המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
ירדן: חשש מפני השלכות הפנייה הפלסטינית לאו"ם
16/9/2011


ירדן: עמדה מעורפלת, מהולה בחששות כלפי הפנייה הפלסטינית לאו"ם

 

מאת ל. ברקן*

 

הקדמה

לאחרונה מדווחת העיתונות הערבית על התקררות היחסים בין ירדן לרשות הפלסטינית. הרקע לכך הוא התנגדותה של ירדן לכוונת הרש"פ לפנות לאו"ם, כדי לקבל הכרה במדינת פלסטין בגבולות 1967. עמדת הירדנים היא שיש להקים מדינה פלסטינית עצמאית, אך רק באמצעות משא ומתן עם ישראל, שיעסוק בכל סוגיות הסדר הקבע, תוך שמירה על האינטרסים הירדניים הנוגעים לנושאי הפליטים, ירושלים, הגבולות והמים. חששם הוא, שהדרתם מהמהלכים הדיפלומטיים, תוביל לפתרונות שיכללו ויתור על זכות השיבה של הפליטים – מספרם בירדן גדול מבכל מדינה ערבית אחרת – או לרעיון "המולדת החלופית" לפלסטינים בירדן.

 

יצוין כי ב-1988 הכריז המלך חוסין מלך ירדן על "ניתוק הזיקה" בין שתי הגדות – ויתור על התביעה לריבונות ירדנית בגדה המערבית וניתוק הקשרים החוקיים והמנהלתיים בין ירדן לאש"ף. בכך הוא נסוג מחלומו לכונן פדרציה בין שתי הגדות, והביע את תמיכתה של ירדן בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית. עתה חוששת ירדן, כי למרות החלטה זו היא תיאלץ לשאת במחיר פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

 

המסמך הבא יסקור את העמדה הירדנית כלפי הפנייה הפלסטינית לאו"ם בפרט וכלפי ההתנהלות הדיפלומטית של ההנהגה הפלסטינית בכלל.

 

עמדת ירדן: תמיכה במדינה פלסטינית רק עם טיפול בכל סוגיות הסדר הקבע

בחודשים האחרונים דווח כמה פעמים כי ירדן מתנגדת לפניית הרש"פ לאו"ם מחשש לפגיעה באינטרסים שלה וכי היא ניסתה להניא את הפלסטינים מנקיטת צעד זה. ואולם, נראה שניסיונות אלו נפלו על אוזניים ערלות. בכיר בממשלת ירדן מסר (28.6.2011) כי ארצו תתנגד לפנייה לאו"ם כדי להכריז חד-צדדית על מדינה פלסטינית, משום שצעד זה מאיים על האינטרסים הירדניים בנושאי הפליטים, המים, הגבולות וירושלים.[1] מקורות פלסטיניים אישרו (30.8.2011) כי ירדן יעצה ליו"ר הרש"פ מחמוד עבאס – ולא בפעם הראשונה – לשקול את הפנייה לאו"ם, מחשש שהדבר יפגע בזכות השיבה, וכי הפלסטינים התעלמו מפנייה זו והחליטו להמשיך בתוכניתם.[2]

 

ברמה הרשמית הקפידו הירדנים לתמוך בחתירתם של הפלסטינים למדינה עצמאית ולהכחיש דיווחים על הסתייגויותיהם. היו שאמרו במפורש שירדן תומכת בפנייה לאו"ם כחלק מהחלטת הליגה הערבית, והיו מי שהסתפקו בהבעת תמיכה כללית ברעיון המדינה. ואולם, כל הצהרה כזו לוותה באמירה כי מדינה פלסטינית צריכה להיות מוקמת בד בבד עם טיפול בכל סוגיות הסדר הקבע הנוגעות ישירות לירדן – הפליטים, ירושלים, הגבולות והמים – דבר שיכול להיעשות רק באמצעות מו"מ בין הפלסטינים לישראל, בשיתוף הירדנים. לכן, נראה שהבעת התמיכה בפנייה לאו"ם היא מס שפתיים בלבד. יחד עם זאת, יש לציין כי הפלסטינים עצמם שבים ומדגישים כי לאחר הפנייה לאו"ם, יהיו תוצאותיה אשר יהיו, הם ישובו למו"מ בתנאים המתאימים על מנת להגיע להסדר כולל עם ישראל. בניגוד לירדנים, הם אינם סבורים כי הכרה במדינה בגבולות 1967 ללא הסכם תפגע בזכויות הפלסטינים ובזכויות הפליטים.[3]

 

השגריר הירדני ברש"פ, עואד אל-סרחאן, אמר (5.9.2011) כי "ירדן, כפי שכולם יודעים, היא חלק מהמהלך הערבי [באו"ם]... [שיש לקיימו] תוך שמירה על זכויות הממלכה הירדנית, בהסכמה ובתיאום עם הרש"פ, ותוך טיפול בכל הסוגיות הקשורות להסדר הקבע, כמו המים, ירושלים והפליטים. מדינה פלסטינית היא אינטרס עליון של ירדן, אשר לא אימצה שום עמדה השונה מזו של ההסכמה הערבית."[4]

 

דובר משרד החוץ הירדני, מוחמד אל-כאיד, הכחיש (6.7.2011) את הידיעות אודות התנגדותה של ירדן לכינון המדינה הפלסטינית. לדבריו, התיאום עם הרש"פ ממשיך להתקיים בכל הרמות, וירדן תומכת בחתירתם של הפלסטינים להקמת המדינה הפלסטינית העצמאית שבירתה ירושלים, שהוא אינטרס ירדני עליון, בעיקר בכל הקשור לסוגיות הסדר הקבע. עם זאת, הוא הבהיר כי הדרך האידיאלית להשגת המטרה היא באמצעות מו"מ ישיר בין הצדדים, עם לוח זמנים מוגדר, ובהסתמך על הלגיטימיות הבין-לאומית ומקורות הסמכות המוסכמים לתהליך השלום, ובמיוחד יוזמת השלום הערבית.[5]

 

יחסים פושרים בין ירדן לרש"פ

הצהרות התמיכה בפלסטינים – המסויגות ממילא – לא הצליחו לחפות על המתיחות בין הצדדים, דבר שמצא ביטויו בדיווחים על צעדים שנוקטת ירדן לביטול אזרחותם של ירדנים ממוצא פלסטיני, כולל הבכירים שבהם.[6] אתר המקורב לחמאס דיווח על ביטול הדרגתי של הפריבילגיות לבכירי הרש"פ ומשפחותיהם. נטען כי אחת הסיבות למתיחות – בנוסף להתנהלותה הדיפלומטית של הרש"פ  – היא סירובו של עבאס להתערבות ירדנית בניסיונות הפיוס בין הפת"ח לחמאס, שהובילו להסכם שנחתם בקהיר בראשית מאי 2011, אך לא יושם.[7]

 

ב-7.8.2011, לראשונה מזה שלושה חודשים, התקבל מחמוד עבאס בארמונו של המלך עבדאללה. היעדרות ממושכת כזו של עבאס מן הארמון פורשה כעוד סימן ליחסים הפושרים בין הצדדים,[8] ונראה כי הפגישה באה להפריך טענות כאלה, תוך ניסיון לצייר תמונה של תמיכה ירדנית בפלסטינים ושל תיאום בין הצדדים. אך גם כאן הושם הדגש על הצורך במו"מ, בלא הפגנת תמיכה ברורה במהלך הפלסטיני באו"ם. בפגישה אמר המלך, כי ירדן תומכת בחתירתה של הרש"פ להקמת מדינה לפלסטינים, אך הדגיש כי פתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי חייב לטפל בכל סוגיות הסדר הקבע ובראשן סוגיות הפליטים וירושלים, כדי להגיע לשלום צודק וכולל שישיב את הזכויות לבעליהן ויסיים את המתיחות באזור.[9]

 

העיתונאי הירדני עריב אל-רנתאוי טען במאמר ביומון הפלסטיני אל-קדס (17.8.2011) כי ירדן אינה מעוניינת לצאת בגלוי נגד הפלסטינים כדי להימנע מהתנגשות פומבית עימם וכדי לא להיראות כמי שמקדימה את הווטו האמריקאי הצפוי במועצת הביטחון: "הדיפלומטיה הירדנית איננה מתלהבת מפניית ההנהגה הפלסטינית לאו"ם... אך היא גם אינה מתייצבת נגדה. ראשית, היא אינה רוצה 'לשיר מחוץ למקהלת הקונצנזוס הערבי' (הגלוי, לכל הפחות); שנית, עמדה כזו אינה מעלה ואינה מורידה בכל הקשור לעמדות הרש"פ ולתוצאות המערכה שהיא מובילה במסדרונות האו"ם. הדיפלומטיה [הירדנית] נמנעת כבר שנים רבות מהתנגשות גלויה עם עמדותיה הרשמיות של הנהגת אש"ף והרש"פ, בהיותה הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני. מה שבטוח זה, שהיא לא רוצה שעמדותיה ייראו כהד המקדים את הווטו האמריקאי הצפוי במועצת הביטחון...

 

בדרך כלל הנושאים השנויים במחלוקת בין ירדן לאש"ף נחשפים ומבוטאים ע"י בכירים פלסטינים... הפעם, ראינו את ההדלפות, הרמיזות והידיעות יוצאות ונחשפות ע"י הצד הירדני במשוואה, ובמיוחד ע"י ראש הממשלה... מה שמשקף מצב של מצוקה רשמית בשל ההתעקשות הפלסטינית להמשיך בעניין עד הסוף."[10]

 

חשש מיישוב קבע של הפליטים הפלסטינים בירדן

בדברו על ראש הממשלה, התכוון אל-רנתאוי לנאומו החריף של מערוף אל-בח'ית (3.5.2011), שבו הזהיר את הפלסטינים לבל יפגעו באינטרסים של ירדן ובזכויותיה, בהדגישו כי מדינה ללא זכות השיבה והפיצויים של הפליטים אינה רצויה. נושא הפליטים הוא עניין  רגיש ביותר מבחינת הירדנים, החרדים מכך שמהלכים פלסטיניים לא שקולים – בין אם חד-צדדיים ובין אם במהלך המו"מ – יפגעו בזכותם של הפליטים לשוב למולדתם ולקבל פיצויים, ובזכותן של המדינות המארחות אותם לקבל פיצויים על תקופת האירוח.

 

בנאומו אמר אל-בח'ית: "ירדן תתמוך מאוד במאמצים הבין-לאומיים להכריז על המדינה הפלסטינית, שתענה על ציפיותיו ושאיפותיו של העם הפלסטיני ותקום על בסיס ברור ומוגדר של הלגיטימיות הבין-לאומית ומקורות הסמכות של תהליך השלום; מדינה העומדת על זכות השיבה ודבקה בפיתרון צודק לבעיית הפליטים... אם דנים באפשרות של ויתור חדש מצד כל גורם שהוא, יש לשוב ולומר בפירוש ש'מדינה פלסטינית' ללא הבטחת זכות השיבה והפיצויים לפליטים וללא ירושלים איננה 'המדינה הפלסטינית' המקווה... אותנו, הירדנים, מעניינת ההכרה בזכות השיבה, שהיא לא פחות חשובה מיישומה, ואפילו חשובה ממנו. הסכם האחדות בין שתי הגדות קבע את הצורך לשמור על זכותו ההיסטורית של העם הפלסטיני בפלסטין והכוונה היא זכות השיבה."[11]

 

העיתונאי עריב אל-רנתאוי כתב במאמר ביומון הפלסטיני אל-קדס (17.8.2011): "הסתייגויותיה [של ירדן] מההחלטה הפלסטינית נובעות מאמונתה שהצעד הפלסטיני יוריד מעל הפרק את סוגיות הסדר הקבע ובראשן נושא הפליטים, זכויותיהם וזכויות המדינות המארחות, שירדן עומדת בראשן. שאר העניינים (הגבולות, ירושלים וסידורי [הביטחון]) תופסים את המקום השני, לא מכיוון שהם משניים או לא חשובים, אלא מכיוון שהם אינם לוחצים על הפוליטיקה והכלכלה בירדן כמו נושא הפליטים."[12]

 

המחלוקת בין הצדדים באה לידי ביטוי בהדרתה של ירדן ע"י הרש"פ מן המהלכים הדיפלומטיים והתהליך המדיני. הירדנים, שלהם קשר קרוב ורב שנים עם הרש"פ, חוששים עתה שהדרה זו תשלול מהם את היכולת להגן על זכויותיהם ותאפשר להנהגה הפלסטינית לקבל החלטות הפוגעות בהם. הם מדגישים כי ארצם היא זו המייצגת את הפליטים החיים בשטחה, בהיותם בעלי אזרחות ירדנית (שלא כאחיהם במדינות ערב האחרות, שאינם אזרחים במדינות המארחות), וכי היא תמנע מכל גורם אחר לייחס לעצמו את הזכות לייצגם.

 

ראש הממשלה אל-בח'ית אמר בנאומו: "לא נאפשר לאיש להיות בעל מונופול על ייצוג הבעיה הזאת. ירדן היא המייצגת את תושביה, והפליטים הפלסטינים ברובם הם חלק ממדינת ירדן. הקשר של ירדן עם הצדדים השונים, בהם הפלסטינים, איננו קשר רגשי אלא קשר מדיני הנשען על אינטרסים ירדניים עליונים. מי שמשרת אותם הוא בעל ברית של ירדן; מי שמנסה לוותר עליהם – הוא בצד העוין, יהיו אשר יהיו כוונותיו ותחושותיו."[13]

 

בעל הטור ביומון הירדני אל-ראי, ג'יהאד אל-מומני, כתב (7.8.2011): "נכון שאיננו מוכרחים להיכנס לחדרי הפגישות של הפלסטינים עם האמריקאים או עם הישראלים, אך אנו סבורים שאחד מהאינטרסים המרכזיים שלנו הוא להכיר את הפרטים, וזכותנו לדעת בדיוק מה הפלסטינים מתכוונים לעשות בספטמבר הקרוב. אמנם קיים תיאום ערבי-פלסטיני, שהתגלם בפגישות הוועדה הערבית שבהן הייתה נוכחות ירדנית, אולם ירדן נכחה שם כמו כל מדינה ערבית אחרת. דבר זה הוא כשלעצמו [התעלמות] מהעובדה, שהיחסים הירדניים-הפלסטיניים חייבים להיות מיוחדים ערב כינון המדינה, כלומר עכשיו, בשלב העדין הזה... וגם אחרי [כינונה].

 

הפן החשוב ביותר של היחסים האלו הוא תיאום הצעדים [ויצירת] אמון מספיק בין הצדדים, במיוחד [מהצד] הפלסטיני, שהשאיר פרצה עצומה מאז הניסיון של אוסלו. [ניסיון זה] הוכיח, באופן שאינו מותיר מקום לספק, את נכונותם [של הפלסטינים] לחתום על עסקאות דו-צדדיות מיוחדות בינם לבין הישראלים בלא לתת דעתם לאינטרסים הירדניים... לכל צד ישנם האינטרסים המיוחדים שלו במשוואה המסובכת הזאת, ולכן זכותו של כל צד לפעול בדרכו כדי לשמור על האינטרסים האלה. האמת היחידה הקבועה נשארת ברורה וקשה לשנותה: היו לירדן זכויות בפלסטין, שלאחר ההחלטה על ניתוק הזיקה [בינה לגדה המערבית] הפכו לאינטרסים. בראש האינטרסים האלה – כינונה של מדינה פלסטינית עצמאית היכולה להיענות לשאיפות העם הפלסטיני ולזכותו להגדרה עצמית בארצו, ואשר מסוגלת גם לדרוש את זכויות הפליטים – לא רק כפי שהרש"פ רואה אותן כעת, אלא כפי שירדן רואה אותן, בתור מדינה המארחת את המספר הרב ביותר של פליטים פלסטינים; וגם כפי שרואות אותן המדינות המארחות האחרות. לרש"פ כעת אין זכות לדבר בשם מדינות אלה."[14]

 

חשש מפתרון המולדת החלופית

כנגזרת מהחשש בפגיעה בזכות השיבה, מפחדים הירדנים מאוד מפתרון "המולדת החלופית" – הצעה של חוגים ימניים בישראל להפוך את ירדן למדינה לפלסטינים. בירדן קיים היום חוסר איזון בין המצב הדמוגרפי לזה השלטוני: המיעוט ההאשמי – השבטים הירדנים ה"מקוריים" – שולט על רוב פלסטיני שהיגר למדינה בעיקר בעקבות מלחמת 1948, ומיעוט זה חושש מאוד מאיבוד שליטתו לטובת הפלסטינים.

 

בפגישה (6.7.2011) בין עבאס לבין משלחת של חברי פרלמנט ירדנים אמר ראש המשלחת, כי ירדן מקווה שהפנייה לאו"ם תצליח, אך הדגיש את הסירוב לקריאות הישראליות להפכה למולדת חלופית לפלסטינים.[15]

 

בפגישה עם משכילים ואקדמאים אמר המלך עבדאללה (11.9.2011): "אין למולדת החלופית קיום אלא במוחותיהם של בעלי הנפשות החלשות. למה שקוראים 'האופציה הירדנית' אין מקום במילונם של הירדנים. הדיבור בנושא הזה הוא אשליה פוליטית וחלומות בלתי אפשריים. ירדן היא ירדן ופלסטין היא פלסטין... אנו תומכים בזכויות הפלסטינים להקמת מדינה פלסטינית. לא השתנינו מבחינה פוליטית ולעולם לא נשתנה, ונושא המולדת החלופית אסור שיהיה חלק מהדיון... אסור לנו לדבר על הנושא הזה כל שנה... ירדן ועתיד פלסטין חזקים יותר היום מישראל, והישראלי הוא זה שמפחד היום... אני רוצה להרגיע את כולם שלא שמעתי משום בכיר אמריקאי ולא מאף אחד אחר, לא קלינטון, לא בוש ולא אובמה, שום לחץ על ירדן לפתור את העניין הפלסטיני על חשבון ירדן. אני רוצה להרגיע את כולם שירדן לא תהיה מולדת חלופית לאף אחד. האם זה הגיוני שירדן תהיה חלופה למישהו בעודנו יושבים בלי לנקוף אצבע? יש לנו צבא ואנו מוכנים להילחם למען מולדתנו ולמען עתיד ירדן. עלינו לדבר בכוח ולא נאפשר אפילו לרעיון עצמו להישאר במוחותיהם של חלק מאיתנו... ירדן תגן על זכויותיה ועל חזונה להסדר קבע שיבטיח כינון מדינה פלסטינית עצמאית ובת קיימא על האדמה הלאומית הפלסטינית, שבירתה ירושלים, ויישום צודק של זכות השיבה והפיצויים."[16]

 

בעל הטור ביומון הירדני אל-ראי, ג'יהאד אל-מומני, כתב (7.8.2011): "המדינה הירדנית מנסחת עכשיו מחדש את הביטוי לקשר הירדני-הפלסטיני, תוך הדגשת העמדת הירדנית הברורה ביותר מאז פרסום החלטת ניתוק הזיקה בשנת 1988. בינינו לבין האחים הפלסטינים יש יותר מסתם יחסי אחווה רגילים, שאותם מכתיבים הקשרים המושרשים בין שני עמים הקרובים ביותר להתמזגות מלאה. ואולם, זו אינה יחידה פוליטית אחת. זכותו של העם הפלסטיני, לאחר כל שנות המאבק האלה, להחליט על עתידו הפוליטי באופן מלא, ללא שותפים או אפוטרופוסים. ירדן, שהכירה בזכות הזאת תוך התחייבות להחלטות הערבים, כשהיא מרוצה ומסתפקת בתמיכה באחים הפלסטינים עד להשגת מלוא זכויותיהם על אדמתם הלאומית, מסרבת היום לכל התערבות שעלולה להוביל לשיבת מה שהיה ידוע כאופציה הירדנית, ומסרבת לכל פתרון של העניין פלסטיני על אדמתה (המולדת החלופית). בעוד ירדן מתנגדת לאופציות החלקיות החלופיות לפתרון המלא, היא מאיצה ברש"פ לא לוותר על אף אחד מן העקרונות האיתנים של העניין הפלסטיני, ובמיוחד עניין הפליטים."[17]

 

ביקורת פנים-ירדנית על ההתנגדות לפנייה לאו"ם

התבטאויותיהם של הבכירים והדיווחים על התנגדותה של ירדן למהלך הפלסטיני עוררו ביקורת בתוך ירדן. סגן ראש הממשלה לשעבר ממוצא פלסטיני, ג'ואד אל-ענאני, אמר כי לירדן אין זכות להגביל את בחירתו של העם הפלסטיני, תהא אשר תהא, וזכותם של הפלסטינים לחתור בכל דרך להקמת מדינתם, שהיא אינטרס ירדני עליון, במקביל לסיום הסכסוך הערבי-הציוני. לטענתו, הדיבור על הרחקתה של ירדן מסוגיות הסדר הקבע ומההבנות בנושא ההכרזה על מדינה אינו מצדיק התבטאויות נגד הפלסטינים, שרק מזיקות לעמדה הירדנית. עם זאת, גם אל-ענאני קרא לפלסטינים להימנע מפגיעה בירדן ולא להקריב את האינטרסים הירדניים כדי להשיג הישגים זמניים בניהול הסכסוך עם ישראל. אל-ענאני הדגיש את הצורך בצעדים ברורים לפתרון הסוגיות המשותפות לירדנים ולפלסטינים, ובמציאת חלופות וערבויות שישמרו על הזכויות הירדניות לאחר הקמת המדינה הפלסטינית.[18]

 

ההיסטוריון עלי מחאפט'ה טען כי התנגדות להכרזה על מדינה פלסטינית – בצעד חד-צדדי או בהסכם כולל – משקפת הבנה שגויה של העניין הפלסטיני, וכי האינטרס הירדני העליון מחייב תמיכה בבחירתו של העם הפלסטיני ולא הכשלתה.[19]

 

במאמרו ביומון אל-קדס, העיתונאי הירדני עריב אל-רנתאוי מתח ביקורת על כך שהחלופה היחידה לפנייה לאו"ם שירדן מציעה לפלסטינים היא מו"מ מול ישראל, על אף שהוא הוכח ככישלון במשך שנים רבות: "מצער הוא שירדן, במקביל להתנגדותה לצעד הפלסטיני, אינה מציעה דבר, זולת לנסות את מה שכבר נוסה. היא מציעה לשוב למו"מ, המתואר כדרך הבלעדית לפתרון סופי ומוסכם, שישים את כל התיקים על שולחן הדיונים ועל המסלול לפתרון. לדעתי, המצוקה של העמדה הירדנית טמונה בנקודה הזאת בדיוק. ירדן יודעת לפני כולם, ויותר מכולם, שישראל היא זו שהכשילה את המו"מ, ולא הפלסטינים... שאין בישראל שותף לתהליך המו"מ והשלום... ושיותר מעשרים שנה של מו"מ לא הובילו לשום תוצאה ניכרת במסלול הפלסטיני. ירדן יודעת שפתרון בעיית הפליטים באופק הנראה לעין, אפילו לפי הנוסחאות הצודקות והאופטימיות ביותר, לא יחרוג מפיצויים מוגבלים, [שיגיעו] על פי רוב למדינות המארחות ולא [לפליטים עצמם]. ירדן יודעת שאי-הפנייה לאו"ם אין פירושה חזרה אוטומטית לשולחן המו"מ. ממשל אובמה, הקוורטט והקהילה הבין-לאומית לא הצליחו לגרור את נתניהו ואת הימין להיכנע ולחזור מסורם. אם כך, מה גורם לדיפלומטיה הירדנית להאמין שהמו"מ הוא עדיין דרך ואופציה, ואדרבה, אופציה טובה יותר מהפנייה לאו"ם?...

 

היינו רוצים שהביקורת על הצעד הפלסטיני תהיה מלווה ומתוזמנת עם הצעות, רעיונות ו'מפות דרכים' שיהיו חלק מהעלאת המחיר [שישראל תשלם על] הכיבוש ועם לחץ על ישראל, עד [שזו] תחזור למו"מ רציני. אבל שהמו"מ יהיה ההתחלה והסוף... זו עצה שאנו מקווים שלא תגיע לאוזני ההנהגה הפלסטינית...

 

הבכירים הירדנים הכבידו עלינו במהלך עשר השנים האחרות עם סיפורים... על 'תוכנית ב'', שאותה מכינים במיוחד כדי להתמודד עם מה שאחרי הכישלון של אופציית המו"מ וכינון המדינה, או [כשלון בניית] הגדר המגנה על האינטרסים הירדניים. אופציית המו"מ מושבתת כבר שנים והגדר קורסת נגד עינינו, ואין זכר ל'תוכנית ב''; אלא אם כן המו"מ, והוא לבדו, הוא העיקר של תוכנית א', [תוכנית] ב' ואולי [אף תוכנית] ג'..."[20]

 
* ל. ברקן חוקרת את הזירה הפלסטינית במכון ממרי

 

[1] אל-ביאן (איחוד האמירויות הערביות), 28.6.2011

[2] אל-מדינה (סעודיה), 30.8.2011

[3] לאחרונה התעורר בקרב הפלסטינים ויכוח בנושא ההשפעה של הכרה במדינה פלסטינית באו"ם על מעמדו של אש"ף ועל זכות השיבה. זאת, בעקבות מסמך משפטי שאותו שלח להנהגה הפלסטינית גיא גודווין-גיל, פרופסור למשפט בין-לאומי פומבי באוניברסיטת אוקספורד, ובו הזהיר כי הכרה כזו תפגע במעמדו של אש"ף כנציג הפלסטינים בכל מקום ותותיר את הפליטים מחוץ לשטחי המדינה הפלסטינית ללא ייצוג באו"ם, וכן תפגע בזכות ההגדה העצמית שלהם ובזכותם לשוב לבתיהם; www.maannews.net, 24.8.2011

[4] ופא (רש"פ), 5.9.2011

[5] אל-סביל (ירדן), 6.7.2011

[6] נושא זה נותר מעורפל – מצד אחד דווח כי ירדן מבטלת אזרחות לירדנים ממוצא פלסטיני, כחלק מההחלטה על ניתוק הזיקה בין ירדן לבין הגדה המערבית; מנגד, נמסר כי היא העניקה אזרחות ל-60 אלף פלסטינים, שהיו בעלי אזרחות כזו טרם ההחלטה על ניתוק הזיקה. שר הפנים הירדני, מאזן אל-סאכת, שהתייחס לדיווחים אלו, אמר  (13.8.2011) כי משרדו הפסיק לעת עתה לבטל את האזרחות של ירדנים ממוצא פלסטיני, פרט לכאלה הנושאים באזרחות פלסטינית או אלה המבקשים לבטל את אזרחותם הירדנית. לדבריו, השמועות על מתן אזרחות ירדנית ל-60 אלף פלסטינים מוגזמות; אל-דסתור (ירדן), 13.8.2011; אל-מסתקבל אל-ערבי (ירדן), 25.6.2011

[8] כך למשל בעל הטור ביומון הירדני העצמאי אל-ערב אל-יום, נביל ר'ישאן, כתב למחרת הפגישה: "לא סוד הוא שהיחסים בין ירדן לרש"פ היו פושרים בשלב הקודם. זו קבלת הפנים הראשונה זה שלושה חודשים של הנשיא הפלסטיני בארמון המלך... חשוב היום שההנהגה הפלסטינית תדע, שעמדתה של ירדן לגבי נושא הפליטים הפלסטינים ברורה, ושהיא לא תקבל שום פתרון שיעקוף את זכויותיהם"; אל-ערב אל-יום (ירדן), 8.8.2011

[9] אל-דסתור (ירדן), 8.8.2011

[10] אל-קדס (ירושלים), 17.8.2011

[12] אל-קדס (ירושלים), 17.8.2011

[14] אל-ראי (ירדן), 7.8.2011

[15] ופא (רש"פ), 6.7.2011

[16] אל-ראי (ירדן), 12.9.2011

[17] אל-ראי (ירדן), 7.8.2011

[18] אל-סביל (ירדן), 6.7.2011

[19] אל-סביל (ירדן), 6.7.2011

[20] אל-קדס (ירושלים), 17.8.2011