כללי

­

הרשות הפלסטינית, אש"ף ופת"ח במתקפה חריפה נגד אינטלקטואלים פלסטינים שגינו את הצהרותיו האנטישמיות של מחמוד עבאס

הקדמה

הצהרותיו האנטישמיות של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בכינוס של המועצה המהפכנית של פת"ח ב-24.8 – שעוררו סערה תקשורתית בעקבות פרסום של מכון ממרי - זכו לגיבוי מוחלט מצד בכירי ההנהגה הפלסטינית שראו בדבריו אזכור של "עובדות היסטוריות" מבוססות.[1]

 

קול פלסטיני חריג בגנות הצהרות עבאס נשמע במסגרת גילוי דעת של למעלה ממאתיים אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים פלסטינים. החותמים על גילוי הדעת דחו כל ניסיון "להקטין, לעוות או להצדיק את האנטישמיות, או את פשעי הנאצים נגד האנושות, וכן כל ניסיון לשכתב את ההיסטוריה של השואה", בטענם כי "נרטיבים בורים ואנטישמיים" כאלה פוגעים בעם הפלסטיני. אחד מחותמי גילוי הדעת אף פרסם מאמר בעיתון אל-ערבי אל-ג'דיד היוצא לאור בלונדון, בו מתח ביקורת על הקישור שיצר עבאס בין השואה לסוגייה הפלסטינית, וטען כי על טעותו של עבאס ישלמו 14 מיליון פלסטינים.

 

יצוין, כי דבר גילוי הדעת, לא פורסם במכוון בעיתונות הפלסטינית ובאתרי החדשות הפלסטיניים הרשמיים. יתרה מכך, לאחר שזכה לתהודה בתקשורת העולמית והערבית[2], התנהל ברשות קמפיין הכפשה נגד החותמים על גילוי הדעת. בכירים באש"ף, בתנועת פת"ח וברש"פ האשימו את החותמים בקשירת קשר נגד הפלסטינים ובבגידה כאשר חתמו על מה שכונה "הודעת החרפה" אשר לדבריהם תואמת את הנרטיב הציוני ופוגעת בנרטיב הפלסטיני, בהנהגה הפלסטינית ובראשה – מחמוד עבאס. כמה מהם אף טענו כי חותמי גילוי הדעת אינם מייצגים את האינטלקטואלים ואנשי הרוח הפלסטיניים או את המאבק הפלסטיני. המתקפה על גילוי הדעת וחותמיו מצאה ביטוי גם במאמרים רבים שפורסמו בעיתוני הרש"פ.

 

קמפיין ההכפשה ברש"פ נגד החותמים על גילוי הדעת עורר ביקורת נגדית. בעיתונים הפלסטינים התפרסמו מאמרים, שגינו את עריצותם של המנהיגים הפלסטינים והעדר הסובלנות כלפי "הדעה האחרת". אחד הכותבים יצא נגד הכפשת אינטלקטואלים חשובים המהווים מקורות סמכות חשובים והאשמתם בשירות אג'נדות עוינות וטען כי הדבר מעיד כי הפלסטינים הגיעו לשפל המדרגה. כותב אחר הסביר כי מסע ההכפשה נגד החותמים על גילוי הדעת גרם להידרדרות חמורה והרחיק את הפלסטינים מהמערכה העיקרית שלהם נגד ישראל. לדבריו, "בריחה לעבר ההיסטוריה" לא תועיל לפלסטינים ואף עלולה להזיק לסוגייתם.

 

דוח זה יציג את גילוי הדעת, את קמפיין ההכפשה נגד חותמיו ואת הביקורת של כמה פלסטינים על קמפיין זה.

 

אינטלקטואלים פלסטינים: אנו מגנים את דברי עבאס על השואה וכל ניסיון לעוותה או להצדיקה

ב-10.9.23 התפרסם גילוי דעת עליו חתמו למעלה מ-200 אינטלקטואלים, פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ורוח ופעילים פלסטינים אשר גינו "באופן חד משמעי" את ההצהרות של עבאס, אותן כינו "נרטיבים בורים ואנטישמיים". החותמים הדגישו כי ההשמדה ההמונית של העם היהודי בידי הנאצים היתה תוצאה של אנטישמיות וגזענות ודחו "כל ניסיון להקטין, לעוות או להצדיק את האנטישמיות או את פשעי הנאצים נגד האנושות וכל ניסיון לשכתב את ההיסטוריה של השואה".

 

להלן נוסח גילוי הדעת: "אנו החתומים מטה, אנשי אקדמיה, כותבים, אמנים, ופעילים פלסטינים, ואנשים מכל תחומי החיים, מוקיעים באופן חד משמעי את הערותיו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בנושא השואה, שהיו מגונות מוסרית ופוליטית. רצח העם [שביצעו] הנאצים נגד העם היהודי, על יסוד תורת גזע שפשתה אז בתרבות ובמדע של אירופה, נבע מתוך אנטישמיות, פשיזם וגזענות.  אנו דוחים בתוקף כל ניסיון להקטין, להציג בצורה מעוותת או להצדיק אנטישמיות או את פשעי הנאצים נגד האנושות, או לשכתב את ההיסטוריה של השואה.

 

העם הפלסטיני סובל מספיק מהקולוניאליזם ההתנחלותי, הנישול, הכיבוש והדיכוי של ישראל גם מבלי שייאלץ לספוג את הנזק שגורמים נרטיבים אנטישמים ובורים מעין אלה, אשר מונצחים בידי אנשים שמתימרים לדבר בשמינו. הוא גם סובל מהדיכוי והדרקוניות הגוברים של הרש"פ, שהשפעתם גדולה במיוחד על מי שחי תחת כיבוש. עבאס נאחז בשלטון כבר עשור ומחצה מאז שהמנדט שלו פג ב-2009, בתמיכת כוחות מערביים ופרו-ישראלים השואפים לשמר את האפרטהייד הישראלי. [לכן הוא] ותומכיו הפוליטיים כבר איבדו כל זכות לייצג את העם הפלסטיני ואת המאבק שלו לצדק, לחירות ולשוויון, מאבק שמתנגד לכל סוג של גזענות ודיכוי שיטתיים." [3]

 

בין החותמים על המסמך נכללים בכירים לשעבר ברש"פ, דוגמת יאסר עבד רבה, שהיה שר ההסברה הפלסטיני ומזכיר הוועד הפועל של אש"ף בתקופת יאסר ערפאת, לילא שהיד, שהיתה שגרירה פלסטינית בפריז ובאיחוד האירופי, לצד חברת הקונגרס האמריקאית, רשידה טליב וכן ההיסטוריון הפלסטיני-אמריקני, רשיד אל-ח'אלדי, והחוקר הבכיר, יזיד צאיר', ששימש כחבר צוות המו"מ הפלסטיני בשיחות עם אש"ף לקראת הסכם עזה-יריחו תחילה (1994) ויועץ של המשלחת הפלסטינית לוועידת מדריד (1991).על המסמך חתמו גם חברי הכנסת לשעבר חנין זועבי ובאסל ר'טאס וכן אנשי אקדמיה בישראל, דוגמת אסעד ר'אנם ובשיר בשיר.

גילוי הדעת

 

המשפטנית הפלסטינית נורה עריקאת, החתומה על המסמך, שיתפה בחשבון שלה ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) את גילוי הדעת וכתבה: "מביש שהיינו צריכים לפרסם את גילוי הדעת הזה."[4]

 איש העסקים והיזם הפלסטיני, סם בחור, החתום אף הוא על המסמך, אמר כי דברי עבאס לא היו במקומם וכי "אין זה מתפקידו לתת שיעורי היסטוריה".[5]

 

אחד החותמים: את מחיר טעותו של עבאס ישלמו 14 מיליון פלסטינים והמפעל הלאומי הפלסטיני

החוקר הפלסטיני, אבראהים פריחאת, החתום על גילוי הדעת, פרסם ב-20.9 מאמר ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד, היוצא לאור בלונדון בו כתב: "אינני נמנה עם אנשי האקדמיה והאינטלקטואלים שניסחו את גילוי הדעת המגנה את דברי הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, על השואה ולא עם אלה שארגנו את הקמפיין וקראו לחתום על גילוי הדעת אשר הגיע לידי. חתמתי עליו מסיבה חשובה אחת והיא שכל קישור בין הסוגייה הפלסטינית והשואה הוא פסול מבחינת התוכן והצורה, ויש לגנותו בבירור. שכן, השואה היא פשע שבוצע בידי האירופים, שעליהם להתנצל עליו, ולפלסטינים אין שום קשר אליו, ואילו הסוגייה הפלסטינית שואבת את צדקתה מהנכבה של שנת 1948, שבוצעה בידי הציונים על אדמת פלסטין ההיסטורית... כל קישור בין שני הנושאים, כפי שעשה מחמוד עבאס, מסבך את הנרטיב הפלסטיני בוויכוח על הפשע, ההשמדה הקולקטיבית והרגשות הגזעניים, הנאציים והפשיסטיים. לכן עצם השיח [בלבד] על שני הנושאים בעת ובעונה אחת פסול מבחינה עקרונית ויש לגנותו... למרבה הצער, הנשיא מחמוד עבאס יוצר כיום זיקה כזאת [בין השואה לסוגייה הפלסטינית] ובכך הוא משרת את התעמולה הציונית...

 

הנשיא הפלסטיני לא היה צריך להתערב בנושאים כאלה, משום שהם בתחום התמחותם של היסטוריונים, שאם הם טועים – אזי רק הם נושאים [באחריות] לטעות. אך כשהנשיא, שמייצג את הפלסטינים בכל מקומות הימצאם, טועה... את המחיר של הטעות הזו ישלמו 14 מיליון פלסטינים והמפעל הלאומי הפלסטיני. דברי עבאס על היהודים בתקופה הנאצית לא היה ראויים - לא מבחינת העיתוי ולא מבחינת המקום, במועצה המהפכנית של פת"ח..."[6]

 

 אש"ף, פת"ח ורש"פ: גילוי הדעת - קנוניה שלא מייצגת את הפלסטינים, בשירות הנרטיב הציוני

גילוי הדעת של האינטלקטואלים הפלסטינים עורר גינויים בקרב אש"ף, תנועת פת"ח ובכירים ברש"פ, שכינו אותו "הודעת החֶרְפָּה" וטענו כי מדובר בהידרדרות מוסרית התואמת את הנרטיב הציוני, ופוגעת בנרטיב הפלסטיני, בהנהגה הפלסטינית ובעומד בראשה – מחמוד עבאס. עוד נטען כי חותמי גילוי הדעת אינם מייצגים את האינטלקטואלים והסופרים הפלסטינים או את המאבק הפלסטיני, אינם נמנים על האליטה הפלסטינית וכי מדובר בקנוניה ובמעשה בגידה.

 

כך למשל, המועצה הלאומית הפלסטינית של אש"ף פרסמה הודעה בה נאמר: "בצל העובדה שעמנו הפלסטיני נתון למלחמה האכזרית שמנהל הימין הקיצוני הישראלי נגד ערינו הפלסטיניות, קבוצת [אנשים] המתיימרים להיות אינטלקטואלים, סופרים ואנשי אקדמיה פלסטיניים החיים באירופה ובארה"ב הרחיקו לכת תוך הידרדרות מוסרית, ואימצו את השקרים של התקשורת הישראלית והנרטיב המלאכותי שלה נגד נשיא מדינת פלסטין, מחמוד עבאס, במטרה להכפיש את ראש השלטון הלגיטימי הפלסטיני... אלה החתומים על 'הודעת החרפה' הזדהו עם הקיצונים בישראל, בארה"ב ובאירופה נגד ראש השלטון הלגיטימי... והפכו להיות חלק מהקנוניה נגד הסוגייה הפלסטינית, תוך ניצול הציטוטים שהזכיר הנשיא וקישורם לאנטישמיות..." ההודעה גינתה את "הטרור המדיני והאידיאולוגי" המופעל נגד העם הפלסטיני, וציינה כי ההנהגה הפלסטינית והנשיא עבאס גינו בהזדמנויות רבות את השואה ואת האנטישמיות.[7]

 

גם הוועדה המרכזית של פת"ח פרסמה הודעה, שתקפה את גילוי הדעת וחותמיו בטענה כי מדובר ב"הידרדרות ואימוץ של הנרטיב הציוני". הוועדה הדגישה את דבקותה בשיח הצודק שמקדם עבאס וקראה לעם הפלסטיני "להגן על המשכיות מאבקנו ההומני הלגיטימי אל מול העושק וגנבי ההיסטוריה". כמו כן קראה ההודעה "להגן על הנרטיב הפלסטיני ההיסטורי הצודק, ולהיאבק בכל הקולות הצורמים, המטעים והמסלפים...".[8]

 

נציבות ההסברה, התרבות והגיוס האידיאולוגי בתנועת פת"ח כתבה בתגובה כי "החתומים על 'הודעת החרפה' התאימו עצמם לנרטיב הציוני באמצעות תכני הצהרתם המכפישה, והעניקו כתבי האמנה לאויבי עמנו הפלסטיני". התנועה קראה לעם הפלסטיני במולדת ובפזורה "להקיא מתוכו קבוצה זו, הקושרת קשר [נגדו] ולהתעלם מגילויי דעת אלה המשקפים את התפקיד הקונספירטיבי של מחבריה וחותמיה".[9]

 

השופט השרעי הראשי ברש"פ ויועצו של הנשיא לענייני דת ויחסים עם מדינות מוסלמיות, מחמוד אל-הבאש, אמר: "מכונת התעמולה הישראלית והציונית הגזענית לא עוצרת את ניסיונותיה הנואשים החוזרים ונשנים לפגוע בנשיא מחמוד עבאס, בעם הפלסטיני ובמאבקו הצודק נגד הכיבוש והקולוניאליזם הישראלי... חותמי 'הודעת החרפה' שינסו מותניים וחברו לקמפיין הישראלי-ציוני נגד הנשיא באמצעות חתימה על עצומה, שהמינימום שניתן לומר לגביה הוא שהיא [חלק] ממורשת הבוגד 'אבו רור'אל'..."[10]

 

גם בעיתוני הרש"פ פורסמו מאמרים בגנות גילוי הדעת. כך למשל, מאמר המערכת ביומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, ב-13.9 תקף את חותמי גילוי הדעת "שלא רק שהתייצבו לצד מתקפת ההסתה הישראלית-מערבית נגד נאום הנשיא אבו מאזן... אלא גם העניקו לה הכשר ומהימנות...".

במאמר נטען עוד כי "מה שחמור מכל בהקשר זה הוא שהם [קרי, החותמים] לא מסיתים רק נגד הנשיא אבו מאזן, אלא גם נגד הנרטיב הפלסטיני...".[11]

 

כותבים פלסטינים יוצאים להגנת חותמי גילוי הדעת: מותר למתוח ביקורת גם על הנשיא

ואולם, בעיתונים הפלסטינים התפרסמו גם כמה מאמרים שיצאו נגד קמפיין ההכפשה שניהל הממסד הפלסטיני נגד החותמים על גילוי הדעת נגד מחמוד עבאס.

 

עיתונאי פלסטיני: מותרם למתוח ביקורת על דברי עבאס; המתקפה על החותמים - מעשה שפל

העיתונאי הפלסטיני, מוהנד עבד אל-חמיד, הצביע בטורו ביומון אל-איאם, על חשיבות התפקיד הביקורתי והעצמאי שמילאו האינטלקטואלים הפלסטינים בעבר בהעברת ידע וייעוץ לדרג הפוליטי ואף בפיקוח עליו בעת הצורך, וטען כי כיום תפקיד זה אינו קיים. הוא יצא נגד הכפשת החותמים על גילוי הדעת אשר לדבריו, כמה מהם מהווים מקורות סמכות אינטלקטואלים חשובים ביותר, וטען כי הדבר מעיד שהפלסטינים הגיעו לשפל המדרגה. לטענת עבד אל-חמיד לא ניתן לראות בדברי עבאס כאנטישמיות והכחשת שואה, עם זאת הוא קרא לערוך בדיקה קפדנית של המקורות שעבאס התבסס עליהם ולהתעמק בלימוד נושא השואה והאנטישמיות.

 

כך כתב: "...זה שנים שאנו עדים להיפרדות של הדרג האינטלקטואלי העצמאי מהדרג הפוליטי, שמותירה אחריה ואקום והשפעה שלילית על התפקוד הפוליטי, בהשוואה לממשק שהיה ביניהם בעבר והותיר חותם חזק על הדרג הפוליטי ועל נוכחותו. מן הראוי לשוב לאותה תקופה, שבה מרכז המחקרים[12] ומרכז התכנון[13] מילאו תפקיד חשוב באספקת ידע ורעיונות לדרג הפוליטי, בפיקוח, במתיחת ביקורת והתערבות בזמן המתאים.

 

ההצלחה בעבר הייתה קשורה לעצמאות הדרג האינטלקטואלי ולהתנגדותו לכל [ניסיון] להפוך את האינטלקטואלים והוגי הדעות לנספחים של הדרג הפוליטי. להנהגה הפוליטית, בדרך כלל, נעים לשמוע מהוגה הדעות או האינטלקטואל את מה שהיא רוצה לשמוע, ואם זה מה שקורה - אזי מסתיים תפקידו של האינטלקטואל והוגה הדעות כאופוזיציונר ומבקר. במצב זה, קל מאוד [לגלוש ל]רגרסיה של הדמוקרטיה ולשלטון בלעדי, הרחק מהקריטריונים, התקנות והחוקים.

 

הבעיה [שהתעוררה] לאחרונה לא היתה [עצם] ההתערבות של האקדמאים והאינטלקטואלים בנאום הנשיא אבו מאזן, ברמת העקרון. [להפך,] הבעיה טמונה בהיפרדותם [של אינטלקטואלים אלה] ואי התערבותם בסוגיות פוליטיות ודמוקרטיות [נוספות כגון]: בתחומי החינוך, הביטוח הסוציאלי, מערך החוקים ויתר הסוגיות הנוגעות לחיי החברה הפלסטינית בפנים [קרי, בשטחי הרש"פ] ובפזורה...

 

אנשים רבים שלא חתמו על גילוי הדעת של האקדמאים מסכימים כי הנאום של הנשיא אבו מאזן בפני המועצה המהפכנית [של פת"ח] סלל את הדרך למתקפה עליו ועל העם הפלסטיני מצד ממשלת נתניהו-בן גביר, ממשל ביידן והאיחוד האירופי. הסוגייה היהודית צריכה לזכות להתעניינות פלסטינית רבה במחקר, בלימודים וב[מחקר] השוואתי. מדוע שלא תוכנס לתוכניות הלימוד הפלסטיניות - באוניברסיטה, בבתי הספר ומכוני המחקר[?]. זאת, במיוחד [לאור העובדה] שהעם הפלסטיני הפך להיות קורבן של קורבנות [השואה] ו[לאור העובדה] שהפתרון לסוגיה הפלסטינית [צריך להיות] פתרון צודק הקשור לפתרון הסוגייה היהודית, ולא הפתרון שיצר נכבה מתמשכת ומחמירה המאיימת על קיומו של העם הפלסטיני.

 

לא ניתן לעסוק בסוגיה היהודית בנאום, ללא בדיקה קפדנית של המקורות שהנשיא התבסס עליהם. אנו זקוקים לחוקרים ולמכוני [מחקר] מומחים כדי להציג את הרעיונות והלקחים ולהעשיר את הידע של העם הפלסטיני באשר לאנטישמיות והשואה ותוצאותיהן שהן האכזריות ביותר בהיסטוריה, ולגבי כל הפשעים שבוצעו נגד הגזעים, הדתות והעמים האחרים [קרי, חוץ מהיהודים]. שכן העם הפלסטיני לא יזכה לתמיכה ולסולידריות מצד עמי העולם מבלי שהוא יביע סולידריות ותמיכה בכל הנפגעים בעולם...

 

לאקדמאים החתומים על גילוי הדעת יש עמדות פוליטיות טובות יותר ממה שהם אמרו בגילוי הדעת החפוז שלהם. זכותם למתוח ביקורת על הנאום ולהאמין שדברי הנשיא אינם משקפים את עמדת האקדמאים ומזיקים לסוגיה הפלסטינית, וזה אכן הוכח [כנכון] לאור התגובות [לנאום] ובכך שממשלת הכיבוש עברה למתקפה מדינית וחיפוי על פשעיה. [אך] מנגד, לא ניתן להכליל את דבריו הנשיא כאנטישמיות והכחשת שואה...

 

מתקפת הנגד על גילוי הדעת של האקדמאים, והכפשתו כחרפה, קשירת קשר, בורות ושירות אג'נדות עוינות, גורמת לנו לקונן על מצבנו ועל הגעתנו לשפל המדרגה. לא ניתן להעלות על הדעת ש[אנשים המהווים] מקורות סמכות אקדמאיים ואינטלקטואליים בכירים, כגון רשיד אל-ח'אלדי, יזיד צאיר' ודומיהם, שהיו ועודם מבין מקורות הסמכות האינטלקטואליים והפוליטיים החשובים ביותר, יכונו בכינויי [גנאי] אלה, הסותרים את האתיקה של מקצוע התקשורת. אנו זקוקים לביקורת ולהכוונה מהדרג האינטלקטואלי...".[14]

פוליטיקאי פלסטיני לשעבר: התמודדות עם הנרטיב הציוני לא תושג בבריחה חסרת תועלת לעבר ההיסטוריה

גם ג'מאל זקות, שהיה בעברו יועץ לראש ממשלת הרש"פ לשעבר, סלאם פיאד, יצא, בטורו ביומון אל-קודס, נגד "הנבזות" בקמפיין שמנהלת ההנהגה הפלסטינית נגד החתומים על גילוי הדעת וטען כי הדבר מעיד על העריצות, הצביעות של הנהגה "מנותקת מן המציאות". לדבריו, ערכי המוסר דוחים כל פשע נגד כל אדם באשר הוא, וכי יש להבחין בין היהודים לציונים. עוד טען כי ההתעסקות בהיסטוריה ובשואה בפרט לא רק שאינה מועילה לסוגיה הפלסטינית, אלא אף מזיקה לה. הוא כתב: "בימים האחרונים התנהל קמפיין מאורגן נגד עמדה שהביעה קבוצת אנשים בגילוי דעת... ללא קשר לדעה אישית לגבי מה שנכלל בגילוי הדעת או לא נכלל בו, הנבזות בקמפיין זה הידרדרה לכדי הקלת ראש בהאשמה בבגידה, והעניין הזה שולט בשיח הפנימי בין הקבוצות [הפלסטיניות] השונות, מבלי לשים לב שהוא גורם להידרדרות חמורה הרחק ממערכתנו העיקרית, שהיא המאבק בציונות...

 

לצד העריצות של אלו שמחזיקים בהחלטה הלאומית שלנו מהצוואר, ואשר באה לידי ביטוי בהעדפת האינטרסים האישיים והקבוצתיים [שלהם], אל לנו להתעלם גם מצביעותם של [הגורמים] שמקיפים [את ההנהגה] ומניסיונותיהם לייפות את הכישלון הזה, להמציא לפעמים הצלחות שאינן קיימות, או להסתפק פעמים רבות בהטחת האשמות כלפי בעלי הדעה האחרת. דבר זה גורם להנהגה להיראות כמי שמנותקת מהמציאות, [ומעיד] עד כמה היא זקוקה לרעיון או לעצה שיכולים לסייע לה…

 

דפוס פעולה זה של ההנהגה לא יוביל אותנו לשום מקום. יתרה מזו, הוא יהיה הבוץ שיקבור את כל ההישגים שנחל עמנו הלוחם במשך למעלה ממאה שנה מול הגזענות של הציונות…

 

ההתמודדות עם הנרטיב הציוני-תנ"כי המזויף, והשמירה על הנרטיב הלאומי [פלסטיני] והשארתו חי עם יכולת לעמוד איתן, מחייבים [אותנו] בראש ובראשונה לאחד ולהמריץ את האנרגיות של בני עמנו, היום ומחר, ולא להמירן בבריחה לעבר היסטוריה. [שכן התנהלות כזו] לא תועיל לנו כיום בדבר, [ואף] עלולה להזיק לצדקת ענייננו ולערכיו המוסריים, שמתנגדים לכל פשע אנושי נגד כל אדם, ומבחינים בין יהודים כיהודים לבין הציונות הקולוניאלית הגזענית, ובפרט שאנו הקורבן שמשלם את מחירה של היסטוריה זו, גם כאשר התרחשה, וגם לאחר התרחשותה".[15]