כללי

כותבים ערבים בתגובה להוצאת תנועת האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק בירדן: יש להיאבק בה כמו בסרטן וכמו בנאציזם

 

בעקבות החלטת ירדן להוציא מחוץ לחוק את תנועת האחים המוסלמים (להלן, האח"ס), לאחר חשיפת חוליית טרור המזוהה עמם שפעלה בשת"פ עם חמאס, חזבאללה ואיראן[1], פרסמו כותבים ערבים - בעיקר בסעודיה, באיחוד האמירויות ובמצרים – מאמרי תמיכה במהלך הירדני, בטענם כי האח"ס חותרים לערעור יציבותן של מדינות ערב בשירות אג'נדות זרות.

 

לדברי הכותבים, האח"ס שהצליחו להתבסס ברבות ממדינות ערב, באישור משטריהן, במשך עשרות שנים פעלו לקידום האידיאולוגיה הקיצונית שלהם והסיתו נגד המשטרים עצמם, כדי להביא לנפילתם. אחד הכותבים, שהשווה את האח"ס לנאציזם ולפשיזם, טען כי המאבק נגדם צריך להתמקד בהבסת האידיאולוגיה שלהם; כותב נוסף הזהיר כי הם הפכו לאחד האיומים הגדולים ביותר על הביטחון העולמי ולסכנה חמורה שיש לסכלה לאלתר וכותב אחר השווה אותם לסרטן שאין מנוס מלכרות אותו. עוד נטען במאמרים כי לאח"ס אין מקום במדינות ערב המתונות שמאמינות בפיתוח, במתינות ובשלום וכי אין תועלת לנסות לשלבם בפוליטיקה, משום שהם אינם מאמינים בשותפות ומשתמשים בכל מרחב שניתן להם כבסיס לגיוס והסתה נגד המדינה.

 

סמל האחים המוסלמים[2]

 

להלן תרגום קטעים מכמה מאמרים כאלה:

 

כותב סעודי: יש להביס את אידיאולוגיית האח"ס כמו את הנאציזם והפשיזם

ממדוח אל-מוהייני, איש התקשורת הסעודי ומנכ"ל הערוצים הסעודיים אל-ערביה ואל-חדת', צידד במאמרו מה-25.4.25 בהחלטה של ירדן להוציא אל מחוץ לחוק את תנועת האח"ס וקרא להביס את האידיאולוגיה של האח"ס לא רק בחזית הביטחונית-צבאית, אלא גם בחזית התרבותית והכלכלית ולייצר לה חלופה, כפי שנעשה בשעתו עם האידיאולוגיה הנאצית ועם הפשיזם לאחר מלחמת העולם השנייה. כך כתב: "ירדן קיבלה החלטה אמיצה ונחרצת להוציא מחוץ לחוק את תנועת האח"ס באופן מוחלט]... אך השאלה היא: האם הרעיון [העומד מאחורי] האח"ס יגווע לאחר שהתנועה הוצאה מחוץ לחוק? האח"ס הם לא רק ארגון פוליטי, אלא גם ארגון אידיאולוגי. מי שמגנים על הקבוצות הקיצוניות כדוגמת האח"ס טוענים בצדק, כי רעיונותיהם לא מתים, הם  ממשיכים מדור לדור. האח"ס הם רעיון שנולד לפני כמאה שנה כאשר חסן אל-בנא ייסדם בשנת 1928, והוא ממשיך להתקיים עד היום, וזאת מכמה סיבות.

 

ראשית, חלק מהממשלות [הערביות] השתמשו באח"ס על מנת לזכות בלגיטימציה, או בשל חשש מתגובתם, מעימות עימם, או מכך שהם יגייסו את הרחוב נגדן. חלק מהממשלות הפנו אותם [קרי, את האח"ס] נגד יריביהן או נגד אידיאולוגיות עוינות או רצו להכניסם לזירה הפוליטית במטרה לפגוע בכוחם. כל הסיבות הללו הובילו להארכת חייה של התנועה, אך [במקביל] גם לכישלון גדול. מתן אפשרות לאח"ס, לרעיונותיהם, לאנשיהם ולפעילויותיהם לשגשג ולהתפשט בחברה לאורך זמן, פירושו הרעלה פנימית של החברה וזריעת מוקשים בתוכה בדמות אידיאולוגיות קיצוניות. זהו משחק מסוכן. הפגנת סובלנות כלפי ארגונים קיצוניים, נכונות לעשות ויתורים כלפיהם או ניסיון להכילם הם כמו ניסיון לחבור לנחשים ארסיים. ידוע כיצד במהלך ההיסטוריה התנועה פנתה נגד נותני חסותה בזמנים רגישים ומכריעים...

 

שנית, כישלון הפיתוח מפיח חיים [באח"ס]. תנועת האח"ס הפיקה תועלת מההידרדרות הכלכלית ומכישלון הפיתוח במדינות ערביות רבות. היא שואבת את ההכשר שלה מהיעדר מיזמים כלכליים מצליחים ומציגה עצמה כחלופה המתאימה, ככל שעולים מדדי העוני, השחיתות, הניהול הכושל, העושק וחוסר הצדק.

 

שלישית, כישלון [המדינה] בהיבט התרבותי והאינטלקטואלי. תנועת האח"ס קיבלה חופש מוחלט להשתלט על בתי הספר והאוניברסיטאות וניצלה את התהליך החינוכי להנחלת  האידיאולוגיה שלה. התנועה כפתה את ההגמוניה שלה על מוסדות הדת וקיבלה אור ירוק להשתלט החברה באמצעות פעילויות, הרצאות וכינוסים... השיח שלה שלט במוחות במשך עשרות שנים והפיץ את תרבות השנאה באופן חסר תקדים... הדבר הגיע לרמות מסוכנות עד כי מנהיגיה החלו לאיים בחיסול המדינה, בהישענם על הפופולריות שצברו זה עשרות שנים...

 

סיבות אלו ואחרות אפשרו לאידיאולוגיה של האח"ס להמשיך [להתקיים] במשך עשרות שנים, לא משום שהיא קוהרנטית ולגיטימית כשלעצמה, אלא פשוט משום שניתנה לה  האפשרות להמשיך [להתקיים] ולהתפשט. האידיאולוגיה האח"סית - כיתר האידיאולוגיות הקיצוניות כדוגמת הנאציזם והפשיזם – יכולה לגווע אם תובס [בחזיתות] הביטחונית, התרבותית והכלכלית. הבסתה ביטחונית [בלבד] – תוך שמאפשרים שגשוג אינטלקטואלי ותרבותי שלה - פירושה שהיא תחזור שוב. עם השחיתות והעוני, האח"ס ימצאו הזדמנות להחיות את השיח שלהם. אם ניקח כדוגמה את הניסיון של גרמניה, נמצא שהמנצחים לא הסתפקו רק בחיסול הנאצים מבחינה צבאית, אלא הם אסרו את קיומו והציעו חלופה כלכלית ותרבותית מוצלחת שגרמה לרעיון הנאצי להיות נחלת העבר. זה מה שצריך לקרות עם הרעיון האח"סי שהתקיים הרבה יותר מדי זמן."[3]

 

עיתונאי סעודי: מתחייב עימות עם האידיאולוגיה של האח"ס

בדומה לכך גם העיתונאי הסעודי משארי אל-ד'אידי טען במאמרו מה-24.4.25, כי ההתמודדות עם האח"ס צריכה להיות בראש ובראשונה עם האידיאולוגיה והשיח שלהם. כך כתב: "...הפירוק הנוכחי של תנועת האח"ס בירדן אינו [מהלך] חדש ברישומי המדיניות הערבית. בעבר פורקו האח"ס במצרים, בעידן המלוכני, [אחר כך] הוחזרו [לפוליטיקה], ואז פורקו [שוב] בעידן [שלטון] הקצינים [החופשיים]. [פעילות] התנועה אסורה לחלוטין בכמה מדינות ערביות, ולכן היא מנסה באי אלו מדינות שמפגינות סובלנות כלפיה, כדוגמת כווית ומרוקו, לפעול תחת שמות אחרים.

המחלוקת עם האח"ס היא בראש ובראשונה מחלוקת אידיאולוגית, תרבותית וחינוכית, ולא מחלוקת פוליטית, שכן בפוליטיקה אין ידידות קבועה ולא עוינות קבועה. עימות ביקורתי אמיתי צריך להיות מול הרעיונות ומושגי השיח האידיאולוגי של האח"ס, לא מול הטקטיקות שלהם, ומול התקפותיהם ונסיגותיהם החוזרות ונשנות בזירה הפוליטית. זהו [לב] העניין."[4]

יומון סעודי: האח"ס  - חוד החנית של הפצת כאוס במדינות ערב בשירות אג'נדות זרות

היומון הסעודי עוכאט' פרסם ב-25.4.25 כתבת פרשנות תחת הכותרת "סופם של האח"ס", שבה נכתב: הכרזת שלטונות ירדן על פירוק האח"ס, סגירת משרדיהם, הפקעת רכושם והחשבתם כארגון 'בלתי חוקי', מורידה את המסך על הארגון שהיה חוד החנית של הפצת כאוס ופגיעה ביכולות הביטחון הלאומי [של הממלכה]. הקריסה הגדולה של האח"ס בירדן, ולפני כן [נפילת האח"ס] במצרים, בתוניסיה, בסודאן ובמדינות נוספות, הייתה צפויה, שכן ארגונים כאלה בדרך כלל נושאים את הזרעים של קריסתם הפנימית, פשוט מפני שהם פועלים בשם אג'נדות זרות נגד האינטרסים של ארצות המולדת והעמים, במטרה לפוררם.

בכל מקום ומקום, מנסים האח"ס לנצל את המשבר האזורי במטרה להצית את ארצות המולדת מבפנים, ולהחיות את השפעתם המתכרסמת, באמצעות ערעור יציבותן של מדינות ערב. אלא שהרחוב הערבי - מהאוקיינוס [האטלנטי] ועד למפרץ - פלט אותם לאחר שהבין כי הם רק כלי שרת [בשירות] מיזמים חיצוניים שנועדו לערער את היציבות [במדינות אלה] ולפגוע בה."[5]

כותב אמירתי: אין מקום לאחים המוסלמים במדינות ערב המתונות

הכותב האמירתי, מוחמד פייסל אל-דוסרי, פרסם ב-23.4.25 בטורו ביומון האמירתי אל-ערב, מאמר תחת הכותרת "אין מקום לאחים המוסלמים במדינות המתינות", בו כתב: "ארגון האח"ס אינו עוד רק 'ארגון פוליטי' שמשתמש בדת ככסות וסוחר בה ותו לא, אלא הוא אחד האיומים המורכבים ביותר על הביטחון הערבי, לאחר שהפך לרשת אידיאולוגית חוצת גבולות שמשקיעה [עצמה ביצירת] כאוס ומיטיבה לחדור למוסדות המדינה תחת סיסמאות דתיות מזויפות, בטרם היא מתנפלת עליהם בשם המהפכה...

 

ירדן איננה יוצאת דופן. תנועת הטרור השתמשה באותה טקטיקה במספר מדינות ערביות, החל ממצרים - שם היא התקדמה בזירה [הפוליטית], נקטה בהדרה, בפעילות ארגונית חמושה, באלימות ותכננה התנקשויות; עבור בלוב - שם היא כרתה ברית עם המיליציות החמושות ולבסוף [גרמה] לפילוג המדינה ו[עד] לתוניסיה שם האח"ס בהנהגת תנועת הנהדה שיתקו את כל נתיבי הפיתוח, זרעו פילוג פוליטי והיו גורם עיקרי להחמרת המשבר הכלכלי. המדינות שהבינו בשלב מוקדם את הסכנה הטמונה בפרויקט של האח"ס, חסכו מהעמים שלהן גורל דומה. בראש מדינות אלה נמצאת מדינת [איחוד] האמירויות שנקטה כבר לפני שנים עמדה מקדימה וחד משמעית כשהפלילה את תנועת האח"ס והגדירה אותה ארגון טרור...

 

אין מקום לאח"ס במדינות המתונות, מכיוון שמדינות אלה בחרו בדרך של פיתוח במקום בכאוס ובדרך המתינות במקום בקיצוניות... מדינות שבונות את עתידן על יסודות של סובלנות ושגשוג לא יכולות לקבל [את קיומם של] ארגונים בעלי פרויקטים אפלים שפועלים בסתר כדי להחריב את המדינה מבפנים. מכאן הצורך להגן על מדינות הלאום מפני הסחיטה האידיאולוגית שמפעילה תנועת [האח"ס] בכל מקום אליו היא מגיעה. האח"ס לא מאמינים במדינת הלאום ולא מייחסים חשיבות למושגים כמו ריבונות או חוק, אדרבא, הם רואים בשלטון מטרה ומשתמשים לשם כך בכל האמצעים, ובכללם כריתת ברית עם כוחות זרים ועם מיליציות חמושות.

 

ההודעה של ירדן [בדבר תפיסת חוליית אח"ס שתכננה לבצע פיגוע בממלכה] צריכה להוות קריאת השכמה לאזור כולו מאחר שירדן הייתה ועודנה עמוד תווך של יציבות האזור ושער ביטחוני חיוני מול [הזירות] הבוערות - סוריה, עיראק ופלסטין. [ולכן] כל איום על יציבות ירדן הוא איום ישיר על ביטחון המולדת הערבית כולה. דבר זה מעמיד את כולם בפני אחריות ברורה להגן על עצמם ולתמוך בבחירותיהם להתמודדות עם הטרור של האח"ס.

 

כבר הוכח שאין תועלת בניסיון לרצות את התנועה או להכילה ברמה הפוליטית, משום שהיא פשוט אינה מאמינה בשותפות; כל מרחב שניתן לה חיש הופך לפלטפורמה לגיוס, הסתה ובנייה של ארגונים מחתרתיים. האזור אינו זקוק היום ל'ארגונים' שמניפים סיסמאות בלא שיש בידם חזון לבניית מדינה; [הוא כן זקוק] ל'מדינות לאום' שמכוונות את המצפן שלהן לכיוון של פיתוח, מתינות ושלום, מכבדות את ריבונות החוק ומונעות חדירת קיצוניות למוסדותיהן. ביטחון ירדן הוא [חלק] מביטחון כל הערבים ועל כולם להבין שהתוכנית של האח"ס אינה עוד סכנה פוליטית שניתן להכילה, אלא היא הפכה לסכנה ביטחונית שיש לסכלה לאלתר. הבחירה ברורה: או מדינות לאום חזקות, או ארגונים אנרכיסטיים שניזונים מהמשברים של העמים וחוטפים את עתידם."[6] 

 

עיתונאי מצרי: האח"ס חוזרים על טעויותיהם וחושפים את עצמם

אחמד עבד אל-תואב, בעל טור ביומון הממסדי המצרי אל-אהראם יצא גם הוא נגד האח"ס וטען שהם מהווים סכנה לביטחון המדינות ואחדותן. הוא כתב: "כשעוקבים אחר העמדה הנחרצת האחרונה שנקטה ירדן כלפי תנועת האח"ס ופעולות הטרור שלה, לאחר שנחשף שהיא חתרה לחולל זעזועים מסוכנים ולארגן הפגנות סוערות שיעוררו מחלוקות, ברור לכל מי שעוקב אחר החדשות אודות התנועה, כי היא חוזרת על טעויותיה אחת לאחת בכל מדינה בה מאפשרים לה להתקיים ולפעול בחופשיות! הדבר המוזר הוא שטעויותיה לא מצטמצמות [רק] למעשים שהיא מבצעת נגד המדינה שבה היא פועלת, אלא היא גורמת בעצמה, ומתוך אשליה שהיא מתוחכמת יותר [מהמדינה], לחשיפת מזימותיה שלה הפונות [בסופו של דבר] נגד התנועה, הנהגתה, אנשי השטח שלה ובסיסיה ונגד כל הישגיה! הכישלון החרוץ של התנועה מרגיע את כל מי שמבין את הסכנה [שמהווה האח"ס] לאחדות הלאומית, לביטחון המדינות בהן הם פועלים ולהתפתחותן...

 

כצפוי, משום שמצרים, העם והצבא, השיגו ניצחון היסטורי נגד המזימה הגדולה ביותר של האח"ס, שקיבלה תמיכה חיצונית, הנשיא אל-סיסי התקשר למלך הירדני עבדאללה השני והדגיש בפניו את הסולידריות המוחלטת של מצרים עם ירדן במאבקה נגד הטרור... "[7]

 

חוקר במכון אל-אהראם: האח"ס הם כמו סרטן וירדן החליטה לכרות אותו

צובחי עסילה, ראש התוכנית למחקרים ישראלים-פלסטינים במכון אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים ועורך המגזין של המכון, פרסם ב-26.4.25 מאמר בו כינה את האח"ס סרטן שיש לכרות. כך כתב: "ה-23.4.25 יישאר תאריך מיוחד במינו ב[כל הנוגע] לקשר שבין המדינה הירדנית לתנועת האח"ס. זהו היום בו החלו לבצע את הפעולה הכירורגית החשובה ביותר להוצאת הגידול הסרטני של האח"ס מגופה של ירדן. ההחלטה להיאבק ב'סרטן' הזה התקבלה כבר לפני חמש שנים, [אלא ש]שלטונות ירדן דחו את הפעולה הכירורגית [בתקווה] שהמצב ישתנה והיא תתייתר. חמש השנים לא הועילו, וגם אם היו [חולפות] חמישים שנים הן לא היו מועילות, שכן הסרטן מתפשט עם הזמן. הוא מסתתר כאשר מופעלים [עליו] לחצים ו[מתפרץ מחדש] ומעז פנים נגד המדינה, תוך שהוא מנצל בעיות פנימיות או אירועים ומתיחויות חיצוניות. כך היה [טיב] היחסים בן ירדן לאח"ס מאז שנת 1946 [עצמאותה של ירדן]...

 

סבלנות ארוכה זו שהפגינה ירדן ביחסה כלפי התנועה הייתה לשווא ו[לירדן] הגיעו מים עד נפש מהתנועה, לנוכח עמדותיה האחרונות של תנועת [האח"ס] נגד ירדן, מאז פרצה המלחמה של ישראל בעזה, שכללו איומים אמיתיים מצידה על קיומה של הממלכה וביטחונה הלאומי. במצב זה, ירדן סברה שהפתרון היחיד היעיל לטיפול בסרטן האח"ס הוא להתחיל לכרות אותו. החלמה מכריתה זו לא תהיה קלה, בעיקר נוכח הנסיבות הנוכחיות..."[8]