המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
בעלי טורים סעודים וירדנים תוקפים את מדיניות ארה"ב במזה"ת
13/2/2011


בעלי טורים סעודים וירדנים תוקפים את מדיניות ארה"ב במזה"ת

 

על רקע השתלשלות האירועים במצרים בעלי טורים סעודים וירדנים המשיכו לבקר את מדיניות החוץ של ארה"ב  כלפי מצרים והמזה"ת.[1]  הם טענו כי מצרים איבדה את מעמדה באזור משום שנגררה אחר מדיניות החוץ האמריקאית, המסייעת להחלשת מדינות האזור באופן המשרת את האינטרס האיראני. בעלי הטורים גם מתחו ביקורת על תגובתה המבולבלת של ארה"ב למחאות במצרים וטענו כי על אף שכוונתה של ארה"ב היתה למצוא חן בעיני המפגינים ולהשאיר את מצרים במחנה שלה, הרי שתגובתה השיגה את המטרה ההפוכה: היא הכעיסה את המצרים וגרמה לה לאבד את בעלי בריתה. 


מאמר באל-חיאת: מדיניות ארה"ב מקדמת הגמוניה איראנית גם בלא גרעין

מאמר ביומון הלונדוני אל-חיאת, כתב בעל הטור עבד אל-עזיז אל-סויד: "... מצרים כפופה להסכם שלום עם ישראל ואין מרחף עליה איום ישיר על-ידי אויב בגבול. אולם, הסכם זה והשלכותיו, גררו את [מצרים] אחרי מדיניות החוץ האמריקאית. [מצרים] הלכה באפיסת כוחות אחרי הלוחמה בטרור שארה"ב מנופפת בה בשקר.

[מצרים] האמינה להבטחות השלום באזור ואיבדה את מצפן מדיניות החוץ שלה, שעבר לידי ארה"ב וישראל. מצרים לא הייתה חלשה יותר ממה שהייתה בתקופה האחרונה, וחולשתה גוברת. המורל שלה נדחק לשוליים; מצרים התרחקה ממעמדה המרכזי [באזור], ולא קיבלה תמורה מארה"ב, שתגן על כבודה המדיני.


הפסדיה [של מצרים] לא נעצרו כאן, הואיל ומרוצה אחר ההבטחות האמריקאיות הדמיוניות הותיר ואקום שלתוכו נכנסו איראן וגרורותיה, שחטפו את הסיסמאות ותופפו בתופי [המחאה] – דבר שיצר קרע בין המשטר לעם. מדיניות ארה"ב היא חסרת אמינות, ואבן היסוד שלה באזור היא ביטחון ישראל ועליונותה על שכנותיה...


מה שדחק את מדיניות החוץ של מובארכ [לשוליים] וגרם לה להפסיד במערכה, היא היגררות בלתי מחושבת זו [אחרי ארה"ב]. אחת הבדיחות של מדיניות החוץ האמריקאית היא קריאתה לגייס מאמצים של מדינות ערב נגד איראן בעודה מסייעת להפלת משטרים ולהחלשת מדינות שהיה להן תפקיד מאזן באזור – החל בעיראק שנמסרה במלואה לאיראן, עבור באפגניסטן ופקיסטן, ועתה גם מצרים, שחווה חבלי לידה של משטר חדש שאין יודעים מהו נושא בחובו...

אמריקה נוכחת בייסודם [של משטרים] ובנפילתם, והדבר המצחיק והמצער יחדיו הוא שהדבר קורה שוב ושוב לטובת איראן, הזקוקה רק למדיניות החוץ האמריקאית כדי לזכות בהגמוניה [גם] ללא נשק גרעיני... מי שמאמין למדיניות החוץ של אמריקה באזור, עליו לשאת בתוצאותיה. מי ששם ידו בידה, אל יתפלא אם יאבד את ידו, אם לא את ראשו, שיוחלף בראש אחר".[2]   


מאמר ביומון הסעודי אל-וטן: מדיניות אובמה במזה"ת נכשלה

במאמר ביומון הסעודי אל-וטן מתח בעל הטור עבד אל-עזיז חמד אל-עוישק ביקורת על מדיניות החוץ של הנשיא אובמה במזה"ת: "... ויתורה של ארצות הברית על ההנהגה המצרית היה מוחלט כשם שהיה מהיר... מדוע ויתרה ארה"ב על אחד מהיסודות החשובים ביותר של מדיניותה באזור?

כדי לענות על כך, עלינו לזכור כי מדיניות ארה"ב במזה"ת נחלה כישלון אחר כישלון מאז שאובמה נכנס לנשיאות בינואר 2009, והיא איבדה חלק נכבד מהשפעתה ומאמינותה באזור. מאחר [שארה"ב] איננה מעוניינת לאבד את מצרים לגמרי, היא מיהרה לדרבן את מובראכ לפרוש, בתקווה שהדבר ישאיר את מצרים במחנה האמריקאי, ועודדה אותו למסור את השלטון בהזדמנות האפשרית הראשונה למועמד שמסכים עימה על כיוונה האסטרטגי של מצרים, ואשר ימנע ממנה להפוך ליריב של מדיניותה באזור.


אנו עדים לביטוייו של כישלון זה באזור כולו. הרחוב המצרי התעורר לאחר הצלחת הרחוב התוניסאי להדיח מהשלטון את הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי – שהוא בעל ברית אחר של ארה"ב. התמונה לגבי כיוון מדיניות  החוץ של תוניסיה לאחר שינוי המשטר טרם התבהרה, אך צפוי כי ממשלתה תשנה את יחסה כלפי בעלת הברית האמריקאית, שהיתה שותפה לנטישת הנשיא הקודם.


בעיראק, ארה"ב נאלצה לחלוק את השפעתה עם איראן, לאחר מלחמה שגבתה חייהם של אלפי חיילים אמריקאיים, נוסף על כשלושה טריליון דולר שנועדו להפיל את סדאם חוסיין ולהותיר את עיראק כבעלת ברית. 

בסוריה, הממשל האמריקאי החדש ניסה לנקוט סגנון חדש – שונה מסגנונו של ממשל בוש, שחתר לבודד את סוריה – והוא שלח [לסוריה] שגריר אמריקאי בפעם הראשונה מאז 2005. הנשיא אובמה נקט צעד יוצא דופן, כאשר מינה את ריצ'רד פורד לשגריר בדמשק, וחרג [מעמדת] הקונגרס שדחה זמן רב את אישור מינוי השגריר. אולם, צעד חיובי זה כלפי סוריה לא הצליח לבלום את היחלשות ההשפעה האמריקאית.


בלבנון, בעלי בריתן של איראן וסוריה הצליחו להפיל את ממשלת הרוב, והאמריקאים סבורים כי הממשלה החדשה תדחוף את לבנון למחנה התומך באיראן ותהווה איום נוסף על השפעתה של ארה"ב באזור. באפגניסטן ובפקיסטן, אמריקה שקועה במלחמה נגד טאליבאן ואל-קאעדה –  שתוצאותיה אינן ידועות ואשר אינה זוכה לתמיכת הרוב בשתי מדינות אלה, ואפשר שתערער את קיומן של ממשלותיהן.       

 

בישראל – בעלת בריתה הראשונה של ארה"ב באזור – הממשלה דוחה בגלוי וללא כל היסוס את דרישות  אמריקה להחיות את שיחות השלום או לעצור את [הבניה] בהתנחלויות. במקום שארה"ב תלחץ על ישראל לשנות את עמדתה, היא ויתרה על תיווכה וקיבלה בחוסר רצון את העמדה הישראלית. ייתכן שדוגמה אחרונה זו היא אחת הסיבות העיקריות לצמצום ההשפעה האמריקאית ולאיבוד בעלות בריתה באזור, שהימרו כי הממשל האמריקאי החדש יאמץ מדיניות שקולה יותר כלפי ישראל..."[3]


מנכ"ל רשות השידור הירדנית: אובמה יכול לחבור למורדים בכיכר אל-תחריר

במאמרו ביומון אל-שרק אל-אוסט, תקף מנכ"ל רשות השידור הירדנית, צאלח אל-קלאב, את נשיא ארה"ב, שהציג גישה מבולבלת לנוכח המצב במצרים, דבר שגרם לו לאבד את תומכיו, מבלי שהצליח לקרב אליו את מתנגדיו. אל-קלאב העלה אפשרות כי הצהרותיו של אובמה בעניין מצרים משקפות ניסיון לזכות באהדת הציבור האמריקאי בבחירות הקרובות, ע"י יצירת תדמית של גיבור, שבניגוד לקודמו ג'ורג' בוש, הצליח להביא רפורמות והדמוקרטיה למזרח התיכון בדרכי שלום.

"כל שנותר לברק אובמה לעשות... הוא לעלות על המטוס הנשיאותי, להגיע במהירות לקהיר, להצטרף למורדים בכיכר אל-תחריר ולהניף גבוה את אגרופו של מוחמד אל-ברדעי, כשהוא קורא לנשיא מובארכ מרחוק באמצעות הערוצים המוטים... ' לך לך, הוי שופך הדמים, תקופת העושק כבר הסתיימה'


הממשל האמריקאי לא היה צריך לחוש מבוכה מול אינתיפאדת הצעירים המצריים .. מעצמה המהווה קוטב יחיד בעולם מאז התמוטטותה של בריה"מ...  תדע לחוש את הלך הרוח של הציבור המצרי ולעקוב אחר המגמות הפוליטיות במדינה החשובה ביותר באזור... שבה יש לארה"ב אינטרסים אסטרטגיים וחיוניים רבים...

מדינה בסדר גודל כזה לא היתה צריכה [להפגין] בלבול שכזה. הנשיא האמריקאי לא היה צריך לאבד את עשתונותיו ולא להריע לד"ר אל-בראדעי אשר נעדר ממצרים שנים ארוכות ושב אליה מווינה במהירות כשהוא חולם להיות ח'ומיני של המהפכה המצרית...


יש עמדה הגורסת... כי הנשיא האמריקאי, השואף לשפר את מעמדו לקראת הבחירות הבאות... רצה להראות לבוחרים האמריקאים שהוא גיבור שקידם  רפורמות ודמוקרטיה במזה"ת הערבי ללא טנקים, מלחמות וללא שפיכת טיפת דם אחת של [חייל] אמריקאי, זאת בניגוד לג'ורג' בוש הבן ...

ייתכן והנשיא האמריקאי... לא הבין שהצהרותיו החפוזות לא גרמו לרכישת אהדתה של מצרים ושל עמה, אלא גרם לכעס ולתגובה מצידו [של העם המצרי] שדחה התערבות חיצונית בענייניו הפנימיים... לאור כל זאת לא נותר אלא לומר לאמריקאים את מה שאמר עבד אל-רחמן אל-דאח'ל [ מצאצאי בית אומיה, היה שליט באנדלוסיה עד למותו בשנת 788] כאשר נשאל אודות הסיבות להסתלקותה של מדינת בני אומיה: 'ויתרתם על ידידיכם והפסדתם אותם, ניסיתם להתחנף לאויביכם ולא זכיתם בהם.' באופן טבעי, בראש רשימת האויבים האלה נמצאים האחים המוסלמים וכל אלה שיש להם יחסים טובים וחזקים עם איראן."[4]    



[2] אל-חיאת (לונדון), 6.2.211

[3] אל-וטן (סעודיה), 8.2.2011

[4] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.2.2011