כללי

ביקורת קשה באופוזיציה הסורית על החלטת ארה"ב להסיג כוחותיה מסוריה

 

ההכרזה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, ב-19.12.2018, על הסגת כוחות ארה"ב מסוריה הפתיעה רבים ועוררה תגובות שונות בסוריה, במדינות ערב ובעולם כולו.[1] רוב התגובות בקרב האופוזיציה הסורית הביעו אכזבה מהנסיגה האמריקאית וחשש מפני העתיד לבוא אחריה. בכירים באופוזיציה הסורית המדינית הזהירו כי גורמי טרור ובראשם דאעש או כוחות איראניים ימלאו את החלל שארה"ב תותיר אחריה וכי הנסיגה תחזק את המשטר הסורי, את רוסיה ואת תורכיה ותפגע בכורדים ובתומכי המהפכה הסורית.

 

חששות אלה מצאו ביטוי גם במאמרים שפרסמו אנשי אופוזיציה או עיתונאים המזוהים עימה, כאשר חלקם גם מתחו ביקורת נוקבת על ארה"ב והאשימו אותה בנטישת בעלי בריתה, בהתנהגות אנוכית ובאחריות להרס ולמשבר בסוריה וראו בנסיגה גם הזדמנות להתפכחות מן האשליה שארה"ב תסייע להם. היה גם מי בחר להשוות את הנסיגה האמריקאית וההתנהלות האמריקאית במשבר הסורי להתנהלותה בתקופה השואה.

 

לעומתם, כמה גורמי אופוזיציה המקורבים לתורכיה הביעו תקווה שתורכיה תמלא את החלל שנוצר וכי עתה יוכל צבאה לצאת למבצע המתוכנן בצפון מזרח סוריה.

 

דוח זה יסקור את התגובות בקרב האופוזיציה הסורית להכרזה על נסיגת הכוחות האמריקאים מסוריה.

 

בכירים באופוזיציה הסורית מזהירים: איראן תמלא את הוואקום שייווצר

נצר אל-חרירי, יו"ר הרשות העליונה למו"מ, גוף המייצג את האופוזיציה הסורית במו"מ המדיני, תקף את הכרזת טראמפ על הסגת הכוחות האמריקאים וטען כי זהו צעד שלא נבחן כהלכה, שהשלכותיו עלולות להיות קשות. בציוץ בטוויטר ב-23.12.18, הוא כתב: "נסיגת ארה"ב [מסוריה] לא נשקלה היטב והיא עלולה ליצור ואקום אותו ימלאו דאעש או המשטר הסורי והמיליציות האיראניות. לפיכך, אנו תומכים מאוד ברעיון לפיו הנסיגה ההדרגתית הזו תבוצע תוך שיתוף פעולה ותיאום מלא עם הצבא הלאומי, איחוד של פלגי אופוזיציה חמושים בצפון מערב סוריה שנתמכים על ידי תורכיה, עם תורכיה ועם הפעילים המקומיים מקרב תושבי האזור, כדי למנוע את התוצאות המסוכנות הללו."[2]

 

בדברים שמסר ב-6.1.2019 במהלך מסיבת עיתונאים בריאד חזר אל-חרירי על חששו כי איראן תנצל את הנסיגה האמריקאית כדי לחדור יותר לתוך סוריה תוך שהוא מותח ביקורת גלויה יותר על ארה"ב וקורא לה לשאת באחריותה לכך. הוא אמר: "אנו קוראים לארצות הברית ולמדינות הידידות לשאת באחריות לנסיגה מסוריה ולמנוע טרגדיה נוספת... [לנסיגה] תהיינה השלכות מסוכנות, הראשונה שבהן היא כניסה של המיליציות האיראניות לאזורים שהכוחות האמריקאים יסוגו מהם, דבר שמשמעותו הופעה מחודשת של שלוחות של ארגוני הטרור".[3] אל-חרירי הוסיף: "קיווינו שארה"ב תיסוג רק אחרי שתסלק את איראן מסוריה. אנו עומדים בקשר עם כל הגורמים כדי [להבטיח] שהנסיגה תיעשה בצורה מתוכננת והדרגתית ולא תיצור ואקום אותו ימלאו איראן, מיליציות הטרור [שלה] ודאעש. אין מנוס משיתוף תושבי האזורים שארה"ב נסוגה מהם, כדי שלא ייווצר ואקום או התפתחויות שתהיינה הרסניות לתהליך המדיני ולמאמצים הבינלאומיים שהקהילה הבינלאומית משקיעה."[4]

 

ביקורת נוקבת יותר על החלטת טראמפ מתח יחיא אל-ערידי, דובר הרשות העליונה למו"מ, שאמר: "[זהו] מהלך שלא ניתן להבינו אלא [אם מדובר] בנשיא הנתון במשבר פנימי ורוצה לכסות על משהו במשהו אחר חמור ממנו, או בנשיא שלוקה בעיוורון לב. או שמא הוא נאלץ לבצע דבר מה עבור גורם שסוחט אותו ומכריח אותו לפעול נגד טובת הביטחון הלאומי האמריקאי, או אולי הוא נתון לתחבולה כלשהי, או להוראה מצד ישראל או מישהו אחר..."[5].

 

היו באופוזיציה גורמים שהעריכו כי הנסיגה תהיה חלקית. כך, פאתח חסון, המפקד הכללי של תנועת תחריר אל-וטן ששימש גם כראש הוועדה הצבאית במשלחת פלגי האופוזיציה הסורית לשיחות באסטנה, טען כי "ההכרזה על הנסיגה של ארה"ב היא מיקוח פוליטי בין טראמפ למתנגדיו [בארה"ב], שכן הבזאר ביניהם כבר נפתח". הוא הוסיף: "אם הנסיגה אכן תתרחש סבורני שהיא לא תהיה מלאה אלא היא תיעשה לעבר בסיסים אמריקאים [אחרים] שיהוו מרכזי שליטה, וגם מטוסי הקואליציה [הבינלאומית נגד דאעש] בפיקוד ארצות הברית יוסיפו לפעול, כפי שעשו בשעתו במסגרת אכיפת איסור הטיסה בצפון עיראק".[6]

 

לעומת זאת, נראה כי גורמי אופוזיציה המקורבים לתורכיה, ובהם הצבא הלאומי, ראו את הנסיגה האמריקאית בצורה חיובית יותר היות והדבר יאפשר לתורכיה חופש פעולה גדול יותר באזור צפון מזרח סוריה. בכירים בצבא הלאומי, הביעו תקווה שתורכיה תמלא את החלל שנוצר והצהירו כי לאחר הנסיגה האמריקאית יוכל צבאה לצאת למבצע אותו היא מתכנת זה זמן מה בצפון מזרח סוריה נגד הכוחות הכורדים ולהכריעם. היו מהם אף כאלה שקראו לכורדים להתנתק מה-PKK ולחבור אליהם ואל תורכיה.[7]

 

מאמרים של אנשי אופוזיציה וכותביה חוששים מהעתיד לבוא ומאוכזבים מארה"ב

החשש והביקורת של האופוזיציה הסורית על החלטת טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאים מסוריה מצאו ביטוי גם במאמרים שפרסמו אנשי אופוזיציה ועיתונאים המזוהים עם האופוזיציה אשר הזהירו מפני התבססות הנוכחות האיראנית באזור, האשימו את ארה"ב בנטישת בעלי בריתה ואף טענו כי הנסיגה תגרום לאופוזיציה הסורית להתפכח מהאשליה שהיא יכולה להישען על ארה"ב.

 

אופוזיציונר סורי: הנסיגה האמריקאית היא מתנה לאיראן

מישל כילו, אופוזיציונר סורי נוצרי ופעיל זכויות אדם, טען במאמרו ביומון אל-ערבי אל-ג'דיד היו"ל בלונדון, כי הנסיגה האמריקאית המפתיעה היא עוד מכה שמנחית הנשיא טראמפ על הסדר העולמי, והזהיר כי היא תשרת את איראן: "ההחלטה באה באופן פתאומי, לא מובן ולא הגיוני. היא התקבלה באופן חד-צדדי וללא תיאום עם איש. אחרת, איך אפשר להסביר את דברי ג'יימס ג'פרי, נציגו של שר החוץ האמריקאי, יומיים קודם לכן, שהכוחות האמריקאים יישארו בסוריה עד שיתקיים מעבר מדיני ועד שאיראן תצא ממנה? האם ההכרזות הללו, שטראמפ בעצמו כבר השמיע בעבר, הן אך ורק שקרים שנועדו להתל בכורדים באמתלה של לחימה בטרור וכן [להתל] ביתר הסורים בדיבור על מעבר מדיני וסילוק איראן?...

 

בקיצור, מדובר במכה שעשויה להיות קטלנית לסדר האזורי והעולמי הקיימים היום בעולם הערבי ובסביבתו. מכה שמתווספת למכות המטלטלות שהנחית טראמפ על הסדר העולמי ושקרוב לוודאי יכשירו את הסביבה הדרושה לאיראן כדי להמשיך להעיק על האזור, לאפשר לה להשלים את השתלטותה על סוריה ולחזק את העמדות שלה בסוריה מול רוסיה, תורכיה וישראל..."[8]

 

כותב סורי: לאחר נסיגתה, תהפוך ארה"ב לצד שולי וחסר השפעה בסוריה

בדומה לכך, כתב גם ר'אזי דחמאן, עיתונאי סורי ואיש אופוזיציה הכותב באל-ערבי אל-ג'דיד, שטען כי הנסיגה תדחק את ארה"ב לשוליים בכל הנוגע לפתרון המשבר ותאיץ את התבססות איראן במזרח סוריה הוא כתב: "...הנוכחות האמריקאית בסוריה, חרף מגרעותיה, היא הגורם היחיד [המסוגל] ליצור איזון, עדין ככל שיהיה, במאבק בהשתלטות הרוסית והאיראנית [על הזירה הסורית], בהיעדר נוכחות של האו"ם או של כל גורם בינלאומי אחר [בה]...

 

ההחלטה על הנסיגה האמריקאית הורסת את כל הסיכויים ליצור [מצב של] איזון מתקבל על הדעת [שיוביל] לגיבוש הסדר מדיני. הנסיגה הזו תבטל כל מניע או תמריץ אצל הצד האחר [קרי, משטר אסד] ללכת בדרך של הסדר כזה. כאשר ארה"ב תשלים את נסיגתה מאזורי מזרח הפרת, היא תהפוך לצד שולי וחסר כל השפעה, מלבד בהתמקחות על קלף שיקום סוריה... אולי השאלה החשובה ביותר בעניין זה קשורה לנוכחות האיראנית וגורלה באזור רגיש זה, מכיוון שאיראן רואה בו אזור חשוב להשפעה עתידית, והיא כבר הפכה את [העיר] אל-בוכמאל והאזור שסביבה לבסיס מוצא של פעולותיה העתידיות, בפרט במישור השיעיזציה ושינוי ההרכב הדמוגרפי באזור הג'זירה הסורי. היא אף הקימה כבר מיליציות רבות מקרב בני האזור והמירה את בני השבטים לשיעים, בפרט השבטים המיוחסים למשפחת הנביא מוחמד שבמקרה נפוצים באזור זה. לאיראן יש שם יכולות לוגיסטיות מרשימות, הודות לקיומם של צירים יבשתיים ישירים בין טהראן למזרח סוריה ו[ולנוכחותן] של מיליציות החשד השעבי העיראקיות באזורים שמול אזור הג'זירה הסורי.[9]

 

לפיכך, כל מה שממשל טראמפ עשה בתקופה האחרונה היה לאפשר לאיראן לבסס עצמה ככוח המסוגל  להשתלט על אזור מזרח הפרת אחרי שארה"ב תצא ממנו. ונראה שאיראן, שכבר יש לה ניסיון עם הפזיזות האמריקאית ועם ההתחמקות המהירה [של ארה"ב] מהתחייבויות [שהיא נותנת], הכינה את עצמה היטב ליום הזה".[10]

 

אופוזיציונר סורי: הנסיגה תגרום לסורים להתפכח ולהשתחרר ממשענת הקנה הרצוץ האמריקאי

בקרב אנשי האופוזיציה היו גם כאלה שמתחו ביקורת נוקבת על ארה"ב, אשר, לדבריהם, שוב ושוב מוכיחה שלא ניתן לסמוך עליה ושהיא  נוטשת את בעלי בריתה. בורהאן ר'ליון, איש האופוזיציה שעמד בעבר בראש המועצה הלאומית הסורית, הביע במאמרו חשש מפני השתלטות של איראן ושל גורמי טרור על האזורים מהם ייסוגו האמריקאים, אך טען במקביל כי הנסיגה גם תוביל להתפכחות של האופוזיציה מהסתמכותה על ארה"ב שהוכיחה כבר שלא ניתן לסמוך עליה. הוא כתב: "הצעד הזה [קרי, הנסיגה האמריקאית] עשוי להוליד סכנות רבות. בראשן... [הסכנה] שארגון המדינה האסלאמית, דאעש, ישוב למלא תפקיד משמעותי יותר בסוריה ובאזור, [הסכנה] שיגברו סיכוייה של איראן להבטיח [לעצמה] דרך פתוחה עד לים התיכון... ואולי אף [סכנה] שמשטר הג'נוסייד בסוריה יחוש תקווה גדולה יותר להחזיר לשליטתו שטח נוסף של אדמה סורית במחוז אל-חסכה [שבצפון מזרח סוריה, שרוב תושביו הם אשורים וכורדים]. ואולם, למרות הסכנות האלה, אני סבור שבנסיגה הזו יש [גם] מרכיב של שחרור, שכן זהו צעד בדרך להיפטרות מהאשליה הגדולה שמייצגת המעצמה האמריקאית ומההימור ההרסני והמפוקפק של כוחות חברתיים ולאומיים רבים, כמו גם של משטרים באזור ובעולם, על המעצמה הזו לצורך מימוש מטרותיהם...

 

אם נעיין בתוצאות ההתערבויות הצבאיות האמריקאיות באזור ובסביבתו בשלושת העשורים האחרונים נראה שהן כולן הסתיימו באסונות מובהקים... במקרה של סוריה, האשליות שמדיניות ארה"ב טיפחה גרמו לכך ששחקנים רבים, אם לא כולם, טעו בשיקוליהם והיא הכניסה את הסכסוך לתסבוכות שעדיין קשה להתיר ולהיחלץ מהן. והנה עכשיו היא עוזבת את ה'תיק הסורי' אחרי שהכשילה כל הזדמנות להגיע לפתרון, הפכה את המדינה למבצר שבו מתבצר שלטון פורק עול... בתמיכת טהראן ורוסיה, ופירקה את החברה בין אזורים בהם שולטות מיליציות זרות לבין כאלה הנתמכים מבחוץ וגרמה לתושבים לעזוב ולחפש ביטחון ולחם בחמש יבשות העולם.

 

יציאת האמריקאים היום [מסוריה] משחררת את הסורים, את תושבי מדינות המפרץ ואת הכורדים מהאשליות שיצר ההימור [שלהם] על הנוכחות האמריקאית... [היא משחררת אותם מ]האנוכיות של [האמריקאים] ומהשימוש שהם עושים באחרים ככלים לשירות מטרותיהם, ואז מפקירים אותם לגורלם כשהמטרות מתממשות או לא מתממשות... באופן דומה, מדינות המפרץ ינחלו תמיד כישלונות אם יהמרו על כך שארצות הברית תגן עליהם. היא שודדת את כספן אך כשתגיע שעת הפירעון אין דבר שימנע ממנה לומר: 'לא נקריב את צעירינו למענכם'. כדאי גם לכורדים של סוריה - שתמיד היוו חלק מהמרקם החברתי שלה ומהאליטה הפוליטית, החינוכית, הצבאית והטכנולוגית שלה והשתתפו בבניית המדינה והחברה שלה מאז הקמתה - להשתחרר מאשליית המדינה או כמעט מדינה שכמעט הפכה אותם לזרים בחברה שלהם ובארצם, ולהשתתף באופן שווה יחד עם שאר הסורים במימוש פרויקט סוריה הדמוקרטית, שיתממש בקרוב בוודאי..."[11]

 

ארה"ב מכריזה על נסיגתה מסוריה שכן "המשימה הושלמה" ומותירה אחריה הרס[12]

פעיל זכויות אדם סורי: גם בשואה ארה"ב לא עמדה בהתחייבויותיה בנושאים הומניטריים

ביקורת קשה לא פחות מתח מנצור אל-עומרי, עיתונאי סורי ופעיל זכויות אדם, שבעקבות ביקור שערך במוזיאון השואה בוושינגטון פרסם מאמר בו השווה בין ההתנהלות ארה"ב כלפי דיווחים על אסונות הומניטריים בזמן השואה ולהתנהלותה היום, בסוריה. הוא כתב: "בסיורי בתערוכה הפלגתי [בדמיוני] לתקופה ההיא. בכל תמונה, ידיעה וציטוט שקראתי [בתערוכה] ראיתי את מה שקורה היום לסוריה ולסורים. הפליא אותי הדמיון בין העבר להווה בכל מה שקשור למדיניות ארה"ב כלפי נושאים הומניטריים.

 

כשמידע אודות מחנה אושוויץ ומשרפות היהודים שבו [החל] להתפשט במהלך מלחמת העולם השנייה, החל דיון לגבי אופן הטיפול הראוי בפשע המתמשך הזה. האם עלינו להפציץ את מחנה הריכוז הנאצי או לא? במהלך אביב 1944 בעלות הברית קיבלו ידיעות מדויקות יותר אודות הרצח ההמוני בגז באושוויץ בירקנאו. ארגונים יהודיים הגישו הצעות שונות לעצירת מבצע ההשמדה ולהצלת יהודי אירופה הנותרים. מספר קטן של יהודים קראו להפציץ את תאי הגזים באושוויץ, ואילו אחרים התנגדו לכך. בעלות הברית חששו להרוג את האסירים במחנה הזה [על ידי הפצצתו] ובכך לאפשר לתעמולה הנאצית להעמיד פני בוכים על הרג אסירים במחנה.

 

אותו ויכוח בדיוק התגלע אחרי שמשרד החוץ האמריקאי פרסם תמונות של משרפה שהפעיל משטר אסד בכלא סידנאיא בסוריה[13], כדי לשרוף את גופות קורבנותיו ולהסתיר את פשעיו. האם יש להפציץ את המשרפה כדי לעצור [את פעילותה]? או שגם זה יהווה כלי לתעמולה של אסד ובנוסף זה עלול להסתיר את ההוכחות לגבי המתקנים המשמשים את אסד להשלמת יסודות הפשע שלו באמצעות העלמת הגופות?

 

כאשר אובמה הצהיר שהוא יעניש את משטר אסד בשל השימוש שהוא עשה בנשק כימי בשנת 2013, מיהרו ארגוני זכויות אדם להשיג מידע מדויק על מקומות בהם נמצאים העצורים במחנות צבאיים ובמרכזי המודיעין של אסד. הייתה ציפייה שאובמה יורה להפציץ מן האוויר מקומות אלה. ייתכן שהאסירים [שם] היו מאבדים את חייהם, וזו בוודאי אחת הסיבות לכך שמשטר אסד ריכז מספר רב של אסירים במטות המודיעין שלו, אם בסככות  המטוסים בשדה התעופה באל-מזה או במטה של מודיעין חיל האוויר. [אך], אובמה נסוג מהקו האדום שלו...

 

השוואה היסטורית עשויה להיות הדרך הטובה ביותר להבין מדיניות עכשוויות מפתיעה, כמו ההכרזה על נסיגת ארצות הברית מסוריה לאחרונה ועוד."[14]

 

הנסיגה כעסקה בין ארה"ב לאיראן המחלקות ביניהן את השליטה על האומה הערבית[15]