כללי

התוכנית המצרית להודנה בין ישראל לחמאס באמצעות פיתוח שדה הגז "גזה מארין"

מאת י. יהושע*

לאחרונה הודיעה ממשלת ישראל על החלטתה לקדם את פיתוח שדה הגז "גזה מארין", הנמצא כ-36 קילומטר מחופי עזה. נושא פיתוח שדה גזה מארין, עומד על סדר היום כבר יותר מעשרים שנה, מאז התגלה בספטמבר 2000 על-ידי "בריטיש גז" שקיבלה זכיון מהרשות הפלסטינית לקדוח במקום באישורה של ישראל. לאורך השנים התנהלו מגעים רבים בין ישראל והרשות הפלסטינית (להלן, הרש"פ) כדי לקדם את הקידוח במקום, אולם הם נבלמו לנוכח האתגרים הבטחוניים והמדינייים באזור, בפרט לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה בשנת 2007.

 

בשנים האחרונות חלה התקדמות במגעים לקידום תוכניות פיתוח שדה גזה מארין שעל פי ההערכות מכיל כ-30 מיליארד מטרים מעוקבים של גז טבעי. ב-21.2.2021 חתמו הרש"פ ומצרים על הסכם לפיתוח שדה הגז וב- 15.6.2022 נחתם בין ישראל, מצרים והאיחוד האירופי הסכם ליצוא גז לאירופה, הנאבקת במשבר אנרגיה חריף עקב מלחמת רוסיה-אוקראינה. מאז מתקיימים מגעים אינטנסיביים בנושא בפרט בין ישראל, מצרים והרש"פ. השאיפה לפיתוח שדה הגז תואמת הבנות אזוריות ובינלאומיות לקידום מיזמי פיתוח כלכליים אסטרטגיים שיועילו לרווחתם של הפלסטינים ויבטיחו יציבות ביטחונית, אף בהיעדר תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים.[1] 

 

המעורבות בתוכנית לפיתוח שדה גזה מארין מינפה את מעמדה של מצרים כשחקנית אזורית משמעותית, המשמשת כמתווכת מול כל הגורמים הנוגעים בדבר. גם הרש"פ, ביקשה באמצעות הסכם הגז, עליו חתמה עם מצרים, למצב את מעמדה, כמי שחברה, ככל המדינות, בפורום הגז המזרח ים תיכוני[2], ודואגת לרווחת עמה. יתרה מכך, בעיני הרש"פ, מהלך זה עשוי להוות פתח להסדרת ניצולם של אוצרות טבע נוספים בתחומי ריבונותה ובפרט בנושא המים השנוי במחלוקת בינה לבין ישראל.

 

ואולם, תנועת חמאס הביעה התנגדות לכל סוג של הסכם בנושא הגז לחופי עזה אם לא יתנהל דרכה ואף איימה לתקוף את אסדות הגז, זאת בדומה לאיומים שהשמיע חזבאללה על רקע המגעים להסכם סימון הגבול הימי בין ישראל ולבנון שנחתם באוקטובר 2022.  

 

התקדמות בפיתוח שדה גזה מארין שלחופי עזה, לנוכח איומים אלה של חמאס, מחייבת בהכרח הסדרת המצב בעזה והבנות בטחוניות עם חמאס בדבר רגיעה בטחונית ארוכת טווח. ואכן, עם האצת תהליכי הפיתוח, הואצו גם השיחות להבנות ביטחוניות מול חמאס. כך, בחודשים האחרונים מתנהל בין ישראל וחמאס מו"מ עקיף בתיווך המודיעין הכללי המצרי [להלן המודכ"ל]. על פי דיווחים בתקשורת הערבית, מצרים הציעה לאחרונה לחמאס חבילת תמריצים כלכליים בתמורה להודנה [שביתת נשק] ארוכת טווח עם ישראל. יצוין כי מו"מ עקיף בין חמאס וישראל בתיווך מצרי התנהל לא פעם בעבר לצורך השגת רגיעה בתום סבבי הסלמה בין הצדדים, ואולם החידוש הפעם הוא בדיון על הודנה "ארוכת טווח" במסגרת תמריצים כלכליים הקשורים במיזם כלכלי בינלאומי. 

 

המו"מ עם חמאס - ארגון טרור שהשתלט על רצועת עזה בכוח הזרוע בשנת 2007 - מעלה תהיות רבות ומציב אתגרים רבים בפני כל הצדדים הנוגעים בדבר. מחד, התמריצים הכלכליים המוצעים לחמאס ישפרו את תנאי החיים של הפלסטינים בכלל ותושבי עזה בפרט ויבטיחו יציבות בטחונית, אולם מאידך הם יחלישו את עמדת ישראל מול החמאס בנושאים אחרים, כמו נושא השבויים והנעדרים המוחזקים בידי חמאס. כמו כן, תמריצים אלו יעניקו לחמאס סוג של הכשר בינלאומי מבלי שתקבל על עצמה את תנאי הקוורטט[3] (נטישת הטרור, כיבוד הסכמים קודמים והכרה בישראל). יתרה מכך, אין זה ברור אם התמריצים המוצעים לחמאס כוללים גם הכנסות מתמלוגי הגז, כפי שהיא דורשת או תמורה עקיפה. כך או כך, הכספים שהיא עתידה לקבל, עלולים לסייע להמשך התעצמותה הצבאית, תרחיש שמצרים תידרש לערוב למניעתו.

 

נראה כי ההצעה המצרית להסדר שואפת לנתק את חמאס מתלותה בבעלי בריתה בציר ההתנגדות בראשות איראן ובכך למנוע את מעורבות חמאס במקרה של הסלמה עתידית ביוזמת איראן התומכת בה כלכלית וצבאית[4]. לפיכך,  מציבה היוזמה את חמאס בפני דילמה – קידום מעמדה האזורי והבינלאומי או מחוייבות לציר ההתנגדות בהובלתה של איראן.

בנוסף, להסדר כזה מול חמאס השלכות רבות בנוגע למעמדה של הרש"פ. פיתוח שדה גזה מארין עשוי לחזק את מעמדה הבינלאומי של הרש"פ ולהוות גושפנקא לכאורה לריבונותה בעזה. עם זאת, שיתופה של חמאס בהסדר זה, בהכרח יחליש את מעמד הרש"פ אשר נוסף למצוקתה הכלכלית, חווה משבר פוליטי פנימי עמוק, נוכח התנהלות לקויה והיעדר מנגנון מסודר לחילופי השלטון בתום עידן היו"ר מחמוד עבאס. ברש"פ גובר החשש כי המו"מ סביב נושא הגז יוביל להכרה בפועל ב"מדינת עזה" תחת שלטון חמאס שתסתום את הגולל בפני פתרון שתי המדינות. כמו כן, הסדר עם חמאס, ללא תנאי מקדים של פיוס פנים פלסטני, רק יעמיק את הפילוג ויחריף את המאבק בין הרש"פ וחמאס על השליטה בגדה המערבית.

 

דוח זה יציג את המהלכים להאצת פיתוח שדה גזה מארין והשלכותיהם על הזירה הפנימית הפלסטינית:

 

פיתוח שדה גזה מארין מחריף את המחלוקת בין הרש"פ וחמאס על שאלת הריבונות בעזה

הנסיונות להאיץ את פיתוח שדה גזה מארין המחישו את מורכבות הנעת תהליכי הפיתוח ברצועת עזה בהעדר פיוס פנים פלסטיני. בעוד הרש"פ נתפסת בעיני הקהיליה הבינלאומית כמי שנושאת באחריות החוקית לתושבי הרצועה הרי שבפועל חמאס הינה בעלת הבית השולטת בשטח הרצועה באופן מוחלט. יתרה מכך, ההסכם שהושג בפברואר 2021 בין הרש"פ ומצרים לפיתוח שדה הגז והאור הירוק הישראלי לכך, החריפו עוד יותר את המתיחות בין הרש"פ לבין חמאס ואת המחלוקת ביניהן אודות שאלת הלגיטימיות של שלטון הרש"פ ובפרט שאלת הריבונות על עזה ומשאבי הטבע שלה.

 

בעוד הרש"פ ראתה בפיתוח שדה גזה מארין גלגל הצלה כלכלי עבור הפלסטינים ומנוף לשיפור מעמדה הבינלאומי, חמאס - שאינה מכירה בלגיטימיות של שלטון הרש"פ - ראתה עצמה מקור הסמכות הבלעדי בענייני שדה הגז שלחופי עזה וטענה כי ההסכם בין מצרים והרש"פ הינו גזל של משאבי הטבע בידי מי שאין לו כל מנדט לעשות כן.

 

המחלוקות בנושא זה התפתחו לכדי ויכוח פומבי בין בכירי חמאס והרש"פ. כך למשל, מוסא אבו מרזוק, חבר הלשכה המדינית של חמאס, צייץ בפברואר 2021, עם פרסום דבר מזכר ההבנות בין הרש"פ לבין מצרים לפיתוח שדה הגז: "עזה צריכה להיות נוכחת בכל הבנה בנוגע לשדות הגז שלחופיה. אם היא נאלצת לייבא גז טבעי מהכיבוש לצורך תחנת החשמל היחידה ברצועה, הרי שהיא לא תוכל לשבת בחיבוק ידיים כשמשאבינו הטבעיים מתרחקים מאיתנו. עלינו לדעת את פרטי ההסכם"[5]. בכיר חמאס, חמאד אל-רקב, אמר בדומה: "ההסכם ברור. עבאס מסכים לגנוב את הגז של עזה ונשבע אמונים לאירופה תמורת סכום כסף".[6] חבר הלשכה המדינית סוהיל אל-הינדי אמר: "לא נרשה לאף אחד, בין אם מדובר בכיבוש או במישהו אחר, להשתלט על המשאבים הללו ולהנות מהם על חשבון עמנו".[7]

 

לדברים אלו של בכירי חמאס הגיבו בכירי הרש"פ במתקפת נגד. כך למשל, בתגובה לדברי אבו מרזוק, צייץ השר לעניינים אזרחיים ברש"פ ומזכ"ל הועד הפועל של אש"פ, חוסין אל-שיח': "הסכמים נחתמים בין מדינות ולא בין פלגים וארגונים. פלסטין היא חברה בפורום הגז המזרח ים תיכוני".[8] השופט השרעי העליון ויועצו של עבאס, מחמוד אל-הבאש, הגיב אף הוא לאבו מרזוק באומרו: "נראה שמוסא אבו מרזוק חלש בגיאוגרפיה... שמישהו יספר לו שעזה היא חלק מפלסטין."[9] חבר המועצה המרכזית של אש"ף, עמר חלמי אל-ר'ול, כתב בתגובה כי חמאס "מאז שביצעה הפיכה נגד [הממשלה הפלסטינית] הלגיטימית באמצע שנת 2007, לא נשאה בפועל בשום אחריות כלפי בני העם [הפלסטיני המתגוררים] במחוזות הדרומיים [קרי, עזה], ושימשה רק אמצעי לתקיפה, התנכלות ודיכוי של רצון העם. על מנהיגי חמאס ואנשיה לבחון את כל ההוצאות על בריאות, חינוך, [שירותים] סוציאליים והשירותים [הממשלתיים] בתחומי החשמל, המים והפיתוח... כדי להבין כי הגורם שנשא [בהוצאות] הללו הוא הרש"פ וממשלתה הלגיטימית, בזמן שתנועת חמאס מילאה תפקיד של גובֶה המיסים – שהתרבו כמו פטריות [אחרי הגשם] – מכיסי העניים והמדוכאים, והשתלטה על תרופות ואף על סיוע הומניטרי שנשלח להמונים הפלסטיניים במחוזות הדרומיים. זאת, בנוסף על הסחר שלה בדם חפים מפשע...10]"

 

כרזה ברצועת עזה: "הגז שלנו הוא זכותנו"[11]

בדומה לחזבאללה: חמאס מאיימת על אסדות הגז במטרה לכפות עמדתה

חמאס ניסתה לכפות את עמדתה בכוח, באמצעות איומים לפגיעה במתקני גז. בספטמבר 2022, ארגנה התנועה ארוע מחאה המוני בנמל עזה שכותרתו "הזכות למשאבי הטבע ושדות הגז". כמסר מאיים, במהלך ההפגנה חגו באוויר, מל"טים מתאבדים מדגם שיהאב..[12]. במקביל, פרסמה הזרוע הצבאית של התנועה, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, סרטון תדמית למל"טים אלו, בו הופיע הכיתוב "הגז הוא זכות פלסטינית שתוחזר בכוח".[13] כמו כן, במערב העיר עזה, חנכו  גדודי אל-קסאם כיכר בה הוצג דגם של המל"ט המתאבד מדגם "שיהאב"[14]. מסר מאיים נוסף שלחה חמאס בבוקר יום ההפגנה, כאשר שיגרה כמה רקטות לעבר הים.[15] איומי המל"טים והטילים מצטרפים ליכולות ימיות נוספות של חמאס שעלולות לאיים על מתקנים אסטרטגים בים כמו צוללות נפץ אוטונומיות וסירות נפץ מהירות.

"הגז של עזה או..." כרזה בערוץ טלגרם המזוהה עם הזרוע הצבאית של חמאס[16]

​

 

איומיה של חמאס תוזמנו עם האיומים שהשמיע מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה, במהלך החודשים יוני-אוקטובר 2022 על רקע המו"מ שהתנהל בזמנו לסימון הגבול הימי בין ישראל ולבנון. איומים אלו של נצראללה לוו בשיגורי מל"טים לעבר אסדת הגז כריש במים הכלכליים של ישראל. דוברי חמאס, קשרו לא פעם בין עמדת חזבאללה במו"מ לסימון הגבול הימי בין ישראל ולבנון לבין עמדת חמאס בנוגע לפיתוח שדה גזה מארין. הללו ראו במאבק על משאבי האנרגיה מול ישראל מאבק משותף של כל ציר ההתנגדות בהובלת איראן. נציג חמאס בלבנון אחמד עבד אל-האדי, אמר  ב-13.9.2022: "אנו עוקבים אחר מהלך המו"מ בין ישראל ולבנון, תומכים בעמדת חזבאללה במו"מ הזה וחותרים במשותף לשים קץ לסחבת הישראלית בגניבת משאבי הטבע".[17] יתרה מכך, חמאס הסתייעה בחזבאללה לצורך קידום עמדתה. מנהיגיה דנו בנושא כמה פעמים עם מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה שאף שימש כמתווך וסייע בתיאום ביקורו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה, ברוסיה בספטמבר 2022, במטרה להשיג את תמיכת רוסיה בעמדת חמאס בנוגע לזכויות בשדה גזה מארין[18]".

 

יוסף רזקה, יועצו לשעבר של  הניה, פרסם ב-6.6.2022 מאמר ביומון "פלסטין" המזוהה עם חמאס, בו התייחס להיגיון שמאחורי איומי חמאס על אסדות הגז של ישראל, תוך שהוא מצביע על קשר בין האיומים על אסדות הגז הנשמעים מעזה ומלבנון: "מדינת הכיבוש חוששת שההתנגדות תתקוף את אסדות קידוח הגז [שלה] בים התיכון, הן אלו הקרובות לעזה והן אלו הקרובות ללבנון... המשמעות היא שההתנגדות בעזה מבינה את חשיבות האסדות הללו לאויב וכי גרימת נזק להן הינה בעלת משמעות גדולה שהאויב חושש ממנה... ההתנגדות צריכה לכפות על הכיבוש משוואה שתאמר: גז תמורת גז, וכי מחיקת אסדות גז מ[רשימת] היעדים הצבאיים [של ההתנגדות] מחייבת את מחיקת איומי הכיבוש על הפקת הגז של עזה... אין מיקוח על הזכויות של פלסטין להפיק את הגז שלה בעזה. הספיקו עשורים של הזנחה, אנו רוצים את הגז שלנו כדי שיקל על הנטל [הכלכלי] שלנו".[19]

 

מו"מ עקיף בין חמאס לישראל בתיווך מצרי: הודנה תמורת חבילת תמריצים כלכליים

באמצעות איומיה המחישה חמאס, השולטת בפועל על רצועת עזה, כי היא עלולה להוות מכשול משמעותי בפני כל תוכנית לפיתוח שדה הגז. ישראל התנתה מתן אור ירוק לפיתוח שדה גזה מארין בדרישה ממנגנוני הביטחון המצרים לפעול לרגיעה מול חמאס ולהסרת איומיה על בטחון מתקני הגז[20]. התנייה ישראלית זו, למעשה, סללה את הדרך למו"מ עקיף בין ישראל לחמאס בצל איומיה. כך הצליחה חמאס, בכוח הזרוע, לכפות עצמה כשחקנית משמעותית בשיחות על פיתוח שדה הגז.

 

היומון אל-ערבי אל-ג'דיד דיווח כבר ב-2 דצמבר 2022, כי "התיאום המצרי בנוגע להסכם על שדה הגז מול חופי עזה לא מסתכם [בשיחות] רק עם הרש"פ אלא גם כולל את תנועת החמאס" וכי תנועת חמאס "נחשבת לחלק מההסכם שמובילה מצרים בתיאום עם ממשלת הכיבוש". היומון אף ציין כי "המו"מ האינטסיבי בתיווך המצרי בין נציגי הכיבוש [קרי, ישראל] וחמאס הוביל לפריצת דרך גדולה".[21]

 

בחודשים מאי-יוני 2023, היתה קהיר עדה לתכונה רבה עם הגעת משלחות פלסטיניות רמות דרג מתנועת החמאס, הג'יהאד האסלאמי והרש"פ, לצורך דיונים נפרדים עם המודכ"ל המצרי בנושא פיתוח שדה גזה מארין. על פי דיווחים בתקשורת הערבית, קהיר אף חייבה את הגעתם של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמאעיל הניה, ומזכ"ל הג'יהאד האסלאמי, זיאד אל-נח'אלה לצורך הצלחת השיחות בנושא.[22]

 

עוד דווח כי בפגישות הציג ראש המודכ"ל, עבאס כאמל תוכנית מצרית להודנה (שביתת נשק) ארוכת טווח[23] בין ישראל וחמאס בתמורה לתמריצים כלכליים שישפרו את המצב ההומניטרי והכלכלי ברצועת עזה. בכלל זה הוצעו הקלות לדייגים, הקלות על כניסת סחורות דרך מצרים לרצועה, הגדלת כמות הסחורות שמיוצאות מעזה והאצת העבודה על פרויקטים מצריים בתחום השיכון בעזה. כמו כן הוצע שעזה תחובר לרשת החשמל המצרית באופן שיביא לסיום משבר האנרגיה ברצועה ומימון המשך פעילותה של תחנת הכוח בעזה. בשיחות דובר גם על הקמת נמל ימי בעזה סמוך לנמל אל-עריש בצפון סיני שיהיה תחת ניהול מצרי וסלילת כביש מהיר בין עזה ואל-עריש להעברת סחורות מעזה לנמל ומשם למדינות העולם, ובכיוון השני. עוד דווח כי המצרים הבטיחו לפעול להכנסת ציוד למפעלים ברצועה "שהרשויות הישראליות מקשות על כניסתו", מבלי לפרט.[24] נמסר גם כי הצעה זו הינה במסגרת הבנות אזוריות ובינלאומיות להן שותפות גם ארה"ב וקטר וכי קדמו לכך גם התייעצויות בין בכירי ביטחון מצריים ואיראניים אודות המצב ברצועה ובגדה המערבית.[25]

 

על פי הדיווחים "נושא הגז, תהליך הפקתו ומכירתו" הועלה במפורש בפגישות בין בכירי חמאס והבכירים המצרים. היומון הלבנוני אל-אח'באר דיווח מפי מקורות פלסטינים, כי חמאס דורשת לקבל את חלקה, בין אם מדובר בגז או באמצעות תמלוגים כספיים מהגז.[26] לגבי תוצאות הדיונים, היו גרסאות סותרות: מצד אחד דווח כי ממשלת חמאס בעזה אכן תקבל חלק מהתמלוגים לאחר שיחל הקידוח.[27] מאידך היו הכחשות כי נושא תמלוגי הגז כלל עלה בדיונים.[28]

 

הדילמה של חמאס – הכשר בינלאומי או נאמנות לאיראן

המאמצים לרתום את חמאס למיזמים כלכליים בנלאומיים נועדו בין היתר להרחיק אותה מבעלי בריתה בציר ההתנגדות בהובלת איראן. כך חמאס - שאכן נמנעה מהתערבות ישירה בשני סבבי הלחימה האחרונים בין ישראל והג'יהאד האסלאמי בעזה - תרשום הישג משמעותי בזירה הפנימית עבור עמה ותמצב עצמה כשחקנית פרגמטית בזירה הבינלאומית באמצעות צעד טקטי המותר על פי האסלאם (הודנה), מבלי לעשות ויתורים אידיאולוגים משמעותיים. בהקשר זה הסביר בכיר חמאס וסאם עפיפה, ראש רשת התקשורת אל-אקצא של התנועה, כי "ישנה שאיפה מצרית ואזורית שעזה תהיה רחוקה מכל הסלמה שקשורה לזירות אחרות" וכי "תפקידה המסורתי של מצרים בביסוס רגיעה [בין חמאס וישראל] התגבר לאחר הפסגות בעקבה ובשרם אל-שיח', בהתאם לחזון האמריקאי ולנוכח ההסלמה בזירות אחרות בראשן איראן".[29] 

 

היומון אל-שרק אל-אוסט דיווח כי תוכניתה המקורית של מצרים היתה לקבוע "הודנה ארוכת טווח" ל-5 או 7 שנים אולם היא הבינה כי נדרש תחילה שלב של בנית אמון בין ישראל והפלגים הפלסטינים בעז[30]ה. היומון המקוון ראי אל-יום דיווח כי המאמצים המצרים לא הובילו לנוסח רציני וברור של הסכם בנוגע לרגיעה וכי כרגע על הפרק "הארכה זמנית" של הפסקת האש הנוכחית ולא יותר מכך . בכירי[]31 חמאס מצידם הכחישו כי בשיחות במצרים נדונה הצעה מצרית להודנה ארוכת טווח[32].

 

ההצעה המצרית על תמריציה הרבים מציבה את חמאס בדילמה מול איראן שתומכת בה כלכלית וצבאית. לכן, סביר שעמדת חמאס תהיה תלויה בין היתר גם בעמדת איראן. ביכולתה של איראן ללחוץ על הנהגת חמאס לדחות את ההצעה, או במקביל לדחוף את תנועת הג'יהאד האסלאמי להסלמה כתחליף לחמאס, אם תושג הודנה בין חמאס וישראל. מנגד יתכן ואיראן דווקא תתן את אישורה להודנה, ותעניק אור ירוק לפיתוח כלכלי בדומה להסכמת חזבאללה באישור איראן לסימון הגבול הימי בין ישראל ולבנון. על כל פנים אישור איראני לחמאס עשוי להוביל ליציבות בעזה אך לא ימנע בהכרח עידוד איראני להסלמה מצד חמאס בגדה המערבית. במקרה כזה לא ברור אם ישראל תסכים ל"חלוקת עבודה" מעין זו.

 

על רקע היוזמה המצרית להבנות, זימנה איראן את בכירי חמאס והג'יהאד האסלאמי לפגישות רמות דרג עם בכירי המשטר האיראני[33]. מן ההצהרות הרבות בתום הפגישות ובמהלכן לא נרשם עד כה שום שינוי בעמדות בנוגע למו"מ העקיף עם ישראל אלא הודגשה לכידותו של ציר ההתנגדות במאבק מולה.[34] יתרה מכך, מנהיג איראן עלי ח'אמנא'י צייץ בחשבון הטויטר שלו: "זוהי חובה דתית עבור כל המוסלמים להיות מעורבים במאמצים שמטרתם לשחרר את פלסטין." [35] כמו כן יו"ר המג'לס האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, אמר במהלך פגישה עם אסמאעיל הניה כי דרך המו"מ נידונה לכשלון וכי המטרה העיקרית של חזית ההתנגדות היא "השמדת ישראל".[36]

במקביל, היומון המקוון ראי אל-יום, דיווח מנגד על הבנות שהושגו באיראן להפגת המתיחות הקיימת בין חמאס והג'יהאד האסלאמי על רקע הבלגתה של חמאס בשני העימותים האחרונים בין ישראל והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. במסגרת ההבנות סוכם כי הארגונים יפעלו רק במסגרת החמ"ל המשותף וימנעו מפעולות חד צדדיות וירי טילים לא מבוקר - הבנות אלו עשויות להתפרש כנסיון איראני לרסן את תנועת הג'יהאד האסלאמי ולסייע לחמאס לפעול לרגיעה ברצועת עזה[37]. 

 

מכשול נוסף העומד בפני היוזמה המצריות הינו עמדת הרש"פ המפגינה מורת רוח מחבילת התמריצים המוצעת לחמאס, בשל חששה שהמהלך יכשיר את תנועת חמאס על חשבונה. מאמר מערכת של יומון הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה טען בהקשר זה: "היה ברור, מהרגע הראשון [של השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007], שחמאס חתרה להשגת השלל הנפסד הזה ששמו הודנה וכי הדבר היחיד שישראל מנסה לעשות מול חמאס הוא להפוך את ההודנה הזו לקבועה ולחסל בכך את הפרויקט הלאומי הפלסטיני לחירות, שיבה ועצמאות!... אולם אנו נמשיך לתמוך באנשינו ברצועה... ולהתנגד תחת הדגל של 'לא למדינה בעזה' ולא ל'מדינה ללא עזה'."[38] ביקורת דומה נשמעה גם מפי השר הפלסטיני לשעבר אבראהים אבראש. במאמר פרי עטו, הוא כתב כי: "המו"מ במצרים לא נועד להשיג פיוס ואחדות לאומית, אלא לבסס הודנה שתנציח את הפילוג, תסלול את הדרך למדינונת של עזה בהסכמת כל הפלגים ברצועה, לרבות פת"ח [בעזה], תוך חלוקת השלל של השלטון בעזה ביניהם ותנתק את עזה מהמסלול הלאומי; הדיבורים על פיוס בהקשר זה הם זריית חול בעיניים."[39]

 

למרות מכשולים אלה, ראוי לקחת בחשבון כי היוזמה המצרית להודנה בין חמאס וישראל משתלבת עם הבנות אזוריות ובינלאומית ושינויים גדולים במאזני הכוחות ובמגמות באזור. בכלל זה מיזמי הגז במזרח התיכון בצל משבר האנרגיה על רקע המלחמה בין רוסיה ואוקראינה, הפיוס בין סעודיה לאיראן והפתיחות הסעודית לחמאס, הפיוס בין מדינות המפרץ ומצרים לבין קטר, השבת סוריה לליגה הערבית, זאת לצד המו"מ על תכנית הגרעין האיראני, הסכמי אברהם ומאמצי ממשל ביידן לכינון נורמליזציה בין ישראל וסעודיה.

 

 *  י. יהושע היא מנהלת ממרי ישראל