כללי

בעל טור לבנוני: חזבאללה צריך לרדת מהעץ ולהפסיק את המלחמה

בעקבות ההסלמה בין ישראל וחזבאללה והתקיפות הישראליות הקשות נגד אנשי הארגון[1], נשמעות בלבנון קריאות לחזבאללה להפסיק את תקיפותיו נגד ישראל במסגרת הסולידאריות עם תנועת החמאס בעזה ובכך למנוע את החרפת העימות לכדי מלחמה כוללת שתגבה מחיר כבד בלבנון. 

 

כך למשל העיתונאי הלבנוני עלי חמאדה, המוכר בהתנגדותו לחזבאללה, פרסם שני מאמרים ביומון הלבנוני אל-נהאר בהם קרא לארגון לעצור את המלחמה נגד ישראל כדי להימנע מהידרדרות למלחמה נרחבת שתגרום לפגיעה אנושה בלבנון. לטענתו התקיפות האחרונות של ישראל כנגד חזבאללה גרמו "אסון" לחזבאללה ומלמדות כי הוא עשה שגיאה "היסטורית" כשהחליט "בפזיזות" לפתוח במלחמה נגד ישראל כדי לסייע לפלגים הפלסטינים ברצועת עזה במלחמתם נגדה. זאת בניגוד לרצונם של רוב הלבנונים ובניגוד לאינטרס של המדינה. חמאדה קרא לארגון לנהוג בענווה ובצניעות ולהבין כי אין לו היכולת והכוח לעמוד במלחמה ארוכה מול ישראל ולהביסה והסביר כי האיום על חזבאללה נובע מתפקידו הראשי במיזם האיראני באזור וכי גם ארה"ב והמערב רואות בו איום על האינטרסים שלהם ולכן לא ימנעו מלחמה נרחבת נגדו.

 

יצוין כי מאז פתח חזבאללה במתקפה על ישראל ב-8.10.2023, פרסם חמאדה מאמרים רבים בהם יצא נגד החלטתו זו והזהיר כי היא עלולה להמיט אסון על המדינה הלבנונית.[2]

 

פעילי חזבאללה[3]

 

זו אינה המלחמה של לבנון; סולידריות עם עזה אין פירושה לגרור את לבנון אל פי התהום

במאמר שפורסם ב-19.9 לאחר המתקפות נגד פעילי הארגון באמצעות פיצוץ מכשירי הזימוניות ומכשירי הקשר שברשותם, כתב חמאדה: "פעולת הזימוניות היתה אחת המתקפות הגדולות ביותר שביצעה ישראל נגד חזבאללה בארבעה עשורים. זוהי מתקפה שהיא יותר מכואבת, היא אסון שקרה לארגון הנ"ל בכל המישורים – הביטחוני, הצבאי, הארגוני והחברתי. לכן יש לבחון נכוחה את הברירות של חזבאללה... שנה של מלחמת 'התמיכה'[4] [בחמאס בעזה] המיטה אסון על הארגון לאחר שאיבד יותר מ-500 פעילים, מפקדי שטח ומפקדים מרכזיים במלחמה שלכל הפחות התישה את הארגון ואת סביבתו.

 

חשוב מכך, [המלחמה] התישה את המדינה ויצרה סדק במרקם הלבנוני שהוביל להתגברות הקריאות מקרב רוב המרכיבים האחרים [של החברה הלבנונית] לפצל את לבנון מחזבאללה ולהסתפק בלבנון אחרת שהמפלגה הנ"ל לא תהיה הכוח השולט בה, כפי שקורה היום...

 

'טבח הזימוניות' הוא אסון כואב במישור האנושי והוא דורש מאיתנו לומר באופן בוטה וגלוי למפלגה [קרי, חזבאללה] שהגיע הזמן לצאת מהמלחמה האבסורדית הזו אליה נכנסה בניגוד לרצונם של כל הלבנונים, כולל אלה שמתחנפים לארגון. זו אינה המלחמה של לבנון. סולידריות עם עזה ועם הפלגים הנלחמים שם אין פירושה שעלינו להביא את לבנון אל פי התהום במשך יותר משנה... הרס הכפרים והעיירות בדרום [לבנון], הרג מאות לוחמים ומי שהיה בסביבתם בתקיפות ישראליות, מעל 140 אלף תושבים שנעקרו מבתיהם, ואחרון אבל לא חביב, אלפי פצועים בפעולת פיצוץ הזימוניות ברחבי לבנון ועד סוריה – כל אלה מביאים אותנו למסקנה שיש לנו שתי ברירות: או לרדת מהעץ ולסגור את נושא המלחמה חסרת התועלת הזו, או להמשיך לסכן את חייהם של תומכי הארגון ואחרים.

 

לחזבאללה יש כמה ברירות: להגיב בכוח בצורה שמשתווה להיקף פעולת הזימוניות ולהידרדר במהירות למלחמה רחבה והרסנית מול ישראל, או להסתפק בנקמה בדומה לזו שעשה על חיסול מפקדו הצבאי פואד שכר ולהגביר את עומק המשבר המוסרי שלו מול בסיס התמיכה שלו ומול שאר הקבוצות הלבנוניות הזועמות על שהחליט על דעת עצמו להיכנס למלחמה... הברירה השלישית היא לא להגיב על הפעולה ולהודות בתבוסה מורלית וצבאית ברורה... כל הברירות קשות ומסובכות...

 

בניגוד למה שמפיצה מכונת התעמולה של ציר ההתנגדות, לראשונה מזה עשורים, הישראלים מבקשים מלחמה וחותרים אליה כדי לחסל חשבון ישן עם האיראנים ועם הזרוע שלהם בלבנון, כלומר חזבאללה, והשיקול המהותי הוא שלאחר 'מבול אל-אקצא' [מתקפת חמאס על ישראל ב-7.10.2023] לא ניתן כלל לקבל את הימצאותם של  100 אלף טילים וכוח צבאי של כמה עשרות אלפי לוחמים [על גבול ישראל]...."[5]     

 

ישראל יכולה למחוץ את חזבאללה; למערב יש אינטרס לרסנו

במאמר שכתב למחרת, הזהיר חמאדה את חזבאללה כי הוא לא יוכל להחזיק מעמד במשך מלחמה נרחבת וארוכה, וטען כי החלטתו להיכנס למלחמה היתה "טעות היסטורית."

 

הוא כתב: "... אין מקום להשוואה בין יכולותיה של ישראל לבין אלו של חזבאללה. חזבאללה יכול להסב נזק רב לישראל, אולם לישראל יכולת וכוח למחוץ את הזרוע של איראן בלבנון. במילים אחרות, חזבאללה אינו יכול להשיג במשך תקופה ארוכה את המשוואה שהוא רוצה לבסס מול ישראל במלחמה בעצימות נמוכה. מספר הטילים שברשותו ואיכותם – בין אם הם ישנים או מתקדמים, אינו מספיק כדי למנוע מישראל לנצח במלחמה רחבה, בה היא יכולה להשתמש בנשק מדוייק בעל יכולות הרס עצומות, כמו פצצות מסוג MK 81-82-83-84 וכיוצא בזה.

 

אם חזבאללה ואיראן העומדת מאחוריו, מהמרים על כך שישראל אינה יכולה לנהל מלחמות ארוכות, די שיביטו על המלחמה בעזה ועל מלחמות ההתשה מול חזבאללה וציר 'אחדות הזירות' שנמשכות עד כה כשנה. לאחר 'מבול אל-אקצא', מלחמות ישראל הפכו להיות קיומיות...

 

ייתכן שחזבאללה ביצע טעות היסטורית כשיזם על דעת עצמו פתיחת מלחמת התשה נגד ישראל תחת הסיסמה 'מלחמת התמיכה'. חזבאללה רצה שהמלחמה תהיה מוגבלת ולא תידרדר למלחמה רחבה. הוא ניסה לשלוט על מאפייני העימות ומגבלותיו, אך השיקולים השתנו והצד החזק יותר [קרי, ישראל] שב לאחוז במפתחות העימות והפך לצד שמחליט על רגיעה או הסלמה. מכאן נובעת הבעייתיות הגדולה איתה מתמודדת המפלגה [חזבאללה] שנמצאת במשבר, ואשר ביומיים האחרונים התנסתה בסוג חדש של מלחמות, בו אין צורך בטילים או אפילו במל"טים מתאבדים. כעת היא הצד שממתין שהצד השני יקבע את סוג העימות והיקפו.

 

למרות זאת, חזבאללה מסרב לחזור בו מההחלטה הפזיזה לקחת חלק במלחמת 'התמיכה', דבר שמגביר את הסכנה לה חשופים הוא ותומכיו ובעקבות כך לבנון כולה. פעולת הזימוניות ולאחר מכן מכשירי הקשר, משקפות את חומרת המצב. לאחר שארה"ב התייאשה מהאפשרות לשכנע את חזבאללה לסיים את 'מלחמת התמיכה', או מגיבוש עמדה לבנונית רשמית שיכולה ללחוץ על הארגון,  היא לא תמנע מלחמה ישראלית נרחבת נגדו בלבנון... כיוון שזרוע זו [קרי חזבאללה] מסכנת גם את האינטרסים האמריקאים.

 

המערב ובראשו ארה"ב וישראל... לא יסכימו לכך שזרועותיה של איראן יחזיקו ביכולות צבאיות וביטחוניות שאין [אפילו] למדינות בינוניות. לכן, האויב הגדול ביותר של חזבאללה הוא הגודל אליו הגיע ותפקידו כראש החץ של הפרויקט האיראני באזור. הוא אינו יכול להחזיק בגודלו ובתפקידו בלא לעורר דאגה שחורגת מלבנון אל האזור ואולי לקהילה הבינלאומית...

 

על חזבאללה להבין שהמלחמה עליה אנו מדברים לא תהיה דומה לזו [שלחם לצד המשטר הסורי] בסוריה. בסוריה הוא ניצח במידה מסוימת לאחר שרוסיה, בהסכמה אמריקאית, התערבה בכל האמצעים שברשותה וללא פיקוח על 'הפרטים' הנוגעים להיבט ההומניטרי. לכן, על הארגון הנ"ל [חזבאללה]  לנהוג בענווה, שכן האתגר הנוכחי אינו עימות עם כמה מנהיגים לבנונים מקומיים צרי אופק, אלא עם מעצמות וכוחות אזוריים שלהם אינטרס משותף לשים סוף לתופעה ששייכת לעבר."[6]