כללי

מצרים מחריפה את הטון נגד ישראל ובמקביל זוכה למענק קטרי בסך 7.5 מיליארד דולר: ישראל אויבת נצחית וסרבנית שלום

 

החשיפות בתקשורת הישראלית של פרטים מחקירת קטר-גייט - אודות פעילותם לכאורה של יועצי ראש ממשלת ישראל בתיאום עם קטר ולבקשתה להציג את מצרים באור שלילי כמדינה הזוממת להתקיף את ישראל ולהכפיש את תפקידה כמתווכת במו"מ בין ישראל וחמאס - הובילו למתיחות ביחסי מצרים וישראל לצד מתיחות בין מצרים וקטר, התומכת הגדולה של ארגון ״האחים המוסלמים״ - אויבו של השלטון המצרי.[1]

 

מאז חשיפת הפרשה, החריף הטון האנטי ישראלי בתקשורת הממסדית המצרית עד לכדי איומים במרומז על ביטול הסכם השלום ויציאה למלחמה נגדה והגדרתה כאויבת נצחית של מצרים ושל הערבים.[2]

 

מאמרים רבים שהתפרסמו בעיתונות המצרית הממסדית האשימו את ישראל בביצוע פרובוקציות נגד מצרים תוך הפרת הסכם השלום עימה וכן בביצוע פשעים נגד הפלסטינים בשת"פ עם ארה"ב. זאת, על רקע דיווחים אודות בקשת ישראל לפירוק תשתיות צבאיות מצריות בסיני[3] וכן על רקע חידוש הלחימה הישראלית נגד חמאס בעזה ופעילותה הצבאית בלבנון ובסוריה. המאמרים דחו בתוקף את טענותיה של ישראל כי מצרים מפרה את הסכם השלום באמצעות נוכחותה הצבאית בסיני, עמדו על זכותה של מצרים להגן על גבולותיה והזהירו כי מעשיה של ישראל בעזה, סמוך לגבול המצרי, ותוכניתה, לכאורה, לגרש פלסטינים מעזה לסיני, מאיימים על ביטחונה הלאומי של מצרים ומנוגדים להסכם השלום.[4]

 

יצוין באמצע אפריל 2025 הוזמן נשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, לביקור ממלכתי בקטר - שנועד ככל הנראה ליישב את המשבר בין מצרים וקטר, וחזר מהביקור עם הבטחה למענק של 7.5 מיליארד דולר. במקביל, מצרים מסלימה יותר ויותר את התקפותיה על ישראל ואת תמיכתה בחמאס, וטוענת כי אין לפרק את חמאס מנשקו כפי שתובעת ישראל.[5]

 

אמיר קטר, תמים בן חמד אאל ת'אני, ונשיא מצרים, עבד אל-פתאח אל-סיסי, בפגישתם בדוחה[6]

 

להלן תרגום קטעים ממאמרים המשקפים את הטון החריף בעיתונות המצרית כלפי ישראל.  

 

בכיר באל-אהראם באיום מרומז כלפי ישראל: מצרים מדינה חזקה ובעלת יכולת הרתעה

גמיל עפיפי, מנהל העריכה ביומון אל-אהראם, טען במאמר שפרסם ביומון ב-5.4.25, כי מאז ה-7 באוקטובר 2023 ישראל עושה פרובוקציות מול מצרים ומאשימה אותה בהפרת הסכם השלום, בעוד היא זו שמפרה אותו. הוא הגיב לדיווחים כי ישראל ביקשה מארה"ב שתלחץ על מצרים לפרק את תשתיתה הצבאית בסיני, בכותבו כי מאז תחילת המלחמה, המצב בגבולה הצפוני של מצרים התערער וזכותה להגן עליו, כולל מפני גירוש של פלסטינים לשטחה. אל-עפיפי עמד על כוחה הצבאי הרב של מצרים, תוך איום מרומז כלפי ישראל. כך כתב:

 

"מעת לעת יוצאים בכירים בממשלת ישראל או כלי התקשורת המזוהים עימם בהצהרות מתגרות [נגד מצרים]; אחת האחרונות שבהן הופיעה בעיתון 'ישראל היום', ולפיה ישראל ביקשה מארה"ב - הערבה להסכם השלום עם מצרים - לתווך מול מצרים כדי שתפרק את מה ש[ישראל] כינתה 'התשתית הצבאית המצרית בסיני', בהיותה הפרה של הנספח הביטחוני של הסכם השלום ביניהן. ההצהרות והמהלכים הישראלים מעידים בוודאות כי ישראל היא זו שהפרה את ההסכם ואת הנספח הביטחוני שלו, וכדי לכסות על כך, חותרת ליצוא המשברים למצרים.

 

[מעשי] ההתגרות המתמשכים של ישראל נגד מצרים מאז ה-7 באוקטובר 2023, הם רבים מאוד: החל מסגירת המעברים כדי למנוע כניסת סיוע [לעזתים]; עבור בהאשמת מצרים כי היא מכניסה נשק לתנועת חמאס כדי לספק [לישראל] תירוץ להיכנס לציר פילדלפי ו[בכך] להפר בבירור את הנספח הביטחוני של הסכם השלום; כיבוש המעברים הפלסטינים והאיום על גבולות מצרים באמצעות ההפצצות הכבדות באזורים הסמוכים לגבול המצרי ברפיח הפלסטינית - הפצצות המאיימות על הגבול שלנו שם ומנוגדות להסכם השלום...

 

בנוסף, ממשלת הכיבוש הישראלי מכריזה על המשך תוכניתה לגרש את תושבי רצועת עזה לסיני, מה שחושף את ביטחונה הלאומי של מצרים לסכנה אמיתית, דבר שהמדינה המצרית לא יכולה להסכים לו בשום אופן. מצרים היא מדינה חזקה ופעילה השולטת בכוחותיה וביכולותיה הכוללות - כמו גם בהחלטותיה - ושום מדינה לא יכולה לאיים על ביטחונה הלאומי. מי שהפרה הנספח הביטחוני היא ישראל ולא מצרים...

 

אם נעקוב אחר מהלכיו של צבא מצרים בסיני כפי שטוענת ישראל, נמצא כי:

 

1.      זכותה של מצרים לשמור על ביטחונה הלאומי ולהגן על גבולותיה מפני כל סכנה... והדבר נעשה על פי החוקים הבינ"ל וההסכמים שנחתמו. לכן, מהלכיו של צבא מצרים בסיני נעשים במסגרת חוקית ובידיעת כוחות השמירה על השלום שנמצאים בסיני...

 

2.      בשנת 2011 בוצעה חדירה למצרים דרך המנהרות ברצועת עזה ופעילי טרור רבים נכנסו [דרכן] או דרך החוף, תוך ניצול אירועי ינואר [קרי: הפלת משטר מובארכ בינואר 2011]. [פעילים אלה] התרכזו בתוך סיני והחלו לבצע פיגועים נגד אנשי צבא מצריים. [בנסיבות אלה] היה זה אך טבעי להשעות את ההסכם הביטחוני בין מצרים לישראל כדי לפרוס את הכוחות בתוך שטחי סיני במטרה להיאבק באותם פעילי טרור. הדבר תואם [עם ישראל] משום שמצרים מכבדת את הסכמיה.

 

3.      הכוחות החמושים המצרים ניהלו במשך עשר שנים תמימות מלחמה קשה שכללה את כל שטחי חצי האי סיני... עד שסיני כולה טוהרה מאותם פעילי טרור והארגונים שנתמכים מחוץ [למצרים]. [צבא מצרים] היה חייב להקים מתקנים צבאיים כדי לנהל את המלחמה הזו. מצרים שילמה [מחיר] יקר ב[תחום] ביטחונה ויציבותה [והדבר גבה] אלפי הרוגים...

 

4.      לאחר שהשטח טוהר מן הטרור לא ייתכן בשום פנים ואופן לעזוב את האדמות רחבות הידיים פעם נוספת, כך שיהיו ריקות וללא אבטחה או הגנה [וישמשו] נקודת הסתננות חדשה לארגוני [הטרור].

 

5.      מאז ה-7 באוקטובר 2023 הפך גבולה הצפון-מזרחי של מצרים ללא בטוח ונדרשת נוכחות של כוחות המסוגלים להגן על גבולות מצרים על פי החוקים והמוסכמות הבינ"ל. בצל כל ההתפתחויות והאירועים האלה, לא ייתכן שמצרים תעזוב את גבולותיה בשום מצב שהוא. אין להקל ראש בביטחונה הלאומי של מצרים.

 

6.      מצרים הזהירה לא פעם כי בשום פנים ואופן היא לא תרשה להגלות את תושבי רצועת עזה לסיני. היא הציבה קו אדום אל מול כל הרעיונות הללו וזכותה להשתמש [בכל אמצעי] הכרחי לשם כך [קרי: למנוע אותם]...

 

מצרים היא מדינה גדולה, חזקה ובעלת יכולת וכוח הרתעה שהשיגה את הידע המודרני המתקדם ביותר בטכנולוגית החימוש. כמו כן, היא לא תסכים ללחצים ולהתמקחויות. מצרים נשאה [באחריות] רבה בשנים האחרונות כדי להשיג את הביטחון ואת היציבות וגם כדי לשמור על זכותו של העם הפלסטיני".[7]

חוקר במכון אל-אהראם: מדיניות ישראל משמרת השנאה אליה; יש סימני שאלה לגבי עתיד הסכם השלום עמה

צובחי עסילה, ראש התוכנית למחקרים ישראלים-פלסטינים במכון אל-אהראם למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים ועורך המגזין של המכון, תהה במאמרו ביומון אל-אהראם ב-26.3.25, האם הסכם השלום בין שתי המדינות יוכל לשרוד לאור מדיניותה ה"תוקפנית" של ישראל כלפי מדינות ערב לאחר ה-7 באוקטובר. כך כתב:

 

"הסכם השלום בין מצרים לישראל משלים את שנתו ה-46. [זהו] ההסכם שכפה הניצחון המצרי המפואר ב-6 באוקטובר 1973... 46 שנים שבהן מנעה מדיניותה של ישראל את הפיכתו של השלום עם מצרים לשלום עממי...

 

השלום עם ישראל לא עזב את משבצת השלום הקר [בין שתי המדינות]. אדרבא, במהלך שנות השלום הללו עברו קשרי מצרים-ישראל תחנות רבות, שרובן לא היו חיוביות ולא שירתו את קידום היחסים ביניהן. ההידרדרות ברמת יחסי המדינות ברוב התחנות, אם לא בכולן, הייתה על רקע העמדות הישראליות בנוגע לפלסטין, לבנון וסוריה; מה שקרה במהלך התוקפנות הישראלית נגד לבנון ב-1982; הפלישה של אריאל שרון למסגד אל-אקצא בשנת 2000; והטיפול הברברי שלו [בהמשך] באינתיפאדת אל-אקצא.

 

מאז חתימתו, מתמודד הסכם השלום עם אתגרים רבים שרובם הופיעו שוב מאז ה-7 באוקטובר 2023. ישראל מוטרדת וממשיכה לנסות להגביל את יכולותיה הצבאיות של מצרים. מדיניותה התוקפנית [של ישראל] כלפי מדינות ערב, בייחוד כלפי פלסטין, לבנון וסוריה, תרמה ותורמת להותרת גחלת השנאה כלפיה בדעת הקהל המצרית בוערת. מאמציה [של ישראל] להגביל את תפקידה האזורי של מצרים, וניסיונותיה לשלוט במזרח התיכון, באמצעות הצגת [חזון] לשינוי פניו והאיום התמידי על יציבותו - שהרי אין סכסוך באזור שישראל אינה צד בו - מציבים סימני שאלה רבים באשר ליכולתו של ההסכם [בין מצרים לישראל] לעקוף את האתגרים הללו, כפי שעשה במשך 46 שנים".[8]

 

עיתונאי מצרי: "ישראל היא אויבנו הראשון והנצחי"; "על מדינות ערב להיערך בכל בכוח מול הכובש הישראלי"
אחמד גומעה, עיתונאי ביומון אל-יום אל-סאבע כתב ב-31.3.25, כי ישראל היא האויבת מספר אחת של הערבים, השואפת להורגם כדי להרחיב את שטחה. לדבריו ישראל לא מאמינה כלל בשלום ולכן על אירופה וארה"ב לסכל את תוכניותיה באזור. כך כתב: "מזה עשרות שנים ישראל מפיצה שקרים ושמועות כי היא מעוניינת לחתום על [הסכמי] שלום עם מדינות ערב ובדו קיום עם עמי האזור. [בהקשר זה], ארה"ב הובילה מאמצים אינטנסיביים לתמיכה בתוכניות הכיבוש, לייפות את תדמיתו הנתעבת ולהסתיר את האמת באשר לפניה המזויפות של הישות הכובשת העושקת הזו, ששונאת את כל הערבים...

 

על מדינות ערב לבחון מחדש את מדיניותן כלפי הישות הישראלית הכובשת, שמבצעת מעשי טבח נגד הפלסטינים בעזה, מנסה לכבוש חלקים מאדמות סוריה ולבנון ולכפות מציאות חדשה [באזור]. זאת, בנוסף לרצונה [של ישראל] לרוקן את רצועת עזה מתושביה הפלסטינים באמתלה של חיסול תנועת חמאס. למרות שאני חולק על חלק ממדיניותה של חמאס, הרי שהיא נחשבת פלג פלסטיני וחלק מן הפלגים שיש להם נוכחות בתמונה [הפוליטית] הפלסטינית.

 

ישראל היא האויב הראשון והנצחי שלנו ששואף להשמיד את הערבים ולהורגם, כדי להרחיב את הישות הכובשת על חשבון מדינות ערב ועמיהן. זה מה שמסביר מדוע לישות הישראלית - ששואפת להקים את מדינתה המדומה מהנילוס עד הפרת - אין גבולות אמיתיים מוגדרים...

 

על מדינות ערב להתכונן בכל הכוח לכובש הישראלי שלא מאמין בשלום בשום פנים ואופן ומתנגד לזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. כמו כן, יש לקבור את כל המהלכים שמבצעת הציונות הדתית בניסיון לנרמל את הקשרים עם כמה ממדינות ערב שאין להן קשרים עם ישראל, שכן לישות הכובשת הזו יש אג'נדה הרסנית מפוקפקת שנועדה לחסל כל מה שהוא ערבי ולכבוש את האדמה באופן מלא.

 

ישראל, שמתנגדת לחוק הבינ"ל ומפרה את החוק ההומניטרי, לא יכולה להיות חלק מן המערכת הבינ"ל שמאמינה בצדק ובשלום. הדרך היחידה להתמודד עם הישות הכובשת הזו היא באמצעות אותו הנשק שבו היא משתמשת נגד הערבים והמוסלמים באזור. יש ללחוץ על מדינות אירופה ועל ארה"ב כדי שהן ילחצו על ישראל - שאותה הן שתלו [בזמנו] במזרח התיכון כדי להיפטר בעצמן מן הקנוניות שלהם [קרי: של היהודים] ומהאג'נדות ההרסניות שלהם נגד האירופים. בריטניה נושאת בחלק הארי של שגיאת הקמתה של מולדת לאומית ליהודים בפלסטין באמצעות הצהרת בלפור שפרסמה ממשלת לונדון ב-1917".[9]

 

עיתונאי מצרי בכיר: פתיחת חזית מול מצרים תמיט על ישראל אסון

כרם ג'בר, לשעבר יו"ר הרשות העליונה לרגולציה על התקשורת במצרים, מתח ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בעקבות המלחמה בעזה וכינה אותו בטורו ביומון הממסדי אח'באר אל-יום, יורשם של הקיסר הרומי נירון ושל שמשון התנ"כי, שהמיטו אסון על עצמם במעשיהם. לדבריו, למרות שמצרים שמרה על אופציית השלום, היא תמיט בתורה אסון על ישראל אם זו תעז להתקרב לגבולותיה. כך כתב:

"...מה שקורה בעזה קרוב יותר לאגדות עתיקות שהיינו קוראים לצורך הנאה ולא מאמינים להן, [דוגמת] שיבת [הקיסר הרומי] נירון ששרף את רומא ושמשון [הגיבור] שהרס את המקדש [הפלשתי] על יושביו. נתניהו הוא יורשם של השניים...

נתניהו הוא יורשם של שמשון ונירון במלחמה המטורפת שהבעיר כדי להרוס את המזרח התיכון ולעצבו מחדש. לא חשוב מה הוא יעשה, סופו [שלו] יהיה טרגי, [אבל] העם הפלסטיני לא ימות... נתניהו חיסל את מנהיגי ההתנגדות ובראשם [מנהיג חמאס, יחיא] סינוואר, הרס בתים, בתי ספר, בתי חולים, מתקנים לשרות הציבור, כבישים ושדות זרועים, והוא מתכנן לגרש את תושבי רפיח לסיני... מבלי להבין כי פתיחת חזית עם מצרים תפתח עליו ועל ישראל את שערי הגיהינום

...

לאחר שמצרים שמרה על אופציית השלום והשקיעה את מירב מאמציה כדי להציל את האזור מהרס, קהיר שלחה אליו אזהרות נחרצות: אם תתקרב לגבול מצרים, תהרוס את המקדש על ראשך לבדך. כפי שסיני הייתה בית הקברות עבור הטרוריסטים ועבור הכיבוש הישראלי, היא תהיה גם בית הקברות של חלומותיו השטניים של נתניהו...

מצרים היא גורם בעל יכולת לרסן את מערכת האש המטורפת ולהציל את האזור מפני פיצוץ. מה הדבר הבא לאחר נהרות הדם הגדולים, הררי הגופות וטונות הפצצות וחומרי נפץ, האם הרוצחים מעלים על דעתם כי הם ייחלצו מקללת הדמים?"[10]