המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שר המדינה לענייני חוץ של האמירויות: קטר ממשיכה לתמוך בטרור אין פתרון למשבר עימה
3/7/2018


במלאת שנה למשבר המפרצי, שר המדינה לענייני חוץ של איחוד האמירויות: 

אין פתרון למשבר באופק היות וקטר לא הפסיקה לתמוך בטרור ובקיצוניות

 

ב-6.6.18, במלאת שנה לפרוץ המשבר במפרץ, במסגרתו הודיעו סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחרין על ניתוק יחסיהן עם קטר, פרסם אנוור קרקאש, שר המדינה לענייני חוץ של איחוד האמירויות, מאמר ביומון הסעודי אל-חיאת, היוצא לאור בדובאי, תחת הכותרת "קטר – שנה של ניפוץ החלומות". במאמרו שב וטען קרקאש כי המשבר עם קטר לא נוצר יש מאין, אלא התגבש לאחר שנים שבהן קטר פעלה בצורה אופורטוניסטית לביסוס מעמדה האזורי, תוך  שהיא פוגעת בביטחון האזור, חותרת תחת יציבותן של שכנותיה ומפרה את ההסכמים איתן. לדבריו, כיום, שנה לאחר המשבר, לא ניכרת תקווה לפתרון המשבר בטווח הנראה לעין, וזאת משום שקטר, חרף בידודה וחרף היפגעותה מן המשבר, לא שינתה את דרכיה וממשיכה לתמוך בטרור ובקיצוניות ולחתור תחת יציבות המדינות באזור. קרקאש חזר והדגיש כי המשבר יבוא על פתרונו אך ורק לאחר שקטר תשנה את התנהלותה ותפסיק את תמיכתה בקיצוניות ובטרור ואת מעורבותה בערעור ביטחון שכנותיה באזור. לדבריו, גם אם קטר אכן תתחייב לכך, היא תידרש להציג ערבויות, היות ולמדינות המפרץ אין שום אמון בהנהגה הקטרית.

 

יצוין כי ב-5.6.2017 הודיעו סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובחרין על ניתוק יחסיהן עם קטר בטענה כי היא תומכת באיראן ובארגוני טרור שונים וחותרת לערעור יציבותן של מדינות ערביות שונות. ארבע מדינות אלה הטילו עליה חרם דיפלומטי וכלכלי כולל - שהתבטא בניתוק הקשרים הדיפלומטיים ובסגירת המרחב האווירי ומעברים יבשתיים בין המדינות.[1] בנוסף הן הציבו בפני קטר רשימה של 13 דרישות שעליה למלא כדי שהיחסים עימן ישובו לקדמותן, ובכללן, ניתוק היחסים עם איראן והאחים המוסלמים, הפסקת שיתוף הפעולה עם תורכיה, סגירת ערוץ אל-ג'זירה והפסקת מימון טרור.[2] קטר מצידה דחתה דרישות אלה בטענה כי הן פוגעות בריבונותה.[3] במקביל, הידקה קטר בשנה האחרונה את קשריה עם איראן ועם תורכיה על מנת להתגבר על הקשיים הכלכליים שנגרמו לה כתוצאה ממשבר זה ופעלה להגברת שיתוף הפעולה שלה עם ארה"ב.[4]


אנור קרקאש[5]


 

להלן תרגום קטעים ממאמרו של קרקאש:

"יום השנה הראשון למה שמוכר בעולם כ'משבר קטר' חלף, ולא נראה כי משבר זה עומד בפני פתרון. יתרה מכך, נראה כי המשבר הפך למרכיב שעלינו לחיות עימו ולהתרגל אליו בזירה המפרצית בתוך כל המהומה התקשורתית הקולנית בין קטר לבין ארבע המדינות [המחרימות אותה] שהביעו בבירור את חששותיהן מן המדיניות הקטרית שסיבכה את העניינים המפרציים והאזוריים. זאת, בעוד שקטר חשה שהיא מבודדת בסביבתה, שתפקידה הצטמצם ושחלומותיה התנפצו.

 

יש לציין כי המשבר הזה לא נולד יש מאין וכי הוא לא הפתיע אותנו... אלא היה תוצאה טבעית של המדיניות הקטרית שניפחה יותר מדי את ממדיה ואת תפקידה באזור, שכן היא נקטה גישה אופורטוניסטית שלא ניחנה בנאמנות או אפילו ב[העדפת] האינטרס הקטרי והמפרצי.

 

מלכתחילה ידעו יחסי קטר עם מדינות מפרציות וערביות משברים רבים, קטנים ובינוניים, והיה זה אך טבעי שהדבר יוביל למשבר של 2013 ו-2014[6] שבעקבותיו הגיעו להסכם שהאמיר החדש [של קטר, השיח' תמים בן חמד אאל ת'אני] לא כיבד, אף על פי ששב והדגיש כי הוא מחויב לו בנוכחות מנהיגי מדינות המפרץ באל-ריאד.

 

אין ספק כי המשקעים הללו שהצטברו בהדרגה מאז ההפיכה [הפנים קטרית] בשנת 1995[7] תרמו במידה רבה להיעדר אמון [של מדינות המפרץ] בקטר ובדבקותה בהתחייבויותיה. ההיבט הזה הוא מרכיב מרכזי בהבנת עמדותיהן של ארבע המדינות ביחס למדיניות החוץ של קטר, אשר אימצה מאז 1995 תוכנית אשר אינה הולמת את משקלה הגיאופוליטי. היא פעלה מההתחלה להגשמת שאיפותיה באמצעות יכולותיה הכספיות העצומות באוסף של שיתופי פעולה אופורטוניסטיים שכלל גורמים מנוגדים – החל מחזבאללה ונשיא סוריה [בשאר אל-אסד], דרך מנהיג לוב לשעבר [מועמר אל-קד'אפי] וכלה באחים המוסלמים. באמצעות שיתופי פעולה אלה חתרה דוחה לבסס את נוכחותה האזורית, כמו גם באמצעות אירוח הבסיס האמריקאי [אל-עודייד בשטחה] וכן באמצעות ערוץ אל-ג'זירה.[8]

 

קטר התחילה... לתמרן בין הניגודים. היוזמות הקטריות בתחום מדיניות החוץ הצטמצמו [תחילה] לתיווכים - וזוהי מגמה מקובלת ביחסים בינ"ל של מדינות קטנות - אך בהמשך היא חיפשה תפקיד גדול יותר, כזה שלא נסמך על ידי אינטרסים כלכליים, כוחות צבאיים או בסיס תעשייתי. התוכנית מראשיתה היא חלום בהקיץ של אדם אחד [קרי, של אמיר קטר], חלום שעבורו גויסו היכולות  ונבנו רשתות ולמען הצלחתו שולמו כספים. [חלום זה] התאפיין באופורטוניזם עצום, שבא לידי ביטוי בנורמליזציה [של קטר] עם ישראל שנועדה לבנות לה גשרים עם המערב, כחיזוק לתוכניתה זו.

 

קשה [להאמין] כי השאיפות הפוליטיות היקרות והשאפתניות ביותר הללו מבטאות את האינטרסים האמיתיים של מדינה מפרצית שמרנית ש[השלטון בה] עובר בירושה. [אלא], זו שאיפה שעלותה גבוהה של שליטשאוהב את המשחקים הפוליטיים ורוצה כל הזמן להתעסק בכך. הדבר לא היה מעורר התנגדות אם תוכנית זו לא הייתה משפיעה על יציבות האזור או על ביטחון השכנים... שכן, ריבונות ומדיניות חוץ עצמאית הן חלק מהמוסכמות של המועצה לשיתוף פעולה של המפרץ [להלן, משפ"מ], ומעולם לא הייתה התנגדות למדיניות של מדינה מפרצית זו או אחרת. אולם, משהתברר כי התוכנית הפרטית שאימצה קטר פועלת נגד ביטחון האזור ויציבות מדינותיו, לא היה מנוס אלא לדבר גלויות [על העניין] ולהתנגד לו.

 

היום, בחלוף שנה מצעדי החרם, אנו מוצאים כי לב המחלוקת נותר בעינו. שכן, קטר עודה תומכת בקיצוניות ובטרור ומאמצת רבות מתוכניות הטרור הללו בעולם הערבי, והעדויות לכך רבות, ובכללן תפקידה של קטר בלוב ותמיכתה בארגון האחים המוסלמים, זאת בנוסף לתמיכתה בכמה ארגונים הקשורים לאל-קאעדה בעיראק, בסוריה ובלוב. למרות שקטר חתמה על כמה [מזכרי הבנות]  עם וושינגטון, בעקבות המשבר שפקד אותה, הרי שהעדויות הראשוניות מוכיחות כי אין היא דבקה בהן. בהקשר זה, אין זה סוד כי רשימת הטרור הקטרית שפורסמה בעקבות לחץ אמריקאי[9], נגזרה מתוך רשימת [הטרור שפרסמו] ארבע המדינות נגד קטר, ויש הוכחות נוספות רבות לכך.

 

סיבה נוספת [לכך שהמחלוקת נותרה בעינה], היא המשך המעורבות של קטר בערעור ביטחונן ויציבותן של ארבע המדינות ושל מדינות נוספות גלוי לעין. ייתכן כי הקלטת המפורסמת של אמיר קטר לשעבר ושר החוץ שלו, שבה הוא קשר קשר נגד סעודיה ומלכה [דאז, עבדאללה בן עבד אל-עזיז] יחד עם [שליט לוב דאז, מועמר] אל-קד'אפי, היא אחד מסימני הנפילה הפוליטית המהדהדת[10]. בנוסף לכך, במסדרונות משפ"מ התקיימו כמה דיונים באשר להתערבות של קטר למיטוט הביטחון של בחרין באופן שיטתי ומתועד, ושלא נוסיף לכך את התערבותה לערעור היציבות במצרים ובאיחוד האמירויות.

 

בהתמודדות של דוחה עם המשבר הזה ועם ארבע מדינות ערביות ומפרציות מרכזיות... היינו עדים להתנצחות מוזרה וחוסר חוכמה מובהק במסגרת הניסיוןלהגן על תוכנית היחיד שמנחה את קטר מאז שנת 1995. בהיעדר בחינה מחדש [של קטר את התנהלותה] מתוך דאגה לקשר עם השכנים ועם הסביבה, ראינו את דוחה מטיחה האשמות, מניפה את סיסמת הריבונות וזועקת כי נעשה עמה אי צדק. ראינו כיצד שריה עוברים [ממקום למקום] מסביב לעולם, כדי לקדם סוגיה נפסדת כאילו שמדובר בקרב של יחסי ציבור שבו מי שצועק יותר - מנצח. כמה מדינות הפיקו תועלת מן החלום הקטרי הזה וחיזקו את החוזים המתגמלים [שחתמו עם קטר], בידיעה כי זו הזדמנות הולמת לרווח שכזה.

 

כמו כן, התברר שההבנה הקטרית בעימות ובהתנצחות התבססה על תפיסה מעוותת באשר לאופן ניהול יחסים בינלאומיים. כעת, נגוזה התקווה להתערבות מערבית בעניין מפרצי זה, והתברר כמה אדישה ורשלנית הייתה הדיפלומטיה הקטרית במהלכיה לפתור את המשבר האמיתי שלה. שהרי, פתרון משבר זה טמון בכך שקטר תבדוק את עצמה  ותוותר על תמיכתה בקיצוניות ובטרור ועל [מעורבותה] במיטוט ביטחון שכנותיה באזור – זהו דבר שקל להגיע אליו בתנאי שאתה כן עם עצמך ועם האחר.

 

היום, בחלוף שנה מ[פרוץ] המשבר עם קטר, אנו מבינים כי הגורמים המרכזיים שהובילו אליו נותרו בעינם וכי אי אפשר לפתור אותו מבלי לטפל בתמיכתה של קטר בקיצוניות ובטרור ומבלי שהיא תחזור בה מן הפגיעה באחר. אולם, הפתרון - מכורח הניסיון - מצריך ערבויות, משום שאין אמון בהנהגה הקטרית, בייחוד בצל הניסיון ש[היה למדינות המפרץ עימה] ב- 2013 ו-2014, ועל רקע ההתנצחות וההונאה שאפיינו את ניהול המשבר על ידי קטר בשנה שחלפה.

 

עם המשך המשבר עם קטר, אנו רואים מולנו תצורות חדשות של קשרים באזור, שכן תפקידה של דוחה הפך להיות שולי בשל הבחירות הרעות שלה ולא יועילו לו גרימת הרס פה, שוחד שם, או כיסוי תקשורתי מוגזם. כמו כן, ההתחייבויות הבינ"ל והאזוריות הבאות ימנעו ממנה כמה שותפויות שהיא חותרת אליהן [כעת]. דוחה תמשיך בשנה השנייה של המשבר שלה לנסות לחדש את תשומת הלב הבינ"ל לבידודה, אך הדבר יהיה קשה יותר, שכן בהיעדר חוכמה, היא תדרוך במקום, מבלי שיחול שינוי בזירה או בלחץ המופעל עליה.

 

באשר לארבע המדינות [המחרימות], הרי שהן רקמו יחסים בינלאומיים שאינם כוללים את שכנתן הקטנה... ומהתפקיד של קטר לא נותר אלא הד תקשורתי שמאבד את אמינותו ונחלש בהדרגה.

 

לפיכך, בפני ארבע המדינות ניצבות כיום אופציות רבות בנוגע להתמודדות עם הזירה האזורית וארגון הברית ביניהן כדי לתמוך בביטחון וביציבות האזור ולהיאבק בקיצוניות ובטרור, מבלי שהמשבר הזה ישפיע על עוצמת נוכחותן במישור  האזורי, הערבי והבינ"ל".[11]





[2]  אל-אהראם (מצרים), 24.6.2017

[3]  אל-וטן (קטר), 25.7.2017, 26.7.2017, אל-מצרי אל-יום (מצרים), 25.7.2017

[4]  אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 7.6.2017, https://www.alarabiya.net, 2.5.2018, 13.5.2018, אל-וטן (קטר), 1.2.2018, ראי אל-יום (לונדון), 10.4.2018, אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 11.4.2018

[7]  הכוונה להפיכה הלא אלימה שביצע השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, אביו של האמיר הנוכחי, נגד אביו, השיח' חמד בן ח'ליפה בשנת 1995, וכתוצאה ממנה תפס במקומו את כס השלטון.

[8]  הכוונה לקו המובהק של הערוץ אשר תומך בציר ההתנגדות ויוצא נגד מצרים, סעודיה, איחוד האמירויות ובחרין.

[9] ראו דוח ממרי: הדיבור הכפול של השלטון הקטרי: גינוי הצהרתי של הטרור ותמיכה חברתית וממלכתית במבצעיו, 2.5.18

[10]  הכוונה להקלטות של אמיר קטר לשעבר חמד בן ח'ליפה ושל ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר של קטר חמד בן ג'אסם שיחד עם שליט לוב לשעבר מועמר אל-קד'אפי תקפו את סעודיה ואת משפחת המלוכה. ההקלטות במקור משנת 2013 והודלפו בשנת 2014 ובדיווחים לגביהן נטען כי שני האישים הקטרים תכננו לזעזע את סעודיה ולפלגה. https://www.alarabiya.net, 7.6.2017

[11]  אל-חיאת (דובאי), 6.6.2018