כללי

הרשות הפלסטינית: זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לא תתבטל לעולם;

דוחים את תכנית טראמפ המבטלת אותה

מאת צ. הראל

הקדמה

מימוש זכות השיבה של הפליטים לבתיהם בישראל היא תביעה מרכזית של הפלסטינים, הרואים בה עניין עקרוני שאין לוותר עליו בכל דיון על הסדר הקבע עם ישראל.[1] הפלסטינים רואים בהחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, מדצמבר 1948, ובעיקר בסעיף 11 של ההחלטה, בסיס לתביעתם זו.[2] בין ישראל לפלסטינים יש מחלוקת על הפרשנות המשפטית של החלטה זאת, כמו גם על מספר הפליטים שהיו בפועל בתום המלחמה ועל מעמדם של צאצאיהם, שהשתקעו במדינות אחרות ואף התאזרחו בהן.

 

המסמך "שלום לשגשוג", שפרסם ממשל טראמפ ב-28.1.20, המכונה "עסקת המאה", קובע כי "לא תהיה זכות לשיבה או לקליטה של פליט כלשהו  למדינת ישראל" וכן מתנה את מספר הפליטים שייקלטו במדינה הפלסטינית בהסכמת ישראל. המסמך אינו מכיר בקריטריונים של הרש"פ להגדרה מיהו פליט.  לפי המסמך, אנשים שכבר "התיישבו במקום קבע", לא ייחשבו לפליטים ולא יהיו זכאים ליישוב מחדש. עם זאת, התוכנית מציעה שיקום כלכלי לפליטים באמצעות קרנות עתירות הון ומקומות חלופיים ליישובם.

 

עם פרסום המסמך ועוד לפני כן, הרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ) בראשות מחמוד עבאס, אש"פ וכלל הפלגים הפלסטינים דחו אותה על הסף, בהדגישם כי היא מבטלת את זכות השיבה של הפליטים למולדתם ולבתיהם שבשטח מדינת ישראל, שנקבעה בהחלטות האו"ם ובהתאם לחוק הבינ"ל. בכירי הרש"פ, ובראשם יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, טענו כי "עסקת המאה" היא חלק מהמזימות כנגד העם הפלסטיני שהחלו כבר מהצהרת בלפור. לדבריהם זכות השיבה היא זכות מקודשת, אישית, שעוברת בירושה מדור לדור ולפיכך, כל פתרון מדיני שלא יבטיח את זכות השיבה אינו מקובל ואינו בר יישום.

 

בתקופה האחרונה, על רקע ציון יום הנכבה [ב-15 במאי 2020] הרבתה התקשורת הפלסטינית לעסוק בנושא זכות השיבה. בעיתונים הפלסטינים פורסמו כתבות רבות המספרות את סיפורם של הפליטים[3] ומבליטות את דבקות הפלסטינים בזכות השיבה. כמו כן, גם עמוד הפייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח, הפיץ קריקטורות, תמונות ותכנים המדגישים את הדבקות בזכות השיבה ומציגים את מפת פלסטין מהים ועד הנהר, תוך ביטול קיומה של מדינת ישראל.

 

ההצהרות הנשמעות לאחרונה בישראל על כוונת הממשלה להחיל בקרוב את ריבונותה על בקעת הירדן ועל שטחים מסוימים ביהודה ושומרון, כחלק מ"עסקת המאה", מתקבלות ברש"פ בזעם ומחדשות את השיח הפלסטיני סביב סוגית הפליטים וזכות השיבה. כך, יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, הודיע ב-19.5.20 כי לאור כוונת ממשלת ישראל לספח שטחים אלה, אש"פ ומדינת פלסטין פטורים כעת מכל ההסכמים וההבנות שהושגו עם ישראל ועם ארה"ב ומכל המחויבויות, כולל אלה הביטחוניות. בדבריו הוא חזר והדגיש כי הרש"פ מחויבת להחלטה 194 לפתרון סוגית הפליטים וכי הפלסטינים יישארו נאמנים למטרותיהם עד להשגת עצמאות וזכות השיבה.[4]

 

דוח זה יציג את השיח של הרש"פ בחודשים האחרונים בנושא סוגיית הפליטים וזכות השיבה.

 

מחמוד עבאס: אני דוחה את עסקת המאה שמבטלת את זכות השיבה והפיצויים

יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, אבו מאזן, כינס ישיבה של ההנהגה הפלסטינית, כבר ב- 28.1.2020, היום בו פורסמה עסקת המאה, במהלכה אמר: "כעת לאחר ששמענו את דברי ההבל [שבתוכנית] מראשיתם ועד סופם, אנו אומרים אלף פעמים: 'לא, לא, לא לעסקת המאה'."[5]

 

בהמשך, עבאס שב ודחה את התוכנית בהזדמנויות שונות. כך למשל, בפגישה עם אנשי מנגנון המודיעין הכללי ב-3.2, הוא קשר בין ההתנגדות לתוכנית להתניה של ביטול זכות השיבה ואמר: "אפילו בחלומותיי לא דמיינתי כי תוצג לנו תוכנית שכזו. שמענו מאחרים: 'חכו לתוצאות ואז תשפטו – יש בה יתרונות וחסרונות', אך מבלי להגזים אני אומר – אין בה ולו נקודה אחת טובה – כולה מוטית [לטובת ישראל]. אנו דוחים גם את הדברים שאנחנו אמורים לקבל בעתיד [על פי מתווה התוכנית] בתנאי שנכיר במדינה היהודית, ובתנאי שנבטל את זכות השיבה ושנעמוד בתנאים פוגעניים נוספים".[6] בנאום נוסף שנשא ב-6.2 בפגישה עם פעילים עממיים ועם נציגי החברה האזרחית הפלסטינית יצא עבאס נגד עיקרי "עסקת המאה" ובכללם ביטול זכות השיבה והפיצויים,  שכן לדבריו לפי תוכנית זו "הפליטים, ואני בראשם, חסרי כל זכויות".[7]

 

בכינוס של הוועדה המרכזית  של תנועת פת"ח ב-6.5.20, הדגיש מחמוד עבאס כי מספר הפליטים הפלסטינים גדול בהרבה ממה שנהוג לחשוב. הוא אמר: "... פליט הוא לא רק מי שגורש מארצו אלא גם מי שגורש מביתו, ומספר הפליטים שגור­­שו מביתם הוא 950 אלף נפש. אני זוכר שבמו"מ בקמפ-דיויד הישראלים טענו שמספר הפליטים הוא 250 אלף ושרובם מתו וכי הם ישקלו כיצד לפצות אותם אם יתאפשר. לא, המספר הרשמי הרשום באו"ם הוא 950 אלף. קראתי לפני כמה ימים באחד מכלי התקשורת [כי מספרם הוא] 800 ו-850 אלף, לא! מספרם הוא 950 אלף, שכן גם מי שגורש מביתו לבית אחר הוא פליט ולכן גם מי שהוּצא [מביתו] מיפו לרמאללה או מאשקלון לעזה הוא פליט ולא רק מי שהוּצא ממולדתו..."[8]

 

גם בנאום שנשא עבאס ב-13.5 לרגל יום הנכבה הוא ציין את שיבת הפליטים כאחד מיעדי הפלסטינים. הוא אמר: "... חלפו 72 שנה מאז פקדו אותנו בזה אחר זה כוחות הרשע, העושק והתוקפנות כדי לחולל את הנכבה של עמנו ולעקור כמיליון איש מקרב בני עמנו מעריהם וכפריהם, שהיוו למעלה ממחצית העם הפלסטיני בזמנו. הם הפכו אותם לפליטים במחנות פליטים, אם בתוך המולדת תחת הכיבוש הישראלי או בגלות, בפזורה הרחוקה והקרובה. אולם, למרות כל השנים הקשות הללו ולמרות כל הטרגדיות והמזימות שפקדו את עמנו, החל בחטא [הקדמון] של הצהרת בלפור המגונה, שסללה את הדרך לנכבה... וכלה במזימת 'עסקת המאה' ותוכניות הסיפוח הישראליות לאחרונה, עמנו הכביר לא נשבר ולא נכנע, אלא עמד איתן, נשא את סבלו באורך רוח וחבש את פצעיו ואז חולל את התפרצות המהפכה המהוללת שלו ב-1965[9] והתנגד לכיבוש באומץ ובאמונה. הוא יצא לדרכו בצעדים בטוחים לקראת השגת הכרה בזכויותיו לחירות, לעצמאות ולשיבה תחת חסות אש"פ...מחוללי הנכבה שלנו רצו שפלסטין תהיה ארץ ללא עם עבור עם ללא ארץ; הם רצו שהאבות והסבים ימותו והבנים והנכדים ישכחו. הם הימרו על כך ששמה של פלסטין יימחה מרישומי ההיסטוריה. לשם כך הם ביצעו את המזימות, הלחצים, מעשי הטבח ותוכניות החיסול המתועבים ביותר, שהאחרונה שבהם היתה, כפי שציינתי, מה שמכונה 'עסקת המאה'. אולם כל אלה התנפצו בזכות האל על הסלע של העם הפלסטיני האדיר הזה... והנה אנו - על אף המכשולים, המדיניות, הצעדים וההפרות התוקפניות של הכיבוש – ממשיכים בצעדים בטוחים לעבר השבת זכויותינו במלואן וסילוק הכיבוש המתועב הזה מארצנו המבורכת."[10] 

 

בכירים באש"פ ובפת"ח: נסרב לביטול זכות השיבה; פתרון סוגיית הפליטים - חזרה לבתיהם

מסרים דומים נשמעו גם מפי בכירים באש"פ: ראש המחלקה לענייני פליטים באש"פ וחבר הוועד הפועל של הארגון, ד"ר אחמד אבו הולי, אמר ב-29.1, למחרת ההכרזה על פרטי עסקת המאה, כי "אש"פ לא יכיר במדינת הכיבוש הישראלי כמדינה יהודית, משום שהכרה כזו משמעותה שאנו מסכימים לאזרוח הפליטים הפלסטינים [בארצות מושבם] ולשלילת זכותם הלגיטימית לשוב לארצם, ממנה גורשו בשנת 1948. זה לא יקרה, תהא אשר תהא עוצמת הלחצים שיופעלו עלינו... הפתרון לסוגיית הפליטים הפלסטינים טמון ביישום החלטה 194, המורה על חזרתם של הפליטים הפלסטינים לבתיהם מהם גורשו בשנת 1948...".[11]

 

דברים דומים אמר אבו הולי ב-14.5 לרגל יום הנכבה: "זכות השיבה תמשיך להיות אסמכתא חוקית, לגיטימית ובינלאומית בידי הפליטים הפלסטינים, ואיש לא יוכל להפקיעה אותה מהם או למחוק אותה מהזיכרון הפלסטיני. הפליטים הפלסטינים הם בעלי זכות, מולדת ואדמה. הבסיס לכל פתרון הוא שיבתם לבתיהם שמהם גורשו ב-1948, בהתאם להחלטה 194. חזרתם לבתיהם [היא] אפשרית, בעוד שמה שאינו אפשרי הוא שכחת הזכות הזו, ויתור עליה, או הסכמה לאזרוח הפליטים [במקומות אחרים]... ההנהגה הפלסטינית תעמוד כחומה בצורה כדי להגן על זכות השיבה ועל העקרונות ותמנע את העברת עסקת המאה האמריקנית שהאו"ם, מדינות האיחוד האירופי, הליגה הערבית וכל שוחרי החירות בעולם התנגדו לה וגינו אותה. העם הפלסטיני יתייצב נגד המאמצים האמריקנים-הישראלים לאזרח את הפליטים, לבטל את זכותם לשוב לבתיהם ולצמצמה לשטח גיאוגרפי מסוים או להכפיפה לשיקולי ביטחון ודמוגרפיה, ולתוכנית ההתנחלות הציונית הנוכחית והעתידית..."[12]

 

הוועד הפועל של אש"פ הדגיש בישיבה שקיים ב-8.5 את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. בהודעתו נאמר:  "זכות זו היא ליבת העניין הפלסטיני ועומדת בראש עקרונות עמנו, שאותם הציג אש"פ הנציג הלגיטימי היחיד של עמנו, הכוללים את זכות השיבה של הפליטים, זכות ההגדרה העצמית והקמת מדינה פלסטינית עצמאית בעלת ריבונות מלאה שבירתה ירושלים." הוועד הדגיש את "הדבקות בזכות המקודשת הזו, שלא ניתנת לביטול מכוח חוק התיישנות".[13]

 

קריקטורה ביומון הפלסטיני אל-קודס: "זכות השיבה היא זכות מקודשת"[14]

מזכיר הוועד הפועל של אש"פ ויו"ר מחלקת המו"מ בארגון, סאיב עריקאת, טען במאמר שפרסם ב-4.2 ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, כי "התוכנית הזו [קרי, עסקת המאה] היא אחד הניסיונות הבולטים של ממשל טראמפ לכפות את חוק הג'ונגל כחלופה להחלטות האו"ם ולחוק הבינלאומי והיא מהווה הפרה בוטה של הקונצנזוס הבינלאומי בעניין הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני... טבעי אפוא, שהפלסטיני והערבי יתנגדו לאשליה שכלולה במה שמכונה תוכנית השלום... [תוכנית זו] לא תצלח משום שהיא גולת הכותרת של ההחלטות האמריקניות החד-צדדיות, המקפחות והמנוגדות לחוק הבינלאומי בעניין ירושלים, הגולן, ההתנחלות הקולוניאליסטית וסוגיית הפליטים ואונר"א...; וכן, משום שאינה מספקת מענה לסף המינימלי של השאיפות והזכויות הבלתי ניתנות לערעור של העם הפלסטיני ובראשן, זכותו להגדרה עצמית ולמימוש ריבונות במדינתו בגבולות 67, שבירתה ירושלים המזרחית וזכות השיבה בהתאם להחלטה 194 של [העצרת הכללית] של האו"ם."[15]

 

במאמר נוסף, שפרסם עריקאת ב-11.5 לרגל יום הנכבה, כתב: "... הנכבה הייתה פעולה של טיהור אתני מובהק והיא המיטה חרפה על חלוקת הארץ על פי החלטה 181 [של העצרת הכללית באו"ם] במאפיינים שהפכו אותה לביטוי של העושק החמור ביותר נגד אחד מעמי העולם בהיסטוריה המודרנית. שכן, למעלה מחצי מהפלסטינים גורשו בכוח אל מחוץ לארצם השורשית ומאות ערים וכפרים פלסטיניים נהרסו וישראל סירבה ליישם את החלטה 194 בנוגע לשיבת הפליטים, הגם ש[הכרה] בהחלטה זו היתה תנאי לקבלתה כחברה באו"ם...

 

קראתי בעיון פרסום משנה שעברה, שסיפר על 71 פליטות ופליטים פלסטיניים בני הדור הראשון שגורשו בכוח בשנת 1948... [הפרסום] הופץ מטעם המחלקה לענייני מו"מ של אש"פ לציון יום השנה ה-71 לנכבה וכלל עדויות של הפליטים הללו. להלן דברים שאמרו בעדויותיהם, בלי יוצא מן הכלל: 'השיבה אינה רק זכות מקודשת אלא היא גזרת גורל, והשאלה היא לא אם השיבה תתרחש, אלא מתי תתרחש. המבוגרים שבינינו אינם נצחיים אולם הצעירים לא יישכחו לעולם, הם יגדלו כשידיהם אוחזות במפתחות השיבה וסימן הכוויה שלה ימשיך להיות מוטבע על ליבם עד אשר תתממש'." [16]

 

בהודעה שפרסמה הועדה המרכזית של תנועת פת"ח לרגל יום הנכבה נאמר כי "התנועה לא תזוז כהוא זה מיעדיה שלמענם יצאה למהפכה, ובראשם זכות השיבה, [זכות] ההגדרה העצמית ומימוש העצמאות הלאומית... עמנו לא יוותר על זכויותיו הלאומיות הלגיטימיות המעוגנות בחוק הבינלאומי ובהחלטות האו"ם, ובראשן זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים, הזכות להגדרה עצמית וירושלים המזרחית בירת המדינה הפלסטינית העצמאית... הוועדה התחייבה להמוני עמנו במולדת ובתפוצות - ובפרט להמוני עמנו במחנות הפליטים אשר גורשו בנכבה, אשר מנו אז 950 אלף נפש ומהווים כיום למעלה מחצי העם הפלסטיני - להמשיך את המאבק עד שכל פלסטיני שגורש ישוב אל ביתו שממנו הוּצא, וקראה להמוני עמנו להשתתף בפעילויות [יום השנה לציון] הנכבה, ולהפגין את דבקותם הבלתי מתפשרת בזכות השיבה ובכל הזכויות הלאומיות הלגיטימיות."[17]

 

שגריר הרש"פ בלבנון, אשרף דבור, דחה את כל הפתרונות לאזרוח הפליטים. הוא אמר: "העסקה האומללה מתעלמת מזכות השיבה המעוגנת בהחלטות ובחוקים הבינלאומיים, ומציעה פתרונות בזויים המשרתים את האינטרסים של הישות הציונית, על חשבון הפליטים הפלסטינים וכמה מדינות. על כולם לדעת, כי העם הפלסטיני לא קיבל ולא יקבל שום פתרון אשר גורע מזכותו לשוב למולדתו ולקבל פיצוי, על פי החלטה 194." דבור הדגיש כי אזרוח הפלסטינים בלבנון לא יתממש. לדבריו, "הפליט הפלסטיני אינו מעוניין לקבל אזרחות לבנונית, למרות שהוא רוחש ללבנון את מלוא ההערכה". עוד אמר: "זכות השיבה הייתה ותמשיך להיות [בראש] סדר העדיפויות שלנו... היו בטוחים כי אנו נתייצב כחומה בצורה נגד כל הניסיונות לפתור את נושא הפליטים על חשבון המדינות האחרות ובהן לבנון.[18] כמו כן... לא נאפשר לבצע גירוש מאורגן ומתוכנן ממחנות הפליטים בלבנון למקומות חדשים בעולם, תחת סיסמת שיפור מצבם של הפלסטינים... הסכנה הטמונה בעניין זה היא שמטרתו להטמיע את הפליטים בחברות זרות ורחוקות ולגרום להם לוותר על זכות השיבה. לפיכך, [הפליטים], בייחוד אלו שנמצאים במדינות הטבעת[19], חייבים להישאר במקומותיהם עד אשר תושג השיבה".[20]

 

דרשן מסגד אל-אקצא במאמר: הזכות לשיבה ופיצויים מקודשת, עוברת מדור לדור והיא חובה שרעית

שר ההקדשים של הרש"פ לשעבר ודרשן מסגד אל-אקצא, יוסף ג'ומעה סלאמה, פרסם ב-14.5 מאמר לרגל יום הנכבה, בו כתב: "זכות השיבה היא זכות היסטורית של הפלסטינים בהיותה זכות הנובעת מנוכחותם בפלסטין משנת 5,000 לפני הספירה והיא זכות לגיטימית, משום שפלסטין היא אדמת המסע הלילי של הנביא מוחמד ועלייתו השמימה, כפי שהיא זכות משפטית המעוגנת באמנות הבינלאומיות שלא תבוטל עם חלוף הזמן, בהיותה זכות אישית וקיבוצית. זכות השיבה לפלסטין, ארץ האבות והסבים, שחיו בה לפני 1948, היא זכות  שרעית, העוברת בירושה מדור לדור לכל פלסטיני, הבנים והנכדים מקבלים אותה בירושה מהאבות ומהסבים. זכות זו מובטחת לכל פלסטיני ולצאצאיו אחיו, יהיו אשר יהיו מספרם, מקום שהותם, מקום לידתם ונסיבותיהם החברתיות והכלכליות. אדמת פלסטין היא אדמת וקף מבורכת וידוע שלכל פלסטיני יש זכות לשוב אליה כמו גם הזכות לקבל פיצוי... על הגירוש ועל הנזקים, הסבל וההפסדים שנגרמו לו ולצאצאיו... אנו מדגישים כי זכות השיבה לפלסטין האהובה היא זכות מקודשת וחובה שרעית שחוק ההתיישנות אינו חל עליה ושאדמת פלסטין המבורכת תמשיך להיות שייכת לבעליה ולכל המוסלמים אינשאללה עד יום הדין."[21]

 

העיתונות הפלסטינית: הפלסטינים לא יוותרו על זכות השיבה

עמדה תקיפה ביחס לזכות השיבה הובעה גם בכתבות ומאמרים שפורסמו בתקשורת הפלסטינית, בעקבות חשיפת עסקת המאה ולקראת יום הנכבה, בהם נטען כי זכות השיבה היא הפתרון לסוגיית הפליטים וכי עסקת המאה היא ניסיון נוסף לחיסול סוגיה זו. לדברי הכותבים, אף פלסטיני לא יוותר על זכות השיבה, שהיא אחד מסמליו העיקריים של הסכסוך.

 

ב-3.2, כמה ימים לאחר שפורסמו פרטי עסקת המאה, פורסמה בסוכנות הידיעות הרשמית של הרש"פ, 'ופא', כתבה  בה נכתב: "מאז הגיעו לשלטון בבית הלבן, נקט נשיא ארה"ב, [דונלד] טראמפ, וממשלו סדרת צעדים לחיסול סוגיית הפליטים הפלסטינים - אחת מסוגיות היסוד אשר משקפת את העוול ההיסטורי שנגרם לעם הפלסטיני בשנת 1948, ששלושה רבעים ממנו גורשו הרחק מבתיהם ומארצם, לאחר שעם אחר כבש אותה שלא כדין. הממשל האמריקני הנוכחי החל את מלחמתו נגד הפלסטינים בכך שהטיל ספק בנתוני סוכנות האו"ם לפליטים, אונר"א, בנוגע למספר הפליטים הפלסטינים, ולבסוף החליט, ב-31.7.2018 לעצור את המימון לאונר"א, כצעד מקדים... למה שמכונה 'עסקת המאה'...

 

סעיפי 'עסקת טראמפ' מפרים את כל החלטות האו"ם הנוגעות לסוגית הפליטים הפלסטינים... 'העסקה המדומה' וניסיונה לחסל סוגיה זו, באה במסגרת סדרת הניסיונות האמריקנים אשר פגעו בה במהלך ההיסטוריה... עמנו ניצב נגד תוכניות החיסול הללו וסיכל אותן, בדיוק כפי שיסכל את 'עסקת טראמפ המדומה'. שכן, כל פתרון מדיני לסוגית הפליטים אשר לא יביא בחשבון את זכות השיבה, יישאר פתרון לקוי שאינו בר יישום..."[22]

 

במאמר המערכת ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה ב-14.5 לרגל יום הנכבה נכתב: "... עמנו משוכנע כיום יותר מאי פעם בעבר כי הישועה ההיסטורית שלו מהפצע של הנכבה לא תתממש ללא שיבת ה[פליטים] והקמת מדינת פלסטין העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית, וזוהי החלטה של מאבקו הלגיטימי... שלא ניתן לסגת ממנה ואינה ניתנת למיקוח".[23]

 

הכותב עמר חלמי אל-ר'ול, כתב ב-11.2 בטורו ביומון אל-חיאת אל-ג'דידה: "...המפעל הציוני חולל את הנכבה של העם הפלסטיני בשנת 1948, שהביאה לגירושם של כמיליון פלסטינים לניכר, המונים כעת למעלה משישה מיליון ברחבי העולם. זאת, בנוסף ליותר משישה מיליון, שהיכו שורשים בפלסטין ההיסטורית ושהמנהיגים הציונים מתכחשים לזכויותיהם הפוליטיות והמשפטיות האלמנטריות. איש מהם לא יוותר על זכויותיו ההיסטוריות באדמת המולדת ולא יסכים לוותר על זכות השיבה. כולם יתנגדו לכל הפתרונות  של "טלאי על טלאי" לסוגייתם, משום שהיא [זכות השיבה] ועניין האדמה, הם הסמלים העיקריים של הסכסוך..."[24]

 

בתגובה לרעיון חילופי השטחים שנכלל ב"עסקת המאה", כתב העיתונאי חמאדה פראענה, בטור שפרסם ב-21.2 ביומון אל-איאם: "...המעבר [היחיד] שיהיה הוא שיבתם של הפלסטינים מהתפוצות אל הערים והכפרים, מהם גורשו בשנת 1948, ומי שתוצאה זו אינה מוצאת חן בעיניו, שישתה את מי הים או שילך למקום ממנו הגיע." [25]

 

עמוד הפייסבוק של פת"ח: נשוב לפלסטין מהים ועד הנהר

מאז שפורסמו פרטי עסקת המאה בינואר האחרון ועד היום, הרבה עמוד הפייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח לקדם תכנים הנוגעים לזכות השיבה ומציגים את שטחי ישראל כפלסטין. כך למשל, ב-15.2 פורסמה מפה על שטח שכלל גם את תחומי ישראל ועליו הדגל הפלסטיני.[26]

ב-3.2 פרסם חשבון הפייסבוק הרשמי של הפת"ח פוסט המציג את הערים ירושלים, עכו, יפו, נצרת, חיפה כערים פלסטיניות, ולצידן הכיתוב: "פלסטין תישאר כל עוד ילד מתקומם ושוחר חירות יצרח 'אני פלסטיני'. היא עוד תישאר".[27]

 

ב-30.1 פרסם חשבון הפת"ח קריקטורה של הקריקטוריסט הפלסטיני, עלאא' אל-לקטה, בו נראה פליט פלסטיני הממלא את שטחה של ישראל תחת הכיתוב "מהים עד הנהר" כשעל סוליית נעלו כתוב 'עסקת המאה'.[28]

מגמה זו התעצמה לקראת יום הנכבה. כך ב-15.5 פרסם חשבון הפת"ח כרזות המציגות את מפות ישראל ועליהן הכיתוב: "חוזרים [אליך], הו פלסטין".[29]

 

פרסומים נוספים בעמוד הפייסבוק של פת"ח לקראת יום הנכבה הבליטו את מפתח השיבה, המסמל את דבקות  הפליטים בדרישה לשוב לבתיהם. כך למשל, פורסם פוסטר מטעם המחלקה לענייני פליטים באש"פ, בו צולמה פליטה פלסטינית ובידה מפתח תחת הכותרת: "זכות השיבה היא זכות קבועה, שלא ניתן לבטלה".[30]

 

"שבים – 72 שנים לנכבה; השיבה היא זכות ורצון העם"[31]

 

ב-14.5 פורסמה בחשבון הפייסבוק של פת"ח קריקטורה, בה נראה הפליט הפלסטיני משקיף על ירושלים ואומר: "72 שנים ולא שמטנו מידנו את הדגל [הפלסטיני] – שבים".[32]