כללי

פוליטיקאים ואנשי ציבור בלבנון: חובה ליישם את החלטה 1559 הדורשת את פירוק נשק חזבאללה; אין להסתפק בהחלטה 1701

 

במסגרת המאמצים הבינ"ל להביא להפסקת אש בלחימה בין ישראל לחזבאללה, שבים ומדגישים גורמים פוליטיים לבנוניים ובינלאומיים את ההכרח ליישם את החלטת מועצת הביטחון 1701, שהתקבלה באוגוסט 2006 ושמה קץ למלחמה בין ישראל לחזבאללה בזמנו. החלטה זו קובעת כי על ממשלת לבנון לפרוס את ריבונותה על כל שטחי לבנון ואוסרת על נוכחות חמושה, שאינה של צבא לבנון או כוחות יוניפי"ל מדרום לנהר הליטני.

 

ואולם, לאחרונה טוענים חלק מהגורמים הפוליטיים בלבנון כי יישום החלטה 1701 אינו מספיק, במיוחד לאור העובדה שבמשך 18 השנים שחלפו מאז קבלתה ועד היום, ההחלטה לא יושמה מאחר וחזבאללה ממשיך להחזיק בנשקו ולהתעצם, כוחותיו נוכחים גם מדרום לליטני ואף על גבול ישראל והוא מערב שוב ושוב את לבנון בסבבי לחימה עמה. לפיכך, קוראים גורמים אלה שלא להסתפק ביישום החלטה 1701 ולדרוש גם את יישום החלטה 1559 משנת 2004, אשר קראה לפירוק כל המליציות הלבנוניות והלא הלבנוניות מנשקן.. לדברי גורמים אלה, החלטה 1559 היא הבסיס לכל ההחלטות שבאו אחריה, כדוגמת החלטה 1701, וכל עוד חזבאללה מחזיק בנשקו, לבנון תמשיך להוות פלטפורמה בשירות איראן והאינטרסים שלה ותהיה מעורבת בסבבי לחימה חוזרים ונשנים מול ישראל.

 

בתגובה לקריאות אלה, טען יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, שהוסמך על ידי חזבאללה לנהל בשמו את המגעים להסדר, כי "ההחלטה הבינלאומית היחידה [שתביא] לפתרון היא 1701 ואילו החלטה 1559 כבר מאחורינו ואין לה זכר."[1] יתרה מזו, בראיון לעיתון הכוויתי אל-ג'רידה אמר ברי כי "החלטה 1701 ביטלה את החלטה 1559" והוסיף: "מאז 2006 לבנון מחויבת ל-1701 וזוהי ההחלטה היחידה שבתוקף, שכן אף אחד לא מדבר [עוד] על 1559. אפילו [מכיר המדינה האמריקאי] בלינקן בשיחותיו עימי מדבר על 1701".[2] בדומה לכך, גם ראש הממשלה, נג'יב מיקאתי, אמר ב-15.10.24 בראיון טלוויזיוני כי "אין צורך לקשור את החלטה 1701 בהחלטות אחרות, כמו למשל החלטה 1559, היות שזה מעורר מחלוקות נוספות", ושב על עמדתו ב-25.10.[3]

 

מדיווחים שונים שפורסמו לאחרונה ניכר כי גם ארה"ב סבורה כי החלטה 1701 לבדה אינה יכולה להוות ערובה מספקת להפסקת האש וכי השליח האמריקאי המיוחד ללבנון, עמוס הוכשטיין, ביקש לאחרונה להכניס תיקונים בהחלטה 1701[4], ואולם נביה ברי וחזבאללה דחו הצעה זו בתוקף.[5] נראה כי צרפת מצדדת בעמדתם, לאחר ששר החוץ שלה, ז'אן-נואל בארו, אמר ב-24.10 כי "יש לדון במכניזם ליישום החלטה 1701, ולא לשנותה".[6]

 

על רקע זה התפרסמו לאחרונה בעיתונות הלבנונית כמה מאמרים שהדגישו את חשיבות יישום החלטה 1559. מסמך זה יציג את הקריאות מצד פוליטיקאים ועיתונאים לבנוניים ליישם את החלטה 1559, ולא להסתפק רק ביישום בהחלטה 1701.

גורמים פוליטיים בלבנון:  החלטה 1559 היא הבסיס ואין מנוס מיישומה

כאמור, לאחרונה קראו גורמים פוליטיים לבנוניים ליישום החלטה 1559 ולא רק החלטה 1701. כך למשל, סמיר ג'עג'ע, יו"ר מפלגת הכוחות הלבנוניים, הדגיש ב-2.10.24 בפגישתו עם מתאמת האו"ם בלבנון, ג'נין הניס פלאסצ'ארט כי "הפתרון המעשי והקבוע למצב הקיים הוא להחזיר את קבלת ההחלטות למדינה הלבנונית, להחיל את סמכותה, ליישם את ההחלטות הבינ"ל ובפרט 1701 ו-1559, ולאפשר למוסדות הצבאיים והביטחוניים של המדינה, ובראשם הצבא הלבנוני, לכפות את ריבונות [המדינה] על כלל האדמות הלבנוניות..."[7]

 

כמו כן, מפלגת הכוחות הלבנוניים ארגנה ב- 12.10.24 כינוס בהשתתפות פוליטיקאים ואנשי ציבור רבים שבסופו הציעה "מפת דרכים להצלת לבנון", שמתבססת על הפסקת אש, בחירת נשיא שיתחייב עוד טרם בחירתו ליישם את ההחלטות הבינ"ל ובפרט את החלטות 1559,  1680 (שנועדה לזרז את יישום החלטה 1559) ו-1701.[8]

 

יו"ר מפלגת הפלנגות, חבר הפרלמנט סאמי אל-ג'ומייל, התבטא באופן דומה כבר ביולי האחרון, כשאמר בראיון לערוץ הלבנוני LBCI, כי "החלטה 1559 מתמצתת את מה שנדרש כדי להציל את לבנון" וכי "לו היא יושמה לא היינו זקוקים להחלטה 1701". לדבריו, "החלטה 1559 היא הבסיס [לכל ההחלטות שבאו אחריה] והיא מדגישה את זכותה של לבנון להגביל את [החזקת] הנשק לצבא ולפרק את המיליציות מנשקן, וכל עוד לא תיושם, חייהם של הלבנוניים ימשיכו להיות מושעים ללא הגבלת זמן".[9]

 

בדומה לכך, סוכנות הידיעות הלבנונית "אל-מרכזיה" ציטטה לאחרונה מקורות מהאופוזיציה הלבנונית שאמרו כי "לא ניתן עוד לדבר על חצאי פתרונות" וכי החלטה 1701 "כבר לא מספיקה היום כדי למנוע [הישנות] התרחיש של ה-8 באוקטובר [2023, היום בו חזבאללה הצטרף ללחימה של חמאס נגד ישראל]". לדברי המקורות, "אין מנוס מיישום החלטה 1559 שמגבילה את הנשק אך ורק לידי הכוחות [הצבאיים] הלבנוניים הלגיטימיים". המקורות הוסיפו כי "החלטה 1701 כוללת בסעיפיה את [החלטה] 1559, וכי אין מנוס אלא ללכת לפתרון השורשי הזה, כדי שלא נקלע כל תקופה מסוימת למלחמה כוללת..."[10]

 

עיתונאי לבנוני: החלטה 1559 - המסמך החשוב ביותר בהיסטוריה הלבנונית 

העיתונאי הלבנוני, עלי חמאדה, הידוע בעמדותיו נגד נשק חזבאללה, פרסם בטורו ביומון הלבנוני אל-נהאר ב-15.10.24, מאמר בו הדגיש את חשיבות יישום החלטה 1559 וכתב: "רבים מהפוליטיקאים המקורבים לחזבאללה וכן אנשי תקשורת מסביבתו התקוממו נגד חידוש השיח אודות החלטה 1559 של מועצת הביטחון מספטמבר 2004...

 

בשנה החולפת [מאז החלה הלחימה בין חזבאללה לישראל ב-8.10.23] נתקלה הקריאה [של גורמים לבנוניים] ליישום החלטה 1701 בהאשמה בבגידה ושפיכת דמים והגורמים שקראו לכך כונו [על ידי חזבאללה] 'ציוני הפנים' [הלבנוני]. אולם, באורח פלא, לאחר שחזבאללה ספג מהישראלים מהלומות מחרידות והמזכ"ל שלו, חסן נסראללה, חוסל יחד עם רוב הפיקוד הבכיר [של הארגון], הפכה [לפתע] החלטה 1701 לדרישה לאומית דחופה שחזבאללה אינו מתנגד לה ויו"ר הפרלמנט נביה ברי מקדמה...

 

פתאום הדרישה ליישום החלטה 1701 כבר אינה [מכונה על ידי חזבאללה ובעלי בריתו] דרישה ישראלית; יו"ר הפרלמנט, נביה ברי, עמד על כך שיש ליישמה ושלח את ההחלטה החשובה ביותר בעניין זה שמהווה מקור סמכות – כלומר, את החלטה 1559 - אל ההיסטוריה. אלא שהמציאות מספרת לנו את ההיפך בדיוק, שכן מקור הסמכות של החלטה 1701 הוא במפורש החלטה 1559 ואח"כ החלטה 1680. הראשונה [קרי, החלטה 1559], מתייחסת בפירוש ל[הכרח] לפרק את יתר המיליציות בלבנון והשנייה [קרי, החלטה 1680] מתייחסת להכרח שמדינת לבנון תשלוט על כל הגבול הלבנוני: היבשתי, הימי והאווירי.

 

אשר להסכם טאיף[11], הוא מקור הסמכות של כל ההחלטות הללו, שמשרתות את הרציונל של הקמת המדינה ו[החלת] ריבונותה על כל מצב בלתי חוקי, והרי [קיום] חזבאללה הוא מצב בלתי חוקי ונשקו הוא בלתי חוקי. כל הדרג הפוליטי [הלבנוני] שהיה פחדן לאורך כל השלב הקודם, מאז [שחזבאללה] השתלט על ביירות ו[אזור] הר הלבנון[12] ולאחר מכן ב'הסכם דוחה'[13], ששתק לנוכח הנשק של חזבאללה והעניק לו לגיטימציה בעקיפין, באמצעות אזכור מה שמכונה 'התנגדות' בקווי היסוד של כל הממשלות [הלבנוניות] - היה בבחינת קושר קשר וכנוע ומי שמסר את המדינה לידי חזבאללה.[14]

 

רוב אנשי הדרג הפוליטי הלבנוני התחמקו מהחלטה 1559 בעוד שהיא המסמך החשוב ביותר בהיסטוריה של לבנון... בכל מקרה, [בחלוף הזמן] הגלגל הסתובב והשיח על החלטה 1559 התחדש שהרי היא הבסיס, יחד עם הסכם טאיף. לידיעתם של חלק מהמומחים, החלטה זו [1559] התבססה, מילה במילה, על הנוסח של הסכם טאיף שכולנו כלבנונים הסכמנו עליו כחוקה של הרפובליקה. לפיכך, החלטה 1559 מעולם לא ננטשה ולעולם לא תינטש, ולא חשוב מה יעשה חזבאללה עם בעלי בריתו... ההחלטה נדחקה הצידה למשך יותר מעשרים שנה, ואז הקהילה הבינלאומית שבה אליה, מסיבה פשוטה: רק היא - יחד עם החוקה והסכם טאיף - מגנה על לבנון. לא הטילים של חזבאללה, לא המִפגנים [הצבאיים] של איראן ולא הצרחות במסכי הטלוויזיה, אלא רק הרציונל של המדינה המבוססת על חוקה וחוק ועל אחדות המוסדות החוקתיים מעל כל מפלגה או קבוצה.

 

החלטת חזבאללה, בהשראת איראן, להמשיך את הלחימה תעמיק את הטרגדיה שפוקדת את הלבנונים. פג תוקפו של הנשק של חזבאללה הבלתי לגיטימי. יש לשוב אל המדינה, המדינה של כולם, ואל הלגיטימציה הבינלאומית, החל מההחלטות הרלוונטיות ובראשן החלטה 1559. [החלטה זו] אינה נגד חזבאללה, אלא היא החלטה בעד לבנון שאין דומה לה. לפיכך, [ההחלטה] תמשיך לשוב ולהיות מונחת על שולחן [הדיונים] בכל מבחן קשה."[15]

 

בכיר בכוחות הלבנוניים: יישום 1559 ופירוק נשק חזבאללה – תנאי לפתיחת דף חדש בלבנון

שארל ג'בור, ראש מנגנון ההסברה במפלגת הכוחות הלבנונים של סמיר ג'עג'ע, הידועה בהתנגדותה לחזבאללה, פרסם ב-14.10.24 מאמר דומה תחת הכותרת: "מדוע עברה הקהילה הבינלאומית מ[החלטה] 1701 ל[החלטה] 1559?" בו כתב: "...לו היה הסכם טאיף מיושם וחזבאללה היה מוסר את נשקו כמו כל יתר המיליציות, לא הייתה מתקבלת החלטה 1559 ולא החלטה 1701. הניסיון לצייר את החלטה 1559 כמזימה בינלאומית וישראלית נגד חזבאללה הוא [בבחינת] סילוף והטעיה, משום שהחלטה זו נובעת מהחוקה, שהופרה על ידי הותרת נשק בלתי חוקי [של חזבאללה], בחסות חלוקת ההשפעה הסורית והאיראנית על לבנון.

 

למרות שהחלטה 1701 מזכירה במפורש את [הצורך במימוש] החלטות 1559 ו-1680, הרי שהבעיה העיקרית טמונה בנשק של חזבאללה, אשר לו היה נמסר למדינה, לא הייתה מתרחשת מלחמת יולי 2006, שחייבה את קבלת החלטה 1701, וגם לא מלחמת ה-8 באוקטובר 2023. לפיכך, אין עוד צורך לחתור להפסקת אש בין ישראל לבין חזבאללה, שללא ספק תקרוס בעוד כמה שנים ושבמהלכה תחיה לבנון בכאוס שאין נורא ממנו, בשל הנשק של חזבאללה. הגיע הזמן ליישם את החלטה 1559 בכך שחזבאללה ימסור את נשקו למדינה, שאם לא כן תמשיך לבנון להיות פלטפורמה [בשירות] איראן ואזור לא שקט ובלתי יציב.

 

הדבר האחרון שרוצה האזרח הלבנוני הוא השגת הפסקת אש בין ישראל לבין חזבאללה שתותיר את לבנון במצב של מלחמה קרה, בהמתנה לנסיבות שיהפכוה ל[מלחמה] חמה. האזרח הזה מעוניין שמדינתו תחזיר לעצמה את תפקידה הריבוני האמיתי, דבר בלתי אפשרי כל עוד חזבאללה לא ימסור את נשקו. מסירת הנשק הזה תהווה הזדמנות ממשית ליישום החוקה, לשיבה להסכם שביתת הנשק [בין לבנון וישראל, שנחתם במרץ 1949] ולהשארת ה-13 באפריל 1975 [יום פריצת מלחמת האזרחים בלבנון] מאחור, לראשונה.

 

לבנון עומדת היום בפני הזדמנות היסטורית שעשויה לשים קץ לפרקי המלחמות החמות והקרות שהפכו אותה לזירת כאוס ולפתוח דף חדש ללבנון העתידית. את הדף הזה לא ניתן לפתוח מבלי ליישם את החלטה 1559...

 

פעולת חמאס [ב-7 באוקטובר 2023], שבה תמך חזבאללה ושמאחוריה עומדת איראן, גרמה לישראל - ומאחוריה ארה"ב - לקבל החלטה לחסל את 'זרועות הטבעת הצבאית האיראנית' [קרי, הזרועות של איראן] בעזה, בביירות ובדמשק, שמאיימות על תל אביב. הדבר גרם לוושינגטון לשנות את המגמה האסטרטגית שלה ממדיניות של העלמת עין מהתרחבות התפקיד האיראני [שגבר] בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001 [קרי, פיגועי התאומים], למדיניות של סיום התפקיד האיראני שמהווה סכנה קיומית לישראל... מי שמפיק תועלת מכל זה היא לבנון, שכן פירוק הקשר שלה עם איראן יחזיר לה את הריבונות, שיחד עמה תחזור האפקטיביות של תפקיד המדינה."[16]