כללי

 

העימות האמריקאי-איראני – התפתחויות אפשריות לקראת נובמבר 2018    

 

מאת: א. סביון וי. כרמון

 

הקדמה

אבחון ההתפתחויות הצפויות בעימות האיראני-אמריקאי מחייב הבנה מוקדמת של מדיניות הנשיא טראמפ, הן הכללית והן בביטויה כלפי איראן:

 

מדיניות טראמפ

יריביו הפוליטיים של הנשיא טראמפ, בתוך ארה"ב ומחוצה לה, מתארים את מדיניותו כבלתי עקבית, בעלת סתירות פנימיות, אימפולסיבית וחסרת מטרה. אולם, מעבר לביקורת הפוליטית הלגיטימית ניתן להבחין בקווים ברורים של מדיניות עקבית בעלת מטרות מוגדרות, שמרכיביה הם:

א.     אי השלמה עם המצב הקיים שירש מנשיאים קודמים (כולל אי השלמה עם קיומו של המשטר האיראני עצמו, ולפחות עם התנהגותו האזורית והבינ"ל)

ב.      נכונות לעימות פוליטי-כלכלי גלוי

ג.      שינוי המצב באמצעות מו"מ שאמור להיפתח כתוצאה מלחץ כלכלי-מדיני ולא באמצעים צבאיים

ד.      הבחירה המוצעת למדינות שעמן הוא בעימות, היא בין הבנה מחודשת אליה יגיעו במו"מ, או עימות חריף העלול לגלוש למישורים אחרים, אף כי לא ביוזמת ארה"ב. יודגש כי במו"מ בכל שלביו נראה כי טראמפ אינו חותר להישגים מקסימליים, אלא להישגים חלקיים תוך ויתורים הדדיים, למשל מול אירופה, קנדה וסין.

 

קווי מדיניות אלה מופעלים כלפי כל המדינות שעמן טראמפ מצוי בעימות כדי להגיע לשינוי המצב, הן אלה שעמן העימות הוא כלכלי בלבד והן אלה המהוות איום צבאי כמו צפון קוריאה, רוסיה ואיראן.

 

מגבלתה של גישה מדינית זו היא שהיא איננה מתאימה לכל המדינות מסיבות שונות. מדינות אירופה וקנדה החולקות תרבות פוליטית דומה עם ארה"ב והן גם מצויות בעמדת חולשה מולה, מוכנות להיכנס למו"מ על הבנה מחודשת ואף לוויתורים הדדיים. לעומת זאת, סין הרואה עצמה חזקה מספיק להתעמת עם ארה"ב, עודנה בשלב הגישושים המדיניים על מו"מ לשינוי היחסים הכלכליים עמה.

 

רוסיה – שהנשיא טראמפ מבקש להגיע איתה להבנה מחודשת בין היתר על מנת להסתייע בה להתמודדות כוללת עם הגורם העולמי האמתי המאיים שהוא סין, חשה בטוחה מספיק, למרות חולשתה, שלא להיענות לפי שעה ללחצי טראמפ הזקוק לה כשותפה (יצוין כי טראמפ הזהיר כי אם רוסיה בסופו של דבר לא תיענה לשיתוף פעולה עמו, הוא יהפוך "לאויבה הגרוע ביותר.")

 

צפון קוריאה – למרות היותה מדינה טוטליטרית ואידאולוגית קיצונית, איננה מתנגדת למו"מ. אדרבה, היא מנצלת אותו מזה שנים מול ממשלים אמריקאים שונים ככלי לחיזוקה וזאת בדרכי הונאה שונות, שכן בתרבותה הפוליטית אין שום מגבלה על קיום מו"מ עם יריב ואפילו על קבלת סיוע ממנו תוך הונאתו.

 

המקרה של איראן

בנושא איראן, הנשיא טראמפ מבקש לחולל שינוי מן היסוד. לא רק ביטול הסכם הגרעין ובעקבותיו המעמד הגרעיני של איראן, אלא גם שינוי משטר המהפכה האסלאמית האנטי מערבי והאנטי אמריקאי שהוקם לפני ארבעים שנה. אמנם הממשל טוען כי כל רצונו הוא שינוי ההתנהגות האזורית והבינ"ל של משטר האיתוללות, אולם במקרה של איראן התנהלותה האנטי-אמריקאית והאנטי-מערבית מהווה את מרכיבי זהותו הבסיסיים ביותר של המשטר ושינוים מהווה שינוי המשטר עצמו. בנוסף, ההצהרות העוינות של בכירי הממשל האמריקאי כלפי משטר המהפכה מבטאות אי קבלה מהותית של המשטר האיראני עצמו.

 

אמנם, עפ"י עקרון מדיניותו שהוצג לעיל: הבנה או עימות, טראמפ קורא למפגש עם נשיא איראן, אולם ברור גם לממשלו שפגישה כזו תחת לחץ שעליו מדבר טראמפ בגלוי, כחלק מן המו"מ, תהווה כניעת הרפובליקה האסלאמית של איראן לארה"ב.

 

התגובה האיראנית

א.     העימות הפנימי סביב השאלה "להיפגש או לא להיפגש"

השאלה "האם להיפגש או לא" הפכה למוקד החדש של העימות המתמיד בין שני המחנות באיראן: האידיאולוגי והפרגמטי-רפורמיסטי. גורמים השייכים למחנה האידיאולוגי (דוגמת בכירי משה"מ והיומון כיהאן) מאשימים באופן קבוע וביתר שאת כעת, את ממשלת רוחאני הפרגמטית, ברצון להיפגש עם הצד האמריקאי כדי לנהל שיחות. עדות לכך הם מוצאים בנסיעותיו של שה"ח העומאני בן עלוי לוושינגטון, למפגשים שעסקו במוצהר בנושא האיראני. כמו כן צוינו בתקשורת המערבית והאיראנית העדרו של טלפון אדום בין ארה"ב לאיראן והצורך במינוי נציג אמריקאי שיהיה מקובל על ההנהגה האיראנית לניהול מו"מ איתה.[1]

 

יצוין כי ניתן ללמוד מהצהרות בכירים איראניים, בעיקר נציגי ממשלת רוחאני, וגם מדיווח ביומון הכוויתי אל-ג'רידה מה-3.8.18, שראשיתו של מו"מ כבר החלה להירקם עם העברת מסרים מאיראן לארה"ב באמצעות שה"ח העומאני, שכללו גם שבעה תנאים למו"מ: חזרתה של ארה"ב להסכם הגרעין ועמידתה בכל ההתחייבויות; ​הפסקת האיומים הצבאיים מצדה; הפסקת פעולותיה להפלת המשטר; הפסקת חרחור מחלוקות בין איראן למדינות ערב; הפסקת הסנקציות הכלכליות החדשות; הפסקת הלחצים הכלכליים; והפסקת הלחץ על החברות האירופאיות עד אשר תשובנה לפעול בטהראן.[2] בתמורה הציעה איראן לפי דיווח אל-ג'רידה, לשתף פעולה עם ארה"ב בפתרון המשברים בתימן ובסוריה ​ולתאם עמה בנושאי עיראק ואפגניסטן. ​המסר הועבר על ידי שה"ח זריף בתחילת יוני למתווך העומאני, שהעביר בתורו את האיגרת לאמריקאים בביקורו האחרון בוושינגטון.​ עוד צוין בדיווח אל-ג'רידה, כי האמריקאים הציעו לקיים פגישה מקדימה בין שרי החוץ בסינגפור בשולי ועידת מדינות דר'-מז' אסיה ASEAN, ולקיים פגישה בין הנשיאים בספטמבר בשולי העצרת הכללית של האו"ם, בלי להתייחס כלל לשורת התנאים האיראניים. כמו כן דווח על מחלוקות בקרב חברי המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן שדנו בהצעתו של טראמפ למו"מ ישיר.

 

יובהר כי המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, בנאומו מה-21.7.18, לא אסר על מפגש עם נציגים אמריקאים לחלוטין, אלא ציין רק את חוסר התועלת בשיחות עם ארה"ב. יתרה מזו, ניסוח הדברים כך משמעם היה, למעשה, אישור לנשיא רוחאני ולשה"ח זריף לנהל שיחות עם הממשל האמריקאי במטרה לבטל את הסנקציות החמורות המאיימות על המשטר האיראני.

אולם, כשנראה היה שיש אופציה למהלך מדיני של הדברות, יצאו מיד בכירי משה"מ לתקשורת בשורת הצהרות מאיימות נגד נשיא ארה"ב וכנגד אופציית השיחות הפומביות עמה ותומכיה. זאת, כי מבחינת תומכי הקו האידיאולוגי-מהפכני פגישה פומבית עם הנשיא טראמפ היא הכרה בפקס אמריקנה ואף סופה של המהפכה האסלאמית, שאחד מערכיה המוצהרים הוא העוינות לארה"ב "השטן הגדול".

 

מבחינת איראן המהפכנית, שיחות עם ארה"ב ייתכנו רק בדרגים נמוכים, בחשאי ולצורך פתרון בעיה אד הוק (למשל הגרעין או הסכמים מיוחדים שהתקבלו לזמן מוגבל בתקופת מלחמת עיראק על טיסת מטוסים אמריקאים בשולי הגבול האיראני) ורק לאחר שארה"ב מקבלת את דרישות איראן המהפכנית, כפי שאכן ארע בשיחות הגרעין מול ממשל אובמה. שיחות בדרג שרי חוץ פומביות התקיימו לאחר שנשיא ארה"ב, ברק אובמה, העביר התחייבות בכתב שארה"ב מכירה בזכות העשרה של איראן. התחייבות רשמית זו – דהיינו, קבלת העמדה האיראנית מראש ע"י נשיא ארה"ב –  היא שסללה את הדרך לפתיחת ערוץ חשאי לניהול שיחות על תיק הגרעין האיראני,[3] וגם בעיצומן ובסופן סירב מנהיג איראן, ח'אמנאי, לאשר לנשיא רוחאני להיפגש פומבית עם נשיא ארה"ב או לחתום על הסכם הדדי כלשהו משום שהסכמות כאלה מבטאות קבלה של הסדר העולמי שארה"ב עומדת בראשו. משמעות השגת הסכם הגרעין כפי שהתקבל מבחינת איראן המהפכנית – כפי שהתבטאו בכיריה ובלשונם "ניצחנו" – היא שאיראן שווה במעמדה לארה"ב, המעצמה העולמית, ושאיראן הצליחה להכניע את ארה"ב מבלי לקבל על עצמה את הסדר העולמי ואת כללי המשחק הדיפלומטיים המקובלים של פגישה בדרג הבכיר ביותר לצורך השגת הסכם בינ"ל (אפילו מחוות פשוטות כמו לחיצת יד בין שרי החוץ קרי וזריף, או הליכה משותפת פומבית של השניים לאורך האגם בז'נבה זכו לביקורות קשות במחנה האידיאולוגי באיראן ולאזהרה מצד ח'אמנאי).[4]

אישור לגישה אידיאולוגית זו ניתן לראות בתשובת מפקד משה"מ, מוחמד עלי ג'עפרי, להצעת טראמפ להיפגש עם נשיא איראן ללא תנאים מוקדמים, ב-31.7.18: "מר טראמפ, ... העם האיראני לא יאפשר לאחראים שלו [לנהל] משא ומתן עם השטן הגדול. אתה תיקח לקבר את המשאלה הזאת שבכירים ברפובליקה האסלאמית של איראן יבקשו להיפגש איתך, או יקבלו רשות מעמם להיפגש איתך. לעולם לא תראה את היום הזה. כך תשב בארמונך השחור ותיוותר באשליית המפגש עם בכירים איראניים. דע שהמשאלה הזאת תישאר איתך עד סוף תקופת נשיאותך וגם הנשיאים האמריקאים הבאים לא יראו אותה [מתגשמת]..."[5] 

 

כמו בשיחות הגרעין, גם הפעם, בחר ג'עפרי להתעלם מהאישור העקיף שנתן ח'אמנאי לניהול שיחות עם ארה"ב ודיבר על סמכות העם, ולא על סמכות המנהיג העליון, שגם במקרה לא אסר עליה במפורש. יש לראות בכך יציאה ישירה של מפקד משה"מ נגד המנהיג העליון שלא עמד בתקיפות נגד שיחות עם ארה"ב וכפיית עמדת משה"מ עליו בשם העם.

 

אותה עמדה כלפי הצעת טראמפ לפגישה הציג גם ביטאון משה"מ, בסירת, מה-25.7.2018. במאמרו "מחיר הכניעה לאמריקה" טען בסירת, כי בתנאים הנוכחים ולאור הגברת הסנקציות עומדות שתי אפשרויות בפני הפוליטיקאים האיראנים: כניעה לתנאי ארה"ב, או התנגדות: "חלק [ברמיזה לאנשי ממשלת רוחאני ולרפורמיסטים שקראו לנהל שיחות עם ארה"ב] מציעים להיכנע, כי הם מאמינים שמחיר הכניעה הוא פחות ממחיר ההתנגדות. ... לפי הקוראן לכניעה יש מחיר כבד. מאבדים את הזהות ויש שינוי באידיאולוגיה ובאמונה. במצב הנוכחי אמריקה מחפשת את הנקודה הכי קטנה כדי להכות במשטר האיראני.... ברור שאמריקה מתנגדת לזהותה של איראן [כמדינה מהפכנית] ומטרתה היא להפוך את איראן לחסרת זהות."[6]

 

ב.     איומים מפי בכירי משה"מ על אמריקה והנשיא טראמפ

ב-26.7.2018, הגיב קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משה"מ, לאזהרת טראמפ לנשיא איראן שלא לאיים על ארה"ב יותר: "אני אומר לך מר טראמפ המהמר! אני אומר לך! דע שאנו קרובים אליך במקום בו אתה לא חושב [שאנו נמצאים]. בכל מקום שאתה לא מעלה על דעתך, אנו לידך. אנו אומה של שהאדה. אנו האומה של האמאם חוסין. תשאל, אנו עברנו הרבה קשיים. בוא, אנו מחכים לך. אנו הגברים של הזירה בשבילכם. אתם יודעים כי [פירושה של] המלחמה הזו הוא אובדן כל האמצעים שלכם. אתם תתחילו את המלחמה אך אנו נשרטט את סיומה. לכן אסור לך להעליב את האומה האיראנית, אסור לך להעליב את הנשיא שלנו. עליך להבין מה אתה אומר."[7]

רמטכ"ל הכוחות המזויינים, מוחמד באקרי, אמר ב-24.7.18 לסו"י פארס כי "מרכזי הבקרה של אמריקה נמצאים בטווח יכולת ההגנה [הכוונה לטילים] של איראן... אם טראמפ יישם את איומיו כלפי איראן אזי הוא מסכן את כלל האינטרסים שלו ושל תומכיו עקב הנוכחות של [כוחות] הרפובליקה האסלאמית באזור."[8] 

גם מפקד משה"מ, עלי ג'עפרי, אמר ב-25.7.18 בטקס חשיפת עשרה מטוסי קרב מדגם סוחוי כי "אם טראמפ המהמר ישמע על היכולת הנוכחית של משה"מ, הכוללת את נחישות המומחים הצעירים המהפכנים שחלק ממנה ראינו בכוח החלל והתעופה של משה"מ היום והיא יכולה להופיע בטווח ה- 2000 קילומטרים [ברמיזה לטווח הטילים של איראן], טראמפ לעולם לא יעשה טעויות אלו ויאמין ש[איראן] יכולה לענות לאיום הנפט בקלות."[9]

מזכיר המועצה לקביעת האינטרסים, מוחסין רזאי בטוויטר: "טראמפ אמר לרוחאני להיזהר. אתה [טראמפ] שיותר מ-50000 מכוחותיך מצויים תחת האש של איראן מאיים בטיפשות כזאת, אתה הוא זה שצריך להיזהר."[10] 

 

​הערכה: לקראת נובמבר 2018

ביטויי העימות כפי שנסקרו לעיל עשויים להחריף מאוד לקראת הגל המשמעותי השני של הסנקציות בנובמבר 2018 ולהכריח את איראן להגיע לקבלת החלטה אסטרטגית: להיכנע לדרישת הנשיא טראמפ וללכת למו"מ מחודש על הסכם הגרעין, ועל התנהלותה האזורית והבינ"ל או לצאת לעימות אלים שאינו מופעל ישירות כלפי ארה"ב לפחות בשלב הראשון, אך עלול להידרדר לשם.

 

המישור הפנימי

צפוי שהמהומות העממיות והמחאות על רקע כלכלי ופוליטי נגד המשטר, שכבר כעת מתרחשות מדי יום בממדים שהמשטר מכיל, תתגברנה ותתפשטנה לערים נוספות ברחבי איראן. הקריאות הנשמעות בימים אלה בהפגנות הציבור בשל החרפת המצב הכלכלי הן "מוות לדיקטטור [ח'אמנאי]", "לחם, מים", "האויב אינו נמצא באמריקה, אלא פה" ועוד. החרפת הסנקציות שתביא למשבר כלכלי ולמחאה ציבורית רחבה יניעו קרוב לוודאי את משה"מ וכוחות הבסיג' למסע דיכוי אזרחי, שהם הצהירו כבר שהם מוכנים לו.[11] מסע כזה יכלול קרוב לוודאי, גם חיסול אלים של הגורמים הפרגמטיים והרפורמיסטים שמבקשים מו"מ עם ארה"ב בכיסוי של פעולה נגד שחיתות כלכלית.[12] כמו כן קיימת אפשרות שהמשטר יפעל ביתר שאת נגד בעלי האזרחות הכפולה האמריקאית-איראנית שחלקם כבר עצור בבתי הכלא באיראן.

 

משה"מ עשוי גם לנצל את ההזדמנות הזו כדי ליטול את ניהול המדינה מידי ממשלת רוחאני. רמזים בכיוון זה כבר נאמרו מפי כמה מבכירי משה"מ שהודיעו על נכונותם לפעול במישור הכלכלי. מפקד הבסיג', ר'לאם חוסין ע'יבפרוור אמר כי "העם מצפה שהממשלה תטפל במלחמה זו בכל העוצמה" וחזר והדגיש כי "הבסיג' מוכן לכל עזרה אשר יתבקש מצד האחראים [בממשלה]" והוסיף כי על ידי "עזרה זו ניתן לפתור את הבעיות במדינה בצורה יעילה יותר."[13] מפקד משה"מ, עלי ג'עפרי, האיץ ב-31.7.2018, בנשיא רוחאני לנקוט צעדים לבלימת נפילת הריאל ולבקרה על מחירו. הוא אמר ש"כולם מחכים להחלטות המהפכניות של רוחאני לעבור את המשבר הכלכלי​​.​"[14]

המישור האזורי

המשטר האיראני יגביר את פעילות הסיוע שלו לארגוני הטרור והמיליציות השיעיות בחסותו: החות'ים בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק, בסוריה ובאפגניסטן, חזבאללה, וארגוני הטרור הפלסטיניים שאותם ינסה להפעיל בחזיתות השונות.

 

בהקשר זה יש להדגיש את דבריו של בכיר במשה"מ, גנרל נאצר שעבאני, שהודה לראשונה כי איראן כבר הורתה למיליציה השיעית הפרו-איראנית אנצאראללה (החות'ים) לפגוע במכליות נפט סעודיות, הוראה שלדבריו החות'ים ביצעו. יצוין כי משפט זה בדבריו שסו"י פארס פרסמה, הושמט מן האתר לאחר פרסומו. בידי ממרי מצוי צילום הפרסום המקורי ובו הציטוט מהודאתו של שעבאני. שעבאני אמר ב-6.8.18, כי "אמרנו לתימנים לתקוף שתי מכליות נפט של הסעודים והם תקפו. חזבאללה בלבנון, ואנצאראללה בתימן הם העומק העורפי שלנו. האויב הוא כל כך פגיע שאנו יכולים  לסבך אותו בצד השני של הגבול. כמובן שאיננו מתעקשים על מאבק עם סעודיה בצדו השני של הגבול."[15] 

 

המישור הבינ"ל

אין לאיראן ככל הנראה ציפיות אמתיות שמדינות אירופה יושיעו אותה מול ארה"ב והאיראנים אינם תולים תקווה משמעותית בחבילת הפיצוי עליה דנות מדינות אירופה מאז מאי 2018. יתרה מזו, גם מדינות אירופה מכירות את עמדת המשטר האיראני כפי שביטא לאחרונה דובר הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, בהרוז כמאלוונדי, בתכנית טלוויזיה, לפיה איראן לא תפרוש מהסכם הגרעין מפני שהוא אושר במועבי"ט של האו"ם: "ההסכם הוא בר תוקף שכן הוא החלטה של מועבי"ט [של האו"ם],"[16] ומשמעות הדבר היא שמעמדה הגרעיני של איראן אושר ע"י מועבי"ט, הישג שעליו המשטר האיראני לא יוותר מרצונו בשום תנאי.[17]

 

עם זאת האיראנים ימשיכו בלחצים על מדינות אירופה ובהסכמים כלכליים ריקים מתוכן (הפעלת ענישה על חברות אירופיות שייענו לסנקציות האמריקאיות) כדי לקיים את ההסכם, לכאורה, בחיים ולגייס תמיכה באיראן.