כללי

העיתונות המצרית הממסדית בעקבות הפיגוע בגבול עם ישראל: ניסיון להגן על השלום עם ישראל ובמקביל להכיל את דעת הקהל הרואה בישראל אויב

מאת ב. צ'רניצקי

פיגוע שביצע השוטר המצרי, מוחמד צלאח אבראהים, ב-3.6 כשחדר לשטח ישראל ורצח שלושה חיילים ישראלים, הציב את המשטר המצרי של עבד אל-פתאח אל-סיסי במבוכה רבה. המשטר מצא את עצמו במלכוד - בין מחויבותו להסכם השלום עם ישראל והאינטרסים המדיניים והביטחוניים מחד גיסא, לבין רצונו שלא להרגיז את דעת הקהל המצרית שרובה רואה בישראל אויב מאידך גיסא. נראה כי קיום הלווייתו של השוטר בחשאי כמו גם הצנעת ביקורי התנחומים למשפחתו לבקשת המשטר הם עדות למבוכה זו.[1]

 

לפיכך, בימים הראשונים שלאחר הפיגוע ניכר היה שהעיתונות המצרית הממסדית, מבקשת לצמצם עד כמה שניתן את סיקור האירוע אשר הסתכם בשני דיווחים לקוניים. הגרסה הרשמית של המשטר המצרי לא הציגה את האירוע כלל כפעולת טרור, אלא כמרדף של השוטר אחר מבריחי סמים שהסתבך כשחצה את הגבול. כמה ימים לאחר הפיגוע החלו להתפרסם מאמרים ביומון הממסדי אל אהראם שניסו לגשר על הפער הקיים בין יחס המשטר לאירוע ויחסה של דעת הקהל המצרית. במאמרים אלה נטען כי הפיגוע הוא אירוע מצער וכי שיתוף הפעולה עם ישראל חשוב למצרים, אך במקביל נטען גם כי איש הביטחון שנהרג היה גיבור שהגן על הגבול המצרי. מאמר בולט נוסף ביומון הממסדי אל-אהראם שנכתב על ידי העיתונאי מוחמד חוסין אבו אל-חסן אמנם לא התייחס ישירות לפיגוע, אך נראה כי נועד לשלול כל צידוק דתי לו. המאמר הציג את משנתו של איש הדת המתון, עבדאללה בן ביה, שקבע כי לא כל לחימה מוגדרת ג'יהאד, וכי ג'יהאד מלחמתי יתבצע רק לצורך הגנה עצמית והגנה על הדת והמולדת, ורק בהוראת השליט.

דוח זה יציג את העמדה המצרית הממסדית ביחס לפיגוע.

 

הגרסה המצרית הרשמית אינה מגדירה את התקרית כמתקפת טרור של השוטר המצרי

כאמור, סיקור הפיגוע בעיתונות המצרית הממסדית היה מצומצם מאוד ובא לידי ביטוי רק בשני דיווחים לקוניים בנושא: הודעה מטעם דובר הצבא המצרי, קולונל ר'ריב עבד אל-חאפט' על האירוע, ודיווח על שיחת טלפון בין שר ההגנה המצרי, מוחמד זכי לעמיתו שר הביטחון הישראלי, יואב גלנט. העמדה הרשמית המצרית שפרסמו דובר הצבא ושר ההגנה ביטאה ניסיון להלך בין הטיפות: לדווח על האירוע בלי ציון שמו של השוטר ומבלי להציגו כמעשה גבורה נגד האויב, תוך לימוד סנגוריה על התיאום הביטחוני עם ישראל הקיים מתוקף הסכם השלום, ומנגד, להימנע מלהאשים את השוטר המצרי בירי ולהגדיר את האירוע כפעולת טרור. בהודעה מטעם דובר הצבא נאמר כי "אחד מאנשי הביטחון המצרים המופקדים על אבטחת הגבול הבינלאומי ביצע מרדף אחר מבריחי סמים. הוא חצה את מחסום האבטחה והחל בחילופי ירי שגרמו למותם של שלושה חיילים [ישראלים] שאבטחו את הגבול, לפציעתם של שניים נוספים ולמותו של איש האבטחה [עצמו]..."  בסיום ההודעה הביע הדובר את "צערו הכן" למשפחות ההרוגים ואיחל "החלמה מהירה לפצועים".[2] היומון הממסדי אל-גומהוריה דיווח כי שר ההגנה המצרי מוחמד  זכי התקשר לעמיתו הישראלי, יואב גלנט, כדי לתאם את הפעולות שיש לעשות כדי למנוע הישנות תקרית דומה. עוד דווח כי הוא הביע תנחומים על "קורבנות התקרית משני הצדדים."[3]

 

עמדה זו של הממסד המצרי נגדה את דעת הקהל הרווחת במצרים, שראתה בשוטר "שהיד"  ו"גיבור" שראוי לשבח כמו מחבלים מצריים אחרים, ובראשם השוטר המצרי סלימאן ח'אטר, אשר רצח שבעה ישראלים בשנת 1985 בפיגוע שביצע בראס בורקה שבסיני וכן השוטר המצרי, איימן חסן, שהרג חמישה ישראלים סמוך לאילת בשנת 1990. התמיכה בשוטר המצרי בלטה בעיקר ברשתות החברתיות[4]. הגולשים הדגישו בציוציהם כי צלאח, כמו קודמיו, ביטא את עמדתו האמיתית של העם המצרי כלפי ישראל, המנוגדת לעמדת הממשלה המצרית. בעיתונים מצריים לא ממסדיים התפרסמו כמה מאמרים וקריקטורות שחזרו על מסרים אלה.[5]

תמיכה גורפת זו ברצח שביצע השוטר המצרי, על אף הסכמי השלום בין מצרים-לישראל, עוררה שיח במצרים. הליברל המצרי סאמח עסכר הסביר בציוץ בחשבון הטויטר שלו כי הסיבה לתפיסת ישראל כאויב על ידי הציבור המצרי היא כי בכל משפחה במצרים יש לפחות "שהיד אחד" שנהרג באחת מארבע המלחמות של מצרים נגד ישראל. לדבריו, העם המצרי מתנגד לכיבוש הישראלי ולתקיפותיו נגד הפלסטינים.[6]

העמדה העממית המצרית הציבה את מצרים הרשמית במלכוד בין הצורך לשמור על הסכם השלום עם ישראל ולהגן על האינטרס המצרי לבין היענות לדעת הקהל, והיא נאלצה לפעול בזהירות רבה. ברקע הדברים נמצאים נושאים פוליטיים וכלכליים העומדים כיום בין ישראל למצרים, כגון שת"פ בייצוא הגז הישראלי לאירופה, הניסיון לקדם ביניהן הבנות בנושא קידוחי הגז מול חופי עזה וכמו התיווך המצרי בין ישראל לבין הפלגים בעזה במטרה להשיג רגיעה.

 

מאמרים ביומון הממסדי אל-אהראם: הפיגוע "אירוע מצער"; שתה"פ עם ישראל - אינטרס מצרי

רק ארבעה ימים לאחר האירוע החלה העיתונות המצרית הממסדית לעסוק בו מפורשות כשהיא מציגה גישה מתונה יותר מזו שהשתקפה בדעת הקהל המצרית. העיתונאי הבכיר אוסמה סראיא, ששימש במשך שנים עורכו הראשי של היומון הממסדי אל-אהראם, פרסם בטורו ביומון מאמר בו ביטא את עמדת המשטר החותרת ליחסים טובים עם ישראל ולשמירת היציבות הביטחונית עמה. הוא כינה את הפיגוע בגבול "אירוע מצער" והדגיש כי למצרים יש תפקיד משמעותי בשמירה על הגבול בין ישראל לעזה וכי הדבר מועיל לה גם בזירה הבינלאומית. לדבריו, "היחסים בין מצרים לבין ישראל התייצבו והתבססו בשנים האחרונות [וכיום] מצרים ממלאת תפקיד מרכזי בהפסקת כל פעולות צבאיות, או מתח בגבול בין ישראל לפלגים בעזה ו[מצרים] הפכה, ברמה הבינלאומית, למקור סמכות בתחום חשוב זה... התגובות המצריות לאירוע מצער זה התאפיינו בתקיפות, בבהירות ובהחלפת תנחומים הדדיים בדרגים הגבוהים עם הבכירים ישראלים. [גם] התקשורת שלנו נהגה באחריות, שכן שוררים ביננו [לבין ישראל] יחסים טובים ויציבות ביטחונית." במקביל מתח סראיא ביקורת על מדיניות ישראל וקרא לה להבין "ששמירה על גבולותיה אינה מתבצעת רק באמצעות תמרונים צבאיים" אלא גם באמצעות "יחסים טובים ושת"פ עם כל הצדדים שיפתחו אופקים חדשים במזרח התיכון להם שואפים העמים בראשם [מתן] זכויות לפלסטינים בארצם, סיום הסכסוך בירושלים, מתן זכויות לכל הדתות והחזרת מזרח ירושלים לפלסטינים"[7]

 

במאמר אחר שפורסם באותו יום, גם כן ביומון אל-אהראם, שילב העיתונאי והפוליטיקאי לשעבר אוסמה אל-ר'זאלי חרב, בין הגרסה הממסדית לפיה צלאח רדף אחרי מבריחי סמים לבין דעת הקהל המצרית אשר ראתה בו "שהיד" ו"גיבור" שפגע באויב הישראלי. לדבריו, צלאח ביצע את תפקידו בשמירה על הגבול מפני מבריחי סמים ומותם של החיילים הישראלים הוא תוצאה של המרדף שניהל אחרי המבריחים. כך כתב: "מדובר בשוטר מצרי שמילא את חובתו בגבול המצרי-ישראלי במרדף אחר מבריחי סמים. תוצאות המרדף שלו היו הריגת שלושה חיילים ישראלים ופציעת שניים נוספים. לאחר מכן, הוא נורה על ידי הצד הישראלי ומת כשהיד... מה שמשך את תשומת ליבי היה שאותו צעיר [קרי צלאח] היה מצרי רגיל... מאזור עין שמס. אביו עבד בתחבורה הציבורית. הוא סיים רק חטיבת ביניים, עבד בנגרות ובאלומיניום ואהב לצייר. כל אלה הם עניינים רגילים המצופים מצעיר המתעניין בדברים כלליים. יצא שנסיבות גיוסו הציבו אותו בגבול המצרי עם ישראל. קרה מה שקרה ומוחמד צלאח הפך לגיבור ולשהיד ומותר לכולנו להתגאות בו."[8]

 

מאמר באל-אהראם: הג'יהאד הוא אמצעי להשגת שלום ולא אמצעי לאלימות נגד בני דתות אחרות

יומיים בלבד לאחר הפיגוע, התפרסם ביומון הממסדי אל-אהראם, מאמר חשוב ביותר, שאמנם לא התייחס ישירות לפיגוע, ויחד עם זאת ניתן לראות בו תגובה לאירוע וניסיון למנוע את הצגתו כג'יהאד בקרב דעת הקהל המצרית. המאמר, שנכתב על ידי העיתונאי המצרי מוחמד חוסיין אבו אל-חסן, עסק במונח ג'יהאד באסלאם וטען כי במהלך השנים הוא קיבל פרשנות מעוותת בין היתר על ידי ארגונים קיצוניים. הכותב הציג במאמרו את עמדותיו של איש הדת המתון, עבדאללה בן ביה, ראש המועצה לפסיקת הלכה של האמירויות וראש פורום אבו ט'בי לשלום, שגרס כי הג'יהאד הוא אמצעי להשגת שלום והתקרבות לאללה וכי אסור לנהל ג'יהאד מלחמתי במטרה לכפות את דת האסלאם על מאמיני דתות אחרות.[9]

 

כך נכתב במאמר: "רעיון הג'יהאד באסלאם הפך למושג פוליטי-תרבותי הנתון לפרשנויות הגובלות בפיברוקים אידיאולוגיים. כתוצאה מההבנה המעוותת של מצוות הג'יהאד חל בלבול איום בין אלימות לבין ג'יהאד. לפיכך מנסה קבוצת חכמי דת ואנשי רוח לדייק את משמעויות [המושג ג'יהאד] כדי לחסום את הדרך בפני מפיצי התכפיר, האלימות והטרור. אחד האנשים הבולטים שנחלצו למשימה זו הוא המלומד הגדול השיח' עבדאללה בין ביה...  

 

[בן ביה] הדגיש כי הג'יהאד למען אללה אינו [מילה] נרדפת ללחימה. לא כל ג'יהאד משמעותו לחימה ולא כל לחימה היא ג'יהאד. הג'יהאד ביסודו הוא אמצעי ל[השיג] שלום, שכן הוא שם כולל לכל המעשים הטובים שבזכותם אדם יכול להתקרב לאללה: כיבוד הורים, בניית מסגדים, עבודת האדמה, סיוע לחלשים, הגנה על המולדת, וכדומה. זהו הג'יהאד הגדול... בן ביה הבהיר כי הג'יהאד המלחמתי מותר רק להגנה עצמית או על הדת והמולדת ולא על מנת לאלץ אנשים להאמין [באסלאם]... כאשר הכרזה על תחילת ג'יהאד מלחמתי כאמצעי הגנה נמצאת רק בידי השליטים ובעלי הסמכות, אחרת, ישררו בחברה כאוס והרס... 

 

תיקון משמעויות המונחים [המרכזים באסלאם] הפך לאבן פינה בהגותו של האימאם עבדאללה בן ביה וזאת כדי שהאמת אודות האסלאם תתגלה: מדובר בדת הרחמים והצדק והטפות למעשים טובים - ולא לכפיית [הדת], ללחימה ולהרג... כמה זקוקים המוסלמים והעולם לתפישתו של איש הדת המחדש, בן ביה!!"[10]

 

כאמור, נראה כי פרסום המאמר ביומון הממסדי אל-אהראם, יומיים לאחר הפיגוע, נועד להעביר מסר לציבור המצרי כי אין לתת הכשר דתי לפיגוע שביצע השוטר המצרי. כמו כן מעניינת העובדה שכותב המאמר בחר להסתמך על משנתו של איש הדת המתון בן ביה, ולא על שיח' אל-אזהר, אחמד אל-טיב, העומד בראש מוסד הלימוד והסמכות הדתית החשוב בעולם המוסלמי הסוני, הידוע בעמדותיו נגד נורמליזציה עם ישראל.

 

עובדה זו מעניינת אך בו בזמן אינה מפתיעה שהרי ידוע שאל-טיב מחזיק בדעות פחות פרגמטיות. למעשה, עמדות אלה של שיח' אל-אזהר הן גם הסיבה למתח השורר מזה שנים בינו לבין הנשיא אל-סיסי שחותר לבצע שינוי בשיח הדתי, מהלך שאל-אזהר מסתייג ממנו. בעוד הנשיא אל-סיסי רוצה להגדיר מוסלמים טרוריסטים ככופרים ובכך לשמוט את ההכשר הדתי לביצוע מעשי אלימות, הרי שאל-אזהר מתנגד לכך.[11]

 

מאמר ביומון אל-אהראם בשבח צלאח מבלי להזכיר את שמו

בניגוד לקו זה, שבוע לאחר הפיגוע, החלו להתפרסם ביומון אל-אהראם מאמרים בשבח המפגע. הכותב מוחמד סלמאוי, הידוע בעמדותיו האנטישמיות[12], פרסם מאמר בשבחו של צלאח מבלי להזכיר את שמו במאמר שכותרתו "האחים התאומים" בו השווה בין השוטר מוחמד צלאח לבין כוכב הכדורגל המצרי מוחמד צלאח.

הוא כתב בין היתר: "שני אחים תאומים מבטן אחת, מהרחם של מצרים שמולידה אך ורק גיבורים צדיקים שמרוממים את ראשה  

בקרב האומות והעמים." עוד כתב: "הראשון [קרי, מוחמד צלאח שחקן הכדורגל] הבקיע למעלה משלוש מאות שערים ששלוש מאות מיליון [אנשים] התרגשו מהם, והשני [מוחמד צלאח השוטר] הבקיע רק שלושה שערים [קרי רצח שלושת החיילים] [אך] כל אחד מהם שווה מאה מיליון ..."13[]