כללי

עיתונאים וחכמי דת המזוהים עם קטר: השוטר המצרי שביצע את הפיגוע בגבול ישראל-מצרים "שהיד", "גיבור אמיתי" ו"גאוות הערבים"

 

השוטר המצרי, מוחמד צלאח, שחדר ב-3.6.23 לשטח ישראל ורצח שלושה חיילים ישראלים, זכה לשבחים מצד העיתונות הקטרית, ומצד אנשי תקשורת וחכמי דת המקורבים לממסד בקטר. ברשתות החברתיות נפתחו האשטאגים שפארו את צלאח תחת תארים כגון: "#חייל מצרי", "השהיד הגיבור מוחמד צלאח", "#גאוות הערבים" וכדומה.  

 

עיתונאים מרשת אל-ג'זירה הקטרית וחברים באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, שמושבו בדוחה וזוכה לתמיכת הממסד הקטרי, הרעיפו שבחים על השוטר המצרי וכינוהו "גיבור", "גאוות הערבים" ו"שהיד שמילא את חובתו לדתו, מולדתו...וכבוד אומתו הערבית והאסלאמית". כתב אל-ג'זירה וכמה חכמי הדת אף קשרו בין הפיגוע לבין יום השנה לפרוץ מלחמת ששת הימים, המכונה יום הנכסה,[1] שחל בסמוך למועד הפיגוע, וטענו כי הפיגוע המתיק את מרירות התבוסה הערבית במלחמה, גם אם חלף זמן מאז. 

 

כמה מהכותבים השוו את צלאח לשוטר המצרי, סולימאן ח'אטר, שירה ב-5.10.1985 לעבר קבוצה של תיירים ישראלים באתר נופש בראס בורקה שבסיני, ורצח שבעה מהם, בהם ארבעה ילדים. גם העיתונים הקטרים הרעיפו שבחים לצלאח ופעולתו במאמרים ובקריקטורות שהוקדשו לו.

 

העיט המצרי פושט את תחפושת יונת השלום ותוקף[2]

דוח זה יציג מדברי השבח של העיתונים, העיתונאים ואנשי האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים המזוהה עם קטר לצלאח ולפיגוע.

 

יומון קטרי: המצב בפלסטין עורר את החייל המצרי להקריב את חייו

מאמר המערכת ביומון הקטרי, אל-קודס אל-ערבי, היוצא לאור בלונדון ניתח את הגרסאות של מצרים וישראל בנוגע לאירוע וחתם: "... הפעולה [קרי, הפיגוע] מוכיחה כי [השוטר] שאבטח את הגבול המצרי... תכנן את הפעולה לפרטי פרטים והכיר היטב את האזור, כולל אזור התצפית שבו הרג את שני החיילים [הישראלים]. הפעולה מוכיחה גם כי למרות שחלפו שנים רבות מאז שנת 1979, השנה בה נחתם הסכם השלום של ישראל עם קהיר, ולמרות החורבן הערבי הכולל, מלחמות האזרחים [במדינות ערב] והעושק של המשטרים העריצים [הערבים], האירועים בפלסטין ומה שמבצעת ישראל וממשלתה הגזענית נגד בני העם הפלסטיני, ממשיכים להיות גורם משפיע ופעיל בתחושה הלאומית הערבית. זאת, עד כדי כך שאדם כמו התוקף המצרי, מחליט להקריב את חייו כאמצעי להבעת מחאה על הפשעים הישראלים, על 'שיתוף הפעולה הביטחוני', על השלום השקרי ועל הסכמי הנורמליזציה".[3]

 

היומון פרסם גם כמה קריקטורות בשבח צלאח ופעולתו:

 

"השהיד של מצרים" הוא "השהיד שלנו"; "לא נשכח אותך"[4]

"חייל מצרי הורג 3 חיילים ישראליים בגבול ישראל-מצרים"בהשראת "השהיד סולימאן ח'אטר"[5]

מוחמד צלאח, המיוצג על ידי ספינקס מצרי, מבקע את "הסכמי קמפ דיויד"

בין ישראל למצרים באמצעות הפיגוע שביצע ב"מעבר אל-עוג'ה" [ניצנה]:[6]

"פלסטין" נושאת את הארון ב"הלוויה החשאית של השהיד מוחמד צלאח,

שהיתה פומבית בפלסטין ובלבבות הערבים" [7]

 

עיתונאים ברשת אל-ג'זירה: צלאח הוא "גאוות הערבים"

גם עיתונאים ברשת אל-ג'זירה הרעיפו שבחים על צלאח וטענו כי פעולתו מוכיחה שישראל עודנה אויבת של הערבים חרף הסכמי השלום והנורמליזציה של המשטרים הערבים עמה. כמה מהם כאמור השוו אותו לסולימאן ח'אטר, שוטר מצרי שירה ב-5.10.1985 לעבר קבוצה של תיירים ישראלים באתר נופש בראס בורקה שבסיני, והרג שבעה מהם, בהם ארבעה ילדים.

 

סלאם הינדאווי, מגישה של תוכנית תחקירים בערוץ אל-ג'זירה, שיתפה בטוויטר את תמונתו של צלאח, על רקע מסגד אל-אקצא וכתבה: "גאוות הערבים".[8]

הציוץ של סלאם הינדאווי[9]

 

עורך הדסק המצרי בערוץ אל-ג'זירה, שהיה בעבר מנהל משרדי הערוץ בקהיר, עבד אל-פתאח פאיד, צייץ ב-3.6.23, על רקע הדיווחים הראשונים על הפיגוע בגבול מצרים: "רוחו של #סולימאן ח'אטר עודנה קיימת חרף שיטפון הנורמליזציה, ההיחפזות [של מדינות ערב לעבר ישראל] וההשתטחות [בפניה]."[10]

 

מגישת אל-ג'זירה, ר'אדה עויס, שיתפה בטוויטר (05/06) את תמונתו של צלאח, וכתבה: "מספיק להעיף מבט מהיר על התגובה של האנשים [לפיגוע] כדי להיווכח פעם נוספת ש#פלסטין היא הסוגייה של העמים הערביים וש#הכיבוש הישראלי הוא אויבם, זאת למרות הקמפיינים המטורפים להטעיה, לשטיפת מוח ולקידום הנורמליזציה. אללה ירחם על #החייל המצרי, מוחמד צלאח אבראהים."[11]

הציוץ של ר'אדה עויס[12]

 

מגיש ברשת אל-ג'זירה, מוסטפא אל-עאשור, כתב: אני קורא לעם המצרי, לאומתנו הערבית והאסלאמית ולכל שוחרי החירות לחלוק כבוד לבנכם #השהיד הגיבור, #מוחמד צלאח אבראהים, על ידי פתיחת סוכות אבלים... ולהתפלל לעילוי נשמת השהיד, אשר עלה השמיימה כשהגן על דתו, על כבודו, על אדמתו, לאחר שמילא את חובתו כלפי דתו, מולדתו, ארצו, כבודו וכבוד אומתו הערבית והאסלאמית." הוא הוסיף: "#השהיד הגיבור מחמד צאלח, #חייל מצרי, #גאוות הערבים... חי כאביר בעל מידות טובות ומת כשהיד גיבור".[13]

 

העיתונאי הקטרי, פוואז אל-עג'מי, שיתף בטוויטר את תמונתו של צלאח לצד דגל מצרים וכתב: "בין אם החייל המצרי הזה רדף אחר כנופיית [מבריחי] סמים ונהרג בהתאם לגרסה המצרית, ובין אם רדף אחרי חיילי הכיבוש ונהרג, בהתאם לגרסה הישראלית - הוא שהיד. זאת, משום שכנופיית [מבריחי] סמים וכנופיית הכיבוש הם שני צדדים של אותו מטבע. מטרתם היא הרס וטרור. אני מתפלל לאללה שירחם עליך ויקבלך כשהיד. כל הכבוד, גיבור!".[14]

הציוץ של פוואז אל-עג'מי[15]

מגיש נוסף באל-ג'זירה, אחמד מנצור, צייץ ב-5.6: "היום הוא יום השנה לתבוסה של ה-5.6.1967, אז הביסה ישראל את כל צבאות ערב בפיקוד [נשיא מצרים, גמאל] עבד אל-נאצר, שאיים לזרוק [את ישראל] לים. אולם חייל מצרי אחד ששמו #מוחמד צלאח הגיע לאחר 56 שנים והפך [את התבוסה הזו] לניצחון של העמים הערביים ולתבוסה פסיכולוגית, מורלית ופיזית של הצבא הישראלי."[16]

 

בציוץ נוסף שיתף מנצור סרטון מהלוויית החיילים הישראלים שנרצחו בפיגוע תחת ההאשטאג הנושא את שמו של החייל סולימאן ח'אטר, וכתב: "הבכי והיללות של הצבא הבלתי מובס, אותו הביס חייל מצרי אחד #סולימאן ח'אטר".[17]

 

הציוץ של אחמד מנצור[18]

אנשי דת המזוהים עם קטר: הפעולה ההרואית המתיקה את מרירות יום הנכסה

שבח לצלאח נשמע גם מפי חברים באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים הזוכה לתמיכתה של קטר ומקום מושבו בדוחה. הללו הפליגו בשבחים לצלאח כמו "שהיד של האומה"; "החתן של ירושלים" ו"גיבור הראוי לכבוד". גם הם קשרו בין הפיגוע ליום השנה לפרוץ מלחמת ששת הימים, וטענו כי הפיגוע המתיק את המרירות של התבוסה הערבית במלחמה, גם אם חלף זמן מאז.

 

חבר מועצת המנהלים של האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, מוחמד אל-צר'יר, שיתף בטוויטר את תמונתו של השוטר המצרי, מוחמד צלאח, על רקע מסגד אל-אקצא וכתב: "לאחר שעלה השמיימה כשהיד, #מוחמד צלאח הפך מ#חייל מצרי לשהיד של האומה ולחתן של ירושלים. על מנת לממש את האחווה הקולקטיבית ומשמעות האומה האחת, אני קורא לכלל המוסלמים להתפלל תפילה לעילוי נשמת #השהיד הגיבור".

 

בציוץ אחר הלין אל-צר'יר על האיפול התקשורתי שהוטל במצרים בימים הראשונים סביב זהותו של השוטר וכינה אותו "גיבור הראוי לכבוד".[19]

הציוץ של מוחמד אל-צר'יר[20]

 

בציוץ נוסף לצד תמונתו של צלאח וקריאה לתפילה לעילוי נשמת "השהיד הגיבור" כתב אל-צר'יר: "ה-5.6 הוא יום שנה מצער [הכוונה ליום הנכסה], שמרירותו התחדשה שוב ושוב [מידי שנה], אולם [השנה] יום זה חל כשבפינו טעם הניצחון ומתיקותו וכשהתחדשה אצלנו הוודאות שהעתיד [שייך] לדת הזו [קרי, האסלאם]." [21]

 

גם מוחמד אל-מוח'תאר אל-שנקיטי, חבר נוסף באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים ומרצה באוניברסיטת קטר, צייץ ברוח זו וכתב: "נראה כי #השהיד מוחמד צלאח התכוון לכך שפעולתו הפידאא'ית ההרואית תתבצע ביום השנה המר לתבוסה של יוני 1967. [בכך] הוא רצה לומר לאויב הציוני: 'תקפנו [אותך] בחזרה, גם אם זה לקח זמן'."[22]

הציוץ של מוחמד אל-מוח'תאר אל-שנקיטי[23]