כללי

עורך יומון מצרי: ההסלמה ברצועת עזה והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים לא יחוללו שינוי בעמדת מצרים כלפי ישראל

 

ב-16.5.2018, במסגרת ועידת הצעירים החמישית שהתקיימה בקהיר בחסות מוסד הנשיאות המצרי[1], השיב נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, על שאלות אזרחים שנאספו מבעוד מועד. אחת השאלות שהופנתה לנשיא היתה לגביעמדת מצרים כלפי ישראל נוכח ההסלמה ברצועת עזה וצעדות השיבה. על כך השיב הנשיא כי מצרים עומדת בקשר עם שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני - ומעבירה להם מסרים בניסיון להביא לרגיעה ולמנוע הסלמה גדולה יותר, אך לדבריו, אין ביכולתה של מצרים לעשות דבר מעבר לכך.

 

אל-סיסי אמר: "מצרים נוקטת במדיניות ברורה וקבועה בנוגע לסוגיות הקשורות לפלסטינים. יש לנו חזון ואנו הולכים לאורו, ובכל הפגישות שלנו עם כוחות בינלאומיים ואזוריים, דברינו נשארים במסגרת הזאת. לא שינינו [את עמדותינו] וגם בארבע השנים הקרובות, מדיניותנו לא תשתנה... בנוגע למה שקרה בתקופה האחרונה [צעדות השיבה וההסלמה בגבול עזה], הרי שמאמצינו [להרגעת המצב] אינם פוסקים והם לא התחילו עם פרוץ האירועים... אנחנו פותחים את מעבר רפיח באופן רציף על מנת להקל על מצבם של האנשים החיים ברצועת עזה. [אנו שולחים] אמבולנסים ותרופות ועושים כל דבר שיכול להקל על המצב שם. בנוסף לכך, אנחנו עומדים בקשר עם הצד הישראלי ועם הצד הפלסטיני על מנת ששפיכות הדמים הזאת תיפסק. אנו רוצים להעביר מכאן מסר לאחינו הפלסטינים ש[אנו מקווים כי] מחאתם נגד ההחלטה [על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים] לא תוביל אותם לעשות דברים שיגרמו לנפילת קורבנות נוספים. מהישראלים אני מצפה כי יבינו שהתגובה הפלסטינית לעניין הזה היא תגובה לגיטימית, ועל כן ההתנהלות מולה צריכה להיות באופן כזה שישמור ביתר-שאת על חייהם של הפלסטינים. האם אנו יכולים לעשות יותר מזה? לא. אנחנו לא יכולים... ההשפעה היא לא באמצעות דיבורים אלא באמצעות יכולת. יכולת נמדדת במעשים, סבלנות ומאבק. לשחרר הצהרות לאוויר לא עוזר לאף אחד..."[2]

 

בעקבות הצהרות אלה, פרסם עורך היומון המצרי העצמאי אל-שורוק, עמאד אל-דין חוסיין, מאמר שבו טען כי בשונה ממדינות ערב אחרות, דבריו של אל-סיסי חושפים את עמדותיה האמיתיות של מצרים ללא ניסיון לייפות את הדברים או לסלפם, וכי משמעות הדברים של אל-סיסי היא שמצרים לא תנקוט שום עמדה תקיפה נגד ישראל. חוסיין הדגיש כי לא מדובר בעמדה חדשה של מצרים כלפי ישראל, וכי חרף תקוותו שצבאות ערב ישחררו את פלסטין, ברור לו שזה לא יקרה לפני שמדינות ערב יתקדמו ויביסו את ישראל בתחומים נוספים שאינם רק התחום הצבאי.

 

הנשיא אל-סיסי משיב על שאלות אזרחים במסגרת יוזמת "שאל את הנשיא"[3]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של חוסיין:

"בישיבת 'שאל את הנשיא' במסגרת ועידת הצעירים הלאומית החמישית שהתקיימה ביום רביעי שעבר [16.5] במלון אל-מאסה [בקהיר], חשף הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי רבות מן העמדות הברורות במדיניות הפנים והחוץ של מצרים, שהחשובה שבהן, לטעמי, הייתה ההצהרה הברורה בדבר עמדת [מצרים] כלפי הסוגיה הפלסטינית וישראל.

אחת השאלות היתה על עמדתנו בנוגע לתוקפנות הישראלית נגד הפלסטינים במהלך צעדת השיבה בגבול רצועת עזה שהתקיימה במקביל להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים הערבית הכבושה. הנשיא אמר כי העברת השגרירות תוביל לערעור היציבות באזור וכי מצרים תספק לאחים הפלסטינים תרופות ואמבולנסים, תפתח את מעבר רפיח לשם כך ותקיים מגעים עם שני הצדדים – הפלסטיני והישראלי. [הוא אמר]: 'אנחנו נאמר לפלסטינים כי איננו רוצים [שהם יינקטו] צעדים שיובילו לנפילת קורבנות, ונאמר לישראלים – עליכם לקחת בחשבון שמהלכי הפלסטינים הם לגיטימיים'. הנשיא תהה: 'האם אנו יכולים לעשות יותר מכך?' והשיב: 'לא'. הוא הוסיף: 'פעילותנו באשר לסוגיה הפלסטינית תהיה בגבול היכולת שלנו. כדי שתהיה לנו השפעה עלינו לפעול ולטרוח, וההשפעה תהיה ב[גבולות ה]יכולת. אך לא נצא בהצהרות מרעישות ולא נפריח סיסמאות – אנו רוצים לתרום לפתרון ולא לסבך את המצב'.[4]

 

אלו הן הצהרות חשובות מאוד משום שהן חושפות את גבולות התפקיד המצרי בסכסוך הפלסטיני-ישראלי. חשיבותן [טמונה בכך] שהן חושפות את מהות העמדה [המצרית] ללא ניסיון ליפות או לסלף אותה, וללא שימוש בביטויים כלליים או נמלצים, שרבים באזור הערבי משתמשים בהם באמצעי התקשורת מבלי ליישמם בשטח.

 

פעם נוספת, מדוע הן [הצהרותיו של אל-סיסי] חשובות? משום שהן מהוות תשובה לרבות מן השאלות שחוזרות כל אימת שיש התפתחויות בזירה הפלסטינית – בין אם בצורת תוקפנות ישראלית ישירה, או מצור עקיף, או פעולות מסירת נפש שמבצעים ארגונים פלסטינים, או נטייה אמריקאית בוטה לטובת ישראל.

 

כאשר רצחה ישראל יותר מ-60 בני אדם ופצעה כאלפיים אנשים במחצית השבוע שעבר, במהלך צעדת השיבה לעבר גבול הרצועה, דרשו כמה [אזרחים] מצרִים לנתק את היחסים עם ישראל, לגרש את שגרירה ולסגור את שגרירותה. דרישות אלו חוזרות בכל פעם שישראל מפעילה את הבריונות שלה מאז פלישתה ללבנון ב-1982, וכמה מן המייחלים למלחמה מגיעים [אפילו למסקנה] כי יש להכריז מלחמה על ישראל.

 

משמעות הצהרת הנשיא אל-סיסי היא שמצרים לא תנקוט שום צעדים נגד ישראל, אלא רק תנסה להשפיע עליה באמצעות הקשרים [ביניהן] ולא באמצעות ניתוקם.

 

אשר לשאלה אם העמדה הזו חדשה וייחודית? התשובה היא 'לא' נחרץ. זוהי פחות או יותר אותה מדיניות שמיושמת מאז החתימה על הסכם השלום בין ממשלת מצרים לישראל במארס 1979, כש[מידי פעם] היתה מתיחות קלה ביחסים, שהחמורה שבהן היא למשל זימון שגריר מצרים בתל אביב יותר מפעם אחת במחאה על התוקפנות הישראלית נגד הפלסטינים. [גם] במקרים הגרועים ביותר ממשלת מצרים לא איימה בניתוק היחסים או בהכרזת מלחמה או אפילו בגירוש השגריר.

 

בהזדמנות זו, רבים מאתנו שוכחים כי ישראל ביצעה מתקפה גסה וברברית נגד תנועת חמאס האח"סית בנובמבר 2012 [הכוונה למבצע עמוד ענן]. בזמנו, [אפילו] ממשלת מצרים האח"סית והנשיא האח"סי [מחמד מורסי] ומועצת העם והשורא, שהיו בשליטת האח"ס ובעלי בריתם הסלפים, לא ניתקו את היחסים עם ישראל או הכריזו עליה מלחמה. למעט הצהרות רברבניות [שהם השמיעו נגד ישראל], בפועל הם תיווכו בין האויב לבין ארגונם בעזה [קרי: חמאס] וקיבלו תמורה עצומה, שבאה לידי ביטוי באישור ההכרזה החוקתית ב-21 בנובמבר 2012 שניכסה להם את החיים הפוליטיים[5], בנוסף לתשבוחות חסרות תקדים [להן זכו] בכלי התקשורת המערביים והישראליים הגדולים שהופתעו מתגובת ארגון האח"ס.

 

ואשר לשאלה – אם עמדה מצרית זו נכונה או לא?

כפטריוט ערבי הסבור שהסכסוך עם ישראל הוא סכסוך קיומי ולא על גבולות, אני מקווה שצבאות ערב ישחררו את פלסטין מן הנהר ועד הים ושירושלים תשוב להיות ערבית. אך תקוות לבדן אינן משיגות דבר, ולכן אינך יכול לנצח את אויבך במלים ריקות, בשירים ובנאומים, או בהצהרות או משאלות בלבד, אלא עליך לבנות את ארצך ואומתך היטב בכל התחומים – לא רק במישור הצבאי, אלא גם בתחומי החינוך והבריאות ולפני הכול – לבנות את האדם עצמו.

 

הניצחון על האויב מצריך להביסו בכל התחומים ולנצח קודם כל את עצמנו. אם זה יקרה, ייתכן שלא נהיה זקוקים אז לכוח הצבאי כדי לשחרר את פלסטין!!!"[6].