כללי

סקירת ספרי לימוד קטריים במקצוע חינוך אסלאמי – חלק ו':

לימוד נושא המוות וחשיבותו בדגש על תענוגות גן עדן וייסורי הגיהינום

 

הקדמה

אתר משרד החינוך הקטרי פרסם את ספרי הלימוד במקצוע חינוך אסלאמי הנלמדים בכיתות א'-יב' בבתי הספר הממשלתיים בקטר במחצית הראשונה של שנת הלימודים 2018-2019. לצד העידוד לג'יהאד ולהקרבת הנפש[1], הצגת החילוניות ככפירה וכסכנה לאסלאם[2], הדיון בנושא היחס ללא מוסלמים והצורך להתנער מהם[3], הצגת היהדות והנצרות כדתות מסולפות והיהודים כבוגדים[4] וכן הצגת המזרחנות כקנוניה מערבית ונוצרית נגד האסלאם[5], לומדים התלמידים בקטר גם על חשיבות נושא המוות עבור המוסלמי ועל מה שקורה למאמין ולכופר לאחר המוות - הן בקבר, הן ביום תחיית המתים (יום הדין) והן בגן עדן או בגיהינום.

 

לימוד הנושא מתחיל כבר בכיתה ח', קרי בגילאי 13-14, למרות שמדובר בנושא שהוא קשה לילדים בגיל כזה. בספר חינוך אסלאמי לכיתה ח', לומד התלמיד שהמוסלמי המאמין צריך כל הזמן לזכור את המוות ולהתכונן אליו. הספר מתאר כיצד המוות מתרחש כאשר מלאך המוות תופס את הנשמה של האדם וכיצד זוכה המוסלמי המאמין להנאה בקבר, בעוד הכופר סובל מייסורים שם.

 

בכיתה יב' נלמד נושא המוות בצורה נרחבת ומעמיקה יותר, תוך התמקדות בזוועות ובאירועי האימים שיקרו ביום תחיית המתים, בתענוגות להם יזכו המאמינים בגן עדן ובייסורי הכופרים שישרפו בגיהינום. בין היתר התלמידים לומדים כי מי שיגיע לדרגה הגבוהה ביותר בגן עדן הם הנביאים, הצדיקים והשהידים, ומי שיגיע לגיהינום הם הכופרים, האנשים שהתייחסו לאללה ולאותותיו ביהירות וגם מי שלא קיימו את חובות הדת, כגון התפילה והצום. מסרי ההפחדה בספר ברורים ונראה שנועדו לגרום לתלמידים לדבוק באסלאם ובהוראותיו. בולטים בפרקים אלה גם הציטוטים הרבים מן הקוראן והחדית' שייתכן כי נועדו גם כן להעיד על חשיבות הנושא באסלאם ובמקורותיו. לבסוף, התלמידים מתבקשים לענות על שאלות המסכמות את מה שלמדו ולהסיק מכך כיצד עליהם לנהוג.

 

חלק זה יסקור את לימוד נושא המוות בספרי הלימוד לכיתות ח' ו-יב'.

 

המוות - נושא שהמוסלמי צריך תמיד לזכור בתודעתו ולהתכונן אליו

כאמור, לימוד נושא המוות מתחיל כבר בכיתה ח', למרות שמדובר בנושא שאינו פשוט עבור ילדים בגילאי 13. בספר חינוך אסלאמי המיועד לכיתה ח' ישנו פרק שלם העוסק בנושא המוות ובגורל המאמינים והכופרים בקבר, תוך הצגת פסוקי קוראן וחדית'ים רלבנטיים. הפרק חוזר ומדגיש לתלמיד כי על המוסלמי המאמין לזכור תמיד בתודעתו את נושא המוות, להתכונן למוות ולמה שיבוא אחריו ואף מדגיש כי מי שלא יציית לאללה גורלו יהיה ייסורים בקבר.

 

הפרק נפתח בציטוט פסוקים מהקוראן הדנים במוות ובמה שקורה לאדם אחרי מותו. המוות  מוגדר בפרק "כיציאה של הנשמה מן הגוף על ידי כך שמלאך המוות תופס אותה. זה קורה רק כשאללה יתעלה מורה לו לעשות זאת, כפי שאמר אללה: 'אמור, מלאך המוות אשר הופקד עליכם יאסוף את נשמותיכם ואז תוחזרו אל אללה' (סורה 32 פסוק 11)." עוד נכתב כי "כאשר [המוסלמי] המאמין חש שיומו קרב אז גובר האמון שלו באללה ובכך שהוא [אללה] רחום כלפי עבדו יותר מאשר האם רחומה כלפי בנה.[6]

תחילת הפרק העוסק במוות בספר לכיתה ח'[7]

 

בהמשך הפרק  נכתב כי המוות הוא עובדה שאיש לא מתכחש לה, לא משנה מה דתו או מינו, "אולם המוסלמי המאמין שונה מזולתו בכך שהוא מודע למשמעויות הכרוכות במוות." הפרק מסביר לתמיד כי "האמונה במוות" כוללת מספר משמעויות והיבטים שעל המוסלמי לזכרם:

-          "המוות הוא עובדה בלתי נמנעת התקפה לגבי כל היצורים - בני האדם, השדים המלאכים וזולתם".

-          "לכל יצור יש משך חיים קצוב שלא יתארך ולא יתקצר".

-          "ההחלטה על משך החיים הקצוב היא אך ורק בידי אללה יתעלה. איש לא יודע מתי יסתיים הזמן הקצוב שלו ולאיש אין יכולת להאריכו או לקצרו".

-          "ראוי לאדם לזכור תמיד את המוות על מנת לא ילקה בהסחת הדעת".

-          "על האדם להתכונן למוות ולנסיבות ולזוועות שיבואו אחריו. ההתכוננות הזאת תיעשה במעשים טובים ובתשובה שלמה".

-          "האמונה במה שצפוי בקבר: הנאות למאמינים וייסורים לכופרים".[8]

תרשים המסכם עבור התלמיד את עקרונות "האמונה במוות": "עובדה בלתי נמנעת, משך חיים קצוב,

[קביעת] מועד [המוות] בידי אללה, יש לזכור את המוות, להתכונן למה שאחריו, ייסורי הקבר והנאותיו"[9]

 

הקבר – שלב חיי הביניים בין המוות לעולם הבא: הנאה למאמין וייסורים לכופר

הפרק על המוות בספר לכיתה ח' דן גם במצבו של האדם בקבר. במסגרת הפרק לומד התלמיד כי בשעת המוות האנשים נחלקים לשני סוגים: מאמינים וכופרים, כאשר גורלה של כל קבוצה הוא שונה. המאמין – חש בשעת המוות רוגע ושלווה, ליבו טהור והמלאכים מבשרים לו כי ייכנס לגן עדן. כהוכחה לכך מצוטט פסוק קוראן בו אמר אללה: "אלה אשר אמרו אללה הוא אלוהינו ונהגו ביושר - מלאכים ירדו אליהם ויגידו להם אל תפחדו ואל תצטערו התבשרו כי תיכנסו לגן עדן כפי שהובטח לכם." (סורה 41 פסוק 30).

 

לעומתו, הכופר אפוף פחד ודאגה בשעת המוות, ליבו טמא, המלאכים לוקחים בכוח את נשמתו תוך שהם נוזפים בו ומאיימים עליו שייכנס לגיהינום. גם פה מובא פסוק קוראן בו נאמר: "לו ראית את הרשעים בייסורי המוות ואת המלאכים מושיטים את ידיהם [ואומרים] הוציאו את נפשותיכם היום תקבלו עונש מחפיר על השקרים שאמרתם על אללה ובשל יהירותכם לנוכח אותותיו." (סורה 6, פסוק 93).[10]

 

תרשים המסביר לתלמיד את ההבדל בין המאמינים לכופרים בשעת המוות[11] 

בהמשך לומד התלמיד על "שלב הקבר" שהוא גם "השלב של חיי הביניים בין המוות לעולם הבא". בשלב זה זוכה האדם להנאה או לייסורים וזאת בהתאם לאמונתו, וכך נכתב: "ההנאה [בקבר] היא מנת חלקו של מי שציית לאללה יתעלה, ולפיכך אללה מכבד אותו וגורם לו להנאה בקבר".

ואילו "ייסורי [הקבר] הם מנת חלקו של מי שהמרה את פיו של אללה יתעלה, ולפיכך אללה משפיל ומענה אותו בקבר". גם פה מצוטטים פסוקי קוראן המעידים על כך.[12]

 

יום תחיית המתים -  "יום הזוועות והסכנות"

ספרי הלימוד לכיתה ח' ולכיתה יב' דנים גם בנושא יום הדין, הוא יום תחיית המתים ובזוועות שהוא יכלול, במיוחד למי שלא ילך בדרכו של אללה.

 

בספר לכיתה ח' לומד התלמיד על תפקיד השופר ביום זה. הפרק מסביר כי ביום זה תהיינה שתי תרועות של השופר: תרועת ההלם - אשר תביא כליה על הברואים ותרועה נוספת לאחריה, אשר תחייה אותם כדי שיבואו לתת דין וחשבון על מעשיהם ולקבל את הגמול. עוד נאמר, כי אללה מינה את המלאך אסראפיל לתקוע בשופר ביום תחיית המתים, והוא מחכה מוכן ומזומן לעשות זאת. הפרק מצטט פסוקי קוראן וחדית'ים העוסקים בנושא.[13]

 

הנושא של יום תחיית המתים נלמד בצורה נרחבת ומפורטת יותר בספר חינוך אסלאמי לכיתה יב'. בפרק שדן ביום תחיית המתים מוסבר לתלמיד כי "יום תחיית המתים הוא יום הזוועות והסכנות. ברגע שהאנשים ינצלו מאחת הזוועות של היום הזה, מיד תבוא עליהם זוועה נוספת. הלבבות יתמלאו פחד ואימה."[14]

 

פרק זה עוסק בשניים מהסממנים של יום תחיית המתים. הראשון הוא ה- חוצ' - מקווה המים שממנו ישתו המוסלמים המאמינים ביום תחיית המתים, במקום שבו אללה יאסוף את כל הברואים. בפרק מוסבר כי "ביום תחיית המתים כאשר השמש תתקרב לראשי הברואים, הצמא ישתלט עליהם וסבלם יתעצם. אז תבוא לידי ביטוי החמלה של אללה כלפי המאמינים והוא לא יניח להם לסבול מצמא, אלא הוא יכבדם במקווי מים שמהם ישתו". עוד נאמר, כי לכל נביא יהיה מקווה מים משלו שממנו ישתו הוא ונאמניו.[15] לתלמיד מסופר, כי המים במקווה המים של הנביא מוחמד ממנו ישתו המאמינים, לקוחים מנהר אל-כות'ר שהוא נהר שופע שנמצא בגן עדן וכי ישתו ממנו רק המאמינים אשר בהמשך גם יזכו להגיע לגן עדן. עוד נאמר כי במעמד האדיר הזה של יום תחיית המתים, אללה יכבד את הנביא מוחמד בכך שייתן לו מקווה מים רחב ידיים שמימיו יהיו לבנים יותר מהחלב וטעמו טוב יותר משל הדבש. בנוסף מצוטט חדית' המספר כי הריח של המים יהיה טוב יותר מריח בושם המושק והשותה מהם לא יהיה צמא עוד לעולם. בהמשך מצוטטים גם חדית'ים לפיהם האנשים שיסטו מהאסלאם ולא ילכו בדרך הנביא לא יורשו לשתות ממקווה מים זה.[16]

 

הסממן השני של יום תחיית המתים שנלמד בפרק זה הוא אל-סראט שהוא "גשר המוצב מעל גיהינום שהאנשים יעברו עליו בדרך לגן עדן", כאשר הצדיקים יעברו עליו בשלום ואילו הרשעים יפלו ממנו לאש הגיהינום.  בפרק נכתב כי "המעבר על [גשר] אל-סראט היא אחת הזוועות הקשות ביותר והמסוכנות ביותר של יום תחיית המתים." וכי גשר זה "דק משערה, חד מלהב חרב, חם מגחלים... מרווח מספיק עבור המאמינים אך צר עבור הכופרים ופורקי העול."[17]

 

"המעבר על אל-סראט הוא אחת הזוועות הקשות ביותר והמסוכנות ביותר של יום תחיית המתים"[18]

 

הפרק מתאר כיצד יפלו אנשי הגיהינום מאל-סראט לאש הגיהינום וכך נכתב: "אנשי הגיהינום יקובצו כמו עדר כבשים [והם ישמעו] שצועקים עליהם כפי שרועה צאן צועק על בהמותיו" וכי הם יקובצו יחד עד כי הם לא יראו דבר,  לא ישמעו דבר ולא ידברו כלל. לבסוף נכתב: "הם יעברו על אל-סראט והוא יתמוטט יחד איתם [והם יפלו] לקרקעית הגיהינום." בהמשך מצוטט פסוק קוראן מסורה 17 המתאר זאת, כדלהלן: "...ביום תחיית המתים נאספם (מקברותיהם) כשהם נגררים על פניהם, עיוורים, אילמים וחירשים. בגיהינום ידורו, וכל אימת שיכבו להבותיו, נוסיף להם אש תבערה." (סורה 17, פסוק 97).[19]

 

על אלה שיחצו את אל-סראט נאמר, כי כל אחד יעבור בהתאם למעשיו: "חלקם יעברוהו כהרף עין, חלקם כ[מהירות] הברק, חלקם יעברוה כמו הרוח, אחרים כסוסים אצילים, חלקם יעברוהו כמי שרוכבים על גמלים, חלקם ברגל וחלקם יזחלו." בהמשך מצוטט חדית' מאוסף החדית' של מוסלם (צחיח מוסלם) העוסק באלה שיחצו את הגשר ויינצלו מהגיהינום והפרק מסביר בהסתמך עליו כי ישנן שלוש קבוצות שיעברו את אל-סראט: 1. אלה שיעברוהו בריאים ושלמים ללא כל פגע 2. אלה שישרטו מהקוצים שיש על הגשר בשל מעשיהם, ולאחר מכן יינצלו 3. אלה שלא ישלימו את חציית הגשר אלא ייפלו לאש הגיהינום, ולאחר שיענשו על מעשיהם הרעים יוצאו מגיהינום אל גן עדן.[20]

 

בסיום הפרק מתבקש התלמיד להסיק מסקנות מהנלמד בו ולכתוב מה בכוונתו לעשות לאור מה שלמד.[21]

 

גן עדן - תענוגות וחיי נצח; לרמה הגבוהה ביותר שלו יגיעו הנביאים, הצדיקים והשהידים

כאמור, נושא המוות נלמד בכיתה יב' בצורה נרחבת ומעמיקה יותר. כך, בנוסף לפרק העוסק ביום תחיית המתים קיים בספר לכיתה יב' גם פרק העוסק בגן העדן ובגיהינום, הכולל תיאור מפורט של מאפייניהם ושל גורלם של מי שיגיעו לשם, תוך הצגת גן עדן כמקום שיש לשאוף להגיע אליו ובמיוחד לדרגתו הגבוהה ביותר השמורה לצדיקים ולשהידים, ובמקביל תוך הפחדת התלמידים מפני הגיהינום.

 

בפתח הפרק נכתב כי "גן עדן הוא המקום שאללה הכין בעולם הבא עבור עבדיו המאמינים, וגיהינום הוא המקום שאללה הכין עבור הכופרים. על גן עדן אמר [אללה] כי הוא 'הוכן ליראי השמיים' (סורה 3 פסוק 133), ועל גיהינום אמר: 'הוכן לכופרים' (סורה 2, פסוק 24)." עוד נכתב, כי "גן עדן נמצא מעל שבעת הרקיעים ומתחת לכס המלכות [של אללה], ואילו גיהינום נמצא במקום ש[רק] אללה יודע היכן הוא."[22]

 

לאחר מכן מתאר הפרק את מאפייני גן עדן:

1.      "גן עדן לא יכחד לעולם..."

2.      "השכל האנושי לא יכול להבין את תענוגות גן עדן שאללה הכין לעבדיו יראי השמיים. אלה תענוגות מושלמות ללא פגם.... אין טעם להשוותן לתענוגות של העולם הזה, שכן ההנאה של העולם הזה היא עלובה ובזויה בהשוואה לתענוגות העולם הבא...."

3.      "בגן עדן יש אדמה טובה ומישורית והמים מתוקים."

4.      "גן עדן בנוי מלבנים – לבנה של זהב [ולצידה] לבנה של כסף, שבושם המושק הוא הטיט המחבר ביניהן. חלוקי האבן שם הן פנינים והאדמה שלו היא זעפרן."

5.      "תושבי גן עדן חיים חיי נועם ונוחות ואינם סובלים. הם חיים חיי נצח ולא מתים, בגדיהם לא יתבלו ונעוריהם לא יאבדו. אללה יתעלה אמר: 'הם לא יטעמו שם [בגן עדן] את טעם המוות, למעט המיתה הראשונה'. (סורה 44 פסוק 56)." לאחר מכן מצוטט גם חדית' מאוסף החדית' שנקרא "סנן אל-דארמי" בו מצוטט הנביא מוחמד שאמר: "הכרוז יקרא: הו אנשי גן עדן, אתם תהיו בריאים ולא תחלו, תהיו צעירים ולא תזדקנו לעולם, אתם תחיו ולא תמותו לעולם".[23]

 

בהמשך לומד התלמיד כי בגן עדן יש כמה דרגות והאדם מוצב בהן בהתאם לאמונה, ליראת השמיים ולמעשיו הטובים. עוד נכתב כי "יש הבדל בתענוגות להם זוכים אנשי גן העדן בהתאם לדרגת הימצאותם בו, כך שמי ששוכן בפרדוס שהוא הדרגה הגבוהה ביותר של גן עדן, איננו כמו השוכנים בדרגות הנמוכות יותר...".  הפרק מוסיף ומדגיש כי לפרדוס יגיעו "הנביאים, הצדיקים, השהידים וישרי הדרך", וכדי להוכיח זאת מצוטט פסוק 69 מסורה 4, בו נאמר: "מי שיצייתו לאללה ולנביא יהיו יחד עם אלה אשר אללה נטה עמם חסד – הנביאים, הצדיקים, השהידים וישרי הדרך – ומה טובה חברתם של אלה".[24]

 

גיהינום - זוועות וייסורים קשים; לשם יגיעו הכופרים ומי שלא יקיימו את חובות הדת

לאחר מכן מתמקד הפרק בנושא גיהינום - "המקום שאללה יתעלה הכין בעולם הבא עבור הכופרים" ומתאר את מאפייניו:

1.      הגיהינום "נברא [על ידי אללה], בדומה לגן עדן..."

2.      "בדומה לגן עדן גם הגיהינום לא יכחד לעולם", ולהוכחה מובא פסוק קוראן: "אללה קילל את הכופרים והכין להם אש גיהינום. הם יישארו שם לנצח ולא ימצאו מגן או מושיע".(סורה 33, פסוקים 64-65)

3.      "הגיהינום רחב ידיים, קרקעיתו רחבה..."

4.      "הגיהינום בנוי מ[מדורים] מדורגים הנבדלים ביניהם בעוצמת החום שלהם [שעולה ככל שהם יורדים]. כל האנשים בגיהינום סובלים ייסורים קשים, אלא שחלקם יותר מהאחרים. במדור הנמוך ביותר [קרי, החם ביותר] שוכנים הצבועים..."

5.      "יש בגיהינום שבעה שערים [לשבעת המדורים], זה מעל זה. ראשית יתמלא הראשון, בהמשך השני אחר כך השלישי עד שיתמלאו כולם ויסגרו על הפושעים, מבלי שתהיה להם כל תקווה לצאת משם..." [25]

 

הפרק מסביר כי אנשי גיהינום יסבלו בצורה שונה זה מזה, וכדי לחדד זאת מובא חדית' מאוסף החדית' של  מוסלם (צחיח מוסלם) שבו מצוטט הנביא מוחמד כאומר: "יש ביניהם מי שהאש תשרפם עד לקרסוליהם, יש מי שהאש תשרפם עד ברכיהם, יש כאלה שהאש תשרפם עד מותניהם ויש כאלה שהאש תשרפם עד עצם הבריח", ויש גירסה האומרת עד הצוואר."[26]

 

על מנת להדגיש בפני התלמידים את גודל הזוועה ועוצמת הייסורים בגיהינום, מובא חדית' מאוסף החדית' של מוסלם (צחיח מוסלם) בו הנביא אומר כי "מי שיסבול הכי פחות מייסורים ביום תחיית המתים מקרב אנשי הגיהינום יהיה האדם אשר על שקעי כפות רגליו יונחו שתי גחלים וכתוצאה מכך מוחו ירתח כרתיחת הסיר והקומקום."[27]

 

לאחר מכן מפרט הפרק מהם המעשים והפשעים שבגינם ייכנס האדם לגיהינום ועל כן יש להימנע מהם:

1.      כפירה באללה ופוליתאיזם, שכן אללה יתעלה אמר: "הכופרים מבין אנשי  הספר והפוליתאיסטים  יהיו באש הגיהינום לנצח, שכן הם הרעים שבברואים". (סורה 98 פסוק 6).

2.      צביעות

3.      יהירות

4.      אי ביצוע החובות ההלכתיות כגון התפילה, הצום והצדקה. גם פה, כמו גם בסעיפים הקודמים, מובאים פוסקי הקוראן המוכיחים זאת.

 

עוד מוסבר כי המוסלמי המאמין חושש מגורל אנשי הגיהינום ולכן הוא אינו חדל להתפלל לאללה ולבקש ממנו שיגן עליו מפני הייסורים שם.[28]

 

לקראת סוף הפרק מוזכרים כמה אנשים שנאמר כי הם ייכנסו לגן עדן ובהם ארבעת הח'ליפים לאחר מוחמד אבו בכר, עמר בן אל-חט'אב, עות'מאן בן עפאן, עלי בן אבו טאלב ועוד דמויות מהאסלאם הקדום. מנגד מוזכרות דמויות שנאמר עליהם כי ייכנסו לגיהינום ובהן: השטן, פרעה וחייליו, אשת נוח, אשת לוט ודמויות נוספות.

 

בסוף הפרק מתבקש התלמיד לסכם בטבלה את מאפייני ותענוגות גן עדן ואת מאפייני הגיהינום וייסוריו, ושוב להסיק על סמך מה שלמד כיצד כדאי לו לנהוג.[29]

"בהסתמך על מה שלמדתי בפרק הזה אפעל כך..."[30]