כללי

מנהיג הג'יהאד האסלאמי, זיאד אל-נח'אלה, בראיונות לכלי תקשורת באיראן: אנו מייצרים נשק הודות לאיראן ופועלים לחימוש כל ערי הגדה המערבית; אין בעולם שום יהודי שחייו מאוימים כמו היהודים בפלסטין

 

זיאד אל-נח'אלה, מזכ"ל תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין (להלן, הגא"פ), ביקר בין ה-12-23.6.23 באיראן שם נפגש עם שורה של בכירים במדינה, בהם המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, הנשיא אבראהים ראיסי וגורמים בכוח קודס של משמרות המהפכה.[1] הפגישות עסקו בעיקר בהמשך הסיוע האיראני לפלסטינים, ולגא"פ בפרט, ובהתעצמות ההתנגדות בגדה המערבית (להלן, הגדמ"ע).[2]

 

במהלך הביקור ולאחריו העניק אל-נח'אלה סדרת ראיונות לכלי תקשורת באיראן, בהם התייחס בהרחבה להתנגדות החמושה נגד ישראל שמבצעת תנועת הגא"פ בראשותו בתיאום עם ארגוני הטרור האחרים ברצועת עזה ובגדה המערבית, להתקדמות שחלה בחימוש הגדמ"ע ולייצור העצמי של אמצעי לחימה שנעשה בסיוע איראני.

 

אל-נח'אלה התייחס בדבריו ל"גדוד ג'נין" - מיליציית טרור על-ארגונית הפועלת בג'נין מזה כשנתיים וכוללת לוחמים ממגוון הפלגים הפלסטינים - שלוחמי פלוגות ירושלים, הזרוע הצבאית של הגא"פ, הם הגורם הדומיננטי בה. לדבריו הגדוד הוקם במאמץ רב של הגא"פ, שהחליטה לשתף פעולה עם פלגים פלסטינים אחרים, כולל גורמים בשטח המזוהים עם תנועת הפת"ח, ואף לסייע להם ולחמשם. הוא הסביר כי מהלך זה הניב כמה יתרונות כגון: חיזוק גורמים המתנגדים לרשות הפלסטינית (להלן הרש"פ) בתוך תנועת פת"ח; אחדות הכוחות בשטח ושיפור משמעותי בפעילות ההתנגדות בג'נין. הוא ציין כי גדוד ג'נין הוא מודל שהגא"פ חותרת להעתיקו לכל ערי הגדמ"ע וכי היא כבר החלה במאמצים להקים גדודים לוחמים כאלה ולחמשם. בהתייחסו לטענות של ישראל כי הם פועלים לחיזוק יכולות ההתנגדות בג'נין ובכלל זאת ייצור כטב"מים ומטעני נפץ מתקדמים וחפירת מנהרות, אמר נח'אלה כי הדבר קורה בינתיים בהיקפים קטנים.

 

אל-נח'אלה זקף את התגברות ההתנגדות החמושה בגדמ"ע גם לזכותם של איראן ומנהיגה העליון, עלי ח'אמנאי, שהורה כבר לפני כעשור לחמש את ההתנגדות בגדה.[3]  לדבריו, הפלסטינים מיישמים את הוראה זו באמצעות הברחות נשק לגדה המערבית ורכישת נשק מגורמים ישראלים. אל-נח'אלה הסביר כי ההצלחה הפלסטינית בייצור אמל"ח באופן עצמאי ברצועת עזה, לרבות רקטות, נשק נ"ט ומטענים, נובעת מהניסיון, המומחיות והידע הרב שהפלסטינים קיבלו מאיראן מאז המהפכה האסלאמית במדינה. הוא שיבח את תרומתו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, לארגוני הטרור הפלסטינים ולפיתוח יכולותיהם וטען כי בעידן מחליפו, אסמאעיל קאא'ני, הקשרים בין הצדדים מוסיפים להיות הדוקים.

 

באשר לישראל, אל-נח'אלה קבע בנחרצות כי היא תחדל להתקיים וכי משך חייה עד לאחריתה תלוי במאמצי ההתנגדות להשגת יעד זה. לדבריו, אם ההתנגדות תהיה חזקה ובעלת יכולת התמדה והקרבה, ייתכן שהדבר יקרה בתוך עשור או שניים. הוא קרא להמשיך לבצע פעולות התנגדות שיביאו להרג יהודים, עד שיבינו כי לא יוכלו לחיות בפלסטין בשלום ויסתלקו.

 

אל-נח'אלה תקף גם את הרש"פואת אש"ף על שהסכימו להכיר בישראל ולחתום על הסכם אוסלו וטען כי גם הם מבינים כיום שאין לכך תוחלת. בנוסף הוא תקף גם את המשטרים הערביים המקיימים קשרים עם ישראל ותומכים ברעיון של שלום עימה, וטען כי מדובר בהשפלה ובכניעה ללחצים אמריקאים, ויצא נגד דרישתם מהגא"פ לנתק את קשריה עם איראן, בלא להציע לה סיוע חלופי.  

 

אל-נח'אלה בראיון לעיתון האיראני אל-ופאק[4]

 

להלן קטעים מתורגמים משני ראיונות שהעניק אל-נח'אלה לאמצעי תקשורת איראניים - הראשון לעיתון האיראני בערבית אל-ופאק והשני לסוכנות הידיעות הרשמית של איראן, אירנא:

החמ"ל המשותף ברצועת עזה איננו מטה פיקוד ושליטה והרושם בעניינו מוגזם

שאלה: "לאחר המלחמות ברצועת עזה והניצחונות שנחלה ההתנגדות במהלך השנים האחרונות, אנו שומעים על חדר מבצעים משותף [של הפלגים הפלסטינים בעזה], מהי חשיבות פעילותו ומה הוא עושה?"

 

תשובה: "חדר המבצעים המשותף הוא ביטוי של התיאום בין כוחות ההתנגדות בשדה הקרב, באירועי ירי הרקטות ובסיוע ההדדי. במוחם של אנשים משמעות המושג חדר מבצעים היא מרכז פיקוד, הכוונה ושליטה וכדומה, אולם, בפועל זה לא בדיוק המצב. אם אנו רוצים לתת תיאור מדויק, מדובר בתיאום הקשרים בשטח בין כוחות ההתנגדות באופן ישיר ומעקב אחר העימותים שמתנהלים בשטח [עם ישראל]. זהו התיאור המדויק, אולם לפעמים יש הגזמות בעניין זה."

שאלה: "האם תיאום זה קיים בכל הזירות?"

תשובה: "על פי רוב, התיאום נעשה באזורים שבהם פועלות הזרועות הצבאיות [של פלגי ההתנגדות]. באזורים שאין בהם [פעילות של] זרועות צבאיות רבות ומגוונות, יש פחות צורך בתיאום. בעזה במיוחד יש תיאום רציף, קיימת פתיחות בין הכוחות הפלסטינים והפלגים מתקבצים תחת הכותרת חדר המבצעים המשותף. עם זאת, אין הדבר אומר שלחדר המבצעים יש מטה קבוע שמנהל את העניינים הצבאיים באופן רציף ומנהל מעקב שוטף, אך זהו הכינוי שניתן לתיאום המתמשך [בין הפלגים] בהתאם לצורך. יש אזורים שבהם קיימת התנגדות פלסטינית, אך לא ניתן לבצע בהם תיאום כמו זה שקיים בעזה, למשל.

 

בגדה המערבית יש חוליות וזרועות צבאיות באופן כזה או אחר, כמו למשל במחנה הפליטים ג'נין, שם יש בעיקר את גדוד ג'נין ששייך ל[זרוע הצבאית שלנו] פלוגות אל-קודס. יש שם גם חוליות צבאיות שקטנות משמעותית מהפלגים, אולם הזרם הצבאי העיקרי שמצוי במחנה הפליטים ג'נין הוא גדוד ג'נין ששייך לפלוגות אל-קודס. אולם אין הדבר אומר [שבשטח] אין פלגים נוספים וייתכן שגם הם מפיקים תועלת מגדוד ג'נין לצורך חימוש ושינוע."

 

הרקטות שמשוגרות מעזה לתל אביב הן מתוצרת מקומית הודות לידע שרכשנו מאיראן

שאלה: "במהלך המלחמות בשנות השישים והשבעים לא ראינו שהושגו ניצחונות במלחמות נגד הישות הציונית, אולם כעת, למרות שהישות הציונית היא אותה ישות, ולמרות התפתחותה הצבאית, אנו רואים כי המלחמות נמשכות כיום שעות אחדות וימים מועטים [שלאחריהם] הישות הציונית [כבר] מבקשת הפסקת אש. מה קרה בזירה הזו, ואיזו התפתחות חלה עד שהגענו אל עידן הניצחונות?"

תשובה: "...לא אכחיש כי ישנה התפתחות בפעילות הצבאית הפלסטינית כתוצאה מרכישת ידע בין אם זה מהשטח ומהניסיון, ובין אם זה כתוצאה מהפתיחות [שלנו] כלפי הרפובליקה האסלאמית [של איראן] מאז המהפכה האסלאמית. העם הפלסטיני רכש ניסיון וידע רב [כתוצאה] מהמהפכה האסלאמית... אנו מדברים [על התקופה מאז פרוץ] המהפכה האסלאמית מזה למעלה מארבעים שנה ועד לרגע זה, שבמהלכה התפתחו היחסים של [הפלגים] הפלסטינים עם הרפובליקה האסלאמית [של איראן], עד שהגיעו לשלב שבו [התחלנו] לצבור ניסיון ולרכוש ידע נוסף מהמהפכה האסלאמית, ברמת הייצור והחימוש.

 

היום אנו רואים שהפעילות של ההתנגדות [הפלסטינית] החלה לכלול תפקידים נוספים בהשוואה לעבר, ושלפלסטיני יש ידע רב יותר מבעבר, והוא מייצר סוגי נשק רבים, שבאמצעותם הוא נלחם בכיבוש. הוא מייצר את הנשק הזה ברמה המקומית, פרט למקלעים. הרקטות, נשק הנ"ט והמטענים מיוצרים ברמה המקומית. העם הפלסטיני רכש חלק חשוב מהידע הזה מאחינו ברפובליקה האסלאמית [של איראן] ויש לכך השפעה רבה. פעילות ההתנגדות שאנו רואים כיום, ושבמסגרתה משגרים רקטות לעבר הערים הכבושות, ובמיוחד תל אביב וכל הערים המרכזיות בישראל – [היא למעשה] מומחיות שההתנגדות והעם הפלסטיני למדו מהרפובליקה האסלאמית [של איראן], זאת בנוסף למומחיות במרגמות, מטענים וכיו"ב.  

ההתנגדות הפלסטינית התקדמה שלב וצברה מומחיות הודות לפתיחותה כלפי הרפובליקה האסלאמית [איראן], ובזכות שיתוף הפעולה [של איראן] עם העם הפלסטיני בתחום הטכני והמומחיות הצבאית. זה מה שעשה את ההבדל."

 

ההנחיה של ח'אמנאי לחמש את הגדמ"ע מתבצעת בשטח באמצעות הברחות או רכישת נשק מישראלים

שאלה: "אנו רואים את התפתחויות בג'נין ובגדה [המערבית], האם התממשה מדיניות חימוש הגדה?"

תשובה: "...כשהמנהיג [העליון של איראן עלי ח'אמנאי] קרא לחמש את הגדה המערבית, הוא למעשה שם את ידו על אזור רגיש מאוד בכל הנוגע לסכסוך עם האויב... למרות שהבנו את חשיבות הגדה, להנחייתו זו הייתה השפעה רבה הן מבחינה מורלית והן על [מידת] ההתעניינות [בנושא] מצד אחינו העוסקים בסוגיות אלה, בנוסף לכוחות ההתנגדות עצמם. היה שיתוף פעולה מצד כולם על מנת ליצור שינוי ומפנה איכותי במצב הפלסטיני וגובשה תוכנית לשם כך בין אם באמצעות הברחת נשק [לגדמ"ע] ובין אם על ידי רכישת נשק מן הישראלים עצמם. מה שחשוב הוא שהייתה התמקדות גדולה [מצד כולם במטרה זו] כדי שהגדה המערבית תעבור ממצב של שקט ורגיעה למצב של התנגדות שאנו עדים לו היום. זה בוודאי תאם את ההנחיות של כבוד המנהיג [ח'אמנאי] בנוגע לחימוש הגדה המערבית. בכל מקרה, בביקורנו [הנוכחי] באיראן ובמהלך הפגישה עם המנהיג, הוא הדגיש פעם נוספת את [הצורך] לפתח את חימוש הגדה המערבית ואת פעילות ההתנגדות בה. אני מאמין גם כי אנו כפלסטינים, ככוחות וכתנועות התנגדות, מבינים את החשיבות של חימוש הגדה המערבית, אך הדבר מצריך מאמץ מצד הפלסטינים עצמם וגם סיוע מאחינו ברפובליקה האסלאמית של איראן."

 

ישראל תחדל להתקיים; עלינו להמשיך בהתנגדות עד שיהודים יסתלקו מפלסטין

שאלה: "האם ישנם מדינות או משטרים שמעוניינים לעצור את חימוש הגדה?"

תשובה: "כל המדינות שחותרות [לממש] את תוכנית השלום באזור מתנגדות לנושא [של חימוש] הגדה המערבית ולהתנגדות באופן כללי... ישנו זרם ערבי גדול שתומך ברעיון של הסדר ושלום עם ישראל ומיישם זאת, ואולם רצון העם הפלסטיני ממלא תפקיד גדול בהכשלת תוכנית ההסדר... אין שום פלסטיני אמיתי שמקבל את קיומה של ישראל או מכיר בה. כל פלסטיני שיש לו שמץ של כבוד ותחושת פטריוטיות לא מכיר בישראל וכל מי שהכיר בה הוא מקרה חריג וייתכן שעשה זאת כתוצאה מנסיבות [מסוימות] ולחצים [בין היתר גם מצד גורמים] ערביים. אך כל עוד אנו נמצאים בשטח וכל עוד ירושלים תחת הכיבוש ואדמותינו ובתינו תחת הכיבוש – ההתנגדות תמשיך להתקיים. הדבר החשוב ביותר הוא שאנו מחזקים את ההתנגדות. אנו משוכנעים לחלוטין כי ביום מן הימים ישראל תחדל מלהתקיים. אם נהיה חלשים ייתכן שהדבר יקרה בעוד מאה שנים, אך אם נהיה חזקים ויהיו לנו היכולת, ההתנגדות, ההתמדה והנכונות להקריב, ייתכן שזה יקרה בעוד עשרים שנה – הכל תלוי בנו...

 

אפשר שמצבנו יהיה טוב ונשנה את מאזן הכוחות בתוך עשר שנים, אך אם מצבנו יהיה רע, ייתכן שנזדקק לחמישים שנה. סבורני כי בשנים האחרונות יצרנו מפנה איכותי חשוב באשר להתנגדות ו[מגמה] זו גוברת מיום ליום. ההיערכות של העם הפלסטיני וההקרבה קיימים, ואם ירצה אללה נוכל בתוך פרק זמן קצר להוות איום משמעותי על המפעל הציוני. אנו אופטימיים ואנו ננצח גם אם זה ייקח עשר או חמש-עשרה שנים. אנו אופטימיים [ומאמינים] שאם נשקיע מאמץ גדול יותר, המפעל הציוני יתפרק. היהודים הגיעו לפלסטין כדי לחיות בשלום, ביציבות ו[כדי שיהיה להם] סיכוי לחיים [טובים], אך אם לא יהיה [להם פה] סיכוי לחיים [טובים] ולשלום ואם היהודי יראה שהמקום שבו הוא נהרג הוא פלסטין, הרי שהוא בוודאי יסתלק [מכאן]. הוא הגיע לפלסטין כדי לחיות בביטחון וביציבות, אך אם לא ימצא כאן את היציבות והשלום, הוא ישוב למקום ממנו הגיע. שהרי, אין כיום בעולם שום יהודי שחייו מאוימים כמו היהודים בפלסטין. היהודים במדינות האחרות חיים ברווחה... עלינו לפעול כדי לשנות את האמונה של הישראלי [ולגרום לו להבין] שאין לו פה סיכוי לחיים וכי המקום היחיד שבו נהרגים יהודים הוא פלסטין ולכן עליו להסתלק מהארץ הזו."

 

אנו מקימים גדודים לוחמים ברחבי הגדה ומחמשים גורמים בפת"ח המתנגדים לרש"פ

שאלה: "ראינו התפתחות [של ההתנגדות] בגדה המערבית, אבל לפני שנתיים ראינו [גם] יציאה [לרחובות] של בני הפנים הכבוש [קרי, ערביי ישראל], האם אנו עתידים לראות שם ביום מן הימים הקמה של גדודי התנגדות והאם נראה הפתעות חדשות לאויב הציוני מצד ההתנגדות?"

תשובה: "אנו בתנועת הג'יהאד האסלאמי פעלנו [בעבר] ופועלים [היום] להקים גדודים לוחמים בכל הערים הפלסטיניות בגדה המערבית. ההיקף והיכולת של הגדודים הללו משתנים ממקום למקום בהתאם ליכולתנו לחמש ולספק את מקסימום היכולות עבורם. ללא ספק, גדוד ג'נין היה מיוחד במינו משום שהוא היה הראשון... על כל פנים הוקמו גדודים וחוליות צבאיות בכל הערים הפלסטיניות. תנועת הגא"פ במיוחד נשאה באחריות למצב הזה, אך זה לא סותר את העובדה שישנם [גם] לוחמים מחמאס ומארגונים נוספים. עוד אומר שהפקנו תועלת מהפתיחות שלנו כלפי בסיסי הכוח של תנועת פת"ח, שם יש קבוצות המתנגדות להסדר [עם ישראל] ולרש"פ, ויש גם להן השפעה בשטח. אנחנו החלטנו להפגין פתיחות כלפי קבוצות אלו, להגיש להן סיוע ולחמשן; נוכחותן סייעה להתפשטות ההתנגדות מפני שהן הפכו בדרך זו או אחרת לאופוזיציה של הרש"פ. כך, מצד אחד, יצרנו לרש"פ בעיה משום שיש בתוכה קבוצות שמתנגדות לה, ובה בעת נוצר מצב של אחדות לאומית בחברה [קרי, בשטח]... אלה שהגנו בעבר על הרש"פ, נוטים כעת לַהתנגדות. אנחנו הפגנו פתיחות כלפיהם, סיפקנו להם נשק וסיוע ודאגנו שיישארו במסגרת תנועת פת"ח.[5]

 

תהליך הפתיחות בתוך החברה הפלסטינית הוא משימה: קריאה מתמשכת לאחדות לאומית, והגשת סיוע היכן שאפשר. אני סבור שדבר זה [קרי, הפתיחות שלנו לגורמים בפת"ח] סייע לנו ככוח התנגדות, ובפרט לתנועת גא"פ, לעשות צעד אחד לפני האחרים. אנו גם עוקבים ומספקים מומחיות לשטח בתחום ייצור חומרי נפץ וכן סיוע רב ומתמשך ללוחמים בשטח. בתנועת הג'יהאד ישנם גם אסירים משוחררים בעלי ידע שגם בהם הסתייענו. ההתנגדות השקיעה מאמץ רב במישור הכספים, החימוש, הפעילים  והמספר הרב של השהידים..."

 

הסכם אוסלו מת; משטרים ערביים מקיימים קשרים עם ישראל בלחץ ארה"ב וזו השפלה

שאלה: "כיצד אתה רואה כעת את מעמדם של הסכם אוסלו והרש"פ, בפרט לאור הניצחונות שהשיגה ההתנגדות בשטח, ומה טיב הקשר כיום בין ההתנגדות והרשות?"

תשובה: "הסכם אוסלו כבר מת, ולא אני אומר זאת, אפילו הרש"פ שחתמה עליו אומרת שהסכם זה מת, מפני שיש צד עיקרי בהסכם שאינו מקבל אותו, אינו מכבד אותו ואינו מכיר בו [קרי, ישראל]. לפיכך הסכם אוסלו כבר מאחורינו... חלק מהפלסטינים קיבלו על עצמם [לחתום על] הסכם אוסלו, הכירו בה [בישראל], ונתנו [לה] מה שאיש לא היה חולם עליו. האסון שלנו הוא שחלק מהפלסטינים הכירו [בישראל], ולמרות זאת הישראלי מדבר על מדינה יהודית בגדה המערבית, ולכן אין אופק לשלום...

 

למרבה הצער, יש מצב של השפלה ערבית כתוצאה מלחצים אמריקאים, ומקיומם של המשטרים הלא לגיטימיים האלה במדינות ערב שנכנעו ל'ישראל'. לכן אתה מוצא שכמעט כל המשטרים הערבים, שמקיפים את 'ישראל', מכוננים קשרים ישירים או עקיפים עימה. קיום קשרים עקיפים עם 'ישראל' משמעותם בפועל הכרה בה, ומי שמכיר בה מונע מהפלסטינים לבצע התנגדות. זאת ועוד, המשטרים הערבים בכללותם רודפים גם הם את הפלסטינים עד כדי כך שאנחנו נתונים במצור. בעזה אנחנו נתונים במצור הן על ידי הערבים והן על ידי היהודים.

לפיכך אין שלום עם המפעל הציוני... לכן אני סבור שהשיח באזור על תוכנית לשלום עם 'ישראל' התפוגג, ומה שנותר הם כמה חלומות של משטרים, שנועדו לרצות את ארה"ב ותו לא, אך בפועל אין תוכנית להסדר עם '"ישראל'.

 

סולימאני היה פלסטיני יותר מהפלסטינים ועקב אישית אחר האימונים והסיוע להתנגדות

שאלה: "איך אתה מתאר את השהיד חאג' קאסם סולימאני בהתחשב בכך שהוא לא נוכח פיסית אך רוחו עדיין קיימת בזירת ציר ההתנגדות?"

תשובה: "...חאג' קאסם סולימאני היה נוכח בזירת הלחימה הפלסטינית והרפובליקה האסלאמית [של איראן] העניקה סיוע טוב לעם הפלסטיני. יש מי שיכול לחשוב שהעם הפלסטיני מקבל סיוע של מאות מיליונים מידי חודש [מאיראן], מישהו יכול לחשוב כך, אך אני אומר [שאין זה כך] וכי ההתנגדות ומצבה [הטוב] בפלסטין נוצרו עם מינימום היכולות שהצלחנו [להשיג] ועם כלכלה [המושתתת על] סיוע.

 

אנו, ללא ספק, מכירים בכך שהרפובליקה האסלאמית העניקה להתנגדות הפלסטינית סיוע ובכלל זה מומחיות, אימונים וסיוע כלכלי... כן, אנחנו לא מתכחשים לסיוע הזה אבל אסור לאף אחד להגזים בעניין הסיוע הכלכלי. יש סיוע ביטחוני-צבאי וזה הדבר החשוב ביותר. יש סיוע הומניטרי למשפחות של שהידים ואסירים. יש את המישור של הסיוע ההומניטרי ויתר הסיוע שנותנת איראן [להתנגדות] הוא [בצורה של] ידע צבאי ויכולת חימוש...

 

חאג' קאסם תמיד היה נוכח ועקב באופן אישי אחר כל דבר, אפילו אחר אימוני הלוחמים ונושא הסיוע. הוא השגיח, דאג, עקב ושאל. לנוכחות הזו היה ערך אנושי גבוה מאוד ואנחנו אמרנו תמיד שחאג' קאסם סולימאני היה יותר פלסטיני מהפלסטינים ואהב את ירושלים יותר מהירושלמים. לכן אני יכול לומר עליו שהוא השהיד של ירושלים. כל המפקדים הפלסטינים הכירוהו וידעו עד כמה היה נוכח בכל הנושאים שקשורים לפלסטין."

שאלה: "האם היחסים הללו ממשיכים באותה דרך עם חאג' אסמאעיל קאא'ני?"

תשובה: "בהחלט [גם] עם חאג' אסמאעיל [קאא'ני]... קאסם ואל-חאג' אסמאעיל הם אלו שמייצגים את הרפובליקה האסלאמית וביסודו של דבר את העם האיראני המוסלמי ואת שאיפתו... התמיכה והסיוע הללו נזקפים לזכות איראן ולזכותו של כבוד המנהיג [ח'אמנאי]. כל העם האיראני שותף לתמיכה [האיראנית] הזו [בהתנגדות]."

 

המשטרים הערביים לא רוצים שיהיה לנו קשר עם איראן, אך לא מציעים סיוע חלופי

שאלה: "האם יש גורמים או משטרים שביקשו מכם לנתק את היחסים עם איראן?"

תשובה: "כמובן, הם ביקשו זאת ללא ספק. אין משטר ערבי שרוצה שיהיו לפלסטין יחסים עם איראן משום שתוכניתם המדינית [של המשטרים הערבים] שונה מתוכניתנו. תוכניתם היא שלא יהיו בעיות עם 'ישראל', אפילו אם הפלסטינים יישארו תחת כיבוש. כולם בדרך זו או אחרת לא רוצים שיהיה לעם הפלסטיני קשר [עם איראן] וביקשו שלא יהיו לתנועות ההתנגדות קשרים עמה. אולם הם לא אמרו 'אם תנתקו את היחסים עם איראן, נעביר לכם סיוע', הם רק רוצים שננתק את היחסים עם איראן..."[6]

 

שיתוף הפעולה בין כל פלגי ההתנגדות בג'נין - מודל שאנו פועלים להעתיקו לכל הגדה

ב-9.7.2023, לאחר המבצע הצבאי 'בית וגן' שביצע צה"ל לסיכול תשתיות טרור במחנה הפליטים ג'נין וסביבותיו, התפרסם בסוכנות הידיעות הרשמית של איראן אירנא ראיון נוסף של זיאד אל-נח'אלה, בו התייחס לכמה נושאים. להלן קטעים ממנו:

 

שאלה: "...נתחיל בהתייחסות לאירוע הבולט ביותר לאחרונה והוא מַעֲרָכָת 'גבורת ג'נין' [השם שנתנו הפלסטינים למבצע], כיצד אתה רואה את המערכה הזו ואת מידת השפעתה על עתיד ההתנגדות בגדמ"ע?"

תשובה: "... מערכה זו הצטיינה ברוח לחימה והקרבה גבוהה של לוחמי גדוד ג'נין ושל יתר כוחות ההתנגדות הפלסטינים – ובפרט גדודי חללי אל-אקצא [של פת"ח], גדודי אל-קסאם [של חמאס] וגם גדודי אבו עלי מוצטפא [הזרוע הצבאית של החזית העממית]. [המערכה התאפיינה] גם בהתלכדות של התמיכה העממית [סביב ההתנגדות], והיא מילאה תפקיד מרכזי בעמידתם האיתנה של הלוחמים. כל זה בוודאי היווה מודל חשוב ליתר ערי הגדמ"ע, שכולן נתונות תחת הכיבוש הציוני, ולהערכתי הדבר יהווה בעתיד מקור השראה לכל הפלסטינים... המודל הפלסטיני של ג'נין של ההתנגדות ושל התלכדות התמיכה העממית [סביבה] צריך להוות מודל לכל ערי פלסטין וכפריה".

 

שאלה: "גדוד ג'נין השייך לפלוגות אל-קודס [הזרוע הצבאית של הגא"פ] הוא השם הבולט ביותר בפעילות ההתנגדות במהלך מַעֲרָכָת 'גבורת ג'נין'. האם אפשר לומר שהניסיון הזה הבשיל באופן מלא והפך לגורם משמעותי במשוואה של ההתנגדות בגדמ"ע?"

תשובה: "גדוד ג'נין הוא רעיון שפועל כעת בכל הרצינות ומה שקרה בג'נין מוכיח זאת. אנו פועלים בכל הרצינות כדי להפיץ את הגדודים האלה בכל הערים הפלסטיניות והם הופכים לעובדה קיימת, בשיעורים משתנים בין עיר אחת לאחרת. זאת, למרות קיומם של מכשולים רבים ובראשם מחסור בנשק והיעדר אפשרויות לספקו, אך אנו פועלים ברצינות כדי שמודל ג'נין יכלול את כל הערים הפלסטיניות ולצעירים הפלסטינים יש נכונות לעשות זאת..."

 

שאלה: "הכיבוש דיבר על מנהרות ועל הכנת כטב"מים ומטעני נפץ מתקדמים בג'נין. האם אתם סבורים כי הדבר בא במסגרת רצון [מצדו] להפריז ביכולותיה של ההתנגדות כדי להצדיק את התוקפנות נגד ג'נין, או שההתנגדות אכן מגבירה את חיזוק יכולותיה בגדמ"ע?"

תשובה: "כן, יש דברים כאלה אך לא באופן שעליו מדבר האויב. הכותרות והמִנוּחים הללו הכרחיים [במסגרת העימות]. הם נִלווים לקיומה של ההתנגדות [אלא ש]הם צנועים ביותר, אולם, גם האויב מגזים ורוצה לומר שהוא נלחם נגד חזית שיש ברשותה יכולות עצומות. זה נועד להצדיק את השימוש שהוא עושה בכלי נשק חדישים ביותר לרבות כטב"מים ואמצעי לחימה אחרים..."

שאלה: "האם ייתכן שהניסיון של חדר [מבצעים] משותף של פלגי ההתנגדות יהיה גם בגדמ"ע?"

תשובה: "חדר [המבצעים] המשותף בעזה הוא מסגרת של תיאום, אך אוכל לומר שמה שקורה בגדמ"ע הוא למעשה הרבה יותר ממסגרת של תיאום, ובפרט הקשר של גדוד ג'נין עם כוחות ההתנגדות שסביבו, שכן אנו חולקים [עִמם] את הכסף, את הנשק ואת המזון ..."[7]