידוד נוסף ובסנקציות נוספות. הדבר מעלה תהיות באשר למדיניותה במסגרת ציר ההתנגדות והאם היא תחזור בה קצת [מפעילותה בו], לטובת 'החיבור עם העולם' בהתאם לדברי הנשיא החדש. בשיחה עמו ששודרה בטלוויזיה האיראנית, הדגיש הנשיא האיראני את חשיבותן של ההשקעות הזרות והקשר עם העולם, וציין כי לא תיתכן השגת צמיחה של 8% לצד [המשך] תקלות בסקטור החשמל והביוב. נראה שלא תיתכן השגת צמיחה באיראן ללא השקעות בסך 200 מיליארד דולר. לשם כך דרושים 100 מיליארד דולר בהשקעות זרות ונִיכָּר כי פזשכיאן קשר [עניין] זה לקשר של ארצו עם החוץ, עם העולם, עם שכנותיה ועם האיראנים בחו"ל.

 

נראה שמדיניות איראנית זו הולכת בכיוון של פתיחות כלפי החוץ, ולא סביר שמדובר בהצגת מדיניות אישית של נשיא איראן לבדו, ללא ברכתו של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, שכן הנשיא פזשכיאן הצהיר בפירוש על משיכת כספים מקרן הפיתוח [הלאומית] לאחר אישורו של המנהיג העליון, מבלי להגדיר את הסכום. פזשכיאן אמר: 'ביקשנו רשות ממנהיג המהפכה למשוך כספים מקרן הפיתוח הלאומית, כדי להסדיר את החובות שטרם נפרעו, אנו פועלים כדי לפתור את בעיות החקלאים, המורים והאחים [הרפואיים] ו[את עניין] אספקת התרופות'.    

 

הנשיא האיראני שב והביע בשיחה זו, באופן בולט, את תודתו למנהיג האיראני העליון ח'אמנאי ואמר: 'אלמלא נוכחותו של מנהיג המהפכה וחזונו המקיף, היה ניתן להרחיק אותי'. כמו כן ציין כי הוא יתייעץ עם המנהיג [ח'אמנאי] בנוגע לביקורו בניו-יורק ולהשתתפותו בכינוס העצרת הכללית של האו"ם.

 

הפעם האחרונה שבה רשמה איראן צמיחה כלכלית בשיעור של 8% הייתה בשנת 2016, שנה לאחר אימוץ הסכם הגרעין. ייתכן שמשמעות הדבר היא קיומו של רצון איראני לשוב לסביבת ההסכמים והמו"מ ולעשות אי אלו וויתורים לטובת הכלכלה האיראנית, מכיוון שנראה כי מדיניות ההתנגשות [עם המערב] אינה משרתת את כלכלתה, לפחות כפי שניתן להבין מהצהרותיו של נשיא איראן החדש. כמו כן, ייתכן שמדובר בהתעלמות איראנית מהתחזיות השליליות של הבנק העולמי, שכן התוצר המקומי הגולמי [התמ"ג] של איראן גדל בשיעור של 5% בשנה שעברה [2023] אולם מספר זה עלול לרדת ל-3.2%  ולהגיע ל- 2.4% בשנת 2026.

 

בראיון הראשון עם כניסתו לתפקידו, לא דיבר הנשיא האיראני החדש על תגובתה הצפויה של טהראן נגד ישראל על כך שהעזה לחסל את ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה. הדבר מעורר תהיות באשר לסיבות לכך: האם איראן מעוניינת להתמקד כעת בהפחת החיים בכלכלתה למרות שחלף חודש מאז הריגת הניה? והאם טהראן חזרה בה לחלוטין מ[עניין] הנקמה?

 

איראן מעוניינת לפתור את בעיות החזית הכלכלית הפנימית שלה, דבר שמסביר את הצהרותיו של המנהיג העליון ח'אמנאי, שבהן אמר: 'איננו תולים תקוות באויב, אך הדבר לא סותר התייחסות לאויב במצבים מסוימים' וכאן מרשה המנהיג [העליון] לממשלה החדשה לשאת ולתת עם המערב כדי להסיר את הסנקציות אשר מעוררות רגישות כלכלית ברחוב האיראני.

 

יש לציין כי המנהיג העליון של איראן שב והזהיר כי ארה"ב אינה ראויה לאמון. זאת, על רקע פרישתו החד צדדית של נשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, מהסכם הגרעין, בשנת 2018.

 

אל מול מדיניות הפתיחות האיראנית הזו נראה שאיראן מעוניינת לפעול, במקביל, למען המשך תכנית הגרעין שלה, שכן דו"ח סודי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית של האו"ם חשף כי איראן הגדילה את מאגר האורניום המועשר שלה לרמה [הקרובה מאוד לזו הדרושה ל]ייצור נשק גרעיני.

 

סוכנות Associated Press דיווחה כי החל מה-17 באוגוסט [2024] הגדילה איראן את מאגר האורניום המועשר שלה וכי כיום יש ברשותה 146.7 ק"ג אורניום מועשר בשיעור של 60%.

 

איראן רשאית בכל מקרה לפעול למען האינטרסים שלה ולאמץ מדיניות שמשרתת את החזית הפנימית שלה ומדיניות של רפורמה ופתיחות, נותרה [רק] השאלה החשובה ביותר והיא: מדוע החריפה טהראן את טון הדיבור באשר לתגובה על חיסול [אסמאעיל] הניה עד כדי [גרימת] חשש מפני מלחמה אזורית והפצצת תל אביב, אחר כך מיתנה את רמת [הטון] לכדי תגובה מדודה ושקולה ואז – במהלך ההמתנה לתגובה [שלה] - העניקה מקום בולט למדיניות הפתיחות שלה ולשאיפתה להסיר את הסנקציות ולנהל מו"מ עם המערב, כדי לרמוז כי חזרה בה לחלוטין מ[כוונתה] להגיב [לישראל]. האם מדובר בהונאה צבאית או ב[ניסיון להשיג] רווח מתמרון מדיני? תוהים משקיפים."[12]