כללי

שבח והלל בקטר למייסד חמאס, השיח' אחמד יאסין: התווה את דרך הג'יהאד; שיירות השהידים לא ייפסקו עד לשחרור פלסטין

 

לקראת יום השנה ה-21 לחיסולו של השיח' אחמד יאסין, מייסד תנועת חמאס, ב-22.3.2004, פרסמו כותבים קטרים ואישים המקורבים לקטר מאמרים ופוסטים בשבחו של השיח' יאסין, בהם העלו על נס את מורשת הג'יהאד שהוא הנחיל לדורות שאחריו.

 

כך למשל, ​עורך היומון הקטרי אל-שרק, ג'אבר אל-חרמי, שיתף בחשבונו ברשת X הקלטה של השיח' יאסין שבה הוא נשמע משבח את דרך ההתנגדות והג'יהאד, וכתב: "נום [והיה] שבע רצון, [שכן] נטיעותיך כבר הבשילו, ובניך ונכדיך משלימים את הדרך [שהתווית]".[1]

 

הציוץ של ג'אבר אל-חרמי

 

ד"ר מוחמד אל-צר'יר, חבר באיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים, אחת מזרועותיה של קטר להפצת אידיאולוגיה טרוריסטית אסלאמית קיצונית, שיבח את השיח' יאסין ברשת X בכותבו: "21 שנים חלפו מאז מותו של שיח' השהידים, אחמד יאסין, בעל האמביציה, שהחייה את רוח הג'יהאד באומה ודרבן את תנועת ההתנגדות [חמאס] מכיסא הגלגלים שלו עד אשר זכה בשהאדה [הקרבת הנפש למען האסלאם] בדרכו לעבודת האל [קרי: לתפילה]..."[2]

 

בדומה לכך, גם היומון הקטרי אל-שרק פרסם לאחרונה מאמר בשבחו של יאסין, בו נטען כי זכרו של יאסין עודו נוכח בקרב העם הפלסטיני, דרך הג'יהאד שהוא התווה וזרע את זרעיה עודנה חיה וקיימת בעזה וכי "שיירות השהידים לא ייפסקו עד לשחרור פלסטין וירושלים". המאמר אף ציטט את אמירותיו של יאסין בגנות היהודים, בשבח השהאדה והג'יהאד לשחרור כל פלסטין מהים עד הנהר. כמה חודשים קודם לכן פרסם היומון אל-שרק מאמר נוסף בשבח יאסין אשר השריש את תרבות ההתנגדות בקרב הפלסטינים ואת מושג השהאדה שעליו מבוססת תרבות ההתנגדות.

 

השיח' אחמד יאסין[3]

בדוח זה יובאו קטעים ממאמרים אלה:

 

כותב קטרי: יאסין יוסיף להפיח רוח חיים בג'יהאד בפלסטין ויישאר "הכוכב בשמי הג'יהאד"

הכותב הקטרי, אבראהים עבד אל-רזאק אאל אבראהים, הידוע בתמיכתו בג'יהאד נגד ישראל והיהודים[4], פרסם בטורו ביומון הקטרי אל-שרק מאמר בו שיבח את יאסין אשר לדבריו "יישאר הכוכב בשמי הג'יהאד". לדבריו, זכרו של יאסין עדיין חי בקרב העם הפלסטיני, "ששיירות השהידים שלו" יימשכו עד לשחרור אדמת פלסטין וירושלים. במאמר ציטט הכותב כמה מאמירותיו המפורסמות של השיח' יאסין על שנאתו ליהודים, על תנועת חמאס, על הג'יהאד והשהאדה ושחרור פלסטין "מהים עד הנהר". כך כתב:

 

"בבוקר יום שני ה-22 במארס 2004, הייתה ל[אחמד יאסין] פגישה יקרה – פגישה עם השהאדה למען אללה, שבמשך זמן רב הוא ייחל שאללה יממש אותה עבורו. וכך היה: ביום הבלתי נשכח הזה השיח' של לוחמי הג'יהאד, השיח' אחמד יאסין... מת כשהיד כשהיה בדרכו חזרה מתפילת השחר במסגד בעזה המפוארת.

 

ציון יום השנה למותו כשהיד מגיע [השנה] כשהשיח' של לוחמי הג'יהאד (השהיד הנכה) אחמד יאסין עדיין נוכח [ברוחו] בכל זירות האירועים של פלסטין, של האומה האסלאמית ושל האנושות...

 

כן, השהיד הזה המריץ אומה [שלמה] מכיסא הגלגלים שלו וניהל את תנועת הג'יהאד החזקה ביותר שידעה ההיסטוריה המודרנית והוא עודו מפיח חיים באירועי תנועת הג'יהאד הפלסטינית על אדמתה. יום השנה למותו של מייסד תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס הוא למעשה יום השנה של כל שהיד על אדמת פלסטין. שיירות השהידים על אדמת פלסטין נמשכות ללא הֶפְסֵק והן כוללות מעשי גבורה והקרבה דור אחר דור, [שיימשכו] עד לשחרור אדמת פלסטין וירושלים מידי הציונים הסוטים וגוזלי האדמה, בקרוב בעזרת אללה.

 

להלן קטעים נבחרים ויקרי ערך מאמירותיו של שיח' לוחמי הג'יהאד אחמד יאסין...:

'העם הפלסטיני, שהוא בעל רצון ואמונה חזקים, לא ייכנע ולא יניף [דגל כניעה]'; 'ייתכן שהאומה תתכופף אך לא למשך זמן רב'; 'חמאס היא עובדה מוגמרת, היא קיימת – הסתרת [הדבר] וההתעלמות [ממנו] לא יצליחו להסיט את חמאס מעמדותיה או להשחיר את דמותה'; 'יש הבדל בין מי שפועלים למען הכסף לבין מי שפועלים למען העקרונות והאמונה'; 'האסלאם מטיף לאהבת כל בני האדם, אך מה שגורם לי לשנוא את היהודים הוא שהם גזלו מאיתנו את זכויותינו ואני שונא את מי שגוזל ממני את זכויותיי'; 'האמונה באללה ובמסר של האסלאם משמעותה שתשאף לשהאדה בלא שתחשוש מן המוות'; 'אנו שואפים לשהאדה – איננו חרדים לחיים האלה, הם חסרי ערך וזולים – אנו שואפים לחיי הנצח'; 'הקדשתי את חיי לפעילות ולא לכתיבה – לכן, כשלמדתי פסוק או חדית', לימדתי את הציבור אותו'; 'חמאס מתרחבת בכל יום ומאמינה כי עתידה הוא עתיד ההעצמה והניצחון, אם ירצה אללה'... 'תנועת חמאס היא תנועה אסלאמית לוחמת ג'יהאד שמטרתה לשחרר את פלסטין – את כל פלסטין מן הים ועד לנהר – הכלי שלה הוא הג'יהאד והאסתשהאד'; 'האדם ימות – עליו למות בכבוד וכמנהיג בראש מורם ולא כשהוא חפוי ראש, פֶּן ההיסטוריה תקלל אותו'...

 

הוי השיח' השהיד, אללה ירחם עליך, אומה שבה יש [אנשים] דוגמת השיח' השהיד הנכה הזה השיח' אחמד יאסין, ראויה לכבוד ולהעצמה, בעזרת אללה; יבול נטיעותיך חי וקיים על אדמת פלסטין המבורכת ובעזה היקרה, ובניה נשענים על זכרך ועל הג'יהאד שלך...

 

הוי [השיח'] הנכה שהפך את האויב למוג לב, אתה תמשיך להיות כוכב בשמי הג'האד שלנו..."[5]

מאמר ביומון קטרי: השיח' יאסין פיתח את תרבות ההתנגדות והשהאדה

בדומה לכך, גם סלימאן צאלח, חבר לשעבר בפרלמנט המצרי מטעם האחים המוסלמים, פרסם ב-11.8.24 בטורו ביומון הקטרי אל-שרק, מאמר בו שיבח את השיח' אחמד יאסין, מייסד תנועת חמאס, שלדבריו השריש את תרבות ההתנגדות בקרב הפלסטינים ואת מושג השהאדה שעליו מבוססת תרבות ההתנגדות. לדבריו, יאסין חינך דור חדש לקרוא תיגר על תרבות הפאסיביות והכניעה למציאות והוביל להתפתחותה של ההתנגדות הפלסטינית. כך כתב: "נכסים רעיוניים ותרבותיים הם ממקורות הכוח החשובים ביותר של אומות והם אלו שמעודדים אנשים לפעול, לעשות, לחפש אחר משאבים כלכליים ולהשתמש בהם כדי להשיג התפתחות וקדמה.

 

תרבות גם מעודדת אנשים להמציא וליצור רעיונות חדשים ומגבירה את היכולת של ההנהגה לבסס חזון חדש ולתכנן את העתיד. אולם, האימפריאליזם פעל במשך מאתיים השנים האחרונות כדי להפיץ את תרבות הפחד מפני שינוי, את [תרבות] הכניעה למציאות, [ותחושות של] חוסר אונים ופסיביות ובכך הרס את יכולותיה של האומה [האסלאמית].

 

תרבות הכניעה למציאות - שהפצתה הייתה מן היסודות החשובים ביותר של האימפריאליזם התרבותי - היוותה גורם עיקרי בהפצת [תחושות] הפסיביות, הפחדנות והחשש מהבעת רעיונות חדשים. מסיבה זו, רבות מהמדינות [המוסלמיות] מפגרות; הן לא הצליחו לנצל את המשאבים האנושיים שלהן, כיוון שהפחד שיתק את יכולות החשיבה והביטוי של אזרחיהן].

 

משום כך, ההישג החשוב ביותר של השיח' אחמד יאסין היה חינוך דור חדש שהתנגד לתרבות הרפיון, הפחד והכניעה למציאות. הוא נתן דרור לדמיון הפוליטי, החברתי, הספרותי והמדעי שלו, ויצר רעיונות חדשים, שהאויב לא יכול היה לצפות להם.

 

השיח' הציג דוגמה ומופת לדור הזה של הלוחמים למען חירות ושחרור והוכיח להם שיהיו אשר יהיו הנסיבות, אדם יכול להתנגד, לקרוא תיגר על המציאות ולשנותה ולברוא חזון חדש. בנוסף, הוא [הוכיח] שהקשר לאסלאם במישורי האמונה, השריעה, התרבות והחינוך הוא מקור הכוח החשוב ביותר לאדם ולאומה.

 

רעיון זה השתרש במוחותיהם ובלבבותיהם של דור חדש של צעירים ושבה את ליבם של רבים מהחולמים על חירות, על שיבה ועל שחרור ירושלים ופלסטין. הדור הזה קרא תיגר על המציאות שלו, לאחר שלמד אותה... שכן המנהיגים שאותם חינך השיח' יאסין הכירו היטב את כוחו של האויב וסבלו מאוד מעריצותו ואכזריותו בכלא. המנהיגים הללו חלמו לחדד את המוחות כדי לחשוב ולתכנן את בניית העתיד, את מימוש האנרגיות ואת הפיכת הצעירים למי שמייצרים רעיונות ופועלים למימושם. כל אימת שמנהיג מת כשהיד הגיע מנהיג חדש הנושא בליבו את חלום השחרור ומייצר רעיונות חדשים למימושו.

 

השיח' אחמד יאסין [אמנם] מת כשהיד - עם כל מה שייצג לדור הזה, בהיותו הסמל והרב-אומן שעיצב את החלום ואת החזון וחינך את הדור שעשוי לממשו - אך ההתנגדות נמשכה והמנהיגים החדשים היו נאמנים לחזון ולחלום. הם השרישו אותם בלבבותיהם של צעירים רבים ונתנו דרור לדמיונם לייצר רעיונות חדשים העולים בקנה אחד עם ההתפתחויות.

 

החזון הפך לבסיס המנהיגות בקרב עם שחולם על שחרור ארצו ואחת התוצאות החשובות ביותר של החזון הזה היה שעשרות אלפי צעירים התקוממו ועשו כל אשר לאל ידם כדי לשנות את המציאות. הם ייצרו את כלי-הנשק שלהם במנהרותיהם, משרידי הפצצות שירה לעברם האויב כדי להשמידם. תרבות ההתנגדות - שעוצבה מאז שהשיח' אחמד יאסין החל את המסע שלו במסגדים - הפכה למקור הכוח החשוב ביותר של העם הפלסטיני, כך שצבא הכיבוש הישראלי, על כל כוחו השרירותי, לא הצליח לשבור את רצון העם הזה...

 

הלוחמים למען החירות יוצאים, מבין הריסות הבתים שהחריב הכיבוש, לעבר צבא הכיבוש הישראלי ונלחמים מלחמת פרשים המאמינים שישיגו את הניצחון, ייקח כמה זמן שייקח  ויהיה [מספר] הקורבנות ככל שיהיה. הפרש המאמין יוצא לקראת צבא הכיבוש ומייחל לעצמו להפוך לשהיד; כאן מופיע מושג השהאדה, בהיותו אחד המושגים החשובים ביותר שעליו מבוססת תרבות ההתנגדות. זהו המושג שגרם לעם הפלסטיני להתגבר על הרפיון, הפחד והחולשה.

 

אשר לניצחון, כל הלוחמים המוסלמים מאמינים שהוא בידי אללה לבדו ושהוא יבוא בהכרח בזמן שירצה אללה, שהרי זוהי הבטחת אללה למאמינים ואללה לא יפר את הבטחתו[6]. לכן, נלחמים המוסלמים כדי לעבוד את אללה, לבצע ג'יהאד למענו ולרצותו.

 

לא ניתן להביס את התרבות הזו וצבא הכיבוש אינו מסוגל להתמודד עמה באמצעות כוחו השרירותי, משום שהרעיונות מתפשטים והמאמינים בהם נושאים אותם עמם. [רעיונות אלה] מגבירים את נחישותם [של המאמינים בהם] ומובילים לטיפוח מנהיגים חדשים. כך, כל אימת שמנהיג מת כשהיד הופיע מנהיג חדש הדוגל בחזון, נותן ביטוי לחלום, מתכנן [תוכניות] ומפתח את הפעילות [של ההתנגדות]. כך הפכה תרבות ההתנגדות למקור הכוח החשוב ביותר, שהוא מקור שמתחדש ולא מתכלה ומידי יום מתווספים לו רעיונות רבים ומופיעים מנהיגים חדשים הדוגלים בתרבות זו. האם ייתכן שתרבות זו תהפוך למקור הכוח של האומה האסלאמית [כולה] ולאמצעי לשינוי המציאות שלה ולבניית עתידה?!"[7]