כללי

 

התבטאויות באיראן נגד תורכיה (ב') – יומון איראני על "הסולטן רג'פ [ארדואן] שהוזה שהוא במעמד הסולטנים העות'מאנים ומחלק לעולם פקודות"

 

על רקע המתיחות ביחסי איראן-תורכיה שקיבלה החודשים האחרונים ביטוי בתקשורת האיראנית,[1] פרסם היומון האיראני אנתח'אב מאמר ב-1.3.2020 בו יצא נגד שאיפות התפשטות של נשיא תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן, המבקש לחזור לימי הזוהר של האמפריה העות'מאנית – פוליטית וגיאוגרפית. המאמר שכותרתו "כאשר הסולטן רג'פ [ארדואן] הוזה שהוא במעמד הסולטנים העות'מאנים ומחלק לעולם פקודות – מה חושב ארדואן וכיצד הוא מנתח את העולם"? גרס כי ארדואן ביסס את שלטון היחיד שלו בתורכיה מ-2016 ועבר ליישם את דוקטרינת הניאו עות'מאניזם באמצעים צבאיים. לטענת המאמר, ארדואן חולם על החייאת האמפריה העות'מאנית בשטחי הלבנט – סוריה והמחוזות הכורדיים בצפון עיראק, בהנהגתו כסולטן, ולשם כך הוא מתעמת עם רוסיה, מדינות המערב ואף עם ציר ההתנגדות האיראני.  

 

להלן עיקרי המאמר:

 

"ההתקפה של מטוסי קרב רוסים על שיירת הכוחות התורכיים והכוחות הנתמכים על ידה באידליב [סוריה] ב- 27 בפברואר 2020 הפכה לנושא מוקד במשוואות הטריטוריאליות של סוריה והמזרח התיכון. בימים אלה, שמו של נשיא תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן, מופיע יותר מכל אישיות פוליטית אחרת בתקשורת. פעם איים על ממשלת סוריה בנקמה גדולה ואז דיבר על הצורך בסיוע נאט"ו ואמריקה לתורכיה לדחית המשבר באידליב. בכל מקרה, ניתן להציג את דבריו החשובים ביותר של ארדואן בשני צירים שניתוחם נחוץ על מנת להבין את האסטרטגיה של אנקרה באזור. בציר הראשון, ארדואן קורא למנהיגים הפוליטיים של מוסקבה לסור מדרכה של תורכיה בסוריה ולהשאיר את אנקרה לבד עם [נשיא סוריה] בשאר אל-אסד. בציר השני, ארדואן מבקש להודיע ​​על פתיחת גבולות תורכיה עם יוון בפני מהגרים אל אירופה.

 

שתי גישות אלה של ארדואן הן הבסיס העיקרי לניתוח מדיניותה של אנקרה במזה"ת ובמישור הבינ"ל בזמן הנוכחי. למעשה, טענתנו היא שהניאו-עות'מאניזם במנגנון מדיניות החוץ של תורכיה הגיע מאידיאולוגיה לשלב המעשים, וארדואן הוא הדמות העיקרית במעבר הזה.

 

נשיא תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן, כסולטן עות'מאני [2]

 

מראשית הקמת המשטר התורכי החדש, עם הקמתה של 'הרפובליקה של תורכיה' כשריד של האמפריה העות'מאנית, הראו "התורכים הצעירים" תמיד את תשוקתם לשליטה מחודשת במחוז מוסול של עידן האימפריה העות'מאנית או אותם מחוזות מוסול, קרקוק, ארביל, דהוק וסולימאניה הנמצאים בצפון עיראק.

 

כאשר שר החוץ התורכי [לשעבר] והאסטרטג העיקרי במשרד זה, אחמד דאוד אור'לו, הגיע למוסול בשנת 2009 הוא הצהיר: 'פעם אבותינו הגיעו לכאן על סוסים ויום אחד נחזור לכאן עם ציוד מודרני'. ברור שבאידיאולוגיה התורכית הלאומנית, הנקראת גם הגישה הניאו-עות'מאניסטית, הרצון לשלוט באזורים העשירים בנפט בעיראק הוא מטרה אמיתית ומיוחדת.

 

בנוסף למוסול, בשנים האחרונות הפכה סוריה – השריד העיקרי של הלבנט, עם 822 ק"מ גבול יבשתי עם תורכיה המודרנית –ליעד לפוליטיקאים תורכיים בדרך להשבת תפארת האמפריה העות'מאנית. במצב הנוכחי ארדואן חולם בבירור לשלוט בלבנט ובמחוז מוסול...

ניתן לראות בהתפטרות אחמד דאוד אור'לו מתפקיד ראש הממשלה ב-5 במאי 2016 את נקודת המוצא לשלטון היחיד של ארדואן בתורכיה וליישום לא מאוזן של הניאו-עות'מאניזם בתורכיה. בשנים שלאחר 2003 הנחו דוקטרינת העומק האסטרטגי והרעיונות של אחמד דאוד אור'לו  את מדיניות הפנים והחוץ של תורכיה, אולם ארדואן נעשה חסר סובלנות לנוכח מאבק הכוחות עם האליטה האקדמית והפרופסור ליחסים בינלאומיים [דאוד אור'לו] ולא יכול היה לסבול את כוחם ההולך וגדל. אף שהגיגי דאוד אור'לו נחשבו לעתים קרובות כמפת הדרכים הניאו-עות'מאנית, גישתו מעולם לא התבססה על קיצוניות ועל תוקפנות צבאית. לאחר שהדיח את [דאוד אור'לו] ההוגה של מפלגת הצדק והפיתוח [AKP], אימץ ארדואן ברציונל לוחמני את אסטרטגיית הפיתוח במכת החרב.

 

כשלושה חודשים וחצי לאחר הדחת אחמד דאוד אור'לו מתפקיד ראש הממשלה, מונה לתפקיד בינאלי יילדרים, וב-24 לאוגוסט 2016, פתחה תורכיה במבצע "מגן הפרת" במחוז חלב נגד דאעש והכורדים, והצליחה לאחר כיבוש ג'ראבלוס, להשתלט גם על אלבאב, אעזאז וחלקים מעפרין. 

בעקבות התפשטותו של ארדואן בלבנט, הוא לא הגביל עצמו לאזורים הצפוניים של מחוז חלב, והשתלט על האזור על ידי התחברות לקבוצות רדיקליות במחוז אידליב. כמו כן, ב-20 לינואר 2018, הצבא התורכי, יחד עם המיליציות שבתמיכתו, פתחו במתקפה על מחוז עפרין שבשליטת הכורדים במסגרת מבצע "ענף הזית" ולאחר 58 יום, ב-18 במרץ, הם הצליחו לכבוש את האזור. אולם, נראה כי התפשטותו של ארדואן באזורים הצפוניים של סוריה לא הסתיימה וב-9 באוקטובר 2019, למרות התנגדות בינלאומית נרחבת, הוא פתח במתקפה במזרח הפרת ו[נגד] הכורדים הסוריים והצליח להשתלט על כמה אזורים.

 

במצב החדש, כשצבאות סוריה ורוסיה נחושים להשתלט על אידליב, ארדואן רואה שחלום ההתפתחות הטריטוריאלית והשליטה על הלבנט בסכנה, ואנו רואים שהוא דופק על כל דלת כדי להשתלט על האזורים האלו. למרות שארדואן אומר שהוא לא רוצה נפט וגם לא אדמה, מערך כוחותיו והזינוב במתנגדיו בפרובינציות חלב, אידליב ורקה, הם כאילו חלק מהאימפריה העות'מאנית שנותק חזר למולדת תחת שלטון הסולטן רג'פ

.

ארדואן מצהיר מפורשות כי הוא נכנס לסוריה בהזמנת העם הסורי ושלח כוחות לממשלת לוב בהזמנת ממשלתה כדי להתעמת עם כוחותיו של ח'ליפה חפתר. סגנו גם אומר כי 'העומק האסטרטגי שלנו הוא בלוב' כי זה היה כך בימי האמפריה העות'מאנית. כן גם קורא ארדואן לאמריקה לפרוס מערכת טילי פטריוט להגנה [על כוחותיו] באידליב, אומר לרוסיה לסור מדרכו באידליב, מאיים על מדינות אירופה בגלי פליטים ובפתיחת הגבולות למעבר המהגרים. כמו כן, עקב המהלך האחרון [שלו], עמדות כוחות ההתנגדות – כמו של חזבאללה בסוריה – הפכו ליעד.

 

אם נתבונן בנימה ובמעשים של ארדואן, ברור שמצד אחד, בהתנהלותו מול מנהיגי העולם, מתעוררות אצלו [תחושות של] תהילה ועוצמה של הסולטנים העות'מאניים. מצד שני, הוא רואה עצמו כמנהיג עולם האסלאם, או ליתר דיוק [מנהיג] הסונים בעולם. כעת, בנוסף לכך שהוא מחשיב את עצמו בדרגת הסולטן מוחמד או הסולטן סולימאן העות'מאני, שיכול להורות לרוסים מה לעשות או לא לעשות – הסולטן רג'פ כנראה לא יודע שהעידן ההוא, בו העות'מאנים שלטו על מחצית מאירופה או אילצו את הצאר הרוסי לסגת, חלף. נראה כי הסולטן רג'פ מצוי בסערה גדולה, שתביא לסילוקו מהשלטון בשנת 2023, זמן הבחירות לנשיאות תורכיה."[3]