המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
שר לשעבר ברש"פ: הפיגועים מצד צעירים פלסטינים לא מועילים לעניין הפלסטיני ויש למונעם
12/12/2021


שר לשעבר ברש"פ: הפיגועים שמבצעים צעירים פלסטינים לא משרתים את העניין הפלסטיני ויש למונעם; ההנהגה מפקירה את דם צעירינו כדי לחפות על אוזלת ידה

 

השר לשעבר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית, זיאד אבו זיאד, פרסם מאמר בו קרא לעצירת גל הפיגועים בגדה המערבית. מאמרו של אבו זיאד פורסם ביומון אל-קודס, היוצא לאור במזרח ירושלים, ב-5.12.21, למחרת פיגוע הדקירה שבוצע בירושלים, שבו אזרח ישראלי נפצע באורח בינוני והמחבל הפלסטיני נורה למוות בידי שוטרים,[1] וכן על רקע פיגועים דומים אשר ארעו בשבועות האחרונים.

 

אבו זיאד אמנם גינה במאמרו בנחרצות את ישראל ואת הריגת המחבל וטען כי מדובר ברצח לכל דבר, אך לצד זאת, מתח ביקורת נוקבת על ההנהגה הפלסטינית, ברמאללה ובעזה, שמהללת פיגועים כאלה במקום למונעם. הוא האשים את ההנהגה הפלסטינית בהפקרת הילדים והצעירים הפלסטינים שדמם נשפך לשווא ובבריחה מאחריותה לגבש תכנית לאומית כוללת למאבק בישראל. לדבריו, ההתנגדות לישראל לא צריכה להתנהל באופן אינדיבידואלי והפיגועים שמבצעים צעירים פלסטינים בודדים על דעת עצמם אינם משרתים את האינטרס הלאומי הפלסטיני, את סיום הכיבוש הישראלי ואת הקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית, אלא רק מובילים לסבבים נוספים של אלימות ושפיכות דמים. הוא קרא להנהגה הפלסטינית להפסיק להתחמק מאחריותה ולגבש תוכנית ברורה לניהול המאבק נגד ישראל, שבמסגרתה תיפסק תופעת פיגועי היחידים.[2]

 

יצוין כי זיאד אבו זיאד מרבה לבקר במאמריו את ההנהגה הפלסטינית ולהציג חלופות למדיניותה ולהתנהלותה.[3]

 

מחמוד אל-עאלול, סגן יו"ר תנועת פת"ח, בביקור תנחומים בבית משפחת הדוקר מוחמד סלימה, בשם נשיא הרש"פ[4]

 


להלן תרגום קטעים מהמאמר:

 

"אם הריגת הצעיר מוחמד שוכת סלימה, שמת כשהיד אתמול בערב מירי החיילים הישראליים בבאב אל-עמוד בירושלים, איננה מעשה רצח במלוא מובן המילה, אז מהו מעשה רצח? הוא נפצע מכדור בשוק, יכולת התנועה שלו שותקה והוא כבר לא היווה איום על אף אחד. אם כך, על פי איזה היגיון ועל פי איזה חוק ירו עליו החיילים [הישראלים] שוב ושוב, בזמן שכבר לא היה מסוגל להגיב, עד שווידאו שהוא מת[?]

 

לא אתווכח או אדון [בשאלה] האם הוא ביצע את פעולת דקירה או לא, אלא אצא מנקודת הנחה שהוא אכן עשה זאת.[5] אם כן, האם לחייל שירה בו, בעודו שוכב על האדמה כשהוא חסר אונים, מותר היה להוציאו להורג ולקחת ממנו את הזכות לחיים? בכל מדינת חוק – וישראל טוענת כי היא מדינת חוק – הפושע מובא בפני מערכת המשפט כדי לומר את דברו, ולא בפני השוטרים, שחובתם ליישם את החוק ולדאוג שאחרים יצייתו לו ויכבדו אותו.

מה שקרה אתמול הוא רצח במלוא מובן המילה, ומהווה חוליה בשרשרת [מעשי] הרצח בדם קר שמבוצעים נגד ילדינו וצעירינו, שמאות מהם נפלו במהלך השנים האחרונות, עד כי מקררי המתים בבתי החולים הישראליים צרים מלהכילם. זהו פשע שיש להעניש את מבצעיו ואת העומדים מאחוריהם... בעונש המקסימלי שקובע החוק...

 

אך, ישנה שאלה אחרת שעלינו להתמודד עמה באומץ, ביושר ובאופן אחראי: מי שלח את השהיד מוחמד שוכת סלימה לעשות את מה שעשה? ואם איש לא שלח אותו – אז מי האחראי למה שעשה?... אסור לנו לפטור את עצמנו מאחריות לעניין.

 

יש מי שאומרים כי ההתנגדות לכיבוש היא זכות לגיטימית לכל עם הכורע תחת כיבוש – וזה דבר נכון – אבל עלינו להעיר כי ההתנגדות לא צריכה להתבצע באופן אינדיבידואלי, מחוץ למסגרת העשייה הלאומית המתואמת וההרמונית. שכן, פעולות היחידים אינן אלא שפיכת דם לשווא שאין בה שום תועלת. כמה ילדים, בנים ובנות, וכמה בוגרים נפלו [כשהידים?] וכמה תרם מותם בחישוב הכללי של [המאבק] הלאומי לסיום הכיבוש? האם דמם לא נשפך לשווא? העניין הוא לא כמה ישראלים אנחנו הורגים או כמה הם הורגים מקרבנו, שכן, פעולות ההרג הללו לא משיגות עבורנו את העצמאות ואת סיום הכיבוש, והריגתם את ילדינו וצעירינו אינה משיגה עבורם ביטחון... [אדרבא] הן רק גורמות לליבוי הרצון בנקמה, וכתוצאה מכך אנו והם ממשיכים להסתובב במעגל קסמים של רצח הדדי.

 

לצד הגינוי המוחלט שאינו נתון לדיון של פעולות ההרג הישראליות את צעירינו, אני שואל: היכן ההנהגה הפלסטינית הנושאת באחריות לניהול הסכסוך עם הכיבוש[?] אין כוונתי רק לאלה היושבים ברמאללה [קרי, להנהגת פת"ח והרש"פ] או רק לאלה היושבים בעזה [קרי, הנהגת החמאס והפלגים הפלסטיניים] – אלא לכל המנהיגים, לכל הפלגים, לכל אלה המדברים גבוהה גבוהה והדוברים בשם העם ובשם גורלו. היכן אתם? היכן תוכנית ההתנגדות הלאומית שלכם? עד מתי ילדינו וצעירינו יופקרו כצאן שאין לו רועה? מדוע אתם מהללים ומפארים את פעולות היחידים חסרות התועלת[?] כדי לחפות על אוזלת ידכם כמנהיגים?

 

מהי האסטרטגיה שלכם [להשגת] השחרור ומדוע אינכם מדברים בגילוי לב עם האנשים[?]. אם יש לכם אסטרטגיה ותוכנית ל[ביצוע] התנגדות וסיום הכיבוש – הודיעו עליה לעם וקראו לכולם להשתלב בה ולא לחרוג ממנה כהוא זה, כך שייפסקו כל פעולות היחידים. [מנגד] אם נואשתם מהמאבק ו[התמכרתם] לחיי הנהנתנות ולתאוות השלטון – הצהירו על כך בפני עמכם... פעולות הדקירה והניסיונות להרוג [ישראלים], שבגללם דם בנינו נשפך לשווא, צריכות להיפסק. על ההנהגה לשאת באחריותה ולהצהיר על עמדה ברורה בנוגע למנגנון ולאופן ניהול הסכסוך או ניהול הכניעה. אך, שתיקתה והיעדר תוכנית לאומית באמתחתה מהווה מחדל שאסור להמשיך לשתוק עליו."[6]

 

זיאד אבו זיאד[7]

 

 



[1] הדוקר שנורה הוא מוחמד שוכת מוחמד סלימה, בן 25, תושב סלפית. אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.12.2021

[2] במהלך האינתיפאדה השנייה, נמנה הכותב על שורת אישים פלסטינים שחתמה על גילוי דעת שקרא להפסקת הפעולות הצבאיות נגד אזרחים ישראלים. ראו דוח ממרי: הפולמוס ברש"פ סביב פיגועי ההתאבדות, 5.7.02

[4] https://www.facebook.com/abujihadAlaloul, 7.12.2021. בביקור השתתף גם עבד אל-סתאר עוואד, מזכיר סניף פת"ח בסלפית.

[5] כלי התקשורת הרשמיים של הרש"פ מקפידים להטיל ספק בעובדה שמחבלים ביצעו פיגועים וטוענים כי הצבא הישראלי "הוציא אותם להורג". יודגש כי בכל הודעות הגינוי מטעם גורמי פת"ח והרש"פ, החל מהנשיא מחמוד עבאס עצמו, להריגת המחבל סלימה בידי השוטרים הישראלים, לא הייתה התייחסות לעובדה שביצע פיגוע דקירה, מה שניתן לפרש כהסכמה שבשתיקה לפיגועי היחידים. אל-חיאת אל-ג'דידה (רש"פ), 5.12.2021.

[6] אל-קודס (מזרח ירושלים), 5.12.2021