התבטאויות באיראן נגד תורכיה (א')
יומון איראני: "ארדואן נוקט מדיניות של מלחמת דת ואידיאולוגיה ומסתיר את המדיניות העוינת שלו באזור בכסות אסלאמית"
סדרת דוחות זו תסקור את המתיחות ביחסי איראן-תורכיה שלה ניתן לאחרונה ביטוי פומבי בתקשורת האיראנית. המשטר האיראני חושש מפני כוונות ההתפשטות של המשטר הסוני האסלאמי בתורכיה בראשות הנשיא רג'פ טיפ ארדואן, על חשבון איראן האסלאמית השיעית וציר ההתנגדות השיעי שלה.
היומון האיראני, צבח-י אמרוז, התייחס במאמרו מה-10.11.2020 לשאיפות ההתפשטות של נשיא תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן במרחב. במאמר המערכת שכותרתו "עד היכן מגיעה שאפתנותה של תורכיה? ארדואן והחלום על השלטון העות'מאני" נטען כי ארדואן עושה שימוש תועלתני במדיניות האסלאמית שהוא אימץ הן כלפי העמים באזור ובמיוחד כלפי המערב ומדינות אירופאיות. ארדואן, טוען היומון, נושא את דגל האסלאם רק ככלי שרת למען האינטרסים שלו, והפך לגורם המצית אי סדר אזורי ועולמי ומפיץ מלחמת דת ותרבות בשם האסלאם נגד המערב. ארדואן שותף לקידום אידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית במזה"ת בדמות התמיכה בדאעש – בשיתוף פעולה עם מדינות מערביות, ובהצתת סכסוכים בלוב, נגורנו קראבך, סוריה ועוד. ארדואן מציג פוליטיקה צינית שחותרת ליצירת מתחים וסכסוכים אזוריים, בין-דתיים ובין-תרבותיים, כדי להציג את עצמו כמגן האסלאם בעולם האסלאמי ובמערב וכדי להפיק את המירב מבחינה פוליטית ואסטרטגית.
להלן תרגום מאמר היומון האיראני, צבח-י אמרוז:
"[אזור] דרום מערב אסיה [המזה"ת] והמעצמות האזוריות הגדולות (איראן, תורכיה, מצרים, סעודיה ובמידה מסוימת פקיסטן) וכן המעצמות הגדולות הקרובות אליהן (רוסיה) ומעצמות חוץ אזוריות ועולמיות (ארה״ב, צרפת וכו') תמיד היו מעורבים במשחק פוליטי מורכב מאוד, [זאת] כדי להפגין כוח ולהשיג מעמד הגמוני. כל אחת מהמעצמות הגדולות בדרום מערב אסיה וצפון אפריקה הגדירה את עצמה תמיד כמעצמת על הגמונית וניצלה את כל האפשרויות והכלים העומדים לרשותה כדי לשלוט באזור. תורכיה היא אחת מהמעצמות הגדולות בדרום מערב אסיה שתמיד עסקה בהשגת עוצמה והפגנתה בכל האזור ואפילו מעבר לו. בשני העשורים האחרונים, הצליחה ממשלת תורכיה המונהגת בידי רג׳פ טיפ ארדואן, להפגין עוצמה בכל רחבי מערב אסיה וצפון אפריקה כמעצמת על ומודל שלטוני מוצלח על ידי מדיניות מאוד כוללנית וממולחת.
המטרה והחלום של ארדואן על שליטה מוחלטת על דרום מערב אסיה וצפון אפריקה, כחזון לשנת 2023, החלו מהעשור הקודם, ויחד עם תחילת ההתפתחויות המדיניות בעולם הערבי (האביב הערבי). הם הגיעו כעת לנקודה שהציבה את כל האזור תחת משבר ואש המלחמה גרמה לשאר השחקנים הראשיים באזור, במיוחד לאיראן, להיתקל באתגרים מסוכנים
נשיא תורכיה, רג'פ טיפ ארדואן [1]
ניתן לבחון בכמה צירים את המדיניות החדשה ומייצרת המתיחות של ממשלת תורכיה סביב התפתחויות באירופה והעימות הפוליטי והדפלומטי עם מנהיגים אירופאיים דוגמת [נשיא צרפת] עמנואל מקרון אשר מתרחשים בשם האסלאם ולשביעות רצונו של ארדואן.
החלק העיקרי בקביעת המדיניות של ארדואן כקובע המדיניות הבכיר ביותר של תורכיה נשען על הדגשת הזהות הלאומית של תורכיה בשתי פנים: הזהות האסלאמית והזהות התורכית. זהותה האסלאמית זכתה לתשומת לב והסברה במרחב העולם הערבי, וזהותה התורכית קודמה במרחב המדינות דוברות התורכית בקווקז ובאסיה התיכונה. גם המודל השלטוני של ארדואן הוצג כמודל אסלאמי מוצלח וכתחליף למשטרים דיקטטורים ערביים באזור במיוחד טוניס, לוב, מצרים, סוריה, וכו'.
הפצת המודל השלטוני של ארדואן בדרום מערב אסיה וצפון אפריקה הצליחה באופן יחסי והתקבלה על דעתם של אזרחים רבים במרחב הזה. זה גרם לכך שהמודל הזה התקבל גם בקרב קובעי המדיניות הבינ"ל כגון ארה"ב והאיחוד האירופי כמודל שלטוני אסלאמי מודרני והם תמכו בו באופן מוחלט. הכסות האסלאמית למדיניות הבינ"ל של ארדואן נועדה להוליך שולל את האזרחים בעולם האסלאם, שכן בתורכיה עצמה, אזרחים רבים, מפלגות וקבוצות אתניות שונות, מדוכאים ומופלים [לרעה] באופן חריף על ידי ממשלת ארדואן. הכסות האסלאמית הזו נוצלה להצטרפות של חלק מהממשלות והאזרחים בעולם הערבי ואפילו של פקיסטן ודבר זה היה מוצלח ובר השפעה עד לקיומה של הברית בין תורכיה, סעודיה וקטר נגד ציר ההתנגדות [של איראן].
עם קריסת הברית בין תורכיה, סעודיה וקטר, ירדה פלאים השפעת מדיניות החוץ והמודל השלטוני של ארדואן בעולם הערבי. [בנוסף], חלק מהמטרות השאפתניות של תורכיה לכבוש מחדש את המדינות הערביות במרחב האימפריה העת'מאנית התגלו לממשלות ולאזרחי העולם הערבי, דבר שגרם להסרת הכסות האסלאמית ממדיניות הזהות האתנית והלשונית (התורכית) של רג'פ טיב ארדואן.
ניתן לראות את אחד הביטויים הגלויים במדיניות ממשלת תורכיה במהלך העשור הקודם ובד בבד עם תחילת האביב הערבי בהצטרפות, בהתקרבות ובשת"פ הנרחב של מדינה זו עם מדינות מערביות, במיוחד עם ארה"ב ומעצמות האיחוד האירופי (צרפת, גרמניה ואנגליה) נגד ציר ההתנגדות והאינטרסים של איראן בדרום מערב אסיה [במזה"ת]. ההתקרבות ושיתוף הפעולה של ממשלת תורכיה עם ארה"ב ועם המעצמות האירופיות במיוחד צרפת היו בצורה כזו שפעמים רבות קרא ארדואן בגלוי לנאט"ו ולארה"ב לתקוף את סוריה בצורה נרחבת וחריפה ולהפיל את ממשלת בשאר אסד החוקית. [וכן, ארדואן] העמיד את כל האמצעים של תורכיה לרשות קבוצות וארגוני טרור הנתמכים על ידי המערב בסוריה ובעיראק.
עם קריסת הקואליציה בין תורכיה, סעודיה וקטר האיחוד ושיתוף הפעולה של ממשלת ארדואן עם המערב נגד האינטרסים האסטרטגיים של איראן באזור, הפכו באופן הדרגתי למחלוקת עמוקה בין תורכיה ואירופה. בתהליך החדש של יחסי הכוחות בדרום מערב אסיה וצפון אפריקה, החלו המעצמות האירופיות וארה"ב לתמוך ביריביו ובאויביו החדשים של ארדואן, כלומר בסעודיה, במצרים ובאיחוד האמירויות ונקטו גישה מאיימת כלפי מדיניות ההתפשטות של ארדואן באזור.
הכוונות השאפתניות של ארדואן בקביעת מדיניות הבינ"ל של תורכיה הפכו את המעצמות בעולם כגון רוסיה, ארה"ב, גרמניה וכו' לאויבי תורכיה במרחב [הגיאוגרפי] של לוב, סוריה, נגורנו קרבאך, יוון וכו' והן הגדירו את מדיניותה של תורכיה כגורם למתיחות ומשבר בסדר הבינ"ל. החלק העיקרי בעוינות העכשווית בין ממשלת תורכיה וממשלת צרפת חוזר למדיניות השאפתנית של ארדואן במישורים הגאו-פוליטיים שגרמה לחשש של ממשלות מערביות, במיוחד צרפת, מפני הכוונות והמטרות של ארדואן להחיות את שליטתה של תורכיה על אירופה.
כדי לקבל תמיכה ולגיטימציה מול המערב ובמיוחד מול צרפת, נוקט ארדואן מדיניות של מלחמת דת ואידיאולוגיה ומסתיר את המדיניות העוינת והמדיניות ההובסיאנית (האנרכיסטית) שלו באזור בכסות אסלאמית. נשיא תורכיה [ארדואן] ניצל חלק מהאירועים, הצעדים או דברי מנהיגים אירופים סביב ההתמודדות עם התנהגות אסלאמית קיצונית וקבוצות אסלאמיות קיצוניות באירופה כעילה פוליטית למדיניותו, וגרם לגל עוינות בין הדתות המונותאיסטיות ולהחייאת הקרב הבין דתי והתרבותי תוך הצגת יוקרת התמיכה באסלאם.
תורכיה שנחשבה זה מכבר כמדינת חיץ בין המערב למזרח וגילמה תפקיד בונה ואפקטיבי בארגון הסדר העולמי, הפכה לשחקן שמבעיר את האש. התפקיד המיוחד של תורכיה בקשרים ובשת"פ האזורי והעולמי, במיוחד בין אירופה ואסיה ומצד שני בין קואליציות וגושים פוליטיים וביטחוניים בעולם, גרמו לכך שמומחים רבים, מגדירים את תורכיה כגורם לפירוד ומתיחות.
תורכיה הייתה יכולה לגרום להפחתת המחלוקות בין שחקנים רבים, במיוחד בקרב המעצמות גדולות בדרום מערב אסיה ובצפון אפריקה. אך בעשור האחרון היא הפכה להיות מציתת אש עוינת בכל המישורים הביטחוניים והפוליטיים באזור והיא עצמה הפכה להיות גורם עיקרי לאי סדר ומתיחות בסדר העולמי.
במצב הנוכחי, אין לסדר העולמי, המוכה וירוס קורונה ומאבקים צבאיים חריפים בנגורנו קרבאך, לוב, סוריה, עיראק, אפגניסטן וכו', יכולת לנהל משבר עולמי חדש, במיוחד מסוג ההתנגשות בין ציביליזציות ודתות. ההבלטה והגלובליזציה של פרסום כמה קריקטורות פוגעניות בנביא הגדול של האסלאם, הנביא מוחמד, במגזין הצרפתי, שארלי הבדו, יותר משהם מדיניות עצמאית של המערב ובמיוחד של ממשלת צרפת, הם תוצאה של שיתוף פעולה בעשור האחרון בין חלק מהממשלות האסלאמיות עם מדינות המערב, במיוחד צרפת. זאת, כדי להפיץ אסלאם קיצוני, קליטה וגיוס מוסלמים קיצוניים במערב כדי לחזק קבוצות וארגוני טרור כגון דאעש בסוריה ובעיראק – וכעת, בא לידי ביטוי בתגובות הקיצוניות של חלק מאזרחי אירופה.
ניתן להגדיר את שיתוף הפעולה והסיוע ההדוקים מאוד בין ממשלת ארדואן, קטר, סעודיה וכו' לבין צרפת לקליטת חלק מהאסלאמיסטים הקיצוניים האירופים והעברתם לקבוצות כגון דאע"ש, ג'בהת אלנוצרה בסוריה ועיראק, כסמל לאחדות בין ארדואן לבין ממשלת צרפת. אולם כעת, בשל ניגוד אינטרסים בים התיכון ובלוב, השתיים [תורכיה וצרפת] נוקטות גישה תחרותית עוינת האחת כלפי השניה, תוך ניצול העניינים הדתיים הקדושים של המוסלמים למטרות, ולכוונות הפוליטיות והגאופוליטיות שלהם.
ל[כל] ממשלה, בהיותה השחקן הראשי במערכת העולמית, יש זכות להפעיל כוח כדי לשלוט ולנהל את המדינה שלה. גם לממשלות צרפת וגרמניה יש זכות להילחם במה שמוגדר סכנת הקיצוניות. אך חלק מהממשלות שנראות לכאורה אסלאמיות, כגון ממשלת ארדואן בתורכיה, מנסות לנצל את מדיניות הממשלות האירופיות הנ"ל מבחינה פוליטית ואתנית. יש לראות בהדגשת הקריקטורות הפוגעניות של המגזין שרלי הבדו מצד ממשלת תורכיה ועמדות רג'פ טיפ ארדואן מדיניות מתעתעת חדשה כדי לגרות את המוסלמים ואת הממשלות האסלאמיות. ארדואן רוצה לנצל אותם לרעה ולהשתמש בהם כשחקני רקע במלחמת התרבות שלו עם אירופה.
ניתן לראות בחלק מהמשבר הנוכחי של צרפת ואירופה מול עולם האסלאם תוצר מדיניות ההתערבות של הממשלות הנ"ל במדינות אסלאמיות ותמיכתן בזרמים קיצוניים וטרוריסטים כגון דאע"ש וכו', בשיתוף פעולה עם תורכיה, שחוזרת כעת כבומרנג לקובעי המדיניות העיקריים שלהם, כלומר המדינות האירופיות וארדואן. הבומרנג של קיצוניות צרפתית, גרמנית וכו' ושל תורכיה אשר הושלך במחיר עתק לעבר סוריה, תימן, לוב, עיראק וכו', חוזר כעת לעברם ופוגע במדויק בלב קובעי מדיניות יידוי הבומרנג ומטריד אותם.
המצב הנוכחי בעולם בו תורכיה וממשלת ארדואן משחקים תפקיד ראשי והתקפי בהתפתחויות האלימות בנגורנו קרבאך, סוריה, לוב וכו', ובמיוחד איומים פוליטיים מילוליים חריפים מצדם כלפי צרפת, גרמניה, הולנד, יוון ואפילו ארה"ב, כל מדיניות המזדהה ותומכת בתורכיה יכולה להביא להחרפת המצב באזור ובסופו של דבר יכולה להזיק לאיראן ולאינטרסים האסטרטגיים שלה.
ממשלת תורכיה הפכה כעת לזרז למתיחות ומשבר בסדר האזורי והעולמי. לכן, על ממשלת איראן לעקוב ביתר רגישות ותשומת לב אחר התפתחויות הנוכחיות של האזור, במיוחד המשחקים המתעתעים של ארדואן בהסלמת המתיחות הפוליטית, האתנית, הדתית והאידאולוגית ולא להסתבך במדיניות רגשית כדי להצטרף לממשלת תורכיה. איראן היא מדינה עצמאית ותמיד נקטה עמדות חזקות, עצמאיות ואקטיביות מול ההתרחשויות הקשורות לאזור ולעולם ולכן אין לה צורך להצטרף לממשלת ארדואן התועלתנית."[2]