משלחת המשכילים העיראקים שיצאה לכנס ועידת "ההתאחדות הכללית של הסופרים הערבים" בדצמבר 2003 באלג'יר, לא הורשתה להשתתף בישיבותיה. ראש המשלחת העיראקית, חמיד אל-מח'תאר, טען כי מזכ"ל התאחדות הסופרים הסורית, עלי עקלה ערסאן, שהוא גם מזכ"ל התאחדות הסופרים הערבים, עומד מאחורי ההתנכלות למשלחתו בטענה שאינה מייצגת את עיראק

לאחר ההודעה על נכונותו לוותר על הנשק להשמדה המונית שברשותו יצא שליט לוב, מעמר אל-קד'אפי, בקריאה לסוריה, איראן וצפון קוריאה ללכת בעקבותיו בכדי "לשמור על עמיהן [מפני] טרגדיה". התגובות בעולם הערבי היו מעורבות. חלק בירכו על הצעד, חלק ראו בו כניעה

ד"ר מחמוד אל-אברש, יו"ר מועצת העם הסורית, התראיין ליומון הסורי הרשמי "תשרין". בין היתר הוא האשים את ישראל בכך שהיא משתמשת בשיטות של רמייה והטעיה כדי לסכסך בין הערבים לבין ארה"ב וקרא להקים לובי ערבי בארה"ב

המחזאי ובעל הטור המצרי הליברל, עלי סאלם, כתב בעקבות מאסרו של סדאם מאמר שכותרתו "שקר גדול מלא בשקרים קטנים", בו טען כי ..סדאם חוסיין לא היה יותר מאשר רוצח שליבו מת. הוא אחד המעטים שגילו שהרעיונות המהפכניים אינם יותר מאשר זר של שקרים. כדי ששקרים אלה יתקבלו על ידי האנשים, לא היה מנוס מלהרוג את חלקם

בעת שהלך להתפלל בהר הבית, בזמן שביקר בישראל, תקפה את שר החוץ המצרי, אחמד מאהר, קבוצה של פלסטינים שקיללוהו, השליכו עליו נעליים וקראו לג'יהאד במצרים. לפי כמה דיווחים, השתייכו התוקפים ל"מפלגת השחרור" האסלאמיסטית. יומיים לאחר התקרית, שטף את עיתוני מצרים גל של תגובות לפרשה

עורך היומון הלונדוני, "אל-קדס אל-ערבי", עבד אל-בארי עטואן, ידוע בתקשורת הערבית בתמיכתו באסאמה בן לאדן ובסדאם חוסיין. בעקבות לכידתו של סדאם, מנסה עטואן להפיץ תיאוריות קונספירציה המסבירות כיצד נעצר ללא התנגדות, בניסיון להפריך את אמינותה של ההודעה האמריקאית 

שלושת העיתונים הרשמיים בסוריה יצאו במתקפה חריפה נגד ירדן ונגד עיתונאים ירדניים אשר מתחו ביקורת על בשאר אסד בעיתון הירדני אל-ערב אל-יום, כולל טענות כי הוא  תומך בכיבוש האמריקאי בעיראק. העיתון הסורי אל-אקתצאדיה כתב: "מי שתוקף את עמדת סוריה הם מי שחתמו על הסכמי ואדי ערבה והסכמי אוסלו, וחיפו על נוכחות כוחות ארה"ב על אדמת המדינונת ירדן

העיתונאי הסורי מתנגד המשטר צובחי חדידי, טען כי סוכנות הידיעות הסורית סאנא, שפרסמה את הגרסה הערבית של הריאיון שהעניק הנשיא בשאר אל-אסד לניו יורק טיימס, השמיטה ממנו קטעים נרחבים, חלקם מביכים. לדברי חדידי, בניו יורק טיימס כלל הריאיון יותר מ-11 אלף מילים, בעוד בסאנא רק כ-5500

המהפכה 'הלבנה' בגרוזיה (נובמבר 2003) עוררה כותבים בעיתוני העולם הערבי לערוך השוואות בין התסיסה הפוליטית הדמוקרטית בגרוזיה לבין העקרות הפוליטית בעולם הערבי, תוך שהם תוהים: מדוע החברות הערביות אינן חוות מהפכות כמו זו שבגרוזיה ומדוע הן שרויות בתרדמת, בעוד שכל עמי העולם - כולל באפריקה - נעים למקצביה של מהפכה אוניברסלית

ג'בראן תויני, עורך היומון הלבנוני "אל-נהאר", תוקף במאמר מערכת את חימום הגזרה הדרום לבנונית ע"י החזבאללה ואת כניעתה של הממשלה לארגון. לדבריו, העם דורש מהשלטון לפרוש את הצבא הלבנוני לאורך הגבול עם ישראל, כדי להגן על כבודה של לבנון ועל ריבונותה, שכן ריבונות העם מתחילה באכיפת הריבונות של המדינה

התקשורת הסעודית פתחה בהתקפה חריפה נגד שלושה שיח'ים סעודיים, שיח' מחסן אל-עואג'י, שיח' ספר אל-חואלי, ושיח' סלימאן אל-דויש, שקראו לדיאלוג בין המשטר הסעודי לבין קבוצות החמושים מבצעי הפיגועים במדינה. שלושת השיח'ים משתייכים ל"זרם הרפורמה" הדתי הקיצוני – מתנגדי המשטר הסעודי המבקשים להביא לניתוק הקשר בין סעודיה לארה"ב

"המתונים הם הבעיה" קובע האינטלקטואל המצרי הליברלי, מאמון פנדי, החי בארה"ב. במאמר  ביומון הבינערבי "אל-שרק אל-אוסט" הוא מותח ביקורת על הפקרת הזירה הציבורית בידי הקיצוניים: "רבים חושבים כי הקיצוניים הם הבעיה בעולם הערבי, אך האמת היא כי המתונים העסוקים בהגדלת רווחיהם בהווה ואף לא יוצאים לבחירות, הם הבעיה

היומון הסורי הממשלתי תשרין פרסם מאמר ביקורת חריף, פרי עטו של עלאא' נדים ח'ליל, התוקף את ערוצי הלווין הערביים ומאשים אותם בנטייה לעבר האינטרסים של ישראל ובניהול קמפיינים נגד ההנהגות הערביות

במאמר שפורסם (ב-11.10.2003) ביומון הלבנוני "אל-נהאר", קורא העיתונאי הסורי-הנוצרי החבר בתנועת הרפורמה הסורית 'החברה האזרחית', מישל כילו, לתנועת החמאס שלא לחדש את פעילותה נגד ישראל מתוך שטח סוריה, זאת מחשש לתגובה ישראלית קשה נגד סוריה

עאישה קד'אפי (בת 27), בתו של שליט לוב, התראיינה ל"אל-שרק אל-אוסט" (11.10.2003) בעת שביקרה בפאריס. בין יתר דבריה: אנו חייבים להתעלם לעתים מהחוק הבינלאומי, כפי שארה"ב התעלמה ממנו ולפעול על פי החוק של אללה, שהוא חוק ברור בעתות מלחמה ובעתות שלום

  תומכי ארגון אל-קאעדה בסעודיה פרסמו באינטרנט כתב עת חדש בשם "קול הג'יהאד", עליו נכתב שהוא "מגזין דו חודשי העוסק בענייני הג'יהאד והמוג'אהדין בחצי האי ערב". הגיליון הראשון של "קול הג'יהאד" כולל חלק מראיון עם אחד מ-19 המבוקשים הבכירים ביותר בסעודיה וחומר נוסף רב

לאחרונה מתחולל בעיתונות הערבית פולמוס בנושא השנאה כלפי ארה"ב בעולם הערבי. לטענתו של עבד אל-בארי עטואן, עורך היומון הפרו-סדאמי "אל-קדס אל-ערבי", כי ארה"ב אחראית לשנאה כלפיה בעולם הערבי, השיב מניר אל-מאורי, עיתונאי תימני ובעל טור ב"אל-שרק אל-אוסט" במאמר שדחה טענה זאת והביא כדוגמא את עזרתה של ארה"ב בשיקום יפן וגרמניה

נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, העניק ראיון נרחב ליומון הלונדוני אל-חיאת, בו עסק ביחסי סוריה-ארה"ב, בהתחממות הגזרה בדרום לבנון, במצב בעיראק ובהסדר אפשרי עם ישראל. לדבריו איש אינו מאמין כי השלום אפשרי לנוכח הממשלה הישראלית הזו... זוהי השקפה בינלאומית ולא רק סורית

תחת הכותרת "כן, אנו פוחדים מהאורניום של איראן", כתב עורך היומון אל-שרק אל-אוסט, עבד אל-רחמן אל-ראשד: "אם אתה רוצה להיות טיפש, עליך להאמין שאיראן מייצרת את פצצת הגרעין שלה כדי לתקוף את ישראל; אתה תהפוך לאידיוט מושלם אם תאמין שהיא מייצרת אותה כדי להתמודד עם ארה"ב. מטרת הגרעין האיראני היא המדינות השכנות, ובעיקר פקיסטן

התקשורת הערבית עסקה באופן אינטנסיבי ביום השנה השלושים למלחמת 1973. בעוד שבעיתונות המצרית והסורית, כתבו עורכי העיתונים ובעלי הטורים בעיקר על פי התבניות הסטנדרטיות בהן הורגלו הקוראים בשלושת העשורים שחלפו, הרי שבעיתונות הכלל ערבית נעשו כמה ניסיונות מעניינים לחשבון נפש