יחסי מצרים-סעודיה: מחלוקות מהותיות חרף אינטרסים משותפים
י. גרף*
הקדמהמאז הדחת מוחמד מורסי ביולי 2013, התאפיינו יחסי סעודיה ומצרים בקרבה ובאינטרסים משותפים. סעודיה גיבתה את הדחת מורסי ע"י הצבא ודבקה בגרסת צבא מצרים, לפיה ההדחה מבטאת את רצון העם אשר מאס בשלטון האחים המוסלמים, זאת חרף טענות שנשמעו בעולם כי מדובר בהפיכה צבאית. לצד התמיכה הפוליטית במשטר החדש, סעודיה תרמה גם מיליארדי דולרים לשיקום כלכלת מצרים. עם זאת, למרות יחסי הידידות, בעיתונות הערבית הופיעו דיווחים לפיהם מאז מות עבדאללה מלך סעודיה בינואר 2015 ועלייתו של המלך סלמאן לשלטון בה, ניכרת התקררות ביחסי שתי המדינות. כלפי חוץ, מנהיגי המדינות מנסים להפגין אחדות וחברות עמוקה אך דיווחים רבים בתקשורת הערבית מצביעים על מתיחות הולכת וגוברת בין השתיים, על רקע חילוקי דעות מהותיים בתחומים מדיניים שונים.
יצוין, כי בניגוד לציפיות הממלכה הסעודית, מצרים תחת אל-סיסי אינה רואה עצמה מחויבת למדיניות שמכתיבה סעודיה, חרף סיועה הכלכלי הנדיב לה. יתרה מכך, מצרים נוקטת מדיניות עצמאית במטרה לכונן קשרי ידידות ובריתות במספר חזיתות, אשר לעתים פוגעת במדיניות החוץ הסעודית.
גישה עצמאית זו של מצרים הובילה למחלוקות עם סעודיה בכמה זירות:
א. פתיחותה של סעודיה לתנועת האחים המוסלמים [להלן, האח"ס] למורת רוחו של המשטר המצרי: החשש הסעודי מאיראן, גבר מאוד עם השתלטות שליחיה החות'ים על צנעא בירת תימן, בספטמבר 2014, ובהמשך על כל דרום תימן, כולל עדן ועד לגבול סעודיה, וכן עם הגעתה של איראן להסכם הגרעין עם המעצמות. חשש זה גרם לסעודיה לבצע תפנית טקטית של התקרבות אל תנועת האח"ס - לאחר שנות איבה כלפיה - ואל קטר ותורכיה, נותנות החסות שלה. זאת במטרה לבנות ציר סוני מאוחד על מנת להתמודד עם איומיה של איראן באזור. פתיחותה של סעודיה כלפי האח"ס, שמצרים רואה בהם אויב המשטר וארגון טרור, באה לביטוי בראייתה אותם כשותפים עתידיים לשלטון בתימן ובסוריה ובביקורו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס בסעודיה ביולי האחרון, שם נפגש עם המלך סלמאן. וכן בתמיכת סעודיה בקטר, בפברואר 2015, כאשר זו הסתייגה מתקיפה מצרית בלוב. התקרבות זו של סעודיה לאח"ס, לקטר ולתורכיה, היא לצנינים בעיני המשטר המצרי הרואה בהם אויב מר ושולל כל שיתוף פעולה עימם, גם במחיר של הכשלת איחוד הציר הסוני נגד הציר האיראני.
ב. קריצה מצרית לעבר איראן למורת רוחה של סעודיה: סעודיה רואה באיראן איום אסטרטגי על בטחונה ועל בטחון העולם הסוני כולו, בעוד גורמים רבים במצרים לא רואים באיראן איום קיומי ואינם מוכנים להיגרר למאבק הסוני-שיעי. מצרים תחת אל-סיסי מחפשת השקעות כלכליות ובריתות שיעשירו את קופתה הדלה, ולכן יש בה גורמים הרואים בהסרת הסנקציות מעל איראן הזדמנות לחידוש היחסים והעסקים עמה, גם אם הדבר מנוגד לעמדת סעודיה ולמרות המתח ההיסטורי שקיים בין מצרים לבין איראן והעדר יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהן.
ג. פתיחותו של המשטר המצרי למשטר אסד: סעודיה תובעת את הדחת נשיא סוריה, בשאר אסד, אם בדרך מדינית או בדרך צבאית, ואף תומכת באופוזיציה הסורית החמושה לקידום מטרה זו, בעוד מצרים מתנגדת לפתרון צבאי ודוגלת בדיאלוג עם המשטר הסורי על מנת להגיע לפתרון פוליטי שישמור על מוסדות המדינה הסורית ועל אחדותה. כמו כן, מצרים נמנעת מעיסוק בגורלו האישי של אסד.
ד. אכזבה סעודית מהעדר גיבוי מספק למבצע הצבאי שהיא מובילה בתימן: סעודיה המובילה מבצע צבאי גדול נגד החות'ים ותומכי הנשיא המודח עלי עבדאללה צאלח, מאוכזבת מכך שמצרים אינה שותפה ללחימה בתימן. כמו כן, ישנם דיווחים על מחלוקות בין סעודיה למצרים באשר ליחס כלפי האח"ס בתימן, ועל מגעים שניהלה מצרים עם יריביה של סעודיה בתימן לגבי מציאת פתרון מדיני למשבר.
דו"ח זה יסקור את נקודות המחלוקות בין סעודיה למצרים בנושאים השונים כפי שדווח עליהן בתקשורת הערבית:
פגישת פסגה בין המלך סלמאן לבין הנשיא אל-סיסי
זעם במצרים על התקרבות סעודיה לקטר, לתורכיה ולאחים המוסלמים
מאז עלייתו לשלטון בסעודיה, המשיך המלך סלמאן במאמצי קודמו, המלך עבדאללה, לחבר בין הציר "הסוני-המסורתי" בראשות ארצו ומצרים, הכולל מדינות כמו ירדן, איחוד האמירויות ובחריין, לבין הציר "האח"סי" הכולל את תורכיה, קטר והאח"ס על שלל ארגוניו ומפלגותיו באזור, בהם: חמאס, מפלגת אל-אצלאח בתימן ושלוחת האח"ס בסוריה.
בראייה הסעודית שני הצירים היו אמורים להתלכד כדי לעמוד מול איראן ובעלי בריתה באזור. סעודיה ומדינות נוספות במפרץ, רואות באיראן איום הולך וגובר בעשור האחרון לאחר שזו הפכה לבעלת השפעה מכרעת בשלוש בירות ערביות: ביירות, בגדאד, דמשק ובשנה האחרונה גם בתימן,[1] שם השתלטה התנועה החות'ית השיעית על צנעאא' ועל דרום תימן ועדן בשת"פ עם כוחות התומכים בנשיא המודח עלי עבדאללה צאלח. השתלטות זו יצרה איום אסטרטגי על סעודיה עקב השתלטות החות'ים על מיצרי באב אל-מנדב ובתגובה היא פתחה במבצע "סופת ההכרעה" במטרה להחזיר את שלטון הנשיא האדי שבחסותה וליישם את החלטה 2216 של מועצת הביטחון של האו"ם.
עד להשתלטות החות'ים על צנעאא', ראתה סעודיה, בדיוק כמו מצרים, את הציר האח"סי כאיום חמור כמו האיום האיראני. היא הגדירה את האח"ס ארגון טרור, וניהלה בנושא זה עימות דיפלומטי עם קטר, שגרר החזרת שגרירה משם במרץ 2014.[2] אולם, ההידרדרות במצב בתימן, ובעיקר ההתקדמות המתמדת לקראת הסכם בנושא הגרעין בין איראן לארה"ב (הושג ביולי 2015) גרמו לסעודיה לראות באיראן איום מרכזי על ביטחונה הלאומי ועל ביטחון הערבים בכלל.
כחלק מראייה זו החליטה סעודיה להתקרב לציר האח"סי ולנקוט בפשרות הנדרשות מכך. בהתאם לזאת, החלה סעודיה להסדיר את יחסיה עם קטר ובפברואר 2015, אף גיבתה אותה במחלוקת חריפה שהייתה לה עם מצרים.[3] פתיחות זו לקטר ולתנועת האח"ס בת חסותה באה לידי ביטוי גם בשחרור רבים מאנשי האח"ס במצרים, בהם פעילים בכירים, שהיו עצורים בסעודיה בזמן שלטון המלך עבדאללה, וכן בהפסקת הלחצים הסעודים על בריטניה להגדיר את האח"ס ארגון טרור.[4]
כמו כן, העיתונות הערבית החלה לדווח גם על מגעים בין בכירי האח"ס להנהגה הסעודית, כדוגמת פגישה של בכירים סעודים עם המיליארדר, יוסף נדא, החי באירופה ומוכר כתורם של האח"ס;[5] ביקור של המפקח הכללי של האח"ס בירדן, המאם סעיד, בסעודיה ביוני 2015 אשר נפגש עם שר ההקדשים הסעודי; ופגישת משלחת של בכירי חמאס, בראשות ראש הלשכה המדינית ח'אלד משעל, במכה עם המלך סלמאן ביולי 2015, בעקבותיה שחררה סעודיה כמה פעילי חמאס שהיו עצורים אצלה.
כדי לקרב גם את מצרים לציר האח"סי, ניסתה סעודיה לפייס בינה לבין קטר, ואף בדקה, לטענת מקורות מצריים ומפרציים, אפשרות לקדם פיוס בתוך מצרים בין המשטר לבין האח"ס.[6] בחודשים האחרונים מתחו מאמרים בעיתונים סעודים ביקורת על מדיניותה הנוקשה של מצרים כלפי האח"ס. כך למשל, הפרשן הפוליטי הבכיר, ח'אלד אל-דח'יל הכותב ביומון הסעודי אל-חיאת הגדיר יחס זה של מצרים במאמרו ב-21 ביוני 2015 כ"פוביה", ו"מקרתיזם", ורמז כי המשטר המצרי המזהיר מפני שלטון טוטליטרי של האח"ס אינו נוהג אחרת מהם. לדבריו, "לא ניתן להשאיר את [יחס] המקרתיזם כלפי האח"ס זמן רב... נחוצה אלטרנטיבה [לרדיפתם], מה שלא קרה עד כה".[7] קריאה מפורשת לפיוס עם האח"ס השמיע העיתונאי הסעודי הבכיר דאוד אל-שריאן במאמר באותו היומון מה-17 ביוני 2015. אל-שריאן כתב: "ההתלהבות [המצרית] מעונש המוות [למנהיגי האח"ס], וההתייחסות אליו כאל כלי להרתעתם לריסונם ולהטלת מורא המדינה [עליהם] היא מדיניות שגויה, שכן האינטרס של מצרים מחייב היום לסגור את הנושא הזה ולפתוח אופק לפיוס פוליטי [עם האח"ס] עם מבט אל העתיד."[8]
הדיווחים אודות התקרבות סעודית לאח"ס - ובמיוחד אודות פגישת ח'אלד משעל והמלך סלמאן - הדאיגו מאד את מצרים. נראה כי ביקורו של משעל בסעודיה היה הקש ששבר את גב הגמל, שכן בעקבותיו פרסמו כמה בעלי טורים מצרים מאמרים חריפים במיוחד נגד סעודיה בטונים שלא היו מקובלים עד אז במצרים. כך למשל, עורך פורטל החדשות המצרי albawabhnews.com, עבד אל-רחים עלי, המקורב למנגנוני הביטחון המצריים, טען במאמר שעסק במתיחות בין מצרים לסעודיה כי סעודיה מעוניינת "להפשיר את הקרח" ביחסיה עם חמאס ולהתקרב אל הארגון כדי שזה יצטרף לציר הסוני בראשותה נגד איראן ויתווך בין סעודיה לבין מפלגת אל-אצלאח התימנית. לדבריו, בתגובה על ניסיונות התיווך בינה לבין חמאס אמרה מצרים ש"לא ייתכן שהיא תהיה צד בשום תוכנית אשר האח"ס מהווים חלק ממנה". לדברי עלי, מצרים שלחה מסרים לסעודיה לפיהם "הברית עם הארגון מהווה איום על הביטחון הלאומי הערבי ועל בטחונה הלאומי של מצרים בפרט".[9]
עורך אל-אהראם, מוחמד עבד אל-האדי עלאם
העורך הראשי של היומון הממסדי, אל-אהראם, מחמד עבד אל-האדי עלאם, היה ביקורתי אף יותר כלפי ביקור משעל בסעודיה, כאשר כתב במאמר רווי טינה כלפי סעודיה בלי להזכיר את שמה: "בניית ברית עם ארגוני האסלאם הפוליטי [כגון האח"ס] לעולם לא תועיל לאזור ולכוחות הערבים [כמו סעודיה] השואפים לבנות ברית חדשה נגד טהראן... כאילו אותם ארגונים לא שותפים לכאוס ולשפיכות הדמים באזור". לדבריו, "המחשבה כי ניתן להיאבק במחלת הטרור ובארגונים הקיצוניים [הכוונה למיליציות השיעיות כגון החות'ים וחזבאללה] באמצעות תמיכה בארגונים מקבילים וקיצוניים [כגון חמאס וארגוני האח"ס למיניהם], היא בגדר בורות, קוצר ראייה וטיפשות פוליטית."[10]
גישות שונות של מצרים וסעודיה כלפי איראן כאיום אסטרטגי
ההתנגדות המצרית להתקרבות סעודיה לאח"ס טומנת בחובה גם מחלוקת סביב היחס לאיראן כאל איום אסטרטגי. מצרים איננה מסכימה עם התפיסה הסעודית, לפיה איראן מהווה איום כה גדול על הביטחון הלאומי הערבי, המצדיק ברית עם האח"ס. במצרים רואים באח"ס איום לא פחות גדול על הביטחון הלאומי הערבי, ויש בה אף גורמים הטוענים כי איראן אינה מהווה איום כלל.
שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, אמר בעקבות ההגעה להסכם הגרעין בין איראן למערב כי יחסיה של מצרים עם איראן "אינם קשורים לעמדת מדינות המפרץ כלפיה, אף אחד לא כובל את ידינו. אנו יוצרים קשרים עמה על בסיס מרכיבים רבים, ביניהם המרכיב האזורי, לא על בסיס עניינים פורמאליים כמו שם של רחוב[11] אלא על בסיס עניינים מהותיים".[12] כמו כן, נפגש שוכרי בשולי העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2015 עם עמיתו האיראני, ג'ואד זריף, והבהיר לו כי מצרים מצפה מאיראן לתמוך ביציבות האזור ובביטחון הלאומי הערבי. כמו כן דנו השניים בהצעות לפתרון פוליטי בסוריה ובהשלכות הסכם הגרעין.[13] ר"מ מצרים, שריף אסמאעיל, אשר כיהן אז כשר הנפט, אף הביע תקוותו כי מצרים תחל לייבא נפט מאיראן ובכך תקל על משבר האנרגיה החמור שלה.[14]
שרי החוץ של מצרים ואיראן, סאמח שוכרי וג'ואד זריף
כמה בעלי טורים בעיתונות המצרית חיזקו עמדה זו וקראו למצרים לראות בהסכם הגרעין עם איראן הזדמנות לפיתוח כלכלי של מצרים ולקשירת קשרים עם איראן, לאחר שנים ארוכות של נתק. אבראהים סנג'אב, בעל טור באל-אהראם, טען כי "לא ייתכן שקריאת רחוב בטהראן על שמו של רוצח הנשיא סאדאת [אל-אסלאמבולי] תהווה עילה לניתוק היחסים בין המדינות."[15] מחמד אדריס, בעל טור באל-אהראם, כתב כי לאור עליית כוחה של איראן באזור יש למצרים שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא ליצור "אינטגרציה אסטרטגית עם סעודיה" ולהוביל כוח ערבי משותף שיהווה איזון לאיראן, ואפשרות שניה היא לנרמל את היחסים עם איראן. לדבריו, לאור המחלוקות בין סעודיה למצרים, והניסיון של סעודיה להתחרות במצרים במקום לשתף עמה פעולה, נראה כי האופציה של נרמול היחסים עם איראן עדיפה.[16] עם זאת, יצוין כי מאמרים מצרים רבים תאמו בתכנם את העמדה הסעודית הרואה את הסכנה בהסכם הגרעין עם איראן.
מחלוקת נוספת בין מצרים לבין סעודיה הקשורה לסוגיה האיראנית, מקורה בהערכת המשטר המצרי כי סעודיה הופכת את העימות עם איראן לעימות עדתי בין סונים לשיעים, שלמצרים אין עניין בו. העיתונאית המצרית מי עזאם, יצאה בחריפות נגד התנהלותה של סעודיה מול איראן בסוגיה זו וטענה כי "סעודיה חלוצה בהפיכת הסכסוך באזור לסכסוך עדתי. היא אשר גררה את האזור למלחמות אזרחיות... [אשר בהן] מתנהלת לחימה בין בני אותו הלאום תחת דגלים עדתיים, ונראה כאילו מדובר במלחמה בין שיעים לסונים ולא במלחמת אינטרסים בין סעודיה לאיראן". מהיבט זה הסבירה עזאם כי "הסתירה בין האינטרסים של סעודיה לבין אלו של מצרים ברורה ביותר".[17] גם עורך אל-אהראם התייחס לנקודה זו והדגיש במאמרו הנזכר לעיל, שמצרים "לעולם לא תעמוד בראש מלחמה עדתית נגד איראן."
חילוקי הדעות בין מצרים לסעודיה לגבי פתרון המשבר בסוריה
בכירים
סעודים ומצרים מדגישים כי אין מחלוקות בין המדינות בנוגע למשבר הסורי. שגריר
סעודיה במצרים, אחמד קטאן טען במסיבת העיתונאים שקיים ב-4 באוגוסט 2015, כי שתי
המדינות אינן חלוקות עוד לגבי האמצעים לפתרון המשבר בסוריה, וכי תמיד היתה ביניהן
הסכמה לגבי המטרה, שהיא:: פתרון פוליטי
אשר שומר את מוסדות המדינה על כנם, תוך הרחקת אסד עצמו מעמדת השפעה.[18] שר
החוץ המצרי הדגיש גם הוא במסיבת עיתונאים
משותפת עם עמיתו הסעודי אל-ג'ביר, כי לא היו בעבר ואין היום מחלוקות בין סעודיה לבין
מצרים בנוגע למשבר בסוריה.[19]
ואולם, נראה כי הצהרות אלה אינן עולות בקנה אחד עם המציאות וכי בפועל ישנן מחלוקות
מהותיות בין שתי המדינות, שעיקרן גורלו של בשאר אל-אסד ואופן הטיפול במשבר. בנושא
זה, עמדתה של מצרים קרובה יותר לעמדתה של רוסיה, בעלת הברית האסטרטגית של משטר
אסד, לצד איראן, מאשר לעמדתה של סעודיה. ניתן לחלק את המחלוקות בין מצרים לבין סעודיה
למספר נושאים:
הנשיא אל-סיסי דן עם שליח האו"ם דה מיסתורה במשבר בסוריה
1. דרך פתרון המשבר בסוריה וגורל הנשיא אסד: בעוד סעודיה רואה באסד את שורש הבעיה ומתנה את פתרון המשבר בהדחתו, מצרים סבורה כי הדחתו תחמיר דווקא את המצב ותוביל לכאוס, כפי שקרה עם הדחת סדאם חוסיין בעיראק ומועמר אל-קד'אפי בלוב. מצרים אומנם אינה מצהירה בפירוש כי היא תומכת בהישארות אסד, אך מרבה להזהיר מפני הדחתו. לשיטתה, הדחת אסד אינה תנאי לפתרון המשבר, וגורלו של אסד נתון בידי הסורים – עמדה הדומה לזו של רוסיה, איראן והמשטר הסורי. הדבר בא לידי ביטוי בדבריו של נשיא מצרים אל-סיסי שקרא למציאת פתרון פוליטי בסוריה, וזאת "לא כדי לתמוך בצד אחד על חשבון האחר, אלא כדי לשמור על המדינה הסורית ומוסדותיה, ולפתור [את המשבר] מבלי להרוס אותם [כליל]".[20] שה"ח המצרי, שוכרי אמר גם הוא כי גורל אסד צריך להיקבע ע"י העם הסורי "אשר לו הזכות להחליט [על הנהגתו] באמצעות [הקמת] ממשלת מעבר ולאחר מכן בבחירות חופשיות שיתקיימו תחת פיקוח בינ"ל ובמסגרת הפעלת הסכם ז’נבה 1".[21]
בנוסף,
מצרים אינה רואה "באופציה צבאית" אלטרנטיבה אם לא יימצא פתרון פוליטי
למשבר, כפי שמאיימת סעודיה.[22] יתרה מכך, הגורמים הרשמיים במצרים מדגישים כי
פתרון צבאי בסוריה אינו אפשרי וכי הכרעה צבאית תוביל להתמוטטות המשטר הסורי ויעמיק
את מלחמת האזרחים הניטשת במדינה.
לדעת המצרים, רק פתרון פוליטי, אשר יבטיח כי הצבא הסורי ומוסדות המדינה הסורית לא ייפגעו, הוא הערובה ליציבותה של סוריה וליציבות האזור. עמדה זו של מצרים באה לידי ביטוי במסמך המהווה מעין מפת דרכים לפתרון המשבר הסורי אותו הציג משה"ח המצרי בפני כמה מפלגות אופוזיציה סוריות, אשר פורסם באתר הסעודי הליברלי www.elaph.com ב-25 בדצמבר 2014.[23] המסמך המצרי אינו עוסק כלל בגורלו של בשאר אל-אסד ומנגד מדגיש כי הצבא הסורי לא יפורק מאחר שהוא "המוסד הלאומי שמגן על המדינה ומבטיח את עצמאותה וריבונותה ומאחר שהוא ישמור על הביטחון הלאומי ולא יתערב בחיים הפוליטיים."[24]
2. הגורמים המרכזיים למשבר וסדרי העדיפויות בטיפול בהם: שתי המדינות אומנם רואות בהתפשטות דאעש בסוריה איום על קיומה של המדינה ועל יציבות האזור, אך חלוקות בנוגע לאופן הטיפול בו ולסדרי העדיפויות. סעודיה סבורה כי שורש הבעיה הוא משטר אסד – הוא הסיבה להתקוממות והוא הסיבה להיווצרותם של דאעש וארגוני טרור אסלאמיים קיצונים אחרים, ולכן הדחת אסד תשים קץ להתקוממות ותחליש את ארגוני הטרור.
שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, בראיון לערוץ אל-ערביה
מצרים, לעומת זאת, סבורה, כמו, רוסיה, איראן והמשטר הסורי, כי מהות המשבר בסוריה היום היא ארגוני הטרור האסלאמיים הקיצונים בדמות דאעש וג'בהת אל-נוצרה ולכן יש לתת כעת עדיפות לחיסולם. יתר על כן, מצרים רואה בצבא הסורי את חוד החנית בלחימה בדאעש. מצרים תומכת ביוזמה הרוסית הקוראת לכונן ברית אזורית נגד דאעש בשיתוף משטר אסד. מצרים אף הביעה תמיכה בהתקפות הרוסיות בשטחי סוריה בניגוד לעמדתה של סעודיה אשר מתנגדת להתקפות אלה. שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, אף בחר להביע את תמיכתו במעורבות הרוסית בסוריה בריאיון לערוץ הסעודי, אל-ערביה כאשר אמר: "המידע שניתן לנו במהלך ההתקשרויות הישירות שלנו עם הצד הרוסי מצביע על כך שרוסיה מעוניינת להילחם בטרור ולפעול לצמצום התפשטותו בסוריה" והוסיף כי המעורבות הרוסית תסייע לחיסול הטרור בסוריה.[25]
3. היחס לאופוזיציה הסורית: המחלוקת בין סעודיה למצרים על מעמדו של אסד משתקפת גם בזהותם של גורמי האופוזיציה בהם תומכת כל אחת מהן. סעודיה תומכת בציוד, בנשק ובכסף בארגוני אופוזיציה חמושים כמו הצבא הסורי החופשי ומיליציות אסלאמיות מתונות יחסית. בחודשים האחרונים היא הקימה בתיאום עם תורכיה וקטר התומכות גם הן במיליציות הנלחמות נגד משטר אסד, את "ג'יש אל-פתח" - המאגד כמה פלגים לוחמים, ובהם פלגים אסלאמיסטים - שהגיע להישגים מרשימים מול המשטר הסורי. לצד זאת, סעודיה תומכת בקואליציה הלאומית של כוחות האופוזיציה (להלן: הקואו"פ), המהווה אופוזיציה מדינית ובלתי חמושה לאסד, אשר לאח"ס-סוריה יש משקל רב בתוכה ואשר דורשת כמו סעודיה את הדחתו של בשאר אסד.
מצרים מצידה תומכת בגורמי אופוזיציה המוכנים להידברות עם המשטר הקיים, כמו למשל גוף התיאום הלאומי של כוחות השינוי הלאומי הדמוקרטי, שבסיסו בסוריה והוא זוכה לתמיכת רוסיה. היא אמנם לא מחרימה את הקואו"פ, אך אינה מכירה בגורמי האח"ס החברים בו. כך, ביוני 2015 ארגנה מצרים ועידה של פעילי אופוזיציה סורים בקהיר ולא הזמינה אליה את נציגי האח"ס. הקואו"פ, שהאח"ס מהווים כאמור חלק ממנו, הודיע בתגובה כי הוא מחרים את הועידה.
בניגוד
לסעודיה, מצרים דוחה פתרון צבאי בסוריה ומתנגדת לאופוזיציה החמושה. בהקשר זה, ראוי
לציין את מאמרו של אחמד סיד אל-נג'אר, יו"ר מועצת המנהלים של מוסד אל-אהראם
שמתח ביקורת חריפה במיוחד על הצבא הסורי החופשי וכן על תמיכתה של סעודיה
באופוזיציה החמושה בסוריה, וכך כתב: "ראוי שמצרים לא תתיר את קריעתה של סוריה
[לגזרים] ואת הרס אחדותה של המדינה הסורית, כפי שמנסות לעשות כיום כנופיות
הטרוריסטים של ג'בהת אל-נוצרה, דאעש ו'צבא המשת"פים החופשי' [כינוי גנאי
ל'צבא הסורי החופשי'] בחסות כמה ממדינות האזור..."[26]
אחמד סיד אל-נג'אר
חוסר שביעות רצונה של סעודיה מהמדיניות המצרית ביחס לפתרון המשבר הסורי בא לידי ביטוי בביקורת שהפנה העורך לשעבר של היומון הסעודי אל-שרק אל-אוסט, טארק אל-חומיד, לשר החוץ המצרי, עקב הצהרותיו התומכות במעורבות הרוסית בסוריה. לדברי חומיד, הצהרות אלו של שוכרי מעידות על "הקלת ראש ביחס לפושע אסד שלא לומר אהדה כלפיו, ואינן רואות שהפשעים שלו הם הסיבה שסוריה נמצאת במצבה הנוכחי, ושאסד הוא נותן החסות הרשמי להטרור והוא הסיבה להופעת דאעש בה[בסוריה]... חובה לומר, גם אם באיחור רב, שישנו פגם אמיתי בהבנה של המשבר הסורי במצרים... מה שחלק מהאנשים במצרים לא קולטים הוא שצבא אסד אינו כצבא מצרים אלא הוא צבא עדתי [עלווי] שהוחלף כעת ע"י מיליציות שיעיות ואיראניות, וע"י כוחות רוסיים."[27]
דיווחים על התחממות ביחסים בין מצרים לסוריה
למעשה, מאז עלייתו של אל-סיסי לשלטון במצרים ולמורת רוחה של סעודיה, ניכרת התקרבות הולכת וגוברת בין משטרו לבין משטר אסד, אשר באה לידי ביטוי בתמיכה המצרית הבלתי מתפשרת בהישרדותו של המשטר והצבא הסורי. את תמיכתה של מצרים בהישארותו של משטר אסד ניתן להסביר בכך ששני המשטרים מייצגים את הסדר הישן במזה"ת, משטרים אוטוריטריים הנשענים בעיקר על הצבא; בקשרים ההיסטוריים בין הצבאות; בהתייחסות של שני המשטרים אל האח"ס, דאעש ואל-קאעדה כאיום על ביטחונם ובעוינות המשותפת שלהם לתורכיה ולקטר, המעניקות חסות לאח"ס. נראה כי האינטרסים הדומים והדמיון בין המשטרים מעוררים בקרב המשטר המצרי חשש שהפלת משטר אסד וצבאו ופילוגה של סוריה, יהוו פתח לתרחיש דומה במצרים. בנוסף, ייתכן כי קשריה המתהדקים של מצרים עם רוסיה, בעלת הברית האסטרטגית של משטר אסד, לצד איראן, משליכים על יחסיה החיוביים עם משטר אסד. כמו כן, שלא כמו בעלות בריתה במפרץ, מצרים לא השתתפה בתקיפות הצבאיות של הקואליציה הבינ"ל נגד דאעש בסוריה, שמשטר אסד הגדירן "בלתי לגיטימיות".[28]
משטר אסד מצדו מזהה בשנה האחרונה את המחלוקות הללו בין סעודיה לבין מצרים בנוגע לזירה הסורית ומבקש לנצלאותן כדי לקרב את מצרים אליו, בין היתר באמצעות שליחת מסרים חיוביים למצרים, על ידי הצהרות של בכירים סורים ושליחת שליחים למצרים. כך למשל המחמאות שהרעיף הנשיא בשאר אל-אסד על מצרים בפני חברי מפלגת הבעת' בנובמבר 2014 באומרו: "ניתן לתאר את התפקיד המצרי כחיובי. יחסינו עם מנגנוני הביטחון המצריים, אפילו בימי [הנשיא הקודם מוחמד] מורסי, היו טובים ועתה הם התפתחו. ראשית, מעצם עלייתו לשלטון של הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, ושנית, מתוקף המכות שקיבלו האח"ס במצרים. זה מה שהוביל להתקרבות גדולה [בין שתי המדינות]."[29] בריאיון לערוץ אל-מנאר באוגוסט 2015, הדגיש אסד את חשיבות היחסים עם מצרים: "גם כאשר מורסי איש האח"ס היה נשיא מצרים ולמרות כל הפגיעות שפגע בסוריה, לא ניסינו לפגוע במצרים, ראשית בשל חשיבות היחסים [בינינו לבינה], ושנית כי המגעים בין סוריה לבין מצרים לא נותקו גם בזמן שלטונו של מורסי". בדבריו רמז אסד ללחץ שמפעילה סעודיה על מצרים כדי שלא תהדק את הקשר עם סוריה ואמר: "אנו מעוניינים בכך שמצרים תמלא תפקיד של מדינה חשובה... ובעלת השפעה שמסייעת ליתר מדינות ערב על בסיס ההיסטוריה עתיקת היומין שלה ולא על בסיס אי אלו פטרודולרים והיסטוריה בת מעט שנים [רמז לסעודיה]". לדבריו, "המדינות היריבות לוחצות על מצרים כדי לא לאפשר לה למלא את התפקיד שאנו מייחלים שהיא תמלא". עוד אמר כי היחסים בין סוריה ומצרים הם אלה שמחוללים את האיזון בזירה הערבית וכי "סוריה סבורה שהיא באותה שוחה עם הצבא המצרי ועם העם המצרי בהתמודדות מול הטרוריסטים...".[30]
שר החוץ הסורי וליד אל-מועלם אמר בראיון ליומון המצרי אל-אהראם כי "מצרים לא משחקת תפקיד [בזירה הסורית] מסיבות מובנות" קרי, הברית שלה עם סעודיה והוסיף: "אנו מקווים שהיא תשוב למלא תפקיד משמעותי. משטר מורסי שהחליט להוריד את רמת היחסים הלך ואנו מקווים שהיחסים יחזרו [כעת לקדמותם]".[31] בריאיון נוסף ליומון אל-אח'באר המצרי אמר אל-מועלם שקיים תיאום בטחוני בין ארצו לבין מצרים ואמר כי תיאום זה הוא צעד מקדים לנרמול היחסים בין המדינות.[32]
היומון הלבנוני אל-ספיר, המקורב למשטר הסורי, דיווח בפברואר 2015, כי אל-סיסי חידש את שיתוף הפעולה הביטחוני עם סוריה "באופן מינורי".[33] ולאחרונה פרסם אתר אל-עהד, הנמצא בבעלות החזבאללה, כי מצרים אף מחמשת את צבא אסד.[34]
אל-מועלם עם אנשי התקשורת המצרים[35]
במקביל למסרים אלה, המשטר הסורי שלח כמה שליחים מטעמו למצרים. בדצמבר 2014 דווח על ביקור של משלחת בראשות עימאד אל-אסד, בן דודו של בשאר אל-אסד במצרים.[36] חודש לאחר מכן, בינואר 2015, נפגש שליח עלום שם מטעם המשטר הסורי עם בכירים מצרים בקהיר. על פי דיווח באתר אופוזיציה סורי, הביקור נועד לחזק את מאמציה של מצרים לאחד את האופוזיציה הסורית כדי לקיים מו"מ עקיף בין המשטר הסורי לבין האופוזיציה, כפתח לפגישות ישירות בין הצדדים בנוכחות מצרית או בינ"ל.[37]
למרות שהבכירים המצרים מקפידים לא להביע בצורה מפורשת תמיכה במשטר אסד, שופרות השלטון מביעים תמיכה חד משמעית במשטר זה. בעיתונות הממסדית פורסמו מאמרים רבים הקוראים להישארותו של אסד בשלטון ומעניקים לו גיבוי במלחמתו נגד הטרור, וכן פורסמו מאמרים נוספים בשבח הקשרים ההדוקים בין שתי המדינות ובין שני העמים, מאמרים אלה מציגים את המתרחש בסוריה מנקודת המבט של המשטר המצרי ומדברים על אויבים משותפים ועל הצורך שהצבא המצרי יסייע לצבא הסורי.[38]
כך למשל, העורך הראשי של אל-אהראם, עבד אל-האדי עלאם, כתב באפריל 2015, כי "הרחקת בשאר אל-אסד מכל הסדר למשבר היא סוג של כפיית אפוטרופסות על העם הסורי ועל בחירותיו, ה[מהווה] התערבות בענייניו והדרה של חלק מהעם הסורי הרואה בו [בבשאר אל-אסד] חלק מהפתרון". עלאם גם טען כי לו משטר האח"ס היה נותר על כנו במצרים, ומשטר אסד היה נופל, אזי עשרות אלפים מלוחמי דאעש היו נכנסים למצרים, ולכן "העמידה האיתנה של המשטר הסורי ושל הצבא הסורי אל מול הטרור מהווה הגנה על מצרים ועל בטחונה הלאומי...".[39]
ברוח דומה כתב מורסי עטאללה, לשעבר יו"ר מועצת המנהלים של אל-אהראם, במאמר שפרסם ביוני 2015, בו טען כי בניגוד להצהרותיו של שר החוץ הסעודי, אל-ג'ביר, לפיהן, מצרים וסעודיה מסכימות לגבי הרחקתו של אסד ומצרים אף תשכנע את רוסיה לוותר עליו, "המגמה הזאת אינה תואמת את עקרונות המדיניות המצרית... הרחוקה מהתערבות בענייניהם הפנימיים של אחיותיה הערביות... יהיו הנסיבות והתירוצים אשר יהיו."[40] במאמר מפברואר 2015 קבע בעל הטור באל-אהראם, מכרם מוחמד אחמד, כי בשאר אל-אסד "יהיה בהכרח חלק מהסדר השלום למשבר הסורי", משום שהוא עדיין שולט על חלק גדול מסוריה, ומשום שהצבא הסורי שומר לו אמונים, וכך גם רבים מבני המיעוטים, במיוחד לאור ההערכות כי החלופה למשטרו הוא דאעש.[41] במאמר אחר שלו מה-8 בספטמבר 2015, שנכתב על רקע גל הפליטים הסורים השוטף את אירופה כתב אחמד, כי סוריה "נשחקת ע"י דאעש ואל-קאעדה בשם הצורך להיפטר מאסד כתנאי להסדר לא אלים" והוסיף כי "הפשעים שביצע אסד נגד עמו מצומצמים לעומת פשעי הערבים השותקים ועומדים חסרי אונים נוכח האסון הגדול הפוקד את העם הסורי".[42]
המשבר בתימן: אכזבה סעודית מאי סיוע מצרי מספיק; חשש מצרי משיתוף האח"ס בהסדר עתידי
בזירה התימנית, בתחילה נראה היה כי בין מצרים לבין סעודיה שוררים סולידריות ושיתוף פעולה, מאחר שמצרים חברה בקואליציית המדינות שהקימה סעודיה אשר יצאה בחודש מרץ האחרון למבצע "סופת ההכרעה" נגד החות'ים ותומכי הנשיא המודח, עלי עבדאללה צאלח. אך עם הזמן, התגלו גם כאן חילוקי הדעות בין שתי המדינות, שכן מצרים שיגרה כוחות ימיים ואוויריים בלבד למבצע בתימן והיא נמנעת עד היום משליחת כוחות יבשתיים, בעוד מדינות אחרות - כדוגמת, איחוד האמירויות, סודאן ומאוריטניה שלחו כוחות יבשתיים.[43]
מצרים רואה במצרי באב אל-מנדב המהווים שער לים האדום, יעד אסטרטגי, ובכירים מצריים אף הצהירו לא פעם כי מצרים תמנע השתלטות של החות'ים על מיצרים אלו. יתרה מכך, באפריל 2015 הדגיש גם הנשיא אל-סיסי כי באב אל-מנדב ובטחון מדינות המפרץ הן סוגיות הקשורות בביטחון הלאומי המצרי, וכי הצבא המצרי ייקרא לדגל אם יידרש לכך.[44] אולם עם זאת, עדיין ניכר כי מצרים מסתייגת מפני השתתפות פעילה יותר במבצע זה, וייתכן כי הסתייגותה נובעת מכמה סיבות: צבא מצרים שקוע בלחימה בטרור של דאעש בסיני; המשקעים שהותירה המלחמה הכושלת שניהלה מצרים בתימן לפני חמישים שנה, שגבתה את חייהם של אלפי חיילים מצרים והסלידה המצרית מהברית של סעודיה עם האח"ס בתימן.
מאז תחילת "האביב הערבי" ב-2011 סעודיה התנגדה למפלגת אל-אצלאח התימנית – שלוחת תנועת האח"ס בתימן - אך מאז עליית המלך סלמאן לשלטון בסעודיה, ניכר כי היא עמלה על שיקום היחסים עמה.[45] מפלגת אל-אצלאח בירכה על המבצע הסעודי בתימן נגד החות'ים ולפי דיווחים סעודים אף לוקחת בו חלק. על פי דיווח ביומון המצרי העצמאי אל-שורוק, סעודיה אף עומדת על כך שמפלגה זו תקבל תפקיד משמעותי בשלטון בתימן. מנגד, נראה כי מצרים מסתייגת משיתוף פעולה עם האח"ס גם בתימן ומחיזוק כוחם הפוליטי. אל-שורוק ציטט גורמים מצרים שטענו, כי חרף הבנתם את החשש הסעודי מפני השתלטות איראנית על תימן, הם [המצרים] אינם רוצים להחליף בתימן כוח דתי אחד בכוח דתי אחר, בהתכוונם לאח"ס.[46] היומון הלבנוני, אל-אח'באר, דיווח שמצרים אף התנתה בפני סעודיה את השתתפותה בקואליציית המדינות הלוחמות בתימן, בכך שמפלגת אל-אצלאח לא תהיה חלק מהשלטון שיקום במדינה, וכי הסעודים נאלצו להבטיח למצרים הבטחות ברוח זו, בעוד שבמקביל הם כן מנסים לשמר את הברית עם המפלגה.[47]
נוסף על כך, בחודשים האחרונים התרחשו במצרים שני אירועים שעשויים להעיד על התנגדותה של מצרים למדיניות הסעודית בתימן: באפריל 2015 התקיימה בקהיר הפגנה מול שגרירות סעודיה נגד מבצע סופת ההכרעה, שהונפו בה סיסמאות פוגעניות נגד מלך סעודיה. בדיווח מהעיתון המצרי אל-יום אל-סאבע נטען כי מדובר ב"מזימה של האח"ס במצרים שנועדה לסכסך בין סעודיה לבין מצרים"[48], ואולם, עצם העובדה שהפגנה כזו התקיימה במצרים, שם ישנן הגבלות רבות על קיומן של הפגנות[49], העלתה תהיות רבות. וכך, על רקע הפגנה זו, תהה העיתון העצמאי המקוון ראי אל-יום, האם אין מדובר במהלך שזכה לברכתו השקטה של המשטר המצרי, אשר איננו נוהג לחשוף מחלוקות עם מדינות ערב ומעדיף לבטא אותן באופן עקיף ודרך מסרים בתקשורת. היומון הוסיף: "האם ייתכן שהרשויות במצרים השתמשו באמצעי הזה כדי לבטא את המחלוקות שלהן עם סעודיה [בנוגע לתימן?]".[50]
מפגינים במצרים: "עצרו את התוקפנות הברברית בתימן"[51] משמאל: "סלמאן הפחדן סוכן האמריקאים"[52]
האירוע השני התרחש ביולי 2015. היומון הסעודי אל-חיאת דיווח כי מרכז התרבות ע"ש עבד אל-מונעם אל-צאוי[53] בקהיר, שנחשב לאחר ממרכזי התרבות הגדולים והחשובים במצרים, הציג תערוכה שתיארה את "התוקפנות הסעודית בתימן" אשר אימצה את הנראטיב החות'י.[54] העיתונאי הסעודי, ג'אסר אל-ג'אסר, תקף את מרכז התרבות במאמרו מה-16 ביולי וכינה אותו משכן של "שכירי חרב פוליטיים", בהתכוונו לאליטה הפוליטית של מצרים. לדבריו, התערוכה שזייפה את המציאות ואת העובדות מהווה " תוקפנות נגד כל הסעודים" ופגיעה בשהידים הסעודים.[55] יש לציין, כי בכתבה ביומון אל-חיאת אשר דיווחה על קיום התערוכה צוין כי המרכז הכחיש את עצם קיומה של התערוכה, ככל הנראה לאחר שדבר גרם מבוכה דיפלומטית למצרים, אשר מיהרה באמצעות דובר משה"ח שלה להכחיש קיומן של מחלוקות בינה לבין סעודיה בנושא תימן.
מתוך התערוכה שנערכה במרכז התרבות ע"ש אל-צאוי [56]
בנוסף, בתקשורת הערבית התפרסמו דיווחים אודות מגעים שניהלו כמה בכירים מצרים בקהיר עם שליח מטעם הנשיא התימני המודח עלי צאלח, אבו בכר אל-קרבי, על מנת לגבש פתרון למשבר בתימן שלא יכלול את מפלגת אל-אצלאח, קרי האח"ס בתימן. מקורות מסרו כי סעודיה הביעה בפני מצרים את סלידתה ממהלכיה אלה.[57] היומון הלבנוני אל-אח'באר לעומת זאת, דיווח ב-24 ביולי, כי התקיימו מגעים בין אנשי צאלח והחות'ים לבין מצרים בידיעת הסעודים.[58]
סעודיה מסכלת את יוזמת מצרים להקים "כוח ערבי משותף"
את הביטוי למחלוקות הרבות בין מצרים לבין סעודיה ניתן לראות בין היתר בכך שסעודיה מעכבת שוב ושוב יוזמה שמנסה הנשיא אל-סיסי לקדם מזה כמה חודשים שעניינה הקמת כוח צבאי ערבי משותף שיקבל ייפוי כוח מהליע"ר לבצע משימות צבאיות שמטרתם להגן על מדינות ערב. אל-סיסי מקווה כי "הכוח הערבי המשותף" שיוקם יקבל ייפוי כוח מהליע"ר לפעול בשטחי לוב להסרת האיום הגובר על מצרים מכיוונה מצד גורמי טרור הפעילים שם, בהם גם ארגון דאעש.
אל-סיסי הציג את יוזמתו להקמת הכוח הערבי המשותף בפני מנהיגי מדינות ערב בכינוס הפסגה הערבית במרץ 2015. היה זה זמן קצר לאחר שארגון דאעש הוציא להורג 21 קופטים אזרחי מצרים המתגוררים בלוב. ההצעה זכתה לתמיכת מנהיגי ערב בפסגה, והוחלט לקיים התייעצויות ודיונים לגיבוש הפרוטוקול של כוח זה. ואולם, ישיבת שרי החוץ ושרי ההגנה הערביים שאמורה להתכנס ולאשרר את הפרוטוקול שגובש נדחתה כבר פעמיים ברציפות - בפעם הראשונה ב-26.7.15 [59] ושוב ב- 26.8.15.[60]
היומון הקטרי אל-קדס אל-ערבי חשף בכתבה שפרסם ב-2 בספטמבר 2015 כי סעודיה היא זו שעומדת מאחורי דחיית הישיבה, בשל המחלוקות העמוקות הקיימות בין שתי המדינות בנושאים השונים - ובראשם הנושא הסורי, והלחימה בתימן, וכי "העובדה שלא נקבע מועד [אחר] לישיבה מלמדת כי חילוקי הדעות עמוקים". הכתבה מציינת מפי מקורות כי אחת הסיבות העיקריות לכך שסעודיה בלמה את היוזמה המצרית, היא הקשרים החזקים של משטר אל-סיסי עם משטר אסד והחתירה המצרית להשגת הסדר פוליטי בסוריה שיבטיח את הישארות אסד בשלטון, בניגוד למדיניות הסעודית.
כמו כן, לפי הכתבה, סעודיה הביעה תמיכה בהתחלה בהקמת הכוח הערבי המשותף במטרה לדחוף את מצרים להצטרף לקואליציה שפתחה במבצע הצבאי בתימן, אך לאחר שמצרים לא נענתה לכך בצורה מספקת, החלה סעודיה לבלום את היוזמה המצרית הזו. בכתבה צוטטו גם פרשנים ומקורבים לשלטון הסעודי שהעריכו כי אל-סיסי מעוניין להקים את הכוח הצבאי המשותף לא באמת כדי להילחם בארגוני הטרור במדינות ערב, אלא כדי לדכא באמצעותו את המורדים תומכי האח"ס בלוב ולהקים בה ממשלה בחסותו, שתאפשר לו להשתלט על הנפט במזרח לוב. לדבריהם, סעודיה לא מעוניינת לנטות לצד כזה או אחר במשבר הלובי אלא להגיע להסכם בחסות האו"ם, אשר אמור להקים ממשלת הסכמה בה ייקחו האח"ס חלק.[61]
סעודיה נכשלת בבלימת המתקפה התקשורתית עליה במצרים, המתח ביחסים נמשך
ב-30 ביולי 2015 הגיע יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן לביקור רשמי בקהיר, שם נפגש עם נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי וצפה לצדו בטקס סיום של בוגרי המכללה הצבאית, במהלכו הדגיש אל-סיסי שביקור בן סלמאן במצרים הוא מסר שסעודיה ומצרים "ביחד". הביקור הסתיים ב"הצהרת קהיר" הקובעת כי שתי המדינות יחזקו את קשריהן הצבאיים והכלכליים וישתפו פעולה ברמה האסטרטגית.[62] הביקור הרגיע את הרוחות בתקשורת המצרית לפרק זמן קצר והצהרת קהיר שחתמה את הביקור הבטיחה שעוד נכונו ימים רבים של שת"פ בין שתי המדינות. ואכן, מיד לאחר הביקור, אישרה ממשלת מצרים את הארכת פעילות כוחותיה בתימן עד לתום המשימה, ואף התחייבה לשגר כוחות לשמירה על נמלי עדן לאחר ששוחררו מידי החות'ים. כמו כן, במקביל לביקור ולאחריו התפרסמו בעיתונות המצרית מאמרים רבים המהללים את היחסים הקרובים בין המדינות. מאמרו של העיתונאי מוחמד מוג'אהד אל-זיאת, אשר פורסם באל-אהראם ב-3 באוגוסט, אף דחה אחת לאחת את ההאשמות שהוטחו בסעודיה במאמרים שפורסמו במצרים רק מספר שבועות קודם לכן, וטען כי סעודיה לא באמת מתחברת לציר של תורכיה-קטר-אח"ס וכי ביקורו של ח'אלד משעל בסעודיה לא נועד להביע תמיכה בחמאס המצויה בעימות עם מצרים או לעקוף את מצרים בתפקיד המתווכת בתהליך הפיוס הפנים פלסטיני.[63]
יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, לצד הנשיא אל-סיסי בביקורו בקהיר בסוף יולי [64]
עם זאת, עורך היומון אל-מצריון, גמאל סלטאן, הידוע בביקורתו כלפי המשטר, הדגיש כי מאמרי הביקורת על סעודיה התפרסמו בין היתר גם בעיתונים ממסדיים, ולכן אין להניח שלא היו דברים מעולם.[65] מעבר לכך, על אף שמדי פעם מתקיימות פגישות בדרגים המדיניים הגבוהים בין מצרים לבין סעודיה, בהן מודגש השת"פ החזק בין המדינות ומוכחשים דיווחים בדבר מחלוקות ביניהן, הרי שבתקשורת הערבית נמשכים הדיווחים לפיהם המתיחות בין שתי המדינות נמשכת. כך למשל, דיווח העיתון אל-קדס אל-ערבי כי המלך סלמאן אמור היה להגיע לביקור במצרים בתחילת ספטמבר לאחר ביקורו בארה"ב, אך לא הגיע בסופו של דבר וכי הדבר מבטא למעשה את המשך המחלוקת בין סעודיה למצרים.[66] יחד עם זאת, שר החוץ המצרי,סאמח שוכרי, הדגיש בריאיון שנערך עמו ב-10 בספטמבר כי מצרים וסעודיה אכן מתכוננות לביקור של המלך סלמאן במצרים, על אף שאין תאריך עדיין לביקור, והדגיש שוב כי אין כל מחלוקת בין המדינות אלא שלכל מדינה "יש את התפקיד שלה ואת הגישה שלה לדברים...".[67]
בנוסף, ב-13 באוקטובר דיווח אל-קדס אל-ערבי כי סעודיה הזמינה על חשבונה, ביזמת שגרירה במצרים, אחמד קטאן, 50 אנשי תקשורת מצרים, להשתתף בטקסי העלייה לרגל למכה ואל-מדינה. היומון מציין כי סעודיה נוהגת כל שנה להזמין על חשבונה אנשי תקשורת ממדינות ידידות של סעודיה, אך השנה מספר העיתונאים הגדול ביותר שהוזמן להגיע היה ממצרים. על פי היומון, סעודיה קיוותה שבכך תוכל לגשר על הפערים בינה לבין התקשורת המצרית, אך לשווא. כאשר חזרו העיתונאים לארצם שבו לתקוף את המדיניות הסעודית בעיקר בזירה הסורית,[68] ייתכן והדבר הכעיס מאד את השגריר הסעודי, שכן כעבור מספר ימים דווח על ויכוח קשה שניהל עם סיד אחמד אל-נגאר, ראש מועצת המנהלים של אל-אהראם, במהלך ארוחה חגיגית שהתקיימה במעונו של שגריר אלג'יריה בקהיר. בעקבות ויכוח זה דיווחו אתרי חדשות כי השגריר הסעודי עזב בכעס את קהיר. קטאן מיהר להכחיש את הדיווחים ובשיחה עם היומון המצרי אל-וטן אמר: "האם אעזוב את מצרים בגלל אחמד אל-נגאר? הדבר לא הגיוני".[69] במקביל להכחשתו מיהרו הגורמים הרשמיים בשתי המדינות להכחיש את הדיווחים על עזיבתו, אך היומון המקוון ראי אל-יום, לא השתכנע ובמאמר המערכת שלו מה-19 באוקטובר טען שכמו ביטול הביקור של המלך סלמאן במצרים, גם כאן מדובר בעוד נדבך בהידרדרות מערכת היחסים בין המדינות.[70]
* י. גרף הוא חוקר במכון ממרי
[3] היה זה לאחר שארגון דאעש הוציא להורג 21 קופטים בעלי אזרחות מצרית אשר חיו בלוב, ומצרים בתגובה תקפה יעדים של הארגון בלוב, תקיפה שזכתה לגיבוי הליגה הערבית, זולת קטר שהסתייגה ממנה. נציג מצרים בליע"ר טען כי עמדת קטר "חושפת את תמיכתה בטרור", וזו בתגובה, החזירה את שגרירה ממצרים. המועצה לשת"פ מפרצי (GCC), בה סעודיה חברה מרכזית, גינתה את התבטאות הבכיר המצרי נגד קטר והיומונים סעודיים היו"ל בלונדון אל-שרק אל אוסט ואל-חיאת - פרסמו מאמרים המסתייגים מהתקיפה הצבאית בלוב. ראו למשל: טארק אל-חמיד, אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 18.2.2015, רנדה תקי אל-דין, אל-חיאת (לונדון), 18.2.2015.
[4] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 15.3.2015
[5] אל-שורוק (מצרים), 24.7.2015
[6] אל-אח'באר (לבנון), 18.4.2015.
[7] אל-חיאת (לונדון), 21.6.2015
[8] אל-חיאת (לונדון), 17.6.2015
[9]וAlbawabahnews.com, 18.7.2015.
[10] אל-אהראם (מצרים), 24.7.2015.
[11] הכוונה לרחוב הקרוי בטהראן על שם רוצח הנשיא סאדאת, ח'אלד אל-אסלאמבולי, אשר התנקש בו בשנת 1981. בפועל, היחסים בין מצרים לאיראן נותקו בראשית המהפכה האיראנית, ב-1980 כאשר ח'ומיני החליט לנתק אותם במחאה על חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, ועל כך שמצרים קיבלה אליה את השאה האיראני המודח.קריאת רחוב בבירת איראן על שם רוצחו של נשיא מצרים היוותה במשך שנים סמל למכשולים העומדים בפני שיקום היחסים בין המדינות.
[12] אל-שורוק (מצרים), 13.7.2015.
[13] וhttp://ara.tv/g858d, 24.9.2015
[14] אל-אהראם (מצרים), 29.7.2015.
[15] אל-אהראם (מצרים), 22.7.2015.
[16] אל-אהראם (מצרים), 8.9.2015.
[17] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 23.7.2015.
[18] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 5.8.2015.
[19] אל-ריאד (סעודיה), 26.10.2015.
[20] אל-אהראם (מצרים), 10.9.2015.
[21] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.9.2015.
[23] יצוין כי למרות פרסום המסמך באתר Elaph מצרים הכחישה בזמנו כי גיבשה יוזמה לפתרון המשבר בסוריה, elaph.com, 25.12.2014. המסמך המצרי כפי שפורסם באתר Elaph הציע כי משלחות של האופוזיציה והמשטר ינהלו מו"מ ישיר בחסות האו"ם שיתבסס על הודעת ז'נבה 1, החלטות מועבי"ט לגבי סוריה ותכנית שש הנקודות של קופי אנאן, שהיה שליח מיוחד של האו"ם והליע"ר לסוריה, שהוצגה ב-16.3.2012 בפני מועבי"ט. תכנית זו כללה: קריאה למשטר אסד להתחייב לתהליך פוליטי שיענה על שאיפות העם הסורי; להפסיק את הלחימה ולהסיג את כוחותיו מאזורים מאוכלסים; לאפשר העברת סיוע הומניטארי, לשחרר עצורים פוליטיים, לאפשר תנועה חופשית של עיתונאים וכן חופש ביטוי והפגנה. ראו: Aljazeera.com, 27.3.2012)
[24] בנאומו בפני העצרת הכללית ה-70 של האו"ם ב-28 בספטמבר 2015, קרא אל-סיסי לגורמי האופוזיציה ולמשטר הסורי לנהל מו"מ בקהיר "כדי לגבש חזון ברור לשלב מעבר בהתאם למסמך ז’נבה, אשר יספק קרקע משותפת לכלל הסורים לבניית סוריה דמוקרטית בעלת ריבונות על כל שטחה, ואשר ישמור על קיום המדינה ומוסדותיה, יכבד את כל מרכיבי האוכלוסייה שלה, ויחזק את השתייכותם הלאומית". הוא הדגיש כי "הכוח הלאומי הסורי הזה מוזמן היום להשתתף ולהשקיע כל מאמץ במו"מ למציאת מוצא פוליטי מהמשבר אשר יגשים את שאיפות העם הסורי". ראה: אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 30.9.2015. בדברים אלה ביטא אל-סיסי למעשה את עיקר הנקודות המרכיבות את המדיניות המצרית כלפי המשבר בסוריה: מציאת פתרון פוליטי תוך הידברות עם המשטר ושמירה על מוסדות המדינה הקיימים.
[25] אל-אהראם (מצרים), 5.10.2015.
[26] אל-אהראם (מצרים), 7.9.2015.
[27] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 4.10.2015.
[29] אל-אח'באר (לבנון), 3.1.2015.
[30]וpresidentassad.net, 25.8.2015 .
[31] אל-אהראם (מצרים), 20.8.2015.
[32] אל-אח'באר (מצרים), 19.8.2015.
[33] אל-ספיר (לבנון), 11.2.2015
[34] וalhadethnews.com.lb, 22.9.2015.
[35] אל-אהראם (מצרים), 20.8.2015
[36] אל-חיאת (סעודיה), 18.12.2014
[37] וaksalser.com, 26.1.2015.
[38] ראו למשל: ריאד סניח, אל-אהראם (מצרים), 9.8.2015, עאצם בכרי, אל-מצרי אל-יום (מצרים), 19.8.2015, גמיל עפיפי, אל-אהראם (מצרים), 8.9.2015, מחמד חוסין אבו אל-חסן, אל-אהראם (מצרים), 9.9.2015.
[39] אל-אהראם (מצרים), 17.4.2015
[40] אל-אהראם (מצרים), 9.6.2015
[41] אל-אהראם (מצרים), 17.2.2015
[42] אל-אהראם (מצרים), 8.9.2015
[43] אל-שרוק (מצרים), 31.5.2015
[44] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 4.4.2015
[45] אל-אח'באר (לבנון), 17.4.2015
[46] אל-שורוק, 31.5.2015.
[47] אל-אח'באר (לבנון), 21.8.2015
[48] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 6.4.2015
[50]ו. Raialyoum.com, 9.4.2015. המאמר הזכיר ציוץ בטוויטר של העיתונאי הסעודי, גמאל ח'אשוקג'י, שרמז גם הוא כי אין מדובר בהפגנה תמימה וכי ייתכן שהשלטון במצרים העלים עין ממנה בכוונה, שלא לומר ארגנה, שכן, "העיקרון לפיו פועלת המשטרה במצרים, הוא: אם תפגין ללא אישור - תיהרג".
[52]ו Arabic.cnn.com, 6.4.2015
[53] נפטר ב-1984, ייסד את סוכנות הידיעות המצרית וכיהן כשר תרבות תחת הנשיא אנואר סאדאת.
[54] אל-חיאת (לונדון), 13.7.2015
[55] אל-ג'זירה (סעודיה), 16.7.2015
[56] אל-מצריון (מצרים), 9.7.2015.
[57] אל-ערבי אל-ג'דיד (לונדון), 6.6.2015, Albawabahnews.com, 18.7.2015.
[58] אל-אח'באר (לבנון), 24.7.2015.
[59] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 27.7.2015.
[60] אל-ערביה, 26.8.2015.
[61] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 2.9.2015.
[62] אל-חיאת (לונדון), 3.8.2015. במסגרת השתתפותו בוועידת מדינות אמריקה הלטינית ומדינות ערב אשר התקיימה בריאד בתאריכים 10-11.11.2015, נפגש אל-סיסי עם מלך סעודיה, סלמאן, במפגן נוסף של אחדות שורות. בעקבות פגישה זו חתמו שני שרי החוץ של שתי המדינות על פרוטוקול להקמת מועצת תיאום סעודית-מצרית ליישום הצהרת קהיר Elaph.com, 11.11.2015.
[63] אל-אהראם (מצרים), 3.8.2015.
[64] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 30.7.2015.
[65] אל-מצריון (מצרים), 2.8.2015
[66] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 8.9.2015.
[67] אל-שרק אל-אוסט (לונדון), 9.9.2015
[68] אל-קדס אל-ערבי (לונדון), 13.10.2015
[69] אל-וטן (מצרים), 17.10.2015
[70]וRahalyoum.com, 19.10.2015