כללי

בכיר לבנוני: אין טעם בנוכחות כוחות יוניפי"ל בלבנון כל עוד הם אינם ממלאים את תפקידם ואף משרתים את חזבאללה

 

ב-31.8.23 אישרה מועצת הביטחון של האו"ם ברוב קולות את החלטה 2695 המאריכה את המנדט של כוחות יוניפי"ל בלבנון בשנה נוספת, הליך המתנהל מדי שנה בסוף אוגוסט.

בימים ובשבועות שקדמו להצבעה, התנהלו במסדרונות האו"ם מגעים קדחתניים בין המדינות החברות במועצת הביטחון, לבנון וישראל, בניסיון להגיע לנוסח שיהיה מקובל על כולם בכל הנוגע להגדרת הסמכויות של יוניפי"ל וחופש התנועה שלו. הצד הלבנוני ביקש להגביל את חופש התנועה של כוחות יוניפי"ל, שאמורים לפקח על יישום החלטה 1701 (2006) ולוודא שאין פעילות של חזבאללה וארגונים חמושים אחרים ואין מצבורי נשק שלהם מדרום לליטני ולאורך הגבול עם ישראל.

 

הרקע לדיונים קדחתניים אלה הוא מה שקרה שבשנה שעברה (31.8.2022), כאשר ארה"ב הצליחה להכניס להחלטה על חידוש המנדט (2650) סעיף חדש, הקובע כי לכוחות יוניפי”ל יינתן חופש פעולה באזורי הפעילות שבסמכותם, בלא מחויבות לתאם את פעילותם עם צבא לבנון או לקבל אישור מראש. הדבר עורר ביקורת חריפה בקרב גורמים לבנונים, בראשם חזבאללה, שטענו כי סעיף זה הופך את הכוחות ל"כוח כובש" וכי מדובר ב"שינוי מסוכן", המהווה "תוקפנות" או "משחק באש", ונותן הכשר לפעול נגד יוניפי”ל.[1]

 

השנה לקראת הצבעה על חידוש המנדט, דרש הצד הלבנוני מהמדינות החברות במועצת הביטחון לבטל את הסעיף שהתווסף בשנה שעברה והעניק חופש פעולה ליוניפי"ל, בעוד ישראל דרשה לשמרו. ארה"ב, איחוד האמירויות וכמה מדינות נוספת החברות במועצת הביטחון צידדו בישראל, דחו בתוקף את הדרישה הלבנונית והתעקשו לשמר את הסעיף בהחלטה.[2] לבסוף, נותר על כנו הסעיף (סעיף 15) הקובע כי "יוניפי"ל אינו זקוק לאישור או אישור מראש כדי לבצע את משימותיו כפי שנקבע במנדט שלו והוא מוסמך לנהל את פעילותו באופן עצמאי". ואולם נוסף לו המשפט: "תוך המשך התיאום עם ממשלת לבנון, בהתאם להסכם בדבר מעמדם של כוחות [האו"ם הזמניים בלבנון] ((SOFA".[3]

 

בעקבות אישור ההחלטה, הודיע שה"ח הלבנוני, עבדאללה בו חביב, כי אמנם לבנון "לא קיבלה את שרצתה", אך היא מחויבת להחלטות הבינ"ל ו"היא מקבלת גם את ההחלטה הזו". לדבריו, לאורך השנה החולפת כוחות יוניפי"ל התנהלו כאילו לא חל שינוי בסמכויותיהם ו"זה נזקף לזכותם".[4]

 

למעשה, גם בשנה שעברה לאחר אישור ההחלטה הודיע משרד החוץ הלבנוני, שהוא סיכם עם מפקד כוחות יוניפי”ל שלא יהיו שינויים בתהליך עבודתם והכוחות ימשיכו לפעול ב"תיאום ובשת"פ" עם כוחות הביטחון הלבנונים.[5] משמעות הדברים היא שלמרות השינוי שארה"ב ובעלות בריתה במועצת הביטחון הכניסו להחלטה בניסיון לחזק את הסמכויות של יוניפי"ל, בפועל יוניפי"ל ממשיך להתנהל בשטח כאילו לא חל שום שינוי ומתאם את פעילותו עם צבא לבנון וגורמים לבנוניים רשמיים.

 

נראה כי הסיבה לכך היא החשש של יוניפי"ל שאם יפעל באופן עצמאי לחלוטין הדבר יעמיד בסכנה את חיי חייליו, מצד חזבאללה ותושבי דרום לבנון הנאמנים לארגון כפי שאכן קרה לא פעם. התקרית האחרונה היתה רק לפני פחות משנה בעיירה אל-עאקביה במהלכה נורה למוות חייל מהיחידה האירית של יוניפי"ל.[6]

 

ואכן, גורמים בחזבאללה ועיתונאים באמצעי תקשורת המזוהים עם הארגון הזהירו את כוחות יוניפי"ל בעקבות אישור ההחלטה כי אם לא ימשיכו לשמור על תיאום עם הצבא ועל יחסים טובים עם תושבי דרום לבנון, הדבר עלול לעורר את זעם התושבים.[7]

 

ערב ההצבעה של חידוש המנדט של יוניפי"ל וחופש הפעולה שלהם, הנושא בלט מאוד בשיח הציבורי בלבנון. גורמים בחזבאללה ובראשם המזכ"ל חסן נסראללה שבו ודרשו לתקן "את הטעות שקרתה בשנה שעברה" ולהסיר את הסעיף המעניק חופש תנועה מלא לכוחות יוניפי"ל ללא תיאום ואישור של אף גורם, בטענה שזו הפרה של הריבונות הלבנונית. נסראללה טען כי ארה"ב "רוצה שיוניפי"ל יהיו מרגלים בשירות ישראל" והבהיר כי אי הסרת הסעיף, תותיר אותו חסר משמעות, "כדיו על נייר". הוא גם הזהיר כי תושבי דרום לבנון לא יאפשרו את יישומה של החלטה שממשלת לבנון מתנגדת לה.[8] גורמים המזוהים עם חזבאללה שבו והדהדו מסרים אלה. כך, למשל, אבראהים אל-אמין, עורך היומון הלבנוני אל-אח'באר כתב כי "נציגי המדינות החברות במועצת הביטחון קיבלו מסרים ברורים כי המדינה  הלבנונית והעם הלבנוני בשום אופן לא ישלימו עם החלטה שמעניקה ליוניפי"ל חופש תנועה ללא תיאום עם הצבא, ואם המערב ימשיך לאיים בהסגת הכוחות הבינ"ל מלבנון, אזי התשובה תהיה פשוט וישירה: ש[יוניפי"ל] יסתלקו ולא ישובו!".[9]

 

מנגד, גורמים לבנונים המתנגדים לחזבאללה, קראו דווקא לשמר את הסעיף המעניק ליוניפי"ל חופש פעולה, כדי שיוכל למלא את משימותיו. עמדה זאת קיבלה ביטוי בעיתונות הלבנונית המתנגדת לחזבאללה שפרסמה מאמרי ביקורת אשר תהו לגבי התועלת בקיומם של כוחות יוניפי"ל כל עוד הם חסרי סמכויות, בשעה שממשלת לבנון נותנת הכשר לפעילות של חזבאללה מדרום לליטני וכשתושבי האזור מונעים מיוניפי"ל לעשות את המוטל עליו.

 

אחד המאמרים האלה הוא של שארל ג'בור, ראש מנגנון ההסברה במפלגת הכוחות הלבנונים של סמיר ג'עג'ע, הידועה בהתנגדותה לחזבאללה. במאמרו שהתפרסם ביומון הלבנוני אל-ג'ומהוריה תחת הכותרת "מה הטעם בחידוש [המנדט] של יוניפי"ל?", שלושה ימים טרם אישור ההחלטה, מתח ג'בור ביקורת חריפה על הקהילה הבינ"ל ועל מועצת הביטחון, אשר לדבריו מתעלמות מאי יישום ההחלטות הבינ"ל בלבנון, ובפרט החלטה 1701 האוסרת על נוכחות חמושים ונשק מדרום לליטני, למעט אלה של צבא לבנון. לדבריו, במצב דברים זה הפכו מועצת הביטחון וכוחות יוניפי"ל לעלה תאנה המחפה על פעילותו האסורה של חזבאללה ואף משרת אותו ובמציאות שכזו אין טעם בכוחות יוניפי"ל בלבנון ועדיף שייצאו ממנה.

 

חיילי כוחות יוניפי"ל בלבנון[10]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של ג'בור:

 

"...מועצת הביטחון של האו"ם תדון ביום חמישי הקרוב, 31 באוגוסט [2023], בחידוש [המנדט] של כוח האו"ם הזמני בלבנון, יוניפי"ל, בהתאם לבקשתה של ממשלת לבנון. זוהי פארסה [החוזרת על עצמה] מדי שנה לקראת הארכת [המנדט של יוניפי"ל]...

 

מה ההבדל המעשי והמהותי בין הדגשה מחדש של [הסעיף שקובע שיש] 'חופש תנועה לחיילי [יוניפי"ל] ולרכביהם ללא ליווי של צבא [לבנון] או אישורו'[11], כפי [שנקבע בהחלטה שאושרה] בשנה שעברה [2022], לבין השמטת משפט זה וחזרה למצב שהיה לפני כן? מה משנה משפט זה בפועל בכל הנוגע לתפקידו של יוניפי"ל? למעשה, אין הוא משנה דבר: תפקידו לאחר שקיבל חופש תנועה אינו שונה מתפקידו טרם קבלתו...

 

מה הטעם לנקוט עמדה תקיפה בנוגע ל[ניסוח] הטקסט ו[בה בעת] לנהוג בסלחנות [להפרות ההחלטה] בשטח או, ליתר דיוק, לא להתחייב לטקסטים הללו, ובפרט לתוכן החלטה 1701, הדורשת במפורש [יצירת] אזור חיץ 'בין הקו הכחול לבין [נהר] הליטני, נקי מאנשים חמושים או נכסים או נשק, זולת אלו שממשלת לבנון וכוחות יוניפי"ל פורסים באזור'[?]. שהרי הקהילה הבינלאומית שדנה בהחלטה על חידוש [המנדט] של יוניפי"ל יודעת יותר מכל כי סעיף זה של החלטה 1701 אינו מיושם וכי חזבאללה נמצא באזור הזה מתחת לקרקע ומעליה, באמצעות תושבי המקום, או באופן אחר. לפיכך, מדיניות ההונאה [הזו] מזיקה לקהילה [הבינלאומית] אשר מקבעת [במו ידיה] את המציאות הקיימת ומעלימה עין מהעובדות ומהמציאות.

 

האם מיושם סעיף (3) של החלטה 1701 [המדבר על] 'ההכרח שממשלת לבנון תפרוס את שליטתה על כל האדמות הלבנוניות בהתאם לסעיפי החלטות 1559 ו-1680 ולסעיפים הרלוונטיים מהסכם טאיף, כך שתחיל את ריבונותה באופן מלא ובאופן שיוביל לכך שלא ימצא [בשטחה] שום נשק ללא הסכמת ממשלת לבנון ולא תימצא [בו] שום סמכות זולת זו של ממשלת לבנון'?

 

לא אאריך בדברים על העדויות המוכיחות כי החלטות האו"ם אינן מיושמות... אך אם הקהילה הבינלאומית אינה מסוגלת ליישם את החלטותיה, אַל לה, במקום זאת, לשרת את הגורם שמונע את יישום ההחלטות הללו [קרי, חזבאללה]. התרחישים [השונים שמתפרסמים בתקשורת] לגבי ניסוחים [שונים להחלטה], סודות מאחורי הקלעים ונקיטת עמדות תקיפות [מצד מדינות המערב במו"מ על ניסוח ההחלטה] נותנים ללבנונים אינדיקציות שגויות, כאילו המדינות מקבלות ההחלטה רוצות לעמוד לצידם ולצד ארצם - דבר שאינו נכון בעליל.

 

מה שקרה לאחר מות החייל האירי בדצמבר 2022 היה שערורייה גדולה, שיוניפי"ל [עצמם] חיפו עליה, עוד לפני המדינה הלבנונית. הפעולה נגד היחידה האירית [של יוניפי"ל] היוותה מסר ברור כי על הכוחות הללו לדבוק בשטחי [הפריסה] שלהם [ולא לחרוג מהם] אחרת יהיה גורלם דומה לזה של היחידה האירית. המסר אכן נקלט והכוחות הבינלאומיים פעלו לפיו...

 

יהיה זה מועיל יותר ומכובד יותר עבור מועצת הביטחון להסיג את הכוחות הבינלאומיים מדרום לבנון, שהפכו להיות בבחינת שופט ללא משרוקית שתפקידו מסתכם בהצהרות רטוריות לצורך ריסון שני הצדדים ובספירת ההפרות שלהם. מה שווה שופט שאינו יכול להוציא כרטיס אדום לשחקן ולא לנהל משחק בין שתי קבוצות? 

 

מי שמפיק תועלת מיוניפי"ל הוא חזבאללה, לא לבנון ולא העם הלבנוני, שכן יוניפי"ל הפך להיות עלה תאנה בינלאומי עבורו...

 

אשר ל-600 מיליון הדולר שמשולמים מידי שנה כדי לחדש [את המנדט] של יוניפי"ל, הרי שהעם הלבנוני זכאי להם יותר, נוכח הקריסה חסרת התקדים שחוללו מערך הנשק והשחיתות בלבנון. זאת, בייחוד מאחר שכספים אלה משולמים לכוחות [יוניפי"ל] שאינם מבצעים את תפקידם בהתאם להחלטה 1701...

 

הדיונים המתנהלים בפרוזדורי האו"ם על תיקונים וניסוחים [שונים להחלטה] אינם מעניינים את העם הלבנוני ולא מועילים לו או ללבנון כהוא זה. מדובר בהצגה, כמו ההצגה של עימות בין חזבאללה לבין ישראל.

 

מצער שהקהילה הבינלאומית הופכת לעלה תאנה של חזבאללה, בדומה לצרפת שכל מעייניה נתונים לריצוי '[ציר] ההתנגדות' [בכל התחומים], החל מ[סוגיית] יוניפי"ל מתוך רצון לשמור על שלום חייליה [ביוניפי"ל], וכלה בהמלצתה על המועמד של ציר ההתנגדות [לנשיאות לבנון], מתוך דאגה לאינטרסים שלה.[12]

 

אם הקהילה הבינלאומית דואגת לאינטרס של לבנון והלבנונים, אזי ההחלטה הטובה ביותר שמועצת הביטחון יכולה לקבל היא להתנגד לחידוש [המנדט] של יוניפי"ל, אחרת היא תמשיך לשרת את 'ההתנגדות' ואת תוכניותיה. [מועצת הביטחון] טועה בסוברה כי באמצעות נקיטת עמדה תקיפה [בניסוח ההחלטה המגדירה את המנדט של יוניפי"ל]... היא תוכל להשלות את הלבנונים שהיא דואגת לאינטרס שלהם ומיישמת את החלטה 1701. או שמועצת הביטחון מסוגלת לציית להחלטה כלשונה וככתבה או שתכריז על נסיגת הכוחות הבינלאומיים [מלבנון] בשל חוסר יכולתה ליישם את ההחלטה, אולם המשך המצב הקיים משרת את ההתנגדות באופן עמוק ומהותי ומהווה הונאה של הלבנונים.

 

הגיע הזמן לשים קץ... למה שמכונה חידוש [המנדט] של יוניפי"ל מדי שנה. אין שום טעם בחידוש זה, אדרבא, האינטרס הלבנוני הציבורי טמון בסיום משימתם של כוחות אלו."[13]