כללי

ביקורת חריגה על חמאס בעיתונות המצרית: ביצע פשעי מלחמה וטרור כמו דאעש; חותר להקמת ח'ליפות אסלאמית

מאז מתקפת הטרור שביצעה חמאס ב-7 באוקטובר 2023 בה נרצחו כ-1400 איש ונחטפו כ-220, השיח הבולט במצרים ובעיתונות שלה, הן הממסדית והן העצמאית, הוא האשמת ישראל – בטון הולך ומחריף, הכולל אמירות אנטישמיות - בהסלמה ותמיכה במתקפת הטרור של חמאס.[1]

 

ואולם, לצד זאת, ישנם כמה עיתונאים מצרים שמשמיעים קול אחר, פחות בולט ופחות פופולרי המותח ביקורת נוקבת על תנועת חמאס ועל מתקפת הטרור שלה. באחד המאמרים הללו נטען כי חמאס הוא "ארגון טרור ממדרגה ראשונה" החותר להשמיד את ישראל ואת היהודים וכי הוא מסתתר מאחורי הסיסמה "שחרור פלסטין" בשעה שאינו מאמין כלל ברעיון המולדת, אלא שואף לכינון ח'ליפות אסלאמית בהיותו חלק מארגון האחים המוסלמים.

 

במאמר נוסף נטען כי חמאס החליט לתקוף את ישראל מבלי לשקול מראש את ההשלכות הקשות שיהיו לכך על האזרחים בעזה, בעוד מנהיגיו מבלים בארמונות בקטר ובעוד מקומות, כשהם אדישים להרס ולדם שנשפך בעזה. במאמר שלישי, ציינה הכותבת כי היא חשה בושה למראה החטופים הישראלים והאשימה את חמאס בביצוע פשעי מלחמה וטרור דאעשי.

 

דוח זה יציג קטעים מכמה מאמרים אלה.

 

כותבת  מצרית: חמאס ביצעה פשעי מלחמה ונהגה בטרור דאעשי; התביישתי בראותי את השבויים שלקחה

העיתונאית המצרית, סחר אל-געארה, יצאה בחריפות נגד חמאס, האשימה אותו בביצוע פשעי מלחמה ואף השוותה אותו לדאעש. היא הזהירה מפני הגירת הפליטים הפלסטינים לסיני ואף רמזה כי פעילי דאעש שהופיעו בשנים האחרונות בסיני ובמצרים מקורם בפלסטינים בעזה. כך כתבה: "...כל אימת שחמאס נכנס לעימות עם ישראל או להיפך, הייתה מצרים נוכחת במאמצים הדיפלומטיים ל[השגת] הפסקת האש וסיוע הומניטרי ושותפה בשיקום עזה, ששבה ונחרבה על ראשיהם של אחינו.

 

חמאס לא נועץ ברש"פ לגבי פעולת 'מבול אל-אקצא' ולא עם מצרים. הוא יצא לפעולתו זו תחת סיסמת ההתנגדות הלגיטימית וביצע בה את כל פשעי המלחמה. בכך העניק לישראל פטור מאחריות לדם הפלסטיני ואת ברכתם של ארה"ב והמערב לכל המהלכים הנפשעים שמבצעת ישראל... כמו ניתוק המים והחשמל בעזה, או מניעת סיוע הומניטרי.

 

לא נותר אלא לשאול מהי התכלית של חמאס במלחמה אזורית זו...? האם התכלית היא ליישם את 'עסקת המאה' ולקחת את המדינה החלופית [עבור הפלסטינים] ממצרים [קרי, סיני] באמצעות תהליך הגירה [פלסטינית] קולקטיבית לאדמותינו? או שזוהי התאבדות קולקטיבית חסרת תועלת ויעד מוגדר?

 

אשתקד אמר הנשיא עבד אל-פתאח אל-סיסי, המפקד העליון של הכוחות המזויינים: 'מספר השהידים שנפלו לנו במהלך העימותים משנת 2013 עד כה הוא 3,288 ... לא מדובר במספר השהידים של מלחמת שחרור סיני ב-6 באוקטובר 73', אלא השהידים של [פעולת] שחרור סיני מהטרור ומאנשי דאעש, שניקבו את [גבול] מצרים [עם רצועת עזה] במנהרות, כדי להבריח [דרכן] טרוריסטים ונשק; אנשי דאעש שאילצו את תושבי אל-עריש להגר וכולנו יודעים מי הם ומהיכן באו [קרי, מרצועת עזה]. הם עצמם הפיצו כאוס והסיתו ונטלו חלק בהסתערות על בתי הכלא בשולי מהפכת ה-25 בינואר [2011].[2] דגל הטרור השחור לא יונף לעולם בסיני והוא לא יהפוך ל'אמירות טרוריסטית'...

 

כמו רבים מהעם המצרי, גדלתי מינקות על אהבה עזה לפלסטין, על [הצורך] להגן עליה והקשר הרגשי אליה. אולם, מעולם לא חשתי בושה כמו זו שחשתי בראותי את 'השבויים של חמאס': נשים, גברים, ילדים ואותה זקנה נכה!! מה שהחל כהתנגדות לגיטימית הסתיים בטרור דאעשי ובדמיון בין 'הרוצח לנרצח', שכן שניהם מבצעים פשעי מלחמה."[3]

הלוגו של היומון אל-וטן

כותבת מצרית: חמאס - ארגון טרור החותר להקמת ח'ליפות, לא לשחרור פלסטין

ד"ר מונא נואל אל-חלמי, סופרת, משוררת ועיתונאית מצרית ובתה של הסופרת והפעילה הפמיניסטית המצרית נואל אל-סעדאווי, תקפה בחריפות את [תנועת] חמאס, אותה הגדירה כארגון טרור ממדרגה ראשונה החותר להשמיד את ישראל והיהודים ויצאה נגד בכיריו שנהנים במלונות פאר, כשהם אדישים להרס ולחורבן בעזה. כך כתבה: "'שלטון' נהנה מאטרקטיביות עזה ולא ניתן לעמוד בפני קסמו. הדבר גורם לאנשים לעשות כל דבר - אפשרי ובלתי אפשרי - [כדי להגיע לשלטון]... אם באהבה ובמלחמה הכול מותר, כך גם בשלטון, שאינו מכיר בשום קווים אדומים... כל הסוגים והדרגות של חוסר מוסריות הופכים להיות 'מוסריים', כל עוד הם מקצרים את הדרך אל השלטון... לכן אני שונאת את המשחק הפוליטי, אשר גורם לאנשים לאבד את תכונותיהם הטובות והנאצלות ביותר, כמו גם את תכונותיהם האנושיות החזקות ביותר למען השלטון...

 

המחשבות הללו עלו במוחי בשל הסיסמאות הכוחניות הכוזבות שמפרסם ארגון חמאס הטרוריסטי מאז ייסודו ב-1987, שעליהן עודו מתעקש גם כעת, לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023, כשהוא מהדק פי כמה וכמה את שלטונו באמצעות כסף וציוד מלחמה מאיראן ומקטר.

 

מי שיקרא שוב את אמנת ארגון חמאס, ישתכנע יותר כי זהו ארגון טרור ממדרגה ראשונה, וזה מה שגרם למדינות רבות להסכים לראות בו ארגון 'טרור'. כפי שמובהר באמנתו משנת 1988, חמאס חותר במפורש להשמדת ישראל או פירוקה, כשהוא מסתתר מאחורי [הסיסמה] שחרור אדמת פלסטין, שאותה הוא מגדיר כאדמת מוסלמים. מאז נצחונו בבחירות ל[מועצה] המחוקקת הפלסטינית בשנת 2006, התעצם שלטון חמאס הטרוריסטי, ומאחר שמקורו באחים המוסלמים, הוא משתתף עמם בג'יהאד להקמת ח'ליפות אסלאמית עולמית.

 

טוב עשתה מצרים בסרבה לפתוח את מעבר רפיח המצרי לכניסת תושבי עזה לסיני. יישוב תושבי עזה בסיני או גירושם לשם, פירושו יצירת זעזועים במצרים, חיזוק אידיאולוגיית האח"ס והגברת הטרור... גם אם חמאס הוליך חלק מהאנשים שולל, אין בכוחו להונות את כולם. מנהיגי חמאס חיים כמלכים, יחד עם משפחותיהם חיי שפע ורווחה בארמונות בקטר, בבריטניה ובמקומות נוספים. הם קוראים לאנשים לתרום, [לצאת ל]ג'יהאד ולמלחמה, בעוד שדם השהידים אינו מעניינם; לא אכפת להם מההרס, החורבן והאיום [של ישראל], כל עוד הם נמצאים במקום מבטחים. הם הולכים לחדר כושר, עוסקים בספורט, נהנים מהאוכל הטעים ביותר ולובשים את הבגדים היקרים ביותר.

 

את חמאס לא מעניין שחרור המולדת הפלסטינית, שהרי ביסודו של דבר הוא לא מכיר ברעיון המולדת [קרי, מדינת הלאום] ומבחינתו האסלאם הוא המולדת. מה שבאמת מעניין אותו הוא מה שהוא מגדיר כ'חובה הדתית המקודשת' על כל מוסלמי בכל מקום והיא להיפטר מהיהודים ולגרשם מכל מקום, משום שהם [היהודים] שונאים את אללה, הם הרגו את נביאיהם וכפרו באותות של אללה. הבה נזהר מפניהם [קרי, מפני חמאס], בהיותם זרוע אכזרית של האח"ס."[4]

עיתונאי מצרי: חמאס לא לקחה בחשבון את ההשלכות למתקפה שלה

העיתונאי המצרי הבכיר, עבד אל-לטיף אל-מנאוי, שכיהן על לאחרונה כעורך היומון המצרי העצמאי אל-מצרי אל-יום, מתח במאמרו ביקורת על מנהיג חמאס בחו"ל, ח'אלד משעל, שבראיון לערוץ אל-ערביה הגדיר את מתקפת הטרור שביצע חמאס ב-7 באוקטובר "סיכון מחושב". כך כתב: "הוא נראה עליז וחביב, בוטח בעצמו ויש לו תכונות מנהיגותיות - פוליטיקאי רם דרג שיודע מה לומר ויש לו יכולת תמרון בשיח ובדיון. זו התרשמותי האישית מ[מנהיג חמאס בחו"ל] ח'אלד משעל שמכונה אבו אל-וליד. פגשתיו פעמים אחדות, בין היתר בראיון בטלוויזיה המצרית, וחילוקי הדעות בינינו לא השפיעו על היחסים האישיים...

 

משעל מסר כמה הצהרות שראוי לעמוד עליהן ועל המחלוקת המהותית [שלי] עם חלקן. יתכן שאחת ההצהרות החשובות ביותר היא דבריו... כי המתקפה על ישראל [ב-7 באוקטובר] הייתה סיכון מחושב שאחריהם הוסיף: 'אנו מודעים היטב לתוצאות המבצע שלנו ב-7 באוקטובר' וכי המבצע נגד ישראל היה החלטה של חמאס. כאן אני נדהם מהדברים ואני דוחה אותם.

 

אבו אל-וליד היקר, האם אתה באמת סבור שמה שעשה חמאס הוא 'סיכון'? את מי סיכן חמאס? והאם אכן [מדובר בסיכון] מחושב? זכותם של הפלסטינים לדעת מהם השיקולים הללו. האם אחד מהם היה מה שמתקרב היום ל- 4000 שהידים? האם השיקולים הללו כללו 15 אלף פצועים?

 

אינני יודע בדיוק את מספר הבניינים שהתמוטטו, את היקף ההרס של התשתיות, לא את מספר האנשים שנעקרו מבתיהם ולא את כמות האנשים שיצטרפו אל רשימות הפליטים. אין לי ידע על כך ואיני חושב שתושבי פלסטין, הן הפשוטים והן המפקדים שבהם, יודעים זאת. אז האם חמאס יכול ליידע אותנו באשר לשיקוליו והערכותיו לגבי 'הסיכון המחושב' הזה?...

 

אמרתי בעבר כי חמאס יכול היה להכאיב לישראל [גם] אם לא היה מבצע את הפגנת השרירים הזו, ואני אומר כעת שאני מסכים עם אבו אל-וליד שהמבצע הזה אכן היה 'סיכון' אך אני חולק עליו לחלוטין באשר להיותו 'מחושב'".[5]