כללי

יועץ בשגרירות איראן בדמשק: פתיחת מעבר הגבול בין סוריה ועיראק - צעד בדרך להגשמת החזון להקמת גוש אזורי הכולל את איראן, עיראק, סוריה ולבנון

 

בעקבות פתיחת מעבר הגבול אל-בוכמאל-אל-קאים שבין סוריה ועיראק ב- 30.9.19, אשר היה סגור במשך חמש שנים, פרסם יועץ התרבות בשגרירות איראן בדמשק, אבו אל-פזל צאלחי ניא, ב-5.11.19 מאמר ביומון הסורי אל-וטן המזוהה עם משטר אסד, בו הציג את פתיחת מעבר הגבול כשלב בדרך למימוש רעיון המזרח התיכון החדש, בהתאם לחזון האיראני. לדבריו, התוכנית האיראנית היא להקים גוש מדיני, כלכלי, חינוכי ותרבותי, הכולל את איראן, עיראק, סוריה ולבנון, שיהיה בעל השפעה על מאזני הכוח באזור ובעולם, ויכשיל את מאמצי ארה"ב והמערב, לכונן מזרח תיכון של מדינות זעירות ומפוצלות, שיהיו תחת שליטתם. ניא טען גם כי במשך שנים פועלות ארה"ב וישראל לסכל את הקמת הגוש הזה בדרכים שונות ורבות ובכלל זה באמצעות ליבוי המחאות באיראן, עיראק סוריה ולבנון. אולם לדבריו, נסיונות אלו כשלו וציר ההתנגדות חזק מאי פעם ורושם הישגים מרשימים.

 

יצוין כי יצירת רצף טריטוריאלי יבשתי מאיראן עד לבנון, עבור בעיראק ובסוריה, מהווה יעד אסטרטגי עבור איראן והיא משקיעה מאמצים ניכרים בשנים האחרונות כדי לממשו. הדבר יאפשר לה חיבור לים התיכון וייצוא ויבוא סחורות דרך נמליו ובכך לעקוף את סנקציות האמריקאיות המוטלות עליה. במסגרת זו דנות כיום איראן, עיראק וסוריה בתוכנית להקים קו רכבת שיחבר בין שלוש המדינות.[1]

 

יועץ התרבות בשגרירות איראן בדמשק, אבו אל-פזל צאלחי ניא[2]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של צאלחי ניא:

 

"פתיחתו מחדש באופן רשמי, לראשונה מאז 2014, של מעבר הגבול אל-בוכמאל-אל-קאים שמחבר בין סוריה ועיראק, איננה רק אירוע חולף... אלא זהו אירוע שמסמל הכרזה על הולדתו של גוש מדיני, כלכלי, חינוכי ותרבותי חדש שכולל עד כה את איראן, עיראק, סוריה ולבנון.

 

ניתן לראות בכך את הצעד הראשון בדרך להקמת מזרח תיכון חדש במסגרת התוכנית שלנו, עמי האזור, ולא המזרח התיכון החדש שהמערב התכוון ליצור ואף הכריז במהלך מלחמת יולי 2006 על הולדתו הקרובה, כאילו זהו דבר בלתי נמנע שאין לעמי האזור ולממשלותיהם ברירה, זולת להיכנע [ולהסכים לכך]...

 

הם [קרי, המערב] רצו לפורר את מדינות האזור ולהפכן למדינות זעירות כדי שיהיה להם קל להשתלט על משאבי האזור, אך תכניתם הניעה את מדינות ציר ההתנגדות להתלכד ולהתקרב זו אל זו במידה רבה יותר ולראות בכל סכנה שמאיימת על אחת מהן, סכנה המאיימת על כולן. יתרה מכך, מצב זה הביא לתיאום המאמצים ולהתקרבות מדינית, כלכלית וצבאית ביניהן, כך שנוצר גוש חזק שהצמיח כוח אסטרטגי גדול יותר באזור זה של העולם.

 

למדינות שמרכיבות את הברית הזו יש את הרכיבים הדרושים להקמת גוש מדיני-כלכלי-תרבותי בעל השפעה, שיהווה גורם חשוב במאזני הכוח בעולם ובאזור:

 

-          עמי המדינות הללו משתייכים לאותו מארג תרבותי והקשר והחיבור ביניהם נעוצים בעומק ההיסטוריה, כאשר ארצותיהם לפני אלפי שנים היו ערש התרבות החשובה ביותר בעולם והן קיימו ביניהן קשרי חינוך ותרבות, מה שמבטיח קרקע רעיונית ותרבותית מתאימה שמקלה על הקמת הגוש הזה ומקצרת את הדרך להפעלתו.

 

-           מדינות הגוש הזה שולטות על שטח של יותר משני מיליון קמ"ר באזור גיאו-פוליטי חשוב ביותר ומספר תושביהן עולה על 120 מיליון לפי ההערכה הנמוכה ביותר, דבר שמהווה גורם כוח חשוב.

 

-          אדמות מדינות הגוש הזה מכילות מתחת לפני הקרקע ומעליה את מקורות הייצור התעשייתי החשובים והיקרים ביותר הכוללים נפט, גז, נחושת, ברזל, אבץ, אורניום, טיטניום, זהב, כסף, זרחה ועוד הרבה משאבי טבע חשובים. הדבר יעודד סחר חליפין עם העולם ויהיה מקור ל[צבירת] הון ובסיס להתפתחות, לקדמה, לשגשוג, לרווחה ולשלווה של עמי מדינות הגוש. עם זאת, השאיפות של ארה"ב שרוצה לשלוט על המקורות והמחצבים הללו לא באו לקיצן, שכן היא כבשה את עיראק לשם כך והמציאה תירוצים להישאר בסוריה כדי להשתלט על מקורות הנפט והגז, כפי שחשף הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לפני כמה ימים בפומבי...

 

-          מדינות הגוש הזה עשירות בָּיכולות המדעיות ובָמומחים הנחוצים לתחילתה של צמיחה בתחומי המדע והידע כדי להחיות את התרבות שבנינו והבאנו לעולם בעבר ואשר היוותה את הבסיס לתרבות המערבית המודרנית שהתהוותה לאחר שהם יצאו מתקופות החושך והפיגור.

 

אין ספק שהגוש הזה יתעצב בהדרגה עם הסרת המכשולים. זה מה שהישות הציונית וארה"ב חוששות מפניו, ולכן הן חותרות זה שנים להיאבק בו בכל האמצעים שבידיהן. השתיים לא הסתפקו בעימות צבאי וביטחוני, אלא ניהלו מאבק באמצעות מערך שלם של צעדים - כלכליים, מדעיים, טכנולוגיים, תרבותיים ומדיניים – במסגרת  אסטרטגיה שנועדה למנוע את התהוות גוש זה.

 

אשר לנו, איננו רואים את מעשיהן [של ארה"ב וישראל] המכוונים למדינותינו כפעילויות נפרדת, אלא עלינו להבין זאת במסגרת מערך המאבק [שלהן] נגד התהוות הגוש הזה. כך, גרימת אי השקט והמהומות באיראן, בעיראק, בסוריה ובלבנון אינה אלא חלק מצעדי הנגד שלהן למניעת הגשמת תכנית זו, וכך גם המלחמות התקשורתיות התוקפניות והפסיכולוגיות שנועדו להלהיט רגשות בקרב עמינו וכן החדרת המרגלים שלהם לתוך המון העם כדי להשמיע סיסמאות פרובוקטיביות וליצור סדק בין העמים. הבחנו בכך בהפגנות בעיראק ובלבנון.

 

גם המצור הכלכלי, מניעת לימודים גבוהים מסטודנטים שלנו בכמה תחומי התמחות באוניברסיטאות המערביות, אי פרסום מאמרים מדעיים של המדענים והסטודנטים שלנו בכתבי העת המדעיים שלהם בשל המצור, גירוש מדענינו המתמחים במדעים מתקדמים, תקיפה וחיסול המוחות והמדענים של איראן, עיראק, סוריה ולבנון על ידי מנגנוני המודיעין האמריקאים והציונים ושל שותפיהם [שלוו] בשתיקה תקשורתית מוזרה -  כל אלה וצעדים רבים אחרים נגד מדינותינו נעשו בהקשר הזה.

 

אך, מבט כולל על [המצב] אליו הגיעו העניינים מבהיר את כישלונם להגשים את רצונם ומרגיע אותנו לגבי עתיד התוכנית האסטרטגית הרת הגורל הזו לאזור ולעולם. ציר ההתנגדות חזק מאי פעם והצליח להכשיל את תכנית פירוק מדינות האזור. חברי הציר הזה הגיעו להישגים איכותיים בתחומים שונים – צבאיים, מדעיים, טכנולוגיים, מידעניים ותעשייתיים – וזו לא רק סיסמא אלא בהכרת המוסדות הבינלאומיים המוסמכים. המחר שייך לנו, בני האזור הזה ובעלי התוכנית התרבותית הזו. על כולנו כמדינות, כעמים וכאליטות של הגוש הזה, להתמקד בשמירה על רכיבי הגשמת התוכנית התרבותית הזו שהיא לטובתנו ולטובת העולם..." [3]