המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
קמפיין ברצועת עזה: נהירה המונית לעבר הגבול עם ישראל, בדרישה ליישום זכות השיבה
22/3/2018


קמפיין ברצועת עזה בשיתוף חמאס, הג'יהאד האסלאמי ותומכי מוחמד דחלאן מהפת"ח: נהירה המונית לעבר הגבול עם ישראל, בדרישה ליישום זכות השיבה

 

בשבועות האחרונים דווח על תוכנית שמגבשים פעילים חברתיים ברצועת עזה, בשיתוף עם חמאס והפלגים הפלסטיניים, לארגן צעדות המוניות של פליטים לעבר הגבול עם ישראל, הקמת "מחנות שיבה" באזור הגבול, ו"פריצה בלתי אלימה" לשטחי ישראל, בדרישה ליישום "זכות השיבה". מארגני קמפיין "צעדת השיבה הגדולה" הגדירו אותו כמהלך בלתי אלים ליישום בפועל של "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטיניים, כחלק מיוזמה כוללת במדינות הגובלות בישראל. מנגד, היו שפקפקו בתכליתן של הצעדות הללו, על רקע כישלונם של קמפיינים דומים בעבר.

 

הפלגים הבולטים המעורבים ביוזמה זו הם החמאס, הגא"פ, החזית העממית לשחרור פלסטין, ותומכיו של בכיר פת"ח מוחמד דחלאן שסולק משורות התנועה בשל יריבותו למחמוד עבאס. עד כה, לא נשמעו התבטאויות רשמיות מצד הנהגת הרשות הפלסטינית והנהגת תנועת הפת"ח ביחס ליוזמה זו.

 

חמאס והפלגים הפלסטיניים הבהירו כי יוזמות אלה הן חלק מן המאבק בישראל במסגרת "האינתיפאדה העממית", נוסף על המאבק המזוין בה. זוהי הפעם הראשונה שחמאס והפלגים, אשר השתיתו את פעילותם על עקרון המאבק המזוין תוך ביקורת חריפה על פת"ח והרש"פ שפנו למאבק מדיני, מוכנים לגוון את דרכי המאבק, ולכלול בהן גם מאבק מדיני בסגנון אותו הם רואים כבלתי אלים.

 

קמפיין זה מתפתח על רקע הסלמה צבאית בין ישראל לבין חמאס והפלגים האחרים ברצועת עזה. כמה כותבים פלסטינים דנו במאמריהם בזיקה בין שני סוגיה המאבקים - המזויין והעממי - ובאופן שבו מאבק אחד משרת את השני.

 

מסמך זה סוקר את הדיווחים על קמפיין "צעדת השיבה הגדולה" והשיח אודותיו בעיתונות המקוונת וברשתות החברתיות.

 

עמוד הפייסבוק של קמפיין "צעדת השיבה הגדולה"[1]



פעילים ברצועת עזה: הקמפיין מוכיח את דבקות צאצאי הפליטים בזכות השיבה

ב-8.2.2018 דיווח היומון פלסטין כי פעילים חברתיים ברצועת עזה מקדמים יוזמה בשם "צעדת השיבה הגדולה". אחמד אבו רתימה, פעיל בולט בקמפיין, הסביר כי "רעיון הצעדה התגבש לאור הדיבורים על 'עסקת המאה'... וההתבטאויות והתוכניות האמריקאיות השואפות לבטל את תפקידה של סוכנות אונר"א ולחיסול בעיית הפליטים[2]... [זו] סכנה קרובה המאיימת על העניין הפלסטיני, ויש להתמודד עמה באמצעות מסר תקיף ולא שגרתי [שיבוא] מצד הפליטים, אשר יתבטא בהפגנה בלתי אלימה רחבת היקף ליד גדר ההפרדה, בה ידגישו המפגינים את זכות השיבה שלהם ואת סירובם להיכנע להסדרים [מדיניים] שנועדו לחסל את בעיית [הפליטים]... ההידרדרות הנוכחית במצב הכלכלי ברצועת עזה [גם] היא אחת הסיבות הראשיות שדחפו את הפעילים לעבר הרעיון לארגן את צעדת השיבה... ייתכן ש[הצעדה] תתחיל במהלך השבועות הקרובים, לכשיושלם שלב הגיוס והתיאום עם כל מרכיבי החברה... ישנן כמה יוזמות שהחלו לגייס את הפליטים במקומות מושבם, רובן ברצועת עזה. הדבר מוכיח את דבקות צאצאי הפליטים בזכות השיבה, אשר מעוגנת בחוק הבינלאומי ובהחלטות האו"ם... כל פעילויות השטח שיבוצעו בקרוב סמוך לגדר ההפרדה יהיו במסגרת שלב הגיוס, הארגון והלהטת האווירה, לפני 'שעת האפס', שאותה יקבע השטח... פעילות הגיוס מתנהלת היטב, על רקע אווירה חיובית מצד כל הכוחות [הפוליטיים] ".[3] ב-6.3 אמר אבו רתימה כי פעילויות "צעדת השיבה הגדולה" יתחילו ב-30.3, יום השנה ה-42 ל"יום האדמה".[4]


עמוד הפייסבוק של היוזמה פרסם פוסט המציגה כ"צעדה בלתי אלימה ועממית של מיליוני פלסטינים, אשר תצא מעזה, מן הגדה המערבית, מירושלים, מירדן, מלבנון, מסוריה וממצרים לעבר האדמות אשר גורשו מהם הפלסטינים בשנת 1948. מטרת 'צעדת השיבה': יישום זכות השיבה של העם הפלסטיני אל אדמתו אשר גורש ממנה, וזאת בהתאם להחלטות האו"ם הנוגעות לשיבת הפליטים הפלסטיניים, כולל החלטה 194".[5] בהודעה שפרסמה הוועדה המתאמת של הצעדה נכתב: "עמנו הפלסטיני החליט להשיב לעצמו את זכויותיו בידיו החשופות ולשוב לאדמתו ולביתו בדרך בלתי אלימה, כשהוא חמוש בהחלטות הבינלאומיות, בחוק הבינלאומי, בעקרונות זכויות האדם ובתמיכת האנשים החופשיים בעולם. הוא החליט לצאת לעבר פלסטין בצעדות בלתי אלימות, המוניות ועממיות של גברים, נשים וילדים, על המוני הפליטים מכל מקומות שִבתם הזמניים, כשמטרתם היא השיבה ולא שום דבר אחר זולתה, וכשהם מניפים את דגל פלסטין ואת החלטת האו"ם 194".[6]


עמוד הפייסבוק של "צעדת השיבה הגדולה": "צעדה בלתי אלימה ועממית של מיליוני פלסטינים"[7]


יצוין כי יש פלסטינים המפקפקים ביעילותן של יוזמות כאלה. למשל, הכותב דיא ח'ליל מעזה ראה בהן "התלהבות שהישגיה המדיניים מוטלים בספק" והזכיר כי קמפיין דומה אשר נוהל בשנת 2011 בשיתוף פעולה עם חזבאללה נכשל. הוא כתב:  "הרעיון נולד מתקדים של חזבאללה בלבנון, ביום הנכבה בשנת 2011, אז ציבור נלהב התקבץ ליד הגבול ונערים ונערות ניסו לחצות את הגדר עם השטחים הכבושים, כמה מהם נהרגו ונפצעו ולא היתה כל תגובה פוליטית לכך מצד התנועה... צפוי [גם הפעם] שכוחות הכיבוש יגיבו באש לתוכנית, במידה ותיושם על הגבולות".[8]

 

דובר הגא"פ, דאוד שיהאב: נבטיח הגנה למפגינים

קמפיין "צעדת השיבה הגדולה" מתנהל בתיאום עם חמאס והפלגים הפלסטיניים, לאור כוחם השלטוני ואמצעי הגיוס והחינוך העומדים לרשותם.[9] אבו רתימה התייחס לשיתוף פעולה זה בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו, שם כתב: "נפגשתי היום עם חבר המועצה המחוקקת אשרף ג'ומעה, הבכיר בתנועת פת"ח [זרם מוחמד דחלאן], על פי הזמנתו. הוא הביע את התלהבותו הרבה מן הרעיון ואת נכונותו לסייע בגיוס ולהשתתף [בצעדה]. הסכמנו על הצורך שכל הפלגים והכוחות הפוליטיים ישתתפו תחת דגל אחד, והוא דגל פלסטין. תתקיים פגישה עם מנהיגי תנועת חמאס, הפלגים הלאומיים ומוסדות החברה האזרחית לדיון ברעיון זה. היום נקראתי על ידי מוסדות החברה האזרחית להשתתף בסדנת עבודה לדיון ברעיון זה ובדרך ביצועו. רבים מן הסופרים, העיתונאים והדמויות הלאומיות הסכימו לתמוך ביזמה ועל כך הם ראויים לשבח. צעירים ופעילים רבים בגדה הכבושה, ב'פנים' פלסטין [כלומר, ישראל] ובלבנון הביעו את התלהבותם להשתתף בצעדה זו ובגיוס חברים [לצעדה] במקומותיהם".[10]

 

הפלגים הפלסטיניים הודיעו על תמיכה מלאה ביוזמה ואף שילבוה בסדר היום שלהם. בעקבות אירוע פיצוץ המטען סמוך לגבול עם ישראל (17.2), קראו הפלגים לעם הפלסטיני להשתתף "בכל הפעילויות למען ירושלים ולמען הזכויות והעקרונות הלאומיים הבלתי מעורערים של עמנו, ובראשם זכותנו לשיבה ולפיצויים."[11] ב-7.3 הודיע בכיר הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ח'אלד אל-בטש על הקמת "הוועדה הלאומית העליונה לצעדת השיבה ולשבירת המצור", בהשתתפות נציגים מכל הפלגים הפלסטיניים ברצועת עזה, בדגש על החמאס, הגא"פ, החזית העממית לשחרור פלסטין, וזרם מוחמד דחלאן.

 

אסמאעיל רדואן, בכיר בחמאס, אמר כי פעילויות צעדת השיבה יחלו ב-30.3 ויגיעו לשיאן ב-15.5, "יום הנכבה" הקרוב.[12] רדואן הדגיש כי יש "לארגן את הפעילויות [של 'צעדת השיבה הגדולה'] ללא התנגשות [עם ישראל], כדי לשמור על הצעירים". לדבריו, "הכוחות הלאומיים והאסלאמיים חושבים ברצינות על פעולות שאולי יאלצו את הכיבוש הציוני ואת כל הקהילה הבינלאומית לשים קץ לסבלם של בני עמנו ברצועת עזה, [באמצעות] הסרת המצור ופתיחת המעברים... תוכנית הפעולה הנוכחית עוסקת בארגון צעדות של מאות אלפים לעבר הגבול, כדי להפעיל לחץ על הכיבוש."[13]

 

דובר הגא"פ, דאוד שיהאב, הדגיש כי "כוחות ההתנגדות נותנים כרגע עדיפות למהלכים העממיים... הפלגים הפלסטיניים דנו בארגון הצעדות... ובהבטחת הגנה למפגינים, הניצבים מול [הפעלת] כוח שרירותי מצד הכיבוש הישראלי". לדבריו, תנועת הגא"פ הרכיבה ועדות עממיות לניהול העימותים באזורי הגבול בכל אחד ממחוזות רצועת עזה "מאז השבוע הראשון למאבק בהכרזת טראמפ [בעניין ירושלים]."[14] שיהאב ציין, כי האליטה האינטלקטואלית הפלסטינית עומדת מאחורי הרעיון שעיקרו - "הפעלת לחץ על הכיבוש ושליחת מסרי אזהרה והתנגדות להמשך המצב הנוכחי אליו הגיעה רצועת עזה". הוא קרא "להמשיך את האינתיפאדה ולשמור על הסלמתה, כדי להתעמת עם הכיבוש הישראלי ולהכשיל את התוכניות האמריקאיות הנוגעות לירושלים ולנושא הפליטים."[15]

 

חמאס והפלגים הפלסטיניים: צעדת השיבה היא סוג של התנגדות

חמאס מעודדת את קמפיין "צעדת השיבה הגדולה" כסוג של מאבק בישראל, המתווסף למאבק המזוין. ראש הלשכה המדינית אסמאעיל הניה קרא להשתתף בצעדה, ואילו חבר הלשכה המדינית ח'ליל אל-חיה אמר כי תנועת חמאס תהיה "בלב" הצעדה.[16] חבר הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק צייץ בעמוד הטוויטר האישי שלו, בצירוף ההאשטאג בערבית: "על המטילים מצור על עזה לדעת כי תושבי עזה לא יישברו, וכי עיניהם עדיין [נשואות לשוב] לעבר אדמתם, [בדרכי] שלום או [בדרכי] מלחמה. גדר ההפרדה לא תהווה בפניהם מכשול. #צעדת_השיבה_הגדולה המתקדמת לעבר אדמתנו היא הדרך לניצחון ולשיבה." [17]

 

ציוצו של בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק: 'צעדת השיבה הגדולה' היא הדרך לניצחון ולשיבה[18]



ב-6.2 ציטט עמוד הפייסבוק של "צעדת השיבה הגדולה" קטע ממאמר של עצאם עדואן, ראש מחלקת הפליטים בחמאס, אשר הגדיר מהלך כזה כסוג של "התנגדות".[19] הוא כתב: "לפלסטינים ברחבי העולם – מלבד [תושבי] רצועת עזה – אין נשק. היעדר הנשק בהחלט אין משמעותו הימנעות מהתנגדות לאויב הכובש את ארצם מזה 68 שנה... ניתן להתנגד לאויב באמצעים שונים, שהעמים אשר נפלו תחת שלטון הקולוניאליזם התנסו בהם. חלקם אמצעים בלתי אלימים וחלקם אמצעים אלימים. כולם חוקיים, נגישים, אפשריים ובעלי השפעה... עד שישיג העם הפלסטיני את הנשק להשבת ארצו הכבושה, עליו לפעול לאור מה שנגיש, מעשי ואפשרי... יש לפלסטינים נוכחות אנושית עצומה המקיפה את מדינת האויב הכובש מכל עבר, אשר מוערכת במיליוני בני אדם, מהם כמיליון פלסטינים בסוריה ובלבנון הסובלים מתנאים קשים וחמורים ביותר, עד כדי כך שעשרות מהם מסתכנים ב[ניסיון] לחצות את הים [לעבר אירופה] בחיפוש אחר חיים טובים יותר, למרות הישנות מקרי הטביעה. כאן עולה על הדעת שאלה לגיטימית... מדוע שלא יפרצו את הגבולות אשר הציב האויב כדי למנוע מהם את השיבה לארצם הכבושה? הגעה של אלפי משפחות אל הגבולות הללו תביך את הכיבוש, תמשוך את אהדת התקשורת לטובת העניין של עמנו, תחשוף את ערוות אויבנו, תעורר את האזור ותעודד את עמנו להעז מול האויב הכובש. מה יש לעמנו להפסיד מניסיון כזה מלבד העוני והאומללות מהם הוא סובל בארצות הפליטוּת?

 

הכוחות [הפוליטיים] של עמנו וכל פלגיו תומכים, מסייעים, מברכים ומתפארים במפגינים מבני עמנו סמוך לגבול [ישראל], הן בגדה המערבית והן ברצועת עזה. בכל יום נופלים מהם חללים ופצועים, ואיש אינו לועג ל'התנגדות בלתי אלימה' זו, למרות השפעותיה המוגבלות על האויב. האם לצעדת אלפי משפחות, גברים נשים וטף [לעבר הגבול], כשהם נושאים את חפציהם ואת מזוודותיהם, שרים על השיבה אל האדמות - אשר הקושאנים עליהן עדיין ברשותם, ואשר החוק הבינלאומי ועקרונות זכויות האדם ערבים לזכותם לשוב אליהן - לא תהיה השפעה גדולה הרבה יותר מזו של ההפגנות על הגבול? חלק מכוחות ההתנגדות מתכננים לשחרר את פלסטין – כל פלסטין – ומגבשים תוכניות פעולה אסטרטגיות להשגת מטרה נעלה זו. האין זה ראוי יותר שכוחות אלה ידחפו את עמם להיכנס לתוך ההתנגדות הבלתי אלימה באמצעות צעדת השיבה, שהיא מסוכנת פחות, מחירה נמוך יותר והיא מקובלת יותר על הקהילה הבינלאומית?

 

צעדת שיבה של אלפי משפחות פלסטיניות, בייחוד של אותן משפחות שנפגעו מן המלחמה הניטשת בסוריה ומן התנאים הקשים בלבנון… היא הכרחית, אפשרית, לגיטימית, וחוקית... תכנון טוב של צעדה זו הוא חובה המוטלת על כל הכוחות הפלסטיניים, מבלי לפטור מאחריות משפחות ובודדים מלחבור אליה... בדיוק כפי שעשו מי שפתחו באינתיפאדת אל-קודס כאשר יצאו לדרך והסתערו על גדרות הגבול מבלי לבקש רשות מאיש ומבלי לתת דין וחשבון לאיש. כך נוצרים גיבורים."[20]

 

עדואן אמר בעבר כי "ההתנגדות בכל סוגיה, ובראשם ההתנגדות החמושה, תישאר האופציה האמיתית להשיב את האדמה ואת המקומות הקדושים ולהגשים את השחרור ואת השיבה".[21] עדואן גיבש אסטרטגיה למאבק א-סימטרי בישראל המשלבת בין סוגים שונים של "התנגדות" וקרא לה "עימות מבוקר". הוא קרא לחמאס ולפלגים הפלסטיניים ליזום מהלומות צבאיות מוגבלות ולהגיב באיפוק רב לתקיפות הנגד הישראליות. אסטרטגיה זו "תשים את עזה ואת צרכיה בראש סדר היום של התקשורת הבינלאומית ותניע את כל הכוחות הבינלאומיים, האזוריים והמקומיים למצוא פתרונות למצב החדש שיצרה ההתנגדות". לדבריו, ההשפעה של ההפגנות הצעירים הפלסטינים על הגבול עם ישראל תישאר מועטה מאוד "ללא השתתפות עשרות אלפים מהם בפעילות זו".[22]

 

במאמר אחר, כתב עדואן: "[צעדת השיבה] היא אחת מצורות ההתנגדות החשובות, שאינה נופלת בחשיבותה מן המאבק המזוין שהוא צורת ההתנגדות החמורה ביותר והדרך הקצרה ביותר לעבר השיבה והשחרור... אין ספק שיום האדמה ב-30.3 צריך להיות היום בו תתחיל צעדה עולמית זו, אשר תהפוך את יום השנה ה-70 לנכבה, באמצע חודש מאי הבא, לנקודת המוצא לשיבה לפלסטין, ולשלב מכריע הסותם את הגולל על משחקי המשא ומתן ועל צעדות השלום הכוזב."[23]

 

כותב בביטאון חמאס: החומה שמקים הכיבוש לא תגן עליו מפני נהירת אלפי תושבי עזה

במקביל להתארגנות קמפיין "צעדת השיבה הגדולה", התרחשו כמה אירועים שהביאו להסלמה בין ישראל לבין חמאס, כולל תקיפה ישראלית בסוריה בתגובה לחדירת כטב"מ איראני למרחב האווירי של ישראל (10.2) ותקיפה ישראלית ברצועת עזה בתגובה להנחת מטען בסמוך לגבול (17.2).[24] העיתונות המזוהה עם חמאס עסקה בקמפיין זה ברמז או במפורש, במאמרים שחלקם דן דווקא בעימות חמוש עם ישראל.

 

כך למשל כתב אבראהים אל-מדהון, בעל טור בביטאון חמאס אל-רסאלה, במאמר שעסק במכשול שבונה ישראל על הגבול עם רצועת עזה כנגד איום מנהרות התקיפה של חמאס: "הכיבוש עשוי לגלות במפתיע שחומה זו לא תגן על חייליו כאשר מאות אלפים מתושבי רצועת עזה ינהרו באופן ספונטני ויחצו את הגבול, את הגדר ואת המכשולים בדרכם חזרה לבתיהם ולנחלותיהם, במבצע גדול שהגייתו והקריאות [ליישומו] מתעצמות על רקע המצור החונק."[25] פאיז אבו שמאלה, עיתונאי המזוהה עם חמאס, כתב במאמר ביומון פלסטין: "האם תושבי [רצועת] עזה ייצאו נגד ההתנגדות, או שהם ייצאו יחד עם חמאס אל הגבול עם מדינת הציונים, בצעדה המונית סוערת, ידרשו את זכות השיבה לפלסטין וידרשו מן הקהילה הבינלאומית ליישם את החלטה 181 [כך במקור. ייתכן שהכוונה להחלטה 194]? הימים הבאים יתנו לנו את התשובה."[26] עמאד עפאנה, לשעבר מזכ"ל סיעת חמאס במועצה המחוקקת הפלסטינית, כתב בטורו באל-רסאלה: "ייתכן שלא נותר לפלגי ההתנגדות ולכוחות הפעילים של עמנו אלא... לגבש תכניות למימוש זכות השיבה בפועל, לאור החדירות היחסית המאפיינת כעת את הגבולות עם הישות [הציונית]".[27]

 

במאמר שדן כולו ב"צעדת השיבה הגדולה", כתב אל-מדהון: "צעדת השיבה [היא] הדרך המועילה ביותר להשמעת הקול הפלסטיני ולממש את משאלת השיבה... רק צעדה מתורבתת זו תטה את הכף ותשתמש בנשק היעיל ביותר של העם הפלסטיני, מבלי לשפוך ולו טיפת דם אחת... רעיון הצעדה העממית רחבת ההיקף הוא אחד מכלי הנשק החזקים ביותר שבידי הפלסטינים ועלינו להיערך לקראתה היטב, לגייס [אנשים], לחשוב ולתכנן... לא יהיה זה מוזר אם הפלגים [הפלסטיניים] יתאחדו סביב קריאה להפר את השקט נוכח החרפת המשבר, שכן שתיקה ושקט פירושם מוות איטי... האם יש לנו מה להפסיד בעזה מלבד משברים, כאוס, חרדה והידרדרות כלכלית הגובלת בקריסה? למה שלא נחשוב באמת על צעדת שיבה קולקטיבית, אשר איש לא ייעדר ממנה – המבוגר והצעיר, החזק והחלש, האישה והגבר, המנהיג והחייל – מנהיגי הפלגים והאליטות יובילונו, נניף את הדגל הפלסטיני ונאחד את המאמצים".[28]

 

דובר צעדת השיבה: ננהל מאבק בלתי אלים בדרכם של נלסון מנדלה ומרטין לותר קינג

מארגני הצעדה ועיתונאים מרצועת עזה הקפידו להדגיש, כי על גבול רצועת עזה מתנהלים במקביל שני מאבקים לגיטימיים – מאבק מזוין ומאבק בלתי אלים – תוך שהם תומכים בתיאום ביניהם. לדבריהם, ישראל שואפת לטשטש את האבחנה ביניהם כדי לפגוע במאבק הבלתי אלים ולהפלילו. 


בתגובה לאירוע פיצוץ המטען ב-17.2 כתב אבו רתימה בפוסט בחשבון הפייסבוק שלו: "גרסת צבא הכיבוש בדבר ניצול הצבת דגל פלסטין על גבול ההפרדה עם רצועת עזה לביצוע פעולה חמושה היא גרסה מסוכנת וטעונה. יש בה משום הכשרת האווירה הפוליטית והתקשורתית להגברת האלימות [של ישראל] בעתיד נגד הפעילויות הבלתי אלימות, בטענה שפעילויות אלה הן מסווה לפעולות חמושות. אני מתקשה להאמין שעיתוי האירוע היה תמים, משום שהוא קרה בו זמנית עם הקריאה להפגנות הפליטים ולצעדת השיבה הבלתי אלימה. מצד שני, שיווק גרסת הכיבוש על ידי בכיר דובריו מראה שהכיבוש מתייחס ברצינות לתרחיש צעדת השיבה הגדולה וכי החל מעכשיו, הוא מגבש תרחישים להתמודדות עמה. על הפלגים החמושים להכיר בחומרת התקופה הנוכחית, ולהבין שצעדת השיבה הגדולה היא פעילות בלתי אלימה לחלוטין ושכל ערבוב בינה לבין הפנים האחרות של ההתנגדות יפגע בה. מטרת צעדת השיבה הגדולה חשובה יותר מהרג או פציעה של כמה חיילים... צעדה זו תחל בהפגנה לא מוגבלת בזמן במרחק של לפחות 700 מטר מגדר ההפרדה, ואין בכוונתה להגיע אל גבול ההפרדה בשלב זה."[29]

 

הפוסט של אחמד אבו רתימה בעקבות פיצוץ מטען שהונח בסמוך לדגל פלסטין על גבול רצועת עזה[30]



העיתונאי רדואן אל-אח'רס כתב ביומון הקטרי אל-ערבי אל-ג'דיד כי פיצוץ המטען מהווה מסר לישראל מחמאס ומהפלגים החמושים שלא לפגוע במפגינים בסמוך לגדר ובמשתתפים ביוזמות כגון "צעדת השיבה הגדולה": "ההתנגדות איימה לא אחת במהלך החודשים האחרונים... כי לא תעבור בשתיקה על המצור [שהטיל] הכיבוש [על רצועת עזה], על התקיפות החוזרות ונשנות [בשטח הרצועה], על החיסולים שלו, ועל דיכוי המפגינים. ייתכן שהפיצוץ בא במסגרת זו, וייתכן שהוא קשור לתקופה הקרובה, אשר כרגע מתכננים ומתכוננים לקראתה, למען ריכוז התקהלויות גדולות סמוך לגבולות תחת סיסמת השיבה או שבירת המצור, וייתכן שבמסגרת מסר זה רצו לומר שתקיפת ההתקהלויות [האלה] תהיה הניצוץ הבלתי צפוי שיבעיר את כל מה שהציונים חוששים מפניו ולא ערוכים לו היטב. הכיבוש רוצה לנצל את פיצוץ המטען נגד חייליו כדי להפחיד את המפגינים, כדי שלא יתקרבו לגבולות, וזאת באמצעות הפצת גרסה הקושרת בין ההפגנות לבין המטען".[31]

 

העיתונאי ג'יבריל עודה כתב ביומון פלסטין כי אין לבקר את פעולות המאבק המזוין של חמאס והפלגים, אפילו למען תמיכה במאבק הבלתי אלים: "כמה אנשים הגזימו בפרשנות שלילית על פעולת 'מארב הדגל' וכבר קשרו בינה לבין אירוע עתידי – הלא הוא 'צעדת השיבה הגדולה' – בטענה  שייתכן שפעולה זו נועדה להכשיל את הצעדה. זו אמירה בלתי נבונה, אמירה מסוכנת, אשר פוגעת במתקוממים הפלסטינים בכל מקום... ייתכן שעלינו להזהיר את אנשי הפעולות והיוזמות הלאומיות האותנטיות מפני נפילה לדפוס התנהגות מביש זה... אין לשכוח בשום אופן את חשיבות העשייה הצבאית במלחמת שחרור, כפי שאין להקל ראש בתפקיד [העשייה] הפוליטית, העממית, התקשורתית והתרבותית המחויבת לנושא המולדת ומגנה על זכויות עמנו. מה שקרה במזרח ח'אן יונס הוא פעולת גבורה המבטאת את המשכיות רוח ההתנגדות המפעמת בליבות הפלסטינים, ומשלימה את זירת ההתנגדות הפלסטינית בירושלים, בשכם, בג'נין, בחברון ובכל ערי פלסטין. ההתנגדות היא מקשה אחת ודין ירייה בג'נין כדין מטען בח'אן יונס."[32]

 

אבו רתימה פרסם שני מאמרים באתר arabi21.com, המקורב לתנועת האחים המוסלמים, בהם הזהיר מפני כשלים אפשריים בקמפיין – לאור קמפיינים דומים שנכשלו בעבר – והציג את הרעיון שמאחוריו.

הוא כתב: "החברה הפלסטינית ברצועת עזה, למרות נטייתה לעבר סוגי ההתנגדות החמושה, קיבלה הפעם את רעיון 'צעדת השיבה הגדולה' בהתלהבות שלא נעלמה מעיני העוקבים אחר הרשתות החברתיות... יש כיום לרעיון סיכוי גדול יותר להצליח, לאחר שמספר המאמינים בו גדל, אך כוחו של הרעיון אינו מבטיח הצלחה אוטומטית, אם לא יילקחו בחשבון כמה דברים שיש להיזהר מפניהם. ראשית, זוהי צעדה בלתי אלימה באופן מוחלט... [ואסור] לערב בה שום סוג של פעילות חמושה...; שנית, הצלחתו של רעיון זה טמונה בכוח הגיוס שלו... לכן, על הפלגים ועל הגורמים השונים להשקיע מאמצים לגייס 100 אלף [מפגינים] לפחות ברצועת עזה...;

 

שלישית, ... זו צריכה להיות הפגנה בלתי אלימה לא מוגבלת בזמן, [שנועדה]... להשאיר את הכיבוש במצב של התשה ביטחונית, פוליטית ותקשורתית; רביעית, נוכחות הפלגים הכרחית לגיוס ולתמיכה לוגיסטית. 'צעדת השיבה הגדולה' לא תצליח ללא השתתפות פעילה של הפלגים. עם זאת, יש להדגיש את... האופי העממי של הצעדה, להניף רק את דגל פלסטין ואת החלטה 194. כמו כן, אל לדמויות הידועות בקשר שלהן להתנגדות החמושה להוביל את שורות הצועדים...; חמישית, השיח הפעם הוא על מהפכה בלתי אלימה של עם שלם המתעמת עם חיסול זכויותיו [הלאומיות] כדי להימלט מן המוות האיטי המצפה לו ברצועת עזה... לכן יש להבליט את [השתתפות] המשפחות ולהעמיד את הנשים, הילדים והזקנים בראש [הצועדים]...; שישית, על ההפגנה להתקיים במקום בטוח ורחוק יחסית מגדר ההפרדה, משום... שתוכנית זו לא שואפת לשפיכות דמים, אלא לשיבה בפועל, שלא תתאפשר אלא לאחר ריכוז מספר גדול ככל האפשר של פליטים ויציאתם לאחר מכן בבת אחת לעבר המולדת.

 

שביעית, האווירה הבינלאומית הנוכחית תסייע לפלסטינים בפעילות בלתי אלימה זו שכן לפני שנים אחדות פתחה אירופה את שעריה בפני עשרות אלפי פליטים סורים, ואם ישראל טוענת שהיא משתייכת לציוויליזציה המערבית, אל לה להרוג את הפליטים הבלתי אלימים, אשר דורשים ליישם את החלטת השיבה שקבע האו"ם...; שמינית, עם הבשלת התוכנית, יקבע השטח את הצעד הבא. אם הפלסטינים ברצועת עזה יצליחו לגייס 100 אלף מפגינים בלתי אלימים, והחזיתות האחרות יצליחו לגייס עשרות אלפים, הכיבוש יתקשה להתמודד עם צעדות המוניות אלו. גם אם יפלו חללים במהלך הפריצה [הגבול] בפועל... וכתוצאה מכך יוכלו הפלסטינים לעקוף את גדר ההפרדה ולהגיע לאדמותיהם הכבושות משנת 48, יהיה זה מחיר מתקבל על הדעת. אלפי קורבנות נפלו במלחמות ללא כל תוצאות פוליטיות... הפעם, המוות יהיה בכיוון הנכון ולמען מימוש הישג לאומי גדול."[33]


במאמר שני, התמקד אבו רתימה ברעיון שמאחורי הקמפיין: "הפלסטינים החלו להאמין יותר בעוצמה הרכה העומדת לרשותם... ההפגנות הלא אלימות הללו ינטרלו במידה רבה את ארסנל הנשק העצום שיש בידי מדינת הכיבוש... היא לא תוכל להתמודד עם השיטפון האנושי הזה על פי אותם עקרונות לחימה [הנהוגים] במלחמות. אופציית [השימוש ב]כוח יכולה להיות מועילה בהתמודדות עם חמשת אלפים מפגינים, אבל השפעתה תיחלש מאוד מול 200 אלף מפגינים ביותר מחזית אחת... לצעדות השיבה יש בהירות מוסרית המחזקת את סיכויי הצלחתן. הן קוראות לשיבת הפליטים לבתיהם בדרך בלתי אלימה, ולא מאמצת את הקריאה להשליך את הישראלים לים. התנגדות מדינת הכיבוש לצעדות הללו לא מתבססת על יסודות משכנעים, אלא מדובר בהתנגדות גזענית, שנועדה להבטיח את עליונות הגזע היהודי במדינת הכיבוש, וזו עמדה המנוגדת למהלך ההיסטוריה. העולם היום כבר לא מגלה הבנה כלפי משטרים מדיניים כגון [משטר] האפרטהייד בדרום אפריקה וערכי האזרחות ושוויון הזכויות הם השולטים [בו] כעת. לכן, צעדות השיבה יגררו את מדינת הכיבוש לעימות קשה – עימות בין ערכים הומניטריים הקוראים לצדק ולזכויות, לבין ערכי אפליה גזעית ופשעי רצח עם.


צעדות השיבה מתבססות על פילוסופיית הזכויות ולא על פילוסופיית השחרור. השחרור משמעותו מחיקת קיומה של ישראל והשלכת תושביה לים, בעוד שהמאבק למען זכויות, על פי המתכונת של נלסון מנדלה, שואף לבטל את המפעל ההתנחלותי הגזעני, ולממש את [זכויות] השיבה וההגדרה העצמית של הפלסטינים המדוכאים. לאחר מכן, לא ייגרם שום נזק אם הישראלים יישארו [בפלסטין] כפרטים, או יעזבו."[34] בפוסט בחשבון הפייסבוק האישי שלו, כתב אבו רתימה: "שאלה: מהו הצעד הבא אחרי הצלחת #צעדת_השיבה_הגדולה וכניסת מאות אלפי פליטים פלסטינים לפלסטין הכבושה מאז 48? תשובה: נתעקש להישאר ב'פנים' [כלומר, בשטח ישראל], להיות [גורם בעל] משקל דמוגרפי, ולהיות תנועת מאבק בלתי אלים, בשיתוף עם הפלסטינים ב'פנים', למען השגת זכויותינו האזרחיות, כפי שעשה מרטין לותר קינג בארה"ב."[35]


אחמד אבו רתימה: נהיה תנועת מאבק לא אלים בפלסטין הכבושה, למען השגת זכויותינו האזרחיות[36]






[1] https://www.facebook.com/maseera2018, 22.2.2018. העמוד צבר כ-6,000 עוקבים.

[2] עוד תגובות של נציגי הפליטים ברצועת עזה להחלטת ארה"ב לקצץ בסיוע לאונר"א, בקליפ ממרי (אנגלית)

[4] http://www.felesteen.ps, 6.3.2018

"יום האדמה" הוא אירוע מחאה שנתי של החברה הערבית בישראל וסמל למאבקה לשיוויון זכויות. האירוע מציין את ההפגנות שהתקיימו ב-30.3.1976 נגד החלטת הממשלה להפקיע אדמות של אזרחים ערבים בגליל. במסגרת ההפגנות, שישה אזרחים ערבים נהרגו מירי כוחות הביטחון הישראליים.

[15] אל-קודס אל-ערבי (לונדון), 7.2.2018

[16] http://safa.ps, 1.3.2018; http://hamas.ps, 7.3.2018 

[29] https://www.facebook.com/aburtema, 18.2.2018

כלומר, אבו רתימה הדגיש כי היוזמה נמצאת עדיין בשלב הראשון שלה – לפני הניסיונות לחצות את הגדר – ובמקביל, קרא לפלגים הפלסטיניים החמושים לחדול ממאבק מזוין במהלך שלב זה.

תגיות