כותבים פלסטינים: ביטול התיאום האזרחי עם ישראל –
מהלך מוטעה שהחמיר את מצבנו הכלכלי
החלטת הרש"פ להפסיק את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל נותנת כבר את אותותיה הכלכליים וגוררת אחריה ביקורת בעיתונות הפלסטינית. ביטול התיאום, שנעשה כתגובה לכוונת ממשלת ישראל להחיל את ריבונותה על שטחים בגדה המערבית בהתבסס על תוכנית השלום של ממשל טראמפ,[1] יצר גירעון חמור בתקציב הרש"פ, שרובו מבוסס על כספי מיסים שישראל גובה עבור הרש"פ ומעבירה לה על בסיס תקופתי. לאור עמדתה העקרונית לנתק את כל הקשרים עם ישראל, הרש"פ מסרבת לקבל את הכספים האלה.[2]
משבר הקורונה החמיר משמעותית את המצב הכלכלי, שכן חרף הצלחתה לבלום את הגל הראשון של המגפה, הרש"פ מתקשה כרגע להכיל את הגל השני והטילה מחדש סגר כולל. השילוב בין הירידה הדרמטית בהכנסות ממשלת הרש"פ לבין הצורך להטיל סגר כדי לבלום את המגפה, מונע ממנה לשלם לעובדיה שכר באופן סדיר. כך למשל, בראשית יולי הודיע שר האוצר הפלסטיני, שוכרי בשארה, על תשלום מחצית משכר פקידי הממשלה עבור חודש מאי.[3]
על רקע זה, כמה כותבים פלסטינים מתחו ביקורת על החלטת הרש"פ להפסיק את התיאום האזרחי עם ישראל על רקע משבר הקורונה וטענו כי מדובר בהחלטה שגויה. לטענתם, ההחלטה על כך התקבלה בחיפזון מתוך רצון להעניש את ישראל על כוונה להחיל ריבונותה של שטחים בגדה המערבית, וללא שנעשתה כל חשיבה אסטרטגית על המצב הכלכלי או ניסיון למצוא מקורות כספיים חלופיים. עוד הם טענו כי הפסקת התיאום האזרחי לא פגעה בישראל אלא רק בפלסטינים עצמם וכי הרש"פ הייתה צריכה להפסיק אך ורק את התיאום הביטחוני עם ישראל, שכן יש להפריד בין המאבק המדיני בישראל לבין הצורך לשמור על כלכלת הרש"פ מפני קריסה.
יצוין כי המתאם המיוחד לתהליך השלום במזרח התיכון, ניקולאי מלאדינוב, מתח גם הוא ביקורת על סירוב הרש"פ לקבל את הכספים מישראל ב-21.7, במהלך התדריך החודשי שלו למועצת הביטחון של האו"ם. לדבריו, הדבר הביא להחמרת המשבר הכלכלי של הרש"פ אשר "עומדת בפני סכנה של קריסה טוטאלית, בזמן שבו הפלסטינים ברחבי השטחים הכבושים זקוקים לסיוע ולשירותי ממשלתם יותר מאי פעם".[4]
קריקטורה: הרש"פ מאיימת להפסיק את התיאום הביטחוני עם ישראל[5]
להלן תרגום קטעים ממאמרים אלה:
שר פלסטיני לשעבר: הפסקת התיאום האזרחי נעשתה בחיפזון והפכה לנטל על העם הפלסטיני
זיאד אבו זיאד, לשעבר השר לענייני ירושלים ברש"פ, פרסם מאמר ביומון הפלסטיני אל-קודס היוצא לאור במזרח ירושלים, בו טען כי ההחלטה על הפסקת התיאום האזרחי עם ישראל לא פגעה באינטרסים של ישראל אלא רק בכלכלה הפלסטינית, התלויה בתיאום זה. לדבריו, היה ראוי לבחון את ההחלטה להפסקת התיאום בצורה מושכלת והדרגתית ולוודא שיש לרש"פ מקורות הכנסה חלופיים בטרם התקבלה. הוא כתב: "מגזר הפקידים הממשלתיים [ברש"פ] מהווה ללא ספק את המקור הראשי להזרמת כסף לעורקי הכלכלה המקומית, משום שהכנסתו נמוכה ואין מבחינתו משמעות לחיסכון, מה גם שהמשכורות של רובם המוחלט [של הפקידים] כמעט ואינן מכסות את צרכיהם החודשיים... כשהפקידים מקבלים את שכרם, השווקים משגשגים ומתעוררים לחיים, ולפיכך הם אלה שמחזיקים, בלא יודעין, את המפתחות של מכונת הכלכלה המקומית. הם אלה שמפעילים אותה והם אלה שעוצרים אותה, בהתאם למועדי קבלת המשכורות.
בצל משבר הקורונה והטלת הסגרים, נעצרה פעילות הכלכלה המקומית ומגזרים גדולים באוכלוסייה הצטרפו לשכבת פקידי המגזר הציבורי, שהפסיקו לקבל את שכרם, בטענה שאין לרש"פ כסף לשלמו בגלל שישראל הפסיקה להעביר את כספי המיסים... בעקבות החלטת ההנהגה הפלסטינית להפסיק את התיאום הביטחוני והאזרחי עם ישראל... בהקשר זה, אני מסכים לחלוטין עם דברי שר האוצר, האח שוכרי בשארה, כי עלינו להשתחרר מהסחיטה של ישראל, שמנצלת את החזרי המיסים... כאמצעי להפעלת לחץ על הרש"פ ומנסה לגזול חלק מהכספים האלה ולקזז בהם, פעם בטענה של ניכוי חובות חשבון מים או חשמל של העיריות [הפלסטיניות], פעם בטענה כי הרש"פ משלמת משכורות לאסירים, ופעם ללא סיבה.
ללא ספק, כולנו נגד כניעה לסחיטה מכל סוג ומכל סיבה, אך עם זאת, בטרם החלטנו לנקוט צעד שיביא להפסקת ההעברה של הכספים האלה על ידי ישראל, ראוי היה למצוא תחילה מקורות כספיים חלופיים, שיבטיחו את המשך תשלום שכר לפקידים, בהיותם המגזר החלש ביותר מבחינה כלכלית מצד אחד, והמקור הראשי להזרמת כסף לעורקי הכלכלה המקומית [מצד שני].
ההחלטה על הפסקת התיאום האזרחי... התקבלה טרם זמנה לדעתי, וללא גיבוש תוכנית גיבוי שמהווה חלופה לכספי המיסים, למקרה שישראל תפסיק להעבירם. ההחלטה על הפסקת התיאום עם ישראל התקבלה בגלל הכרזת ישראל על כוונתה לספח אזורים בגדה המערבית בראשית יולי. ואולם, ההחלטה על הפסקת התיאום התקבלה שלושה חודשים לפני המועד שהגדירה ישראל [לסיפוח], מבלי להתחשב [באפשרות] שישראל תיאלץ לדחות או לבטל את החלטת הסיפוח, מסיבות שאינן תלויות בה. כמו כן, ההחלטה לא התקבלה כחלק מתוכנית של הסלמה [הדרגתית] להפעלת לחץ על ישראל, שמתחילה בהפסקת המגעים הצבאיים המתקיימים באמצעות ועדת התיאום הצבאית, אחר כך הפסקת התיאום הביטחוני ורק בסוף הפסקת התיאום האזרחי...
התיאום האזרחי הוא חיוני להמשך החיים האזרחיים הפלסטיניים, משום שישראל משולבת בהיבטים השונים שלהם... היום, לאחר הפסקת התיאום האזרחי, כל אזרח [פלסטיני] הזקוק לאישור [כלשהו מישראל], צריך לפנות אישית למשרדי הקישור הישראליים ולטפל בכך ישירות מול הישראלים, והוא נדרש לעקוב אחר עמוד [הפייסבוק] של מתאם [הפעולות בשטחים] כדי לקבל הנחיות... בסופו של דבר, הפסקת התיאום האזרחי והצבאי לא פגעה באינטרסים המהותיים של ישראל והישראלים, אך היוותה נטל על העם הפלסטיני. מוטב היה להתחיל מהפסקת התיאום הצבאי והביטחוני, משום שהוא אינטרס ישראלי, ולהשאיר את התיאום האזרחי לשלב מאוחר יותר, כאשר נאלץ לפוצץ את כל הגשרים עם הישראלים ולעבור לשלב המרי האזרחי...
נותרה השאלה: מה הלאה? האם תצליח הרש"פ למצוא מקורות [מימון] חלופיים, כדי לשלם לפקידים את כל השכר שמגיע להם ולחדש את זרימת הדם בעורקי הכלכלה המקומית הגוססת, או שתמשיך לשגות באשליה שהאדם הפלסטיני הוא יצור שמימי, שאין גבול לכוח הסבל שלו[?] מה אם עמדת ישראל בנוגע לסיפוח תמשיך להיות מעורפלת במשך החודשים הקרובים[?] האם ישראל תמשיך להחזיק בכספי המיסים[?] האם הפקידים יישארו ללא שכר והכלכלה המקומית תנפח את נשמתה[?] האם נישאר על העץ שעליו טיפסנו או שנחפש סולם כדי לרדת ממנו[?]
אין לי תשובות לאף אחת מהשאלות האלה, אבל לדעתי, סבלנותם של הפקידים והאזרחים [הפלסטיניים] בעלי ההכנסה הנמוכה, ויכולתם להמשיך [לחיות בתנאים אלו] כבר מוצו. על ההנהגה למצוא אמצעים חלופיים ולשלם לפקידים את כל השכר המעוכב המגיע להם... כדי לספק את צרכי מחייתם ההכרחיים של בעלי ההכנסה הנמוכה..."[6]
פרשן פלסטיני: הפסקת התיאום האזרחי הייתה שגויה והתקבלה ללא חשיבה אסטרטגית
בדומה לכך, גם האני אל-מצרי, מנכ"ל מרכז המחקר מסאראת ובעל טור ביומון אל-קודס, טען כי הרש"פ הייתה צריכה להפסיק רק את התיאום הביטחוני ולשמור לפי שעה על התיאום האזרחי, הנחוץ לתפקוד כלכלתה, במיוחד במשבר הקורונה. הוא כתב: "מזה מספר שבועות, השטחים הפלסטיניים נמצאים בעין הסערה של מגפת הקורונה, בהמשך לגל הראשון, או בכניסה לגל שני, החמור בהרבה מקודמו... הממשלה רשמה לעצמה הישג בבלימת השלב הראשון של המגפה באמצעות הצעדים המהירים שנקטה, אך היא ביצעה מספר שגיאות – והחשובה שבהן כאשר נהגה כאילו המגפה הסתיימה או שהיא על סף סיום, ועברה בפתאומיות מסגר כמעט מלא לפתיחה מלאה. הדבר בא לידי ביטוי בהסתמכות על המודעות של האזרח [הפשוט], ללא אכיפת צעדי הזהירות, במיוחד בבתי העסק שפתיחתם אושרה גם במהלך זמני הסגר...
הדבר כרסם בקרדיט ש[צברה] הממשלה, במיוחד משום שלא הסבירה בצורה משכנעת את החלטתה להמשיך בסגר גם בערב החג [עיד אל-פיטר] – דבר שגרם לאובדן [הכנסות] שרבים מהסוחרים ומבעלי העסקים מצפים להן, לקראת החגיגה העממית העונתית. כך גם [לא הסבירה הממשלה] לאחר מכן את החלטתה לפתוח [את הסגר] ביום השלישי של החג. אם הסיבה לסגר במהלך החג הייתה מניעת התקהלויות, הרי שהיו התקהלויות והן נעשו צפופות יותר ביום השלישי של החג. לאחר מכן, הממשלה הרשתה לארגן התקהלויות לאומיות של אלפי אנשים [במחאה נגד תוכנית הסיפוח של ישראל], מבלי לוודא עד תום [שהמתקהלים] מקפידים על צעדי הזהירות...[7]
מה שהחמיר את המצב הוא שהממשלה כילתה [כבר] בשלב הראשון [של המגפה] את המשאבים שעמדו לרשותה, באמצעות קרן 'וקפת עז',[8] ונמנעה מלקבל את כספי המיסים [מישראל], למרות שמדובר בכספים פלסטיניים, בטענה שהדבר מתבצע תוך תיאום עם שלטונות הכיבוש [שכאמור היא כעת נמנעת ממנו]. הדבר החריף כפליים את המשבר הכלכלי, עד כדי כך ששר האוצר [הפלסטיני] הודיע כי הממשלה איבדה 80% מהכנסותיה, מה שהוביל לתשלום חצי משכורת [בלבד לפקידי הרש"פ] במהלך חודשיים וחצי, ולהגדלת מספר המובטלים...
לא ברור מדוע הופסק התיאום האזרחי, שלא ניתן לוותר עליו לחלוטין עד סילוק הכיבוש, אלא אם שלטונות הכיבוש [עצמם] יפסיקוהו, ואז העם [הפלסטיני] כולו יתמודד עם החלטה זו. צריך [היה] להפסיק את התיאום הביטחוני [בלבד], שמזיק לאש"פ, לרש"פ ולכל הפלסטינים. הפסקתו הייתה יכולה להועיל בהרבה, לו נעשתה במסגרת ראיה כוללת ותוכנית אסטרטגית מלאה, שמטרתה סילוק הכיבוש ופירוק ההתנחלות, ולא כאקט של תגובה וסוג של כעס, תוך הימור על ההנחה שהכיבוש לא יכול לוותר על הרש"פ. לפיכך, הרש"פ דוחפת את המשבר אל הקצה כדי לדחות או להפסיק את הסיפוח ו[רק אז] להחזיר את התיאום [עם ישראל], כאילו עיקר הסכסוך הוא הסיפוח המשפטי ולא עצם הכיבוש..."[9]
[1] ב-19.5.20 הודיע נשיא הרש"פ, מחמוד עבאס, כי נוכח כוונת ממשלת ישראל להחיל את ריבונותה על שטחים בגדה המערבית בהתבסס על תוכנית השלום של ממשל טראמפ, אש"פ רואה עצמו פטור מעתה מכל ההסכמים וההבנות שהושגו עם ישראל ועם ארה"ב. החלטה זו הביאה להפסקת פעילות מנגנוני התיאום בין הרש"פ לבין ישראל, שהתקיימה מתוקף הסכמי אוסלו, הכוללת תיאום ביטחוני ותיאום אזרחי. https://wafa.ps, 19.5.2020
[2] למשל, לפי דברי ראש ממשלת הרש"פ, מוחמד אשתיה. https://wafa.ps, 27.7.2020
[3] https://wafa.ps, 2.7.2020
[4] https://unsco.unmissions.org, 21.7.2020
[5] https://arabi21.com, 10.6.2020
[6] אל-קודס (מזרח ירושלים), 19.7.2020
[7] עוד ביקורת על ניהול משבר הקורונה בידי הרש"פ, ראו בדוח ממרי: כותב פלסטיני: חברון היא 'ווהאן של פלסטין', 14.7.20
[8] קרן ממשלתית שהוקמה על רקע משבר הקורונה לאיסוף תרומות מהמגזר הפרטי עבור נזקקים.
[9] אל-קודס (מזרח ירושלים), 14.7.2020