כללי

תנועת הפת"ח ביום השנה ה-67 לציון יום הנכבה:

נמשיך במאבק עד למימוש זכות השיבה של הפליטים לבתיהם

 

ב-15 למאי ציינו הפלסטינים את יום השנה ה-67 לציון הנכבה. בנאומים ובעצרות שהתקיימו ביום זה הדגישו בכירי הפת"ח והרש"פ את דבקותם בזכות השיבה של הפליטים לבתיהם, אשר לדבריהם היא זכות קדושה, אישית וקיבוצית, אשר לא ניתן לוותר עליה. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, קרא בנאומו לפתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים והבטיח כי ההתנגדות העממית תימשך. תנועת פת"ח פרסמה הודעה בה קראה לשיבת הפליטים אל בתיהם בהיותה זכות מקודשת, ובכירים פלסטינים הדגישו גם הם את הדבקות בזכות השיבה העוברת מדור לדור, ואשר לא תתבטל גם כשתוקם המדינה הפלסטינית. ברחבי הרש"פ התקיימו עצרות ותהלוכות לציון הנכבה ובחלקן פרצו עימותים בין פלסטינים לכוחות צה"ל.

 

סקירה זאת תתאר את פעילויות יום הנכבה ואת אופן סיקורו באמצעי התקשורת של פת"ח והרש"פ.

 

לחי ימין -  דגל פלסטין, לחי שמאל - המפתח[1]      פלסטין השלמה ללא ישראל[2]

         

 

השיבה – מצעד מפתחות[3]                              הכרת הוותיקן במדינה הפלסטינית באה בעיתה[4] 

    

 עבאס: פתרון צודק ומוסכם לבעיית הפליטים; ברכות לתושבי מז' ירושלים על מאבקם

בנאום שנשא יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס ב-14 במאי 2015 לרגל יום הנכבה הוא הביע תמיכה במאבקם של תושבי מזרח ירושלים והבהיר כי יימשכו פעולות ההתנגדות העממית: "התכניות של ממשלות ישראל לחסל את הנושא הפלסטיני נכשלו. לפי השקפת [הישראלים], כבר שנים העם הפלסטיני לא קיים משום שהמבוגרים מתים והצעירים שוכחים, והפתרון היחיד הוא יישוב הפליטים מחדש במדינות ערב... מה שאירע ב-1948 לא יקרה שוב לעולם. בעזרת אחדותנו ותודעתנו נצא נגד כל המזימות והתככים שרוקמים נגדנו כדי להדיר את הנושא הפלסטיני שלנו באמצעות תכניות מפוקפקות דוגמת הקמת מדינה בעזה או הקמת מדינה בעלת גבולות זמניים...

 

אשר לכיבוש ולמתנחלים, יימשכו פעילויות ההתנגדות העממית הלא אלימה. ברכותיי לאביריה הפלסטינים [של ההתנגדות העממית] ולמזדהים עמה ממדינות בעולם. כמו כן אני מברך את העמידה האיתנה ההרואית של בני עמנו תושבי ירושלים היוצאים נגד מגוון הפעולות הגזעניות של המתנחלים הקנאים ואנשי מערכת הביטחון הישראלים הנותנים להם חסות. אלה מגבירים את התפרצויותיהם היומיומיות לרחבת מסגד אל-אקצא ומנהלים חפירות המסכנות את יסודותיו. אנו מזהירים: הדבר עלול לגרום למלחמות דת שאיש לא יינצל מהן.

 

עמדתנו כלפי ההסדר והמו"מ ברורה לגמרי. אנו מחויבים לפתרון המבוסס על סיום הכיבוש הישראלי משנת 1967, הקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה מזרח ירושלים ופתרון צודק ומוסכם של בעיית הפליטים לפי החלטת האו"ם 194 ויוזמת השלום הערבית.[5] 

תנועת הפת"ח ומקורבי עבאס: זכות השיבה היא אישית ומקודשת

מוניב אל-מצרי: הקמת מדינה פלסטינית אינה מבטלת את זכות השיבה

ראש המערך הלאומי של האישים העצמאיים, איש העסקים מוניב אל-מצרי המקורב לעבאס, שמילא תפקיד חשוב בניסיונות הפיוס בין פת"ח לחמאס אמר: "אמנם הסבים והאבות מתים, אך הם מורישים לצאצאיהם את זכות השיבה לעריהם ולכפריהם שמהם גורשו. זכות השיבה היא זכות אישית וזכות קיבוצית ואי אפשר לוותר עליה. הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 שירושלים בירתה הוא עניין ודאי, אך היא אינה מבטלת את זכות השיבה עפ"י החלטת האו"ם 194."[6] 

 

מצעד מפת פלסטין ברמאללה[7]                                                 

   

 

נביל שעת': זכות השיבה היא זכות קדושה; עבאס לא ויתר על זכות השיבה שלו לצפת

אחת הדרכים של הפלסטינים להנציח את יום הנכבה במורשתם היא העברת סיפורי הנכבה מדור לדור. בסיפורים האלה מתארים המבוגרים בהתרגשות את געגועיהם לבתים שעזבו או את הזיכרונות בעקבות ביקורים שערכו במקומות הולדתם. נביל שעת', חבר הוועד המרכזי של פת"ח, תאר במאמרו ביקור ביפו: "יפו נותרה במחשבותיי, בחלומותיי ובלבי. היא לא נעלמה ממני ולא שכחתי אותה בילדותי ובנעוריי. היא הייתה תמונת פלסטין כשעצמתי את עיניי ונזכרתי בפלסטין... אחד [האנשים שם] שאל אותי: 'האם אתה מרגיש זר בעירך?' אמרתי: 'לחלוטין לא. אני חש תמיד שאני נמצא בעירי ושלא עזבתיה. זכותי לשוב אליה לא אבדה. צפת, בה נולדתי, היא העיר שלי, עזה – העיר של אבי ושל משפחתי – היא עירי, יפו היא העיר שלי וירושלים המפוארת היא עירי. גם שכם, העיר של זוגתי, וגם חברון, עכו, בית לחם, באר שבע ונצרת – כולן הערים שלי. בעייתנו צודקת והצענו בכנות שני פתרונות אנושיים להגיע למולדת ולשלום: מדינה דמוקרטית אחת לנו ולהם או שתי מדינות החיות בשכנות זו עם זו [כשכל אחת מהן נהנית] מריבונות, עצמאות, שלום וביטחון עם זכות השיבה לערינו ולכפרינו שהוציאו אותנו מהם, אך הם [הישראלים] סירבו.

העם הזה יתמיד במאבקו, בתקוותו, ביצירתיותו ובעמידתו האיתנה עד שישיג חירות ועצמאות לאדמתו ואת השיבה של עמו. יפו תישאר במחשבה ובלב."[8]

 

בריאיון לשבועון אל-צנארה היו"ל בישראל, הבהיר שעת' כי זכותו לחזור לכל מקום בפלסטין. להלן עיקרי דבריו: "הישראלים חושבים שזכותם לחלום על שיבה לאחר ארבעת אלפים שנים ושלנו אין זכות לשוב. הם רוצים לא רק לחסל את חיינו ואת ארצנו, אלא גם לשלוט על ההיסטוריה שלנו. האנגלים כבשו את ארצנו וחזרו לארצם. הצלבנים כבשו וחזרו למולדתם. הם טוענים כי הם כאן משום שיש להם זכות לשוב כבר ארבעת אלפים שנים. איך הם מתכחשים לזכות הזאת של עמנו?.

 

ניסינו להגיע לפתרון במאבק מזוין ולא הצלחנו. גם במו"מ לא הצלחנו וכעת אנו מנסים את הדרך של דרום אפריקה, כלומר להמשיך את ההתנגדות בדרכים לא אלימות בזירה המקומית והבינ"ל, כך שהם יותקפו מכל הכיוונים ואין להם לאן לברוח ... הם צריכים להרגיש שבלי שלום צודק ואמיתי, לא יהיה להם שקט. יש רק שני דגמים של פתרון: מדינה דמוקרטית על כל פלסטין או שיסכימו לשתי מדינות אמתיות וריבוניות - פלסטין וישראל..."

 

כאשר נשאל שעת' אם הדבר אינו מבטל את זכות השיבה לישראל השיב: "ודאי שלא. זכות השיבה היא זכות קדושה ולא ניסוג ממנה לעולם, אך אם הם מוכנים לנהל מו"מ, נדון בדרך ובמנגנון הביצוע, כיצד ישובו האנשים למולדתם ואיך השלום יובטח עם שובם. אולם אין ויתור על זכות השיבה או נסיגה ממנה. איך הם טוענים שיש להם זכות לשוב ומתכחשים לזכותנו?...

 

אבו מאזן אמר כך: 'אישית, ייתכן שלא אשוב לצפת משום שמקומי היום ברמאללה, אבל צפת היא עירי וזכותי לשוב אליה.' אין בדבריו כל ויתור על זכות השיבה או נסיגה ממנה. הוא דיבר על המציאות הקיימת ולאחר שביקר בצפת אמר כי הוא אישית לא נמצא כעת בצפת וכי אחריותו מחייבת אותו להיות ברמאללה. אני נולדתי בצפת ומשם עברתי לחברון וליפו. אחר כך יצאנו מפלסטין, מיפו. לאחר מכן חזרתי לעזה והיום אני ברמאללה. כל המקומות האלה הם פלסטין. זכותי לשוב לכל מקום שארצה, ואיש לא יוכל לשלול ממני את הזכות הזאת."[9]   

 

הפליטים המבוגרים מספרים לנכדיהם על הנכבה[10]

  

 

פת"ח: זכות שיבת פלסטינים אל בתיהם מקודשת כמו הזכות לחיות

בהודעה שפרסמה נציבות ההסברה והתרבות של פת"ח לרגל יום הנכבה נאמר כי "זכות השיבה מקודשת כמו הזכות לחיות. שום כוח בעולם ... לא יוכל לגזול אותה מעמנו או לאלצו לציית למדיניותו."

 

עוד נאמר בהודעה כי פת"ח הוקמה כדי להשיג חירות ועצמאות ולהגשים את שיבת הפליטים הפלסטיניים  "אל עריהם וכפריהם ואל בתיהם שאותם בנו וירשו מאז שחר ההיסטוריה של האנושות על אדמת המולדת הטבעית שלנו, פלסטין, וש[לערים, כפרים ובתים אלה] הם קשרו את גורלם... תנועת פת"ח בטוחה שהיוזמות המדיניות לעולם לא יפגעו בזכות השיבה לפליטי עמנו. זכות השיבה היא לב הסכסוך עם המפעל הציוני הכובש והמתנחל...

פת"ח מברכת את מיליוני הפליטים הפלסטינים בעולם על דבקותם בזכותם האישית והקיבוצית ועל אמונתם שלא התערערה כהוא זה בזכות הקדושה הזאת. פת"ח גאה ביכולתם לעמוד איתן במחנות הפליטים כתחנה לפני הסוף לעבר תחנת המולדת הבטוחה. 

 

תנועת פת"ח תילחם בכל הזירות כדי להביס את המזימה נגד מחנות הפליטים לסבכם בסכסוכים פנימיים כדי לבטל את הבעיה הפלסטינית ולחסל את זכות השיבה, אף שהבהירה כי העם הפלסטיני ומחנות הפליטים שלו ניטרליים ומכבדים את הריבונות של המדינות המארחות ואת חוקיהן."[11]  

 

פת"ח: "נמשיך את מאבקנו ודבקותנו ביעדים הלאומיים"[12]

 

פעילויות הנכבה  

עצרת ברמאללה: צפירה של 67 שניות והבטחה לשוב לחיפה, ליפו, לעכו ולצפת

פעילויות הנכבה החלו בצפירה של 67 שניות שנשמעה בשטחי הרש"פ וכללו עצרות שעוטרו במפתחות  -סמל השיבה- ובמפות פלסטין. בעצרת של עשרת אלפים איש ברמאללה חידשו המשתתפים את השבועה לזכותם ההיסטורית לשוב למולדת ולבתים שמהם גורשו ע"י "הכנופיות הציוניות". משתתפי העצרת לבשו שחורים, הניפו את דגל פלסטין כשבידם מפתח ומפות שעליהן מסומנים היישובים שמהם גורשו, לטענתם, ע"י ישראל וקראו: "נשקיע כל מאמץ להגן על זכות השיבה עד חזרתנו לחיפה, ליפו, לעכו ולצפת."

 

העצרת המרכזית ברמאללה[13] 

עוד מהתהלוכות[14]

 

בתהלוכה באזור קבר רחל בבית לחם הניפו המשתתפים דגלים שחורים ומפתחות וקראו "לדבוק בזכות השיבה לערים ולכפרים שמהם גורשו, להפליל את ממשלת הכיבוש ולהגיש תביעה נגדה בבתי המשפט הבין-לאומיים על הפשעים ומעשי הטבח."

 

במחנה הפליטים דהיישה במחוז בית לחם הדליקו לפיד לציון פעילויות היום הנכבה. בנאומים עמדו הדוברים על הצורך "להדק את הקשר בין הפליטים לבין הבתים והנכסים שעזבו ולדבוק בזכות השיבה."[15]  

 

תהלוכה בבית לחם: לא נשכח את זכות השיבה[16]

בחלק מהפעילויות התפתחו עימותים בין המפגינים לכוחות צה"ל. כך למשל באזור קלקיליה וברמאללה.

 

קלקיליה[17]                             מחנה הפליטים ג'לזון[18]                 ליד מחסום חוארה בשכם[19]

   

 

כותב ביומון הרש"פ: אין לוותר על זכות השיבה דרושה התארגנות עממית למענה

רג'ב אבו סוריה, בעל טור ביומון הרש"פ אל-איאם, הביע במאמרו חשש שבמו"מ המדיני תיאלץ הרש"פ לוותר על זכות השיבה. לדבריו, הנסיבות הפוליטיות הביאו לכך שהפלסטינים הגיעו לכל היותר לאוטונומיה וכי מה שמוצע בשיחות המו"מ הוא חזרה סמלית של פליטים לתוך מדינת ישראל, כאשר הרוב המכריע של הפליטים ישובו אל המדינה הפלסטינית, לכן, הוא מציע שתהיה התארגנות עממית פלסטינית שתיאבק למען זכות השיבה ואי ויתור עליה. וכך כתב: "אי תמיכה עממית בדרישה לקבל את זכות השיבה תקשה על יישומה, שכן הפוליטיקאים כפופים למו"מ המדיני ואין [להם] ברירה אלא לקבל פתרון של פשרה תוך התחשבות במציאות שמתהווה בשטח. ואולם ההיבטים האישיים והאנושיים תלויים בדרישה של בעלי הזכות. [לפיכך], מדוע לא יוקמו קבוצות פלסטיניות, אפילו במסגרת של מועצות כפרים וערים או שבטים ומשפחות, כדי לדרוש איחוד משפחות וזכויות אישיות בנוגע לבתים ולקרקעות, להכין תביעות משפטיות ולחזר על פתחי האגודות לזכויות האדם?."[20]   

 

"שבים" [21]

.