המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון
THE MIDDLE EAST MEDIA RESEARCH INSTITUTE
מתקפה נגד קטר בעיתוני מצרים
26/2/2009

 

מתקפה נגד קטר בעיתוני מצרים

 

התנהלותה של מצרים אל מול המתקפה הישראלית בעזה, זכתה לביקורת חריפה מצד מחנה "המתנגדות" (איראן, קטר, סוריה, חזבאללה וחמאס). מי שהוביל את המסע התקשורתי נגד מצרים והנהגתה, היה ערוץ "אל-ג'זירה" הקטרי. לטענת המשטר המצרי, ערוץ זה הפגין עוינות למצרים בסיקוריו והבליט את ההפגנות  מול שגרירויותיה בעולם, תוך מתן במה למבקריה בעימות סביב מעבר רפיח.[1]

 

כינוס ועידת דוחה ב- 16 בינואר 2009, בניגוד לעמדתה של מצרים וניסיונותיה של קטר לכנס ועידה אלטרנטיבית "לשיקום עזה", במקום הוועידה המצרית הצפויה להיערך בקהיר ב- 2 במרץ 2009, עוררו את חמת השלטון המצרי. העיתונות המצרית הממסדית האשימה את קטר באימוץ סדר היום האיראני ובניסיון עקר להתחרות במצרים ולדחוק אותה ממעמדה, תוך לגלוג על המחשבה הקטרית שהכסף יענה על הכל.

 

עורך אל-מסאא': קטר עוסקת במקצוע העתיק בעולם

במאמר בעיתון אל-מסאא', טען העורך הראשי ח'אלד אימאם, כי צעדיה האחרונים של קטר מוכיחים שהיא אינה פועלת למען מטרה נעלה או לטובת עמי ערב או העם הפלסטיני, אלא למען אג'נדה חיצונית איראנית. לחיזוק טענתו, מצביע אימאם על צעדים הבאים: כינוס פסגת חירום ערבית בדוחה בתכתיב חיצוני וללא קוורום; דחיית הכינוס כדי לאפשר את הגעת נשיא איראן, אחמדי-נז'אד, ששימש, בעצם, כיו"ר הנסתר של הכינוס ושל ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל כנציג הפלסטינים; קבלת החלטות שכולן שנאה וניסיון לטרפד את פסגת כווית; גילוי חוסר אחריות מצד מדינות ערביות, כולל קטר, מול הניסיונות הפיוס בעולם הערבי ובזירה הפלסטינית; היחס האוהד של קטר ושאר בעלי בריתה של איראן לרצונו של משעל ליצור חלופה לאש"פ; ההוראות של איראן לקטר, לסוריה ולהתנגדותן לדחות את ההכרעה בנושא התהדיאה והפיוס הפלסטיני; קריאת קטר לוועידה בדוחה לשיקום עזה [ע"ח הוועידה שביקש לכנס מובארכ], עפ"י הנחיה איראנית, כדי לשמר את המחלוקות בעולם הערבי.

בהמשך כותב אימאם:

"איו עוד להחריש נוכח החריגות של קטר לאחר שהסירה מעליה את צעיף הצניעות והחלה לעסוק בפומבי במקצוע העתיק בעולם. מאז ההתקפה הפראית של ישראל נגד עזה דיברנו על משתפי פעולה יחידים דוגמת חסן נאסרללה, ח'אלד משעל וזולתם [אך] לקטר, כחלוצה, יש זכות ראשונים, כמדינה ראשונה בעולם שהפכה עצמה לסוכנת של כוחות אזוריים, ע"ח מולדת גדולה וע"ח בעיה של עם שסבל במשך יותר מ-60 שנה.

 

מה שעשתה קטר ובפרט הצעד האחרון [הקריאה לוועידה לשיקום עזה בהנחיית איראן] מוכיח שקטר שקועה עד צוואר בשיתוף הפעולה שלה עם איראן. צעדיה [של קטר] לא ישנו את המצב כלל ולא יהפכוה למנהיגה. ואילו איראן לא מימשה את האג'נדה הפרסית [להשיג] הגמוניה, שליטה, השפעה ואיום על מצרים. הוועידה שכינסה [קטר] כחלופה, התואמת את רעיונותיהם של כל הקיצונים באיראן ובקרב האחים המוסלמים, נתמכת רק ע"י [גורמים] קטנים ושוליים ומשתפי פעולה, משום שהיא נוגדת את האינטרסים הפלסטיניים."[2]          

 

היומון אל-גומהוריה: קטר קונה תמיכה בשוחד

במאמר ביומון הממסדי "אל-גומהוריה", כתב עורך היומון וחבר הפרלמנט, מחמד עלי אבראהים: "קטר חושבת שהכסף שלה מאפשר לה לעשות כל דבר. השקעותיה בסוריה אפשרו לה ללחוץ על דמשק להגיע לפיוס עם לבנון... הכסף שקטר משלמת, בדמות סיוע לסודאן, לאיי קומורו ולג'יבוטי, הוא ששכנע אותן להשתתף בוועידת החרום בדוחה [ב-16.1.2009]. כעת קטר שוקלת לשלם כופר נפש או אולי 'שוחד' לתנועת החמאס, כדי שזו תשחרר את החייל הישראלי החטוף גלעד שליט, ובכך להשביע את רצונה של ישראל... ובנקודות זכות אצל צרפת, שכן לשליט אזרחות צרפתית גם כן... [קטר אף רוצה] להפוך למממן [הראשי] של תנועות ההתנגדות בעולם הערבי, בעיקר של חזבאללה וחמאס, שכן שני אלה עתידים להיקלע לקשיים כספיים בקרוב, על רקע המצב הכלכלי הקשה בטהראן...

 

דוחה מסוגלת, לפי תפיסתה, לפתור כל בעיה באמצעות כסף, אבל יש דברים שלא ניתן לקנותם בכסף... ולא כל מה שניתן לקנותו אפשר באמת להשתמש בו. דברים שאתה קונה יכולים להתפוצץ בפרצופך. הנמשל למשל הזה פשוט: המדובר בניסיונותיה של קטר לכנס פסגה בינ"ל לשיקום עזה, שתהיה אלטרנטיבית ומתחרה לזו שתתכנס בקהיר בשני לחודש מרץ הקרוב.

 

קטר מתאמצת להשיג דבר מה שבאמצעותו תוכל להתחרות עם מצרים ולדחוק אותה הצידה... האם הצליחה קטר, עם כל הכסף שלה, לגרום לשינוי כלשהו בתפקידה, במשקלה או במעמדה של מצרים?! אני לא חושב. כסף קונה [כמעט] הכל, אך הוא לא יכול לקנות מעמד, היסטוריה או תרבות..."[3]

 

"ראש ממשלת קטר – השקרן הגדול בהיסטוריה"

במאמר נוסף ביומון "אל-גומהוריה", כתב מחמד עלי אבראהים: "למרבה הצער, קטר הצליחה להעביר מסר לדעת הקהל באזור הערבי לפיו כל אלה הקוראים לתהליך שלום הם פחדנים, ואילו הם [הקטרים] לבדם הם הגיבורים, ויחד עימם, כמובן, סוריה ואיראן…

 

לקטר אין מאפיינים של מדינה לוחמת, אך יש לה כסף שאותו היא מעניקה בשפע לפלגי התנגדות, כמו חמאס וחזבאללה. הגיון זה של מימון אינו הופך את קטר למדינה, אלא לבנק, ובנקים אינם משחקים תפקידים פוליטיים, למרות שדוחה רצתה שיהיה לה תפקיד כזה...

 

[קטר] מתנהגת כאילו הייתה מעצמה, כל עוד היא מיישמת את דיפלומטית הצ'קים והמזוודות המלאות במטבעות, אך מדינות אינן תופסות את מקומן באמצעות המטבעות שלהן. לקטר יש חיילים מפקיסטן ובנגל, האמריקאים שומרים עליה, האמיר שלה חולל הפיכה נגד אביו בהוראת וושינגטון, וראש ממשלתה הוא השקרן הגדול ביותר בהיסטוריה. לא ייתכן שקטר תתחרה במצרים..."[4]

 

ערוץ אל-ג'זירה מבטא את עמדת קטר

במאמר שפורסם כאיגרת פומבית לאמיר קטר, ביומון הממסדי "אל-אהראם" ב- 13 בינואר 2009, קורא הכותב טארק חסן לאמיר קטר לשים קץ לקמפיין התקשורתי העוין שמנהל ערוץ אל-ג'זירה נגד מצרים ולהתייצב נגד שאיפותיה האימפריאליסטיות של איראן:    

 

"…אנו יודעים היטב כי אלה שעובדים בערוץ אל-ג'זירה, עם כל הכבוד שאנו רוחשים להם, הם [בסך הכול] פקידים ואין להם את הזכות או היכולת לקבוע את מדיניות הערוץ ואת מגמותיו. בנוסף, הם לא אחראים למגמה הזו של תקיפת מצרים באופן שיטתי – על כל עניין קטן כגדול. אנו משוכנעים באופן נחרץ, שרובם נגד העמדה [השלילית] כלפי מצרים [אך נכפה עליהם לעשות זאת]…

 

עמדותיו של ערוץ אל-ג'זירה, ובפרט מגמותיו ההרסניות והמסוכנות לקשרים הלאומיים הבין-ערביים ולכל עמדה ערבית מאוחדת, יש השלכות [שליליות] על יחסיה של קטר עם [שאר המדינות] הערביות, [היות] שקיים פיקוח רשמי [ממסדי] על ערוץ אל-ג'זירה... [עמדותיו השליליות של הערוץ כלפי מצרים] מעוררות שאלות לגבי עמדתה של קטר, המרשה שישוגרו מאדמתה פצצות וטילים במסגרת מלחמה תקשורתית-פסיכולוגית-אידיאולוגית שמטרתה [לפגוע] באומה הערבית, בכל האומה...

 

[אתה יודע מהן מטרותיה של איראן] לגבי מדינות המפרץ הערבי ומהן המטרות שעומדות מאחורי המתקפה על מצרים, כשם שאתה מודע לניסיונות [של איראן] לתקוע טריז בין מצרים הערבית ובין אחיותיה – מדינות המפרץ הערבי. ומי [יעמוד לצד] מדינות המפרץ הערבי, וביניהן קטר, אם לא מצרים, כאשר איראן או כוח עוין אחר ינסו לפגוע בהן?...

 

לא נסתרים מעיניך מעשיה של איראן, באמצעות מיליציות המוות בעיראק ובאמצעות שיתוף פעולה עם הכיבוש [האמריקאי], לשם השמדת מדינה ערבית גדולה ואצילה [קרי- עיראק]. [גם לא נסתרים מעיניך מעשיה] בלבנון ובעזה… איראן היא זו שהשליכה עלינו [העולם הערבי] את מטרותיה, שאיפותיה וחלומותיה האימפריאליסטיים, ולא הדתיים כפי שהיא טוענת, והמפרץ הערבי היה ועודנו בראש סדר העדיפויות של פרויקט ההתפשטות האיראני".[5]   



[1]  אל-אהראם (מצרים), 31.12.2008

[2] אל-מסאא' (מצרים), 8.2.2009

[3]  אל-גומהוריה (מצרים), 11.2.2009

[4] אל-גומהוריה (מצרים), 12.2.2009

[5]  אל-אהראם (מצרים), 13.1.2009