כללי

גילויי תמיכה בעיתונות הערבית לאיומי מצרים להתערבות צבאית בלוב:

מהלך נכון לבלימת נסיונותיה של תורכיה להפוך למעצמה אזורית

הקדמה

לאחרונה חלה הסלמה בלחימה המתנהלת בשטח בין שני השלטונות המקבילים הפועלים בלוב: ממשלת ההסכמה הלאומית בראשות פאיז אל-סראג', הנתמכת על ידי האו"ם, תורכיה וקטר, וזוכה לגיבוי מצד חוגים אסלאמיים בלוב כדוגמת האחים המוסלמים, ומולה - הצבא הלאומי בפיקודו של הגנרל ח'ליפה חפתר, הנתמך על ידי מצרים, איחוד האמירויות ורוסיה.

 

נכון לימים אלה נראה כי ידה של ממשלת אל-סראג' על העליונה, בעיקר הודות למעורבותה הצבאית הגוברת של תורכיה שכללה רכבות אויריות עם לוחמים, כלי נשק, מל"טים ומשוריינים, תוך הפרה של האמברגו שהטיל האו"ם על העברת נשק ללוב. כוחות אל-סראג' ובעלי בריתם השתלטו על הבירה טריפולי, כבשו שטחים נרחבים, ואף הצליחו להתקרב אל העיר סירת ולאזור אל-ג'פרה הסמוך לה המהווים אזור אסטרטגי המחבר בין מערב לוב ומזרחה, וכן שער למזרח לוב העשיר בנפט. כמו כן באל-ג'פרה ממוקם גם בסיס אווירי וחמ"ל אסטרטגי של כוחות הגנרל חפתר.

 

הסלמה זו בשטח והתקדמותם של כוחות אל-סראג', בסיוע הצבאי התורכי, לאזור מזרח לוב הסמוך לגבול עם מצרים, החריפה את המתיחות הקיימת בין תורכיה למדינות ערב ומצרים בפרט, הרואה בהתקדמות זו איום על גבולה המערבי. ככלל, מהלכיה של תורכיה במזרח התיכון מעוררות דאגה בקרב מדינות ערב רבות הרואות במהלכיה של תורכיה נסיון לבסס עצמה כמעצמה אזורית תוך איום על יציבותן.[1] לפיכך, התבוסות שנחלו כוחות הגנרל חפתר בשטח, הגבירו את החשש בקרב איחוד האמירויות נותנת החסות העיקרית של כוחות חפתר, וכן במצרים והניעו את נשיא מצרים, עבד אל-פתאח  אל-סיסי לפרסם ב-6.6.20  את הצהרת קהיר- יוזמה להפסקת אש ופתרון מדיני בלוב- כשלצידו הגנרל חפתר ויו"ר הפרלמנט של מזרח לוב, עקילה צאלח - אשר קראה בין היתר להוצאת כל הכוחות הזרים מלוב, בהתכוונו גם לכוחות התורכים.[2]

 

משנדחתה יוזמתו וכוחות אל-סראג' המשיכו להתקדם לעבר ציר סירת-אל-ג'פרה שיגר הנשיא אל-סיסי ב-20.6 איום מבסיס צבאי בגבול מצרים-לוב, לפיו, ציר סירת-אל-ג'פרה הינו "קו אדום" שחצייתו עלולה להוביל להתערבות צבאית מצרית ישירה בלוב. 

מפת לוב : ציר סירת- אל-ג'פרה והגבול המצרי

 

מדינות ערביות רבות כדוגמת איחוד האמירויות, סעודיה, בחריין וירדן מיהרו להביע תמיכה בעמדה המצרית. חלקן אף טענו כי התערבות צבאית מצרית תהיה לגיטימית מתוקף "הסכם ההגנה הערבי המשותף" עליו חתמו מדינות ערב ב-1950.[3] לגילויי תמיכה אלו אף הצטרפה סוריה, אשר הושעתה מהליגה הערבית בנובמבר 2011, ואינה מנהלת יחסים דיפלומטיים נורמליים עם מרבית מדינות ערב ובכללן מצרים[4].

 

כמו כן, לבקשתה של מצרים, ב-23.6 קיימו שרי החוץ של הליגה הערבית ועידת וידאו כדי לדון במצב בלוב. בהודעת הסיכום הודגשו חשיבות הפתרון הפוליטי למשבר הלובי, התמיכה בהצהרת קהיר, וההתנגדות לכל התערבות זרה בלוב. כמה מדינות הסתייגו מחלקים בהודעה, ביניהן קטר, תוניסיה, סומליה וממשלת ההסכמה הלובית.[5] על פי דיווחים, הפרלמנט הערבי, הכפוף לליגה הערבית, אישר אסטרטגיה ערבית מאוחדת הכוללת בין השאר את הפעלת מועצת ההגנה המשותפת, גוף שמטרתו לגבש מהלכים צבאיים, ושהוקם במסגרת הסכם ההגנה הערבי המשותף. אסטרטגיה זו תוצג בהמשך למועצת הליגה הערבית כדי שתאשרה .[6]

 

התמיכה הערבית בעמדתו של אל-סיסי באה לידי ביטוי במאמרים רבים בעיתונות אשר הצדיקו את הקריאה להתערבות צבאית, וראו בה מהלך לבלימת נסיונותיה של תורכיה לכפות את ההגמוניה התורכית על מדינות ערב.

דוח זה יסקור את איומי מצרים להתערב צבאית בלוב, ואת ביטויי התמיכה בה בתקשורת הערבית. 

 

אל-סיסי: התקדמות כוחות אל-סראג' לציר סירת-אל-ג'פרה, קו אדום; אם נידרש נתערב

ב-20.6 נאם הנשיא המצרי, עבד אל-פתאח אל-סיסי, בבסיס מצרי בעיר סידי בראני במחוז מטרוח שבמערב מצרים, סמוך לגבול עם לוב, ואיים בהתערבות צבאית בלוב. הוא אמר בפנותו לנכבדי השבטים הלובים: "אנו מוכנים לסייע. הביאו את צעירי השבטים הלובים, נאמנם ונחמשם תחת פיקוחכם... עלינו לעצור בקו [אליו הגיעו הכוחות הניצים בלוב], לקיים שיחות ומו"מ ולהגיע לפתרון פוליטי למשבר הלובי. אם יש מי שחושב כי הוא יוכל לעבור את קו 'סירת-אל-ג'פרה' – הרי שעבורנו זהו קו אדום... לא התערבנו [עד כה בלוב] כדי שלא ייזכר בהיסטוריה כי התערבנו בארצכם בשעה שהייתם בעמדת חולשה, אך כעת המצב שונה. הביטחון הלאומי המצרי והלובי מעורער.

 

עלינו להבין זאת, להקריב ו[לנקוט] את העמדות הנחוצות והמכובדות... טועה מי שחושב שאורך הרוח שלנו הוא [סימן] לחולשה. לכל התערבות ישירה של מצרים בלוב, תהיה לגיטימציה בינ"ל – בין אם מתוקף אמנת האו"ם או מתוקף השלטון הלגיטימי היחיד [בלוב].[7] יעדיה הראשונים [של התערבות זו] יהיו להגן על הגבול המערבי [של מצרים] ולאבטחו מפני איומי שכירי החרב [של ממשלת ההסכמה הלובית] וכן למנוע [שפיכת] דמו של העם הלובי".[8]

 

אל-סיסי בבסיס במערב מצרים: ציר סירת-אל-ג'פרה - קו אדום[9]

 
 אל-סיסי סוקר את כוחות השיריון המצרי בגבול המערבי לאחר נאומו (ראו קליפ ממרי להלן)

עוד באותו היום הדגיש שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, כי מצרים מעדיפה פתרון פוליטי בלוב אך לא תהסס לנקוט אמצעים אחרים כדי להגן על עצמה. בתוכנית  "כל יום" בערוץ  המצרי ON הוא אמר: "מצרים לא תתרשל. היא תנקוט צעדים שיבטיחו את ביטחונה ויציבותה של לוב ותתייצב נגד שאיפותיהן של המדינות האימפריאליסטיות להשתלט על המשאבים של לוב. מצרים והנשיא אל-סיסי השקיעו את כל המאמצים לשמירה על משאביה של לוב, האחרון שבהם הוא הצהרת קהיר..."[10]

 

כאמור, מדינות ערביות ובכללן סוריה הביעו תמיכה בנאומו של אל-סיסי, במדיניותו ובאיומיו להתערב בלוב. משרד החוץ הסעודי הדגיש בהודעה שפרסם כי ממשלת סעודיה תומכת בעמדה המצרית ורואה בביטחונה של מצרים "חלק בלתי נפרד מביטחונה של סעודיה והאומה הערבית כולה." עוד נאמר בהודעה: "הממלכה תומכת  בזכותה של מצרים להגן על גבולותיה ועמה מפני השאיפות של הקיצוניות ושל המיליציות הטרוריסטיות ותומכיהן באזור. הממלכה מבטאת תמיכתה בדברי נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, על זכותה של מצרים להגן על גבולה המערבי מפני הטרור, וקוראת לקהילה הבינלאומית לשאת באחריות ולהיענות לקריאת הנשיא אל-סיסי [במסגרת הצהרת קהיר לקדם] פתרון כולל בלוב..."[11]

משרד החוץ של איחוד האמירויות פרסם הודעה דומה, בה הדגיש את תמיכת איחוד האמירויות במאמציה של מצרים לפתור את המשבר בלוב באמצעים פוליטיים, וכן הביע את "הסולידאריות של מדינת [איחוד] האמירויות עם מצרים ואת תמיכתה בכל האמצעים שמצרים תנקוט כדי להגן על ביטחונה ויציבותה... "[12] גם בחריין וירדן פרסמו הודעות דומות.[13]

 

שר החוץ הסורי, וליד אל-מועלם, הסביר את עמדת ארצו: "לוב היא קורבן של התערבות ושאיפות חיצוניות, ובראשן, התוקפנות התורכית החומדת את אוצרות הטבע שלה... סוריה תומכת בצבא הלאומי בפיקודו של גנרל ח'ליפה חפתר וכן במוסדות במזרח לוב... וכן ניצבת לצד האחים במצרים, בהגנה על ביטחונם הלאומי ועל הביטחון הלאומי הערבי. אם [המצרים] רוצים תמיכה סורית כלשהי, אז אנחנו מוכנים לכך בהתעלם מעמדותיהם לגבי הסוגיה שלנו."[14]

 

יצוין כי במזרח לוב הדגישו בכירים ופעילים את הרצון להתערבותה של מצרים.  ארבעה ימים לאחר נאומו של אל-סיסי, אמר יו"ר הפרלמנט של מזרח לוב, עקילה צאלח: "אם המיליציות [של ממשלת ההסכמה]  יחצו את קו סירת- אל-ג'פרה, העם הלובי יבקש ממצרים להתערב ולהגן על ביטחוננו הלאומי המשותף. " עוד אמר:  "אנו בוטחים במצרים שלא תפקיר אותנו ושלא תנטוש אותנו."[15]

בנוסף, פעילים מבנגאזי במזרח לוב תלו שלטי חוצות עם תמונתו של אל-סיסי עליהם נכתב: "מצרים לב האומה הערבית[16]

 

שלט חוצות בבנגאזי: מצרים לב האומה הערבית[17]

 

מאמרים בעיתוני מצרים: אם צבא מצרים יידרש הוא ילמד את "צבא ארדואן" לקח קשה

איומיה של מצרים להתערב צבאית בלוב באו לידי ביטוי גם במאמרים בעיתונות המצרית זאת לצד הדגשה כי מצרים מעדיפה למצות תחילה פתרונות מדינייים למשבר בלוב בטרם תפנה לפתרון צבאי. דנדראוי אל-הוארי, העורך בפועל של היומון המצרי אל-יום אל-סאבע המקורב למשטר, התפאר בטורו ב-21.6 באומרו כי צבא מצרים ילמד את צבא תורכיה לקח על אדמת לוב: "צבא מצרים מצפה לצבא התורכי בלוב. אם יהיה ל[נשיא תורכיה] רג'פ טייפ ארדואן קורטוב של אומץ לשלוח את צבאו הסדיר ללוב, במקום להסתייע בנבחרת הטרור העולמית ובשכירי חרב, אז אנו נשיב לו את זכרון התבוסות המרות [שנגרמו] כתוצאה מהגעת טובי החיילים עלי אדמות לגבולות בירת תורכיה, ושלימדו את צבא העות'מאנים לקחים קשים ומכאיבים באמנות [הלחימה] הצבאית.

 

כן, הצבא המצרי המכובד ממתין לצבא תורכיה, הגנב החצוף, על אדמת לוב, שכן לוב היא מדינה אחות והמשך טבעי של העומק האסטרטגי של הביטחון הלאומי המצרי. נראה למי יש השפעה רבה ומכרעת יותר... אנו נלמד את צבא ארדואן ...לקח שלא ישכח ונשקה אותו חביות של תבוסה מרה".[18]

 

במאמר נוסף יום למחרת כתב אל-הוארי: "נאומו של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי [ב-20.6] הניע את העניינים, עורר תגובות חזקות ברחוב הערבי באופן כללי והכניס שמחה גדולה [בלב] של כל אזרח ערבי מכובד שרואה את ההשתוללות של ארדואן ומשטרו במולדת הערבית – בין אם בעיראק, בסוריה או בלוב... כל פסקה בנאומו של אל-סיסי נשאה מסר תקיף וברור לכל מי שמרשה לעצמו לפגוע בביטחון הלאומי הערבי והמצרי, לפיו לערבים ולמצרים יש מגן וחרב חדה להפליא, המסוגלת לקטוע לשונות ולהביס כל מי שמעלה בדעתו לחצות את הקווים האדומים. סבלנותה של מצרים אינה נובעת מחולשה, אלא זוהי סבלנות של [גורם] חזק ומאופק, המחפש יציבות ורוצה למצות [תחילה] את כל האמצעים המדיניים, הדיפלומטיים והמשפטיים. מצרים אינה מדינה תוקפנית, היא אינה מתערבת בענייניהם של אחרים והדוקטרינה של צבאה [מבוססת על] הגנה על הביטחון הלאומי הערבי והמצרי ולא על תקיפת  ארצות אחרות או פלישה אליהן...

 

אנו אומרים לרג'פ טייפ ארדואן וליועצו יאסין אקטאי כי כשהאחים בלוב שומעים את נאומו של הנשיא המצרי הם לא זקוקים למתרגם, בעוד שנאומיך, הו ארדואני חצוף, מצריכים גדוד של מתרגמים. זה מה שמוכיח כי בין לוב למצרים יש קשרי דם שכופים על המצרים להגן על אחיהם בעוד שמה שקושר בין התורכים לבין הלובים הם ביזיון, השפלה ושפיכות דמים מרים כלענה..."[19]

 

בדומה לכך, גם עבד אל-מחסן סלאמה, יו"ר מועצת המנהלים של אל-אהראם, הדגיש במאמרו מה- 22.6 כי מצרים לא תאפשר פגיעה בגבולה המערבי. כך כתב: "הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי הדגיש [20.6]... בפני חיילי וקציני כוחותינו החמושים, כי אורך הרוח של מצרים אינו חולשה וכי הסבלנות אינה הססנות אלא הם מאפיינים של שלטון נבון שלא נוהג בפזיזות ולא באימפולסיביות; [שלטון] השוקל כל צעד לפני שהוא עושה אותו... [לעומת זאת], מדינות אחרות חושפות את פניהן המכוערות, מתערבות בסכסוך בגסות, תומכות במיליציות הטרוריסטיות ומביאות שכירי חרב, וזאת במסגרת תוכנית מורעלת לחלק את לוב ולשחזר בה את הסצנה הסורית.

 

בשלב זה, לא היה למצרים מנוס אלא לומר את דברה ולהכריז קבל עם ועולם על רצונה בשלום מפני שביטחון לוב הוא חלק מן הביטחון הלאומי של מצרים. מצרים לא מכניסה את עצמה לעניין לא לה, אלא שיש לה גבול של 1,200 ק"מ עם לוב וביטחונה של לוב קשור לביטחון מצרים, ולכן היא לא יכולה לאפשר פגיעה בגבולה המערבי...

 

הצבא המצרי הוא אחד מעשרת הצבאות החשובים והחזקים בעולם – זה לפי דירוג עולמי, לא מצרי - ועם זאת, הוא צבא של הגנה ושמירה על השלום ולא של מתקפה נגד אחרים. אך כשאחרים מנסים לפגוע בביטחונה הלאומי של מצרים, אין מנוס מעמידה ברורה ותקיפה כפי שקרה [בנאום אל-סיסי] בבסיס הצבאי 'בראני.'"[20]

קריקטורה ביומון אל-אתחאד:  מצרים מכבה את האש שתורכיה מציתה בלוב[21]

 

מאמרים ביומונים סעודים: הצבא המצרי יכול להביס את העות'מאניות החדשה

מאמרי תמיכה בעמדת אל-סיסי פורסמו גם בעיתונות הממסדית הסעודית. כך למשל, עורך היומון הסעודי עוכאט', ג'מיל אל-ד'יאבי, כתב במאמרו ביומון כי תכנית ה"עות'מאניות החדשה" של ארדואן שמה לה למטרה את כל מדינות ערב, אך צבא מצרים יכול להביסה: "נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, נקט עמדה ערבית אמיצה... כשהודיע על מוכנותה של מצרים להתערב צבאית בלוב כדי לעצור את ניסיונות ההתפשטות העות'מאנית החדשה, אשר שמים להם למטרה לא רק את לוב ומצרים אלא חותרים להתרחב ולכפות הגמוניה תורכית גם על [יתר] ארצות ערב.

ה-20 ביוני [מועד נאומו של אל-סיסי] יהווה נקודת ציון מכרעת בעימות בין [רעיון] מדינת הלאום הערבית בעלת הריבונות לבין המזימות להפצת כאוס וחורבן השוגות באשליות לגבי ח'ליפות מדומה של האחים המוסלמים, בתמיכת המנהיג  התורכי 'החולה'[22] ארדואן.

 

הנשיא המצרי, אל-סיסי, קרא תיגר בשם ארצו ובשם הביטחון הלאומי הערבי נגד קלות הדעת התורכית הטרוריסטית, הממומנת על ידי 'משטר שני החמדים' [כינוי גנאי לקטר][23]  שהוא התומך הגדול ביותר של אנקרה ביצירת הכאוס בלוב...

 

ברור כי צבא מצרים, אשר התנסה במלחמות מאז שנות הארבעים של המאה ה-20  מסוגל לעצור את תכנית [ההתפשטות] התורכית בלוב. יש לציין גם כי על אף הפילוגים שבו, העם הלובי מתנגד לכיבוש העות'מאני החדש ולהתבססות ולהחלת התוכנית האח"סית- ארדואנית...

 

ריבונותן של מדינות ערב ושליטתן על גורל עמיהן הם יסוד מרכזי בתכנית הביטחון הערבי הכולל שהיא בתורה חלק בלתי נפרד מהביטחון והשלום העולמי. על כן, החלטתו האמיצה של הנשיא אל-סיסי זכתה לתמיכה ושביעות רצון רבה מצד סעודיה..., האמירויות, בחריין וירדן... ללא ספק הצבא המצרי עתיר הניסיון המלחמתי מסוגל להביס את העות'מאניות החדשה כפי שהוא שם קץ לאשליותיהם של ה'אחים' [המוסלמים] לשלוט במצרים. כמו כן, העולם הערבי לא יסכים להיות תחת הנהגת אנקרה, טהראן או תחת מישהו אחר זולתן. בניו הנאמנים ינפצו את כל התוכניות השטניות של הפולשים. "[24]

 

במאמר נוסף ביומון עוכאט' כתב העיתונאי הסעודי עבד אל-רחמן אל-טרירי: "היום יש למצרים רק אופציה צבאית. כפי שלסעודיה לפני [מבצע] 'סופת ההכרעה'[25] לא נותרה שום אופציה מדינית בתימן והיא התייצבה נגד התוכנית האיראנית, כך מתייצבת מצרים היום נגד התוכנית התורכית בלוב - שתי תוכניות, הנהנות ממימון קטרי בצורה זו או אחרת... היום אנו עדים בפועל ללחימה שאנו [נכנסים אליה] מתוך אילוץ... לחימה זו גורמת לכך שתכנית [ההגנה] הערבית ו[הקמת] הצבא הערבי [המשותף] אינם מותרות עוד. שכן, אנו חיים בעשור של אתגרים שחתרו לחלוקת האזור [באמצעות השגת הסכם] סייקס פיקו חדש, שכונה באופן מסולף 'אביב [ערבי]'.  [ה'אביב הערבי'] הפך את סוריה למדינה נחשלת, את לבנון למדינה פושטת רגל ואת לוב למדינה משוסעת. היום יש חובה לגבש את תפישת הביטחון הערבית המשותפת, נוכח השלמת התוכניות הלא-ערביות התוקפניות, שכן תורכיה מבטיחה לאיראן נתח בעוגה הלובית, בעוד איראן מעניקה לתורכיה תפקיד בתימן באמצעות האחים [המוסלמים] שם. תורכיה ואיראן סובלות שתיהן מבעיות כלכליות עצומות והן מצאו את מבוקשן ברעיון לגזול את משאביהן של מדינות ערב... "[26]

 

יומון באיחוד האמירויות: מצרים רוצה פתרון פוליטי בלוב בעוד תורכיה מסיתה להרס

גם מאמר המערכת של היומון הממסדי אל-אתחאד של איחוד האמירויות, תומכת עיקרית של כוחות חפתר, הדגיש כי הפרובוקציה הצבאית של תורכיה בלוב פוגעת בכל הערבים הקנאים לריבונותם ולא רק במצרים, וטען כי החולשה הערבית שאפשרה את המעורבות התורכית לא תימשך. כך נכתב: "ייתכן שהמערכת הערבית חווה היום את התקופה החלשה ביותר שלה, אך חולשה זו אין פירושה ש[העולם הערבי] יתיר להפקיר את מדינות [ערב] לשאיפות אזוריות במסווה של עזרה, בשעה שהמטרה העיקרית היא השתלטות על מדינות אלה ועל קבלת החלטות שלהן. לוב היא דוגמא ברורה לכך, משום שבמקום שתורכיה, השולטת בקבלת ההחלטות של ממשלת [ההסכמה הלאומית בראשות] אל-סראג', תדחף לכיוון של פתרון בדרכי שלום, היא הכריזה על תמיכתה בהשתלטות על העיר האסטרטגית סירת ועל אזור אל-ג'פרה, דרומית לה. זה מה שהנשיא המצרי, עבד אל-פתאח אל-סיסי, הזהיר מפניו בגלוי וראה בו בבחינת קו אדום בגיבוי ערבי נרחב.

 

מדובר בפרובוקציה תורכית ישירה שאינה פוגעת רק במצרים, אלא בכל אזרח ערבי הקנאי לריבונות ארצו [ורוצה שתהפוך] לסחורה בידי המדינות השאפתניות והאינטרסנטיות. בעוד שמצרים מעוניינת בהפסקת אש ובפתרון בדרכי שלום, תורכיה מסיתה רק להרס וחורבן, [דבר שבא לידי ביטוי] [הן] בתמיכתה במיליציות של האחים המוסלמים בטריפולי [והן ] בשליחתם מסוריה של שכירי חרב הנתונים לסחטנותה ללוב. האמירויות תומכת במצרים ובקונצנזוס הערבי והבינלאומי, שמדגיש את חשיבותם של הפסקת פעולות הלחימה בין הצדדים בסכסוך בלוב לאלתר וללא תנאים והתחלת תהליך מדיני כולל, שהוא תנאי הכרחי  להשגת שלום ויציבות... אם [תורכיה] מהמרת על כך שהחולשה הערבית תימשך, הרי שזהו בוודאי הימור כושל.[27]

 

הכותב הבחריני, חסן מדן, הדגיש במאמרו ביומון אל-ח'ליג', היוצא לאור באיחוד האמירויות, את זכותה של מצרים להגן על ביטחונה נוכח האיום התורכי והדגיש כי למצרים יש תפקיד מרכזי מולו. כך כתב: "אם תורכיה, שרחוקה מבחינה גיאוגרפית מלוב ולא חולקת עמה גבול משותף, נטלה לעצמה את הזכות להתערב בענייני המדינה הזו ולהשתלט על משאביה ולשם כך שלחה אליה שכירי חרב מסוריה וממדינות נוספות, כמו גם יועצים צבאיים ומל"טים – כיצד [ייתכן] שלמדינה גדולה ומרכזית באזור, שמהווה את עמוד התווך של מערכת הביטחון הערבי כולה, קרי מצרים, החולקת עם לוב היסטוריה משותפת, שפה ותרבות זהה וקשרי אחווה ודם - לא תהיה זכות להגן על ביטחונה נוכח האיום התורכי הבוטה?[!]

 

אין זה צחוק. אנו [ניצבים] בפני תוכנית התפשטות אזורית, שהעות'מאנים החדשים באנקרה לא מסתירים את מימדיה ולא את יעדיה... ההיסטוריה המודרנית שלנו עדה לקורבנות הגדולים, שהקריבו עמינו כדי להיפטר מהכיבוש העות'מאני המתועב. תוכניתו של ארדואן היא רק גירסה עות'מאנית חדשה, שיש כוונה  להחיותה ולחדש את החלום האימפריאלי, שאותו הקיאו העמים מקרבם ושאבד עליו הכלח. למצרים תפקיד מרכזי ומכריע אל מול תוכנית זו."[28]

 

קריקטורה מהיומון אל-ח'ליג': הנחש התורכי פונה לעבר לוב[29]

עורך היומון הסורי אל-וטן: אנו בעד מצרים מול מכונת הטרור של ארדואן

ודאח עבד רבה, עורך היומון הסורי אל-וטן המקורב למשטר אסד, הביע תמיכה מלאה במצרים נוכח האיומים הנשקפים לה מצד תורכיה וגורמים נוספים, למרות הביקורת שיש לסוריה על מצרים על אי חידוש היחסים הדיפלומטים עמה[30]. הוא כתב: "יש היום מי שמאיים על הביטחון והיציבות של מצרים. למרות האמון המלא שלנו ב'צבאנו השני', המצרי-[31] שמתעמת עם הטרור של [תנועת] האחים המוסלמים בסיני, מגן על גבולו המערבי מפני כנופיותיו של [נשיא תורכיה] הפושע רג'פ טייפ ארדואן, ומנהל בדרום מערכה למען הבטחת [אספקת] מים לעשרות מיליוני מצרים-[32]  אנחנו בסוריה לא יכולים אלא לעמוד לצד מצרים ולגנות את האיום הטרוריסטי שהיא נתונה לו ושאנו סובלים ממנו בסוריה מזה כעשור. איננו שוכחים כי מצרים רבים עמדו לצידנו והביעו סולידאריות עם ההנהגה והעם בסוריה בהתמודדות עם התוכניות המערביות ועושי דברן 'הערביים' שפעלו להרוס את סוריה, לחלקה, להרוג את העם הסורי, לגרשו ולהכפיפו לתכתיבים המערביים, ונכשלו בכך.

 

נכון, אנחנו מותחים ביקורת על מצרים, והיינו מצפים ממנה לנקוט צעדים, ולו סמליים, כמו העלאת הייצוג הדיפלומטי בין מדינותינו, דבר שאינו בגדר בלתי אפשרי עבור מדינה בעלת גודל, היסטוריה ומשקל כמו מצרים, שהרי לא ביקשנו ממנה להתעמת עם מדינות המערב למען  הסורים אולם, למרות ביקורת זו, כאשר השאלה היא בעד או נגד מצרים, הרי שאנחנו – ההנהגה והעם - בוודאות בעד מצרים בעימות מול מכונת הטרור הארדואני, בעד העם המצרי, [שחותר]  להבטיח את ביטחונו בתחום המזון והמים ובעד הצבא המצרי שעומד מול כל איום על אדמותיו ובגבולותיו. נושא זה אינו טעון דיון, שכן ההיסטוריה שלנו משותפת, המאבק שלנו משותף וכבודו של העם המצרי הוא חלק מכבודו של כל סורי..."[33]