המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
כינוס של ארגון פרו-חמאסי בשבדיה מעורר דיון בנושא מעמדו של אש"ף
25/5/2023


כינוס של ארגון פרו-חמאסי בשבדיה מעורר דיון בנושא מעמדו של אש"ף

 

הקדמה

ב-27.5.2023 ייערך במאלמו שבשבדיה הכנס ה-20 של ארגון "ועידת הפלסטינים האירופאים" (European Palestinians Conference) לציון 75 שנה ל"נכבה" הפלסטינית ובדומה לכנסים הקודמים שקיים הארגון, יעסוק "בזכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים לבתיהם, ובכלל זה בתחומיה של ישראל. [1]

לטענת ישראל וגורמים ברשות הפלסטינית (להלן הרש"פ), ארגון "ועידת הפלסטינים האירופאים" מזוהה עם תנועת החמאס.[2]

 

מידי שנה מקיים הארגון ועידה בנושא שיבת הפליטים באחת מערי אירופה.[3] בוועידה נואמים בין היתר גם אנשי תנועת חמאס ומקורביה כדוגמת ראש הלשכה המדינית שלה, אסמאעיל הניה, שנאם בוועידות אלה מספר פעמים.[4] השנה תיערך ועידה תחת הכותרת "75 שנה, אנו נשוב" (75 Years On… We Will Return) וצפויים להשתתף בה כ-20 אלף איש מרחבי אירופה, בהם חברי פרלמנט ופוליטיקאים אירופאים.[5]

 

ההזמנה לוועידה שתערך השנה במאלמו שבשבדיה[6]


 

בכירים באש"ף, ברשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ), ובפת"ח, ראו בכינוס במאלמו ניסיון מצד תנועת החמאס לערער על מעמד אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני וקראו להחרימו.

 

המחלוקת סביב הלגיטימיות של כינוס זה במאלמו עוררה שיח נוסף אודות מעמדו של אש"ף כיום, הן ברש"פ והן בפזורה הפלסטינית. במסגרת זו, פרסם שר ההסברה הפלסטיני לשעבר, נביל עמרו, שני מאמרים בהם הביע צער על ההידרדרות שחלה במהלך השנים במעמדו של אש"ף וטען כי המחלוקת הנקודתית סביב הוועידה הצפויה במאלמו שבשבדיה היא רק סימפטום של הבעיות העמוקות באש"ף ובמוסדותיו.

 

דוח זה יסקור את המחלוקת בחוגים הפלסטינים סביב הכינוס במאלמו, ויציג תרגום קטעים ממאמריו נביל עמרו.

 

יו"ר מועצת המנהלים של "ועידת הפלסטינים האירופאים"

אמין אבו ראשד, ובכיר חמאס, אסמאעיל הניה[7]



גורמים באש"ף: הכינוס במאלמו נערך על ידי חמאס; מי שישתתף בו יסולק מאש"ף

הכנס ה-20 של ארגון "ועידת הפלסטינים האירופאים" עורר ויכוח אודות הלגיטימיות של הכנסים שעורכים הארגונים המקורבים לחמאס באירופה בנושאים כלל-פלסטיניים כמו "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים. ויכוח זה הוא ביטוי למחלוקת העמוקה בין הרש"פ ופת"ח לבין חמאס בנושא אש"ף ומעמדו כנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני.

 

חמאס אינה רואה באש"ף נציג לגיטימי של כל העם הפלסטיני שיש לו בלעדיות על פעילות פלסטינית בחו"ל. לטענתה, גוף זה כלל לא מהווה מקור סמכות פלסטיני כל עוד לא נערכו בו רפורמות שיכללו בחירות לכל מוסדותיו, שינוי תוכניתו המדינית וצירוף כל הארגונים הפלסטינים אליו, כולל חמאס והג'יהאד האסלאמי. חמאס אף דורשת להפוך את "מסגרת ההנהגה הזמנית" של אש"ף, שהיא חברה בה,[8] למקור הסמכות הפלסטיני עד להשלמת הרפורמות באש"ף, דרישה שנתפסת בעיני פת"ח ניסיון ליצירת חלופה לאש"ף.

 

לפיכך, גורמים באש"ף, ברש"פ, ובמפלגת השלטון שלה – תנועת פת"ח, תקפו את כוונת חמאס ותומכיה לקיים את הוועידה וראו בכך ניסיון מצד חמאס לערער על מעמדו של אש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני ולהחליפו בגוף אחר. לדבריהם, קיום הוועידה יגרום נזק לאג'נדה הכלל-פלסטינית ויעמיק את הפילוג הפנים-פלסטיני, ולפיכך יש להחרימה.

 

רוחי פתוח, יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף וחבר הוועדה המרכזית של פת"ח, הזהיר כי כל מי שישתתף בוועידה יחול עליו סעיף 8 של אמנת המועצה הלאומית, קרי, ביטול החברות באש"ף.[9] חוסיין אל-שיח', מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, טען כי מטרת הוועידה היא לפלג את הקהילות הפלסטיניות בחו"ל, דבר שמהווה "קו אדום שלא נאפשר לחצותו", והזהיר גם הוא כי כל מי שישתתף בוועידה יישפט על פי תקנון אש"ף ויישא בהשלכות.[10] 

 

טענות דומות עלו גם במאמרים בעיתוני הרש"פ. עמר חלמי אל-ר'ול, בעל טור ביומון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, טען במאמר שכותרתו "לא לוועידת מאלמו", כי חמאס, אותה כינה "סניף פלסטין של האחים המוסלמים", היא זו שעומדת מאחורי הוועידה. הוא הזהיר כי הוועידה מסכנת את אחדות האדמה, העם, והעניין הלאומי הפלסטיניים. אל-ר'ול הוסיף: "[אני קורא] למי שבאמת רוצה להגן על זכות השיבה, לסגת מיידית מהשתתפות בתוכנית של תנועת חמאס".[11]

 

גורמים בתנועת חמאס השיבו על כך במתקפת נגד בוטה. למשל, פעיל החמאס מוצטפא אל-לדאוי טען כי "ועידת הפלסטינים האירופאים" הצליחה להעצים את הפלסטינים באירופה, ש"נשכחו והודרו לשוליים על ידי מקורות הסמכות שלהם", ברמז להנהגת אש"ף. אל-לדאוי גינה את ההסתה נגד "הוועידה" מצדם של אלה, שלטענתו "הזניחו את עמם, לא התעניינו במצבו, ונטשו אותו לבדו במשך שנים ארוכות... כשהם טוענים כי הם מקור הסמכות והנציג [הלגיטימי היחיד שלו]".[12]

 

בכיר החמאס באסם נעים השיב לתוקפים את "הוועידה" באומרו: "שאלה לי ל'מנהיגים' אלה [של אש"ף]: מהו האיום המגולם בוועידה על ענייננו [הלאומי] הפלסטיני ועל עקרונותיו, ועל עמנו ושאיפותיו? מדוע [אתם תוקפים את 'ועידת הפלסטינים האירופאים' עכשיו] אחרי עשרים שנה [לפעילותה]?... מה מונע מכם לארגן פעילויות דומות ואף עוצמתיות יותר, במסגרת תחרות מכובדת ובהתאם למה שמאפשרים לכם יכולותיכם ומשאביכם...?" נעים התפלא על ההאשמות בניסיון להחליף את אש"ף ותהה: "האם אש"ף חלש ושברירי עד כדי כך, שוועידה עממית... מאיימת על הלגיטימיות ועל הקיום שלו?" עוד תהה: "האם אש"ף הוא בכלל אלטרנטיבה לחברה פלסטינית חיונית, שכל הפלסטינים מעורבים בה כפי יכולתם כדי לבנות עתיד טוב יותר עבור עמנו? או שזו [ההאשמה בניסיון ליצור תחליף לאש"ף, אינה אלא] הגנה על רווחים אישיים ומיזמים מפלגתיים [של מפלגת פת"ח לבדה]?"[13]

 

יו"ר מועצת המנהלים של "ועידת הפלסטינים האירופאים", אמין אבו ראשד, דחה את ההאשמות בדבר נסיון לפגוע באש"ף, אך במקביל טען כי הוא אינו מייצג את כלל הפלסטינים: "אין [לנו] שום שאיפה לבטל [את אש"ף], לשבש את תפקודו או להפכו [לגוף] שולי. להיפך, [אנחנו רוצים] לבצע בו רפורמה, כך שייצג את כל [העם] הפלסטיני".[14]

 

בכיר חמאס, אסמאעיל הניה, נואם בכינוס הוועידה במילאנו[15]

 


שר ההסברה הפלסטיני לשעבר: המחלוקת סביב הוועידה במאלמו – סימפטום לבעיות העמוקות באש"ף

על רקע המחלוקות סביב הלגיטימיות של הכינוס במאלמו, פרסם שר ההסברה הפלסטיני לשעבר נביל עמרו, ששימש בעבר בתפקידי מפתח באש"ף וברש"פ אך בשנים האחרונות מרבה למתוח ביקורת על התנהלותם,[16] שני מאמרים בהם הביע צער על ההידרדרות שחלה במהלך השנים במעמדו של אש"ף. במאמר הראשון, שפורסם ביומון הפלסטיני אל-קודס, טען עמרו כי אש"ף, שהיה בעבר ארגון חזק שנהנה מתמיכה רחבה מצד כל הפלסטינים ורשם הישגים לטובת העניין הפלסטיני, איבד במרוצת השנים את מעמדו ההיסטורי וכבר אינו יכול לטעון כבעבר לייצוג העם הפלסטיני כולו, במיוחד לא את הפזורה הפלסטינית. לדבריו, הדור הצעיר אינו מכיר כמעט את הארגון, הדור המבוגר מבכה את מצבו, והמחלוקת הנקודתית סביב הוועידה הצפויה במאלמו שבשבדיה היא רק סימפטום לבעיות עמוקות יותר באש"ף ובמוסדותיו.

 

במאמר השני, שפורסם ביומון הלונדוני אל-שרק אל-אוסט, הסביר עמרו כי אש"ף, שהיה לדבריו "הדבר החשוב ביותר שהשיגו הפלסטינים במאבקם הלאומי", שימש כמסגרת מאחדת לכל גורמי הכוח הפלסטיניים והוביל את הפעילות הפלסטינית הפוליטית והצבאית, הפך להיות ארגון חלש וחסר כל השפעה משום שבמהלך השנים הוא הוכפף לרש"פ. כתוצאה מכך, התהליכים השליליים שעברו על הרש"פ, ובראשם הפילוג הפנים-פלסטיני וההידרדרות ביחסים עם ישראל, פגעו במעמדו המנהיגותי של אש"ף ואף ביטלוהו לחלוטין.

 

בשני המאמרים ניכרת גם ביקורת מרומזת של עמרו על כך שבמשך שנים רבות, לא התקיימו בחירות דמוקרטיות למוסדות הפרלמנטריים – המועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף והמועצה המחוקקת של הרש"פ – מה שתרם לחולשת אש"ף והרש"פ. יצוין כי ביקורת זו נשמעת בשנים האחרונות מצד בכירים פלסטיניים לשעבר, בכללם עמרו.[17]

 

נביל עמרו[18]

 


להלן תרגום קטעים משני מאמריו של נביל עמרו.

 

בימי גדולתו של אש"ף אף פלסטיני לא שאל מי מייצגו; כיום, אש"ף למעשה התפרק

במאמרו הראשון בנושא שפורסם ב-3.5.23 ביומון הפלסטיני אל-קודס היוצא לאור במזרח ירושלים, כתב עמרו: "לוּ עשינו סקר דעת קהל מקצועי ואובייקטיבי לגבי מצבו האמיתי של אש"ף ו[מידת] נוכחותו בחיי העם הפלסטיני כיום, בהשוואה למצבו בעת הכתרתו בפסגה [הערבית] ברבאט [באוקטובר 1974] כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני, או כאשר [יו"ר אש"ף] המנוח הדגול יאסר ערפאת נשא את נאום פלסטין בפני העצרת הכללית של האו"ם,[19] או כאשר אש"ף ניהל את המערכה הארוכה ביותר מול ישראל וסולק מלבנון [בשנת 1982] אך ביסס את נוכחותו המדינית בכל העולם... לו היינו עושים סקר [כזה], התוצאה הייתה כדלקמן, ואני מקווה ומייחל שאני טועה:  

 

-          הדור הצעיר, שנולד ובגר במהלך 25 השנים האחרונות, אינו יודע הרבה על אש"ף.

-          הדור המבוגר, שהקים את אש"ף והיה שותף להישגיו החשובים ביותר, מדבר בצער על מצבו [של הארגון] כאילו הוא נמצא בשלב היציאה לגמלאות באופן כללי, ואין הכוונה למצבם של אנשי הארגון, אלא לזה של מוסדותיו, שהיו הבסיס לשגשוגו של אש"ף ו[מקור] הכוח של נוכחותו, והנה כעת הם כמעט אינם נוכחים חוץ מאשר בכותרות, ובסיפורים [שנשלפים] מהזיכרון.  

-          מי שחיים באדמת המולדת רואים באש"ף כמי שמסתתר מאחורי הרש"פ, שהיא עצמה מסתתרת מאחורי משבריה הבלתי פתורים, מאחורי הקיפאון המדיני, הנצחת הפילוג [הפנים פלסטיני] וחיסול הניסיונות לטפל בו.

-          מי שחיים מחוץ למולדת חיים סביב השאלה הגדולה: היכן אנחנו? ומה תפקידנו? היכן אש"ף של הימים בהם היה המסגרת שמקבצת כל פלסטיני, תהיה דעתו הפוליטית אשר תהא?...

 

אף פלסטיני לא העלה בעבר את השאלה 'מי מייצג אותי?' או 'מי מנהיג את מאבקי הלאומי?' או 'מי מדבר בשמי בכל הפורומים[?]'. אש"ף שהיה חזק ובעל נוכחות כוללת [קרי, של כל הפלגים], היה משיב על כל השאלות ומשכנע את כולם בתשובותיו. אש"ף היה נוכח מכוח הפופולריות שלו וההתלכדות של כל הפלסטינים סביבו, החל מהמקום המרוחק אלפי מיילים מפלסטין, ועד לליבה של פלסטין עצמה. לא הייתה זו נוכחות שסיפקו [רק] התקשורת, הממון, או אפילו הצורך העמוק בזהות לאומית קולקטיבית... הייתה זו נוכחות שבבסיסה הישגים משכנעים בכל התחומים שהארגון [השיג] כשהוא הנהיג את בני עמו ו[בכך] הוכיח שהוא ראוי [להנהיג את העם] וביסס את העובדה שהעניין הפלסטיני ראוי לתואר העניין המרכזי של העולם הערבי והאסלאמי, ושל כל העמים השואפים לחירות, לצדק ול[מימוש] הזכות להגדרה עצמית...

 

השאלה היא: היכן אש"ף והיכן ההתלכדות הכוללת מאחוריו? היכן מוסדותיו? היכן נוכחותו על אדמת המולדת ובכל מקום שיש בו פלסטינים? היכן ההתלכדות הישנה של כל הגורמים והפלגים שכלולים במסגרת הארגון סביב תוכניותיו [המדיניות], לרבות ארגוני האופוזיציה? היכן האחדות הלאומית? לא מדובר כאן רק על [אחדות] בין פת"ח לחמאס, או בין עזה לגדה, או בין הרש"פ לבין הציבור. אש"ף התפרק ודמו התפזר בין השבטים הנלחמים זה בזה על הפירורים.

 

מצרים התייאשה, וכך גם אלג'יריה. לפניהן התייאשו תימן, סעודיה, רוסיה, וכל מי שניסה לשים קץ לפילוג של העם האחד והמולדת האחת. [כיום] לא רק הניסיונות נעלמו, אלא גם הדיבורים על סיום הפילוג, וכל יום שעובר ללא פתרון הוא הליכה בלתי נמנעת לעבר היפרדות [קבועה]. 

 

עשיית שימוש בהישגים המפוארים של העבר כדי למלא את החלל הריק של ההווה, לא תועיל. פתרון הסיפור [העגום הנוכחי] של אש"ף במישור הנוכחות, התפקיד, ההשפעה והעתיד שלו, נמצא רק על אדמת המולדת. באשר ל[מחלוקת בין פת"ח לחמאס על רקע הוועידה הצפויה ב]מאלמו שבשבדיה, הרי שהיא רק פרק אחד מתוך סדרת [מחלוקות], שנוצרה בעקבות חולשת המרכז [קרי, אש"ף]..."[20]

 

אש"ף הוכפף למעשה לרש"פ, ונפגע ממשבריה; הפילוג הפלסטיני הגיע גם לפזורה

במאמר שני בנושא שפרסם ב-5.5.23 בטורו ביומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט היוצא לאור בלונדון, כתב עמרו: "הדבר החשוב ביותר שהשיגו הפלסטינים במאבקם הלאומי – בפרט בעידן המהפכה הפלסטינית והפלגים החמושים – היה אש"ף, שהוכתר בפסגה [הערבית] ברבאט כנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלסטיני... 

במשך עשורים הוביל אש"ף את הפעילות הלאומית הפלסטינית, בהיותו מסגרת שמאחדת את כל גורמי הכוח. אש"ף ניהל מערכות מתמשכות כדי לשמור על קיומו ועל ייצוגו המדיני, עד כי הפך להיות הכתובת היחידה שהעולם פונה אליה בכל עניין פלסטיני. הוא הוביל את הלחימה והפוליטיקה, ובשליש האחרון של דרכו הוא הוביל את מה שנראה בהתחלה בלתי אפשרי: המו"מ הישיר עם ישראל וההכרה בזכותה להתקיים במסגרת גבולות בטוחים ומוכרים. אש"ף הקים את הרשות הלאומית [הפלסטינית]. למרות שהופיעה אופוזיציה בעלת משקל להצטרפותו לתהליך אוסלו, הוא עשה כברת דרך לא מבוטלת לעבר הסדר שבאמצעותו קיווה להשיג מדינה עצמאית, תוך מו"מ על מה שכונה 'סוגיות הסדר הקבע' ובראשם עניין הפליטים...


אפילו לאחר [הסכם] אוסלו, אש"ף המשיך להיות המסגרת הבכירה ביותר של ההוויה הפלסטינית בכללותה. הרש"פ שהוקמה [על ידי אש"ף] נרשמה כאחד מבסיסי [הפעילות שלו] וכחלק בלתי נפרד ממרכיביו הלאומיים... הדבר היה [נכון] על הנייר ובמסמכים. אלא שבמציאות, וכתוצאה מתיעול כל המאמצים לטובת הרש"פ, שזכתה לתמיכה מדינית, כספית ובינלאומית נרחבת ביותר, וכתוצאה מהמעבר של ההנהגה אל [שטחי] המולדת, ובראשה יאסר ערפאת וכל הפלגים שתחת אש"ף, הפך אש"ף להיות כפוף לרש"פ, פשוטו כמשמעו. במקום להיות הנכס האסטרטגי [המדיני] הקבוע של הסוגייה [הפלסטינית], הוא הפך להיות חלק מהרש"פ. אפילו הוצאותיו [של אש"ף] הוקצו ועדיין מוקצים לו על ידי משרד האוצר של הרש"פ... מצב זה יצר סיבוכים מדיניים
שליליים. [שכן], כל הרעה [במצב] הרש"פ, התהליך המדיני ויחסי [הרש"פ] עם ישראל, תקֵפה גם לגבי אש"ף, דבר שדחק לשוליים את תפקידו המנהיגותי העליון, ואף ביטל אותו בפועל.


מה שקרה לאש"ף מבית, היה חמור יותר. [זרם] האסלאם הפוליטי הגדל והולך, נמנע מלהצטרף לארגון מתוך גאווה, וגם פלגים רבים נמנעו מלהשתתף במסגרותיו ובמוסדותיו, ובפרט המובילים שבהם. לראשונה בתולדות העניין [הפלסטיני] והמהפכה [הפלסטינית], מתחולל פילוג ממושך, אורכי ורוחבי, עמוק ומסוכן ביותר, והופיעו שני [שלטונות הטוענים ל]לגיטימציה: [שלטון הטוען ללגיטימציה מתוקף] החוקה
[21] שהעולם מכיר בו, מקום מושבו ברמאללה ובראשו עומד מחמוד עבאס, והאחר [שלטון הטוען ל] לגיטימציה [מתוקף] העובדה המוגמרת [קרי, ההפיכה הצבאית של חמאס בשנת 2007] שהעולם משתף עמו פעולה, ומקום מושבו בעזה.

 

[מצב זה] השפיע לא רק על אש"ף ועל מעמדו ההיסטורי המוביל, אלא גם על המצב הפלסטיני בכללותו. הפילוג הגלוי והסמוי הזה התפשט... [אל] הפלסטינים שבפזורה, שקראו לכנס ועידות רבות תחת שמות שונים, שזכו לביקורת מצד השלטון [הרש"פ] ברמאללה, ולתמיכה מצד שלטון העובדה המוגמרת [של חמאס] בעזה. משמעות הדבר היא שהפילוג התרחב עד שפגע במציאות הפלסטינית על כל מרכיביה, במולדת ובפזורה.  


אם כן, מה [עלינו] לעשות? לוּ הייתה השכבה הפוליטית הפלסטינית, על כל מרכיביה, מודעת לחשיבותו של אש"ף, היו מרכיביה מתחרים ביניהם כדי להצטרף לארגון ללא תנאים. אש"ף מאז הקמתו לא אסר הבדלי גישה לגבי העניין הלאומי, הוא שימש מסגרת מאחדת שהסדירה את המחלוקות ומנעה מהן להתפתח לכדי קרעים ופילוגים... לוּ הייתה השכבה הפוליטית הפלסטינית יודעת ששליטה של גישה אחת באמצעות ביטול הגישה האחרת איננה אפשרית, הפילוג לא היה נמשך ולו יום אחד, ואף פלג לא היה עוזב את אש"ף. זאת, מאחר שבנוסף להיותו מסגרת מאחדת, אש"ף הוא המקום הבטוח ביותר שמגן על כולם, בפרט בזמן שבו לכולם נשקפת אותה סכנה. 

 

למרבה הצער, אנו חיים כעת ב[מצב של] מלחמה מילולית שסכנתה שקולה לסכנה של מלחמה מזוינת. אש"ף במסגרותיו הפעילות, הוא זה שמנע את הסכנה שנשקפה למצבם של הפלסטינים בעבר, ויש בידיו אמצעים למנוע סכנה זו בעתיד. האם אלו שנחלקים בין הגדה, עזה ומאלמו יבינו זאת?"[22]

 

 



[1] https://www.facebook.com/Europeanpalestiniansconference, 27.4.2023.

באתר האינטרנט של הוועידה נכתב כי היא הוקמה לאחר שעלה "רעיון הוויתור על זכות השיבה במו"מ על מה שמכונה פתרון הקבע... כדי להדגיש שזכות השיבה של הפלסטינים לבתיהם ואדמתם... היא זכות מוחלטת שלא ניתן לצמצמה להיבטים הומניטריים בלבד. זכות זו צריכה להיות עיקרון מרכזי בפעילות הפלסטינית והערבית כדי להגן על העם הפלסטיני ולהבטיח את זכויותיו הלגיטימיות שלא ניתן לוותר עליהן." https://alawdah.eu, 9.4.2023.

[2] ארגון "ועידת הפלסטינים האירופאים" הוקם ביוזמת "מרכז השיבה הפלסטיני" (Palestinian Return Centre) שהוגדר בישראל בשנת 2010 כהתאחדות בלתי מותרת המשמשת כזרוע של תנועת חמאס באירופה. מקום מושבו בלונדון, והוא מאגד בתוכו כמה ארגונים פלסטינים באירופה. הוועידה אומנם מכריזה על עצמה כ"במה עבור כל הפלסטינים", אולם היא נוטה בברור לקו של חמאס והאחים המוסלמים. בכירים בוועידה, ובראשם יו"ר מועצת המנהלים, אמין אבו ראשד, מנהלים קשרים עם חמאס. ראו למשל: https://paltimeps.ps, 28.2.2012.

[3] הכנס הראשון של הוועידה היה בלונדון בשנת 2003 תחת הכותרת "לעולם לא נוותר על זכות השיבה." https://alawdah.eu, 30.4.2003. בנוסף לכנס זה, מארגנת הוועידה ברחבי אירופה הפגנות, כנסים ופעילויות שנועדו להדגיש את זכותם של כלל הפלסטינים לשוב "לבתיהם" בכל שטח ישראל ולערער על הלגיטימיות של מדינת ישראל.

[4] הניה נשא דברים בכמה כנסים של הוועידה כמו בכנס שנערך ברוטרדם, הולנד בשנת 2007, בכנס שנערך בקופנהגן, דנמרק ב-2008, בכנס שנערך במילאנו, איטליה בשנת 2009 ועוד. ראו:https://www.aljazeera.net , 5.5.2007, 4.5.2008; https://www.alawdaeu.prc.org.uk, 9.5.2009. מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית, לא נאם מעולם בכנסי הוועידה.

[8] בהסכם שנתחם בין הפלגים הפלסטיניים בתיווך מצרים בשנת 2005, סוכם על הקמת ועדה שתכלול את הנהגת אש"ף ואת מזכ"לי כל הפלגים הפלסטיניים (גם את אלה שאינם חברים באש"ף), שתעסוק ב"הפעלתו ופיתוחו" של אש"ף. https://info.wafa.ps, 17.3.2005. בהסכמי הפיוס הבאים בין פת"ח לחמאס סוכם כי ועדה זו תשמש בתור "מסגרת הנהגה זמנית", עד לבחירות חדשות למועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף. ראו דוח ממרי: הפיוס הפנים פלסטיני - האם יש בכלל הסכם?, 27.6.11. הסכמי הפיוס השונים לא יושמו בפועל, ובחירות חדשות טרם התקיימו. מבחינה מעשית, פורום מזכ"לי הפלגים התכנס רק פעם אחת בשנת 2020, לכינוס סמלי בראשות הנשיא עבאס, בהשתתפות נציגים זוטרים מחמאס ומהג'יהאד האסלאמי. ראו דוח ממרי: מתקפה ערבית על ההנהגה הפלסטינית עקב ביקורתה על ההסכם בין האמירויות לישראל, 15.9.20

[11] אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 30.4.2023

[16] עמרו הוא פעיל בתנועת פת"ח שנשא בשורה של תפקידים בכירים באש"ף וברש"פ, ביניהם: האחראי על "קול פלסטין", ערוץ הרדיו של אש"ף; נציג אש"ף בברית המועצות וברוסיה; מקימו של ביטאון הרש"פ, היומון אל-חיאת אל-ג'דידה; יועצם של הנשיאים יאסר ערפאת ומחמוד עבאס וחבר בוועדות שעסקו בנושא המשא ומתן עם ישראל; חבר המועצה המחוקקת של הרש"פ, שר הסברה ושר לעניינים פרלמנטריים ברש"פ, וכן השגריר הפלסטיני במצרים ובליגה הערבית.

[19] מדובר בנאומו התקדימי של יו"ר אש"ף יאסר ערפאת בפני העצרת הכללית של האו"ם ב-13.11.74, שבעקבותיו קיבל אש"ף מעמד של משקיף באו"ם. בנאומו, שלל ערפאת את זכות קיומה של מדינת ישראל והציע פתרון של "שלום" שבמסגרתו היא תוותר למעשה על ריבונותה. ערפאת קרא להעניק לפלסטינים ריבונות והגדרה עצמית, ואיים בהמשך הטרור והמאבק המזוין אם הדבר לא ימומש. באמירה דרמטית בסיום נאומו, אמר ערפאת כי הגיע לאו"ם עם "עלה של זית" בידו האחת ו"אקדח לוחם החרות" בידו האחרת. https://www.un.org/unispal/document/auto-insert-187769

[20] אל-קודס (מזרח ירושלים), 3.5.2023

[21] יצוין כי הרש"פ מתנהלת ללא קיום בחירות ובאמצעות צווים נשיאותיים, באופן הנוגד את חוקתה. ראו למשל דוחות ממרי: נוכח שמועות על מחלתו של הנשיא עבאס: המשך קריאות להעברה מסודרת של השלטון ברש"פ, 18.7.22; כותב פלסטיני: עבור חמאס ופת"ח הבחירות הן כלי להשגת השלטון, לא חלק מתהליך דמוקרטי, 26.5.22; גורמים פלסטינים: הפת"ח הפכה מתנועה לשחרור לאומי למיליציה המונעת כל ביקורת על הרש"פ, 12.8.21; ביקורת ציבורית קשה על הרש"פ בעקבות מותו של פעיל אופוזיציה שעצרו מנגנוני הביטחון שלה, 4.7.21; חשש ברש"פ: סירוב ישראל לקיום הבחירות במזרח ירושלים ישמש תירוץ להנהגת פת"ח לביטולן, 14.4.21; ארגוני החברה האזרחית הפלסטיניים מוחים נגד הגבלת צעדיהם על ידי יו"ר הרש"פ, 15.3.21; שר פלסטיני לשעבר: כשלנו בבניית המדינה הפלסטינית על יסוד שלטון החוק והדמוקרטיה, 15.12.19; שר פלסטיני לשעבר: קיים נתק וחוסר אמון בין העם הפלסטיני למנהיגיו, 21.8.19; זעם בעיתונות הפלסטינית ובקרב בכירים ברש"פ בעקבות חסימת אתרי אופוזיציה בצו משפטי, 10.11.19; הסלמה בפילוג בין פת"ח לחמאס בעקבות החלטת הרש"פ לפזר את המועצה המחוקקת, 23.1.19; בעקבות אשפוזו של עבאס: קריאות ברש"פ להסדרת מנגנון העברת השלטון, 12.6.18

[22] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 5.5.2023

תגיות