המשטר
האיראני מציג: הונאת הבחירות לנשיאות – המשטר שילש ככל הנראה את תוצאות הבחירות באופן
מלאכותי; רמת ההשתתפות האמיתית היתה רק 14 אחוז
מאת א. סביון
הקדמה
המשטר האיראני ערך בחירות לנשיאות איראן ביום שישי 28.6.24 לאחר שנשיא איראן, אבראהים ראיסי, נהרג בהתרסקות מסוקו ב-19.5.24 בצפון איראן.
מכיוון שאיש מן המועמדים לא זכה ליותר מ-50 אחוזים מן הקולות ייערך סיבוב שני ב-5.7.24 ובו יתמודדו שני המועמדים שזכו במרב הקולות: הרפורמיסט, מסעוד פזשכיאן, והאידיאולוג הקיצוני, סעיד ג'לילי. על המועמדים ראו בהמשך.
התוצאות הרשמיות שפרסם המשטר עמדו על 42 אחוז השתתפות בבחירות – נתון נמוך לכל הדעות, הדומה לאחוז ההצבעה הנמוך בבחירות למג'לס ב-2024, ראו דוח ממרי, מרץ 2024 הבחירות באיראן 2024 (ג') :המנהיג העליון ח'אמנאי ושופר המשטר כיהאן הכריזו על בחירות "מפוארות" עם 41% הצבעה – אבל בשנת 2001 ח'אמנאי קבע כי שיעור הצבעה במערב של 40% הוא "חרפה" וציין "ברור שהעם לא סומך על המערכת הפוליטית, שאין לו תקווה"
קרקס הבחירות:[1] נראש שהמשטר שילש את התוצאות; אחוז ההצבעה האמיתי הוא 14
צייצן בשם חוסיין @AkkasNabash תומך מחאת "אשה, חיים, חירות" שפרצה לאחר מותה של הצעירה הכורדית, ג'ינה מהסא אמיני, בידי משטרת הצניעות של טהראן לאחר שנתפסה בחג'אב רפוי, פרסם נתון מעניין לגבי תוצאות הבחירות. בפוסט ברשת X הוא הסב את תשומת הלב לכך שכל מספרי הקולות הרשמיים שפרסם המשטר לגבי ארבעת המועמדים שרצו בסבב הראשון מתחלקים בשלוש. לפי חישובו, ההסתברות לאירוע כזה היא פחות ממחצית האחוז, ומכאן הוא מסיק כי אחוז ההצבעה האמיתי אינו 42 אחוזים (שגם הם מהווים נתון נמוך, אם כי דומה לזה שהושג בבחירות למג'לס במרץ השנה) כפי שטען המשטר, אלא 14 אחוזים בלבד. ההסתברות הנדירה הזו מעידה על כך שבכל המספרים שהוצגו על ידי המשטר נעשתה מניפולציה של שילושם, כדי להסתיר את אי הלגיטימציה לקיומו.
יש להזכיר כי למשטר האיראני יש עבר של זיוף נתוני הבחירות. הבולט מביניהם היה בבחירות 2009 בהן למעשה מונה אחמדינז'אד לנשיא עם שיעור השתתפות של 85 אחוז מול המועמד הרפורמיסטי הפופולרי מיר חוסין מוסוי (שהוא יריבו האישי של ח'אמנאי), אירוע שחולל את 'המחאה הירוקה' במסגרתו יצאו מיליוני אזרחים איראנים לרחובות בדרישה לספור מחדש את קולות המצביעים.
להלן הפוסט של חוסין ברשת X ותרגומו:
"ההסתברות שחמישה מספרים אקראיים הם כפולה של 3 היא פחות מחצי אחוז. הרפובליקה האסלאמית הכפילה את הקולות ב-3."
"מספר כל הקולות: 24,535,185
מספר הקולות הכשרים: 23,479,026
מסעוד פזשכיאן: 10,415,991
סעיד ג'לילי: 9,473,298
מחמד באקר קאליבאף: 3,383,340
מצטפא פור-מוחמדי: 206,397"
https://x.com/AkkasNabashi/status/1807105927264530600 29.6.2024
המנהיג העליון ח'אמנאי: "הגאווה והכבוד של איראן תלויים בהשתתפות העם [בבחירות]"
בכירי המשטר ובראשם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, יצאו במסע
תקשורתי נרחב בפנייה אל אזרחי איראן לקחת חלק בבחירות, וזאת כדי להביע אמון במשטר
המהפכה האסלאמית של איראן ולהוכיח לאויבי איראן שהמשטר נהנה מלגיטימציה רחבה.
ימים אחדים לפני הבחירות קרא המנהיג העליון ח'אמנאי לציבור להצביע והדגיש כי: "הגאווה והכבוד של איראן תלויים בהשתתפות העם [בבחירות]. אני מקווה שהאיראנים ישתתפו בזכות הגדולה הזו... כל מי שמעוניין באיראן חזקה חייב להשתתף בבחירות וכל מי שמאמין בצורך לתמוך ב[משטר] הרפובליקה האסלאמית של איראן צריך יותר לשים לב לעניין זה... מי שיש לו התנגדות ולו הקלה ביותר למהפכה האסלאמית או למשטר האסלאמי הוא חסר תועלת עבורכם."
ח'אמנאי אף הנחה את האזרחים ברמיזה למי יש להצביע, דהיינו למועמדים תומכי הקו האידיאולוגי של המשטר שאינם נוהים אחרי המערב וארה"ב: "מי שנצמד לארה"ב ומדמיין שבלי טובות ממנה אי אפשר לעשות כלום במדינה לא יהיה לכם לשותף טוב".[2]
שופר המשטר, כיהאן, שפיאר את הליך הבחירות המתנהל באיראן כ"דמוקרטי" כתב יום לפני הבחירות, ב-27.6.24, כי "שיעורי ההצבעה באיראן הם בין הגבוהים בין המדינות בעולם באופן כללי", וש"הרפובליקה האסלאמית היא אחת הדוגמאות המובהקות ל'דמוקרטיה דתית' בעולם. כיום מתקיימות בחירות במדינות רבות אך בהשוואת איכות וכמות קיום הבחירות בעולם, אנו רואים שהרפובליקה האסלאמית עלתה על האחרות באופן משמעותי... השוואת שיעור ההשתתפות בבחירות לנשיאות איראן עם שיעור ההשתתפות בבחירות במדינות המערב, אנו מגיעים למסקנה ששיעור ההשתתפות באיראן טוב יותר מאשר במדינות המערב... לבחירות ביום שישי, ללא קשר למי שייבחר לנשיא, יש שני מנצחים גדולים: האחד הוא העם האיראני והשני הוא הרפובליקה האסלאמית." בתגובה לכוונת אזרחים רבים מתומכי הרפורמיסטים להחרים את הבחירות מפני שלהערכתם אין ביכולתם להשפיע באמת על תוצאותיהן או על מדיניות הנשיא "הנבחר": "בחירות אלו שוב ישפילו את [הרפורמיסטים] הטוענים כי 'סמכויותיו של הנשיא מוגבלות'. בשנים האחרונות, זרם זה עלה לשלטון כמה פעמים אבל טען כל פעם בחוסר יושר מוחלט ובחוסר אחריות, כי לנשיא אין סמכות וכל העניינים נמצאים בידי 'הממשלה המקבילה'!"[3]
סינון המועמדים
יצוין כי מקרב ששת המועמדים שעברו את תהליך הסינון בהליך המוקדם ואושרו על ידי מועצות המשטר כמועמדים ב"בחירות" רק אחד נמנה עם הזרם הרפורמיסטי, מסעוד פזשכיאן, ציר מג'לס שכיהן בעבר כשר הבריאות תחת ממשלת רוחאני. פזשכיאן קרא למשטר לחזור להסכם הגרעין שנחתם ב-2015 (ושתוקפו עומד לפוג באוקטובר 2025 ולכן זוהי הצעה לא מציאותית) והפציר בשלטונות לשפר את הקשרים עם המערב. יחד עם זאת, פזשכיאן הבהיר כי יפעל לפי הנחיות ח'אמנאי (אלמלא כן מועמדותו לא היתה מאושרת). פזשכיאן זכה לתמיכה פומבית מצד שני הנשיאם הקודמים, מוחמד ח'אתמי וחסן רוחאני, וכן משר החוץ לשעבר, מוחמד ג'ואד זריף, בניסיון לדרבן את הרפורמיסטים המאוכזבים להצביע בבחירות.
יתר חמשת המועמדים השתייכו לזרם האידיאולוגי-שמרני. שני הבולטים מביניהם הם סעיד ג'לילי, חביבו ומקורבו של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, ומוחמד באקר קאליבאף, המכהן כיו"ר המג'לס.
ג'לילי בן 59, הוא נציג ח'אמנאי במועצה העליונה לביטחון לאומי וחבר המועצה לאבטחת אינטרס המשטר. הוא שימש בעבר ראש צוות המו"מ של איראן בשיחות הגרעין. בין השנים 2007 ל-2013 ג'לילי כיהן כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי עד שפוטר על-ידי רוחאני. בשנת 2013 הוא התמודד בבחירות לנשיאות, והגיע למקום השלישי עם כ-11% מהקולות, כ-4.1 מיליון מצביעים. ב-2021 התמודד שוב לנשיאות אך פרש כדי לסלול את הדרך לניצחונו של ראיסי. ג'לילי היה חייל במלחמת איראן-עיראק ואיבד את רגלו הימנית במהלך המצור על בצרה. בעקבות זאת הוא זכה לתואר "שהיד חי". הוא בעל תואר דוקטור במדעי המדינה, ומלמד "דיפלומטיה של הנביא" באוניברסיטת האמאם צאדק.
הערכה ומסקנות: סיבוב ב' בבחירות לנשיאות: הנשיא אינו בעל משמעות אמיתית
המשטר ינסה לקבץ את הקולות שתמכו בשלושת המועמדים השמרנים האחרים ולצרפם לקולותיו של ג'לילי, מקורבו של ח'אמנאי, כדי לאפשר לנציג המשקף את דעת המשטר האנטי-אמריקאי לשמש כנשיא וממשיך דרכו של ראיסי.
יובהר כי הנשיא אינו מנהל מדיניות עצמאית ועיקר תפקידו מתמצה באחריות כלפי פנים, כגון בפתרון מצוקות הכלכלה, הדיור, יוקר המחיה המאמיר, האבטלה הגואה, תחומי הנראות האסלאמית בציבור (כפיית החג'אב). בהינתן השחיתות הממוסדת שמנוהלת בידי משמרות המהפכה ובכירים אחרים בשלטון והתנגדות אידיאולוגית לייבוא רפורמות מערביות קצרה ידו של כל נשיא, רפורמיסטי או אידיאולוגי, לתקן את הבעיות המבניות ולבצע רפורמות כלכליות משמעותיות לרווחת האזרחים. יש להדגיש כי תכנית הגרעין ומדיניות הגרעין של איראן אינם נתונים לטיפול בלעדי של הנשיא, בהיותם פרויקט לאומי שח'אמנאי מנהל ומפקח עליו לצד המועצה העליונה לביטחון לאומי ובכירים נוספים בהנהגה האיראנית.
המנהיג העליון ח'אמנאי החל מתחילת שנות האלפיים לפסול בתהליך סדור של פסילה שיטתית של נציגי הזרם הרפורמיסטי והדרתם מכל ייצוג פוליטי (והטלת איסור על פעילות רפורמיסטית בכלל זה פרסום עיתונים ופעילות ארגוני נשים) ברמה המוניציפאלית, במג'לס ובבחירות לנשיאות (ראו דוחות ממרי בנספח).
אחוז ההצבעה בבחירות לנשיא איראן
השנה |
אחוז ההצבעה |
המועמד הנבחר |
2001 |
67 |
ח'אתמי |
2005 |
60 |
אחמדינז'אד |
2009 |
85 |
אחמדינז'אד |
2013 |
73 |
רוחאני |
2017 |
73 |
רוחאני |
2021 |
49 |
ראיסי |
2024 |
42 |
(סיבוב ראשון) |
יש להדגיש עוד כי ח'אמנאי וההנהגה באיראן עשו שימוש מושכל, כלפי הקהילה הבינלאומית, בנשיאים הנתפשים במערב כמתונים, דוגמת מוחמד ח'אתמי וחסן רוחאני, לטובת המשטר האיראני ולהשגת יעדיו, בעוד שכלפי פנים הם הואשמו בכל חוליי הכלכלה והחברה. היחיד שאתגר אידיאולוגית את ח'אמנאי וקרא לשינוי מסוים בפרדיגמה האסלאמית (ביחס לארה"ב ובביקורת על דיכוי האזרחים באיראן) היה האשמי רפסנג'אני, יד ימינו לשעבר של מייסד המשטר, איתאללה רוחאללה ח'ומיני, שהיה נשיא איראן והמליך את ח'אמנאי עצמו, ואשר חוסל ב-2017 ככל הנראה בידי מקורבי ח'אמנאי במשמרות המהפכה, בשל קריאת התיגר הזו. דבריו של הנשיא אחמדי-נז'אד בעקבות זכייתו השנייה ב-2009 כי יש לו קשר עם 'האמאם הנעלם', המשיח במסורת השיעית, שהיו, למעשה, קריאת תיגר על עצם תפקידו של ח'אמנאי כמנהיג העליון של המהפכה האסלאמית, גרמו להרחקתו מכל הליך קבלת החלטות בזמן נשיאותו ולאחריה.
נראה שכעת מנהל המשטר מהלך מחושב לבחירת הנשיא הרצוי לו. מצד אחד, ג'לילי אינו דמות סוחפת והוא אינו זוכה לפופולריות בציבור בשל דעותיו הנוקשות אידיאולוגית (ראו לעיל נתוני סבבי הבחירות בעבר). מצד שני, סביר כי ישנם יותר תומכי רפורמיסטים בקרב הציבור מאשר אידיאולוגים וצעירים רבים מתנגדי משטר, ורבים מהם נטו בשנים האחרונות להחרים את הבחירות ולא להשתתף במשחק הפוליטי בשל ההבנה כי אין לאופן הצבעתם יכולת להשפיע על מדיניות המשטר.
משום כך, אם שילש המשטר בסיבוב הראשון את תוצאות הבחירות מחשש להצגתו בפומבי כחסר לגיטימציה (עם ככל הנראה 14 אחוזי הצבעה בלבד) הרי שהוא לא יכול היה להציג את ג'לילי כמנצח. ולכן, סיבוב שני בין ג'לילי האידיאולוג בעל העמדות הנוקשות לבין פזשכיאן הרפורמיסט שאושר על ידי המשטר יאפשר למשטר להציג את ג'לילי כמי שזכה ברוב קולות השמרנים האידיאולוגים, בהנחה שישמור על אותו אחוז הצבעה. אם יקרה מצב שבו רפורמיסטים וצעירים רבים ייצאו בהמוניהם (דבר שלא קרה בסיבוב הראשון) להצביע בעד פזשכיאן יתכן שהמשטר יירתע מלקבוע שג'לילי זכה בשל חששו מהתעוררות מחאה (בדומה למחאה הירוקה בעקבות זיוף הבחירות ב-2009).
המסקנות מסבב הבחירות הראשון לנשיאות איראן הן:
1. 1. המשטר האיראני חסר לגיטימציה ציבורית להמשך שלטונו.
2. 2. מרבית האזרחים, ברובם צעירים ורפורמיסטים בחרו בחירה ברורה – אי השתתפות בבחירות ולמעשה החרמתן. משמעות הבחירה היא הפגנה של חוסר הרצון לשחק לפי כללי המשטר באיראן של עלי ח'אמנאי ואנשיו, כאילו האזרחים יכולים באמת לבחור בין שתי אופציות אמיתיות – שמרנים מהפכנים נוקשים או מתונים פרו מערביים, כפי שמציג המשטר האיראני לציבור מבית ולקהילה הבינלאומית. למעשה, שבירת הכלים מצד אזרחי איראן מסמלת את ההבנה בחברה האיראנית כי לאזרחים אין בחירה אמיתית בין אופציות התנהלות המשטר.
3. 3. בשלב זה הקהילה הבינלאומית משתפת פעולה עם המשחק הפוליטי של המשטר האיראני המציג "אירוע דמוקרטי" של בחירות במקום לתמוך באזרחי איראן שהפסיקו לשתף פעולה עם המשטר וחשפו אותו באי השתתפותם בבחירות.
נספח: דוחות ממרי על הבחירות המבוימות באיראן בשנים האחרונות
להלן כמה דוגמאות בדוחות ממרי על הנדסת הבחירות באיראן בשנים האחרונות. לצד תהליכי ביסוס המשטר על יוצאי משמרות המהפכה, שבהם רואה ח'אמנאי את התשתית הנאמנה לשלטונו ודחיקת רגלי הרפורמיסטים מן השלטון נראית התחזקות מגמת החרמת הבחירות על ידי תומכי הרפורמיסטים באיראן:
פברואר 2024 - הבחירות באיראן 2024 (ב'): פסילת מועמדות הנשיא לשעבר, חסן רוחאני, למועצת המומחים
פברואר 2020 - הצגת הבחירות למג'לס ה-11 באיראן: התחזות לדמוקרטיה, בפועל – המשך השלטון הדיקטטורי של ח'אמנאי ומועצות משטרו
ינואר 2016 - מחאת ראשי הזרם הפרגמטי באיראן בעקבות פסילת אלפי מועמדיו לבחירות 2.2016 למג'לס ע"י הזרם האידיאולוגי
יוני 2013 - הבחירות לנשיאות באיראן (3): פסילת מועמדים ע"י מועצת המפקחים ודמות המשטר
מרץ 2012 - איראן: הבחירות למג'לס התשיעי – תוצאות ידועות מראש
אפריל 2008 - מאבק הכוח באיראן (4): תוצאות הבחירות המבוימות למג'לס השמיני: חיסול הייצוג הפוליטי של הרפורמיסטים וקעקוע עקרון ולאית-י פקיה (שלטון חכם הדת)
יוני 2005 - בחירות באיראן – חלק ב'
יוני 2005 - "המהפכה האסלאמית השנייה" - ניצחון השמרנים באיראן
מאי 2004 - הוויכוח הפנימי באיראן לאחר הבחירות למג'לס השביעי
אוגוסט 2001 - איראן לאחר בחירת ח'אתמי: בין רפורמיסטים ושמרנים
