המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אופטימיות ושמחה בעיתונות המפרצית נוכח ההתקוממות העממית באיראן
4/1/2018


אופטימיות ושמחה בעיתונות המפרצית נוכח ההתקוממות העממית באיראן

 

הקדמה

גל ההפגנות באיראן אשר פרץ ב-27.12.2017 והתפשט בכל רחבי המדינה[1], זוכה להתעניינות רבה במדינות המפרץ - סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות - הרואות באיראן אויבת ראשונה במעלה שלהן, ומאשימות אותה בהתערבות בענייניהן ובהסתת האוכלוסייה השיעית בשטחן נגד משטריהן ובניהול מרחוק של פעילות הלחימה בתימן נגדן.

 

ככלל, בולטת שתיקתם של המנהיגים והבכירים  במדינות המפרץ נוכח ההפגנות באיראן. יוצא דופן הוא שר המדינה לענייני חוץ באיחוד האמירויות, אנור קרקאש, אשר צייץ בחשבון הטוויטר שלו, כי "המחאות במשהד ובערים איראניות נוספות, הן הזדמנות [עבור המשטר האיראני] לערוך ביקורת רציונלית ולהעדיף את טובת [זירת] הפנים על פני הרפתקאותיה של טהראן [במדינות] ערב. טובת איראן והאזור היא בבנייה מבפנים ובצמיחה, ולא בהתססת העולם הערבי"[2]

 

ציוצו של קרקאש בחשבון משרד החוץ של האמירויות

 

לעומת שתיקתם של המנהיגים, ניכרת בעיתונות המפרצית, ובפרט בעיתונות הסעודית  שמחה רבה על ההתקוממויות באיראן. מיום ליום, עם התרחבות ההפגנות, הן זוכות לסיקור בולט יותר בעיתונים המובילים, לכותרות בעמודים הראשיים ולהתייחסותם של פרשנים בכירים. בימים האחרונים בולטות כותרות ראשיות כגון "כעסם של האיראנים הולך ומתרחב", "צונאמי מטלטל את כס המלכות של חכמי הדת", ו"העם האיראני: איננו רוצים רפובליקה אסלאמית".[3] כמו כן התפרסמו מאמרים רבים שהדגישו את הגורמים הכלכליים העומדים בבסיס המחאה העממית האיראנית, הצדיקו את ההתקוממות נגד משטר ח'אמנא'י, ואף קראו למדינות המפרץ ולעולם בכלל לתמוך בעם האיראני ולסייע לו במחאתו. אחד המאמרים אף קרא לארה"ב להתערב צבאית באיראן ולתקוף בסיסים ומתקנים איראניים.[4] בנוסף התפרסמו גם קריקטורות רבות שהציגו את השבר בו נתון המשטר האיראני נוכח התקוממות העם נגדו.

 

הכותרת הראשית של עוכאט' הסעודי, 1.1.18:"הרפובליקה של האייתוללות מתמוטטת"

 

הכותרת הראשית באל-סיאסה הכוויתי, 2.1.18:"מהפיכת העוני והרעב מאיימת על כס השאה עוטה הטורבן"

 

 

בהקשר זה ראוי לציין כי לצד הסיקור האוהד את ההתקוממות באיראן בקרב רוב מדינות המפרץ, בולטת עמדתה המאופקת של העיתונות הקטרית בנושא. כך, במשך השבוע הראשון להתקוממות נמנעו היומונים הקטרים מדיווחים בולטים ומפרסום מאמרים על גילויי המחאה, למעט מאמר שפורסם ביומון הקטרי אל-וטן ביום 31.12.17, אשר גם הוא נמנע מלנקוט עמדה כלפי ההפגנות, ואף רמז כי ייתכן שהדיווחים על המתרחש באיראן כיום אינם אמינים.[5] ב-3.1.2018, לאחר שבוע של מחאות באיראן, התפרסמו ביומוני קטר מאמרים ספורים של כותבים קטרים שעסקו במחאות, אולם גם אלה נמנעו מלנקוט עמדה ברורה ונעדרו ביקורת חריפה על המשטר האיראני. מאמרים אלה דנו בעיקר בדרישות הכלכליות המועלות במסגרת המחאה, תוך התייחסות לחוסר שביעות הרצון מהמשטר בקרב הרחוב האיראני.[6] הסיבה לסיקור זה בעיתונות הקטרית היא, ככל הנראה, הידוק היחסים בין קטר ואיראן לאחר פרוץ המשבר המפרצי בחודש יוני 2017.[7]

 

להלן קטעים מתוך מאמרים נבחרים בעיתונות המפרץ המתייחסים למחאה העממית באיראן:

 

העיתונות הסעודית: העם האיראני מאס בעריצות המשטר; על מעצמות העולם לסייע לו

כאמור, בעיתונות הסעודית התפרסמו מאמרים רבים שהביעו שמחה ואופטימיות נוכח ההתקוממויות באיראן, וקראו למדינות העולם לתמוך בעם האיראני במחאתו. ביומון הסעודי אל-ריאד זכתה המחאה האיראנית לכינוי "מהפכת החירות". ביומונים סעודים מובילים אחרים בלטו תיאורים של מצב המשטר האיראני במילים "האייתולות נמצאות על סף תהום", ותיאורים של ההתקוממות העממית כ-"מהפכה נגד צביעות ובדיות" וכהיטהרות של איראן מן האייתולות אשר גזלו את משאביה במשך שלושה עשורים. במאמרים שונים הובעה תקווה כי ההתקוממות הנוכחית תבשר על עתיד חדש לאיראן ולעולם.[8]

 

מאמר המערכת של היומון הסעודי אל-ריאד, תחת הכותרת "נקודת אל-חזור" תלה את ההפגנות במדיניות החוץ האיראנית ובדיכוי אזרחיה, וטען כי המצב באיראן לעולם לא ישוב להיות כפי שהיה לפני פרוץ ההפגנות: "מה שקורה באיראן הוא תוצאה טבעית של שנים רעות של עושק, דיכוי, מצב כלכלי הולך ומתדרדר, התערבויות בוטות בענייני מדינות [אחרות], ותמיכה בארגוני טרור במיליארדי דולרים על חשבון פרנסתו של האזרח האיראני חסר האונים, הניצב בפני שתי אפשרויות: דיכוי והכנעה, או מאסר ועינויים. ההפגנות נגד המשטר, שכללו את רוב ערי איראן, באו כתוצאה משרשרת ארוכה של [החלטות] מדיניות של המשטר, אשר לא כללו את האזרח האיראני בסדר העדיפויות שלו, אלא שמו אותו בסוף הרשימה, אם בכלל...

 

אשר לדברי הבכירים האיראניים כי ישנם 'כוחות זרים' המניעים את הפגנות הזעם, אלה דברים חסרי הגיון, המוכיחים בעליל ניסיון להסיט את תשומת הלב מהגורמים האמתיים שהביאו לפרוץ העימותים, קרי, הדיכוי המתמשך והעושק ללא גבול, שבהם נתון העם האיראני מזה [כמה] עשורים. המצב באיראן לעולם לא ישוב להיות כפי שהיה טרם פרוץ ההפגנות והתפשטותן. העם באיראן מאס בהתנהגות משטרו העריץ."[9]

 

מאמר המערכת של היומון עוכאט' תחת הכותרת "מהפכה צודקת נגד משטר שקרן" הדגיש מצדו את חוסר הלגיטימציה של מדיניות המשטר האיראני בעיני העם האיראני, וקרא למדינות העולם לסייע לעם האיראני המתקומם: "ההתנגדות לשלטון חכמי ההלכה ולתיאוריה שלו בדבר ייצוא המהפכות והמשאבים אל מחוץ לאיראן, נשמעת כעת בקול רם והיא מושכת את תשומת ליבו של העולם ומבהירה באופן חד משמעי, כי שאיפותיה האימפריאליסטיות של איראן לא הטילו את צילן על האזור שסביבה [בלבד], אלא גם על העומק האיראני, והותירו את איראן ללא שום תמיכה עממית...

 

לא זו בלבד שממשלת איראן ומשטר האייתולות השולט בה מוטטו את יסודות המדינה ובזבזו את משאביה, אלא שהם הפכו גם למקור של סכנה לעולם ולעם [האיראני]. על מעצמות העולם להכיר בטרגדיה זו, להושיט יד כדי לסייע לעם המדוכא הזה, ולעזור כדי למנוע נזק [שעלול להיגרם] ליתר מדינות העולם."[10]

 

קריקטורה ביומון הסעודי אל-ריאד: ח'אמנא'י עולה באש ונס על נפשו[11]


 

בעל הטור האני אל-ט'אהרי, הכותב ביומון הסעודי עוכאט', קרא לארה"ב לתמוך במחאת העם האיראני ללא דיחוי, באמצעות תקיפה צבאית נגד בסיסי המשטר האיראני ושדות התעופה שלו. אל-זאהרי טען כי כל השתהות בתקיפה צבאית עלולה להוביל לכך שגורמים זרים, דוגמת תורכיה וסוריה, יתערבו ויכשילו את המחאה, בדומה למה שקרה בסוריה. הוא כתב: "הרוסים ניצחו בסוריה לאחר המהפכה העממית בה משום שהקהילה הבינלאומית עמדה מנגד נוכח דיכוי [העם הסורי] בידי משטר אל-אסד, מבלי להתערב צבאית כדי להגן על האזרחים, והסתפקה בהודעות והחלטות של מועצת הביטחון. זה מה שיקרה גם באיראן כעת, אם ארה"ב תימנע מתקיפה צבאית מהירה של בסיסי המשטר האיראני ושדות התעופה שלו, כדי להציל את האיראנים הרעבים הנרצחים ברחובות מזה כמה ימים...לכוחות העולם החופשי יש כיום הזדמנות פז להיפטר מהמשטר הטרוריסטי העריץ ביותר בעולם, באמצעות תמיכה צבאית במהפכה האיראנית מהר ככל האפשר, בטרם ייכנסו שחקנים חדשים כדי לדכא [את ההפיכה האיראנית]. זאת, משום שצפויה התערבות של כוחות כמו תורכיה כדי להגן על המשטר האיראני, בתואנה של מלחמה בכורדים והגנה על גבולותיה מפניהם, וגם הרוסים עלולים לחפש אינטרסים ועסקות חדשות באיראן..."[12]

 

עבד אל-רחמן אל-ראשד, העורך הראשי לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, היו"ל בלונדון, ומנכ"ל רשת אל-ערביה לשעבר, טען כי המשטר האיראני הניח כי הצגת הישגיו בעיראק, סוריה ולבנון תניב לו פופולריות מבית, אך בפועל העם האיראני מתנגד למדיניותו כלפי חוץ, וכעת מביע את זעמו. וכך כתב: "אכן, איראן מדינה מתקדמת במישור התעשייה הצבאית בהשוואה למדינות האזור, אך היא עדיין נמנית עם המדינות העניות [בו]. זוהי בעייתם של המשטרים הדומים למשטר האיראני, כמו קובה, קוריאה הצפונית, ברית המועצות, יוגוסלביה, גרמניה המזרחית, לוב, תימן הדרומית, סוריה ועוד. משטרים שהתמוטטו משום שדאגו לעליונות צבאית וביטחונית בלבד ומדינותיהם נותרו עניות מכל הבחינות האחרות. באיראן משמרות המהפכה לא מנהלות את הביטחון, אלא משתלטות על כל דבר, קטן כגדול, והן הגדילו את השפעתן בתקופת כהונתו של הנשיא אחמדי נז'אד, כאשר השתלטו אפילו על המוסדות הכלכליים הגדולים ביותר ובהם בתי הזיקוק. אך טבעי שיבוא יום, שבו יתמודד המשטר בטהראן עם הכעס של הרוב [בציבור האיראני] אשר תמך בעלייתו לשלטון לפני ארבעים שנה בחשבו שחייו ישתפרו, אך הם הפכו גרועים יותר. לא סביר שהעם האיראני מסוגל כעת לקרוא תגר על מנגנון הדיכוי של המשטר, אך בהתקוממויותיו המתחדשות לסירוגין, הוא מראה לעולם תמונה שונה. המיליציות של רפובליקת האייתולות אולי הגיעו לדמשק, למוסול, לביירות, לעזה ולתימן, אך הן לא מסוגלות להחיל את שליטתן על משהד."[13]

 

במאמר נוסף שפרסם, הציג אל-ראשד תרחישים שונים להתפתחות ההתקוממות באיראן, ביניהם דיכוי בכוח של המחאה, תפיסת השלטון על ידי קבוצת בעלי כוח, וכן התמוטטות של המשטר, שעלולה  להפוך את איראן למדינה כושלת כגון לוב או סוריה. הגם שאל-ראשד העריך כי התרחיש האחרון אינו סביר, טען כי קריסת המשטר האיראני איננה אינטרס של מדינות המפרץ, שכן "יהיו לכך השלכות מסוכנות, והן תחרוגנה [מגבולות] איראן, לעבר כל האזור". אל-ראשד ציין כי המפתח להישרדות המשטר באיראן הוא בעריכת בדק בית פנימי ורפורמות, ובהתפכחות ממדיניותה האימפריאליסטית.[14]

 

קריקטורה ביומון הסעודי אל-וטן: טורבןהאייתולה האיראני הפך לחבל התלייה שלו[15]


 

יומון של איחוד האמירויות: נגדשה הסאה, המצב באיראן הגיע לנקודת רתיחה

מאמר המערכת של היומון אל-ח'ליג' באיחוד האמירויות מה-31.12.17, תיאר את המצב באיראן כקדירה רותחת וטען כי ייחודו של גל ההפגנות הנוכחי, בהשוואה להפגנות קודמות באיראן, הוא בקריאות הישירות נגד נשיא איראן רוחאני ונגד המנהיג העליון ח'אמנא'י, המהוות תקדים המדאיג את ראשי המשטר. כך כתב: "ההפגנות שהסתיימו בפציעת עשרות אנשים ומעצר מאות נשאו כמה מסרים פנימה. תוכנם הוא שאכן יש משבר אמיתי, שהעם כבר לא יכול לשאת עוד וכי המדיניות הנוכחית כושלת וכך גם השליטים...

 

ההפגנות האלה מזכירות את הפגנות האלפים משנת 2009, שהקיפו את רוב הערים באיראן מקרב תומכי מיר חוסין מוסאוי, במחאה על זיוף הבחירות לנשיאות לטובת אחמדי-נז'אד, והסתיימו בעשרות הרוגים ומאות עצורים ובהטלת מעצר בית על מוסאוי ועל השיח' מהדי כרובי מאז ועד היום. אם כן, הפעילות העממית האיראנית נגד המנהיגות הדתית והצבאית השלטת אינה חדשה; מזה זמן רב שההפגנות בערי איראן דורשות שיפור תנאי עבודה ושכר, וסיום מצב האבטלה. אולם להפגנות האחרונות יש משמעות מיוחדת משום שהמפגינים חרגו משתיקתם, לאחר שנגדשה הסאה, וקראו קריאות נגד הנשיא והמנהיג העליון באופן ישיר, דבר שהוביל את השלטונות לראות בהפגנות מעשה לא חוקי ולקרוא [לציבור] שלא להשתתף בהן, עקב החשש מפני השלכותיהן והתרחבותן [ומחשש] שהן יהפכו לכתם שמן או כדור שלג מתגלגל שאינו ניתן לשליטה. ישנה קדירה רותחת. עד מתי יהיה אפשר לשלוט בדרגת הרתיחה?"[16]

 

קריקטורה ביומון איחוד האמירויות אל-ביאן: האדמה נפערת מתחת לרגלי ההנהגה האיראנית[17]


 

מאמרים בבחריין: המשטר האיראני לא יוכל עוד לטעון שהעם תומך בו; אין חלופה להחלפתו

אל-סיד זהרה, בעל טור ביומון הבחרייני אח'באר אל-ח'ליג', תיאר את ההפגנות באיראן כאינתיפאדה עממית נגד המשטר, וטען כי לאחר עשרות שנות דיכוי, העם האיראני גילה שאין הבדל בין המחנה הרפורמיסטי לבין המחנה השמרני במדינה. בטורו, כתב זהרה כי כעת האיראנים מבינים שעליהם להחליף את המשטר בארצם, ועל כן גם אם ההתקוממות הנוכחית תיכשל, הרי שהיא הצליחה להוכיח שהמשטר האיראני אינו זוכה לתמיכת אזרחי המדינה. הוא כתב: "במשך עשרות השנים שחלפו מאז עליית שלטון חכמי ההלכה באיראן, לא הפיק העם משלטונם דבר זולת עוני, חורבן והרס. אושיות השלטון שדדו את נכסי המדינה וכולם הסתבכו בשחיתות שאין כדוגמתה. את הסיפור ואת העובדות שלה מכיר העם האיראני היטב... העם האיראני חי לאורך כל עשרות השנים הללו של שלטון חכמי ההלכה כשהוא נאנק תחת כובד העוני, האבטלה, המחסור והדיכוי החברתי והפוליטי. אלו הן הנסיבות שהובילו לפריצת האינתיפאדה הנוכחית של העם האיראני...

 

במשך שנים ארוכות תלו האיראנים את יהבם במי שמכונים הרפורמיסטים בחוגי המשטר, וציפו מהם לנקיטת מדיניות שונה, הן במישור הפנימי והן במישור החיצוני. אלא שלבסוף גילה העם שההיתלות הזו במי שמכונים רפורמיסטים אינה אלא אשליה, ושאין שום הבדל בינם לבין מי שמכונים שמרנים. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא הנשיא הנוכחי רוחאני, שהעם ראה בו רפורמיסט שעתיד להביא לאיראנים את החירויות ולשים קץ לפשעי החוץ של המשטר, אך גילה בסופו של דבר שרוחאני אינו רפורמיסט ואין לו שום קשר לרפורמיזם ושבתקופתו הפך המצב בכל התחומים לגרוע ביותר אי פעם.

 

מכאן בדיוק מתבהרת המשמעות העיקרית של האינתיפאדה העממית הנוכחית באיראן. פריצת האינתיפאדה פירושה, שהעם האיראני מאס בשלטון כולו ואינו מצפה עוד לשום דבר טוב או לתקווה לשיפור המצב בחסות קיומו של משטר זה. העם האיראני הבין כי אם זכותו לנקום את נקמתן של עשרות השנים שהלכו לאיבוד, שאותן בילה באומללות ובהרפתקנות עדתית-טרוריסטית, ואם זכותו לייחל לעתיד טוב יותר עבורו ועבור איראן, [אזי] אין שום חלופה זולת הסתלקות המשטר הנוכחי...

 

גם אם יצליח המשטר [האיראני] לדכא את האינתיפאדה הנוכחית בטרור האופייני לו, כפי שאיים לעשות, הרי שמעתה ואילך הוא לא יוכל עוד לטעון שהוא זוכה לתמיכת העם או שמדיניותו הנפשעת מבטאת את [רצון] העם. באמצעות האינתיפאדה הזו העם האיראני מעוניין להחזיר לעצמו את רצונו החופשי, שאינו תלוי במשטר, ולשלול את הלגיטימיות של כל עקרונותיו המדיניים [של משטר זה] ואף את עצם קיומו."[18]

 

פיצל אל-שיח', בעל טור ביומון הבחרייני אל-וטן, תקף את המקטרגים האיראניים על בחריין, וכן את תומכי איראן בארצו, וטען כי אלו מבקרים את בחריין בתחום זכויות האדם אך ממלאים פיהם מים נוכח הדיכוי האלים של ההפגנות באיראן. וכך כתב: "היום כאשר בני העם האיראני מתקוממים נגד המשטר העריץ [האיראני] הזה, לא נותר לנו אלא לאחל להם שיצליחו להפיל את הדיקטטור הרודן [קרי, ח'אמנאי], שכן פעילות זו [ההתקוממות] באה רק בגלל העושק הגובר ובשל הדיכוי ושבירת רצונו של העם, שנכלא בקלות ונרצח בקלות רבה עוד יותר.

  

מי שמגנים על איראן, ובפרט הבוגדים של בחריין ומשתפי הפעולה מבית ומקרב הגיִס החמישי [כוונתו לגורמים שיעים בתוך בחריין התומכים באיראן], הם הראשונים שמריעים לפרסומם של דוחות מטעם גורמים וארגונים של זכויות אדם כמו 'Human Rights Watch', 'Amnesty [International]', '[the UN] Human Rights Council ואחרים, אך [מנגד] הם גם הראשונים ששותקים כאשר הדוחות של הארגונים הללו עוסקים באיראן וחושפים נתונים סטטיסטיים נוראים המבהירים את עוצמת הדיכוי, הרצח ושלילת החירויות.

 

מדוע, בוגדים שכמותכם, אינכם מדברים על איראן, בעוד שאתם מתרברבים בכך שאתם 'פעילי זכויות אדם'? התשובה לכך קלה ביותר, שכן כיצד יכול עבד למתוח ביקורת על אדונו? והללו אינם אלא עבדים של משטר ח'אמנאי שתומך בהם ומממן אותם, בתוך [בחריין] או מחוצה לה...

 

אנו נדבר עם איראן באותה שפה שבכיריה מדברים כשהם משמיעים "דברי כפירה" בעניין הבחרייני:... האם אין ל[עם האיראני] זכות להתקהל ולהתנגד בדרכי שלום?! האם אין להם זכות לדרוש צדק ושוויון ומלחמה בשחיתות, ובייחוד בשחיתותו הכספית הזועקת לשמיים של ח'אמנאי, שודד העושר של איראן? האם אין להם זכות לחופש פולחן דתי...?

 

לפיכך, על 'הליצנים' מקרב הבכירים האיראנים שנהגו לתקוף את בחריין בהצהרותיהם בעניין החירויות והזכויות, ליישם את דבריהם לגבי עצמם וביחס למשטרם העריץ. אולם זה לא יקרה לעולם, שכן כל מה שרואים כעת באיראן הוא דיכוי של העם ורצח שלו בדם קר וגל בלתי פוסק של מעצרים... מי ייתן ואללה יאפשר לנו להיות עדים ליום נפילתו של המשטר הדיקטטורי הזה ומנהיגו העריץ."[19]

 

מאמר ביומון כוויתי: על מדינות המפרץ לתמוך באינתיפאדה האיראנית, כפי שאיראן מתערבת בענייניהן

גם בעל הטור אחמד בודוסתור, הכותב ביומון הכוויתי אל-וטן, התייחס לגל ההפגנות באיראן כאל אינתיפאדה של העם האיראני נגד המשטר במדינה. בטורו, הגדיר את איראן כמדינת משטרה אשר משתמשת בכוח מוגזם נגד אזרחיה, וקרא למדינות המפרץ לתמוך בהתקוממות האיראנית, ובכך להשיב לאיראן מנה אחת אפיים, נוכח פעילותה החתרנית נגד המשטרים הסוניים במפרץ. וכך כתב:"[בפי] נשיא ארה"ב המנוח [אברהם לינקולן], ששילם בחייו את מחיר החופש של השחורים, [היה שגור] הביטוי 'אף אחד לא אוהב את כבליו, גם אם הם מזהב'. העם האיראני כבול ונרדף על ידי משטר הדמים האיראני העריץ, וחווה סבל רב. מעל חצי ממנו חי בעוני מרוד וסובל מתנאי מחיה קשים, אך הוא אינו יכול להביע את סבלו ואת עמדותיו המתנגדות למשטר האיראני, משום שהתוצאה תהיה דיכוי והשלכת כל מי שמתנגד לכלא...

 

האינתיפאדה של העם האיראני החלה מ[העיר] משהד, עיר בעלת אופי דתי שבה יש סמל ייחודיקברו של האמאם [עלי] אל-רדא [האמאם השיעי השמיני]. האינתיפאדה הזו מסמלת את המהפכה נגד אנשי הדת, שכן קריאות המפגנים היו 'מוות לדיקטטור', כלומר למנהיג הרוחני של משטר חכם ההלכה, האדון ח'אמנאי, וכן 'מוות לרוחאני', שהוא נשיא הרפובליקה שנכשל עד כה בשיפור רמת חייו של העם האיראני, ויתרה מכךהמצב הידרדר אף יותר בתקופתו.

 

המשטר האיראני משקיע מיליארדים במשמרות המהפכה האיראניים ובכוחות הבסיג', אשר יצאו נגד המפגינים. זוהי מדינת משטרה שאינה מבינה אלא את שפת האלימות ומטפלת בהפגנות שקטות בברבריות ובכוח מופרז. לא מעניינים אותה חיי העם האיראני כפי שמעניינות אותה הישארות והמשך המשטר...

 

על מדינות המפרץ, ובייחוד על סעודיה, האמירויות ובחריין, שעמדותיהן לגבי המשטר האיראני דומות, לתמוך באינתיפאדה של העם האיראני ולנהוג מידה שווה עם המשטר הזה, שמתערב גם הוא בענייני הפנים של מדינות המפרץ ותומך בצעירים הקיצוניים, כדי שיתקוממו נגד המשטרים הפוליטיים במפרץ. לכן, על מדינות אלה להחזיר למשטר האיראני מנה אחת אפיים כדי להציל את העם האיראני מן הגיהינום שבו הוא חי."[20]

 

קריקטורה ביומון הסעודי עוכאט': משטר האייתולות באיראן חרד מפני ההמון המתקומם[21]






[1] עוד על המחאה העממית באיראן, בדוח ממרי: התקוממות עממית נגד המשטר האיראני ומדיניותו – 2017 (31.12.17).

[2] דבריו של קרקאש צויצו מחדש בחשבון הטוויטר של משרד החוץ באמירויות. twitter.com/MOFAUAE, 28.12.2017. בנוסף, ב-26.12.2017, יום לפני פרוץ המחאה באיראן, צייץ שר החוץ הבחרייני ח'אלד בן אחמד אאל ח'ליפה בחשבון הטוויטר שלו כי "איראן היא [מדינה] בת קיימא, [ואילו] הרפובליקה האסלאמית היא בת חלוף". אאל ח'ליפה חזר והתייחס בעקיפין לציוצו זה ב-30.12.2017. twitter.com/khalidalkhalifa, 26.12.2017, 30.12.2017.

[3] אל-יום (סעודיה), 1.1.2018; עוכאט' (סעודיה), 2.1.2018; אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 1.1.2018.

[4] בנוסף למאמרים במסמך זה ראו גם מאמרו של מחמיד אל-מחמיד ביומון אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 1.1.2018, אשר קרא אף הוא לעולם להתערב בנעשה באיראן.

[5] אל-וטן (קטר), 31.12.2017. השתיקה בעיתונות הקטרית כלפי גל המחאה באיראן עוררה ביקורת בעיתונות הסעודית, אשר האשימה את קטר בקשירת קשר עם המשטר האיראני, ובהיעדר יושרה עיתונאית. ראו למשל עוכאט' (סעודיה), 2.1.2018

[6] אל-וטן (קטר), 3.1.2018. יצוין עוד כי ביומון הקטרי אל-ערב התפרסם מאמר של הכותב הכוויתי זאפר אל-עג'מי, שבו ננקטה לשון חריפה יותר, עת מתח אל-עג'מי ביקורת על איראן והזהיר פן איראן תתמודד עם גל המחאה הפנימי בה באמצעות ייצוא משבריה למדינות המפרץ, ואיום על סעודיה, בחריין, האמירויות וכווית. אל-ערב (קטר), 3.1.2018

[8] אל-ריאד (סעודיה), 2.1.2018; עוכאט' (סעודיה), 2.1.2018; אל-וטן (סעודיה), 2.1.2018.

[9] אל-ריאד (סעודיה), 1.1.2018.

[10] עוכאט' (סעודיה), 1.1.2018.

[11] אל-ריאד (סעודיה), 1.1.2018

[12] עוכאט' (סעודיה), 3.1.2018

[13] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 30.12.2017.

[14] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 2.1.2018.

[15] אל-וטן (סעודיה), 2.1.2018

[16] אל-ח'ליג' (אמירויות), 31.12.2017.

[17] אל-ביאן (אמירויות), 31.12.2017.

[18] אח'באר אל-ח'ליג' (בחריין), 1.1.2018.

[19] אל-וטן (בחריין), 2.1.2018

[20] אל-וטן (כווית), 30.12.2017.

[21] עוכאט' (סעודיה), 1.1.2018.