כללי

נמשכת הסתה בעיתונות הקטרית נגד ישראל: רק מתקפות נוספות נוסח ה-7.10 ירסנו אותה; העימות יסתיים רק בהיעלמות ישראל

 

בה בעת שקטר משמשת כמתווכת במו"מ בין ישראל לחמאס, העיתונות הממסדית הקטרית ממשיכה בפרסום הסתה נגד ישראל ודברי שבח לפעילות הטרור של חמאס, כפי שעשתה מאז מתקפת הטרור ב-7.10. [1]

 

בעיתונות הקטרית מתפרסמים דרך קבע מאמרים, כתבות וקריקטורות המייחלים לסופה של ישראל המתוארת כ"תוצר מערבי", "מיזם ציוני-צלבני" או "מיזם אימפריאלסטי" שרק פעולות כדוגמת מתקפת ה-7.10 יבלמו את תוכנית ההתפשטות שלה "מהנילוס ועד הפרת". מאמר של בכיר חמאס באתר ערוץ אל-ג'זירה הקטרי הגדיר את המתקפה כ"מודל מוקטן של מלחמת השחרור הסופית ושל היעלמות הכיבוש הציוני".

 

חמאס מוצגת כ"רעיון" שלא ימות, אשר פעיליה ומנהיגיה הינם "גיבורים" ואשר משימתם הינה "שחרור כל פלסטין" ואף חיסול "הציונים-הערבים" או "העריצים הכפופים לארה"ב", קרי המשטרים הערביים המנהלים קשרים עם ישראל.

 

המאמרים אף קוראים לאומה הערבית לתמוך בחמאס ולחמשה "גם על חשבון פת ילדיהם" שכן יש "להמשיך בג'יהאד בכל הכוח עד שפלסטין תשוב להיות ערבית ואסלאמית".

דוח זה יציג כמה מהמאמרים, הקריקטורות והכתבות שפורסמו לאחרונה בעיתונות הקטרית בגנות ישראל:

עיתונאי קטרי: רק פעולות נוספות דוגמת ה-7.10 ירסנו את ישראל; המטרה - שחרור כל פלסטין

העיתונאי עבדאללה אל-עמאדי, ששימש בעבר יועץ תקשורת של שר החינוך וההשכלה הגבוהה וסגן עורך היומון אל-שרק, פרסם ב-14.12.2023 מאמר שכותרתו: "עזה - הזדמנות שלא תחזור" בו קרא "לשחרור כל פלסטין מהמיזם הציוני-צלבני" ול"ניקוי שטחיה מכל הזוהמה והטינופת של בני ציון". הוא כתב: "...הישות הציונית היא תוצר מערבי ומיזם אימפריאליסטי נתעב, שעטוף בצביון דתי כוזב ושנשתל בסביבה ערבית מוסלמית. [ישות זו] גורמת לנו כאומה ערבית-מוסלמית להיות נחושים יותר מאחרים להמשיך להודפה ולזעזע את יציבותה על אדמת פלסטין, או על כל אדמה ערבית ומוסלמית. זו פעולה שניתן לבטא אותה במונח התנגדות [מוּקאוָמה] שהוא מונח לגיטימי מבחינה דתית, חוקית ומוסרית...

 

עזה מקריבה כעת קורבנות בנפש, אך הפעם אין אלה [קורבנות] שווא. אם ירצה אללה, הם יהיו בבחינת נקודת מפנה שתשפיע על כל העולם... נסיגת הציונות מעזה היא רק אחד מתוך כמה יעדים גדולים, שחובה לממשם, בהתעלם מהזמן [שיידרש לכך], שכן המטרה הנעלה היא שחרור כל פלסטין מהמיזם הציוני-צלבני הזה וניקוי שטחיה מכל הזוהמה והטינופת של בני ציון הגשמית והאנושית. זו [גם] הזדמנות להיפטר מהכנופיות ומפושעי המלחמה הציונים ומהמנהיגים הבולטים של ההפקרה מקרב הערבים והמערביים. אין ספק, סופם יהיה כואב לאחר שיפקדו אותם אסונות, במוקדם או במאוחר..."[3]

 

במאמר נוסף שפרסם ב-4.1.24 טען אל-עמאדי רק פעולות נוספות דוגמת מתקפת ה-7.10 יבלמו את תוכנית ההתפשטות של ישראל "מהנילוס ועד הפרת". הוא כתב: "... הישות הציונית רוצה להפוך את היוצרות כדי לשכנע בכך את העולם כי היא המקור והעם הפלסטיני הוא הזר בארץ. אין ספק שלאורך השנים הקשות הללו היא הצליחה לשכנע בכך רבים מסביב לעולם גם אם עשתה ועודנה עושה ככל העולה על רוחה, מבלי להעניק תשומת לב לאיש. אולם, פעולת מבול אל-אקצא [קרי, מתקפת הטרור ב-7.10] עצרה את היהירות הזו וחשפה את הסילוף של הנרטיב הציוני עד כי רבים ברחבי העולם החלו לעצור לרגע כדי לחשוב מחדש על מה שקרה וקורה ומדוע בעצם התרחשה [פעולת] מבול אל-אקצא...

הפעולות שעושים לוחמי הג'יהאד בעזה נקראות בשפת החוק ובשפת התקופה פעולת התנגדות. כלומר, הם מתנגדים לכובש ופעולתם היא התנגדות לכיבוש, דבר סביר ומְגֻבֶּה בכל החוקים הבינלאומיים וקודם להם [הוא מְגֻבֶּה] בנורמות ובשכל הישר...

מאז שהישות הציונית גזלה את פלסטין היא מתמידה במדיניותה ובתוכניותיה ונוקטת מדיניות הדרגתית של קביעת עובדות בשטח, בכוח הנשק ותמיכה בלתי מוגבלת מצד וושינגטון וכמה מופרעים בנפשם מהימין הקיצוני במערב. אולם, הודות לאללה, חשף מבול אל-אקצא את כל העניין הזה ואת כל העובדות הללו שהוסתרו מרבים בעולם, שהמבול הזה סילק כיסוי עבה מעל עיניהם...

הישות מתכוונת להשלים את מה שתכננה במשך שבעים השנים שחלפו באמצעות כיבוש מחדש של עזה ואז לבלוע את מה שנשאר מהגדה [המערבית], כדי לכבוש את כל אדמת פלסטין, ואז להתחיל במהירות את תכנית ההתפשטות שלה לעבר השכנות מצרים, ירדן וסוריה עד למימוש חזונם בדבר גבולות ישראל מהנילוס עד הפרת. הישות הזו לא תחדל ולא תירתע כל עוד לא יפקדו אותה מבול אל-אקצא שני, שלישי ועשירי, שיפחידו אותה ויחזירו אותה לגודלה האמיתי, שכן מה שנלקח בכוח יוחזר רק בכוח. זהו הרציונל שאותו מבין האויב הזה, הכובש הזר הזה."[4]

היעלמות ישראל היא רק עניין של זמן[5]

 

בכיר חמאס באתר אל-ג'זירה: ה-7.10 - מודל מוקטן של מלחמת השחרור הסופית

במלאות מאה ימים למתקפת הטרור שביצעה חמאס ב-7.10, פרסם חבר הלשכה המדינית של התנועה, באסם נעים, ב-16.1.2024 מאמר באתר רשת אל-ג'זירה הקטרית www.aljazeera.net, בו טען כי "הפעולה ההרואית של ההתנגדות ב-7.10" היתה נקודת מפנה שתשנה את עתיד העניין הפלסטיני והיוותה למעשה "מודל מוקטן של מלחמת השחרור הסופית ושל היעלמות הכיבוש הציוני". נעים כתב: "כעת מלאו מאה ימים לפעולה ההרואית של ההתנגדות ב-7 באוקטובר [2023] וכן לתוקפנות הציונית הפשיסטית נגד עמנו הפלסטיני

...

כל האינדיקציות מצביעות בבירור על כך שמה שיהיה אחרי ה-7 באוקטובר לא יהיה כפי שהיה לפניו בסטנדרטים האסטרטגיים של הסכסוך לטובת עמנו הפלסטיני וסוגייתו הצודקת, לא ברמה הלאומית, האזורית או הבינלאומית ולא במה שנוגע לאויב ועתידו...

הדבר החשוב ביותר הוא שהתרחיש של שחרור [פלסטין], שיבה, הבסת האויב ופירוק המיזם [הציוני] שלו הפך לאפשרי ואף אפשרי ביותר. ה- 7 באוקטובר הציג בהקשר זה מודל מוקטן של מלחמת השחרור הסופית ושל היעלמות הכיבוש הציוני...

ברמה האזורית, היו למלחמת 'מבול אל-אקצא' השלכות מהותיות ואסטרטגיות באזור זה וייתכן כי החשובה שבהן היא נטרול תכנית הנורמליזציה הרת האסון שהייתה עתידה להסתיים בוודאות במחיקת הסוגייה הפלסטינית. [המלחמה] הוכיחה גם לכל מי שהשלה את עצמו שהוא [יכול] לבקש את עזרתה ואת הגנתה של הישות [הציונית] הזו, שהיא שברירית וחלשה מכדי לשמור [אפילו] על עצמה. מלחמה זו בנתה חומות גבוהות של דם וגופות בין האזור ועמיו מצד אחד, לבין הישות [הציונית] הזו ואפשרויות שילובה באזור מצד שני, גם אם יהיו מי שישובו וינסו לעשות זאת [קרי, לשלבה באזור]".

עוד כתב נעים: "עלינו להפוך את המלחמה הזו לעמדת זינוק חדשה לעמנו, לסוגייתנו הצודקת, לאומתנו ולעתידה. זאת, נוכח התמורות הבינלאומיות הגדולות שלהן אנו עדים בדמות נסיגת הסדר [העולמי] החד-קוטבי לעבר [עולם] רב-קוטבי... שבו יתקדם הדרום הגלובלי שאנחנו חלק ממנו, כדי לתפוס את המעמד הראוי לעמיו, לאחר ש[סבל מ]אמפריאליזם, משעבוד, מגזילת משאביו ומהדרה במשך מאות שנים." [6]

 חמאס יוצר סדק בישראל [שצורתו היא המילה חמאס בערבית][7]

כותב ביומון אל-שרק: על כל מוסלמי להשתתף בשחרור פלסטין; העימות יסתיים רק בהיעלמות ישראל

הכותב סלימאן צאלח, שהיה חבר בפרלמנט המצרי בתקופת שלטון האחים המוסלמים, פרסם ב-17.12 בטורו ביומון הקטרי אל-שרק מאמר בו טען כי חמאס והג'יהאד האסלאמי הוכיחו כי ניתן לממש את החלום של "שחרור פלסטין". כך כתב: "... שחרור פלסטין פירושו נפילת העריצים הכפופים לארה"ב [קרי, המשטרים הערבים], שמונו כדי להגן על ביטחון ישראל ושלטונם נכפה על האזור. זו נקודת המוצא של האומה לבניית העתיד ולהמרצת התרבות האסלאמית. האם ניתן לממש את החלום הזה? חמאס והג'יהאד [האסלאמי הפלסטיני] סיפקו הוכחה רציונלית ומעשית לאפשרות לממשו, וזהו ההישג החשוב ביותר של ההתנגדות הפלסטינית...

 

ההתנגדות השיבה את התקווה לאומה והבהירה לה כי כאשר ההחלטה והתכנון נתונים בידיה היא יכולה לפעול ולהשיג ניצחונות כדי לממש את חלומה ולחלץ את זכותה לבחור מנהיגים, שמוכיחים במאבקם ובהקרבתם את היותם ראויים לזכות בתהילת שחרור פלסטין. החלום האצילי העצום שב כעת אל דמיון האומה האסלאמית...

 

זכותנו כעת לחלום, אך עלינו לתת דרור לדמיוננו ולחדד את מוחותינו כדי לתכנן את שחרור פלסטין. עלינו להתעורר כדי לתמוך באחינו בעזה, אשר מקריבים למען מימוש חלומנו והגנה על כבודנו. אתה [הקורא] יכול כעת ליטול חלק בחלום האומה ויש דרכים רבות [לעשות זאת]... אז חֲלוֹם! כדי להתעורר, להתקומם, לחלץ את חירותך וליטול חלק בשחרור פלסטין."[8]

במאמר נוסף שפרסם צאלח בטורו ב-11.2 כתב: "... גיבורי עזה מוכיחים שהאמונה באללה והג'יהאד למענו הם הנשק החזק ביותר. הגיבור [העזתי] הזה מנצח בשני המקרים: או שהוא מנצח ומשחרר את ירושלים ופלסטין וחוזר לבית סבו [קרי, שיבת הפליטים] כשהוא בלתי מנוצח, מכובד, אציל נפש, גאה בג'יהאד שלו ובהקרבה שלו וראוי להתפעלותם של שוחרי החירות בכל העולם; או שהוא זוכה להיות שהיד ומוצא את עצמו בגן עדן בחברת הנביא מוחמד. לפיכך, הכוח העושק [ישראל] אינו יכול להביס את הגיבור המאמין.

אשר לחייל הישראלי, הוא יודע שהאדמה הזו אינה אדמתו ושהוא גזל אותה בכוח הנשק ובא לחיות עליה בביטחון וברווחה כשהוא נהנה ממשאביה, אך לא ייתכן שהוא ימות למענה, שכן אם הוא ימות הוא יאבד את חייו, שהם יקרים לו יותר ממדינת ישראל ומהעולם כולו

.

זהו טיב העימות אשר יסתיים אך ורק בהיעלמות ישראל ושחרור פלסטין. המודל שהציגה חמאס החל לעורר את דמיונם של מוסלמים רבים, שמייחלים כעת להגיע לעזה כדי להשתתף בהשגת הניצחון או כדי לזכות בשהאדה. הימים הבאים יישאו בחובם הרבה הפתעות וההבחנה החדה רואה את אורות הניצחון."[9]

כותב קטרי: לא ניתן לחסל את חמאס; יש לפעול לחיסול כל ציוני-ערבי

ביקורת כנגד המשטרים הערבים המנהלים קשרים עם ישראל נשמעה גם במאמרו של העיתונאי הקטרי, עבד אל-עזיז אאל אסחאק, ששימש בעבר כמנהל לשכתו של שר התרבות הקטרי, ביומון אל-שרק. במאמר שפרסם ב-2.1.24 נכתב: "האויב הציוני מנסה ללמוד מהנסיון האמריקאי ולייצר מפלצת [בדמותם] של יחיא סינוואר ומוחמד דף [כפי שארה"ב עשתה] לאוסאמה בן לאדן ול[מחליפו] אימן אל-ט'ואהרי, ביודעו כי לא ניתן לחסל את חמאס, בהיותו רעיון ואמונה, ורעיונות לא מתים, ואמונה לא נחלשת. לכן, [בשיטת הפעולה האמריקאית] משמעות חיסולו של סינוואר תהיה חיסולה של התנועה בתודעה הקולקטיבית הערבית, וגורלה יהיה כגורל אל-קאעדה...

חשוב שלא ניפול בפח ההפחדה מפני סינוואר, ושלא נדבר על השלב שאחרי סינוואר, מפני שאין שלב שאחרי סינוואר, שכן הוא לוחם אחד [מיני רבים] בחמאס. אם סינוואר ימות כשהיד, פלסטין תלד אלף סינווארים ו[מוחמד] דפים, וההתנגדות תימשך כל עוד הכיבוש של אדמתנו בפלסטין נשאר. פעילות למען סילוק הכיבוש נמשכת כל עוד בטניהן של הנשים [הפלסטיניות] יולדות גברים, והן מחנכות אותם להגנה על המקומות הקדושים האסלאמיים שלנו ולהיות ערוכים לקרב באדמת ה'ריבאט'...

 

השלב שלאחר התוקפנות יהיה בעזרת אללה ניצחון גדול, כניעה לתנאי ההתנגדות, נסיגה מכל תוקפנות וחשיפה של כל ציוני-ערבי, שעלינו להיפטר ממנו ולפעול לחיסולו, כדי להיפטר מכל סכין בגב לפני שניפטר מאויבנו הברור."[10]

 

 "השתיקה, ההתרשלות, הגינוי [הערבי] ועוד דברים" מונעים מהפלסטינים זריקת ישראל לים[11]

מאמר ביומון אל-וטן: על המוסלמים לחמש את חמאס גם על חשבון פת ילדיהם

הסופר הפלסטיני, אדהם אל-שרקאווי, פרסם ב-18.12.23 בטורו ביומון הקטרי באל-וטן, מאמר בו הביע הערכה לחמאס ולתושבי עזה וקרא למוסלמים למלא את מאגרי התחמושת של ארגוני הטרור בעזה גם על חשבון פת ילדיהם. כך כתב: "...לא כל [המוסלמים] השתתפו ישירות במלחמה [ברצועת עזה], אך אין זה אומר שהם מחוץ למערכה; הם גורם חשוב ומכריע בה... [עליכם המוסלמים] להפיץ את מעשי הגבורה שלהם [של חמאס], שכן הם גם מעשי הגבורה שלכם. אנחנו אומה אחת שחיה יחדיו ומתה יחדיו... למדו את ילדיכם כי מדובר במלחמת הקוראן נגד התלמוד...

 

לאחר שהמלחמה תסתיים בניצחון בקרוב, אם ירצה אללה, תתחיל המערכה שלנו אנו, לאחר שתושבי עזה מילאו חובתם!...  תמורת כל רקטה שנגרע מארסנל ההתנגדות ניתן להם עשרה ובמקום כל פצצת יאסין [105,קרי פצצת RPG מתוצרת מקומית] שתשוגר נדאג שיהיו להם 100 [פצצות]. אנו נעשה זאת, ולוּ על חשבון פת ילדינו... "[12]

הרקטות לעבר לשראל הן מפתח השיבה של "תושבי עזה" לבתיהם בשטח ישראל[13]

מאמרים וכתבות בשבח בכירי חמאס: צאלח אל-עארורי "לוחם יחיד במינו"

לצד השבחים לפעולות חמאס התפרסמו בעיתונות הקטרית גם דברי שבח למנהיגי וסמלי התנועה כדוגמת צאלח אל-עארורי, שהיה אחראי על פעילות הזרוע הצבאית של התנועה בגדה המערבית והיה מאדריכלי מתקפת הטרור ב-7.10 וחוסל ב-2.1.2024; יחיא עיאש ממקימי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, שנחשב למייסד שיטת פיגועי ההתאבדות של חמאס וחוסל ע"י ישראל ב-5.1.1996, וכן השיח' עז אל-דין אל-קסאם, שהסית והנהיג בראשית המאה ה-20 פעולות טרור נגד המנדט הבריטי והיהודים ועל שמו נקראת הזרוע הצבאית של חמאס.

 

כך, בעקבות חיסולו של סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, צאלח אל-עארורי, פרסמה העיתונות הקטרית כתבות, מאמרים וקריקטורות שהציגוהו כ"לוחם גיבור" ו"אדם מיוחד במינו... שתהיה לו דריסת רגל בהיסטוריה".[14] ביומון אל-שרק פורסמה כתבה בשבח אל-עארורי ויחיא עיאש תחת הכותרה "אל-עארורי ועיאש נולדו באותה שנה ומתו כשהידים באותו חודש". הכתבה תיארה את אל-עארורי כ"מנהיג לאומי גדול", "כפוליטיקאי ריאליסט מנוסה וכן כ"לוחם יחיד במינו, שנאבק בזירות ההתנגדות השונות ולוחם נועז שהגן כראוי על זכויות עמו עד נשימתו האחרונה."

 

הכתבה ציינה כי אל-עארורי "עלה לפסגת התהילה והנצח בדיוק ביום השנה ה-28 למותו כשהיד של חברו לדרך, 'המהנדס' יחיא עיאש, שהעביר את האינתיפאדה הראשונה מהאבן למכוניות התופת." עוד נכתב: "המנהיג צאלח אל-עארורי מת כשהיד ביום השנה למותו כשהיד של יחיא עיאש והוכיח בדמו שהעם הפלסטיני השומר על הגחלת, ימשיך להיות נאמן למאבקיהם של בניו השהידים ולדבוק באותה הדרך, שביססה קודם לכן חבורה עצומה של שהידים: [מייסד חמאס, השיח'] אחמד יאסין, [בכיר חמאס, עבד אל-עזיז] אל-רנתיסי, [יו"ר הרש"פ, יאסר ערפאת] אבו עמאר, אבו ג'יהאד[15], [חבר החזית העממית לשחרור פלסטין, ר'סאן] כנפאני, [מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין,] אבו עלי מוצטפא, [מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי, פתחי] שקאקי, [פעיל הג'יהאד האסלאמי,] חדר עדנאן – זו אותה הדרך בה הלכו אל-עארורי ועיאש."[16]

 

 "צאלח אל-עארורי, מראשי מנהיגי [תנועת] ההתנגדות האסלאמית – חמאס, מת כשהיד"[17]

היומון הקטרי אל-וטן פרסם ב-4.1 מאמר של הכותב הפלסטיני, סמיר אל-ברגות'י, בו שיבח את צאלח אל-עארורי ואת השהאדה והציג את שמחתה של אימו על מותו כשהיד כמודל לחיקוי לאימהות נוספות. הוא כתב: "... שלשום [2.1] מת אחד ממפקדי גדודי עז אל-דין אל-קסאם, צאלח אל-עארורי, כשהוא עולה [השמיימה] שמח בשהאדה שלו, לה ציפה בדרך לשחרור פלסטין... צאלח זכה בשהאדה ואימו הזקנה אמרה: 'ברכו אותי על השהאדה שלו'... תבורכי, אום צאלח, על האופן בו קיבלת את הפיכת בכורך לשהיד... תבורכי שהרי את מלמדת את האימהות איך לקבל את ההצטיינות [של בנן] בג'יהאד ואת התקדמותו לכדי זכייה בשהאדה...

 

בר מזל מי שזוכה לדרגה כזו של התעלות ורוממות. כל פלסטיני מייחל שלא יישלל ממנו הכבוד הנעלה הזה. אנו נמשיך בג'יהאד בכל כוחנו עד שפלסטין תשוב [להיות] ערבית ואסלאמית. חי אללה, אני רואה בעיני [אסמאעיל] הניה, [ח'אלד] משעל וחבריהם קנאה באל-עארורי על מותו כשהיד לפניהם. מנהיגים שזוהי רוחם ינצחו ואויבם ילך לגיהינום."[18]

 

​ קריקטורה ביומון אל-וטן: רקטת "ההתנגדות" של חמאס מפלחת את הטנק הישראלי[19]

 

כותב קטרי: גדודי אל-קסאם משלימים את דרך לוחמי הג'יהאד לשחרור פלסטין מטומאת הציונים

הכותב הקטרי, אבראהים עבד אל-רזאק אאל אבראהים, פרסם ב-14.12 בטורו ביומון אל-שרק מאמר בשבח השיח' עז אל-דין אל-קסאם, שהנהיג בראשית המאה ה-20 פעולות טרור נגד המנדט הבריטי והיהודים ועל שמו נקראת הזרוע הצבאית של חמאס. לדבריו, גדודי אל-קסאם משלימים את המסע שהחל אל-קסאם לשחרור פלסטין מטומאת הציונים והם ראויים לכבוד. אאל אבראהים כתב:  "השהיד עז אל-דין אל-קסאם, רחמי אללה עליו... יליד סוריה ושהיד על אדמת פלסטין שהפך לסמל של ההתנגדות ושל הג'יהאד הפלסטיני עד היום... הוא נתן השראה לג'יהאד על אדמת פלסטין; הוא היה אחד מגיבורי האסלאם המגנים על אדמתו, על כבודו, על חירותו ועל המקומות הקדושים שלו; הוא חווה את ענייני אומתו [האסלאמית] והגן עליה עד שפגש את אללה כשהיד... הסיסמה שלו - שעדיין חיה בזירות הג'יהאד על אדמת פלסטין - היא: 'זהו ג'יהאד[:] ניצחון או אסתשהאד [הקרבת נפש למען האסלאם]'; הוא אישיות בולטת באומה [האסלאמית] , לוחם ג'יהאד גיבור ושהיד אמיץ.

 

גדודי אל-קסאם [של חמאס] והג'יהאד שלהם בעזה ובאדמת פלסטין הם רק השלמה של מסע השהיד לוחם הג'יהאד עז אל-דין אל-קסאם, של קודמיו ושל לוחמי הג'יהאד שיבואו אחריהם כדי לשחרר את האדמה המבורכת מטומאתם וזוהמתם של בני ציון הזרים בכל מקום בעולם ושל העדר הצועד בשיירתם... 

 

'אל תמכרו ליהודים ולוּ שעל אדמה אחד, גם אם יעלו את המחיר [שאותו הם מוכנים לשלם] ככל שיעלו. מי שימכור להם או יעניק להם [קרקע] אללה יעניק לו קטע מאש הגיהינום שבו הוא יישרף'. [כך כתב] השהיד עז אל-דין אל-קסאם, רחמי אללה עליו."[20]