כללי

התקשורת המצרית מאשימה את ישראל באחריות להסלמה ומביעה תמיכה במתקפת הטרור של חמאס: "ניצחון אוקטובר השני"

מתקפת הטרור שביצעו חמאס ופלגים פלסטינים נוספים ב-7.10.2023 בעוטף עזה שבה נרצחו יותר מ-1,300 ישראלים, נחטפו יותר ממאה בני אדם ונפצעו כמעט 3,000, עוררה תגובות רבות במצרים, שברובן הטילו על ישראל את האחריות למצב ואף הביעו תמיכה במתקפת הטרור.

 

כך, ההודעה שפרסם משרד החוץ המצרי בבוקר המתקפה התעלמה לחלוטין ובבוטות ממתקפת הטרור וממעשיה הברבריים של חמאס והאשימה את ישראל באחריות להסלמה. יתרה מכך, משרד החוץ ייחס את ההסלמה הנוכחית ל"סדרת מתקפות [ישראליות] נגד הערים הפלסטיניות" וקרא לקהילה הבינלאומית "להאיץ בישראל לעצור את המתקפות ואת הפעולות הפרובוקטיביות נגד העם הפלסטיני".[1]

 

זאת ועוד, תנועת חמאס קיבלה רוח גבית ממוסד אל-אזהר, מוסד הלימוד והסמכות הדתית החשוב בעולם המוסלמי הסוני שמושבו במצרים, אשר "הצדיע" למתקפת הטרור שלה בהודעה שפרסם ב-7.10.[2] בהודעה נוספת שפרסם (11.10), תקף אל-אזהר בחריפות את ישראל, הגדיר את התמיכה בעם הפלסטיני "חובה דתית" וטען כי הסיקור התקשורתי של הטבח שקרי.[3]

 

קולות דומים נשמעו במצרים גם מקרב פוליטיקאים, עיתונאים, אמנים ואנשי תרבות, שהביעו תמיכה גלויה ומובהקת במתקפת החמאס. אנשי תקשורת מצרים בכירים המקורבים למשטר אל-סיסי שיבחו את מתקפת הטרור והגדירו אותה "ניצחון" ו"פעולה שצלחה במאת האחוזים".

 

בתקשורת המצרית – הן הממסדית והן העצמאית – התפרסמו עשרות מאמרים שהטילו על ישראל את האחריות המלאה למצב וטענו כי בהתנהלותה נגד הפלסטינים היא למעשה "הביאה על עצמה" את מתקפת חמאס. המאמרים הציגו את מתקפת חמאס כפעולה לגיטימית, כ"כמבול ששטף את היהירות הישראלית", "כלידתו מחדש של העם הפלסטיני" ואף כחלום שהתגשם. רבים מהכותבים עמדו על הדמיון בין מתקפת הטרור של חמאס למלחמת יום כיפור מבחינת אפקט ההפתעה, שיבחו את חמאס על בחירת העיתוי למתקפה – במלאת חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים ב-1973, עת הופתעה ישראל ממתקפת פתע של צבאות מצרים וסוריה והגדירו זאת כ"ניצחון אוקטובר" השני.

 

בנוסף, בשבוע האחרון ניכרת מתיחות בין מצרים לישראל על רקע הקריאות של בכירים בישראל ובצה"ל לתושבי רצועת עזה להתפנות מהרצועה לקראת מתקפת התגובה של ישראל. קריאות אלה עוררו זעם רב במצרים החוששת מפני גל הגירה המוני של פליטים פלסטינים שינוע לעברה דרך מעבר רפיח, ואף מפני האפשרות של יישוב את תושבי עזה בסיני. לפיכך, בכירים מצרים רבים ובראשם הנשיא עד אל-פתאח אל-סיסי וכן מוסד אל-אזהר קראו לתושבי עזה להישאר בעזה ו"לדבוק באדמתם". כמה מהם הדגישו כי מצרים לא תאפשר מעבר פלסטינים לסיני, והבהירו כי מדובר באיום על "הביטחון הלאומי של מצרים" ועל "הריבונות המצרית" בסיני. הנשיא אל-סיסי אף הדגיש כי יש בכך "סכנה גדולה מפני שמשמעות הדבר היא חיסול הסוגיה הפלסטינית". מוסד אל-אזהר אף הבהיר לפלסטינים כי עדיף להם למות על אדמתם "כאבירים, כגיבורים ושהידים", מאשר לנטוש אותה "לטובת הקולוניאליסטים הגזלנים".^[4] גם בעיתונות המצרית התפרסמו מאמרים רבים שחזרו על מסרים אלה.^[5]

 

הבעת שמחה לאידה של ישראל: על רקע "הרקטות מעזה הכותשות את לב ישראל",

 צה"ל זועק לאו"ם "פרסמו לאלתר החלטה המבטלת את חודש אוקטובר"[6]

 דוח זה יציג חלק מהתגובות במצרים ובעיתונות המצרית למתקפת הטרור של חמאס.

 

גורמי תקשורת ותרבות במצרים על מתקפת חמאס: אללה היה לצידם; "השפלה לישראל"

כאמור, גורמים המזוהים עם הממסד הרשמי במצרים, אנשי תקשורת בכירים, אנשי תרבות ואמנים הביעו תמיכה מובהקת במתקפת הטרור של החמאס וטענו שהיא הובילה להשפלתה של ישראל ושישראל היא האחראית להסלמה במצב. כך למשל, איגוד העיתונאים המצרי בירך על מתקפת הטרור של חמאס. בהודעתו נכתב: "איגוד העיתונאים המצרי הכריז על תמיכתו המלאה בזכותו של העם הפלסטיני להתנגד ולהגיב בכל האמצעים הלגיטימיים על פי האמנות וההסכמים הבינלאומיים על הפשעים החוזרים ונשנים של הישות הציונית. האיגוד בירך והוקיר את ההתנגדות הפלסטינית שביצעה היום [7.10.23] עם עלות השחר את פעולת מבול אל-אקצא, בזמן חגיגות הערבים לציון חמישים שנה לניצחונות אוקטובר המפוארים [הכוונה למלחמת יום כיפור ב-1973]. זוהי הפעולה האיכותית הגדולה ביותר והראשונה מסוגה של ההתנגדות בתוך [שטחי] הישות [קרי, ישראל]... כמו כן, האיגוד מדגיש כי זכותו של העם הפלסטיני שסבל את פשעי הכיבוש במשך עשורים רבים להתנגד ולהגיב בכל האמצעים שיש ברשותו..."[7].

 

עמרו אדיב, איש תקשורת מצרי בכיר המקורב למשטר אל-סיסי, טען בתוכניתו בערוץ MBC מצרים כי מתקפת חמאס השפילה את ישראל וטען כי אללה היה לצידם. הוא הוסיף: "הצבא הפלסטיני נכנס לבתים ולהתנחלויות ולקח שבויים בקלות ובראשם את מפקד פיקוד דרום [כך במקור]... בוודאי שיש בזה מיומנות ותכנון, אך מי שבוחן את העניין מבין כי ידו של אללה היתה עימם, שכן מה שקרה היום לא יכול להיות דבר טבעי. היה זה רצון אללה שהדבר יקרה". אדיב הוסיף: "איש לא דמיין את כל מה שקרה. חברים, הכוחות הפלסטינים לקחו אסירים על אופנועים – האם אי פעם ראיתם מישהו נלחם עם אופנועים?! מה שקרה היום הוא השפלה לתפיסת הביטחון הישראלית... כאילו אללה רוצה לומר לישראלים כי אוקטובר הוא חודש ביש המזל שלהם".[8]

 

אחמד מוסא, איש תקשורת נוסף המזוהה עם המשטר המצרי, אמר בתוכניתו בערוץ צדא אל-בלד כי פעולת מבול אל-אקצא הצליחה במאת האחוזים והשיגה את המטרה. לדבריו,  העם הפלסטיני לא עזב את אדמתו מאז 1948 והוא ימשיך להגן עליה עד נשימתו האחרונה. מוסא אף גינה את תגובת הקהילה הבינלאומית על המתרחש בפלסטין והאשים אותה במדיניות של סטנדרנט כפול.[9]

 

הבמאי המצרי ח'אלד יוסף שיבח גם הוא את מתקפת חמאס כשכתב בדף הפייסבוק שלו: "כמה מפוארת החגיגה הזו של יום ה-6 באוקטובר. לפני חמישים שנה היה היום הזה סמל לגאווה ולעוצמה ולהשבת הכבוד הלאומי. היום, ההתנגדות הפלסטינית כותבת מחדש את ההיסטוריה המפוארת ורושמת גבורה חדשה במאבקנו הלאומי..."^[10]

 

הפוסט של ח'אלד יוסף[11]

 

השחקנית המצרית חלא שיח'ה פרסמה בחשבון האינסטגרם שלה תמונה של מחבלי חמאס על רחפן וכתבה לצידה: "תמונה היסטורית שהעולם כולו ראה ולא תימחק מזיכרוננו. פלסטין היא מולדת חופשיה חרף הכיבוש, עומדת איתן בפני עריצות, מצור והתנחלות במשך שנים".[12]

 

מאמרים בעיתונות המצרית: אוקטובר הוא חודש הניצחון; ישראל הוכנעה

כאמור, תמיכה במתקפת הטרור של חמאס והאשמת ישראל בהסלמה מצאו ביטוי נרחב גם בכעשרות מאמרים שפורסמו בעיתונות המצרית - הממסדית והעצמאית - בשבוע האחרון. רבים מהכותבים עמדו על הדמיון בין מתקפת הפתע של חמאס למתקפת הפתע של מלחמת יום כיפור ב-1973, שיבחו את חמאס על בחירת מועד המתקפה, במקביל לציון 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, והדגישו כי הפלסטינים שבו וניפצו את המיתוס כי צה"ל הוא צבא בלתי מנוצח.

 

בעל טור ביומון אל-אהראם: הניצחון מאללה; 'מבול אל-אקצא' סמל ללידה מחדש של העם הפלסטיני

פארוק גוידה, משורר ובעל טור ביומון המצרי הממסדי אל-אהראם כתב בטורו: "רבים מברי הדעת בעולם הערבי נהגו לומר כי... ירושלים שנתונה מידי יום לתוקפנות חדשה מצד ישראל לא תשתוק לאורך זמן וכי על העם הפלסטיני לשוב להיות זה שמקבל את ההחלטות [בעניינו]. מצד שני, ישראל המשיכה בתוקפנותה נגד כל המקומות הקדושים. הצבא הישראלי פלש למסגד אל-אקצא פעמים רבות מבלי להתחשב בקדושתו. הזעם הפלסטיני גבר מיום ליום עד שהגיע לכדי 'מבול אל-אקצא', שהיה כמו מבול אמיתי ששטף את היהירות הישראלית ואת השתיקה הערבית... ישראל נתקלה בצבא פלסטיני באוויר, ביבשה ובים. לראשונה מזה שנים ישראל ניצבת בפני צבא פלסטיני בעוצמה כזו ועם תיאום כזה...

 

מבול אל-אקצא ייאלץ את העם הישראלי לשקול מחדש אם להישאר או להסתלק [מהארץ], והוא יעמיד כמה ממדינות ערב וההנהגות הפלסטיניות בפני מבחן קשה בעניין הנורמליזציה והסדר השלום. לפני הכל, 'מבול אל-אקצא' הוא לידה מחדש של עם שמסוגל להשיב לעצמו את מולדתו ולשלם על כך באלפי שהידים. ישראל תשתמש בטירוף של צבאה נגד העם הפלסטיני, אך העולם כולו ניצב כעת בפני התעוררותו של הלוחם הפלסטיני ששינה את כל השיקולים והציב את העולם כולו בפני עידן חדש. 'הניצחון הוא רק מאללה' ועל כל הגורמים לבחון מחדש את שיקוליהם אל מול מבול אל-אקצא".[13]

 

במאמר נוסף בנושא כתב גוידה: "... אנו ניצבים בפני מציאות חדשה שבה השתנו דברים רבים. יש את ישראל שכבר איננה הכוח הבלתי מנוצח, ישנו העם הפלסטיני שישראל ניסתה עליו את כל סוגי ההרג והחורבן במשך עשרות שנים, וישנו עולם ערבי שגילה אזלת יד וישלם את המחיר... דמם של השהידים שינה כעת את כל השיקולים וישראל כרעה ברך בפני צעירי פלסטין. אמרתי פעם שאדמת פלסטין הולידה דורות חדשים שישנו את כל השיקולים בכוח, בידע ובנחישות. צעירי האינתיפאדה הם אלה שנלחמים כעת בעריצות הישראלית, פולשים לגבולות הארץ, מטהרים את טומאת הרוצחים ומוכיחים לעולם כי ישנו עם שלא יפקיר את אדמתו ואת כבודו..."[14]

 

כותב מצרי בכיר: "הכיבוש הישראלי הוא שאחראי לפיצוץ המצב"

ג'לאל עארף, לשעבר יו"ר איגוד העיתונאים המצרים ובעל טור ביומון הממסדי אח'באר אל-יום, האשים גם הוא את ישראל באחריות להסלמה. כך כתב: "...כל העולם המשיך להזהיר את ישראל כי מדיניותה העושקת, המשך כיבוש האדמה הפלסטינית, מעשיה הגזעניים ופשעיה נגד העם הפלסטיני יובילו אך ורק לפיצוץ המצב... ישראל לא הייתה ממשיכה בדרכה זו אילולא התמיכה האמריקאית והשתיקה על פשעי הישות הציונית!! רצח הפלסטינים היומיומי בידי הציונים לא היה יכול להימשך ללא תגובה...

 

אתמול [7.10], [שהיה אחד] מהימים בהם חוגגים את ניצחונם של מצרים והערבים באוקטובר המפואר לפני חמישים שנה [קרי: מלחמת יום הכיפורים ב-1973] – הגיע הפיצוץ שכולם צפוהו, למעט מנהיגי ישראל!! אנשי ההתנגדות פרצו את כל קווי ההגנה הישראלית מול עזה, כבשו התנחלויות ובסיסים צבאיים, פצעו והרגו מאות אנשים ולקחו עשרות בשבי, כפי שהודו המקורות הישראלים...

 

ההימור [של ישראל כי היא תוכל] להמשיך בכיבוש [ולשלם על כך] את המחיר הנמוך ביותר היה הימור כושל מלכתחילה ויישאר כזה. ההימור על כך שהכוח הישראלי מסוגל לכפות על כולם עובדות מוגמרות, גם הוא הימור מופרך מלכתחילה. ההימור על כך שמה שמכונה [הסכמי] אברהם יכול לפתור את הסוגייה [הפלסטינית] על חשבון הפלסטינים, אף הוא הימור כושל, והדבר המר והנורא ביותר הוא ההימור של רבים על כך שכמה הישגים כלכליים שמוצעים לפלסטינים יוכלו לגרום להם לשכוח את מולדתם או לוותר על מדינתם העצמאית או על ירושלים השבויה שלהם. האמת הבסיסית שצריכה להיות ברורה לעולם כולו היא שהכיבוש הישראלי הוא האחראי לפיצוץ המצב וכי מי שתומכים בו ומגנים עליו מפני עונש שותפים לכל הפשעים שהתרחשו ושיתרחשו!!".[15]

 

בעל טור מצרי: פעילי חמאס הגשימו חלום שחשבנו שלא יתממש בדורנו; סוד הניצחון הוא אדם המוכן להקריב את נפשו

מוחמד אל-בהנסאוי, בעל טור נוסף ביומון אח'באר אל-יום טען בטורו כי פעילי חמאס שאבו השראה ממלחמת יום כיפור ב-1973 ויישמו כמה מלקחיה, שהחשוב שבהם הוא מוכנות האדם למסור את נפשו. לדבריו, בכך שחדרו להתנחלויות ואיימו על בטחונה של ישראל, פעילי חמאס הגשימו חלום שאיש לא חלם שיתממש. כך כתב: "...נראה כי הפלגים הפלסטינים למדו היטב ובדקדקנות את הסיבות לניצחון האדיר של המצרים והסורים ב-1973 ויישמו את לקחיו...

 

הלקח הראשון שהפיקו הפלגים הפלסטינים הוא שהבלתי אפשרי אינו אלא אשליה שהחלשים יוצרים בעצמם ובנסיבותיהם כדי לתרץ את העובדה שהם זנחו את המטרה והסוגיה שלהם. מי חשב שמצרים וסוריה ינצחו במלחמת אוקטובר? כנ"ל לגבי הסוגיה הפלסטינית, שתקוותו [המקסימלית] של האדם האופטימי ביותר מבינינו היתה שיימשכו הפעולות הפדאא'יות המתבצעות לסירוגין, וזאת כדי למנוע את מות הסוגיה. כולנו היינו בטוחים כי פלישה להתנחלויות ואיום על ביטחון הכובש העושק הם [רק בגדר] חלום שדורנו לא יזכה לראות, והנה אנחנו עדים לחלום נצחי [שמתממש]...

 

הלקח השני החשוב [ממלחמת 1973 שהפלסטינים למדו הוא] השמירה על הסודיות וההונאה האסטרטגית שהייתה תוכנית פעולה מדויקת וסוד הניצחון של [מלחמת] אוקטובר המפואר. ההתנגדות הפלסטינית שאבה השראה מרוח התוכנית הזו עם כמה פרטים שהובילו למחזה שראינו והדהים את העולם...

 

הלקח החשוב ביותר [של מלחמת 1973] הוא שלא משנה כמה התוכנית תהיה מדויקת והנשק מתקדם, [בסופו של דבר] סוד הניצחון טמון באדם המאמין בסוגיה שלו ומוכן להקריב את נפשו למענה..."^[16]

 

עיתונאי מצרי: הפלסטינים שיחזרו את ניצחון אוקטובר 1973 וניפצו שוב את מיתוס הצבא הבלתי מנוצח

העיתונאי המצרי מוחמד אמין, לשעבר יו"ר חבר הנאמנים של היומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום, עמד בטורו על הדמיון בין מתקפת הפתע שביצעה חמאס לבין מתקפת הפתע שהובילו מצרים, סוריה וכמה מדינות ערביות נוספות נגד ישראל במלחמת יום הכיפורים וטען כי בכך נשבר שוב את מיתוס הצבא הישראלי שאינו מנוצח. לדבריו, אנשי חמאס חגגו את הניצחון בדרך שיאה לו. כך כתב: "...האחים בעזה הפתיעו אותנו כאשר פתחו במלחמת אוקטובר השנייה ['מבול אל-אקצא'] לאחר חגיגות היובל של מלחמת אוקטובר הראשונה [מלחמת יום כיפור ב-1973]. שירי אוקטובר [1973] התנגנו מחדש כשהם אומרים: 'אללה אכבר בשם אללה, בשם אללה'. היה זה תכנון אסטרטגי שהתבסס גם הוא על הפתעה ויוזמה [בדומה למלחמה ב-1973]...

 

נראה כאילו הפלסטינים רצו להפוך את ימי אוקטובר לימים של ניצחון בהיסטוריה ובחרו את יום ה-7 באוקטובר [מיד] לאחר ה-6 בו [מועד מלחמת 1973] ועם עלות השחר - גם כן ביום שבת [קרי: במקביל ליום כיפור בשנת 1973] - הפתיעו את הישראלים בשנתם ונכנסו לחדרי השינה מבלי שאיש עצר בעדם.

 

שוב נשבר מיתוס הצבא הבלתי מנוצח אל מול מטוסים מתוצרת עצמית [ככל הנראה הכוונה לגלשני הרוח של חמאס] שהפילו את החיילים [הישראלים] מעבר לקווי האויב באמצעות מצנחים, כאילו שהם משחקים במטוסי נייר!

 

הסרטונים הציגו את הבריחה ההמונית... בהשפעת צפירות האזעקה והאימה שפשתה בליבותיהם של הישראלים. זהו מסר כי הכאוס באזור יימשך כל עוד הזכות [הפלסטינית] לא תמומש והאירועים כבר הוכיחו כי מדובר בפעולה קלה ולא בלתי אפשרית...

 

אם הכוחות המצריים חצו ב-6 באוקטובר [את תעלת סואץ], הרי שב-7 באוקטובר [במבול אל-אקצא] כוחות פשוטים [של חמאס] ניתצו את מיתוס הצבא הבלתי מנוצח וחגגו את הניצחון בדרך שֶׁיָּאָה לו, כשהם נוהגים ברכבים משוריינים ובטנקים ישראליים שעליהם השתלטו, חוגגים עליהם ומניפים דגלי ניצחון! הוכח בפועל כי מי שעשה זאת פעם אחת יכול לעשות זאת שנית ושלישית, בפשטות!"[17]

​