ערב הבחירות למועצת המומחים באיראן (8-9.3.11) פעלו תומכי הנשיא אחמדי-נז'אד להדחת האשמי רפסנג'אני, יריבו של הנשיא,  ממעמדו כיו"ר המועצה. ואכן, בבוקר הבחירות (8.3) דיווחה סו"י פארס כי רפסנג'אני הסיר מועמדותו לטובת איתאללה מהדוי-כני השמרני המתון,

במאמר שפרסם באוקטובר 2010, בעיתון אל-מית'אק של התנועה האסלאמית בישראל ובאתרים נוספים של ערביי ישראל, קרא חבר הכנסת מטעם סיעת רע"ם-תע"ל, אבראהים צרצור, לערבים ולמוסלמים לצאת מעמדת המגננה שאליה נדחפו ע"י ארה"ב וישראל ולעבור למתקפה, שתבלום את מדיניותן הגזלנית וההרסנית כלפי העולם הערבי והאסלאמי

באתר www.onislam.net, המקורב לראש איחוד חכמי הדת המוסלמים, השיח' יוסף אל-קרדאוי, מתח מחמוד אסמאעיל של, ראש המדור לאתיקה, חינוך מוסרי והלכה של האתר, ביקורת על פתוא שפרסם אל-קרדאוי בערוץ אל-ג'זירה, בה התיר להרוג את שליט לוב מועמר אל-קד'אפי והדגיש כי דברי אל-קרדאוי הם בגדר הבעת דעה בלבד ולא פתוא

כחלק מהאירועים המהפכניים בעולם הערבי נפתח בפייסבוק קמפיין הקורא להפיכה נגד אמיר קטר, חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני. מארגני הקמפיין מחו נגד שחיתות שלטונית והיעדר חיים פוליטיים ומפלגתיים בקטר, נגד ערוץ אל-ג'זירה המתעלם מהמתרחש בתוך קטר ונגד הקשרים הטובים שקטר מקיימת עם ישראל וארה"ב

במצרים התחלפו בחודש האחרון שתי ממשלות. ב-31.1.11, טרם התפטרותו, מינה מובארכ ממשלה חדשה בראשות הגנרל והשר לתעופה אזרחית, אחמד שפיק, במקום הממשלה הקודמת של אחמד נט'יף. גם ממשלה זו לא השביעה את רצון המפגינים. ביום שישי (25.2.11) הפגינו מיליונים בכיכר אל-תחריר בדרישה להקים ממשלה שחבריה אינם מזוהים עם המשטר הקודם

מאז תחילת המחאות בלוב פורסמו בעיתונות הערבית קריקטורות רבות המבטאות קונצנזוס ערבי נגד שליט לוב מועמר אל-קד'אפי ונגד אופן מאבקו במפגינים. אל-קד'אפי מוצג כשליט משוגע ואכזר, הפועל בכל דרך כדי לדכא את בני עמו ולשפוך את דמם. יצוין כי חלק מהקריקטורות הציגו את המערב כמי שעיקר מעיניו נתונים לנפט של לוב ולא למצבם של אזרחיה

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה, עבד אל-רחמן אל-ראשד, תקף בטורו ביומון אל-שרק אל-אוסט את אנשי התקשורת והמשכילים הערבים, שנהגו לשבח את מועמר אל-קד'אפי, למרות הכרתם את אישיותו ומעשיו הרעים, ועל כך שרק לאחר ארבעים שנות שלטון אכזרי – הם נזכרו לקללו, ובכך חשפו את צביעותם

גל המחאה ששוטף את העולם הערבי לא פסח על סוריה, אך עד עתה, ובניגוד לשאר מדינות ערב, הצליח המשטר הסורי לדכאו ואף לנצל את המצב לחיזוק מעמדו באמצעות יד תקיפה נגד גורמי אופוזיציה; שליטה כמעט מוחלטת על אמצעי התקשורת, וצעדים להשתקת מחאה  כלכלית-חברתית, באמצעות הטבות כלכליות

במאמר ביומון הקטרי אל-ערב, טען בעל הטור סיד אחמד אל-ח'דר, כי לשבחים המורעפים על צבאות תוניסיה ומצרים על תמיכתם במהפכות בארצותיהם אין כל הצדקה, משום שבפועל שמרו צבאות אלו על נאמנותם לשליטים המודחים עד לרגע האחרון ולא הגנו על האזרחים המפגינים מפני אלימות המשטרה

ההידרדרות החמורה וההסלמה שחלו בימים האחרונים בלוב בעימותים בין מתנגדי משטרו של אל-קד'אפי מחד וכוחות הביטחון והצבא הלוביים מנגד, ואשר גבו מאות הרוגים ופצועים, עוררו תגובות חריפות ביותר מצד מדינות ערב שמיהרו להתנער מאל-קד'אפי ולגנות את משטרו. מועצת הליגה הערבית אף החליטה (22.2.11) להשעות את השתתפותה של לוב מישיבות הליגה וכל מוסדותיה ומזכ"ל הליגה הערבית, עמר מוסא דרש לעצור לאלתר את האלימות בלוב

הודות לאמצעי התקשורת המודרניים, הצליחו צעירי מצרים להגיע לשלב המהפכני של יציאה לכיכרות ואילצו את הנשיא מובארכ לעזוב את תפקידו, מבלי שקמה להם מנהיגות. עתה מחפשת החברה המצרית אחר מנהיגות שתשמור על הישגי המהפכה ותקדם את דרישותיה

הרש"פ, בתמיכת הערבים, לפתוח במהלך דיפלומטי בין-לאומי ולפנות למוסדות האו"ם כדי לקדם את עניינם של הפלסטינים, זאת בהמשך להחלטת הוועדה שהתקבלה במרץ 2010, ולפיה אם המו"מ העקיף ייכשל יקראו מדינות ערב לכינוס דחוף של מועצת הביטחון, כדי לבחון מחדש את הסכסוך הערבי-ישראלי

יומיים לאחר הפגנת האלפים נגד המשטר באיראן, ונוכח דבקותם של ראשי תנועת המחאה, מיר חוסין מוסוי ומהדי כרובי, בעמדותיהם, הודיע המשטר (16.2.2011) על הסרת הכפפות מול מובילי תנועת המחאה, והכריז על קיום 'יום זעם וגועל' שיופנה נגדם, עם סיום הדרשה המרכזית ותפילות יום השישי הקרוב

בעל הטור הסעודי, ח'לף אל-חרבי, הידוע בביקורתו כלפי מדיניותה של איראן, מתח במאמרו ביומון הסעודי עוכאט' ביקורת על ערוץ אל-ג'זירה וטען כי הערוץ אינו מונע משיקולים מוסריים עקביים, אלא מאג'נדה פוליטית ומסחרית. לדבריו, תמיכת הערוץ במהפכה במצרים נבעה מעוינות לחוסני מובארכ יותר מאשר אהבת החופש

במאמר שפרסם (29.1.2011) באתר הליבראלי  ww.ahewar.org, תקף אחמד רג'ב, עיתונאי עיראקי החי בשבדיה, את הדיקטטורות והשחיתות השלטונית במדינות הערביות והאסלאמיות ואת תופעת הורשת השלטון במדינות אלו והציג, כדוגמא שורה של תפקידים מרכזיים בתימן המאוישים על בני משפחת הנשיא

עם נפילתו של נשיא מצרים, חוסני מובארכ, ועם התגברות מחאתם של העובדים בגופי התקשורת הממסדיים נגד מדיניות העריכה, שינתה התקשורת הממסדית את כיוונה לחלוטין ואנשיה החלו לבקר את הממסד הקודם ואף להכות על חטא סיקורם המוטה לטובת משטרו של מובארכ

חרף האיסור שהטיל המשטר באיראן (12.2.11) על קיום הפגנות התמיכה בהתקוממויות העממיות במצרים ובתוניס (ב-14.2.11), עליהן החליטו ראשי תנועת המחאה מיר חוסין מוסוי ומהדי כרובי, קראה מועצת התיאום של תנועת המחאה לתומכיה לצאת ולהשתתף בהן. בימים האחרונים הגביר המשטר את היערכותו לקראתן

על רקע האירועים במצרים בעלי טורים סעודים וירדנים המשיכו לבקר את מדיניות החוץ של ארה"ב  כלפי מצרים והמזה"ת. הם טענו כי מצרים איבדה את מעמדה באזור משום שנגררה אחר מדיניות החוץ האמריקאית, המסייעת להחלשת מדינות האזור באופן המשרת את האינטרס האיראני

המאבק הנוכחי במצרים יניב אמנם הישגים מסוימים, אבל בסופו של דבר הוא נידון מראש לכישלון, שכן הממסד הצבאי האוחז בשלטון במדינה  מאז שנת 1952 לא יוותר על כוחו הפוליטי ועוצמתו הכלכלית

ערב חגיגות המשטר לציון ניצחון המהפכה האסלאמית באיראן  (1-11.2), העלו ראשי המשטר ודובריו על נס את המחאה העממית במצרים ובתוניס, וגרסו כי היא מהווה המשך ישיר למהפכה האסלאמית באיראן של שנת 1979, ששימשה השראה עבורם

מנכ"ל ערוץ אל-ערביה והעורך לשעבר של היומון אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד, תקף בטורו את איראן וארה"ב על תמיכתן הנלהבת בדרישת האופוזיציה המצרית להדחה לאלתר של מובארכ וטען כי הדבר מונע השגת הסדר לקידום רפורמות שלטוניות

קריאתו של נשיא ארה"ב ברק אובמה לנשיא חוסני מובארכ, לפרוש לאלתר מתפקידו, בעקבות המחאה וההפגנות במצרים, עוררה תגובות זעם במצרים. כותבים בעיתונות המצרית טענו כי אובמה אינו מוסמך לדבר בשם העם המצרי ואינו יכול לקבוע עבורו את עתידו

בעלת הטור ביומון הלונדוני, אל-שרק אל-אוסט, סוסן אל-אבטח', פרסמה מאמר אודות תפקידו של האינטרנט בארגון המחאות במצרים ובתוניסיה והדגישה כי הבסיס למחאות במצרים כבר קיים זמן רב ברשת החברתית. אל-אבטח' טענה כי בשונה מן העבר, במחאות הנוכחיות נאבקים המפגינים למען ערכים כגון צדק חברתי ודמוקרטיה ולא ממקדים את זעמם בישראל

על רקע גל הפגנות המחאה בעולם הערבי, פורסמו בעיתונות הערבית קריקטורות על המצב בעולם הערבי באופן כללי ובמצרים בפרט. הקריקטורות עסקו בסיבות למחאה, בתגובת המנהיגים הערבים למחאה זו, ובגורלם הצפוי. כמו כן עסקו הקריקטורות בתגובתה של ארה"ב לגל המחאה ובתפקידו של האינטרנט בהצלחתה

המחזאי והאינטלקטואל המצרי, עלי סאלם, פרסם מאמר המותח ביקורת על אנשי התקשורת והמשכילים המצריים שפעלו מטעם המשטר וביטאו את עמדותיו במקום להציג את התמונה הנכונה של המצב במצרים, מה שהוביל, לדעתו, להפגנות העממיות המתחוללות עתה ברחבי המדינה

התארגנות ברשת החברתית לקראת "יום זעם בסוריה", ביום שבת ה-5 בפברואר 2011. בדפים מיוחדים שנפתחו בפייסבוק לקראת הפגנות המחאה, נקראו החברים לצאת ביום זה לרחובות, כדי לקיים הפגנות ועצרות לא אלימות בכל מחוזות המדינה ומול שגרירויות סוריות בכל הבירות הערביות ובאירופה במחאה על דיכוי האזרחים בסוריה

האירועים האחרונים במדינות ערב - המהפך בתוניסיה, ההפגנות הסוערות במדינות ערב נוספות ובעיקר במצרים, בירדן ובתימן והפלת ממשלתו של סעד אל-חרירי בלבנון – זוכים לתגובות ופרשנויות שונות בכלי התקשורת הערביים.  עיתונאים סעודים מטילים את האחריות לאירועים על איראן; באיראן  רואים באירועים אלה ניצחון של ציר ההתנגדות

ב-25.1.2011, היום בו חל "יום המשטרה במצרים", הכריזו כוחות פוליטיים רבים במצרים על "יום זעם" במסגרתו נערכו הפגנות בהיקף חסר תקדים מאז 1977.יוזמי ההפגנה השתמשו ברשתות החברתית כדוגמת פייסבוק וטויטר כאמצעי לתכנונה וארגונה תוך ציון זהותה הא-פוליטית של המחאה

ערוץ אל-ג'זירה פתח במתקפה נגד הרשות הפלסטינית ומנהלי המו"מ עם ישראל ע"י פרסום מסמכים שמהם עולה, לטענת הערוץ, כי נציגי הרש"פ עשו ויתורים רבים בנושאי הסדר הקבע. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, תאר את מסמכי אל-ג'זירה כ"ערבוב מכוון של ההצעות הישראליות הרבות ושל העמדות הפלסטיניות והגדיר את הפרסום כ"מעשה מביש"

ד"ר אחמד עבד אל-מלכ, בעל טור רפורמיסטי ביומון אל-אתחאד באיחוד האמירויות, תקף את גישתם הביקורתית של כותבים ערבים רבים כלפי ארה"ב. לדבריו, ארה"ב נתפסת כמי שמותר להשתלח בה ולכן הצנזורה בעולם הערבי מתעלמת מהתקפות לא מוצדקות עליה בעודה חוסמת ביקורת לגיטימית כלפי המשטרים הערביים