המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
המחנה האסלאמי במצרים (א): מדיכוי שלטוני למעורבות פוליטית
3/10/2011

 

המחנה האסלאמי במצרים: מדיכוי שלטוני להשתתפות בעיצוב פני המדינה (1)

 

מאת ל. עזורי*

 

חלק א': מסמך אל-אזהר

במצרים שלאחר עידן מובארכ, מתנהלת תחרות פוליטית על עיצוב אופייה החדש של המדינה. במסגרת זו, פרסמו לאחרונה מועמדים לנשיאות, מפלגות, תנועות פוליטיות ואנשי ציבור שונים, מסמכים בהם פרשׂ כל אחד מהם את "האני מאמין" שלו בשאלה כיצד צריכים פניה של מצרים להיראות, תוך שהם מבקשים שאלו יהוו בסיס לחוקתה הבאה.

 

מן המחנה הליברלי-חילוני בלטו "הכרזת זכויות העם המצרי" - טיוטת מסמך של עקרונות לחוקה חדשה שניסח ראש מפלגת החזית הדמוקרטית והעורך לשעבר של כתב העת אל-סיאסה אל-דוליה, ד"ר אוסאמה אל-ר'זאלי חרב; "מסמך עקרונות וזכויות יסוד" של מזכ"ל סבא"א לשעבר והמועמד לנשיאות, ד"ר מוחמד אל-בראדעי; ומזכר שהגיש סגן נשיא בית המשפט העליון במצרים הרץ לנשיאות, הישאם אל-בסטויסי, למועצה הצבאית השלטת במצרים, המציע כיצד להגדיר את מעמד הצבא בחוקה. בימים האחרונים עלתה לכותרות גם יוזמה של סגן ראש ממשלת מצרים, ד"ר עלי אל-סלמי, להרכיב ועדה לגיבוש מסמך עקרונות לחוקה שיתבסס על כל יתר המסמכים שעלו בציבור. ואולם, עצם הכוונה לנסח מסמך כזה, עוררה את התנגדותם של הזרמים האסלאמיים במצרים, בשל אי שיתופם בניסוחו וחששם כי עקרונות אלה יעמדו בניגוד לשריעה האסלאמית.[1]

 

בסדרה זו נציג את עמדותיו של המחנה האסלאמי במצרים, שעבר מהפך פתאומי לאחר המהפכה והפך מנרדף לשותף פעיל בחיים הפוליטיים. מאז המהפכה, זכו מוסד אל-אזהר, תנועת האחים המוסלמים וזרמים קיצוניים יותר, ללגיטימציה פוליטית, ומקומם אינו נפקד עוד מהזירה הציבורית, בניגוד לתקופה הקודמת. בעוד שתחת השלטון הקודם שימש מוסד אל-אזהר לעיתים קרובות ככלי בידי הנשיא לגיבוי מדיניותו והחלטותיו הפוליטיות, הרי שלאחר המהפכה עלו תביעות, בקרב אנשי אל-אזהר ובציבור בכלל, להבטחת אי תלותו של המוסד במשטר ולהשבת מעמדו כסמכות הדתית העליונה במצרים ובעולם האסלאמי בכלל. בעוד שתחת השלטון הקודם, סבלה תנועת האח"ס מדיכוי ומרדיפה פוליטית בידי השלטון, הרי שהימים שלאחר המהפכה הם ימי "תור הזהב" שלה, דבר המתבטא בהקמת מפלגה רשמית – "מפלגת החירות והצדק", בפתיחת מרכזים גדולים של התנועה בערים הגדולות ובנוכחות ניכרת של אנשיה בתקשורת ובחוגי קבלת ההחלטות. בעוד שתחת השלטון הקודם, הושתק קולם של זרמים אסלאמיים סלפיים, הרי שעתה הם מתבטאים בחופשיות בשיח המצרי ומנסים למצוא את מקומם בזירה הפוליטית ממנה נעדרו קודם לכן.

 

בחלק הראשון בסדרה זו נציג את "מסמך אל-אזהר" ואת התגובות שעורר במצרים. המסמך שפורסם ב-21.6.2011 ע"י שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, הוא מסמך מכונן המגדיר את מעמדה של הדת במצרים שלאחר נפילת שלטונו של מובארכ. המסמך קורא לעצב את דמותה של מצרים כמדינה לאומית מודרנית, חוקתית ודמוקרטית שיש בה הפרדה בין הרשויות, שוויון זכויות וחובות בין כל האזרחים, ללא אפליה על בסיס דתי, ושמירה על זכויות אדם. המסמך טוען כי חוקי האסלאם וההיסטוריה המוסלמית עולים בקנה אחד עם הדגם המודרני של פלורליזם פרלמנטארי וחילופי שלטון בבחירות חופשיות ודמוקרטיות, ואינם מכירים במדינה דתית תיאוקרטית. המסמך קובע כי על עקרונות השריעה להמשיך לשמש כמקור החקיקה העיקרי, תוך כיבוד חופש הפולחן של בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות, וזכותם להישפט על פי דתם בענייני המעמד האישי. מרבית הכוחות הפוליטיים במצרים הסכימו עליו, אם כי יש גם שהתנגדו לו.

 

חלק אחר יעסוק בעמדתם של האח"ס ובהתארגנותם לקראת הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. האח"ס הביעו תמיכה במסמך אל-אזהר וכן במסמך שגיבשה "הברית הדמוקרטית למען מצרים" – קואליציה של 28 מפלגות, בהן אל-ופד ומפלגת האח"ס – ובו עקרונות מנחים לחוקה החדשה, והתנגדו למסמך המתגבש על ידי הממשלה.

 

חלק נוסף במסמך יוקדש ל"אמנת כבוד לפעילות דעוה ולפעילות לאומית" שגובשה על ידי 36 אנשי דת בולטים מזרמים אסלאמיים שונים, בה מנוסחים כללים להשתתפות זהירה ומוגבלת של ארגונים אסלאמיים בפוליטיקה ובשיח הציבורי במצרים שלאחר תקופת מובארכ. אמנה זו מהווה ניסיון להתוות תכנית פוליטית לעידן החדש כדי להגיע להישגים מרביים בבחירות לפרלמנט. הכוונה היא להגיע למכנה משותף בין האסלאמיסטים הסונים לבין עצמם, שיאפשר לצעוד יחד לבחירות, או לכל הפחות, מתוך הסכמה משותפת, מבלי שאלה יכשילו את אלה, ולחתור לכינון מדינת הלכה אסלאמית, תוך הבנה כי הדבר יוכל להיעשות בהדרגה.

 

פרק א': אל-אזהר דוחה כינון שלטון אנשי דת במצרים

ב-21.6.2011 פרסם שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, מסמך מכונן המגדיר את מעמדה של הדת במצרים שלאחר נפילת שלטונו של מובארכ. המסמך, שגובש בסדרת פגישות בין אל-טייב ובכירי חכמי הדת של אל-אזהר, לבין אינטלקטואלים והוגי דעות מצריים מובילים, קורא לעצב את דמותה של מצרים כמדינה לאומית מודרנית, חוקתית ודמוקרטית שיש בה הפרדה בין הרשויות, שוויון זכויות וחובות בין כל האזרחים ללא אפליה על בסיס דתי ושמירה על זכויות אדם. המסמך מתאפיין בחזות ליברלית של פתיחות, תמיכה בחירויות ובדמוקרטיה וכיבוד אמנות בינ"ל. לשונו איננה דתית ואין בו שימוש בפסוקים מן הקוראן או בציטוטים מן החדית'. המסמך טוען כי חוקי האסלאם וההיסטוריה המוסלמית אינם מכירים במדינה דתית תיאוקרטית, אלא עולים בקנה אחד עם הדגם המודרני של פלורליזם פרלמנטארי וחילופי שלטון בבחירות חופשיות ודמוקרטיות. המסמך קובע כי על עקרונות השריעה להמשיך לשמש כמקור החקיקה העיקרי, תוך כיבוד חופש הפולחן של בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות, וזכותם להישפט על פי דתם בענייני המעמד האישי. כמו כן, המסמך תומך בהפיכת מוסד אל-אזהר לגוף בלתי תלוי במשטר.[2]

 

העיתונות המצרית והערבית ייחסה למסמך חשיבות היסטורית, מעצם הצטרפותו של אל-אזהר לדיון הפוליטי-חברתי הער המתנהל במצרים מאז המהפכה בנושא יחסי דת - מדינה.[3] אל-אזהר הביע במסמך עמדה ברורה נגד כינונה של מדינה דתית במובן של מדינה הנשלטת בידי אנשי הדת, בנוסח איראן, עמדה לה שותפות מרבית הקבוצות הפוליטיות במצרים, ואשר אותה כבר הביע אל-אזהר בעבר תחת משטר מובארכ.[4]  

 

ואולם, מסמך אל-אזהר לא הכריע בוויכוח המתנהל בין זרמים ליברליים-חילוניים הדורשים להפקיע את הדת מן הזירה הציבורית, לבין זרמים אסלאמיים הקוראים להחיל במצרים את חוקי השריעה, במישרין או בהדרגה לאחר הכשרת הלבבות לכך.[5] עקרונות השריעה הוגדרו כבר בחוקה המצרית, שהושעתה לאחר המהפכה, כמקור החקיקה העיקרי, ומזה שנים נהוג שאזרחים לא מוסלמים נשפטים על פי דתם בענייני מעמד אישי, ועל כן מסמך אל-אזהר אינו מציע דרך שונה מזו שהייתה קיימת לפני המהפכה.[6] לעומת זאת, מסמך אל-אזהר מבטא את שאיפתו של המוסד לגבש אמנה חברתית נורמטיבית כמזור לקיטוב החברתי הגובר, וזאת מבלי לחולל זעזועים, אלא מתוך גישה פרגמאטית וסתגלנית, שנועדה להוביל לmodus vivendi בין הקבוצות השונות בחברה המצרית, ובעיקר ליציבות. על כן, המסמך אינו עוסק בבעיות ספציפיות ובוערות, כגון האיסור על הקמת כנסיות שהיה מוקד לעימותים ארוכי שנים עם הקופטים, אלא נוקט בלשון כוללנית וזהירה והוא ניתן לפרשנויות שונות, דבר המלמד על ניסיון להשיג לו לגיטימציה רחבה ככל האפשר.

 

ואכן, בניגוד למסמכים אחרים המתפרסמים תדיר במצרים לאחרונה, מטעם גורמים פוליטיים שונים, בניסיון להתוות את דרכה לאחר המהפכה, מרבית הכוחות הפוליטיים בזירה המצרית חתמו, בפגישה עם שיח' אל-אזהר ב-17.8.2011, על מסמך אל-אזהר כאמנת כבוד שצריכה להנחות את ניסוח החוקה החדשה. בכירים בממשלת מצרים בירכו על מסמך זה ואף הציעו לצרפו למסמכי הממשלה, כ"אחד המסמכים החשובים בהיסטוריה של החיים האידיאולוגיים, הפוליטיים והחברתיים של מצרים."[7] תנועת האח"ס הודיעה כי היא מקדמת בברכה את המסמך ורואה בו "הכרזה ברורה מטעם הממסד האקדמי האסלאמי הוותיק ובעל המעמד הגבוה ביותר בעולם האסלאמי, המסירה את הבלבול בסוגיות רבות התלויות ועומדות."[8] בנוסף, הביעו 16 מפלגות אסלאמיות, בהן מפלגת אל-וסט ומפלגת אל-נהדה, תמיכה באימוץ עקרונותיו של מסמך אל-אזהר כעקרונות מנחים לניסוח החוקה המצרית הבאה.[9] לעומת זאת, נציגי כמה מהתנועות והמפלגות הסלפיות חתמו על המסמך בצירוף הסתייגויות, כגון בקשה להגדיר את מצרים כמדינה אסלאמית ולא חילונית, ולהגדיר את השריעה כולה כמקור החקיקה העיקרי, ולא רק את "עקרונותיה הכלליים". חלקם דרשו להחליף את המינוח "לא מוסלמים" בביטוי "בני הדתות המונותיאיסטיות" כדי לא להתיר לבהאים ולבודהיסטים להישפט על פי דתם בענייני המעמד האישי.

 

בעיתונות המצרית, הממשלתית והעצמאית, פורסמו מאמרים התומכים במסמך, וגם כאלו המסתייגים ממנו. חלקם ראו בו מפת דרכים שעל כל הקבוצות במצרים לנהוג על פיה. אחרים ראו במסמך הוכחה לחזרת תפקידו של מוסד אל-אזהר כ"מגדלור הידע והמתינות הדתית במצרים, בעולם המוסלמי ובעולם בכלל". לעומת זאת, מן המחנה האסלאמי, היו שמתחו ביקורת על המסמך, בטענה כי הוא משקף "טרור רעיוני" מצד אל-אזהר, הכופה את עמדתם של הזרמים החילוניים, הליברליים וזרמי השמאל על המחנה האסלאמי. עוד נטען כי יש לפרש את המסמך כהודאה בעליונות התרבות המערבית וכהוכחה לתפקיד הפוליטי יותר מאשר הדתי שממלא מוסד אל-אזהר. ואילו מן המחנה החילוני, היו שטענו כי לאל-אזהר אין לגיטימציה לעצב את דמותה של מצרים.

 

להלן תרגום חלקים מן המסמך ומהתגובות לו:

 

מסמך אל-אזהר: אסטרטגיה מוסכמת לכינון מדינה מודרנית

בפתח המסמך נכתב: "ביוזמתו של שיח' אל-אזהר, ד"ר אחמד אל-טייב, נערך מפגש בין קבוצה נבחרת של משכילים מצריים מזרמים אידיאולוגיים ודתיים שונים לבין כמה מבכירי חכמי הדת וההוגים באל-אזהר, בו נדונו - במהלך כמה פגישות - הצרכים [שהוליד] הרגע ההיסטורי המכריע העובר על מצרים לאחר מהפכת ה-25 בינואר, וחשיבותם להכוונת עתידה של מצרים אל עבר מטרותיה הנאצלות ואל עבר זכויות עמה לחירות, כבוד, שוויון וצדק חברתי. המתדיינים הגיעו להסכמה בדבר הצורך לכונן את דרכה של המולדת על בסיס עקרונות כלליים, שיידונו על ידי כוחות החברה המצרית..., כדי להגיע בסופו של התהליך למסגרות הרעיוניות המנחות את יסודות החברה ודרכה הנכונה... וכדי להגדיר עקרונות להבנת היחסים בין האסלאם לבין מדינה בשלב רגיש זה.

 

זאת במסגרת אסטרטגיה מוסכמת שתשרטט את דמותם של המדינה המודרנית המיוחלת ושל המשטר בה... תוך הגנה על העקרונות האסלאמיים שהשתרשו בתודעת האומה ובמצפונם של חכמי הדת והוגי הדעות [הגנה] מפני הזנחה, סילוף, הקצנה, פרשנות לא נכונה, וניצול בידי זרמים סוטים שונים העלולים לשאת סיסמאות דתיות, עדתיות או אידיאולוגיות הרחוקות מעקרונות היסוד של אומתנו, [סיסמאות] הסוטות מדרך המתינות והווסטיה, הסותרות את מהות האסלאם [שהיא] חירות, צדק ושוויון, והמתרחקות מסובלנותן של הדתות המונותיאיסטיות כולן.

 

מכאן, אנו המתדיינים מכריזים על הסכמתנו על העקרונות הבאים להגדרת אופיו של מקור הסמכות האסלאמי הנאור, הבא לידי ביטוי בכמה סוגיות כוללות הנלמדות מהטקסטים השרעיים המוחלטים בתקפותם ובמשמעותם, המבטאים את ההבנה הנכונה של הדת. נסכם אותן בנקודות להלן:

 

1. תמיכה בכינון מדינה לאומית, חוקתית, דמוקרטית מודרנית, הנשענת על חוקה לשביעות רצונה של האומה, חוקה השומרת על הפרדה בין רשויות המדינה ומוסדות החוק השולטים בה; המגדירה את מסגרת השלטון; המבטיחה את זכויותיהם וחובותיהם של כל בניה על בסיס של שוויון; הרשות המחוקקת בה תורכב מנציגי העם, באופן העולה בקנה אחד עם ההבנה האסלאמית הנכונה, שכן האסלאם לא הכיר בפסיקותיו, בתרבותו או במהלך ההיסטוריה שלו את מה שמוכר בתרבויות אחרות כמדינת כְּמוּרָה דתית, ששלטה בציבור ושהאנושות סבלה ממנה בחלק משלבי ההיסטוריה, אלא [האסלאם] הותיר לאנשים לנהל את חברותיהם ולבחור את המנגנונים ואת המוסדות המתאימים למימוש האינטרסים שלהם, בתנאי שהעקרונות הכלליים של השריעה האסלאמית הם מקור החקיקה העיקרי, ובאופן המבטיח לבני הדתות המונותיאיסטיות האחרות להישפט על פי ההלכות הדתיות שלהם בענייני המעמד האישי.

 

2. הישענות על משטר דמוקרטי, המבוסס על בחירות חופשיות וישירות, שהוא הנוסחה המודרנית למימוש עקרונות השורא האסלאמית, הכוללים פלורליזם; חילופי שלטון בדרכי שלום; הגדרת סמכויות [של הרשויות]; פיקוח על תפקודם וחובתם של בכירים לתת דין וחשבון בפני נציגי העם; שאיפה [לממש] את האינטרסים הכלליים של הציבור וחתירה למען טובת הכלל ותועלתו; ניהול ענייני המדינה באמצעות החוק לבדו; מיגור השחיתות; השגת שקיפות מלאה וחופש מידע.


3. דבקות במכלול חירויות היסוד של מחשבה ודעה, תוך כיבוד מלא של זכויות אדם, נשים וילדים; [זכות ל]אזרחות ללא אפליה על בסיס דת, [גזע], מין וכד', [וראייתה כ]בסיס של חובה ואחריות; הדגשת עקרון הפלורליזם; וכיבוד כל שלוש הדתות המונותיאיסטיות.

4. כיבוד מלא של כללי הנימוס בעת ויכוח ושל כללי המוסר בעת דיאלוג, תוך הימנעות מהאשמה בכפירה, בבגידה, בניצול הדת ובשימוש בה על מנת לגרום לפילוג, לעוינות ולאיבה בין האזרחים; התייחסות לעידוד אפליה דתית ולנטיות עדתיות וגזעיות כאל פשע נגד המולדת; הישענות על דיאלוג בין שווים ועל כבוד הדדי ביחסים בין הקבוצות השונות בעם, ללא כל אפליה בזכויות ובחובות בין כל האזרחים.

 

5. הדגשת הדבקות באמנות ובהחלטות הבינ"ל; דבקות בהישגים התרבותיים וביחסי אנוש, העולים בקנה אחד עם המסורות הסובלניות של התרבות האסלאמית והערבית, והתואמים את הניסיון התרבותי הארוך של העם המצרי בתקופותיו השונות [ניסיון] שהיווה דוגמה לדו קיום בשלום ולבקשת טוב עבור האנושות כולה.

6. הקפדה מלאה על שמירת כבוד האומה המצרית ותפארתה הלאומית; שמירה מלאה ורחישת כבוד מלא לבתי הפולחן של בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות; הבטחת קיום חופשי של כל טקסי הפולחן [של הדתות המונותיאיסטיות] ללא כל מכשולים, כיבוד כל גילויי הפולחן לצורותיו השונות, מבלי לבטל את תרבות העם, או להטיל פגם במסורותיו המושרשות; כמו כן, הקפדה מלאה על שמירת חופש הביטוי והמקוריות האומנותית והספרותית במסגרת כלל ערכינו התרבותיים האיתנים.

 

7. התייחסות לחינוך ולמחקר מדעי כאל אחריות המדינה, כניסת מצרים לעידן הידע ו[הפיכתה] לחוד החנית של הקדמה התרבותית, תוך הגברת המאמצים להדביק את מה שהחמצנו בתחומים אלה; גיוס האנרגיה של החברה כולה למיגור האנאלפאבתיות; ניצול ההון האנושי ומימוש הפרויקטים הגדולים העתידיים.

 

8. קביעת סדר עדיפויות להשגת פיתוח וצדק חברתי; מאבק בעריצות ובשחיתות; חיסול האבטלה והבאת החברה לתקומה כלכלית, חברתית, תרבותית ותקשורתית, כך שהתכניות בתחומים אלה יעמדו בראש סדר העדיפויות של עמנו בתקומתו הנוכחית; התייחסות לטיפול רפואי כאל חובת המדינה כלפי כל אזרחיה.

 

9. בניית יחסיה של מצרים עם אחיותיה הערביות [מדינות ערב], עם סביבתה האסלאמית ועם מעגלה האפריקאי, ובמיוחד עם מדינות אגן הנילוס ושאר מדינות העולם, על בסיס שיתוף פעולה בנוגע לטובת הכלל ושאיפה [לממש] את האינטרס של העמים במסגרת של הדדיות ועצמאות מלאה; המשך ההשתתפות במאמץ האנושי הנאצל לקדם את האנושות, לשמור על הסביבה, להביא שלום צודק בין האומות, לפשר בין האינטרסים השונים שלהן, תוך תמיכה בזכות הפלסטינית, שמירה על עצמאות הרצון המצרי והשבת תפקידה ההיסטורי הבכיר [של מצרים].

 

10. תמיכה בעצמאותו של מוסד אל-אזהר; בחירת האימאם הגדול [שיח' אל-אזהר] על ידי חֶבֶר גדולי העולמאא; פיתוח תכניות הלימוד של אל-אזהר על מנת שישיב את תפקידו המקורי בתחום המחשבה; הדגשת תפקידו העולמי של אל-אזהר ברחבי העולם; והוקרת מאמציו היעילים לקרב בין האסכולות [ההלכתיות] האסלאמיות השונות.

 

11. התייחסות לאל-אזהר כאל הגורם המוסמך שאליו יש לפנות בענייני האסלאם, מדעי האסלאם, מורשת האסלאם וחידושים בתחום המחשבה האסלאמית, וזאת מבלי להפקיע את זכות הכלל להביע דעה כאשר יש לו את תנאי הידע הדרושים, ובתנאי ששומרים על כללי הנימוס של הדיאלוג ומכבדים את מה שמוסכם על [כלל] חכמי הדת של האומה.

 

חכמי הדת של אל-אזהר והמשכילים השותפים להכנת גילוי דעת זה, קוראים לכל המפלגות והזרמים הפוליטיים המצריים לדבוק בפעילות למען קידומה של מצרים מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית, במסגרת [קווי] היסוד שהוגדרו בגילוי דעת זה.[10]

 

תגובות למסמך אל-אזהר

בעיתונות המצרית פורסמו מאמרים התומכים במסמך וכאלה המתנגדים לו, הן מהמחנה האסלאמי הן מהמחנה הליברלי-חילוני. תומכיו תיארו אותו כחוקה שעל כל הקבוצות במצרים לנהוג על פיה, וכעדות לחזרתו של מוסד אל-אזהר לשמש כסמכות הדתית העליונה במצרים ובעולם. מבקריו האסלאמיים טענו כי הוא מלמד על השתלטות מגמות ליברליות וחילוניות על הנהגת אל-אזהר, תוך הדרת הזרמים האסלאמיים, ואילו מבקריו החילוניים טענו כי לאל-אזהר כגוף אין כל מעמד לגיטימי בעיצוב דרכה של מצרים.

 

בעד: מסמך אל-אזהר – חוקה שכל החברה צריכה לאמץ

בעל הטור ביומון המצרי אל-יום אל-סאבע, עאדל אל-סנהורי, כתב: "המסמך הוא מפת דרכים של ממש לחברה, וחוקה שיש להתבסס עליה ושעל כל הקבוצות בחברה להסכים עליה. המסמך המהפכני [הזה] מסכם את דרישות הציבור ואת ראייתו את עתיד מצרים לאחר מהפכת ה-25 בינואר. המסמך השיב לאל-אזהר את תפקידו המהפכני, [תפקיד] של השתתפות פעילה וחשובה בענייני החברה, והשיב לו את זוהרו כמגדלור הידע והדת המוסלמית בצורתה המתונה והסובלנית, בעולם האסלאמי ובשאר מדינות העולם... עתה אל-אזהר מחייה את דור התקומה וחווה את מהפכתו השנייה לאחר מהפכת הפיתוח הראשונה [שחולל הנשיא עבד אל-נאצר באל-אזהר] ב-1961. אולם נותר לחולל מהפכה נוספת בפיתוח תכניות הלימוד, חידוש השיח הדתי ולימוד ספריהם ורעיונותיהם של חלוצי [תנועת] הרפורמיזם.."[11]

 

סגן יו"ר מפלגת האח"ס: אל-אזהר – מקור סמכות לאומי מוסכם

סגן יו"ר מפלגת האח"ס "החירות והצדק", ד"ר עיסאם אל-עריאן, שיבח את אל-אזהר על פרסום המסמך וקרא להביאו לאישור האקדמיה למחקרים אסלאמיים על מנת שיזכה לתמיכה רחבה יותר: "משמעותו של [פרסום המסמך בעיתוי זה] היא שאל-אזהר נוכח בעצמה רבה בזירה המצרית שלאחר המהפכה והוא מהווה את מקור הסמכות הלאומי הציבורי, שהכל מסכימים עליו, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים, האידיאולוגיים והדתיים ביניהם. אל-אזהר השיב לעצמו חלק מהחשיבות הדרושה להשבת תפקידו המיוחל, והפך לכוח בעל השפעה, בהיותו מעל חילוקי הדעות הפוליטיים, המאבקים האידיאולוגיים והמתחים החברתיים.

 

אני מקווה שהשיח' הנכבד, האימאם הגדול ד"ר אחמד אל-טייב, יציג את המסמך בישיבה מיוחדת של האקדמיה למחקרים אסלאמיים על מנת שיזכה לדיון רחב יותר ולתמיכה כוללת יותר של גדולי חכמי הדת הנכבדים... ברוך בואו של אל-אזהר האדיר ושל תפקידו הלאומי בכל העניינים, המתעלה מעל היסחפות לחיים המפלגתיים או מעל נטייה מפלגתית, בהיותו מקור סמכות לאומי, רעיוני ותרבותי המחבק את כולם, מוסלמים ונוצרים, אסלאמיסטים ואנשי שמאל, ליברלים וסוציאליסטים..."[12]

 

נגד: לאל-אזהר אין זכות לקבוע כיצד לעצב את פניה של מצרים

מנגד, ד"ר מנאר אל-שורבגי, חוקרת מצרית לענייני ארה"ב ומרצה למדעי המדינה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, הביעה התנגדות למסמך: "מסמך אל-אזהר, שהתקבל ברוב פאר על ידי האליטה הפוליטית שלנו, נוסח על ידי כמה משכילים ואנשי אל-אזהר ויצא לאור בשם אל-אזהר. עם כל הכבוד לאל-אזהר הנכבד, המוסד הדתי הנשגב הממשיך להיות מגדלור המחשבה האסלאמית הנאורה ובעל חשיבות בנפשותינו ובנפשות המוסלמים בעולם כולו - ההכרעה באשר לצורתה של המדינה במצרים איננה תפקידו של אל-אזהר, ואין זה ראוי שכך יהיה.

 

זכותם של חכמי אל-אזהר, כאינדיבידואלים, להשתתף בעיצוב עתידה של אומה זו מכל הבחינות, כולל זו הפוליטית, לצד אחרים מבני מצרים. אך זהו דבר אחד, ואילו פרסום מסמך בשם אל-אזהר, זהו דבר אחר לגמרי... שכן לאל-אזהר אין לגיטימיות לקבוע את דמות המדינה ולהגדיר את כללי המשחק הפוליטי בה, משום שהעם לבדו הוא מקור הסמכויות, ועל כן הוא לבדו בעל הזכות להגדיר את נתיבו הפוליטי, ללא אפוטרופסות של איש, בייחוד לא של מוסדות הדת, אלא אם ברצוננו להקים במצרים מדינה דתית..."[13]

 

מאמר ביומון אסלאמי: מסמך אל-אזהר – פתח לחילוניות ואתיאיזם

במאמר ביומון האסלאמי אל-מצריון, מתח ד"ר ח'אלד סקר, חוקר אורח מאוניברסיטת מלזיה לטכנולוגיה, ביקורת חריפה על מסמך אל-אזהר: "לפני מספר ימים פורסם מסמך אל-אזהר, עליו הכריז ד"ר אחמד אל-טייב, כבסיס להגדרת תפקיד האסלאם והשריעה האסלאמית בעיצוב עתידה הפוליטי של מצרים. מסמך זה מכיל, למרבה הפלא, כמות חסרת תקדים של אלמנטים של 'טרור רעיוני' [נגד האסלאמיסטים]... הסיבה העיקרית לטרור הרעיוני במסמך זה, היא המשתתפים בניסוח המסמך, שנבחרו רק מקרב הזרמים החילוניים והשמאליים הקיצוניים ביותר, דבר שעורר תמיהה בקרב הזרמים האסלאמיים, על כל קבוצותיהם, שהורחקו באופן כמעט מוחלט מהדיון סביב מסמך זה...

האלמנט הראשון של 'הטרור הרעיוני' הניכר באופן משווע במסמך זה, הוא תיאורו את כל הזרמים האסלאמיים הפועלים במצרים כזרמים קיצוניים וסוטים... תיאור כוללני זה של האידיאולוגיה של הזרמים האסלאמיים במצרים, מעלה מספר שאלות באשר לתפקידו הפוליטי של אל-אזהר...

הביטוי השני של 'הטרור הרעיוני' שהמסמך גדוש בו, הוא קביעת עיקרון הסותר לחלוטין את עקרונות היסוד של הסונים ושל ארבע האסכולות ההלכתיות שלהם – והוא [הקביעה של המסמך] שהשריעה מצטמצמת רק לטקסטים המוחלטים בתקפותם ובמשמעותם. בקביעת עיקרון משחית זה, פותח מסמך אל-אזהר פתח לכמה אסונות טרגיים: ראשית, הריסת יתרת הסמכות של ארבע האסכולות ההלכתיות [שאנשים עדיין מקבלים]. שנית, הפצת [רעיונות] מועתזילים[14] מודרניים ודרכי חשיבה אתיאיסטיות. ושלישית, על ידי עיקרון משחית זה, המסמך מזמן חילוניות - הדלת תיפתח בפני התכחשות לכל הטקסטים הקשורים בחוקי המשפט האסלאמי ולכל חוות הדעת ההלכתיות של חכמי הדת של האסלאם שנבעו מהם לאורך ההיסטוריה, בטענה שמשמעותם אינה מוחלטת...

 

להופעתו של מסמך זה כמה משמעויות: ראשית, שבזרם החילוני המצרי חלה תמורה מהותית שמטרתה לערב במחשבה החילונית כמה עקרונות ורעיונות של הזרם המועתזילי המודרני המיוצג על ידי מוחמד עבדה, [גמאל אל-דין] אל-אפר'אני ואחרים הנזכרים במסמך... שנית, שהנהגת אל-אזהר נשלטת במעין שליטה רעיונית על ידי מנהיגי החילוניות... שלישית, שיש מעין שיח המופנה למערב מצד הברית האזהרית-חילונית, שכן המסמך מאותת לארה"ב שיש עוד תקווה שהמשטר הפוליטי המצרי הבא ימשיך לשמור על הריק האידיאולוגי, על הפיגור הרעיוני ועל המערביזציה התרבותית, שהיו קבועים במצרים לאורך ששת העשורים האחרונים."[15]

 

 

*ל. עזורי חוקרת את זירת מצרים במכון ממרי



[1] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 11.8.2011

[2] זאת, על ידי הפעלתו מחדש של חֶבֶר גדולי חכמי הדת של אל-אזהר, גוף שהיה אחראי על בחירת שיח' אל-אזהר עד לביטולו ב-1961, מאז מונה שיח' אל-אזהר על ידי נשיאי מצרים.

[3] אל-אזהר לא נטל חלק בדיון זה קודם לכן, דבר שעורר מחאה בציבור ובתוך אל-אזהר עצמו. על כך וכן על הקריאות לרפורמה באל-אזהר, ראו דו"ח ממרי

[4] על כך ראה דו"ח ממרי

[6] יש לציין, כי שיח' אל-אזהר, אחמד אל-טייב, הביע עמדה ספציפית יותר ואף מרחיקת לכת בלגיטימציה שהוא מעניק ללא מוסלמים, ובעיקר לנוצרים וליהודים, במאמר שהתפרסם ביומון המצרי אל-אהראם ב-23.6.11, כמה ימים לאחר פרסום מסמך אל-אזהר, ולא זכה להד תקשורתי. במאמר, יצר אל-טייב הבחנה בין עקרונות אמונה לבין הלכות, וקבע כי הנוצרים והיהודים הם שותפים בעקרונות היסוד של אמונה, פולחן ומוסר, ונבדלים בהלכה, כיוון שהלכה תלויה בזמן ובמקום, ולכן טבעי קיומן של הלכות שונות. בכך ממילא העניק אל-טייב לגיטימציה משתמעת להבדלי הלכות בתוך האסלאם בין השיעה וארבע האסכולות האסלאמיות הסוניות. על כך ראו דו"ח ממרי

[7] אל-אהראם (מצרים), 23.6.2011

[9] אל-מצריון (מצרים),21.7.2011; www.ikhwanonline.com,  20.7.2011

אל-אהראם (מצרים), 21.6.2011   [10]

[11] אל-יום אל-סאבע (מצרים), 23.6.2011 

[12] אל-מצריון (מצרים), 27.6.2011; יש לציין כי לשכת המדריך הכללי של האח"ס הורתה למופתי של התנועה, ד"ר עבד

אל-רחמן אל-בר, לכתוב מאמר מלומד בנושא, שטרם פורסם. כמו כן, מועצת השורא של תנועת האח"ס קראה לדרשניה להטיף בשבח מסמך אל-אזהר. רוז אל-יוסף (מצרים), 9.8.2011   

[13] אל-מצרי אל-יום (מצרים), 29.6.2011 

[14] רעיונות המיוחסים למועתזלה זרם רעיוני רציונליסטי באסלאם של המאות התשיעית והעשירית, שביקש לקבוע את עיקרי האמונה דתית בתוך נוסחאות הגיוניות שיוכלו להתקבל גם מנקודת ראות שכלתנית ולוגית. במאמר זה, הכותב משתמש במושג מועתזילי כגנאי.

[15] אל-מצריון (מצרים), 23.6.2011