המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
אחמדי-נז'אד: "איראן מוכנה לחדש את יחסיה עם מצרים"
2/6/2007

 

אחמדי-נז'אד: "איראן מוכנה לחדש את יחסיה עם מצרים"

 

רקע:

הצהרתו המפתיעה של נשיא איראן במהלך ביקור באיחוד האמירויות, כי "איראן מוכנה לחדש את היחסים עם מצרים," עוררה גל מחאות פומבי באיראן.[1] כזכור, בהוראת מייסד משטר 'המהפכה האסלאמית', איתאללה רוחאללה ח'ומיני, נותקו היחסים בין איראן למצרים ב-1981, כמחאה על חתימת הסכם השלום בין מצרים וישראל. איראן אף קראה רחוב מרכזי בטהראן ע"ש ח'אלד אסלאמבולי, רוצחו של אנור סאדאת. טהראן זקפה לחובתה של קהיר את העובדה שהיתה היחידה שהסכימה להעניק מקלט מדיני לשאה הנמלט. משך שנים טענה קהיר כי היא מוכנה עקרונית לחידוש היחסים עם טהראן, אולם על טהראן לשנות את שמו של הרחוב, כתנאי לכך.[2]

 

קריאתו יוצאת הדופן של אחמדי-נז'אד, הדבק במדיניות אולטרה שמרנית בנושאי פנים וחוץ, עוררה פולמוס תקשורתי בין תומכי הנשיא לבין מתנגדיו בעיקר מקרב השמרנים. ראוי לציין כי הביקורת שהוטחה באחמדי-נז'אד, בעיקר בעיתונות המקורבת ליו"ר 'המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר' האשמי רפסנג'אני, על הסכנה שבנקיטת מדיניות פזיזה ומתרפסת, מקורה במאבק כוח המתנהל בין שני האישים. להלן עיקרי הטענות שהועלו:

 

תמיכה בהצהרת אחמדי-נז'אד בדבר חידוש היחסים עם מצרים:

ב-21 במאי 2007 פורסם ב'צבח-י צאדק', שופרו של המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, המופץ ב'משמרות המהפכה', מאמר שכותרתו "תבונה ביחסי מצרים ואיראן". המאמר שיבח את כישוריו של אחמדי-נז'אד בניהול מדיניות חוץ שתרחיק את איראן מסכנות ומבידוד. אחמדי-נז'אד, כך נטען, השכיל לזהות את תזוזת עמדת ההנהגה בעולם הערבי ממצרים לסעודיה, ואת שעת הכושר שנוצרה לאיראן, לאור הירידה  במעמדה של מצרים ועליית קרנה של סעודיה, בעיני ארה"ב. לפיכך, גרס השבועון, עשוי צעדו של אחמדי-נז'אד לחזק את מצרים כמנהיגת העולם הערבי, ולנטרל את סכנת התוכנית האמריקאית להקים חזית סונית בהנהגת סעודיה נגד איראן. להלן עיקרי המאמר:

 

"מזה יותר מ-28 שנים, אין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין איראן למצרים... בבודדה – את מצרים מעולם האסלאם ומאיראן, זרעה אמריקה פילוג בין איראן למצרים, כשני הכוחות העיקריים של עולם האסלאם... צעדו של אחמדי-נז'אד בנסיעתו האחרונה לאיחוד האמירויות, והודעתו שאם תסכים מצרים, מוכנה איראן להקים  מייד וללא דיחוי את שגרירותה בקהיר, העלתה את היחסים בין שתי המדינות לשלב חדש...

 

למרות שעל פי החלוקה [שעושה] אמריקה בין אסלאם מתון ואסלאם רדיקלי, מצרים ניצבת בחזית האסלאם המתון, לצד המדינות הידידות והאוהדות של אמריקה, כגון ירדן וסעודיה, הרי שמזה זמן מה נחלש תפקידה ב[הובלת] ההתפתחויות הפוליטיות והביטחוניות באזור, [מאחר] שאמריקה העבירה את עמדת ההשפעה על העולם הערבי ממצרים אל סעודיה. הישיבה האחרונה של מנהיגי ערב בריאד, אישור תוכנית השלום הסעודית בליגה הערבית תחת השם 'תוכנית השלום הערבית' והתקבלותה בברכה בוושינגטון... הדיפלומטיה הפעילה של ריאד בשטחים הכבושים והבוררות ב'הסכם מכה' בין חמאס לפתח, עוררו את פעמון האזעקה במצרים.  

 

התוצאה... היא שמצרים אינה עוד מנהיגת העולם הערבי, והיא מאוד לא מרוצה מחילופי התפקידים בין ריאד לקהיר שבוצעו ע"י וושינגטון, ומירידת מעמדה בעולם הערבי.

 

למעשה, הצעת אחמדי-נז'אד הינה צעד גדול [שיתרום] לחיזוקה של מצרים מול התוכניות של אמריקה. למרות שאיראן ומצרים מחזיקות בעמדות שונות ומנוגדות בנושאים רבים, כגון  ההתפתחויות בלבנון, עיראק, פלסטין, ואופן ההתמודדות עם המשטר הציוני, איראן אינה תומכת בבידודה של מצרים ובירידת מעמדה למול סעודיה.

 

הצעתו של אחמדי-נז'אד לכונן יחסים בין קהיר לטהראן הינה, למעשה, מדיניות מושכלת שתהווה [כלי] למניעת הקמתה של חזית דתית [סונית] של מדינות ערביות נגד איראן, חזית שאמריקה שואפת להקים... למרות [שאיפתם] של הבכירים בוושינגטון, למצרים – בניגוד לסעודיה – אין את הפוטנציאל להנהיג חזית דתית [המורכבת] מהעולם הערבי נגד איראן.  אולם לסעודיה יש נכונות רבה יותר למילוי התפקיד החדש הזה, לאור הנוכחות הבולטת של הכת הווהאבית בה, ולאור עברה בסיוע הרעיוני והכספי לטאליבאן ולקבוצות טרוריסטיות סמי דתיות בפקיסטאן ובעיראק."[3]

 

התנגדות להצהרת אחמדי-נז'אד:

לעומת זאת, במאמר שפרסם ב-27 במאי 2007 ביומון ג'ומהורי-י אסלאמי, ציין בכיר במשרד החוץ האיראני, ג'אויד קורבאן אוֹעְ'לי, כי "הבעיה של מצרים אינה הרחוב [על שמו] של ח'אלד אסלאמבולי, ו[גם] לא אתר קבורתו הסמלי. ממשלת מצרים רואה בח'אלד אסלאמבולי את סמל ההתנגדות ל[הסכם] קמפ דיוויד, ובאמצעות טיהור שמו מרחובות טהראן, רוצה קהיר להעביר לטהראן את המסר לפיו היא לא נסוגה מעמדתה... כיום מצרים היא נושאת הדגל של זרם המתכנה 'שלום', והינה המתנגדת הנוקשה של תנועות ההתנגדות במזרח התיכון. עמדותיה של מצרים במלחמה האחרונה בלבנון בין ישראל לחזבאללה מאשרות השקפה זו..."[4]

 

ג'ומהורי- אסלאמי: מובראכ פעל כגרורה אמריקאית

במאמר מערכת שפורסם ב-21 במאי 2007 ביומון 'ג'ומהורי-י אסלאמי', המזוהה עם הסמינרים הדתיים של קום והתומך בהאשמי רפסנג'אני, נמתחה ביקורת על נכונותו של הנשיא אחמדי-נז'אד לחדש את היחסים עם מצרים. במאמר נמתחה ביקורת חריפה על "משטר קהיר" בראשותו של "הגנרל חוסני מובארכ", שכונה "יצור עלוב", "מתווך ציוני" ו"גרורה אמריקאית". בנוסף, הוטחה במאמר ביקורת קשה כנגד הדרישה המצרית להסיר את שמו של רוצח סאדאת, ח'אלד אסלאמבולי, "הקצין המצרי הגיבור" ש"ביצע את חובתו האסלאמית והלאומית, והוציא להורג את האיש שבגד בעם המצרי ובאומה האסלאמית". כמו כן צוין כי אין לחדש הקשרים עם מצרים בהנהגתו של מובארכ, אשר מלבד כינון הסכם שלום עם ישראל ב-1981, תמך בישראל במלחמה האחרונה בלבנון בקיץ 2006, ותמך בעיראק באופן אקטיבי במלחמתה נגד איראן. להלן עיקרי המאמר:

 

"... לאור הצהרותיהם של כמה דיפלומטים מצריים, ברור כי בנוסף להסרת שמו ותמונתו של השהיד ח'אלד אסלאמבולי, יש למשטר קהיר כמה בקשות נוספות מטהראן. למרות שלכל הדרישות הללו ישנה חשיבות רבה, הנקודה החשובה יותר היא ששר החוץ המצרי [אחמד אבו אל-ע'יט] הודיע... ש[רק] אחרי שאיראן תסיר את שמו ותמונתו של ח'אלד אסלאמבולי, תחליט ממשלת מצרים על חידוש היחסים [עם איראן]. התנהלות זו שננקטת מעמדה מתנשאת ומהווה סוג של העמדת פנים באשר לחוסר הצורך בקיום יחסים עם איראן, צריכה לשמש לקח לבכירי [המשטר] באיראן, ולהבהיר להם כי אין לדבר בפחד ובלשון של תחינה עם ממשלות תלויות [בממשל האמריקאי] כמו ממשלת קהיר, ואין להפגין להיטות יתר בנוגע לחידוש היחסים עם גרורה לווינית כגון חוסני מובארכ. בימים אלו, [מצהירים אישים רבים] החל מהנשיא [אחמדי-נז'אד], שר החוץ [מותכי], וכלה במספר צירי מג'לס, שאם לא נזדרז [לחדש יחסים עם מצרים] נחמיץ את ההזדמנות הברוכה הזו, ונצטער על כך. לכאורה נראה כי אותם נכבדים [הכוונה לאחמדי-נז'אד ומותכי] שכחו את מעמדה המיוחד של איראן. [כמו כן נראה] שהם אינם מודעים למהותו ולאופן פעילותו של משטר קהיר.

 

הגנרל חוסני מובארכ הפך לנשיא מצרים ב-6 באוקטובר 1981 לאחר הוצאתו להורג של אנור סאדאת ע"י קצין מצרי גיבור [בשם] ח'אלד אסלאמבולי. מזה 26 שנה שהגנרל מובארכ נאחז בכס הנשיאות המצרי ואינו מוכן להרפות ממנו בשום מחיר. הוא אף החל בהכנות להשארת משרה זו אצל משפחתו. באותו זמן אמר [איתאללה] ח'ומיני, בנאומו החשוב מה-9 באוקטובר 1981, כי אמריקה בחרה בחוסני מובארכ ליורשו של סאדאת. מובארכ עצמו, מיד לאחר מינויו לנשיאות, הצהיר בנאום במג'לס, כי יישאר נאמן לדרכו של סאדאת, שהוא רואה בשלום עם 'המשטר שכובש את ירושלים' [ישראל] צעד אסטרטגי, שמצרים רוצה להשכין שלום באמצעותו בין הציונים לערבים, וכן להיות מתואמת עם אמריקה.

 

מובארכ נותר מחויב להתחייבויות האלו, ופעל עד כה כמתווך ציוני וכגרורה אמריקאית. במשך 26 השנים שחלפו, הוא השקיע מאמצים רבים להביא להסכמי [שלום] בין הערבים למשטר הציוני, וליישם את התוכניות האימפריאליסטיות של אמריקה באזור המזה"ת. הישארותו [בראש המשטר] בתמיכת כל הממשלים האמריקאים ברבע המאה החולפת, [התאפשרה] בשל אותם שירותים טובים [שהעניק להם]...

 

גם לאיראן יש תנאים [לחידוש היחסים] עם מצרים. ראשית, על משטר קהיר לגנות את הסכם 'קמפ דיוויד' מלא החרפה, ולהסתייג ממנו... שנית, [על מצרים] להשמיד את כל המונומנטים הקשורים למשטר פהלוי המושחת, ושל השאה עצמו, בקהיר. שלישית, [על ממשלת מצרים] להקשיב לעם המצרי, ולפעול במסגרת החוק, במקום לתווך עבור הציונים, לשרת את אמריקה, ולהתערב בענייניהם של עמי האזור, ובמיוחד בעיראק.

 

... ח'אלד אלאסלאמבולי ביצע את חובתו האסלאמית והלאומית, והוציא להורג את האיש שבגד בעם המצרי ובאומה האסלאמית...

 

לפיכך, אם בכירי [המשטר] באיראן ניחנו בכישורים טובים, הם יכוננו יחסים עם מצרים ואף עם אמריקה תוך התחשבות בתנאים האלה. העובדה שאנו מפצירים בפני יצור עלוב כמו חוסני מובארכ שיסכים לכונן יחסים עם איראן, תוך שאנו נחפזים להראות עצמנו כמוכנים לחבק את הגרורות  של אמריקה, לא זו בלבד שאין הדבר מכובד, אלא [הוא גם] מהווה רמיסת עקרונות, שכן הדבר מסבך את האינטרסים הלאומיים [שיש לאיראן] עם מצרים. לא ידענו חיפזון שכזה אף [בתקופת] הממשלה הרפורמיסטית שלא הפריחה סיסמאות שמרניות. כיצד ניתן מחד גיסא להפריח סיסמאות [בדבר] "ההכרח להשמיד את ישראל", ומאידך גיסא לצפות בכיליון עיניים לחידוש היחסים עם [המשטר] המוכר ביותר כשליח הציונים באזור?

 

... איזו מין שמרנות זו, שמתירה לנו לדבר עם שליחי הציונות מעמדה של חולשה, ולגרום להם שיתחצפו אלינו עד כדי כך שהם יבואו בדרישות מהעם המהפכני [האיראני]? האם שכחתם כיצד תמך חוסני מובארכ במשטר הציוני במלחמת 33 הימים בלבנון, והציב לחזבאללה גבולות? האם שכחתם שאותו גנרל, חוסני מובארכ, שלח במלחמת איראן-עיראק [1980-1988] את כל הגנרלים לעזרת סדאם [והעמיד] לרשותו את כל הניסיון הקרבי של צבא מצרים על מנת להשמיד את המשטר האסלאמי [איראן]? האם שכחתם את אזהרותיו של [איתאללה] ח'ומיני אודות חוסני מובארכ המצרי, [המלך] חוסין הירדני, ו[המלך] חסן המרוקאי באומרו ש'הסוחרים האלה הם שליחים של אמריקה והציונות באזור'?..."[5]

 

טהראן טיימס: על מצרים לעצב מדיניות חוץ עצמאית

במאמר שפורסם ב-21 במאי  2007 ביומון 'טהראן טיימס', ביטאונו של משרד החוץ האיראני, טען בעל הטור חסן האניזאדה, כי איראן תוכל לחדש את יחסיה עם מצרים, רק אם זו תוכל לעצב מדיניות חוץ עצמאית, ולהתנתק מתלותה בארה"ב. להלן עיקרי המאמר:

 

A careful examination of the events of the past century shows that certain regional and international factors have played a more influential role in Iran-Egypt relations than the national interests of the two countries…

…Iranian President Mahmud Ahmadinejad announced Iran’s intention to resume relations with Egypt during his recent visit to the United Arab Emirates. But is there a similar determination in Egypt to thaw relations?

Apparently, Egypt’s foreign policy is greatly influenced by regional and international powers. The country seems unable to formulate an independent foreign policy based on its own national interests and the interests of the Islamic world.

Thus, Egypt regards the resolution of the Iran-U.S. dispute as a precondition for resuming relations with Iran. This is the major obstacle in the way of efforts to reestablish good relations between the two countries…

The ball is in Egypt’s court now and the two sides can clearly benefit from reestablishing and strengthening relations, but only if the U.S. referee, who is biased in Egypt’s favor, is expelled."[6]

 



[1]  איסנא, 14.5.2007.

[2]  לאחרונה טען יו"ר הוועדה לביטחון לאומי ומדיניות חוץ של המג'לס, עלא אל-דין בורוג'רדי, כי במכתב ששלח לשר החוץ האיראני, מנוצ'הר מותכי, הביע שר החוץ המצרי, אחמד אבו אל-ע'יט, את נכונותה של מצרים לחדש את היחסים הדיפלומטים עם איראן ללא תנאים מוקדמים, אפתאב, 30.5.07. לידיעה זו לא ניתן אישור מצרי, אולם ב-10 ביוני 2007 ציין דובר משדר החוץ האיראני, מוחמד עלי חוסייני, כי מותכי ואבו אל-ע'יט צפויים להיפגש בקרוב. איסנא, 10.6.07.

[3]  צבח-י צאדק, 21.5.07.

[4]  ג'ומהורי-י אסלאמי, 27.5.07.

[5]  ג'ומהורי-י אסלאמי, 21.5.07; בנוסף פורסם ב-21 במאי 2007 בג'ומהורי-י אסלאמי מאמר שהביא את דבריו של איתאללה ח'ומייני תחת הכותרת "ח'ומייני: אמריקה מינתה את יורשו של סאדאת".

[6]  טהראן טיימס, 21.5.07; בראיון שהעניק ב-21 במאי 2007 לג'ומהורי-י אסלאמי,  תאר ציר הפרלמנט, עלי זאדסר, את מצרים כ"מדינת לווין אמריקאית" וכ"מהות הבולטת של האסלאם האמריקאי ." ג'ומהורי-י אסלאמי, 21.5.07.

תגיות