ביקורת בלבנון נגד הממשלה החדשה:
זו ממשלת בובות בשליטת חזבאללה שלא תחלץ את המדינה מהמשבר
הקדמה
ב-11 בפברואר 2020 זכתה הממשלה החדשה בלבנון, בראשות חסאן דיאב, לאמון הפרלמנט. ממשלה זו הוקמה בעקבות התפטרות ראש הממשלה הקודם, סעד אל-חרירי, בשל המחאה שפרצה בלבנון ב-17 באוקטובר 2019 נגד השחיתות השלטונית והמשבר הכלכלי.[1]
מרגע שקיבל את תפקיד הרכבת הממשלה הבטיח רה"מ הנכנס, חסאן דיאב, הנתמך על ידי חזבאללה ובעלי בריתו, להקים ממשלת טכנוקרטים-עצמאים, כדי להניח את דעתם של אנשי המחאה והציבור בכלל, שדרשו ממשלה שאינה תלויה בגורמים הפוליטיים הקיימים. דיאב אכן הציג ממשלה המונה 19 שרים כאשר כולם "שמות חדשים", יחד עם זאת, רק מחציתם הם באמת מומחים בתחום עליו הם ממונים. יתרה מכך, הרוב המוחלט של השרים נבחרו על ידי מחנה ה-8 במרץ - חזבאללה ובעלי בריתו.[2]
לאור זאת, הממשלה שזכתה באמון הפרלמנט, נתקלה בהתנגדות קשה של פעילי המחאה, שחשו מרומים למראה הרכבה. התנגדות אנשי המחאה באה לידי ביטוי בהפגנות מול בניין הפרלמנט, ביום הצבעת האמון, שהובילו לעימותים עם כוחות הביטחון.
ביקורת על הרכב הממשלה נמתחה גם בעיתונות. אישים ובעלי טורים המזוהים עם מחנה ה-14 במרץ, קראו לא לתת אמון בממשלה החדשה – שחלקם כינוה ממשלת קלון וממשלת בובות - בטענה כי זו לא באמת ממשלת טכנוקרטים עצמאים כפי שהובטח להקים, אלא ממשלה של מחנה אחד בפוליטיקה הלבנונית, שבה חזבאללה הוא הגורם הדומיננטי. ממשלה כזו, טענו המבקרים, תייצג את איראן ואת ציר ההתנגדות, תתקשה להשיג סיוע מארה"ב, מאירופה וממדינות ערב ולא תוכל לפתור את בעיותיה הכלכליות של לבנון, בהן המגבלות שהטילו הבנקים על משיכת כספים והעברתם לחו"ל, והחוב הציבורי שעומד על כ- 90 מיליארד דולר. לדבריהם, היות ולא מדובר באמת בממשלה עצמאית ורפורמיסטית אין לצפות שהיא תבצע רפורמות אמיתיות ותשלוט במצב הביטחוני ועל הנשק הלא חוקי שבידי חזבאללה.
ההפגנה נגד הממשלה ביום הצבעת האמון[3]
להלן תרגום קטעי התבטאויות ומאמרים בנושא:
ראש הממשלה לא עמד בהבטחתו להקים ממשלה טכנוקרטית ועצמאית
עקל אל-עויט, בעל טור ביומון אל- נהאר המזוהה עם מחנה ה-14 במרץ, טען במאמר שפרסם תחת הכותרת "אל תתנו בה אמון" כי ראש הממשלה דיאב לא עמד בהבטחתו להקים ממשלה עצמאית ומקצועית, וקרא לציבור לא לתת בה אמון. הוא כתב: "הממשלה החדשה לא שונה מקודמותיה... מי שהביא את העומד בראשה ואת חבריה ומי שחילק בה את המשכורות, לא רוצה שהיא תהיה שונה, מקצועית, חופשיה, ריבונית ועצמאית. הוא לא רוצה שהיא תציל את המדינה ואת בניה מהגורל הטרגי שפקד אותה. אילו ראש הממשלה היה נאמן לעצמו, להתחייבויותיו, להבטחותיו ולהצהרותיו, היה עליו למנות שרים עצמאיים ומומחים [קרי, טכנוקרטים]. מרחק עצום מפריד בין מחצית מחברי [הממשלה] לבין המקצועיות. אשר ל[טענה כי] הממשלה עצמאית מהגורמים השולטים [בלבנון מזה שנים], אפשר לטעון זאת כמה שרוצים [אך זה רחוק מהמציאות]. יתכן ששר או שניים, ואולי - רק אולי, בהערכה מרבית - שלושה, הם יוצאים מן הכלל [והם עצמאיים]. אך הממשלה [כולה] לא [עצמאית]...
לאור [העובדה] שהממשלה הזו – ראשה וחבריה - נהגה ונוהגת כאילו יש לה את כל הזמן שבעולם הזה ובעולם הבא; לאור [העובדה] שהיא חיברה קווי יסוד מעוררי רחמים... ולאור [העובדה] שהיא הפרה הבטחות [וניפצה] את התקוות שנתלו בה... אני קורא לציבור החופשי, לאנשים הפועלים בדרכי שלום, למתקוממים, למהפכנים, לרעבים ולחולים, למובטלים ולפושטי הרגל, לתועים המצויים על סף הגירה [מהמדינה] - אני קורא להם שלא לתת אמון בממשלה ולמנוע ממנה לגיטימציה עממית."[4]
הממשלה נותרה בידי אותם גורמים פוליטיים בדרך של הונאה, ולכן לא תהיה רפורמה
בדומה לכך, גם הפרשן הפוליטי טוני עיסא טען כי הממשלה נותרה בידי אותם גורמים פוליטיים והביע סקפטיות לגבי יכולתה לערוך רפורמות: "...מטבע הדברים האירופים ואחרים מביעים הסתייגויות לגבי המתרחש [קרי, בכל הנוגע להרכב הממשלה], שהרי דיאב הבטיח למסור את משרדי הממשלה לטכנוקרטים עצמאים, אך הם נותרו בידי אותם גורמים פוליטיים, בדרך של הונאה. התקציב של הממשלה הקודמת אומץ ע"י 'ממשלת הרפורמה' ללא כל שינוי. כמו כן לא צפוי [גם] שינוי בצוותים שהובאו ל[תפקידים] המנהליים מתוקף הפרוטקציות הפוליטיות. אם כן, מהיכן תגיע הרפורמה?
קווי היסוד של הממשלה חוזרים על אותו הדגם של קווי היסוד הקודמים, בכל מה שנוגע להיבט הביטחוני-פוליטי. אשר להיבט הכלכלי, נשמעו [מצד הממשלה הזו] צרורות של כותרות לגבי רפורמה והצלה, שהוקצו להם פרקי זמן כלליים [מדי] ואשר לא נקבעו להם מכניזם ברור או תוכניות סדורות [לצורך יישומם]. כל זה יוצר רושם שהמטרה בהכנסת [נושאים אלה] לקווי היסוד של הממשלה, הייתה רק לסלק את הכעס [הציבורי] ולהונות [את דעת הקהל] על ידי הבטחות לבצע רפורמה."[5]
המערב ומדינות ערב לא יסייעו ללבנון הנחשבת חלק מציר ההתנגדות בראשות איראן
העיתונאי הלבנוני, ח'יראללה ח'יראללה, התייחס במאמרו ביומון אל-ערב היוצא לאור בלונדון, למצב יחסי החוץ של לבנון, וטען כי הממשלה החדשה אינה מסוגלת לתקשר עם האמריקאים, עם האירופים ועם הערבים. הוא כתב: "ממשלת חסאן דיאב ומקימיה אינם מבינים שבעיית לבנון היא בראש ובראשונה פוליטית ושאין בממשלה זו מי שמסוגל לדבר עם הערבים, עם האירופים או עם האמריקאים. זאת, משום שלאף חבר בה אין קשרים טובים מינימליים עם גורמי חוץ המשפיעים לחיוב על המצב הלבנוני...
ממשל טראמפ אינו מעוניין יותר לטפל בלבנון ולהתחשב ברגישויותיה הפנימיות. זה קרה כאשר נעלם הקו הדמיוני או הלא דמיוני, שהפריד בין חזבאללה למוסדות לבנון ובראשם, הנשיאות והממשלה...
אשר לערבים, לבנון אינה יכולה לבקש כל סיוע ערבי, כל עוד תושבי המפרץ משוכנעים לגמרי שהיא בסיס של חזבאללה. לממשלה הנוכחית אין שום דבר שבאמצעותו היא יכולה לשכנע אף מדינה במפרץ בעלת יכולות כספיות שלבנון אינה בציר האיראני. די לשמוע נאום כלשהו של נאסרללה, מזכ"ל חזבאללה, כדי להיות בטוח בכך ובייחוד כשהוא שם לו למטרה לתקוף מדינה כמו ערב הסעודית, שעושה ללבנון רק טוב."[6]
במאמר נוסף כתב ח'יראללה: "בלבנון קמה ממשלה חדשה בראשות חסאן דיאב, שלחלוטין לא יכולה לבצע צעד הצלה כלשהו, נוכח מצב הרתיחה ברחוב ונוכח הנטייה של הגורמים הלבנונים הרשמיים לצד איראן, אשר לחצה להרכבת ממשלה זו בראשות אישיות, שאין לה קרדיט ראוי לציון בקרב עדתו..."[7]
הממשלה החדשה בוגדת במחאה הלבנונית ולכן יש לצאת למחאה נגדה
בעל טור ביומון אל-נהאר, עלי חמאדה, פרסם מאמר תחת הכותרת "מאבק בממשלה הבובות" בו מתח ביקורת על דיכויה האלים של המחאה הלבנונית בידי הממשלה החדשה, וקרא לציבור לצאת למהפכה נגד השלטון. הוא כתב: "הממשלה היא דקירה קשה ב'מהפכת 17 באוקטובר' שהציתה את ניצוץ ה[דרישה ל]שינוי יסודי במדינה... העם הלבנוני המורד נקרא לצאת קודם כל נגד הפרלמנט הנכנע לפטרונות של כיבוש חיצוני [קרי, של איראן]; [העם נקרא לצאת] נגד ממשלת הבובות... ונגד עזות המצח של השלטון שערך [ב-7 בפברואר] פגישה של 'מועצת ההגנה העליונה', כדי להשלים את תוכניות הדיכוי שבאמצעותן הוא רוצה להתמודד עם המורדים: להטיל מורא על דעת הקהל הלאומית העצמאית ולהודיע לה כי גורמי השלטון כיבו את אש המהפכה שהוצתה ב-17 באוקטובר שחלף...
אין מנוס אלא להתייצב נגד המוח המשטרתי המנהל את המדינה, כדי שאלה [השליטים] יבינו שלבנון איננה עיראק וכי לממשלת הקלון בראשות חסאן דיאב אין לגיטימיות לאומית... לפיכך, האנשים החופשיים והמורדים צריכים להטריד את מנוחתם של אלה שגנבו את חלומות העם ורוצים להשליך את הלבנונים לבית סוהר גדול.
מכאן קריאתנו לדעת הקהל החופשית, לשוב להגיון ההתנגדות... על ידי יציאה לרחוב, במסגרת מימוש הזכות הדמוקרטית והלא אלימה לבצע מהפכה נגד המציאות הרעה שמייצג השלטון, [הקובע] עובדה מוגמרת החל בראש הפירמידה ועד תחתיתה. המצב הרע של הלבנונים הגיע לרמות חסרות תקדים. השתיקה על כך אינה אפשרית עוד וקבלת המציאות הזו אינה הגיונית עוד...
לכן, ללבנונים – שרואים איך חלומותיהם ותקוותיהם עפים לנגד עיניהם; שעומדים בתור [לבנקים], תוך השפלה וקלון כדי להציל את שיירי כספם; שרואים כיצד כבודם נרמס בידי מתי מעט התופסים את רכושם [ושוללים את] זכויותיהם; שרואים שפת הלחם נעלמת מפיותיהם ומפיות ילדיהם ושעתידם נצבע שחור... – אנו אומרים: אין לכם ברירה אלא להמשיך ולמחות על המציאות הפוליטית חסרת הלגיטימציה הזו, ועל תנאי המחייה המשפילים אתכם ואת חלומותיכם..."[8]
ממשלה זו תתקשה לפעול נגד נשק ההתנגדות או שיגור טילים מלבנון
בכיר בסיעת אל-מוסתקבל, מוצטפא עלוש, פרסם מאמר בו הטיל ספק באשר ליכולתה של הממשלה החדשה לטפל בנושאים הכלכליים, להיאבק בשחיתות, לקדם רפורמות ולשלוט על המצב הביטחוני במדינה ובנשקו של חזבאללה. בעניין זה כתב: "איך תטפל הממשלה במצב [הכלכלי] הזה בהיעדר סיוע חוץ?... אם הממשלה [תצליח] לייצב את [שער הדולר], באיזה שער ומחיר [זה יהיה]? מה יהיה שיעור האינפלציה וירידת כוח הקנייה של התושבים?... מהיכן יוחזרו כספי הציבור הגנובים? האם אנשי השלטון ירדפו אחרי אלה שמחוצה לו?...
אם נעבור לבעיות פחות בוערות היום כמובן בהשוואה למצב הנוכחי, למשל [בעיית] החשמל... התיק הזה נמצא כבר שני עשורים בידי הקבוצה השלטת [גם] כיום והמצב בתחום החשמל רק הלך והידרדר. לא שמענו מהשר - שהוא יועצו של יועץ השר הקודם – כל תקווה לישועה. יש האומרים כי עלינו להמתין כדי לראות תוצאות, אולם השר השתייך לצוות הקודם שפעל בנושא [ולא ראינו תוצאות]. אשר לשחיתות, כיצד נצפה מממשלה קיימת לרדוף את אנשי שלומה בממשל, והרי הם ברובם סוכני השליטים שמינו אותם למשרותיהם, וכל עוד השחיתות היא האמצעי החשוב ביותר של השלטון ואנשיו לשימור כוחם?...
אני רוצה לשאול [גם] על אופן ההתייחסות [של הממשלה] לנושא הנשק הבלתי חוקי, שהוא המכשול הבסיסי בפני הכלכלה. הכלכלה סובלת מהידלדלות ההשקעות, עקב חוסר היציבות ומותה של התיירות, בצל האיומים והפגנת הכוח הנמשכים מצד נשק ההתנגדות, כלפי מי שבא לתייר בלבנון... האם מכולה של ההתנגדות תעבור בידוק [במעברי הגבול]? האם הממשלה תדע מה תכולת המשאיות העוברות בגבול תחת סיסמת התנגדות? מה תעשה הממשלה אם משמרות המהפכה הלבנוניים [קרי, חזבאללה] יונחו לשגר טילים? איך נשכנע את האמריקאים להפסיק את הסנקציות נוכח הסכסוך המתמשך עם איראן וכאשר ההתנגדות אצלנו היא חלק בלתי נפרד מפרויקט [ציר] ההתנגדות...
כל רפורמה עלולה להיכשל לאור אובדן השליטה הביטחונית והפוליטית הקשור בנשק הבלתי חוקי. כל התעלמות מהמציאות הזאת כדרכה של בת היענה לא תוביל לטיפול במוקדי המחלה."[9]
[1] על המחאה בלבנון ראו דוחות ממרי:
פוליטיקאים וגורמים לבנונים טרם פרוץ המחאות במדינה: חזבאללה הוא שהוביל את המדינה לשפל כלכלי
המחאה הלבנונית מכניסה את חזבאללה למלכוד, חלק א - עוינות חזבאללה כלפי המחאה בלבנון ומניעיה
[2] בממשלת דיאב - המזוהה עם מחנה ה-8 במרץ ומרכיביה העיקריים הם חזבאללה ובעלי בריתו- אמל והזרם הלאומי החופשי בראשות ג'ובראן באסיל, חתנו של הנשיא מישל עון – יש 20 שרים: 4 מטעם חזבאללה ואמל; 6 מטעם הזרם הלאומי החופשי; 2 מטעם טלאל ארסלאן מנהיג הפלג הדרוזי היריב של וליד ג'ונבלאט ומקורב למחנה 8 במרץ, 2 מטעם המפלגה המרונית אל-מרדה – בראשות סלימאן פרנג'יה שגם היא בעלת הברית של חזבאללה; שר אחד מטעם "אל-לקאא אל-תשאוורי" – נציגי הסונים האופוזיציוניים לסעד אל-חרירי הנתמכים אף הם ע"י חזבאללה; שר אחד מטעם אל-טאשנאק – מפלגה ארמנית שחברה למחנה 8 במרץ; ו-3 שרים בלבד, שאמנם אינם מזוהים פוליטית, אך מונו ע"י ראש הממשלה חסאן דיאב שנתמך ע"י חזבאללה.
[3] אל-נהאר (לבנון), 11.2.2020
[4] אל-נהאר (לבנון), 8.2.2020
[5] אל-ג'ומהוריה (לבנון), 7.2.2020
[6] אל-ערב (לונדון), 9.2.2020
[7] אל-ערב (לונדון), 29.1.2020
[8] אל-נהאר (לבנון), 8.2.2020
[9] אל-ג'ומהוריה (לבנון), 28.1.2020